1
00:00:00,540 --> 00:00:03,490
רבים ודאי מכירים את הסיפור
על שני אנשי המכירות

2
00:00:03,490 --> 00:00:06,220
שיצאו לאפריקה בתחילת המאה ה-20.

3
00:00:06,520 --> 00:00:09,880
הם נשלחו לשם כדי למצוא שווקים
למכירת נעליים.

4
00:00:10,000 --> 00:00:13,000
ושניהם שלחו מברקים בחזרה למנצ'סטר.

5
00:00:13,310 --> 00:00:14,590
האחד כתב:


6
00:00:14,590 --> 00:00:18,000
"אין סיכוי. נקודה.
לא נועלים כאן נעליים."

7
00:00:18,290 --> 00:00:20,070
והשני כתב:

8
00:00:20,070 --> 00:00:23,000
"הזדמנות פז!
עדיין לא נועלים כאן נעליים."

9
00:00:23,000 --> 00:00:24,000
(צחוק)

10
00:00:24,000 --> 00:00:27,550
כיום שורר מצב דומה
בעולם המוזיקה הקלאסית,

11
00:00:27,550 --> 00:00:31,580
כי יש אנשים שחושבים
שהמוסיקה הקלאסית גוועת.

12
00:00:32,300 --> 00:00:36,300
אך כמה מאיתנו חושבים
שעוד לא ראיתם כלום.

13
00:00:36,550 --> 00:00:40,000
ובמקום להתחיל עם סטטיסטיקות ומגמות

14
00:00:40,000 --> 00:00:42,700
ולספר לכם על כל התזמורות שנסגרות,

15
00:00:42,700 --> 00:00:45,000
וחברות ההקלטה שמתפרקות,

16
00:00:45,000 --> 00:00:48,020
חשבתי לערוך הערב ניסוי,

17
00:00:49,000 --> 00:00:51,000
זה לא באמת ניסוי,
כי אני יודע את התוצאה.

18
00:00:51,000 --> 00:00:53,740
(צחוק)

19
00:00:53,740 --> 00:00:56,980
אך זה כאילו ניסוי.
כעת, לפני ש--

20
00:00:56,980 --> 00:01:00,000
(צחוק)

21
00:01:00,000 --> 00:01:02,250
-- לפני שנתחיל עלי לעשות 2 דברים.

22
00:01:02,250 --> 00:01:06,000
האחד, אני רוצה להזכיר לכם איך ילד בן 7

23
00:01:07,000 --> 00:01:08,000
נשמע כשהוא מנגן בפסתנר.

24
00:01:08,000 --> 00:01:10,000
אולי יש לכם ילד כזה בבית.

25
00:01:11,000 --> 00:01:12,000
הוא נשמע בערך ככה.

26
00:01:12,000 --> 00:01:32,000
♫♫♫

27
00:01:32,000 --> 00:01:34,000
אני רואה שכמה מכם מכירים את הילד הזה.

28
00:01:34,000 --> 00:01:39,000
אם יתאמן וייקח שיעורים במשך שנה, יהיה בן 8,

29
00:01:39,000 --> 00:01:40,000
והוא יישמע כך:

30
00:01:40,000 --> 00:01:47,000
♫♫♫

31
00:01:47,000 --> 00:01:50,000
הוא מתאמן ולומד עוד שנה, וכעת הוא בן 9:

32
00:01:50,000 --> 00:01:56,000
♫♫♫

33
00:01:56,000 --> 00:01:59,000
הוא מתאמן ולומד עוד שנה, והוא בן 10:

34
00:01:59,000 --> 00:02:06,000
♫♫♫

35
00:02:06,000 --> 00:02:07,000
בשלב הזה הם בדרך כלל מפסיקים ללמוד.

36
00:02:07,000 --> 00:02:09,000
[צחוק]

37
00:02:09,000 --> 00:02:11,000
[מחיאות כפיים]

38
00:02:11,000 --> 00:02:13,000
אם הייתם מחכים עוד שנה אחת,

39
00:02:14,000 --> 00:02:15,000
הייתם שומעים את זה:

40
00:02:15,000 --> 00:02:24,000
♫♫♫

41
00:02:24,000 --> 00:02:27,000
מה שקרה איננו מה שאתם אולי חושבים,

42
00:02:27,000 --> 00:02:30,000
שהוא נעשה לפתע מלא להט, מתעניין, מעורב,

43
00:02:30,000 --> 00:02:33,000
זכה למורה חדש, הגיע לבגרות מינית, מה שלא יהיה.

44
00:02:33,000 --> 00:02:37,000
מה שבעצם קרה הוא שההדגשות פחתו.

45
00:02:38,000 --> 00:02:39,000
אתם מבינים, בפעם הראשונה שהוא ניגן,

46
00:02:39,000 --> 00:02:41,000
הוא הדגיש כל תו.

47
00:02:42,000 --> 00:02:44,000
♫♫♫

48
00:02:44,000 --> 00:02:46,000
ובפעם השניה, כל תו שני:

49
00:02:47,000 --> 00:02:49,000
♫♫♫

50
00:02:49,000 --> 00:02:50,000
אתם רואים את זה לפי תנועות הראש שלי.

51
00:02:51,000 --> 00:02:52,000
[צחוק]

52
00:02:52,000 --> 00:02:54,000
בן התשע, בן התשע

53
00:02:54,000 --> 00:02:55,000
שם דגש כל ארבעה תווים.

54
00:02:55,000 --> 00:02:57,000
♫♫♫

55
00:02:58,000 --> 00:02:59,000
ובן העשר - כל שמונה תווים.

56
00:02:59,000 --> 00:03:02,000
♫♫♫

57
00:03:02,000 --> 00:03:04,000
ובן ה-11 - דגש אחד על כל המשפט כולו.

58
00:03:04,000 --> 00:03:07,000
♫♫♫

59
00:03:08,000 --> 00:03:10,000
אינני יודע איך הגעתי לתנוחה הזו.

60
00:03:10,000 --> 00:03:12,000
[צחוק]

61
00:03:13,000 --> 00:03:15,000
לא אמרתי, "עכשיו אזיז את כתפי ואת גופי."

62
00:03:15,000 --> 00:03:17,000
לא, המוסיקה היא שדחפה אותי,

63
00:03:17,000 --> 00:03:19,000
ולכן אני קורא לזה "נגינה של ישבן אחד."

64
00:03:19,000 --> 00:03:21,000
♫♫♫

65
00:03:21,000 --> 00:03:22,000
זה יכול להיות גם הישבן השני.

66
00:03:22,000 --> 00:03:26,000
♫♫♫

67
00:03:26,000 --> 00:03:29,000
אדון אחד ראה פעם מצגת שלי

68
00:03:29,000 --> 00:03:30,000
על עבודתי עם פסנתרן צעיר.

69
00:03:31,000 --> 00:03:33,000
הוא היה נשיא תאגיד באוהיו.

70
00:03:33,000 --> 00:03:35,000
ואני עבדתי אז עם פסנתרן צעיר אחד

71
00:03:36,000 --> 00:03:38,000
ואמרתי, "הבעיה איתך שאתה פסנתרן של 2 ישבנים.

72
00:03:38,000 --> 00:03:40,000
עליך להיות פסנתרן של ישבן אחד."

73
00:03:40,000 --> 00:03:42,000
והזזתי את גופו כך, בזמן שניגן.

74
00:03:42,000 --> 00:03:44,000
ולפתע המוסיקה המריאה והתחילה לעוף.

75
00:03:45,000 --> 00:03:47,000
הקהל נאנח כששמע את ההבדל.

76
00:03:47,000 --> 00:03:49,000
ואז קיבלתי מכתב מהאדון ההוא.

77
00:03:49,000 --> 00:03:50,000
הוא אמר, "כל כך התרגשתי,

78
00:03:50,000 --> 00:03:52,000
שחזרתי והפכתי את כל החברה שלי

79
00:03:53,000 --> 00:03:54,000
לחברה של ישבן אחד."

80
00:03:54,000 --> 00:03:57,000
[צחוק]

81
00:03:58,000 --> 00:04:00,000
מה שעוד רציתי לעשות הוא לספר לכם על עצמכם.

82
00:04:00,000 --> 00:04:03,000
יש כאן, לדעתי, 1,600 אנשים.

83
00:04:03,000 --> 00:04:06,000
להערכתי, 45 מכם

84
00:04:06,000 --> 00:04:08,000
שרופים על מוסיקה קלאסית.

85
00:04:09,000 --> 00:04:14,000
מתים עליה. הרדיו שלכם תמיד על מוסיקה קלאסית.

86
00:04:14,000 --> 00:04:17,000
יש לכם תקליטורים באוטו ואתם הולכים לקונצרטים.

87
00:04:17,000 --> 00:04:18,000
וילדיכם מנגנים בכלים שונים.

88
00:04:18,000 --> 00:04:20,000
אינכם יכולים לדמיין חיים ללא מוסיקה קלאסית.

89
00:04:21,000 --> 00:04:23,000
זו הקבוצה הראשונה, והיא די קטנה.

90
00:04:23,000 --> 00:04:25,000
אחר כך יש קבוצה נוספת, גדולה יותר:

91
00:04:25,000 --> 00:04:27,000
אלה שמוסיקה קלאסית לא מפריעה להם.

92
00:04:27,000 --> 00:04:28,000
[צחוק]

93
00:04:28,000 --> 00:04:30,000
אתם יודעים, חוזרים הביתה מיום ארוך,

94
00:04:30,000 --> 00:04:32,000
מוזגים כוס יין ומרימים רגליים.

95
00:04:33,000 --> 00:04:35,000
קצת ויואלדי ברקע לא יזיק.

96
00:04:35,000 --> 00:04:36,000
[צחוק]

97
00:04:36,000 --> 00:04:37,000
זו הקבוצה השניה.

98
00:04:37,000 --> 00:04:38,000
וישנה הקבוצה השלישית:

99
00:04:38,000 --> 00:04:40,000
אלה שאף פעם לא מאזינים למוסיקה קלאסית.

100
00:04:40,000 --> 00:04:42,000
זה פשוט לא חלק מחייכם.

101
00:04:43,000 --> 00:04:45,000
אולי תשמעו אותה בשדה התעופה, כמו עישון פאסיבי -

102
00:04:45,000 --> 00:04:47,000
[צחוק]

103
00:04:47,000 --> 00:04:48,000
ואולי איזה מארש קטן מ"אאידה"

104
00:04:48,000 --> 00:04:51,000
בכניסה לאולם. ופרט לכך אינכם שומעים אותה.

105
00:04:52,000 --> 00:04:53,000
זו ודאי הקבוצה הגדולה ביותר.

106
00:04:53,000 --> 00:04:55,000
ויש עוד קבוצה, קטנה מאד:

107
00:04:55,000 --> 00:04:58,000
אלה שחושבים שהם חירשי-צלילים.

108
00:04:58,000 --> 00:05:00,000
מספר מדהים של אנשים סבורים שהם חירשים לצלילים.

109
00:05:01,000 --> 00:05:03,000
למעשה, אומרים לי הרבה, "בעלי חירש לצלילים."

110
00:05:03,000 --> 00:05:04,000
[צחוק]

111
00:05:04,000 --> 00:05:07,000
למעשה אי-אפשר להיות חירש לצלילים. איש איננו כזה.

112
00:05:07,000 --> 00:05:10,000
אם הייתם כאלה, לא הייתם יכולים להעביר הילוכים

113
00:05:10,000 --> 00:05:12,000
במכונית עם מוט-הילוכים.

114
00:05:12,000 --> 00:05:14,000
לא הייתם מבדילים בין

115
00:05:14,000 --> 00:05:16,000
מישהו מטקסס ומישהו מרומא.

116
00:05:16,000 --> 00:05:20,000
והטלפון... אמא שלכם מתקשרת

117
00:05:21,000 --> 00:05:23,000
בטלפון המסכן הזה, והיא אומרת "הלו,"

118
00:05:23,000 --> 00:05:26,000
ואתם יודעים לא רק מי זאת, אלא גם מהו מצב רוחה.

119
00:05:27,000 --> 00:05:30,000
יש לכם אוזן מעולה. לכולם יש אוזן מעולה.

120
00:05:30,000 --> 00:05:32,000
כך שאיש איננו חירש לצלילים.

121
00:05:32,000 --> 00:05:36,000
אך אומר לכם משהו. לא מתאים לי ככה

122
00:05:36,000 --> 00:05:39,000
עם פער כה גדול בין אלה שמבינים,

123
00:05:40,000 --> 00:05:42,000
אוהבים ומתים על מוסיקה קלאסית,

124
00:05:42,000 --> 00:05:45,000
ובין אלו שאין להם כל קשר אליה.

125
00:05:45,000 --> 00:05:47,000
חירשי-הצלילים כבר אינם כאן.

126
00:05:47,000 --> 00:05:51,000
אך גם בין שלוש קטגוריות אלה, הפער גדול מדי.

127
00:05:51,000 --> 00:05:55,000
לכן לא אמשיך עד שכל אחד ואחד באולם,

128
00:05:55,000 --> 00:06:00,000
בקומה למטה ובאספן, וכל מי שצופה,

129
00:06:01,000 --> 00:06:04,000
ילמד לאהוב ולהבין מוסיקה קלאסית.

130
00:06:04,000 --> 00:06:06,000
אז זה מה שנעשה.

131
00:06:07,000 --> 00:06:12,000
ודאי שמתם לב שאינכם רואים צל של ספק

132
00:06:12,000 --> 00:06:15,000
שזה יצליח, על פני, נכון?

133
00:06:15,000 --> 00:06:19,000
זה אחד המאפיינים של מנהיג, שאין הוא מטיל ספק

134
00:06:19,000 --> 00:06:22,000
ולו לרגע ביכולתם של האנשים אותם הוא מנהיג

135
00:06:23,000 --> 00:06:25,000
להגשים את חלומו.

136
00:06:25,000 --> 00:06:28,000
תארו לעצמכם את מרטין לותר קינג אומר "יש לי חלום,

137
00:06:28,000 --> 00:06:30,000
אבל הם בטח לא יעמדו בזה."

138
00:06:30,000 --> 00:06:33,000
[צחוק]

139
00:06:34,000 --> 00:06:36,000
בסדר. אקח קטע של שופן.

140
00:06:36,000 --> 00:06:41,000
זהו פרלוד יפהפה של שופן שכמה מכם מכירים.

141
00:06:42,000 --> 00:07:10,000
♫♫♫

142
00:07:10,000 --> 00:07:12,000
אתם יודעים מה אני חושב שקרה באולם?

143
00:07:13,000 --> 00:07:15,000
כשהתחלתי, חשבתם, "כמה יפה זה נשמע."

144
00:07:15,000 --> 00:07:28,000
♫♫♫

145
00:07:29,000 --> 00:07:30,000
"לדעתי לא כדאי שניסע לאותו המקום

146
00:07:30,000 --> 00:07:32,000
בחופשת הקיץ של השנה הבאה."

147
00:07:32,000 --> 00:07:35,000
[צחוק]

148
00:07:35,000 --> 00:07:38,000
מוזר, לא? מוזר איך המחשבות האלה

149
00:07:38,000 --> 00:07:41,000
כאילו מרחפות אל תוך הראש.

150
00:07:41,000 --> 00:07:42,000
וכמובן -

151
00:07:42,000 --> 00:07:45,000
[מחיאות כפיים]

152
00:07:45,000 --> 00:07:47,000
-- וכמובן, אם הקטע ממושך והיה לכם יום ארוך,

153
00:07:48,000 --> 00:07:49,000
אתם עשויים ממש להיסחף לתנומה.

154
00:07:49,000 --> 00:07:51,000
ובני הזוג ינעצו מרפק בצלעותיכם ויגידו,

155
00:07:51,000 --> 00:07:55,000
"תתעורר! זה לא תרבותי!" ואז תרגישו עוד יותר גרוע.

156
00:07:55,000 --> 00:07:58,000
אך האם עלה בדעתכם שהסיבה שאתם חשים רדומים

157
00:07:59,000 --> 00:08:01,000
לשמע מוסיקה קלאסית אינה בגללכם, אלא בגללנו?

158
00:08:01,000 --> 00:08:03,000
כשניגנתי, האם מישהו חשב

159
00:08:03,000 --> 00:08:05,000
"מדוע הוא משתמש בדגשים כה רבים?"

160
00:08:05,000 --> 00:08:08,000
לו הייתי עושה כך בראשי הייתם ודאי חושבים זאת.

161
00:08:09,000 --> 00:08:14,000
♫♫♫

162
00:08:14,000 --> 00:08:18,000
ובשארית חייכם, בכל פעם שתשמעו מוסיקה קלאסית

163
00:08:18,000 --> 00:08:22,000
תוכלו לדעת אם אתם שומעים את הדגשים ההם.

164
00:08:22,000 --> 00:08:24,000
אז הבה נראה מה באמת קורה כאן.

165
00:08:24,000 --> 00:08:29,000
יש לנו סי. זהו סי. התו הבא הוא דו.

166
00:08:29,000 --> 00:08:32,000
והתפקיד של דו הוא לגרום ל-סי להישמע עצוב, נכון?

167
00:08:32,000 --> 00:08:35,000
[צחוק]

168
00:08:35,000 --> 00:08:37,000
המלחינים יודעים זאת. אם הם רוצים מוסיקה עצובה

169
00:08:37,000 --> 00:08:38,000
הם פשוט מנגנים שני תווים אלה.

170
00:08:38,000 --> 00:08:43,000
♫♫♫

171
00:08:43,000 --> 00:08:45,000
אך זה בעצם רק סי, עם ארבעה עצובים.

172
00:08:45,000 --> 00:08:47,000
[צחוק]

173
00:08:48,000 --> 00:08:53,000
כעת זה ממשיך ויורד ל-לה. כעת ל-סול, ואחר ל-פה.

174
00:08:53,000 --> 00:08:57,000
אז יש לנו סי-לה-סול-פה. ואם יש לנו סי-לה-סול-פה,

175
00:08:58,000 --> 00:09:04,000
מה הבא שצפוי?.... אולי זה היה מקרי.

176
00:09:04,000 --> 00:09:10,000
הבה ננסה שוב.

177
00:09:10,000 --> 00:09:13,000
אה, המקהלה של TED. [צחוק]

178
00:09:13,000 --> 00:09:17,000
שמתם לב שאיש איננו חירש-צלילים? אף לא אחד.

179
00:09:17,000 --> 00:09:19,000
אתם יודעים, בכל כפר בבנגלדש

180
00:09:19,000 --> 00:09:24,000
ובכל עיירה בסין. כולם יודעים:

181
00:09:25,000 --> 00:09:28,000
דה-דה-דה--דה. כולם יודעים מה מצפה ל-מי.

182
00:09:28,000 --> 00:09:31,000
שופן לא רצה להגיע כאן ל-מי,

183
00:09:32,000 --> 00:09:34,000
כי מה היה קורה אז? זה היה נגמר. כמו ב"המלט".

184
00:09:34,000 --> 00:09:36,000
זוכרים ב'המלט'? מערכה 1, תמונה 3:

185
00:09:37,000 --> 00:09:38,000
הוא מגלה שדודו הרג את אביו.

186
00:09:38,000 --> 00:09:40,000
אתם זוכרים שהוא הולך אל דודו

187
00:09:40,000 --> 00:09:41,000
וכמעט הורג אותו. ואז הוא נסוג,

188
00:09:41,000 --> 00:09:44,000
והולך אליו שוב וכמעט הורג אותו.

189
00:09:44,000 --> 00:09:46,000
והמבקרים יושבים בשורה האחורית, והם הרי מוכרחים

190
00:09:46,000 --> 00:09:49,000
שתהיה להם דעה. אז הם אומרים, "המלט הססן."

191
00:09:49,000 --> 00:09:50,000
[צחוק]

192
00:09:50,000 --> 00:09:52,000
או, "להמלט יש תסביך אדיפוס."

193
00:09:53,000 --> 00:09:56,000
לא, אחרת המחזה היה נגמר, טמבל.

194
00:09:56,000 --> 00:09:58,000
זו הסיבה ששייקספיר הכניס את כל זה להמלט.

195
00:09:59,000 --> 00:10:01,000
אתם יודעים, אופליה שמשתגעת והמחזה בתוך מחזה,

196
00:10:01,000 --> 00:10:02,000
וגולגלתו של יוריק, וחופרי הקברים.

197
00:10:03,000 --> 00:10:06,000
הכל כדי למשוך עד מערכה 5, ואז הוא יכול להרוג אותו.

198
00:10:06,000 --> 00:10:11,000
אותו הדבר אצל שופן. הוא כמעט מגיע ל-מי,

199
00:10:11,000 --> 00:10:13,000
ואומר, "אופּס! מוטב שאחזור ואעשה זאת שוב."

200
00:10:13,000 --> 00:10:16,000
אז הוא עושה זאת שוב.

201
00:10:17,000 --> 00:10:20,000
עכשיו הוא מתרגש -- זו התרגשות:

202
00:10:20,000 --> 00:10:21,000
אינכם צריכים לדאוג בקשר לכך.

203
00:10:22,000 --> 00:10:24,000
עכשיו הוא מגיע ל-פה דיאז וסוף סוף יורד ל-מי,

204
00:10:24,000 --> 00:10:27,000
אך זהו האקורד הלא-נכון, כי האקורד שהוא מחפש

205
00:10:28,000 --> 00:10:31,000
הוא זה, ובמקום זה הוא עושה...

206
00:10:31,000 --> 00:10:35,000
אנו קוראים לזה קדנצה מטעה, כי היא מטעה אותנו.

207
00:10:36,000 --> 00:10:38,000
אני תמיד אומר לתלמידי, "אם שמעתם קדנצה מטעה,

208
00:10:38,000 --> 00:10:40,000
זיכרו להרים את את הגבות כדי שכולם ידעו."

209
00:10:40,000 --> 00:10:43,000
[צחוק]

210
00:10:43,000 --> 00:10:46,000
[מחיאות כפיים]

211
00:10:47,000 --> 00:10:49,000
בסדר. אז הוא מגיע ל-מי, אך זה האקורד הלא-נכון.

212
00:10:49,000 --> 00:10:52,000
הוא מנסה שוב את מי. האקורד הזה לא עובד.

213
00:10:52,000 --> 00:10:55,000
הוא מנסה שוב את ה-מי. האקורד הזה לא עובד.

214
00:10:55,000 --> 00:10:57,000
הוא מנסה שוב את מי. האקורד הזה לא עובד.

215
00:10:58,000 --> 00:11:01,000
ולבסוף...

216
00:11:01,000 --> 00:11:05,000
אדון אחד בשורה הראשונה עשה, "מממ."

217
00:11:06,000 --> 00:11:08,000
זו אותה המחווה שהוא עושה כשהוא מגיע הביתה

218
00:11:08,000 --> 00:11:11,000
אחרי יום ארוך, מדומם את המכונית ואומר,

219
00:11:12,000 --> 00:11:15,000
"אה, אני בבית." כי כולנו יודעים איפה הבית.

220
00:11:15,000 --> 00:11:18,000
אז זהו קטע שמגיע מרחוק ובא הביתה.

221
00:11:18,000 --> 00:11:20,000
ואני אנגן שוב את כולו

222
00:11:20,000 --> 00:11:23,000
וכולכם תעקבו אחרי. סי-דו-סי-דו-סי-דו-סי --

223
00:11:23,000 --> 00:11:25,000
יורדים ל-לה, יורדים ל-סול, יורדים ל-פה.

224
00:11:25,000 --> 00:11:27,000
כמעט עד מי, אבל אז המחזה ייגמר.

225
00:11:28,000 --> 00:11:30,000
חוזר ל-סי. מתרגש מאד. עובר ל-פה דיאז, ל-מי.

226
00:11:30,000 --> 00:11:32,000
זה האקורד הלא-נכון. הלא-נכון. הלא-נכון.

227
00:11:33,000 --> 00:11:35,000
ולבסוף מגיע ל-מי, וזה הבית.

228
00:11:35,000 --> 00:11:38,000
ומה שתראו זו נגינה של ישבן אחד.

229
00:11:38,000 --> 00:11:41,000
[צחוק]

230
00:11:41,000 --> 00:11:43,000
כי מבחינתי, כדי לחבר את ה-סי אל ה-מי,

231
00:11:44,000 --> 00:11:49,000
עלי להפסיק לחשוב על כל תו ותו בדרך,

232
00:11:49,000 --> 00:11:54,000
ולהתחיל לחשוב על הקו הארוך-ארוך מ-סי ועד מי.

233
00:11:55,000 --> 00:11:59,000
היינו עכשיו בדרום אפריקה, ואי-אפשר לנסוע לדרא"פ

234
00:11:59,000 --> 00:12:02,000
מבלי לחשוב על מנדלה, שהיה בכלא במשך 27 שנה.

235
00:12:03,000 --> 00:12:05,000
על מה הוא חשב? על הארוחה הבאה?

236
00:12:05,000 --> 00:12:08,000
לא. הוא חשב על חזונו עבור דרום אפריקה

237
00:12:09,000 --> 00:12:10,000
ובני האדם. זה מה שהחזיק --

238
00:12:10,000 --> 00:12:13,000
מדובר כאן בחזון; מדובר בקו הארוך.

239
00:12:13,000 --> 00:12:15,000
כמו ציפור שעפה מעל לשדה

240
00:12:15,000 --> 00:12:19,000
ואינה מוטרדת מהגדרות שלמטה, בסדר?

241
00:12:19,000 --> 00:12:22,000
אז כעת תעקבו אחרי הקו כל הדרך מ-סי ל-מי.

242
00:12:22,000 --> 00:12:26,000
ויש לי בקשה אחרונה, לפני שאנגן את כל הקטע.

243
00:12:26,000 --> 00:12:31,000
חישבו בבקשה על מישהו שאתם אוהבים, ושאיננו עוד?

244
00:12:31,000 --> 00:12:34,000
סבתא יקרה, אהוב או אהובה,

245
00:12:35,000 --> 00:12:38,000
דמות מתוך חייכם, שאתם אוהבים בכל ליבכם,

246
00:12:38,000 --> 00:12:41,000
אך היא אינה עוד עימכם.

247
00:12:42,000 --> 00:12:45,000
היזכרו באדם זה, ובו-בזמן

248
00:12:45,000 --> 00:12:49,000
עיקבו אחרי הקו כל הדרך מ-סי אל מי,

249
00:12:49,000 --> 00:12:57,000
ותשמעו את כל מה שהיה לשופן לומר.

250
00:12:57,000 --> 00:14:48,000
♫♫♫

251
00:14:48,000 --> 00:14:55,000
[מחיאות כפיים]

252
00:14:55,000 --> 00:15:00,000
אתם אולי תוהים--

253
00:15:00,000 --> 00:15:06,000
אולי אתם תוהים מדוע אני מוחא כפיים.

254
00:15:06,000 --> 00:15:08,000
עשיתי זאת בבית-ספר בבוסטון

255
00:15:08,000 --> 00:15:12,000
עם כ-70 תלמידי כיתה ז'-- בני 12.

256
00:15:12,000 --> 00:15:14,000
עשיתי בדיוק מה שעשיתי איתכם, וסיפרתי להם,

257
00:15:14,000 --> 00:15:15,000
והסברתי להם והכל.

258
00:15:15,000 --> 00:15:17,000
ובסוף הם מחאו כפיים בטירוף. הם מחאו כפיים.

259
00:15:18,000 --> 00:15:19,000
אני מחאתי כפיים. הם מחאו כפיים.

260
00:15:19,000 --> 00:15:21,000
לבסוף, שאלתי, "מדוע אני מוחא כפיים?"

261
00:15:21,000 --> 00:15:22,000
ואחד הילדים אמר, "כי הקשבנו."

262
00:15:22,000 --> 00:15:27,000
[צחוק]

263
00:15:28,000 --> 00:15:30,000
חישבו על זה. 1,600 אנשים, אנשים עסוקים,

264
00:15:30,000 --> 00:15:32,000
מעורבים בכל מיני דברים שונים ומשונים.

265
00:15:33,000 --> 00:15:39,000
מקשיבים, מבינים ומתרגשים מקטע של שופן.

266
00:15:39,000 --> 00:15:40,000
זה בהחלט משהו.

267
00:15:40,000 --> 00:15:43,000
ואני בטוח שכל אחד ואחד מכם עקב אחרי זה,

268
00:15:43,000 --> 00:15:45,000
הבין זאת והתרגש מזה. מובן שאיני יכול להיות בטוח.

269
00:15:46,000 --> 00:15:47,000
אך אספר לכם מה קרה לי.

270
00:15:47,000 --> 00:15:50,000
הייתי באירלנד בזמן המאורעות שם לפני עשר שנים.

271
00:15:50,000 --> 00:15:53,000
עבדתי עם מספר ילדים קתוליים ופרוטסטנטים

272
00:15:53,000 --> 00:15:57,000
על פתרון סכסוכים. ועשיתי איתם את זה.

273
00:15:58,000 --> 00:16:00,000
דבר מסוכן לעשותו, כי הם היו ילדי רחוב.

274
00:16:00,000 --> 00:16:03,000
ואחד מהם ניגש אלי למחרת בבוקר ואמר,

275
00:16:04,000 --> 00:16:07,000
"אתה יודע, אף פעם לא הקשבתי למוסיקה קלאסית,

276
00:16:07,000 --> 00:16:08,000
אבל כשניגנת את קטע השופינג..."

277
00:16:08,000 --> 00:16:11,000
[צחוק]

278
00:16:11,000 --> 00:16:15,000
אמר, "אחי נורה לפני שנה ומעולם לא בכיתי עליו.

279
00:16:16,000 --> 00:16:17,000
אבל אמש, כשניגנת את הקטע,

280
00:16:17,000 --> 00:16:20,000
הוא היה האדם עליו חשבתי.

281
00:16:20,000 --> 00:16:22,000
והרגשתי את הדמעות זולגות על פני.

282
00:16:22,000 --> 00:16:25,000
וזו היתה הרגשה ממש טובה לבכות על אחי."

283
00:16:25,000 --> 00:16:27,000
כך שבאותו רגע החלטתי

284
00:16:27,000 --> 00:16:34,000
שהמוסיקה הקלאסית מתאימה לכל אחד. כל אחד.

285
00:16:35,000 --> 00:16:37,000
איך אתה... כי אתם יודעים,

286
00:16:37,000 --> 00:16:41,000
המקצוע שלי, מקצוע המוסיקה לא רואה זאת כך.

287
00:16:41,000 --> 00:16:44,000
לדעתם, 3% מהאוכלוסיה אוהבים מוסיקה קלאסית.

288
00:16:44,000 --> 00:16:48,000
לו יכולנו להגיע ל-4%, בעיותינו היו נפתרות.

289
00:16:49,000 --> 00:16:52,000
אני אומר, "איך הייתם מתנהגים? מה הייתם עושים?

290
00:16:52,000 --> 00:16:55,000
אתם חושבים, 'רק 3% אוהבים מוסיקה קלאסית,

291
00:16:56,000 --> 00:16:58,000
אנו רוצים להגיע ל-4%'. כיצד הייתם מתנהגים?

292
00:16:58,000 --> 00:17:00,000
מה הייתם עושים? איך הייתם מתנהלים

293
00:17:00,000 --> 00:17:02,000
לו חשבתם שכולם אוהבים מוסיקה קלאסית --

294
00:17:02,000 --> 00:17:04,000
הם פשוט עדיין לא יודעים זאת."

295
00:17:04,000 --> 00:17:05,000
[צחוק]

296
00:17:05,000 --> 00:17:07,000
מבינים? אלה שני עולמות שונים לגמרי.

297
00:17:08,000 --> 00:17:11,000
היתה לי חוויה מדהימה. הייתי בן 45,

298
00:17:11,000 --> 00:17:16,000
ניצחתי כבר 20 שנה, ופתאום היתה לי תובנה.

299
00:17:17,000 --> 00:17:20,000
מנצח התזמורת אינו משמיע שום צליל.

300
00:17:20,000 --> 00:17:22,000
התמונה שלי מופיעה בחזית התקליטור --

301
00:17:22,000 --> 00:17:25,000
[צחוק]

302
00:17:25,000 --> 00:17:27,000
-- אבל מנצח התזמורת איננו משמיע שום צליל.

303
00:17:28,000 --> 00:17:32,000
עוצמתו תלויה ביכולתו לעשות אחרים לרבי-עוצמה.

304
00:17:32,000 --> 00:17:36,000
וזה שינה עבורי הכל. זה שינה את כל חיי.

305
00:17:37,000 --> 00:17:38,000
אנשים בתזמורת שלי באו אלי ואמרו,

306
00:17:38,000 --> 00:17:40,000
"בן, מה קרה?" -זה מה שקרה.

307
00:17:40,000 --> 00:17:45,000
הבנתי שמשימתי היא לעורר אפשרויות אצל אחרים.

308
00:17:45,000 --> 00:17:48,000
ומובן שרציתי לדעת אם אני אכן עושה זאת.

309
00:17:48,000 --> 00:17:51,000
ואיך יודעים זאת? מביטים בעיניים.

310
00:17:51,000 --> 00:17:55,000
אם העיניים נוצצות, אתה יודע שהצלחת.

311
00:17:56,000 --> 00:17:57,000
אפשר להאיר כפר שלם

312
00:17:57,000 --> 00:17:59,000
עם העיניים של הבחור הזה. [צחוק]

313
00:17:59,000 --> 00:18:01,000
בסדר. אז אם העיניים נוצצות, אתה יודע שהצלחת.

314
00:18:01,000 --> 00:18:04,000
אך אם העיניים לא נוצצות, עולה שאלה.

315
00:18:04,000 --> 00:18:05,000
וזו השאלה:

316
00:18:05,000 --> 00:18:11,000
מה ערכי, אם עיני הנגנים שלי אינן נוצצות?

317
00:18:12,000 --> 00:18:13,000
אנו יכולים לעשות זאת גם עם ילדינו.

318
00:18:13,000 --> 00:18:18,000
מה ערכי, אם עיני ילדי לא נוצצות?

319
00:18:19,000 --> 00:18:21,000
זהו עולם אחר לגמרי.

320
00:18:21,000 --> 00:18:26,000
כולנו עומדים לסיים את השבוע-על-ההר הקסום הזה,

321
00:18:27,000 --> 00:18:28,000
ולחזור אל העולם.

322
00:18:28,000 --> 00:18:32,000
ואני אומר שראוי שנשאל את השאלה:

323
00:18:32,000 --> 00:18:37,000
מה ערכנו, בחוזרנו אל העולם?

324
00:18:37,000 --> 00:18:39,000
ואתם יודעים, יש לי הגדרה להצלחה.

325
00:18:40,000 --> 00:18:42,000
בעיני זה פשוט מאד. זה לא קשור בעושר, תהילה וכוח.

326
00:18:42,000 --> 00:18:45,000
אלא כמה עיניים נוצצות יש לי מסביבי.

327
00:18:46,000 --> 00:18:49,000
וכעת יש לי מחשבה אחרונה, והיא,

328
00:18:49,000 --> 00:18:52,000
מה שאנו אומרים באמת קובע--

329
00:18:52,000 --> 00:18:54,000
מה המלים שיוצאות מפינו.

330
00:18:54,000 --> 00:18:58,000
למדתי זאת מאישה ששרדה את אושוויץ,

331
00:18:58,000 --> 00:18:59,000
אחת ממתי-מעט השורדות.

332
00:18:59,000 --> 00:19:03,000
היא הלכה לאושוויץ כשהיתה בת 15,

333
00:19:04,000 --> 00:19:11,000
ואחיה היה בן 8, והוריה אבדו.

334
00:19:11,000 --> 00:19:16,000
והיא סיפרה לי זאת, היא אמרה,

335
00:19:16,000 --> 00:19:19,000
"היינו ברכבת לאושוויץ ואני הבטתי למטה,

336
00:19:19,000 --> 00:19:21,000
וראיתי שנעליו של אחי נעלמו.

337
00:19:22,000 --> 00:19:25,000
ואמרתי, 'איזה טיפש, למה אינך שומר על הדברים שלך,

338
00:19:25,000 --> 00:19:26,000
אלוהים אדירים!"

339
00:19:26,000 --> 00:19:30,000
כמו שאחות גדולה מדברת אל אחיה הקטן.

340
00:19:30,000 --> 00:19:33,000
למרבה הצער, זה היה הדבר האחרון שאמרה לו,

341
00:19:33,000 --> 00:19:37,000
כי לא ראתה אותו שוב. הוא לא שרד.

342
00:19:37,000 --> 00:19:39,000
אז כשהיא ניצלה מאושוויץ, היא נדרה נדר.

343
00:19:40,000 --> 00:19:44,000
כך סיפרה לי. היא אמרה, "יצאתי מאושוויץ אל החיים

344
00:19:44,000 --> 00:19:49,000
ונדרתי נדר. והנדר היה שלעולם לא אומר משהו

345
00:19:50,000 --> 00:19:53,000
שלא יוכל להיות הדבר האחרון והמכובד שאמרתי."

346
00:19:53,000 --> 00:19:57,000
האם אנו יכולים לעשות זאת? לא. ועוד נפגע בעצמנו

347
00:19:58,000 --> 00:20:05,000
ובאחרים. אך זו אפשרות לחיות למענה. תודה רבה.

348
00:20:05,000 --> 00:20:10,000
[מחיאות כפיים]

349
00:20:11,000 --> 00:20:22,000
עיניים נוצצות. עיניים נוצצות.

350
00:20:22,000 --> 00:20:25,000
תודה לכם. תודה לכם.

351
00:20:26,000 --> 00:20:31,000
♫♫♫