WEBVTT

00:00:00.540 --> 00:00:03.490
רבים ודאי מכירים את הסיפור
על שני אנשי המכירות

00:00:03.490 --> 00:00:06.000
שיצאו לאפריקה בתחילת המאה ה-20.

00:00:06.000 --> 00:00:08.000
הם נשלחו לשם כדי לאתר הזדמנויות

00:00:08.000 --> 00:00:10.000
למכירת נעליים.

00:00:10.000 --> 00:00:13.000
והם שלחו מברקים בחזרה למנצ'סטר.

00:00:13.000 --> 00:00:17.000
אחד כתב, "המצב חסר-תקווה. נקודה.

00:00:17.000 --> 00:00:18.000
לא נועלים כאן נעליים."

00:00:18.000 --> 00:00:21.000
השני כתב, "הזדמנות-פז.

00:00:21.000 --> 00:00:23.000
עדיין לא נועלים כאן נעליים."

00:00:23.000 --> 00:00:24.000
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:00:24.000 --> 00:00:27.000
כיום שורר מצב דומה
בעולם המוזיקה הקלאסית,

00:00:28.000 --> 00:00:29.000
כי יש אנשים שחושבים

00:00:29.000 --> 00:00:32.000
שהמוסיקה הקלאסית גוססת.

00:00:33.000 --> 00:00:36.000
אך כמה מאיתנו חושבים
שעוד לא ראיתם כלום.

00:00:36.000 --> 00:00:40.000
ובמקום להתחיל עם סטטיסטיקות ומגמות

00:00:40.000 --> 00:00:42.000
ולספר לכם על כל התזמורות שנסגרות,

00:00:42.000 --> 00:00:45.000
וחברות ההקלטה שמתפרקות,

00:00:45.000 --> 00:00:49.000
חשבתי שנערוך הערב ניסוי,

00:00:49.000 --> 00:00:53.000
זה לא באמת ניסוי, כי אני יודע את התוצאה.

NOTE Paragraph

00:00:54.000 --> 00:00:56.000
אך זה כמו ניסוי. כעת, לפני ש--

00:00:56.000 --> 00:01:00.000
[צחוק]

00:01:00.000 --> 00:01:02.000
-- לפני שנתחיל עלי לעשות 2 דברים.

00:01:02.000 --> 00:01:06.000
האחד, אני רוצה להזכיר לכם איך ילד בן 7

00:01:07.000 --> 00:01:08.000
נשמע כשהוא מנגן בפסתנר.

00:01:08.000 --> 00:01:10.000
אולי יש לכם ילד כזה בבית.

00:01:11.000 --> 00:01:12.000
הוא נשמע בערך ככה.

00:01:12.000 --> 00:01:32.000
♫♫♫

00:01:32.000 --> 00:01:34.000
אני רואה שכמה מכם מכירים את הילד הזה.

00:01:34.000 --> 00:01:39.000
אם יתאמן וייקח שיעורים במשך שנה, יהיה בן 8,

00:01:39.000 --> 00:01:40.000
והוא יישמע כך:

00:01:40.000 --> 00:01:47.000
♫♫♫

00:01:47.000 --> 00:01:50.000
הוא מתאמן ולומד עוד שנה, וכעת הוא בן 9:

00:01:50.000 --> 00:01:56.000
♫♫♫

00:01:56.000 --> 00:01:59.000
הוא מתאמן ולומד עוד שנה, והוא בן 10:

00:01:59.000 --> 00:02:06.000
♫♫♫

00:02:06.000 --> 00:02:07.000
בשלב הזה הם בדרך כלל מפסיקים ללמוד.

00:02:07.000 --> 00:02:09.000
[צחוק]

00:02:09.000 --> 00:02:11.000
[מחיאות כפיים]

00:02:11.000 --> 00:02:13.000
אם הייתם מחכים עוד שנה אחת,

00:02:14.000 --> 00:02:15.000
הייתם שומעים את זה:

00:02:15.000 --> 00:02:24.000
♫♫♫

NOTE Paragraph

00:02:24.000 --> 00:02:27.000
מה שקרה איננו מה שאתם אולי חושבים,

00:02:27.000 --> 00:02:30.000
שהוא נעשה לפתע מלא להט, מתעניין, מעורב,

00:02:30.000 --> 00:02:33.000
זכה למורה חדש, הגיע לבגרות מינית, מה שלא יהיה.

00:02:33.000 --> 00:02:37.000
מה שבעצם קרה הוא שההדגשות פחתו.

00:02:38.000 --> 00:02:39.000
אתם מבינים, בפעם הראשונה שהוא ניגן,

00:02:39.000 --> 00:02:41.000
הוא הדגיש כל תו.

00:02:42.000 --> 00:02:44.000
♫♫♫

00:02:44.000 --> 00:02:46.000
ובפעם השניה, כל תו שני:

00:02:47.000 --> 00:02:49.000
♫♫♫

00:02:49.000 --> 00:02:50.000
אתם רואים את זה לפי תנועות הראש שלי.

00:02:51.000 --> 00:02:52.000
[צחוק]

00:02:52.000 --> 00:02:54.000
בן התשע, בן התשע

00:02:54.000 --> 00:02:55.000
שם דגש כל ארבעה תווים.

00:02:55.000 --> 00:02:57.000
♫♫♫

00:02:58.000 --> 00:02:59.000
ובן העשר - כל שמונה תווים.

00:02:59.000 --> 00:03:02.000
♫♫♫

00:03:02.000 --> 00:03:04.000
ובן ה-11 - דגש אחד על כל המשפט כולו.

00:03:04.000 --> 00:03:07.000
♫♫♫

NOTE Paragraph

00:03:08.000 --> 00:03:10.000
אינני יודע איך הגעתי לתנוחה הזו.

00:03:10.000 --> 00:03:12.000
[צחוק]

00:03:13.000 --> 00:03:15.000
לא אמרתי, "עכשיו אזיז את כתפי ואת גופי."

00:03:15.000 --> 00:03:17.000
לא, המוסיקה היא שדחפה אותי,

00:03:17.000 --> 00:03:19.000
ולכן אני קורא לזה "נגינה של ישבן אחד."

00:03:19.000 --> 00:03:21.000
♫♫♫

00:03:21.000 --> 00:03:22.000
זה יכול להיות גם הישבן השני.

00:03:22.000 --> 00:03:26.000
♫♫♫

00:03:26.000 --> 00:03:29.000
אדון אחד ראה פעם מצגת שלי

00:03:29.000 --> 00:03:30.000
על עבודתי עם פסנתרן צעיר.

00:03:31.000 --> 00:03:33.000
הוא היה נשיא תאגיד באוהיו.

00:03:33.000 --> 00:03:35.000
ואני עבדתי אז עם פסנתרן צעיר אחד

00:03:36.000 --> 00:03:38.000
ואמרתי, "הבעיה איתך שאתה פסנתרן של 2 ישבנים.

00:03:38.000 --> 00:03:40.000
עליך להיות פסנתרן של ישבן אחד."

00:03:40.000 --> 00:03:42.000
והזזתי את גופו כך, בזמן שניגן.

00:03:42.000 --> 00:03:44.000
ולפתע המוסיקה המריאה והתחילה לעוף.

00:03:45.000 --> 00:03:47.000
הקהל נאנח כששמע את ההבדל.

00:03:47.000 --> 00:03:49.000
ואז קיבלתי מכתב מהאדון ההוא.

00:03:49.000 --> 00:03:50.000
הוא אמר, "כל כך התרגשתי,

00:03:50.000 --> 00:03:52.000
שחזרתי והפכתי את כל החברה שלי

00:03:53.000 --> 00:03:54.000
לחברה של ישבן אחד."

00:03:54.000 --> 00:03:57.000
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:03:58.000 --> 00:04:00.000
מה שעוד רציתי לעשות הוא לספר לכם על עצמכם.

00:04:00.000 --> 00:04:03.000
יש כאן, לדעתי, 1,600 אנשים.

00:04:03.000 --> 00:04:06.000
להערכתי, 45 מכם

00:04:06.000 --> 00:04:08.000
שרופים על מוסיקה קלאסית.

00:04:09.000 --> 00:04:14.000
מתים עליה. הרדיו שלכם תמיד על מוסיקה קלאסית.

00:04:14.000 --> 00:04:17.000
יש לכם תקליטורים באוטו ואתם הולכים לקונצרטים.

00:04:17.000 --> 00:04:18.000
וילדיכם מנגנים בכלים שונים.

00:04:18.000 --> 00:04:20.000
אינכם יכולים לדמיין חיים ללא מוסיקה קלאסית.

00:04:21.000 --> 00:04:23.000
זו הקבוצה הראשונה, והיא די קטנה.

00:04:23.000 --> 00:04:25.000
אחר כך יש קבוצה נוספת, גדולה יותר:

00:04:25.000 --> 00:04:27.000
אלה שמוסיקה קלאסית לא מפריעה להם.

00:04:27.000 --> 00:04:28.000
[צחוק]

00:04:28.000 --> 00:04:30.000
אתם יודעים, חוזרים הביתה מיום ארוך,

00:04:30.000 --> 00:04:32.000
מוזגים כוס יין ומרימים רגליים.

00:04:33.000 --> 00:04:35.000
קצת ויואלדי ברקע לא יזיק.

00:04:35.000 --> 00:04:36.000
[צחוק]

00:04:36.000 --> 00:04:37.000
זו הקבוצה השניה.

00:04:37.000 --> 00:04:38.000
וישנה הקבוצה השלישית:

00:04:38.000 --> 00:04:40.000
אלה שאף פעם לא מאזינים למוסיקה קלאסית.

00:04:40.000 --> 00:04:42.000
זה פשוט לא חלק מחייכם.

00:04:43.000 --> 00:04:45.000
אולי תשמעו אותה בשדה התעופה, כמו עישון פאסיבי -

00:04:45.000 --> 00:04:47.000
[צחוק]

00:04:47.000 --> 00:04:48.000
ואולי איזה מארש קטן מ"אאידה"

00:04:48.000 --> 00:04:51.000
בכניסה לאולם. ופרט לכך אינכם שומעים אותה.

00:04:52.000 --> 00:04:53.000
זו ודאי הקבוצה הגדולה ביותר.

NOTE Paragraph

00:04:53.000 --> 00:04:55.000
ויש עוד קבוצה, קטנה מאד:

00:04:55.000 --> 00:04:58.000
אלה שחושבים שהם חירשי-צלילים.

00:04:58.000 --> 00:05:00.000
מספר מדהים של אנשים סבורים שהם חירשים לצלילים.

00:05:01.000 --> 00:05:03.000
למעשה, אומרים לי הרבה, "בעלי חירש לצלילים."

00:05:03.000 --> 00:05:04.000
[צחוק]

00:05:04.000 --> 00:05:07.000
למעשה אי-אפשר להיות חירש לצלילים. איש איננו כזה.

00:05:07.000 --> 00:05:10.000
אם הייתם כאלה, לא הייתם יכולים להעביר הילוכים

00:05:10.000 --> 00:05:12.000
במכונית עם מוט-הילוכים.

00:05:12.000 --> 00:05:14.000
לא הייתם מבדילים בין

00:05:14.000 --> 00:05:16.000
מישהו מטקסס ומישהו מרומא.

00:05:16.000 --> 00:05:20.000
והטלפון... אמא שלכם מתקשרת

00:05:21.000 --> 00:05:23.000
בטלפון המסכן הזה, והיא אומרת "הלו,"

00:05:23.000 --> 00:05:26.000
ואתם יודעים לא רק מי זאת, אלא גם מהו מצב רוחה.

00:05:27.000 --> 00:05:30.000
יש לכם אוזן מעולה. לכולם יש אוזן מעולה.

00:05:30.000 --> 00:05:32.000
כך שאיש איננו חירש לצלילים.

NOTE Paragraph

00:05:32.000 --> 00:05:36.000
אך אומר לכם משהו. לא מתאים לי ככה

00:05:36.000 --> 00:05:39.000
עם פער כה גדול בין אלה שמבינים,

00:05:40.000 --> 00:05:42.000
אוהבים ומתים על מוסיקה קלאסית,

00:05:42.000 --> 00:05:45.000
ובין אלו שאין להם כל קשר אליה.

00:05:45.000 --> 00:05:47.000
חירשי-הצלילים כבר אינם כאן.

00:05:47.000 --> 00:05:51.000
אך גם בין שלוש קטגוריות אלה, הפער גדול מדי.

00:05:51.000 --> 00:05:55.000
לכן לא אמשיך עד שכל אחד ואחד באולם,

00:05:55.000 --> 00:06:00.000
בקומה למטה ובאספן, וכל מי שצופה,

00:06:01.000 --> 00:06:04.000
ילמד לאהוב ולהבין מוסיקה קלאסית.

00:06:04.000 --> 00:06:06.000
אז זה מה שנעשה.

NOTE Paragraph

00:06:07.000 --> 00:06:12.000
ודאי שמתם לב שאינכם רואים צל של ספק

00:06:12.000 --> 00:06:15.000
שזה יצליח, על פני, נכון?

00:06:15.000 --> 00:06:19.000
זה אחד המאפיינים של מנהיג, שאין הוא מטיל ספק

00:06:19.000 --> 00:06:22.000
ולו לרגע ביכולתם של האנשים אותם הוא מנהיג

00:06:23.000 --> 00:06:25.000
להגשים את חלומו.

00:06:25.000 --> 00:06:28.000
תארו לעצמכם את מרטין לותר קינג אומר "יש לי חלום,

00:06:28.000 --> 00:06:30.000
אבל הם בטח לא יעמדו בזה."

00:06:30.000 --> 00:06:33.000
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:06:34.000 --> 00:06:36.000
בסדר. אקח קטע של שופן.

00:06:36.000 --> 00:06:41.000
זהו פרלוד יפהפה של שופן שכמה מכם מכירים.

00:06:42.000 --> 00:07:10.000
♫♫♫

00:07:10.000 --> 00:07:12.000
אתם יודעים מה אני חושב שקרה באולם?

00:07:13.000 --> 00:07:15.000
כשהתחלתי, חשבתם, "כמה יפה זה נשמע."

00:07:15.000 --> 00:07:28.000
♫♫♫

00:07:29.000 --> 00:07:30.000
"לדעתי לא כדאי שניסע לאותו המקום

00:07:30.000 --> 00:07:32.000
בחופשת הקיץ של השנה הבאה."

00:07:32.000 --> 00:07:35.000
[צחוק]

00:07:35.000 --> 00:07:38.000
מוזר, לא? מוזר איך המחשבות האלה

00:07:38.000 --> 00:07:41.000
כאילו מרחפות אל תוך הראש.

00:07:41.000 --> 00:07:42.000
וכמובן -

00:07:42.000 --> 00:07:45.000
[מחיאות כפיים]

00:07:45.000 --> 00:07:47.000
-- וכמובן, אם הקטע ממושך והיה לכם יום ארוך,

00:07:48.000 --> 00:07:49.000
אתם עשויים ממש להיסחף לתנומה.

00:07:49.000 --> 00:07:51.000
ובני הזוג ינעצו מרפק בצלעותיכם ויגידו,

00:07:51.000 --> 00:07:55.000
"תתעורר! זה לא תרבותי!" ואז תרגישו עוד יותר גרוע.

NOTE Paragraph

00:07:55.000 --> 00:07:58.000
אך האם עלה בדעתכם שהסיבה שאתם חשים רדומים

00:07:59.000 --> 00:08:01.000
לשמע מוסיקה קלאסית אינה בגללכם, אלא בגללנו?

00:08:01.000 --> 00:08:03.000
כשניגנתי, האם מישהו חשב

00:08:03.000 --> 00:08:05.000
"מדוע הוא משתמש בדגשים כה רבים?"

00:08:05.000 --> 00:08:08.000
לו הייתי עושה כך בראשי הייתם ודאי חושבים זאת.

00:08:09.000 --> 00:08:14.000
♫♫♫

00:08:14.000 --> 00:08:18.000
ובשארית חייכם, בכל פעם שתשמעו מוסיקה קלאסית

00:08:18.000 --> 00:08:22.000
תוכלו לדעת אם אתם שומעים את הדגשים ההם.

NOTE Paragraph

00:08:22.000 --> 00:08:24.000
אז הבה נראה מה באמת קורה כאן.

00:08:24.000 --> 00:08:29.000
יש לנו סי. זהו סי. התו הבא הוא דו.

00:08:29.000 --> 00:08:32.000
והתפקיד של דו הוא לגרום ל-סי להישמע עצוב, נכון?

00:08:32.000 --> 00:08:35.000
[צחוק]

00:08:35.000 --> 00:08:37.000
המלחינים יודעים זאת. אם הם רוצים מוסיקה עצובה

00:08:37.000 --> 00:08:38.000
הם פשוט מנגנים שני תווים אלה.

00:08:38.000 --> 00:08:43.000
♫♫♫

00:08:43.000 --> 00:08:45.000
אך זה בעצם רק סי, עם ארבעה עצובים.

00:08:45.000 --> 00:08:47.000
[צחוק]

00:08:48.000 --> 00:08:53.000
כעת זה ממשיך ויורד ל-לה. כעת ל-סול, ואחר ל-פה.

00:08:53.000 --> 00:08:57.000
אז יש לנו סי-לה-סול-פה. ואם יש לנו סי-לה-סול-פה,

00:08:58.000 --> 00:09:04.000
מה הבא שצפוי?.... אולי זה היה מקרי.

00:09:04.000 --> 00:09:10.000
הבה ננסה שוב.

00:09:10.000 --> 00:09:13.000
אה, המקהלה של TED. [צחוק]

00:09:13.000 --> 00:09:17.000
שמתם לב שאיש איננו חירש-צלילים? אף לא אחד.

00:09:17.000 --> 00:09:19.000
אתם יודעים, בכל כפר בבנגלדש

00:09:19.000 --> 00:09:24.000
ובכל עיירה בסין. כולם יודעים:

00:09:25.000 --> 00:09:28.000
דה-דה-דה--דה. כולם יודעים מה מצפה ל-מי.

NOTE Paragraph

00:09:28.000 --> 00:09:31.000
שופן לא רצה להגיע כאן ל-מי,

00:09:32.000 --> 00:09:34.000
כי מה היה קורה אז? זה היה נגמר. כמו ב"המלט".

00:09:34.000 --> 00:09:36.000
זוכרים ב'המלט'? מערכה 1, תמונה 3:

00:09:37.000 --> 00:09:38.000
הוא מגלה שדודו הרג את אביו.

00:09:38.000 --> 00:09:40.000
אתם זוכרים שהוא הולך אל דודו

00:09:40.000 --> 00:09:41.000
וכמעט הורג אותו. ואז הוא נסוג,

00:09:41.000 --> 00:09:44.000
והולך אליו שוב וכמעט הורג אותו.

00:09:44.000 --> 00:09:46.000
והמבקרים יושבים בשורה האחורית, והם הרי מוכרחים

00:09:46.000 --> 00:09:49.000
שתהיה להם דעה. אז הם אומרים, "המלט הססן."

00:09:49.000 --> 00:09:50.000
[צחוק]

00:09:50.000 --> 00:09:52.000
או, "להמלט יש תסביך אדיפוס."

00:09:53.000 --> 00:09:56.000
לא, אחרת המחזה היה נגמר, טמבל.

00:09:56.000 --> 00:09:58.000
זו הסיבה ששייקספיר הכניס את כל זה להמלט.

00:09:59.000 --> 00:10:01.000
אתם יודעים, אופליה שמשתגעת והמחזה בתוך מחזה,

00:10:01.000 --> 00:10:02.000
וגולגלתו של יוריק, וחופרי הקברים.

00:10:03.000 --> 00:10:06.000
הכל כדי למשוך עד מערכה 5, ואז הוא יכול להרוג אותו.

NOTE Paragraph

00:10:06.000 --> 00:10:11.000
אותו הדבר אצל שופן. הוא כמעט מגיע ל-מי,

00:10:11.000 --> 00:10:13.000
ואומר, "אופּס! מוטב שאחזור ואעשה זאת שוב."

00:10:13.000 --> 00:10:16.000
אז הוא עושה זאת שוב.

00:10:17.000 --> 00:10:20.000
עכשיו הוא מתרגש -- זו התרגשות:

00:10:20.000 --> 00:10:21.000
אינכם צריכים לדאוג בקשר לכך.

00:10:22.000 --> 00:10:24.000
עכשיו הוא מגיע ל-פה דיאז וסוף סוף יורד ל-מי,

00:10:24.000 --> 00:10:27.000
אך זהו האקורד הלא-נכון, כי האקורד שהוא מחפש

00:10:28.000 --> 00:10:31.000
הוא זה, ובמקום זה הוא עושה...

00:10:31.000 --> 00:10:35.000
אנו קוראים לזה קדנצה מטעה, כי היא מטעה אותנו.

00:10:36.000 --> 00:10:38.000
אני תמיד אומר לתלמידי, "אם שמעתם קדנצה מטעה,

00:10:38.000 --> 00:10:40.000
זיכרו להרים את את הגבות כדי שכולם ידעו."

00:10:40.000 --> 00:10:43.000
[צחוק]

00:10:43.000 --> 00:10:46.000
[מחיאות כפיים]

00:10:47.000 --> 00:10:49.000
בסדר. אז הוא מגיע ל-מי, אך זה האקורד הלא-נכון.

00:10:49.000 --> 00:10:52.000
הוא מנסה שוב את מי. האקורד הזה לא עובד.

00:10:52.000 --> 00:10:55.000
הוא מנסה שוב את ה-מי. האקורד הזה לא עובד.

00:10:55.000 --> 00:10:57.000
הוא מנסה שוב את מי. האקורד הזה לא עובד.

00:10:58.000 --> 00:11:01.000
ולבסוף...

00:11:01.000 --> 00:11:05.000
אדון אחד בשורה הראשונה עשה, "מממ."

00:11:06.000 --> 00:11:08.000
זו אותה המחווה שהוא עושה כשהוא מגיע הביתה

00:11:08.000 --> 00:11:11.000
אחרי יום ארוך, מדומם את המכונית ואומר,

00:11:12.000 --> 00:11:15.000
"אה, אני בבית." כי כולנו יודעים איפה הבית.

NOTE Paragraph

00:11:15.000 --> 00:11:18.000
אז זהו קטע שמגיע מרחוק ובא הביתה.

00:11:18.000 --> 00:11:20.000
ואני אנגן שוב את כולו

00:11:20.000 --> 00:11:23.000
וכולכם תעקבו אחרי. סי-דו-סי-דו-סי-דו-סי --

00:11:23.000 --> 00:11:25.000
יורדים ל-לה, יורדים ל-סול, יורדים ל-פה.

00:11:25.000 --> 00:11:27.000
כמעט עד מי, אבל אז המחזה ייגמר.

00:11:28.000 --> 00:11:30.000
חוזר ל-סי. מתרגש מאד. עובר ל-פה דיאז, ל-מי.

00:11:30.000 --> 00:11:32.000
זה האקורד הלא-נכון. הלא-נכון. הלא-נכון.

00:11:33.000 --> 00:11:35.000
ולבסוף מגיע ל-מי, וזה הבית.

00:11:35.000 --> 00:11:38.000
ומה שתראו זו נגינה של ישבן אחד.

00:11:38.000 --> 00:11:41.000
[צחוק]

00:11:41.000 --> 00:11:43.000
כי מבחינתי, כדי לחבר את ה-סי אל ה-מי,

00:11:44.000 --> 00:11:49.000
עלי להפסיק לחשוב על כל תו ותו בדרך,

00:11:49.000 --> 00:11:54.000
ולהתחיל לחשוב על הקו הארוך-ארוך מ-סי ועד מי.

NOTE Paragraph

00:11:55.000 --> 00:11:59.000
היינו עכשיו בדרום אפריקה, ואי-אפשר לנסוע לדרא"פ

00:11:59.000 --> 00:12:02.000
מבלי לחשוב על מנדלה, שהיה בכלא במשך 27 שנה.

00:12:03.000 --> 00:12:05.000
על מה הוא חשב? על הארוחה הבאה?

00:12:05.000 --> 00:12:08.000
לא. הוא חשב על חזונו עבור דרום אפריקה

00:12:09.000 --> 00:12:10.000
ובני האדם. זה מה שהחזיק --

00:12:10.000 --> 00:12:13.000
מדובר כאן בחזון; מדובר בקו הארוך.

00:12:13.000 --> 00:12:15.000
כמו ציפור שעפה מעל לשדה

00:12:15.000 --> 00:12:19.000
ואינה מוטרדת מהגדרות שלמטה, בסדר?

00:12:19.000 --> 00:12:22.000
אז כעת תעקבו אחרי הקו כל הדרך מ-סי ל-מי.

00:12:22.000 --> 00:12:26.000
ויש לי בקשה אחרונה, לפני שאנגן את כל הקטע.

00:12:26.000 --> 00:12:31.000
חישבו בבקשה על מישהו שאתם אוהבים, ושאיננו עוד?

00:12:31.000 --> 00:12:34.000
סבתא יקרה, אהוב או אהובה,

00:12:35.000 --> 00:12:38.000
דמות מתוך חייכם, שאתם אוהבים בכל ליבכם,

00:12:38.000 --> 00:12:41.000
אך היא אינה עוד עימכם.

00:12:42.000 --> 00:12:45.000
היזכרו באדם זה, ובו-בזמן

00:12:45.000 --> 00:12:49.000
עיקבו אחרי הקו כל הדרך מ-סי אל מי,

00:12:49.000 --> 00:12:57.000
ותשמעו את כל מה שהיה לשופן לומר.

00:12:57.000 --> 00:14:48.000
♫♫♫

00:14:48.000 --> 00:14:55.000
[מחיאות כפיים]

NOTE Paragraph

00:14:55.000 --> 00:15:00.000
אתם אולי תוהים--

00:15:00.000 --> 00:15:06.000
אולי אתם תוהים מדוע אני מוחא כפיים.

00:15:06.000 --> 00:15:08.000
עשיתי זאת בבית-ספר בבוסטון

00:15:08.000 --> 00:15:12.000
עם כ-70 תלמידי כיתה ז'-- בני 12.

00:15:12.000 --> 00:15:14.000
עשיתי בדיוק מה שעשיתי איתכם, וסיפרתי להם,

00:15:14.000 --> 00:15:15.000
והסברתי להם והכל.

00:15:15.000 --> 00:15:17.000
ובסוף הם מחאו כפיים בטירוף. הם מחאו כפיים.

00:15:18.000 --> 00:15:19.000
אני מחאתי כפיים. הם מחאו כפיים.

00:15:19.000 --> 00:15:21.000
לבסוף, שאלתי, "מדוע אני מוחא כפיים?"

00:15:21.000 --> 00:15:22.000
ואחד הילדים אמר, "כי הקשבנו."

00:15:22.000 --> 00:15:27.000
[צחוק]

00:15:28.000 --> 00:15:30.000
חישבו על זה. 1,600 אנשים, אנשים עסוקים,

00:15:30.000 --> 00:15:32.000
מעורבים בכל מיני דברים שונים ומשונים.

00:15:33.000 --> 00:15:39.000
מקשיבים, מבינים ומתרגשים מקטע של שופן.

00:15:39.000 --> 00:15:40.000
זה בהחלט משהו.

00:15:40.000 --> 00:15:43.000
ואני בטוח שכל אחד ואחד מכם עקב אחרי זה,

00:15:43.000 --> 00:15:45.000
הבין זאת והתרגש מזה. מובן שאיני יכול להיות בטוח.

00:15:46.000 --> 00:15:47.000
אך אספר לכם מה קרה לי.

NOTE Paragraph

00:15:47.000 --> 00:15:50.000
הייתי באירלנד בזמן המאורעות שם לפני עשר שנים.

00:15:50.000 --> 00:15:53.000
עבדתי עם מספר ילדים קתוליים ופרוטסטנטים

00:15:53.000 --> 00:15:57.000
על פתרון סכסוכים. ועשיתי איתם את זה.

00:15:58.000 --> 00:16:00.000
דבר מסוכן לעשותו, כי הם היו ילדי רחוב.

00:16:00.000 --> 00:16:03.000
ואחד מהם ניגש אלי למחרת בבוקר ואמר,

00:16:04.000 --> 00:16:07.000
"אתה יודע, אף פעם לא הקשבתי למוסיקה קלאסית,

00:16:07.000 --> 00:16:08.000
אבל כשניגנת את קטע השופינג..."

00:16:08.000 --> 00:16:11.000
[צחוק]

00:16:11.000 --> 00:16:15.000
אמר, "אחי נורה לפני שנה ומעולם לא בכיתי עליו.

00:16:16.000 --> 00:16:17.000
אבל אמש, כשניגנת את הקטע,

00:16:17.000 --> 00:16:20.000
הוא היה האדם עליו חשבתי.

00:16:20.000 --> 00:16:22.000
והרגשתי את הדמעות זולגות על פני.

00:16:22.000 --> 00:16:25.000
וזו היתה הרגשה ממש טובה לבכות על אחי."

00:16:25.000 --> 00:16:27.000
כך שבאותו רגע החלטתי

00:16:27.000 --> 00:16:34.000
שהמוסיקה הקלאסית מתאימה לכל אחד. כל אחד.

NOTE Paragraph

00:16:35.000 --> 00:16:37.000
איך אתה... כי אתם יודעים,

00:16:37.000 --> 00:16:41.000
המקצוע שלי, מקצוע המוסיקה לא רואה זאת כך.

00:16:41.000 --> 00:16:44.000
לדעתם, 3% מהאוכלוסיה אוהבים מוסיקה קלאסית.

00:16:44.000 --> 00:16:48.000
לו יכולנו להגיע ל-4%, בעיותינו היו נפתרות.

00:16:49.000 --> 00:16:52.000
אני אומר, "איך הייתם מתנהגים? מה הייתם עושים?

00:16:52.000 --> 00:16:55.000
אתם חושבים, 'רק 3% אוהבים מוסיקה קלאסית,

00:16:56.000 --> 00:16:58.000
אנו רוצים להגיע ל-4%'. כיצד הייתם מתנהגים?

00:16:58.000 --> 00:17:00.000
מה הייתם עושים? איך הייתם מתנהלים

00:17:00.000 --> 00:17:02.000
לו חשבתם שכולם אוהבים מוסיקה קלאסית --

00:17:02.000 --> 00:17:04.000
הם פשוט עדיין לא יודעים זאת."

00:17:04.000 --> 00:17:05.000
[צחוק]

00:17:05.000 --> 00:17:07.000
מבינים? אלה שני עולמות שונים לגמרי.

NOTE Paragraph

00:17:08.000 --> 00:17:11.000
היתה לי חוויה מדהימה. הייתי בן 45,

00:17:11.000 --> 00:17:16.000
ניצחתי כבר 20 שנה, ופתאום היתה לי תובנה.

00:17:17.000 --> 00:17:20.000
מנצח התזמורת אינו משמיע שום צליל.

00:17:20.000 --> 00:17:22.000
התמונה שלי מופיעה בחזית התקליטור --

00:17:22.000 --> 00:17:25.000
[צחוק]

00:17:25.000 --> 00:17:27.000
-- אבל מנצח התזמורת איננו משמיע שום צליל.

00:17:28.000 --> 00:17:32.000
עוצמתו תלויה ביכולתו לעשות אחרים לרבי-עוצמה.

00:17:32.000 --> 00:17:36.000
וזה שינה עבורי הכל. זה שינה את כל חיי.

00:17:37.000 --> 00:17:38.000
אנשים בתזמורת שלי באו אלי ואמרו,

00:17:38.000 --> 00:17:40.000
"בן, מה קרה?" -זה מה שקרה.

00:17:40.000 --> 00:17:45.000
הבנתי שמשימתי היא לעורר אפשרויות אצל אחרים.

00:17:45.000 --> 00:17:48.000
ומובן שרציתי לדעת אם אני אכן עושה זאת.

00:17:48.000 --> 00:17:51.000
ואיך יודעים זאת? מביטים בעיניים.

00:17:51.000 --> 00:17:55.000
אם העיניים נוצצות, אתה יודע שהצלחת.

00:17:56.000 --> 00:17:57.000
אפשר להאיר כפר שלם

00:17:57.000 --> 00:17:59.000
עם העיניים של הבחור הזה. [צחוק]

00:17:59.000 --> 00:18:01.000
בסדר. אז אם העיניים נוצצות, אתה יודע שהצלחת.

00:18:01.000 --> 00:18:04.000
אך אם העיניים לא נוצצות, עולה שאלה.

00:18:04.000 --> 00:18:05.000
וזו השאלה:

00:18:05.000 --> 00:18:11.000
מה ערכי, אם עיני הנגנים שלי אינן נוצצות?

00:18:12.000 --> 00:18:13.000
אנו יכולים לעשות זאת גם עם ילדינו.

00:18:13.000 --> 00:18:18.000
מה ערכי, אם עיני ילדי לא נוצצות?

00:18:19.000 --> 00:18:21.000
זהו עולם אחר לגמרי.

NOTE Paragraph

00:18:21.000 --> 00:18:26.000
כולנו עומדים לסיים את השבוע-על-ההר הקסום הזה,

00:18:27.000 --> 00:18:28.000
ולחזור אל העולם.

00:18:28.000 --> 00:18:32.000
ואני אומר שראוי שנשאל את השאלה:

00:18:32.000 --> 00:18:37.000
מה ערכנו, בחוזרנו אל העולם?

00:18:37.000 --> 00:18:39.000
ואתם יודעים, יש לי הגדרה להצלחה.

00:18:40.000 --> 00:18:42.000
בעיני זה פשוט מאד. זה לא קשור בעושר, תהילה וכוח.

00:18:42.000 --> 00:18:45.000
אלא כמה עיניים נוצצות יש לי מסביבי.

NOTE Paragraph

00:18:46.000 --> 00:18:49.000
וכעת יש לי מחשבה אחרונה, והיא,

00:18:49.000 --> 00:18:52.000
מה שאנו אומרים באמת קובע--

00:18:52.000 --> 00:18:54.000
מה המלים שיוצאות מפינו.

00:18:54.000 --> 00:18:58.000
למדתי זאת מאישה ששרדה את אושוויץ,

00:18:58.000 --> 00:18:59.000
אחת ממתי-מעט השורדות.

00:18:59.000 --> 00:19:03.000
היא הלכה לאושוויץ כשהיתה בת 15,

00:19:04.000 --> 00:19:11.000
ואחיה היה בן 8, והוריה אבדו.

00:19:11.000 --> 00:19:16.000
והיא סיפרה לי זאת, היא אמרה,

00:19:16.000 --> 00:19:19.000
"היינו ברכבת לאושוויץ ואני הבטתי למטה,

00:19:19.000 --> 00:19:21.000
וראיתי שנעליו של אחי נעלמו.

00:19:22.000 --> 00:19:25.000
ואמרתי, 'איזה טיפש, למה אינך שומר על הדברים שלך,

00:19:25.000 --> 00:19:26.000
אלוהים אדירים!"

00:19:26.000 --> 00:19:30.000
כמו שאחות גדולה מדברת אל אחיה הקטן.

00:19:30.000 --> 00:19:33.000
למרבה הצער, זה היה הדבר האחרון שאמרה לו,

00:19:33.000 --> 00:19:37.000
כי לא ראתה אותו שוב. הוא לא שרד.

00:19:37.000 --> 00:19:39.000
אז כשהיא ניצלה מאושוויץ, היא נדרה נדר.

00:19:40.000 --> 00:19:44.000
כך סיפרה לי. היא אמרה, "יצאתי מאושוויץ אל החיים

00:19:44.000 --> 00:19:49.000
ונדרתי נדר. והנדר היה שלעולם לא אומר משהו

00:19:50.000 --> 00:19:53.000
שלא יוכל להיות הדבר האחרון והמכובד שאמרתי."

00:19:53.000 --> 00:19:57.000
האם אנו יכולים לעשות זאת? לא. ועוד נפגע בעצמנו

00:19:58.000 --> 00:20:05.000
ובאחרים. אך זו אפשרות לחיות למענה. תודה רבה.

00:20:05.000 --> 00:20:10.000
[מחיאות כפיים]

00:20:11.000 --> 00:20:22.000
עיניים נוצצות. עיניים נוצצות.

00:20:22.000 --> 00:20:25.000
תודה לכם. תודה לכם.

00:20:26.000 --> 00:20:31.000
♫♫♫