אני חושב שכולנו מודעים
לכך שהעולם היום מלא בעיות.
אנחנו שומעים עליהן
אתמול והיום, וכל יום במשך עשרות שנים.
בעיות רציניות, בעיות גדולות, בעיות לוחצות.
תזונה לקויה, גישה למים
שינוי אקלים, כריתת יערות,
חוסר כישורים, חוסר ביטחון, לא מספיק אוכל,
לא מספיק בריאות, זיהום אוויר.
יש בעיה אחרי בעיה,
ואני חושב שמה שבאמת מבדיל את הזמן הזה
מהזמן שאני יכול לזכור בזמן הקצר שלי
על פני כדור הארץ הוא המודעות לבעיות אלה.
אנחנו כולנו מאד מודעים.
למה יש לנו כל כך הרבה צרות
בהתמודדות עם בעיות אלה?
זו השאלה שאני נאבק אתה,
שמגיעה מנקודת המבט השונה מאוד שלי.
אינני אדם של בעיה חברתית.
אני אדם שעובד עם עסקים,
מסייע לעסקים לעשות כסף.
חס וחלילה.
אז למה יש לנו כל כך הרבה בעיות
עם הבעיות החברתיות האלה
והאם באמת יש איזשהו תפקיד לעסק,
ואם כן, מהו התפקיד?
אני חושב שעל מנת לבדוק שאלה זו,
עלינו לקחת צעד אחד אחורה ולחשוב על
איך אנחנו הבנו וחשבנו
הן על הבעיות והן על הפתרונות
לאתגרים החברתיים הגדולים הללו שעומדים בפנינו.
כעת, אני חושב שרבים ראו את העסקים
כבעיות, או לפחות כאחת הבעיות,
בהרבה מהאתגרים החברתיים שעומדים בפנינו.
אתם יודעים, חשבו על תעשיית המזון המהיר,
תעשיית התרופות, תעשיית הבנקאות.
אתם יודעים, זו נקודת השפל
ביחס לעסקים.
עסקים לא נראים כפתרון.
הם נראים כמו הבעיה עכשיו, עבור רוב האנשים.
ובצדק, במקרים רבים.
יש הרבה שחקנים רעים שם בחוץ
שעשו את הדבר הלא נכון,
זה למעשה החמיר את הבעיה.
כך שנקודת המבט הזו אולי מוצדקת.
איך אנחנו נטינו לראות את הפתרונות
לבעיות חברתיות אלו,
הנושאים הרבים האלה שעומדים בפנינו בחברה?
ובכן, אנחנו כבר נטינו לראות את הפתרונות
במונחים של ארגונים לא ממשלתיים,
במונחים של הממשלה,
במונחים של פילנתרופיה.
אכן, הסוג של ישות ארגונית ייחודית
בזמננו היא העלייה העצומה הזו
של ארגונים לא ממשלתיים
וארגונים חברתיים.
זו צורה ארגונית ייחודית חדשה
שראינו גדלה.
חידוש עצום, אנרגיה עצומה,
כישרון עצום עכשיו גוייס
באמצעות המבנה הזה
כדי לנסות להתמודד עם כל האתגרים הללו.
ורבים מאיתנו כאן מעורבים בזה עמוקות.
אני פרופסור בבית ספר למנהל עסקים,
אבל למעשה ייסדתי, לדעתי, כעת, ארבע עמותות שלא למטרות רווח..
בכל פעם שאני התעניינתי או נעשיתי מודע
לבעיה חברתית, זה מה שאני עשיתי.
הקמתי עמותה.
זו הייתה הדרך שעליה חשבנו כיצד להתמודד
עם נושאים אלה.
אפילו פרופסור בבית ספר למנהל עסקים חשב על זה ככה
אבל אני חושב ברגע זה
שאנחנו כבר היינו בזה די הרבה זמן.
היינו מודעים לבעיות אלה במשך עשרות שנים.
יש לנו ניסיון של עשרות שנים
עם הארגונים הלא ממשלתיים שלנו
ועם הגופים הממשלתיים שלנו,
ויש מציאות מביכה.
המציאות המביכה היא שאנחנו לא עושים.
התקדמות מהירה מספיק.
אנחנו לא מנצחים.
בעיות אלה עדיין מרתיעות מאוד
וסוררות מאוד,
וכל הפתרונות שאנחנו משיגים
הם פתרונות קטנים.
אנחנו מתקדמים בצעדים מצטברים.
מהי הבעיה הבסיסית שיש לנו
בהתמודדות עם בעיות חברתיות אלה?
אם נקצץ את כל המורכבות.
יש לנו את הבעיה של קנה מידה.
שאנחנו לא יכולים לשנות.
אנחנו יכולים לעשות התקדמות. אנחנו יכולים להראות את היתרונות.
אנחנו יכולים להראות תוצאות. אנחנו יכולים לשפר את המצב.
אנחנו עוזרים. אנחנו עושים יותר טוב. אנחנו בסדר.
אנחנו לא יכולים לשנות.
איינו יכולים ליצור השפעה רחבת היקף בנושא של בעיות אלה.
ולמה זה?
כי אין לנו את המשאבים.
וזה באמת ברור עכשיו.
זה יותר ברור עכשיו. משהיה מזה עשרות שנים.
פשוט אין מספיק כסף
כדי להתמודד עם בעיה כלשהי בסולם
באמצעות המודל הנוכחי.
אין מספיק הכנסות ממיסים,
אין מספיק תרומות פילנתרופיות,
כדי להתמודד עם בעיות אלה בדרך שאנחנו
מתמודדים איתן עכשיו.
עלינו להתעמת עם המציאות הזאת.
והמחסור במשאבים
לשם התמודדות עם בעיות אלה רק גדל,
בוודאי בעולם המתקדם היום,
עם כל הבעיות התקציביות שעומדות בפנינו.
אז אם זה ביסודו בעיה של משאבים,
היכן הם המשאבים בחברה?
איך משאבים אלה באמת נוצרים,
המשאבים שאנחנו נצטרך להם כדי להתמודד.
עם כל האתגרים החברתיים האלה?
טוב שם, אני חושב שהתשובה היא מאוד ברורה:
הם עושים עסקים.
כל עושר נוצר למעשה על ידי עסקים.
עסק יוצר עושר
כשהוא עונה על הצרכים ברווח.
כך כל עושר נוצר.
הוא עונה על צרכים תוך יצירת רווח
שמוביל למיסים
שמובילים להכנסות
וזה מוביל לתרומות.
זה המקום שממנו מגיעים כל המשאבים.
רק עסקים יכולים למעשה ליצור משאבים.
מוסדות אחרים יכולים לנצל אותם
כדי לעשות את העבודה החשובה,
אבל רק עסק יכול ליצור אותם.
ועסק יוצר אותם
כאשר הוא מסוגל לספק צרכים ברווח.
המשאבים באופן גורף
נוצרים על ידי עסקים.
אז השאלה היא, איך נוכל לנצל את זה?
איך אנחנו מתחברים לזה?
העסק מייצר את המשאבים הללו
כשהוא נושא רווחים.
רווח זה הוא ההבדל הקטן הזה
בין המחיר לעלות הייצור
כל פתרון כלשהו שהעסק יצר
לבעיה כלשהי שהם מנסים לפתור.
אבל הרווח הזה הוא הקסם.
מדוע? כי הרווח הזה מאפשר לכל פתרון
שיצרנו
להתרחב לאין שיעור.
כי אם אנחנו יכולים לייצר רווח,
אנחנו יכולים לעשות זאת בשביל 10, 100, מיליון.
100 מיליון, מיליארד.
הפיתרון נעשה מזין את עצמו.
זה מה שעסק עושה
כשהוא מייצר רווח.
עכשיו, איך כל זה קשור
עם בעיות חברתיות?
ובכן, שורה אחת של חשיבה היא,
הבה וניקח את הרווח הזה
ונפרוס אותו מחדש לתוך בעיות חברתיות.
העסק צריך לתת יותר.
העסק צריך להיות יותר אחראי.
וזה היה הנתיב שאנחנו משדרים על
בעסקים.
אבל שוב, נתיב זה שכבר היינו בו
לא מביא אותנו לאן שאנחנו צריכים ללכת.
עכשיו, התחלתי את דרכי כפרופסור לאסטרטגיה,
ואני עדיין פרופסור לאסטרטגיה.
אני גאה בזה.
אבל, במהלך השנים, גם
עסקתי יותר ויותר בסוגיות חברתיות.
עסקתי בנושאי בריאות, איכות הסביבה,
פיתוח כלכלי, צמצום העוני,
ובזמן שעבדתי יותר ויותר בתחום החברתי,
התחלתי לראות משהו
שהייתה לו השפעה עמוקה עלי
וכל החיים שלי, באופן מסויים.
הדעה הרווחת המקובלת בכלכלה
וההשקפה בעסקים היתה מבחינה היסטורית
שלמעשה, יש איזון
בין ביצועים כלכליים לביצועים חברתיים.
הדעה הרווחת היתה
שעסק למעשה עושה רווח
על ידי גרימת בעיה חברתית.
הדוגמה הקלאסית היא זיהום הסביבה.
אם העסק מזהם, הוא עושה יותר כסף.
מאשר אם הוא היה מנסה להפחית את הזיהום.
הפחתת הזיהום היא יקרה,
לכן עסקים לא רוצים לעשות את זה.
סביבת עבודה לא בטוחה היא רווחית יותר
סביבת עבודה בטוחה, היא יקרה מדי,
לכן עסק מרוויח יותר כסף
אם אין להם סביבת עבודה בטוחה.
זו היתה הדעה הרווחת.
הרבה חברות נפלו לתוך הדעה הרווחת.
הם התנגדו לשיפור איכות הסביבה.
הם התנגדו לשיפור מקום העבודה.
חשיבה זו הובילה, אני חושב,
להרבה מההתנהגות
שנהגנו להעביר עליה ביקורת בעסקים.
שנהגתי לבקר בעסקים.
אבל ככל שנכנסתי יותר עמוק לכל
הנושאים החברתיים האלה,
אחד אחרי השני,
ולמעשה, ככל שניסיתי יותר לטפל בהם
בעצמי, באופן אישי, במקרים אחדים,
באמצעות עמותות שבהן הייתי מעורב,
יותר מצאתי למעשה שהמציאות
היא הפוכה.
עסק לא מרוויח
מגרימת בעיות חברתיות,
למעשה לא בשום מובן בסיסי
זוהי השקפה מאד פשטנית.
ככל שאנו מעמיקים לתוך סוגיות אלה,
ככל שאנו מתחילים להבין
שלמעשה עסק מרוויח
ממתן פתרונות לבעיות חברתיות
זה המקום שממנו הרווח הממשי מגיע.
בואו וניקח את הנושא של זיהום הסביבה.
למדנו היום שלמעשה
הפחתת הזיהום והפליטות
מייצרת רווח.
חוסכת כסף.
היא הופכת את העסק לפורה ויעיל יותר.
היא לא מבזבזת משאבים.
סביבת עבודה בטוחה יותר, למעשה.
והימנעות מתאונות,
הופכים את העסק ליותר רווחי,
כי זה סימן שמעיד על תהליכים טובים.
תאונות הן יקרות ועולות הרבה.
נושא אחר נושא, אנו מתחילים להבין
שלמעשה אין שום יתרון עודף
בין התקדמות חברתית
ויעילות כלכלית
במובן בסיסי כלשהו.
בעיה נוספת היא בריאות.
כלומר, מה שמצאנו הוא למעשה
שבריאותם של העובדים היא משהו
שעסק צריך להעריך מאד,
כי בריאות זו מאפשרת לעובדים האלה
להיות יותר פרודוקטיבים ולהגיע לעבודה
מבלי להיעדר.
העבודה העמוקה יותר, העבודה החדשה, החשיבה החדשה
על הממשק בין עסקים לבין בעיות חברתיות
מראות למעשה שקיימת
סינרגיה בסיסית עמוקה,
במיוחד אם לא חושבים במונחים של הטווח הקצר מאוד.
בטווח קצר מאוד, אתם יכולים לפעמים
להשלות את עצמכם לחשוב
שיש שם מטרות מנוגדות מיסודן.
אבל בטווח הארוך, בסופו של דבר, אנחנו לומדים
בתחום לאחר תחום שזה פשוט לא נכון.
אז איך אנחנו יכולים להתחבר
לכוח של העסקים
כדי לטפל בבעיות יסוד
שעומדות בפנינו?
דמיינו לעצמכם לו היינו יכולים לעשות זאת,
כי אם היינו יכולים לעשות זאת,
היינו יכולים לשנות את הסקאלה.
היינו יכולים לנצל את מאגר המשאבים עצום
ויכולת ארגונית זו.
ונחשו מה? זה קורה עכשיו, סוף סוף,
חלקית בגלל אנשים כמותכם
שהעלו סוגיות אלה לדיון
שנה אחרי שנה, עשור אחר עשור.
אנו רואים ארגונים כמו דאו כימיקלים
שמובילה את המהפכה - ללא שומן טרנס
ושומן רווי, עם מוצרים חדשניים.
זוהי דוגמה של קונצרן ההשקייה ג'יין איריגיישן
זאת חברה שהביאה את טכנולוגיית ההשקיה בטפטוף
לאלפי, ומיליוני חקלאים,
שמפחיתה באופן משמעותי את השימוש במים.
אנו רואים חברות כמו חברת היערנות הברזילאית פיבריזה
שמצאה איך להימנע
מהשמדת יער צומח ישן
ולהשתמש באקליפטוס ולקבל תשואה הרבה יותר גדולה
של ציפה לדונם
ולייצר הרבה יותר נייר ממה שהיה ניתן
על ידי כריתת העצים הישנים הללו.
אתם רואים חברות כמו סיסקו, שמדריכות
עד כה ארבעה מיליון אנשים בכישורי I.T
כדי למעשה, כן, להיות אחראים,
אבל לעזור להרחיב את ההזדמנות
להפיץ את טכנולוגיית ה- I.T
ולהגדיל את העסק כולו
יש הזדמנות בסיסית לעסקים היום
להשפיע ולטפל בבעיות חברתיות אלו,
וההזדמנות הזאת
היא ההזדמנות העסקית הגדולה ביותר
שאנו רואים בעסקים.
השאלה היא, איך אנחנו יכולים לגרום לחשיבה
העסקית לאמץ נושא זה של ערך משותף?
זה מה שאני מכנה ערך משותף:
טיפול בנושא חברתי עם מודל עסקי.
זה ערך משותף.
ערך משותף הוא קפיטליזם,
אבל זה סוג גבוה יותר של קפיטליזם.
זה הקפיטליזם כפי שבסופו של דבר הוא נועד להיות,
לענות על צרכים חשובים,
לא להתחרות באופן הדרגתי
על הבדלים זניחים בתכונות המוצר
ונתח השוק.
ערך משותף הוא כאשר אנו יכולים ליצור ערך חברתי
וערך כלכלי בו זמנית.
מציאת הההזדמנויות האלה
שישחררו את האפשרות הגדולה ביותר שיש לנו
להתייחס ממש לבעיות חברתיות אלה
משום שאנחנו יכולים לשנות את הסקאלה.
אנו יכולים לטפל בערך משותף בהרבה רמות.
זה אמיתי. זה קורה
אבל על מנת שפתרון זה יעבוד,
עלינו לשנות עכשיו את האופן שבו העסק רואה את עצמו,
וזה לשמחתי יצא לדרך.
עסקים נלכדו בדעה המקובלת
שהם לא צריכים לדאוג לגבי בעיות חברתיות,
שזה סוג של משהו שולי,
שמישהו אחר עושה את זה.
אנחנו עכשיו רואים חברות
מאמצות את הרעיון הזה.
אבל עלינו גם להכיר בכך שעסק
לא הולך לעשות זאת ביעילות
כאילו יש לנו עמותות וממשלה
שעובדות בשותפות עם העסקים.
העמותות החדשות שבאמת עושות שינוי
הן אלה שמצאו שותפויות אלו,
שמצאו דרכים אלו כדי לשתף פעולה.
הממשלות המתקדמות ביותר
הן ממשלות שמצאו דרכים
כדי לאפשר ערך משותף בעסקים
ולא רואות את הממשלה כשחקן היחיד
שצריך לקבל את ההחלטות.
ולממשלה יש דרכים רבות שבהן ניתן להשפיע
על הנכונות והיכולת של חברות
להתחרות בדרך זו.
אני חושב שאם נגרום לעסקים לראות את עצמם אחרת,
ואם נוכל לגרום לאחרים לראות עסקים אחרת,
נוכל לשנות את העולם.
אני יודע את זה. אני רואה את זה.
אני מרגיש את זה.
אנשים צעירים, אני חושב,
תלמידי בית הספר לעסקים של הרווארד, מבינים זאת.
אם נוכל לפרק סוג זה של פיצול.
אי נוחות זו, המתח הזה,
התחושה הזו שאנחנו לא
משתפים פה פעולה באופן בסיסי
בהנהגת בעיות חברתיות אלו,
אנו יכולים לנפץ זאת
ואנחנו סוף סוף, אני חושב,
יכולים למצוא פתרונות.
תודה.
(מחיאות כפיים)