WEBVTT

00:00:08.568 --> 00:00:11.971
למישהו שנתקל בפעם הראשונה
בעבודות של וויליאם שייקספיר,

00:00:11.971 --> 00:00:14.540
השפה אולי נשמעת מוזרה.

00:00:14.540 --> 00:00:17.625
אבל יש סוד לההערכה שלה

00:00:17.625 --> 00:00:23.383
למרות שהוא היה מפורסם במחזות שלו,
שייקספיר היה ראשית משורר.

00:00:23.383 --> 00:00:26.202
אחד הדברים הכי חשובים בשפה של שייקספיר

00:00:26.202 --> 00:00:28.740
הוא השימוש בלחץ (הכוונה להדגשה).

00:00:28.740 --> 00:00:30.153
לא סוג כזה של לחץ,

00:00:30.153 --> 00:00:34.498
אלא הדרך בה אנחנו מדגישים
חלק מההברות במילים יותר מאחרות.

00:00:34.498 --> 00:00:38.283
אנחנו כל כך מורגלים בזה שאנחנו
אולי לא שמים לב לזה ראשית.

00:00:38.283 --> 00:00:42.462
אבל אם אתם אומרים את המילה באיטיות,
אתם יכולים לזהות אותן בקלות.

00:00:42.462 --> 00:00:48.272
מחזאי, מחשב, טלפון.

00:00:48.272 --> 00:00:50.644
משוררים מאוד מודעים להדגשות האלו,

00:00:50.644 --> 00:00:52.609
ועשו ניסויים רבים עם המספר

00:00:52.609 --> 00:00:55.603
והסדר של הברות מודגשות ולא מודגשות,

00:00:55.603 --> 00:01:00.515
ושילבו אותן בדרכים שונות כדי ליצור
מקצב בפואמות שלהם.

00:01:00.515 --> 00:01:01.577
כמו כותבי שירים,

00:01:01.577 --> 00:01:06.299
משוררים הרבה פעמים מביעים את הרעיונות
שלהם דרך חזרה מוכרת של המקצבים האלה

00:01:06.299 --> 00:01:08.963
או מקצב פואטי,

00:01:08.963 --> 00:01:09.994
וכמו מוזיקה,

00:01:09.994 --> 00:01:14.107
לשירה יש סט מונחים משל עצמה לתאור של זה.

00:01:14.107 --> 00:01:15.619
בשורה של המשפט הזה,

00:01:15.619 --> 00:01:19.249
רגל היא מספר מסויים של
הברות מודגשות ולא מודגשות

00:01:19.249 --> 00:01:21.407
שיוצרים יחידה מוגדרת,

00:01:21.407 --> 00:01:25.742
ממש כמו שמידה מוזיקלית מכילה
מספר מסויים של מקצבים.

00:01:25.742 --> 00:01:29.504
שורה אחת של משפט מורכבת
בדרך כלל ממספר רגליים.

00:01:29.504 --> 00:01:33.799
לדוגמה, דקטיל היא רגל מטרית של שלוש הברות

00:01:33.799 --> 00:01:37.976
עם הראשונה מודגשת,
והשנייה והשלישית לא מודגשות.

00:01:37.976 --> 00:01:41.164
דקטילים יכולים ליצור שורות
שנעות במהירות ואוספות כוח,

00:01:41.164 --> 00:01:44.541
כמו בפואמה של רוברט בראונינג,
"המנהיג האבוד."

00:01:44.541 --> 00:01:51.505
"רק עבור חופן כסף הוא עזב אותנו,
רק עבור צלע ומקל במעילו."

00:01:51.505 --> 00:01:54.403
סוג נוסף של רגל היא טרוקי עם שתי הברות,

00:01:54.403 --> 00:01:57.619
הברה מודגשת שאחריה אחת לא מודגשת.

00:01:57.619 --> 00:02:00.272
הטרוקי בשורות האלו ממקבט של שייקספיר

00:02:00.272 --> 00:02:04.224
משוות טון מאיים ומפחיד ללחש של המכשפה.

00:02:04.224 --> 00:02:10.750
"כפול, כפול, עומס וצרות;
אש בוערת וקדרות מבעבעות."

00:02:10.750 --> 00:02:13.674
אבל עם שייקספיר, הכל נוגע לאיאמב.

00:02:13.674 --> 00:02:16.541
שתי ההברות האלו הן כמו טרוקי הפוך,

00:02:16.541 --> 00:02:20.493
אז ההברה הראשונה לא מודגשת
והשנייה מודגשת, כמו,

00:02:20.493 --> 00:02:24.215
"להיות, או לא להיות."

00:02:24.215 --> 00:02:28.425
המטר האהוב על שייקספיר, במיוחד,
היה הפנטמטר האיאמבי,

00:02:28.425 --> 00:02:31.832
בו כל שורה של המשפט עשוייה
מחמש איאמבים של שתי הברות,

00:02:31.832 --> 00:02:34.949
לסך של עשר הברות.

00:02:34.949 --> 00:02:38.357
והיא בשימוש בהרבה מהשורות
הכי מפורסמות של שייקספיר:

00:02:38.357 --> 00:02:42.597
"האם אשווה אותך ליום קיץ."

00:02:42.597 --> 00:02:46.965
"עלי שמש יפה, והרגי את הירח הקנאי."

00:02:46.965 --> 00:02:51.406
שימו לב איך האיאמבים חותכים
גם את הפיסוקים וגם את הפרדות המילים.

00:02:51.406 --> 00:02:55.548
מטר נוגע כולו לצליל, לא לאיות.

00:02:55.548 --> 00:02:58.369
פנטמטר איאמבי אולי נשמע טכני,

00:02:58.369 --> 00:03:01.422
אבל יש דרך קלה לזכור מה זה אומר.

00:03:01.422 --> 00:03:05.669
המילה איאמב מבוטאת ממש כמו המשפט, "אני."

00:03:05.669 --> 00:03:07.975
עכשיו, בואו נרחיב את זה למשפט

00:03:07.975 --> 00:03:11.155
שבמקרה הוא פרמטר איאמבי.

00:03:11.155 --> 00:03:15.308
"אני פירט עם רגל עץ."

00:03:15.308 --> 00:03:17.549
הפירט יכול ללכת רק באיאמבים.

00:03:17.549 --> 00:03:20.676
תזכורת חיה למטר החביב על שייקספיר.

00:03:20.676 --> 00:03:24.428
הפנטמטר האיאמבי הוא כשהוא לוקח עשרה צעדים.

00:03:24.428 --> 00:03:27.764
החבר הפיראט שלנו יכול
לעזור לנו לזכור איך לסמן נכון

00:03:27.764 --> 00:03:32.166
אם נדמיין את העקבות שהוא משאיר
כשהוא הולך על חוף אי נטוש:

00:03:32.166 --> 00:03:37.858
עקומה להברות לא מודגשות,
וצורה של נעל למודגשות.

00:03:37.858 --> 00:03:42.293
"אם מוזיקה תהיה האוכל לאהבה, המשיכו לנגן."

00:03:42.293 --> 00:03:44.572
כמובן, רוב השורות של המחזות של שייקספיר

00:03:44.572 --> 00:03:46.820
כתובות בפרוזה רגילה.

00:03:46.820 --> 00:03:48.166
אבל אם תקראו בזהירות,

00:03:48.166 --> 00:03:51.090
תשימו לב שהדמויות של שייקספיר פונות לשירה,

00:03:51.090 --> 00:03:53.312
ופרמטר איאמבי בעיקר,

00:03:53.312 --> 00:03:57.778
מרבות מאותן הסיבות
בהן פנינו לשירה בחיינו אנו.

00:03:57.778 --> 00:04:03.301
להרגיש תשוקה, אינטרוספקטיביות, או רגעי.

00:04:03.301 --> 00:04:06.808
בין אם זה המלט תוהה על קיומו,

00:04:06.808 --> 00:04:09.100
או רומאו שמתוודה על אהבתו,

00:04:09.100 --> 00:04:12.848
הדמויות עוברות לפנטמטר איאמבי
כשהן מדברות על התשוקות שלהן

00:04:12.848 --> 00:04:15.287
והמקום שלהן בעולם.

00:04:15.287 --> 00:04:18.411
מה שמשאיר רק שאלה אחת אחרונה.

00:04:18.411 --> 00:04:22.039
למה שייקספיר בחר
בפנטמטר איאמבי לרגעים האלה,

00:04:22.039 --> 00:04:26.669
במקום, נגיד, הקסמטר טרוכאי
או טטרמטר דיקטילי?

00:04:26.669 --> 00:04:30.138
נאמר שהפנטמטר האיאמבי היה
קל לשחקנים שלו לזכור

00:04:30.138 --> 00:04:31.795
ועבור הקהל שלו להבין

00:04:31.795 --> 00:04:36.179
מפני שזה מתאים בטבעיות לשפה האנגלית.

00:04:36.179 --> 00:04:38.131
אבל אולי יש עוד סיבה.

00:04:38.131 --> 00:04:40.864
בפעם הבאה שאתם במצב נפשי רגיש,

00:04:40.864 --> 00:04:44.045
כמו זה שגורם לדמויות
של שייקספיר לפרוץ במשפט,

00:04:44.045 --> 00:04:47.550
שימו את היד שלכם על צד שמאל של החזה,

00:04:47.550 --> 00:04:49.251
מה אתם מרגישים?

00:04:49.251 --> 00:04:52.180
זה הלב שלכם פועם באיאמבים.

00:04:52.180 --> 00:04:58.052
דה דם, דה דם, דה דם, דה דם, דה דם.

00:04:58.052 --> 00:05:02.133
השורות הכי פואטיות של שייקספיר
לא פשוט מדברות על עניינים של הלב.

00:05:02.133 --> 00:05:04.288
הן עוקבות אחרי המקצב שלו.