WEBVTT

00:00:02.000 --> 00:00:05.000
אנחנו חיים בעידן יוצא דופן,

00:00:05.000 --> 00:00:08.000
העידן הגנומי.

00:00:08.000 --> 00:00:11.000
הגנום שלכם הוא כל רצף ה DNA שלכם.

00:00:11.000 --> 00:00:14.000
הרצף שלכם ושלי מעט שונה זה מזה.

00:00:14.000 --> 00:00:16.000
לכן אנו נראים אחרת.

00:00:16.000 --> 00:00:18.000
לי יש עינים חומות.

00:00:18.000 --> 00:00:21.000
לכם אולי כחולות או אפורות.

00:00:21.000 --> 00:00:23.000
אבל זה לא רק הבדלים חיצוניים.

00:00:23.000 --> 00:00:25.000
הכותרות מספרות לנו

00:00:25.000 --> 00:00:28.000
שגנים יכולים לגרום למחלות מפחידות,

00:00:28.000 --> 00:00:31.000
ואולי אף לעצב את אישיותנו,

00:00:31.000 --> 00:00:34.000
או לגרום לנו להפרעות נפשיות.

00:00:34.000 --> 00:00:37.000
נראה שלגנים שלנו יש

00:00:37.000 --> 00:00:40.000
כוח עצום על גורלנו.

00:00:41.000 --> 00:00:44.000
ועדיין, הייתי רוצה לחשוב

00:00:44.000 --> 00:00:47.000
שאני יותר מהגנים שלי.

00:00:49.000 --> 00:00:51.000
מה אתם חושבים?

00:00:51.000 --> 00:00:54.000
האם אתם יותר מהגנים שלכם?

00:00:54.000 --> 00:00:56.000
(קהל: כן.) כן?

00:00:58.000 --> 00:01:00.000
אני חושב שחלק מהאנשים מסכים איתי.

00:01:00.000 --> 00:01:02.000
אני חושב שאנחנו צריכים לצאת בהכרזה.

00:01:02.000 --> 00:01:04.000
אני חושב שאנחנו צריכים לומר זאת יחד.

00:01:05.000 --> 00:01:08.000
קדימה: "אני יותר מהגנים שלי" ביחד.

00:01:08.000 --> 00:01:12.000
כולם: אני יותר מהגנים שלי.

00:01:12.000 --> 00:01:14.000
(תשואות)

00:01:15.000 --> 00:01:17.000
סוואנג: מה אני?

00:01:17.000 --> 00:01:20.000
(צחוק)

00:01:20.000 --> 00:01:23.000
אני הוא הקונקטום שלי.

00:01:25.000 --> 00:01:27.000
עכשיו, בגלל שאתם קהל מצוין,

00:01:27.000 --> 00:01:29.000
אולי תעזרו לי ונאמר גם את זה יחד.

00:01:29.000 --> 00:01:31.000
(צחוק)

00:01:31.000 --> 00:01:33.000
טוב. כולם ביחד.

00:01:33.000 --> 00:01:36.000
כולם: אני הוא הקונקטום שלי.

00:01:38.000 --> 00:01:40.000
סוואנג: זה נשמע מצוין.

00:01:40.000 --> 00:01:42.000
אתם יודעים, אתם ממש נהדרים, אתם אפילו לא יודעים מה זה קונקטום,

00:01:42.000 --> 00:01:44.000
ואתם מוכנים לשתף איתי פעולה.

00:01:44.000 --> 00:01:47.000
אני יכול ללכת הביתה עכשיו.

NOTE Paragraph

00:01:47.000 --> 00:01:50.000
ובכן, בינתיים רק קונקטום אחד ידוע לנו,

00:01:50.000 --> 00:01:53.000
זה של התולעת הזעירה הזו.

00:01:53.000 --> 00:01:55.000
מערכת העצבים הצנועה שלה

00:01:55.000 --> 00:01:57.000
מורכבת מ300 נוירונים (תאי עצב) בלבד

00:01:57.000 --> 00:01:59.000
ובשנות ה70 וה80,

00:01:59.000 --> 00:02:01.000
קבוצה של מדענים

00:02:01.000 --> 00:02:03.000
מיפתה את כל 7000 הקשרים

00:02:03.000 --> 00:02:05.000
בין הנוירונים.

00:02:06.000 --> 00:02:08.000
בתרשים הזה כל צומת הוא נוירון

00:02:08.000 --> 00:02:10.000
וכל קו הוא חיבור.

00:02:10.000 --> 00:02:12.000
זה הקונקטום

00:02:12.000 --> 00:02:16.000
של התולעת C. elegans.

00:02:16.000 --> 00:02:19.000
הקונקטום שלכם הרבה יותר מורכב מזה,

00:02:19.000 --> 00:02:21.000
כי המוח שלכם

00:02:21.000 --> 00:02:23.000
מכיל 100 מיליארד נוירונים

00:02:23.000 --> 00:02:26.000
ופי 10,000 קשרים מזה.

00:02:26.000 --> 00:02:28.000
יש תרשים כזה למוח שלכם,

00:02:28.000 --> 00:02:31.000
אבל אין דרך שהוא ייכנס לשקף הזה.

00:02:32.000 --> 00:02:35.000
הקונקטום שלכם כולל פי מיליון יותר קשרים

00:02:35.000 --> 00:02:38.000
מאשר מספר האותיות (בסיסים) בגנום שלכם.

00:02:38.000 --> 00:02:40.000
זה המון מידע.

NOTE Paragraph

00:02:40.000 --> 00:02:43.000
מה יש במידע הזה?

00:02:44.000 --> 00:02:47.000
אנחנו לא בטוחים, אבל יש תיאוריות.

00:02:47.000 --> 00:02:50.000
מאז המאה ה19 חוקרים של מדעי המוח שיערו

00:02:50.000 --> 00:02:52.000
שאולי הזכרונות שלכם -

00:02:52.000 --> 00:02:54.000
המידע שהופך אתכם למי שאתם -

00:02:54.000 --> 00:02:56.000
אולי הזכרונות שלכם מאוחסנים

00:02:56.000 --> 00:02:58.000
בקשרים בין הנוירונים במוח.

00:03:00.000 --> 00:03:02.000
ואולי היבטים אחרים בזהות האישית שלכם -

00:03:02.000 --> 00:03:05.000
אולי האישיות והאינטלקט -

00:03:05.000 --> 00:03:07.000
אולי גם הם מקודדים

00:03:07.000 --> 00:03:10.000
בקשרים בין הנוירונים שלכם.

00:03:11.000 --> 00:03:14.000
אז עכשיו אתם מבינים למה הצעתי את ההיפותיזה הזאת:

00:03:14.000 --> 00:03:17.000
אני הוא הקונקטום שלי.

00:03:17.000 --> 00:03:20.000
לא ביקשתי מכם לחזור על זה כי זה נכון,

00:03:20.000 --> 00:03:22.000
רציתי שתזכרו את זה.

00:03:22.000 --> 00:03:24.000
ולמעשה, אנחנו לא יודעים אם ההיפותיזה הזאת נכונה,

00:03:24.000 --> 00:03:26.000
כי אף פעם לא היו לנו טכנולוגיות

00:03:26.000 --> 00:03:28.000
חזקות מספיק כדי לבחון אותה.

00:03:29.000 --> 00:03:32.000
למצוא את הקונקטום של התולעת הזו

00:03:32.000 --> 00:03:35.000
לקח יותר מתריסר שנים של מלאכה מייגעת.

00:03:35.000 --> 00:03:38.000
וכדי למצוא את הקונקטומים של מוחות שדומים לשלנו,

00:03:38.000 --> 00:03:41.000
אנו זקוקים לטכנולוגיות ממוכנות, מתוחכמות יותר,

00:03:41.000 --> 00:03:44.000
שיאיצו את תהליך מציאת הקונקטומים.

00:03:44.000 --> 00:03:47.000
ובדקות הקרובות אספר לכם על חלק מהטכנולוגית הללו,

00:03:47.000 --> 00:03:49.000
הנמצאות כרגע בפיתוח

00:03:49.000 --> 00:03:52.000
במעבדה שלי ובמעבדות של שותפי.

NOTE Paragraph

00:03:53.000 --> 00:03:56.000
אז בטח ראיתם כבר תמונות של נוירונים בעבר.

00:03:56.000 --> 00:03:58.000
אפשר לזהות אותם מיד

00:03:58.000 --> 00:04:01.000
לפי הצורות הפנטסטיות שלהם.

00:04:01.000 --> 00:04:04.000
הם שולחים ענפים ארוכים ועדינים,

00:04:04.000 --> 00:04:07.000
ובקיצור, נראים כמו עצים.

00:04:07.000 --> 00:04:10.000
אבל זה רק נוירון בודד.

00:04:10.000 --> 00:04:12.000
על מנת למצוא קונקטומים,

00:04:12.000 --> 00:04:15.000
אנחנו צריכים לראות את כל הנוירונים בו זמנית.

00:04:15.000 --> 00:04:17.000
אז בואו נכיר את בובי קסטורי

00:04:17.000 --> 00:04:19.000
שעובד במעבדה של ג'ף ליכטמן

00:04:19.000 --> 00:04:21.000
באוניברסיטת הרווארד.

00:04:21.000 --> 00:04:23.000
בובי מחזיק פרוסות דקות להפליא

00:04:23.000 --> 00:04:25.000
של מוח עכבר.

00:04:25.000 --> 00:04:28.000
ואנחנו מגדילים פי 100,000

00:04:29.000 --> 00:04:31.000
על מנת להגיע לרזולוציה,

00:04:31.000 --> 00:04:34.000
שתאפשר לראות את כל ענפי הנוירון בו זמנית.

00:04:35.000 --> 00:04:38.000
אבל, יתכן שלא תזהו אותם עדיין

00:04:38.000 --> 00:04:41.000
וזה משום שאנו צריכים לעבוד בתלת-מימד.

NOTE Paragraph

00:04:41.000 --> 00:04:43.000
אם מצלמים הרבה תמונות של הרבה פרוסות של המוח

00:04:43.000 --> 00:04:45.000
ועורמים אותם יחד,

00:04:45.000 --> 00:04:47.000
אנחנו מקבלים תמונה תלת-מימדית.

00:04:47.000 --> 00:04:49.000
ועדיין, אולי לא תראו את הענפים.

00:04:49.000 --> 00:04:51.000
אז אנחנו מתחילים מלמעלה,

00:04:51.000 --> 00:04:54.000
וצובעים צומת של ענף אחד באדום,

00:04:54.000 --> 00:04:56.000
ואנחנו עושים זאת בפרוסה הבאה

00:04:56.000 --> 00:04:58.000
ובפרוסה הבאה.

00:04:58.000 --> 00:05:00.000
ואנחנו ממשיכים לעשות זאת

00:05:00.000 --> 00:05:03.000
פרוסה אחר פרוסה.

00:05:03.000 --> 00:05:05.000
אם ממשיכים דרך הערימה כולה

00:05:05.000 --> 00:05:08.000
אנחנו יכולים לבנות מחדש את המבנה התלת-מימדי

00:05:08.000 --> 00:05:11.000
של חלק קטן מענף של נוירון.

00:05:11.000 --> 00:05:13.000
ואנחנו יכולים לעשות את זה לנוירון אחר בירוק.

00:05:13.000 --> 00:05:15.000
ואתם יכולים לראות שהנוירון הירוק נוגע בנוירון האדום

00:05:15.000 --> 00:05:17.000
בשני מקומות,

00:05:17.000 --> 00:05:19.000
שלהם אנו קוראים סינפסות.

NOTE Paragraph

00:05:19.000 --> 00:05:21.000
בואו נתמקד בסינפסה אחת.

00:05:21.000 --> 00:05:24.000
ותסתכלו על פנים הנוירון הירוק.

00:05:24.000 --> 00:05:26.000
אתם אמורים לראות עיגולים קטנים.

00:05:26.000 --> 00:05:29.000
אלה נקראים וסיקולות (שלפוחיות.)

00:05:29.000 --> 00:05:32.000
הן מכילות מולקולה הנקראת נוירוטרנסמיטר (מוליך עצבי)

00:05:32.000 --> 00:05:34.000
וכך כשהנוירון הירוק רוצה לתקשר,

00:05:34.000 --> 00:05:36.000
רוצה לשלוח הודעה לנוירון האדום,

00:05:36.000 --> 00:05:39.000
הוא פולט את הנוירוטרנסמיטר.

00:05:39.000 --> 00:05:41.000
בסינפסה, שני הנוירונים

00:05:41.000 --> 00:05:43.000
מחוברים זה לזה

00:05:43.000 --> 00:05:46.000
כמו שני חברים המדברים בטלפון.

NOTE Paragraph

00:05:47.000 --> 00:05:49.000
אז אתם רואים איך מוצאים סינפסה.

00:05:49.000 --> 00:05:52.000
איך אפשר למצוא קונקטום שלם?

00:05:52.000 --> 00:05:55.000
אז אנחנו לוקחים את ערימת התמונות התלת-מימדיות הללו

00:05:55.000 --> 00:05:58.000
ומתייחסים אליה כמו אל ספר צביעה תלת-מימדי ענקי.

00:05:58.000 --> 00:06:01.000
אנחנו צובעים כל נוירון בצבע אחר,

00:06:01.000 --> 00:06:03.000
ואז אנחנו עוברים על כל התמונות,

00:06:03.000 --> 00:06:05.000
מוצאים את הסינפסות

00:06:05.000 --> 00:06:08.000
ורושמים את הצבעים של שני הנוירונים המעורבים בכל סינפסה.

00:06:08.000 --> 00:06:11.000
אם אנחנו יכולים לעשות זאת בכל התמונות,

00:06:11.000 --> 00:06:13.000
אנחנו יכולים למצוא קונקטום.

NOTE Paragraph

00:06:14.000 --> 00:06:16.000
עכשיו, עד כאן

00:06:16.000 --> 00:06:18.000
למדתם את היסודות של נוירונים וסינפסות.

00:06:18.000 --> 00:06:20.000
אז אני חושב שאנחנו מוכנים להתמודד

00:06:20.000 --> 00:06:23.000
עם אחת השאלות החשובות ביותר במדעי המוח:

00:06:24.000 --> 00:06:27.000
מהם ההבדלים בין המוחות של נשים וגברים?

00:06:27.000 --> 00:06:29.000
(צחוק)

00:06:29.000 --> 00:06:31.000
לפי ספר הייעוץ הזה,

00:06:31.000 --> 00:06:33.000
המוח של בחורים הוא כמו וופל,

00:06:33.000 --> 00:06:36.000
החיים שלהם ממודרים בקופסאות.

00:06:36.000 --> 00:06:39.000
המוח של בחורות הוא כמו ספגטי,

00:06:39.000 --> 00:06:42.000
כל דבר בחיים שלהן קשור לכל השאר.

00:06:42.000 --> 00:06:44.000
(צחוק)

00:06:44.000 --> 00:06:46.000
הגברים כאן צוחקים,

00:06:46.000 --> 00:06:48.000
אבל, אתם יודעים, הספר הזה שינה את חיי!

00:06:48.000 --> 00:06:50.000
(צחוק)

00:06:52.000 --> 00:06:55.000
אבל ברצינות, מה שגוי בזה?

00:06:55.000 --> 00:06:58.000
אתם כבר יודעים מספיק כדי לומר. מה שגוי בהצהרה הזו?

00:07:05.000 --> 00:07:08.000
זה לא משנה אם אתה בחור או בחורה,

00:07:08.000 --> 00:07:11.000
המוחות של כולם נראים כמו ספגטי.

00:07:11.000 --> 00:07:14.000
או אולי, אולי קפליני עדין עם ענפים.

00:07:15.000 --> 00:07:17.000
כמו שחתיכת ספגטי אחת

00:07:17.000 --> 00:07:20.000
נוגעת בחתיכות אחרות בצלחת שלכם,

00:07:20.000 --> 00:07:22.000
כך נוירון אחד נוגע בהרבה נוירונים אחרים

00:07:22.000 --> 00:07:24.000
באמצעות הענפים הסבוכים שלהם.

00:07:24.000 --> 00:07:27.000
נוירון אחד יכול להיות קשור לכ"כ הרבה נוירונים אחרים,

00:07:27.000 --> 00:07:29.000
כי יכולות להיות סינפסות

00:07:29.000 --> 00:07:32.000
בנקודות המגע האלה.

00:07:34.000 --> 00:07:37.000
עד עכשיו אולי איבדתם פרספקטיבה

00:07:37.000 --> 00:07:40.000
על גודלה האמיתי של קוביית המוח הזו.

NOTE Paragraph

00:07:40.000 --> 00:07:43.000
אז בואו נערוך סדרה של השוואות כדי להראות לכם.

00:07:43.000 --> 00:07:46.000
אני אראה לכם. זה זעיר ביותר. זה רק 6 מיקרונים מהצד.

00:07:48.000 --> 00:07:51.000
אז כך זה נבנה לנוירון שלם.

00:07:51.000 --> 00:07:54.000
ואפשר לראות שבאמת רק שברי הענפים הקטנים ביותר

00:07:54.000 --> 00:07:57.000
נכנסים לקוביה הזו.

00:07:57.000 --> 00:08:00.000
ונוירון, טוב, הוא יותר קטן ממוח שלם.

00:08:02.000 --> 00:08:04.000
וזה רק מוח של עכבר.

00:08:06.000 --> 00:08:09.000
הוא הרבה יותר קטן ממוח אנושי.

00:08:10.000 --> 00:08:12.000
אז כשאני מראה את זה לחברים שלי,

00:08:12.000 --> 00:08:14.000
לפעמים הם אומרים לי

00:08:14.000 --> 00:08:17.000
"אתה יודע, סבסטיאן, אתה צריך לוותר.

00:08:17.000 --> 00:08:19.000
"מדעי המוח הם עסק אבוד."

00:08:19.000 --> 00:08:21.000
כי אם אתם מסתכלים על המוח בעין בלתי מזויינת,

00:08:21.000 --> 00:08:23.000
אתם באמת לא תראו עד כמה הוא מורכב,

00:08:23.000 --> 00:08:25.000
אבל כשמשתמשים במיקרוסקופ,

00:08:25.000 --> 00:08:28.000
המורכבות החבוייה סוף סוף נגלית.

NOTE Paragraph

00:08:30.000 --> 00:08:32.000
במאה ה 17

00:08:32.000 --> 00:08:34.000
המתמטיקאי והפילוסוף בלייז פסקל

00:08:34.000 --> 00:08:37.000
כתב על חרדתו מפני האינסוף,

00:08:37.000 --> 00:08:39.000
על תחושת חוסר החשיבות שלו

00:08:39.000 --> 00:08:42.000
כשהוא חושב על המרחבים העצומים של החלל.

00:08:44.000 --> 00:08:46.000
ובתור מדען

00:08:46.000 --> 00:08:49.000
אני לא אמור לדבר על הרגשות שלי.

00:08:49.000 --> 00:08:51.000
יותר מדי מידע, פרופסור.

00:08:51.000 --> 00:08:53.000
(צחוק)

00:08:53.000 --> 00:08:55.000
אבל אפשר?

00:08:55.000 --> 00:08:57.000
(צחוק)

00:08:57.000 --> 00:08:59.000
(מחיאות כפיים)

00:08:59.000 --> 00:09:01.000
אני חש סקרנות,

00:09:01.000 --> 00:09:03.000
ואני חש פליאה,

00:09:03.000 --> 00:09:06.000
אבל לעיתים אני חש גם ייאוש.

00:09:07.000 --> 00:09:09.000
למה בחרתי לחקור

00:09:09.000 --> 00:09:12.000
את האיבר הזה שכה מדהים במורכבותו

00:09:12.000 --> 00:09:14.000
שאפשר כבר לומר שהוא אינסופי?

00:09:14.000 --> 00:09:16.000
זה אבסורד.

00:09:16.000 --> 00:09:18.000
איך יכולנו להעז ולחשוב

00:09:18.000 --> 00:09:21.000
שאי פעם אולי נבין אותו?

NOTE Paragraph

00:09:23.000 --> 00:09:26.000
ועדיין אני מתמיד במאמץ הדון-קיחוטי הזה.

00:09:26.000 --> 00:09:29.000
ולמעשה, בימים אלה אני מפתח תקוות חדשות.

00:09:30.000 --> 00:09:32.000
יום אחד,

00:09:32.000 --> 00:09:34.000
צי של מיקרוסקופים יילכדו

00:09:34.000 --> 00:09:36.000
כל נוירון וכל סינפסה

00:09:36.000 --> 00:09:39.000
במאגר מידע עצום של תמונות.

00:09:39.000 --> 00:09:42.000
ויום אחד, מחשבי על בעלי בינה מלאכותית

00:09:42.000 --> 00:09:45.000
ינתחו את התמונות הללו ללא סיוע אנושי

00:09:45.000 --> 00:09:48.000
ויסכמו אותם לקונקטום.

00:09:49.000 --> 00:09:52.000
אני לא יודע, אבל אני מקווה שאחיה לראות את היום הזה.

00:09:53.000 --> 00:09:55.000
כי מציאת קונקטום אנושי שלם

00:09:55.000 --> 00:09:58.000
היא אחד האתגרים הטכנולוגיים הגדולים של כל הזמנים.

00:09:58.000 --> 00:10:01.000
הוא ידרוש עבודה של דורות על מנת שיצליח.

00:10:02.000 --> 00:10:05.000
כרגע שותפי ואני,

00:10:05.000 --> 00:10:07.000
אנחנו מכוונים למשהו הרבה יותר צנוע -

00:10:07.000 --> 00:10:09.000
רק למצוא קונקטומים חלקיים

00:10:09.000 --> 00:10:12.000
של גושי מוח זעירים בעכבר ובאדם.

00:10:12.000 --> 00:10:15.000
אבל גם זה יספק כדי לבצע בחינות ראשונית של ההיפותיזה הזו

00:10:15.000 --> 00:10:18.000
שאני הוא הקונקטום שלי.

00:10:20.000 --> 00:10:23.000
כרגע תנו לי לנסות ולשכנע אתכם בסבירות של ההיפותיזה הזו,

00:10:23.000 --> 00:10:26.000
ששווה לקחת אותה ברצינות.

NOTE Paragraph

00:10:27.000 --> 00:10:29.000
כשאתם גדלים במהלך הילדות

00:10:29.000 --> 00:10:32.000
ומתבגרים בבגרות,

00:10:32.000 --> 00:10:35.000
הזהות האישית שלכם משתנה באיטיות.

00:10:35.000 --> 00:10:37.000
כך גם כל קונקטום

00:10:37.000 --> 00:10:39.000
משתנה עם הזמן.

00:10:40.000 --> 00:10:42.000
איזה סוג של שינויים מתרחשים?

00:10:42.000 --> 00:10:44.000
ובכן, נוירונים, כמו עצים,

00:10:44.000 --> 00:10:46.000
יכולים להצמיח ענפים חדשים,

00:10:46.000 --> 00:10:49.000
והם יכולים לאבד ענפים ישנים.

00:10:49.000 --> 00:10:52.000
סינפסות יכולות להיווצר,

00:10:52.000 --> 00:10:55.000
והן יכולות להימחק.

00:10:55.000 --> 00:10:57.000
וסינפסות יכולות לגדול

00:10:57.000 --> 00:11:00.000
והן יכולות לקטון.

00:11:00.000 --> 00:11:02.000
שאלה שנייה:

00:11:02.000 --> 00:11:05.000
מה גורם לשינויים הללו?

00:11:05.000 --> 00:11:07.000
ובכן, זה נכון,

00:11:07.000 --> 00:11:10.000
במידה מסויימת הם מתוכנתים ע"י הגנים שלכם.

00:11:10.000 --> 00:11:12.000
אבל זה לא כל הסיפור,

00:11:12.000 --> 00:11:14.000
כי ישנם אותות, אותות חשמליים,

00:11:14.000 --> 00:11:16.000
הנודדים לאורך ענפי הנוירונים

00:11:16.000 --> 00:11:18.000
ושדרים כימיים

00:11:18.000 --> 00:11:20.000
העוברים מענף לענף.

00:11:20.000 --> 00:11:23.000
האותות האלה נקראים פעילות עצבית.

00:11:23.000 --> 00:11:25.000
ויש עדויות רבות

00:11:25.000 --> 00:11:28.000
שפעילות עצבית

00:11:28.000 --> 00:11:31.000
מקודדת את המחשבות, הרגשות והתפיסות שלנו,

00:11:31.000 --> 00:11:33.000
החוויות המנטליות שלנו.

00:11:33.000 --> 00:11:36.000
ויש עדויות רבות שפעילות עצבית

00:11:36.000 --> 00:11:39.000
יכולה לגרום לשינויים בחיבורים שלכם.

00:11:39.000 --> 00:11:42.000
ואם תחברו יחד את שתי העובדות האלה,

00:11:42.000 --> 00:11:44.000
זה אומר שהחוויות שלכם

00:11:44.000 --> 00:11:47.000
יכולות לשנות את הקונקטום שלכם.

00:11:47.000 --> 00:11:49.000
ולכן הקונקטום הוא ייחודי,

00:11:49.000 --> 00:11:52.000
אפילו בין שני תאומים זהים גנטית.

00:11:53.000 --> 00:11:56.000
הקונקטום הוא המקום בו התורשה פוגשת את הסביבה.

00:11:57.000 --> 00:11:59.000
ויתכן שזה נכון

00:11:59.000 --> 00:12:01.000
שעצם פעולת המחשבה

00:12:01.000 --> 00:12:03.000
יכולה לשנות את הקונקטום שלכם -

00:12:03.000 --> 00:12:06.000
רעיון שיכול להיות מעצים.

NOTE Paragraph

00:12:09.000 --> 00:12:11.000
מה רואים כאן?

00:12:13.000 --> 00:12:16.000
נחל קריר ומרענן, אתם אומרים.

00:12:17.000 --> 00:12:19.000
מה עוד יש בתמונה?

00:12:22.000 --> 00:12:24.000
על תשכחו את החריץ הזה באדמה

00:12:24.000 --> 00:12:27.000
שנקרא אפיק.

00:12:27.000 --> 00:12:30.000
בלעדיו המים לא ידעו באיזה כיוון לזרום.

00:12:30.000 --> 00:12:32.000
ובעזרת הנחל

00:12:32.000 --> 00:12:34.000
אני רוצה להציע מטאפורה

00:12:34.000 --> 00:12:36.000
על הקשר בין פעילות חשמלית

00:12:36.000 --> 00:12:38.000
וקישוריות.

00:12:39.000 --> 00:12:42.000
פעילות חשמלית משתנה כל הזמן.

00:12:42.000 --> 00:12:45.000
זה כמו המים בנחל, הם אף פעם לא שקטים.

00:12:45.000 --> 00:12:47.000
הקשרים

00:12:47.000 --> 00:12:49.000
ברשת העצבית במוח

00:12:49.000 --> 00:12:51.000
קובעים את הנתיבים

00:12:51.000 --> 00:12:53.000
בהם תזרום הפעילות החשמלית.

00:12:53.000 --> 00:12:56.000
והקונקטום הוא כמו אפיק הנחל.

00:12:58.000 --> 00:13:01.000
אבל המטאפורה עשירה יותר מזה.

00:13:01.000 --> 00:13:04.000
כי זה נכון שאפיק הנחל

00:13:04.000 --> 00:13:06.000
מנחה את זרימת המים,

00:13:06.000 --> 00:13:08.000
אבל לאורך זמן,

00:13:08.000 --> 00:13:11.000
המים גם מעצבים מחדש את אפיק הנחל.

00:13:11.000 --> 00:13:13.000
וכפי שאמרתי לכם קודם,

00:13:13.000 --> 00:13:16.000
פעילות עצבית יכולה לשנות את הקונקטום.

00:13:18.000 --> 00:13:20.000
ואם תרשו לי לטפס

00:13:20.000 --> 00:13:23.000
לגבהים מטאפוריים,

00:13:23.000 --> 00:13:26.000
אזכיר לכם שפעילות עצבית

00:13:26.000 --> 00:13:28.000
היא הבסיס הפיזיקלי - או כך חושבים מדעני המוח -

00:13:28.000 --> 00:13:31.000
של מחשבות, רגשות ותפיסות.

00:13:31.000 --> 00:13:33.000
ואפשר אפילו לדבר על

00:13:33.000 --> 00:13:35.000
זרם התודעה.

00:13:35.000 --> 00:13:38.000
פעילות עצבית היא המים,

00:13:38.000 --> 00:13:41.000
והקונקטום הוא האפיק.

NOTE Paragraph

00:13:42.000 --> 00:13:44.000
אז בואו נחזור מגבהי המטאפורה

00:13:44.000 --> 00:13:46.000
ונחזור למדע.

00:13:46.000 --> 00:13:48.000
נניח שהטכנולוגיות למציאת קונקטומים

00:13:48.000 --> 00:13:50.000
היו באמת עובדות.

00:13:50.000 --> 00:13:52.000
איך נבחן את ההיפותיזה

00:13:52.000 --> 00:13:55.000
"אני הוא הקונקטום שלי"?

00:13:55.000 --> 00:13:58.000
ובכן, אני מציע בדיקה ישירה.

00:13:58.000 --> 00:14:00.000
בואו ננסה

00:14:00.000 --> 00:14:03.000
לקרוא את הזכרונות שלנו מתוך הקונקטומים.

00:14:03.000 --> 00:14:05.000
קחו למשל זכרון

00:14:05.000 --> 00:14:08.000
של רצפי תנועה במשך זמן ארוך,

00:14:08.000 --> 00:14:11.000
כמו נגינה של סונטה של בטהובן.

00:14:11.000 --> 00:14:14.000
לפי תיאוריה שתחילתה במאה ה 19,

00:14:14.000 --> 00:14:16.000
זכרונות שכאלה שמורים

00:14:16.000 --> 00:14:19.000
כשרשראות של קשרים סינפטיים בתוך המוח שלכם.

00:14:20.000 --> 00:14:23.000
כי אם הנוירונים הראשונים בשרשרת מופעלים,

00:14:23.000 --> 00:14:26.000
דרך הסינפסות שלהם הם שולחים מסרים לנוירונים הבאים, שגם מופעלים,

00:14:26.000 --> 00:14:28.000
וכך הלאה במורד השרשרת,

00:14:28.000 --> 00:14:30.000
כמו רצף של אבני דומינו נופלות.

00:14:30.000 --> 00:14:32.000
ומשוער שרצף הפעילות העצבית הזה

00:14:32.000 --> 00:14:35.000
מהווה את הבסיס העצבי

00:14:35.000 --> 00:14:37.000
של אותו רצף תנועות.

NOTE Paragraph

00:14:37.000 --> 00:14:39.000
אז דרך אחת לנסות לבחון את התיאוריה

00:14:39.000 --> 00:14:41.000
היא לחפש שרשראות כאלה

00:14:41.000 --> 00:14:43.000
בתוך קונקטומים.

00:14:43.000 --> 00:14:46.000
אבל זה לא יהיה קל, כי הם לא ייראו כך.

00:14:46.000 --> 00:14:48.000
הם יהיו מעורבלים.

00:14:48.000 --> 00:14:50.000
אז נהיה חייבים להשתמש במחשבים שלנו

00:14:50.000 --> 00:14:53.000
כדי לפענח את השרשרת.

00:14:53.000 --> 00:14:55.000
ואם נוכל לעשות זאת,

00:14:55.000 --> 00:14:58.000
רצף הנוירונים שנגלה בפענוח הזה

00:14:58.000 --> 00:15:01.000
יהיה ניבוי לדפוס פעילות עצבית

00:15:01.000 --> 00:15:04.000
המופעל במוח במהלך שחזור זיכרון.

00:15:04.000 --> 00:15:06.000
ואם זה יצליח,

00:15:06.000 --> 00:15:09.000
זאת תהיה הדוגמא הראשונה של קריאת זיכרון מתוך קונקטום.

NOTE Paragraph

00:15:13.000 --> 00:15:15.000
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:15:15.000 --> 00:15:17.000
איזה בלגן.

00:15:18.000 --> 00:15:20.000
ניסיתם פעם לחבר מערכת חשמלית

00:15:20.000 --> 00:15:22.000
מורכבת כמו זו?

00:15:22.000 --> 00:15:24.000
אני מקווה שלא.

00:15:24.000 --> 00:15:27.000
אבל אם כן, אתם יודעים שמאוד קל לטעות.

00:15:30.000 --> 00:15:32.000
ענפי הנוירונים הם כמו חוטי החשמל של המוח.

00:15:32.000 --> 00:15:36.000
מישהו יכול לנחש: מהו האורך הכולל של החוטים במוח שלכם?

00:15:39.000 --> 00:15:41.000
אתן לכם רמז. זה מספר גדול.

00:15:41.000 --> 00:15:43.000
(צחוק)

00:15:44.000 --> 00:15:47.000
אני מעריך, מיליוני מיילים.

00:15:47.000 --> 00:15:50.000
הכל ארוז בתוך הגולגולת.

00:15:50.000 --> 00:15:52.000
ואם אתם מעריכים את המספר הזה,

00:15:52.000 --> 00:15:54.000
אתם יכולים לראות בקלות

00:15:54.000 --> 00:15:56.000
שיש פוטנציאל עצום לטעויות בקישורים בתוך המוח.

00:15:56.000 --> 00:15:59.000
ואכן העיתונות אוהבת כותרות כמו:

00:15:59.000 --> 00:16:01.000
"המוח האנורקטי מקושר בצורה אחרת."

00:16:01.000 --> 00:16:03.000
או "מוחות אוטיסטיים מקושרים אחרת."

00:16:03.000 --> 00:16:05.000
אלה טענות סבירות,

00:16:05.000 --> 00:16:07.000
אבל האמת היא

00:16:07.000 --> 00:16:09.000
שאנחנו לא יכולים לראות את הקשרים העצביים בצורה בהירה מספיק

00:16:09.000 --> 00:16:11.000
כדי לדעת אם הן באמת נכונות.

00:16:11.000 --> 00:16:14.000
אז הטכנולוגיות לזיהוי קונקטומים

00:16:14.000 --> 00:16:16.000
יאפשרו לנו סוף סוף

00:16:16.000 --> 00:16:18.000
לקרוא קישורים שגויים במוח,

00:16:18.000 --> 00:16:21.000
לראות הפרעות מנטליות בקונקטומים.

NOTE Paragraph

00:16:25.000 --> 00:16:28.000
לפעמים הדרך הטובה ביותר לבחון היפותיזה

00:16:28.000 --> 00:16:31.000
היא לשקול את ההשלכה הקיצונית ביותר שלה.

00:16:31.000 --> 00:16:34.000
פילוסופים מכירים את המשחק הזה היטב.

00:16:35.000 --> 00:16:38.000
אם אתה מאמין שאתה הוא הקונקטום שלך,

00:16:38.000 --> 00:16:41.000
אני חושב שאתה צריך גם לקבל את הרעיון

00:16:41.000 --> 00:16:43.000
שמוות הוא הרס

00:16:43.000 --> 00:16:46.000
הקונקטום שלך.

00:16:47.000 --> 00:16:50.000
אני מזכיר זאת מכיוון שישנם נביאים היום

00:16:50.000 --> 00:16:53.000
הטוענים שטכנולוגיה

00:16:53.000 --> 00:16:56.000
תשנה באופן בסיסי את המצב האנושי

00:16:56.000 --> 00:16:59.000
ואולי אף תשנה את המין האנושי.

00:16:59.000 --> 00:17:02.000
אחד מחלומותיהם הכמוסים

00:17:02.000 --> 00:17:04.000
הוא לרמות את המוות

00:17:04.000 --> 00:17:06.000
על-ידי תורה הנקראת קריוניקה.

00:17:06.000 --> 00:17:08.000
אם תשלמו $100,000,

00:17:08.000 --> 00:17:11.000
תוכלו לסדר שיקפיאו את גופתכם לאחר המוות

00:17:11.000 --> 00:17:13.000
וישמרו אותה בחנקן נוזלי

00:17:13.000 --> 00:17:15.000
באחד מהמיכלים האלה במחסן באריזונה,

00:17:15.000 --> 00:17:17.000
בציפייה לתרבות עתידית

00:17:17.000 --> 00:17:20.000
שמספיק מתקדמת כדי להקים אתכם לתחייה.

NOTE Paragraph

00:17:21.000 --> 00:17:23.000
האם צריך ללעוג לרודפים המודרניים אחר האלמוות,

00:17:23.000 --> 00:17:25.000
ולקרוא להם טפשים?

00:17:25.000 --> 00:17:27.000
או שאולי יום אחד הם יצחקו

00:17:27.000 --> 00:17:29.000
מעל הקברים שלנו?

00:17:30.000 --> 00:17:32.000
אני לא יודע.

00:17:32.000 --> 00:17:35.000
אני מעדיף לבחון את האמונות שלהם באופן מדעי.

00:17:35.000 --> 00:17:37.000
אני מציע שננסה למצוא קונקטום

00:17:37.000 --> 00:17:39.000
במוח קפוא.

00:17:39.000 --> 00:17:41.000
אנחנו יודעים שנזק למוח

00:17:41.000 --> 00:17:43.000
מתרחש לאחר המוות ובמהלך ההקפאה.

00:17:43.000 --> 00:17:46.000
השאלה היא: האם הנזק מחק את הקונקטום?

00:17:46.000 --> 00:17:49.000
אם כן, אין שום דרך שאף תרבות עתידית

00:17:49.000 --> 00:17:52.000
תהיה מסוגלת לשחזר זיכרונות מתוך אותם מוחות קפואים.

00:17:52.000 --> 00:17:54.000
תחייה מחודשת יכולה להצליח עבור הגוף,

00:17:54.000 --> 00:17:56.000
אך לא עבור הדעת.

00:17:56.000 --> 00:17:59.000
מצד שני, אם הקונקטום עדיין שלם,

00:17:59.000 --> 00:18:02.000
לא נוכל ללעוג לטענות הקריוניקה בקלות כה רבה.

NOTE Paragraph

00:18:05.000 --> 00:18:07.000
אני תיארתי מסע

00:18:07.000 --> 00:18:10.000
המתחיל בעולמם של הקטנים מאוד,

00:18:10.000 --> 00:18:13.000
ומניע אותנו לעולם העתיד הרחוק.

00:18:13.000 --> 00:18:16.000
קונקטומים יסמנו נקודת מפנה בהיסטוריה האנושית.

00:18:17.000 --> 00:18:19.000
כשאנחנו התפתחנו מאבותינו דמויי הקוף

00:18:19.000 --> 00:18:21.000
בסוואנה האפריקאית,

00:18:21.000 --> 00:18:24.000
מה שהבחין בינינו לבינם היה מוחנו הגדול.

00:18:25.000 --> 00:18:27.000
השתמשנו במוחנו כדי לעצב

00:18:27.000 --> 00:18:30.000
טכנולוגיות מדהימות עוד יותר.

00:18:30.000 --> 00:18:33.000
בסופו של דבר, הטכנולוגיות האלה יהיו כה חזקות

00:18:33.000 --> 00:18:36.000
שנשתמש בהם כדי להכיר את עצמנו

00:18:36.000 --> 00:18:39.000
על-ידי פירוק והרכבה מחדש

00:18:39.000 --> 00:18:42.000
של המוחות שלנו.

00:18:42.000 --> 00:18:45.000
אני מאמין שמסע זה של גילוי עצמי

00:18:45.000 --> 00:18:48.000
מיועד לא רק למדענים

00:18:48.000 --> 00:18:50.000
אלא לכולנו.

00:18:50.000 --> 00:18:53.000
ואני מעריך את ההזדמנות לשתף אתכם במסע הזה היום.

NOTE Paragraph

00:18:53.000 --> 00:18:55.000
תודה

NOTE Paragraph

00:18:55.000 --> 00:19:03.000
(מחיאות כפיים)