איך החדשות מעצבות את הדרך בה אנו רואים את העולם?
הנה העולם כמו שהוא נראה לפי יחס האדמה.
והנה איך החדשות מעצבות את מה שהאמריקאים רואים.
המפה הזאת -- (מחיאות כפיים) -- מראה את מספר השניות
שרשתות אמריקאיות ואירגוני חדשות בכבלים מקדישים לסיקורי עיתונות,
לפי מדינות, בפברואר 2007, רק לפני שנה.
זה היה בחודש שבו צפון קוריאה הסכימה לפרק את מתקני הגרעין שלה.
היו הצפות רחבות באינדונזיה.
ובפריז, ה IPCC פרסם מחקר שאישרר את השפעת האדם על התחממות כדור הארץ.
ארצות הברית תפסה 79% מכלל סיקורי החדשות.
וכשנוציא את ארצות הברית ונסתכל על 21% הנותרים,
אנו נראה - הרבה עירק, זה הדבר הירוק הזה, ומעט אחרים.
הסיקור הכולל של רוסיה, סין והודו, לדוגמא, הגיע רק ל-1%.
כשניתחנו את כל סיקורי החדשות פרט לסיקור אחד,
כך נראה העולם.
מה היה הסיקור? מותה של אנה ניקול סמית'.
הסיקור הזה עקף כל מדינה חוץ מעירק,
וקיבל סיקור רחב פי 10 מהדו"ח של ה IPCC.
והמחזור ממשיך,
כמו שכולנו יודעים, בריטני התנהגה בצורה מוזרה לאחרונה.
אז למה אנו לא שומעים יותר על העולם?
סיבה אחת היא שהרשתות הורידו את מספר הסניפים הזרים שלהן בחצי.
חוץ מתחנה של איש אחד של רשת ABC בניירובי, ניו דלהי ומומביי,
אין לרשתות שום סניפי חדשות בכל אפריקה, הודו או דרום אמריקה
מקומות שבהם חיים יותר משני מיליארד בני אדם.
המציאות היא שלסקר את בריטני זה יותר זול.
והיעדר סיקור בינלאומי הוא הרבה יותר מטריד
כשאנחנו מסתכלים על היכן אנשים צורכים חדשות.
תחנות חדשות מקומיות מובילות בגדול,
ולצערנו מקדישות רק 12% מכלל הסיקורים לחדשות עולמיות.
ומה בקשר לאינטרנט?
אתרי החדשות הפופולריים ביותר לא במצב יותר טוב.
בשנה שעברה, אוניברסיטת קולומביה ניתחה 14,000 סיקורים
שהופיעו בדף הבית של גוגל חדשות.
ולמעשה, כולם סיקרו את אותם 24 אירועים חדשותיים.
באופן דומה, מחקר נוסף בתוכן אינטרנטי הראה שרוב התוכן של סיקורים בינלאומיים מארצות הברית
ממוחזר מסיקורים של סוכנויות העיתונות הזרות ורויטרס,
ולא מאפשרים לאנשים להבין את הקשר שלהם לסיקור.
אם מסתכלים על כל הגורמים האלה, אפשר להבין למה אקדמאים של היום
כמו גם אמריקאים בעלי השכלה נמוכה יותר
יודעים פחות על העולם ממה שידעו בני גילם לפני 20 שנה.
ואם אתם חושבים שזה פשוט בגלל שאנו לא מעוניינים,
טעות בידכם.
בשנים האחרונות, אחוז האמריקאים שאומרים שהם עוקבים אחרי חדשות עולמיות ברוב הזמן
גדל למעל ל-50%.
השאלה האמיתית היא: האם תמונת עולם מעוותת זאת היא מה שאנו רוצים בשביל אמריקאים
בעולמנו המחובר יותר ויותר?
אני יודעת שאנחנו מסוגלים ליותר טוב מזה.
והאם אנו יכולים להרשות לעצמנו לא להצליח? תודה רבה.