מה אם הייתי אומרת לכם שיש
טריליוני בקטריות סביבכם?

זה נכון.

מיקרו אורגניזמים שנקראים בקטריות
היו מצורות החיים הראשונות

שהופיעו על כדור הארץ.

למרות שהם מכילים רק תא אחד,

הביומאסה הכוללת שלהם גדולה
משל כל הצמחים והחיות יחד.

והם חיים ממש בכל מקום:

על האדמה, במים, על שולחן המטבח שלכם,
על העור שלכם,

אפילו בתוככם.

אל תושיטו יד לכפתור המצוקה עדיין.

למרות שיש לכם פי 10 תאי בקטריות בתוככם

מתאים אנושיים שלכם,
רבים מהבקטריות האלו לא מזיקות

או אפילו מועילות, עוזרות לעיכול ולחיסון.

אבל יש כמה תפוחים רקובים
שיכולים לגרום להדבקות קשות,

מהטרדות קלות למגפות קטלניות.

למרבה המזל, יש תרופות מדהימות שמתוכננות
להלחם בנגעים הבקטריאליים האלו.

מיוצרים מכימיקלים או קיימים
בטבע בדברים כמו עובש,

האנטיביוטיקות האלו הורגות או מנטרלות
בקטריות בכך שהן מפריעות לסינטזה של קיר התא

או מפריעות לתהליכים חיוניים
כמו סינטזת חלבונים,

הכל בעודם לא פוגעים בתאים אנושיים.

השימוש באנטיביוטיקה במהלך המאה ה 20

גרם לכך שמחלות מסוכנות בעבר מטופלות בקלות.

אבל היום, יותר ויותר מהאנטיביוטיקות שלנו

הופכות לפחות יעילות.

האם משהו השתבש שגרם להן להפסיק לעבוד?

הבעיה היא לא עם האנטיביוטיקה
אלא עם הבקטריות בהן הן נלחמות,

והסיבה נמצאת בתאוריה
של דרווין של ברירה טבעית.

ממש כמו כל אורגניזם, בקטריות בודדות
יכולות לעבור שינויים אקראיים.

הרבה מהמוטציות האלו מזיקות או חסרות תועלת,

אבל מדי פעם, אחת באה ונותנת לאורגניזם

יתרון בהשרדות.

ולבקטריה מוטציה שהופכת אותה עמידה

לאנטיביוטיקה מסויימת נותנת יתרון גדול.

כשהבקטריה הלא עמידה נהרגת,

מה שקורה במהירות
בסביבות עשירות באנטיביוטיקה,

כמו בתי חולים, יש יותר מקום ומשאבים

לאלה העמידות לשגשג, והן מעבירות
רק את הגנים שהשתנו

מה שעזר להן לעשות זאת.

רביה היא לא הדרך היחידה לעשות זאת;

חלקן יכולות לשחרר את ה DNA שלהן
במותן כך שיאסף על ידי בקטריות אחרות,

בעוד אחרות משתמשות בשיטה שנקראת איחוד,

מתברות דרך פילי כדי לחלוק את הגנים שלהן.

במשך הזמן, גן העמידות מתפשטים,
ויוצרים זן שלם של סופר בקטריות עמידות.

אז כמה זמן יש לנו לפני
שהסופר מזיקים האלה ישתלטו?

ובכן, בכמה בקטריות, זה כבר קרה.

לדוגמה, כמה זנים של סטפילוקוקוס אאורוס,

שגורמים להכל מדלקות בעור
לדלקת ראות ואלח דם,

התפתחו מ MRSA, והפכו לעמידות

לאנטיביוטיקת בטה לקטאם,
כמו פניצילין, מטיצילין, ואוקסצילין.

תודות לגן שמחליף את החלבון

שבטא לקטאם בדרך כלל מכוון אליו,

MRSA יכולות להמשיך לייצר
את קירות התא ללא הפרעה.

סופר בקטריה אחרת , כמו סלמונלה,

מייצרת אפילו לפעמים אנזימים כמו בטא לקטאם

שמפרקת תוקפים אנטיביוטיים
לפני שהם יכולים לעשות נזק,

ואי קולי, קבוצה מגוונת של בקטריות
שמכילות זנים שגורמים

לשילשולים וכשל בכליות,
יכולים למנוע את הפעולה

של אנטיביוטיקה, כמו קינולון,
על ידי בעיטה אקטיבית

בכל פולש שמצליח להכנס לתא.

אבל יש חדשות טובות.

מדענים עובדים כדי להשאר
צעד אחד לפני הבקטריות,

ולמרות שהפיתוח של אנטיביוטיקות
חדשות הואט בשנים האחרונות,

ארגון הבריאות העולמי הפך את זה
לעדיפות לפתח טיפול חדשניים.

מדענים אחרים חוקרים פתרונות חלופיים,

כמו טיפולים בפאג'ים או שימוש
בחיסונים למנוע הדבקות.

והכי חשוב, להפחתת השימוש העודף
והבלתי נחוץ באנטיביוטיקה,

כמו לדלקות שוליות שיכולות להפתר בעצמן,

כמו גם שינוי הנוהג הרפואי
כדי למנוע הדבקות בבתי חולים,

יכולה להיות השפעה משמעותית על ידי
שמירה על יותר בקטריות לא עמידות בחיים

כתחרות לזנים העמידים.

במלחמה נגד סופר בקטריות,
האטה יכולה לעבוד לפעמים טוב יותר

ממרוץ נשק אבולוציוני.