כמה מכם הם יצירתיים,

מעצבים, מהנדסים, יזמים, אמנים,

או שאולי פשוט יש לכם דמיון ממש מפותח?

תרימו ידיים?
(תשואות)

אלה רובכם.

יש לי חדשות עבור היצירתיים שבנו.

במהלך 20 השנים הקרובות,

יותר הולך להשתנות בדרך בה אנחנו עובדים

מאשר השתנה ב-2000 השנים האחרונות.

בעצם, אני חושב שאנחנו בשחר
של עידן חדש בהיסטוריה האנושית.

היו ארבע תקופות היסטוריות מרכזיות
שמוגדרות לפי דרך העבודה שלנו.

תקופת הציידים-לקטים ארכה כמה מיליוני שנים.

ואז, התקופה החקלאית ארכה כמה אלפי שנים.

התקופה התעשייתית ארכה כמה מאות שנים.

ועכשיו תקופת המידע ארכה רק כמה עשרות שנים.

ועכשיו היום, אנחנו בסיפו 
של העידן הגדול הבא שלנו כמין.

ברוכים הבאים לעידן הרבוד.

בעידן החדש הזה, היכולות
האנושיות הטבעיות שלכם ירובדו, יתוגברו

על ידי מערכות מחשוב שעוזרות לכם לחשוב,

מערכות רובוטיות שעוזרות לכם ליצור,

ומערכת עצבית דיגיטלית

שמחברת אתכם לעולם שהוא
הרבה מעבר לחושים הטבעיים שלכם.

נפתח עם תגבור קוגניטיבי.

כמה מכם הם סייבורגים מתוגברים?

(צחוק)

למעשה, הייתי טוען שאנחנו כבר מתוגברים.

דמיינו שאתם במסיבה,

ומישהו שואל אתכם שאלה
שאתם לא יודעים את התשובה עליה.

אם יש לכם אחד מאלה,
בתוך כמה שניות אתם יכולים לדעת את התשובה.

אבל זו רק התחלה פרימיטיבית.

אפילו סירי היא רק כלי עבודה פסיבי.

למעשה, במהלך שלושה וחצי
מיליוני השנים האחרונות,

כלי העבודה שהיו לנו היו פאסיביים לחלוטין.

הם עושים בדיוק מה שאנחנו אומרים להם לעשות,
ושום דבר מעבר לכך.

כלי העבודה הראשון הראשון שלנו,
רק חתך איפה שהיכינו איתו.

האזמל חורט רק במקום שבו האמן מפנה אותו.

ואפילו הכלים המתקדמים ביותר שלנו
לא עושים דבר בלי ההכוונה הישירה שלנו.

בעצם, נכון להיום, וזה משהו
שמתסכל אותי,

תמיד היינו מוגבלים

בשל הצורך הזה לדחוף באופן ידני
את הרצונות שלנו לתוך כלי העבודה שלנו --

כאילו, באופן ידני,
ממש משתמשים בידיים שלנו,

אפילו עם מחשבים.

אבל אני יותר כמו סקוטי מ'מסע בין כוכבים'.

(צחוק)

אני רוצה לנהל שיחה עם מחשב.

אני רוצה להגיד, "מחשב, בוא נתכנן מכונית,"

והמחשב יראה לי מכונית.

ואני אומר, "לא, אחת שנראית מהירה יותר,
ופחות גרמנית,"

ובום, המחשב מראה לי אפשרות.

(צחוק)

עכשיו, זה אולי קצת מוקדם לשיחה כזו,

כנראה פחות ממה שרבים מאתנו חושבים,

אבל ממש עכשיו,

אנחנו עובדים על זה.

כלי העבודה עושים את הקפיצה הזו
מלהיות פאסיביים, ללהיות יצרניים.

כלי תכנון יצרניים משתמשים במחשב
ובאלגוריתמים

כדי לסנתז גיאומטריה

כדי להעלות עיצובים חדשים לגמרי בעצמם.

כל מה שצריך זה המטרות והמגבלות שלכם.

אני אתן לכם דוגמה.

במקרה של השלדה של המזל"ט הזה,

כל מה שאתם תצטרכו לעשות
זה להגיד לו משהו כמו,

יש לזה ארבע מדחפים,

אתם רוצים שזה יהיה עם משקל כמה שיותר קטן,

ואתם צריכים שזה יהיה יעיל
מבחינה אווירודינמית.

ואז, מה שהמחשב עושה, זה שהוא בוחן
את כל מרחב הפתרונות:

כל אחת מהאפשרויות שפותרות
ועונות לקריטריונים שלכם --

מיליונים מהן.

צריך מחשבים גדולים בשביל לעשות את זה.

אבל הוא חוזר אלינו עם עיצובים

שאנחנו, בעצמנו,
לעולם לא היינו יכולים להעלות בדמיוננו.

והמחשב מעלה את הרעיונות האלו
לגמרי בעצמו --

אף אחד מעולם לא צייר שום דבר,

והוא התחיל לגמרי מכלום.

וזה, דרך אגב, בכלל לא מקרי

שגוף המזל"ט נראה בדיוק כמו האגן
של סנאי מעופף.

(צחוק)

זה בגלל שהאלגוריתמים מתוכנתים לעבוד

באותה הצורה שהאבולוציה עובדת.

מה שמרתק זה שאנחנו מתחילים
לראות את הטכנולוגיה הזו

בחוץ, בעולם האמיתי.

מזה כמה שנים אנחנו עובדים עם איירבוס

על הרעיון למטוס העתידי הזה.

זה עוד רחוק עדיין.

אבל ממש לא מזמן השתמשנו בבינה מלאכותית
ייצרנית-תכנונית

כדי לחשוב על זה.

זה חוצץ תא נוסעים מודפס בתלת-מימד
שתוכנן על ידי מחשב.

זה חזק יותר מהמקורי
אבל שוקל רק חצי ממנו,

והוא יטוס באיירבוס A320 בהמשך השנה.

כך שמחשבים יכולים עתה ליצור;

הם יכולים למצוא פתרונות משל עצמם
לבעיות המוגדרות היטב שלנו.

אבל הם לא אינטואיטיביים.

הם עדיין צריכים להתחיל כל פעם מחדש,

וזה בגלל שהם אף פעם לא לומדים.

שלא כמו מגי.

(צחוק)

מגי בעצם חכמה יותר מכלי התכנון
המתקדמים ביותר שלנו.

למה אני מתכוון?

אם הבעלים שלה לוקח את הרצועה הזו,

מגי יודעת ברמה גבוהה של ודאות

שזה הזמן לצאת לטיול.

ואיך היא למדה?

ובכן, בכל פעם שהבעלים לקח את הרצועה,
הם יצאו לטיול.

ומגי עשתה שלושה דברים:

היא היתה צריכה לשים לב,

היא היתה צריכה לזכור מה קרה

והיא היתה צריכה לשמר וליצור
תבנית במוח שלה.

מעניין, שזה בדיוק מה

שמדעני מחשב ניסו לגרום
לבינה מלאכותית לעשות

במהלך 60 השנים האחרונות בערך.

בזמנו, ב-1952,

הם בנו את המחשב הזה שיכל לשחק
איקס-מיקס-דריקס.

אפשר לחשוב.

ואז, 45 שנה אחר כך, ב-1997,

כחול-עמוק מנצח את גארי קספארוב בשח-מט.

2011, ווטסון מנצח את שני בני-האנוש האלה
בתוכנית טריוויה,

שזה הרבה יותר קשה למחשב לשחק מאשר שח-מט.

למעשה, במקום לעבוד על בסיס
מתכונים מוגדרים מראש,

ווטסון היה צריך להשתמש בהגיון
בכדי לנצח את המתחרים האנושיים שלו.

ואז, לפני כמה שבועות,

התוכנה של חברת דיפ-מיינד, אלפא-גו, ניצחה
את בן-האנוש הטוב ביותר ב-גו,

שהוא המשחק הקשה ביותר שיש לנו.

למעשה, ב-גו יש יותר מהלכים אפשריים

מאשר אטומים ביקום.

ככה שבשביל לנצח,

מה שאלפא-גו היה צריך לעשות
זה לפתח אינטואיציה.

ולמעשה, בכמה מקרים, המתכנתים של אלפא-גו
לא הבינו

למה אלפא-גו עושה את מה שהוא עושה.

והדברים מתקדמים מהר מאוד.

זאת אומרת, תחשבו --
תוך כדי שנות החיים של אדם אחד,

מחשבים הפכו מלהיות משחק ילדים

למה שנחשב לפסגת המחשבה האסטרטגית.

מה שבעצם קורה הוא

שמחשבים הופכים מלהיות כמו ספוק

ללהיות הרבה יותר דומים לקירק.

(צחוק)

לא ככה? מהגיון קר לאינטואיציה.

הייתם חוצים את הגשר הזה?

רובכם אומרים, "בשום פנים ואופן!"

(צחוק)

והחלטתם את זה בשבריר שנייה.

אתם פשוט איכשהו ידעתם שהגשר
הזה אינו בטוח.

וזה בדיוק סוג האינטואיציה

שמערכות הלמידה העמוקה שלנו
מתחילות לפתח ממש עכשיו.

בקרוב מאוד, אתם ממש תוכלו

להראות משהו שאתם יצרתם,
שאתם תכננתם, למחשב,

והוא יעיף בזה מבט ויגיד,

"מצטער, גבר, זה בחיים לא יעבוד.
אתה צריך לנסות שוב."

או שתוכלו לשאול אם אנשים יאהבו
את השיר הבא שלכם

או את הטעם החדש של הגלידה.

או, הרבה יותר חשוב,

תוכלו לעבוד עם מחשב בשביל לפתור בעיה

בה מעולם לא נתקלנו לפני כן.

לדוגמה, שינוי האקלים.

אנחנו לא עושים עבודה טובה כל-כך בעצמנו,

אנחנו בהחלט יכולים להיעזר
בכל מה שיעזור לנו.

ועל זה אני מדבר,

טכנולוגיה שמגבירה
את היכולות הקוגניטיביות שלנו

כך שאנחנו יכולים לדמיין ולתכנן דברים
שפשוט היו מעבר להישג ידינו

בתור בני-אנוש רגילים ובלתי מתוגברים.

אז מה לגבי לייצר
את כל הדברים המשוגעים החדשים האלו

שאנחנו הולכים להמציא ולתכנן?

אני חושב שהעידן של תגבור אנושי
הוא בדיוק קשור לעולם הפיסיקלי

כמו שהוא קשור
לתחום הווירטואלי, איטלקטואלי.

איך טכנולוגיה תתגבר אותנו?

בעולם הפיסיקלי, מערכות רובוטיות.

OK, בהחלט קיים חשש

שרובוטים יתפסו מקומות עבודה של אנשים,

וזה נכון בתחומים מסויימים.

אבל אני הרבה יותר מתעניין ברעיון הזה

שאנשים ורובוטים שעובדים ביחד
ייתגברו זה את זה,

ויתחילו למלא מרחב חדש.

זו המעבדה שלנו למחקר יישומי בסן-פרנסיסקו,

היכן שאחד מתחומי המיקוד שלנו
הוא רובוטיקה מתקדמת,

בייחוד, שיתוף-פעולה אנושי רובוטי.

וזהו בישופ, אחד הרובוטים שלנו.

בתור ניסוי, תכנתנו אותו לעזור

לבן אדם שעובד בבנייה,
ועושה משימות שחוזרות על עצמן --

משימות כמו לפעור חורים עבור שקעי חשמל
או מתגים בקירות גבס.

(צחוק)

אם כך, השותף האנושי של בישופ
יכול לומר מה לעשות באנגלית פשוטה

ועם סימני ידיים פשוטים,

קצת כמו לדבר לכלב,

ואז בישופ מוציא את ההוראות האלה לפועל

בדיוק מושלם.

אנחנו משתמשים בבן-האנוש
בשביל מה שבן-האנוש שהוא טוב בו:

מודעות, תפיסה וקבלת החלטות.

ואנחנו משתמשים ברובוט למה שהוא טוב בו:

דיוק וחזרה על פעולות.

הנה עוד פרויקט מדליק בו בישופ היה מעורב.

המטרה של הפרויקט הזה, לו קראנו הכוורת,

היה ליצור אב-טיפוס של החוויה של בני-אדם,
מחשבים ורובוטים

כולם עובדים יחד בכדי לפתור
בעיית תכנון מורכבת ביותר.

בני האדם עבדו כפועלים.

הם שייטו מסביב לאתר הבנייה
ועיבדו את הבמבוק --

שדרך אגב, בהיותו חומר לא איזומורפי,

קשה לרובוטים במיוחד לעבד אותו.

אבל אז הרובוטים פיתלו את הסיב הזה,

דבר שהיה כמעט בלתי אפשרי לבני האדם לעשות.

ואז היתה לנו בינה מלאכותית ששלטה בהכל.

היא אמרה לבני האדם מה לעשות,
אמרה לרובוטים מה לעשות

ועקבה אחרי אלפי רכיבים בודדים.

מה שמעניין זה,

שלבנות את הביתן הזה היה פשוט בלתי אפשרי

ללא תגבור הדדי של
אדם, רובוט ובינה מלאכותית.

OK, אני אחלוק איתכם עוד פרויקט אחד.
הפעם זה קצת מטורף.

אנחנו עובדים עם האמן יוריס לאארמן מאמסטרדם
והצוות שלו ב-MX3D

כדי לתכנן באופן ייצרני ולהדפיס בעזרת רובוט

את הגשר הראשון בעולם שייוצר
באופן אוטונומי.

אז יוריס ויחידת בינה מלאכותית
מתכננים את הדבר הזה ממש עכשיו, ברגעים אלו,

באמסטרדם.

וכשהם יהיו מוכנים, אנחנו נלחץ "קדימה",

ורובוטים יתחילו להדפיס בתלת-מימד,
בפלדת אל-חלד,

והם ימשיכו להדפיס בלא התערבות אנושית

עד אשר הגשר יהיה מוכן.

אם כך, מחשבים עומדים לתגבר את היכולות שלנו

לדמיין ולתכנן דברים חדשים,

מערכות רובוטיות יעזרו לנו
לבנות ולייצר דברים

שמעולם לא יכולנו לייצר קודם לכן.

אבל מה עם היכולת שלנו
לחוש ולשלוט בדברים הללו?

מה עם מערכת עצבים עבור הדברים שאנו יוצרים?

מערכת העצבים שלנו,
מערכת העצבים האנושית,

מדווחת לנו על כל מה שקורה סביבנו.

אבל מערכת העצבים של הדברים שאנחנו יוצרים
היא ראשונית במקרה הטוב.

לדוגמה, מכונית לא מדווחת
למחלקת האחזקה של העירייה

שהיא בדיוק פגעה בבור
בברודוויי פינת מוריסון.

בניין לא אומר למתכננים שלו

אם האנשים בפנים אוהבים להיות שם או לא,

וייצרן צעצועים לא יודע

אם באמת משחקים בצעצוע --

איך ואיפה ואם בכלל הוא כיפי.

תראו, אני בטוח שהמתכננים דימיינו
כזה סגנון חיים לברבי

כשהם תכננו אותה.

(צחוק)

אבל מה אם ייתברר שברבי בעצם ממש בודדה?

(צחוק)

אם המתכננים היו יודעים

מה באמת קורה בעולם

לתכנונים שלהם -- הכביש, הבניין, ברבי --

הם היו יכולים להשתמש במידע הזה

בכדי ליצור חווייה טובה יותר למשתמש.

מה שחסר, זו מערכת עצבים

שמחברת אותנו לכל הדברים שאנחנו מתכננים,
מייצרים ובהם אנו משתמשים.

מה אם לכולכם היה כזה מידע זורם אליכם

מהדברים שאתם יוצרים בעולם האמיתי?

עם כל הדברים שאנחנו יוצרים,

אנחנו משקיעים המון כסף ואנרגיה --

למעשה, בשנה שעברה,
קרוב לשני טריליון דולר --

בלשכנע אנשים לקנות את הדברים שאנו יוצרים.

אבל אם היה לכם את הקשר הזה
לדברים שאתם מתכננים ומייצרים

אחרי שהם יוצאים לעולם האמיתי,

אחרי שהם נמכרו או הושקו או מה שלא יהיה,

היינו בעצם יכולים לשנות את זה,

ולעבור מלגרום לאנשים לרצות את הדברים שלנו,

לפשוט לייצור דברים שאנשים רוצים מלכתחילה.

החדשות הטובות הן, אנחנו עובדים
על מערכות עצבים דיגיטליות

שמחברות אותו לדברים שאנחנו מתכננים.

אנחנו עובדים על פרויקט אחד

עם כמה חבר'ה בלוס-אנג'לס שנקראים
האחים באנדיטוס

והצוות שלהם.

ואחד הדברים שהחבר'ה האלה עושים
זה לבנות מכוניות מטורפות

שעושות דברים פשוט מטורפים.

החבר'ה האלה משוגעים --

(צחוק)

בצורה הטובה ביותר.

ומה שאנחנו עושים אתם

זה לקחת שלדות מסורתיות של מכוניות מירוץ

ולתת להן מערכת עצבים.

אז ציידנו אותה בעשרות חיישנים,

שמנו נהג ברמה בינלאומית מאחורי ההגה,

לקחנו אותה למדבר,
וקרענו לה את הצורה במשך שבוע.

ומערכת העצבים של המכונית רשמה

את כל מה שקרה למכונית.

אספנו ארבעה מיליארדי נקודות מידע;

כל הכוחות שפעלו עליה.

ואז עשינו דבר משוגע.

לקחנו את כל המידע הזה,

והחדרנו אותו ליחידת בינה מלאכותית ייצרנית-
תכנונית לה אנחנו קוראים "לוכדת החלומות".

אז מה אתם מקבלים אם אתם נותנים
לכלי תכנוני מערכת עצבים,

ומבקשים ממנה לתכנן עבורכם
את השלדה האולטימטיבית?

אתם מקבלים את זה.

זה משהו שבן אנוש לעולם לא יכול היה לתכנן.

אלא שבן-אנוש כן תכנן את זה,

אבל זה היה בן אנוש שתוגבר
על ידי בינה מלאכותית ייצורית-תכנונית

מערכת עצבים דיגיטלית

ורובוטים שבאמת יכולים ליצור משהו כזה.

אם כך, אם זה העתיד, עידן התגבור,

ואנחנו הולכים להיות מתוגברים
מבחינה קוגניטיבית, פיזיקלית ותפיסתית,

איך זה ייראה?

איך תהיה ארץ הפלאות הזו?

אני חושב שאנחנו עומדים לחזות בעולם

שבו אנחנו מתקדמים מדברים שמיוצרים

לדברים שמעובדים.

אנחנו עוברים מדברים שנבנים

לדברים שמגודלים.

אנחנו עוברים מלהיות מבודדים

ללהיות מחוברים.

ואנחנו עוברים מהוצאה

לקבלת האיגוד.

אני גם חושב שאחנו נעבור
מלהשתוקק לציות מהדברים שלנו

להערכה של עצמאות.

תודות ליכולות המתוגברות שלנו,

העולם שלנו הולך להשתנות באופן דרמטי.

הולך להיות לנו עולם עם יותר גיוון,
יותר קישוריות,

יותר דינמיות, יותר מורכבות,

יותר יכולות התאמה וכמובן,

יותר יופי.

הצורה של הדברים בעתיד

תהיה שונה מכל מה שראינו עד עתה.

למה?

כי מה שייעצב את הדברים הללו
יהיה שיתוף הפעולה החדש הזה

בין טכנולוגיה, טבע ואנושיות.

בשבילי,
זהו עתיד שלגמרי מצדיק את הציפייה לו.

תודה לכולכם.

(מחיאות כפיים)