יש לי ידיד בפורטוגל

שסבו בנה כלי-רכב מאופניים

וממכונת-כביסה, כדי שיוכל
להסיע את משפחתו.

הוא עשה זאת כי לא היה לו
כסף לקנות מכונית,

אבל גם משום שידע
איך לבנות דבר כזה.

היו זמנים בהם ידענו
איך דברים פועלים

ואיך בנו אותם, ולכן יכולנו
לבנות ולתקן אותם,

או לכל הפחות

לקבל החלטות מושכלות
בשאלה מה לקנות.

רבים ממנהגי עשה-זאת-בעצמך אלה

אבדו במחצית השניה של המאה ה-20.

אך כעת, קהילת ה"יוצרים"
ומודל המקור הפתוח

מביאים ידע כזה
לגבי אופן פעולתם של דברים

וממה הם עשויים
בחזרה אל חיינו,

ולדעתי עלינו לקחת זאת
לרמה הבאה,

אל הרכיבים שמהם הדברים עשויים.

על פי רוב אנו עדיין יודעים

ממה עשויים חומרים מסורתיים
כמו נייר וטקסטיל

ואיך הם מיוצרים.

אך כעת יש לנו תרכובות
מדהימות, עתידניות--

סוגי פלסטיק משני-צורה,

צבעים מוליכי חשמל,

צבענים שמחליפים צבע,
בדים מאירים.

הבה ואראה לכם כמה דוגמאות.

דיו מוליכת חשמל
מאפשרת לנו לצבוע מעגלים חשמליים

במקום להשתמש

בלוחות המודפסים או בחיווט המסורתיים.

במקרה של הדוגמה הקטנה הזו
שאני מחזיקה בידי,

השתמשנו בה כדי ליצור
חשיין מגע שמגיב לעור שלי

ומדליק את הנורה הקטנה הזו.

דיו מוליכה
כבר נמצאת בשימוש ע"י אמנים,

אבל לפי פיתוחים אחרונים
נוכל בקרוב

להשתמש בה במדפסות לייזר ובעטים.

זה גליון אקרילי שיצקו בו

חלקיקים מפזרי אור
חסרי-צבע.

המשמעות היא,
שבעוד שאקריליק רגיל

מפזר את האור רק בשוליים,

הסוג הזה מאיר בכל המשטח

כשאני מדליקה את האורות סביבו.

שניים מהיישומים הכי ידועים
בחומר הזה

כוללים עיצוב פנים
ומערכות ריבוי-מגע.

צבענים תרמו-כרומיים

גם מחליפים צבע בטמפרטורה נתונה.

אניח את זה על פלטה חמה

המכוונת לטמפרטורה רק במעט גבוהה
מטמפרטורת הסביבה

ואתם רואים מה קורה.

אחד היישומים העיקריים בחומר זה

הוא, בין השאר, בבקבוקי תינוקות,

והוא מראה מתי התכולה
קרה מספיק לשתיה.

אלה הם רק מעט ממה שמוכר לנו

כחומרים חכמים.

תוך שנים ספורות הם יימצאו
ברבים מהחפצים

והטכנולוגיות בהם אנו משתמשים
מידי יום.

אולי עוד אין לנו מכוניות מעופפות
שהמדע הבדיוני הבטיח לנו,

אבל נוכל לקבל קירות
שמחליפים צבע

לפי הטמפרטורה,

מקלדות מתקפלות,

וחלונות שהופכים אטומים
בהרמת מתג.

בהכשרתי אני ממדעי החברה,

אז מדוע אני מדברת כאן היום
על חומרים חכמים?

ראשית כל, כי אני "יוצרת".

מסקרן אותי איך דברים פועלים

ואיך הם עשויים,

אך גם משום שאני מאמינה
שצריכה להיות לנו הבנה מעמיקה יותר

לגבי המרכיבים של עולמנו,

ולפי שעה איננו יודעים מספיק

על התרכובות עתירות-הטכנולוגיה האלה
שמהן יהיה מורכב עתידנו.

קשה להשיג חומרים חכמים
בכמויות קטנות.

אין כמעט מידע
איך להשתמש בהם,

ומעט מאד נאמר אודות
אופן ייצורם.

אז לפי שעה הם קיימים בעיקר
בעולם הזה

של סודות מסחריים ופטנטים

שרק לאוניברסיטאות ותאגידים
יש גישה אליהם.

אז לפני קצת יותר מ-3 שנים,
קירסטי בויל ואני

התחלנו מיזם בשם "חומרים פתוחים"
(Open Materials)

זהו אתר שבו אנו,

וכל מי שרוצה להצטרף אלינו,

חולקים ניסויים, מפרסמים מידע,

מעודדים אחרים לתרום
כל אימת שהם יכולים,

וצוברים מקורות כגון
מאמרי מחקר

ומדריכים מאת יוצרים אחרים, כמונו.

אנו מעוניינים שזה יתפתח

לבסיס נתונים שמוזן קולקטיבית

במידע של עשה-זאת-בעצמך
לגבי חומרים חכמים.

אבל מדוע שיהיה איכפת לנו

איך חומרים חכמים פועלים
וממה הם עשויים?

ראשית כל, כי איננו יכולים לעצב
את מה שאיננו מבינים,

ומה שאיננו מבינים ומשתמשים בו

בסופו של דבר יעצב אותנו.

החפצים בהם אנו משתמשים,
הבגדים שאנו לובשים,

הבתים בהם אנו מתגוררים,
לכל אלה יש השפעה עמוקה

על התנהגותנו, בריאותנו
ואיכות חיינו.

אז אם אנו עתידים לחיות
בעולם הבנוי מחומרים חכמים,

כדאי שנדע ונבין אותם.

שנית, וחשוב באותה מידה,

בעלי המלאכה היו תמיד
הדלק של מנועי החדשנות.

פעמים כה רבות החובבנים,
ולא המומחים,

הם שהיו הממציאים והמשפרים

של דברים, החל מאופני הרים

עבור במוליכים-למחצה
ועד מחשבים אישיים

ומטוסים.

האתגר האמיתי הוא
שמדע החומרים הינו מורכב

ודורש ציוד יקר.

אבל לא תמיד.

שני מדענים מאוניברסיטת אילינוי
הבינו זאת,

כשפירסמו מאמר שעסק
בשיטה פשוטה יותר

לייצור דיו מוליכת חשמל.

ג'ורדן בנקר, שהיה עד אז

חסר נסיון בכימיה,

קרא את המאמר ושיחזר את הניסוי

בסדנת היצירה הפרטית שלו,
תוך שימוש בחומרים קלים לרכישה

ובכלי עבודה רגילים.

הוא השתמש בתנור קלייה
חשמלי קטן,

ואף בנה מערבל משלו,

לפי מדריך מאת מדען/יוצר אחר.

ג'ורדן פירסם ברשת את התוצאות,

כולל את כל מה שניסה
ושלא הצליח,

כדי שאחרים יוכלו להחכים
ולשחזר זאת.

אז אופן החדשנות העיקרי של ג'ורדן

היה לקחת ניסוי שבוצע
במעבדה מצוידת היטב

באוניברסיטה,

ולשחזר אותו במחסן בשיקגו

אך ורק בעזרת חומרים זולים
וכלים שבנה בעצמו.

וכעת, אחרי שפירסם את עבודתו,

אחרים יכולים להמשיך אותה

ולתכנן תהליכים ושיפורים
עוד יותר פשוטים.

דוגמה נוספת שהייתי רוצה לציין

היא הערכה-ללא-חלקים
של האנה פרנר-וילסון.

מטרת המיזם שלה היא להדגיש

את איכויות הביטוי של חומרים

תוך התמקדות ביצירתיות ובכישורים
של היוצר.

ערכות אלקטרוניקה
הן רבות עוצמה

בכך שהן מלמדות אותנו
איך דברים פועלים,

אבל המגבלות הטבועות בעיצובן

משפיעות על אופן הלמידה שלנו.

גישתה של האנה, לעומת זאת,

היא לנסח סדרה של טכניקות

ליצירת עצמים יוצאי-דופן

כדי שנשתחרר מן המגבלות
של העיצוב המוכן

בכך שהיא מלמדת אותנו
על החומרים עצמם.

מבין ניסוייה המרשימים והרבים של האנה

זהו אחד החביבים עלי.

["רמקולים מנייר"]

מה שאנו רואים כאן
הוא סתם פיסת נייר

ועליה פיסת סרט נחושת
שמחוברת לנגן אם-פי 3

ולמגנט.

[מוסיקה: "מאושרים ביחד"]

על יסוד המחקר של מרצלו קואליו
מהטכניון של מסצ'וסטס,

האנה יצרה סדרה
של רמקולי נייר

מקשת רחבה של חומרים

החל מסרט נחושת פשוט
ועד אריג ודיו מוליכי חשמל.

בדיוק כמו ג'ורדן ויוצרים כה רבים,

האנה פרסמה את מתכוניה

והיא מאפשרת לכל אחד
להעתיק ולשחזר אותם.

אבל מוצרי אלטרוניקה מנייר
הם אחד הענפים הכי מבטיחים

של מדע החומרים

היות שזה מאפשר לנו ליצור
מוצרי אלקטרוניקה זולים וגמישים יותר.

אז היצירה המיומנת של האנה,

והעובדה שהיא משתפת
אחרים בממצאיה,

פותחים דלת לסדרה
של אפשרויות חדשות

שהן גם יפות מבחינה אסתטית
וגם חדשניות.

והדבר המעניין בנוגע ליוצרים

הוא שאנו יוצרים מתוך להט וסקרנות,

איננו חוששים להיכשל.

לעתים קרובות אנו ניגשים לבעיות
מזוויות לא מקובלות,

ואגב כך מגלים חלופות

ואפילו דרכים טובות יותר
לעשיית דברים.

אז ככל שיותר אנשים
יערכו ניסויים עם חומרים,

ככל שיותר חוקרים יהיו מוכנים
לשתף אחרים במחקר שלהם,

ויצרנים - בידע שלהם,

כך טובים סיכויינו ליצור טכנולוגיות

שבאמת משרתות את כולנו.

אני מרגישה קצת
כפי שוודאי הרגיש טד נלסון

כשכתב בתחילת שנות ה-70,

"היום יש להבין במחשבים."

בימים ההם, המחשבים היו
מערכות ענק של מחשב מרכזי

שרק מדענים טיפלו בהם,

ואיש לא חלם בכלל
שיהיה לו כזה בבית.

כך שזה מעט מוזר
שאני עומדת כאן ואומרת,

"היום צריך להבין בחומרים חכמים."

פשוט זיכרו שרכישת ידע מוקדם

אודות טכנולוגיות צעירות

היא הדרך הטובה ביותר לוודא
שתהיה לנו מילה

ביצירת עתידנו.

תודה רבה.

[מחיאות כפיים]