1
00:00:00,000 --> 00:00:03,000
ובכן השנה היא 1995,

2
00:00:03,000 --> 00:00:05,000
אני בקולג',

3
00:00:05,000 --> 00:00:08,000
חברה שלי ואני יוצאות למסע דרכים

4
00:00:08,000 --> 00:00:10,000
מפרובידנס, רוד איילנד

5
00:00:10,000 --> 00:00:12,000
לפורטלנד, אורגון.

6
00:00:12,000 --> 00:00:15,000
ואתם יודעים, אנחנו צעירות וללא עבודה,

7
00:00:15,000 --> 00:00:17,000
כך שאנו עושות את כל זה בדרכים צדדיות

8
00:00:17,000 --> 00:00:19,000
דרך פארקים

9
00:00:19,000 --> 00:00:22,000
ויערות לאומיים --

10
00:00:22,000 --> 00:00:25,000
באופן בסיסי המסלול הארוך ביותר שניתן לעשות.

11
00:00:26,000 --> 00:00:29,000
ובמקום כלשהו באמצע דרום דקוטה,

12
00:00:29,000 --> 00:00:32,000
אני פונה לחברתי

13
00:00:32,000 --> 00:00:34,000
ואני שואלת אותה שאלה

14
00:00:34,000 --> 00:00:36,000
שהציקה לי

15
00:00:36,000 --> 00:00:39,000
במשך 2,000 מיילים.

16
00:00:40,000 --> 00:00:44,000
"מה הסיפור עם הסימן הסיני שאני רואה מופיע כל הזמן בצידי הדרך?"

17
00:00:47,000 --> 00:00:51,000
חברתי מביטה עלי במבט סתום לחלוטין.

18
00:00:51,000 --> 00:00:53,000
למעשה יש גבר בשורה הראשונה

19
00:00:53,000 --> 00:00:56,000
שעושה חיקוי מושלם של המבט שלה.

20
00:00:56,000 --> 00:00:59,000
(צחוק)

21
00:00:59,000 --> 00:01:01,000
ואני אומרת, "את יודעת,

22
00:01:01,000 --> 00:01:03,000
כל השלטים שאנו רואים כל הזמן

23
00:01:03,000 --> 00:01:06,000
עם הסימן הסיני שמופיע עליהם."

24
00:01:07,000 --> 00:01:10,000
היא נועצת בי מבט במשך זמן מה,

25
00:01:10,000 --> 00:01:13,000
ואז היא פשוט מתפוצצת מצחוק,

26
00:01:13,000 --> 00:01:15,000
כי היא מבינה על מה אני מדברת.

27
00:01:15,000 --> 00:01:18,000
ומה שדיברתי עליו היה זה.

28
00:01:18,000 --> 00:01:24,000
(צחוק)

29
00:01:24,000 --> 00:01:28,000
כן, הסימן הסיני המפורסם עבור אזור לפיקניק.

30
00:01:28,000 --> 00:01:30,000
(צחוק)

31
00:01:30,000 --> 00:01:34,000
ביליתי את חמש השנים האחרונות בחיי

32
00:01:34,000 --> 00:01:36,000
חושבת אודות מצבים

33
00:01:36,000 --> 00:01:39,000
מסוג זה בדיוק --

34
00:01:39,000 --> 00:01:41,000
מדוע לעיתים אנחנו לא מבינים

35
00:01:41,000 --> 00:01:43,000
את הסימנים סביבנו,

36
00:01:43,000 --> 00:01:46,000
וכיצד אנו מתנהגים כאשר זה קורה,

37
00:01:46,000 --> 00:01:50,000
ומה כל זה יכול לאמר לנו אודות טבע האדם.

38
00:01:50,000 --> 00:01:52,000
במילים אחרות, כפי ששמעתם את כריס אומר,

39
00:01:52,000 --> 00:01:54,000
ביליתי את חמש השנים האחרונות

40
00:01:54,000 --> 00:01:57,000
במחשבה על להיות מצויה בטעות.

41
00:01:57,000 --> 00:02:00,000
זה עשוי להראות לכם כקריירה מוזרה לבחור בה,

42
00:02:00,000 --> 00:02:03,000
אך למעשה טמון בה יתרון אחד גדול:

43
00:02:03,000 --> 00:02:05,000
אין מתחרים בעבודה.

44
00:02:05,000 --> 00:02:07,000
(צחוק)

45
00:02:07,000 --> 00:02:10,000
למעשה, רובנו נעשה כל שנוכל

46
00:02:10,000 --> 00:02:13,000
כדי להימנע מלחשוב אודות היותנו טועים,

47
00:02:13,000 --> 00:02:15,000
או לפחות להימנע מלחשוב אודות האפשרות

48
00:02:15,000 --> 00:02:17,000
שאנו עצמנו טועים.

49
00:02:17,000 --> 00:02:19,000
אנו מבינים זאת באופן מופשט.

50
00:02:19,000 --> 00:02:21,000
כולנו יודעים שכל אחד בחדר הזה עושה טעויות.

51
00:02:22,000 --> 00:02:25,000
המין האנושי, באופן כללי, יכול לשגות -- אוקי, יופי.

52
00:02:26,000 --> 00:02:29,000
אבל כשזה נוגע לי ברגע זה ממש,

53
00:02:29,000 --> 00:02:31,000
לכל האמונות שאני מחזיקה בהם,

54
00:02:31,000 --> 00:02:34,000
כאן בזמן הווה,

55
00:02:34,000 --> 00:02:38,000
פתאום כל ההערכה המופשטת הזו של היכולת לשגות

56
00:02:38,000 --> 00:02:41,000
יוצאת מהחלון --

57
00:02:41,000 --> 00:02:44,000
ואני לא יכולה למעשה לחשוב אודות דבר אחד שאני שוגה לגביו.

58
00:02:45,000 --> 00:02:48,000
והעניין הוא, שההווה הוא הזמן בו אנו חיים.

59
00:02:48,000 --> 00:02:51,000
אנו הולכים לפגישות בזמן הווה,

60
00:02:51,000 --> 00:02:53,000
אנו יוצאים לחופשות משפחתיות בזמן הווה.

61
00:02:53,000 --> 00:02:57,000
אנו הולכים לקלפי ומצביעים בזמן הווה.

62
00:02:57,000 --> 00:03:00,000
כך שלמעשה, באופן מסוים כולנו עוברים את חיינו,

63
00:03:00,000 --> 00:03:02,000
כלואים בבועה קטנה

64
00:03:02,000 --> 00:03:05,000
בה אנו מרגישים צודקים בנוגע לכל דבר.

65
00:03:06,000 --> 00:03:08,000
אני חושבת שזו בעיה.

66
00:03:08,000 --> 00:03:11,000
אני חושבת שזו בעיה עבור כל אחד מאיתנו כיחידים,

67
00:03:11,000 --> 00:03:14,000
בחיינו הפרטיים והמקצועיים,

68
00:03:14,000 --> 00:03:17,000
ואני חושבת שזו בעיה עבור כולנו יחד כתרבות.

69
00:03:17,000 --> 00:03:19,000
כך שמה שאני רוצה לעשות היום

70
00:03:19,000 --> 00:03:22,000
הוא, ראשית, לדבר על מדוע אנו תקועים

71
00:03:22,000 --> 00:03:24,000
בתוך תחושה זאת של להיות צודקים.

72
00:03:24,000 --> 00:03:27,000
שנית, מדוע זאת כזו בעיה.

73
00:03:27,000 --> 00:03:29,000
ולבסוף, אני רוצה לשכנע אותכם

74
00:03:29,000 --> 00:03:31,000
שזה אפשרי

75
00:03:31,000 --> 00:03:33,000
לצאת מתוך התחושה הזו,

76
00:03:33,000 --> 00:03:35,000
ושאם אתם יכולים לעשות זאת,

77
00:03:35,000 --> 00:03:37,000
זו הקפיצה הגדולה ביותר

78
00:03:37,000 --> 00:03:40,000
מבחינה מוסרית, אינטלקטואלית ויצירתית שתוכלו לעשות.

79
00:03:42,000 --> 00:03:44,000
אם כך מדוע אנו נתקעים

80
00:03:44,000 --> 00:03:46,000
בתחושה זו שאנו צודקים?

81
00:03:46,000 --> 00:03:49,000
סיבה אחת קשורה להרגשה של להיות מצוי בטעות.

82
00:03:49,000 --> 00:03:51,000
אז חברה תנו לי לשאול אתכם משהו --

83
00:03:51,000 --> 00:03:55,000
או למעשה, תנו לי לשאול אתכם משהו, כי אתם נמצאים ממש כאן:

84
00:03:55,000 --> 00:03:58,000
מה התחושה -- רגשית --

85
00:03:58,000 --> 00:04:01,000
איך ההרגשה לטעות?

86
00:04:01,000 --> 00:04:04,000
נורא. כישלון.

87
00:04:04,000 --> 00:04:06,000
מביך. אוקי, נפלא, יופי.

88
00:04:06,000 --> 00:04:08,000
נורא, כישלון, מביך --

89
00:04:08,000 --> 00:04:11,000
תודה, אלו תשובות מצוינות,

90
00:04:11,000 --> 00:04:14,000
אך אלו תשובות לשאלה אחרת

91
00:04:14,000 --> 00:04:16,000
אתם חברה אתם עניתם לשאלה:

92
00:04:16,000 --> 00:04:19,000
כיצד זה מרגיש כאשר אתם מבינים שאתם טועים?

93
00:04:19,000 --> 00:04:23,000
(צחוק)

94
00:04:23,000 --> 00:04:26,000
ההבנה שאנו טועים עשויה להרגיש כך ועוד דברים רבים אחרים, נכון?

95
00:04:26,000 --> 00:04:29,000
אני מתכוונת זה עשוי להיות הרסני, זה עשוי להוות התגלות,

96
00:04:29,000 --> 00:04:31,000
זה עשוי להיות מצחיק,

97
00:04:31,000 --> 00:04:34,000
כמו טעות הסימן הסיני הטיפשי שלי.

98
00:04:34,000 --> 00:04:37,000
אך פשוט לטעות

99
00:04:37,000 --> 00:04:39,000
אינו גורם לשום הרגשה.

100
00:04:39,000 --> 00:04:42,000
אני אציג לכם אנלוגיה.

101
00:04:42,000 --> 00:04:44,000
האם אתם זוכרים את הדמות המצויירת

102
00:04:44,000 --> 00:04:46,000
של הקויוט הפתטי

103
00:04:46,000 --> 00:04:48,000
שתמיד רודף אך לעולם לא תופס את הציפור?

104
00:04:48,000 --> 00:04:51,000
פחות או יותר בכל פרק של סרט מצויר זה,

105
00:04:51,000 --> 00:04:53,000
יש רגע בו הקויוט רודף אחר הציפור

106
00:04:53,000 --> 00:04:55,000
והציפור רצה מעבר לצוק,

107
00:04:55,000 --> 00:04:58,000
וזה בסדר, היא ציפור, היא יכולה לעוף.

108
00:04:58,000 --> 00:05:02,000
אך העניין הוא זה, הקויוט רץ מעבר לצוק מיד בעקבות הציפור.

109
00:05:02,000 --> 00:05:04,000
ומה שמצחיק --

110
00:05:04,000 --> 00:05:06,000
לפחות כשאתם בני שש --

111
00:05:06,000 --> 00:05:08,000
זה שהקויוט גם הוא בסדר גמור.

112
00:05:08,000 --> 00:05:10,000
הוא פשוט ממשיך לרוץ --

113
00:05:10,000 --> 00:05:12,000
ממש עד לרגע שבו הוא מביט למטה

114
00:05:12,000 --> 00:05:15,000
ומבין שהוא תלוי באויר.

115
00:05:15,000 --> 00:05:18,000
אז הוא הוא נופל.

116
00:05:19,000 --> 00:05:21,000
כאשר אנו טועים לגבי משהו --

117
00:05:21,000 --> 00:05:24,000
לא כשאנו מבינים זאת, אלא לפני כן --

118
00:05:24,000 --> 00:05:27,000
אנו כמו אותו קויוט

119
00:05:27,000 --> 00:05:30,000
לאחר שעבר את קצה הצוק ולפני שהביט למטה.

120
00:05:31,000 --> 00:05:34,000
אתם יודעים, אנו כבר טועים,

121
00:05:34,000 --> 00:05:36,000
אנו כבר בצרות,

122
00:05:36,000 --> 00:05:39,000
אבל אנחנו מרגישים כאילו אנחנו על קרקע מוצקה.

123
00:05:40,000 --> 00:05:43,000
כך שעלי למעשה לתקן משהו שאמרתי לפני רגע.

124
00:05:43,000 --> 00:05:46,000
יש לנו אכן תחושה כשאנו טועים:

125
00:05:46,000 --> 00:05:49,000
התחושה היא שאנו צודקים.

126
00:05:49,000 --> 00:05:52,000
(צחוק)

127
00:05:52,000 --> 00:05:55,000
אם כך זוהי סיבה אחת, סיבה מבנית,

128
00:05:55,000 --> 00:05:57,000
מדוע אנו תקועים בהרגשה שאנו צודקים.

129
00:05:57,000 --> 00:05:59,000
אני קוראת לכך עיוורון טעות.

130
00:05:59,000 --> 00:06:01,000
מרבית הזמן,

131
00:06:01,000 --> 00:06:04,000
אין לנו שום סוג של סמן פנימי

132
00:06:04,000 --> 00:06:06,000
על מנת לידע אותנו שאנו טועים אודות דבר מה,

133
00:06:06,000 --> 00:06:09,000
עד אשר זה מאוחר מדי.

134
00:06:09,000 --> 00:06:12,000
אך בנוסף ישנה סיבה שניה לכך שאנו נתקעים בתוך ההרגשה הזו --

135
00:06:12,000 --> 00:06:14,000
והאחת הזו היא תרבותית.

136
00:06:15,000 --> 00:06:18,000
חישבו לרגע על העבר בבית הספר היסודי.

137
00:06:18,000 --> 00:06:20,000
אתם יושבים בכיתה,

138
00:06:20,000 --> 00:06:23,000
והמורה שלכם מחזירה דפי מבדק,

139
00:06:23,000 --> 00:06:25,000
ואחד מהם נראה כך.

140
00:06:25,000 --> 00:06:27,000
זה לא שלי, דרך אגב.

141
00:06:27,000 --> 00:06:29,000
(צחוק)

142
00:06:29,000 --> 00:06:32,000
אז הנה אתם בבית ספר יסודי,

143
00:06:32,000 --> 00:06:34,000
ואתם יודעים בדיוק מה לחשוב

144
00:06:34,000 --> 00:06:37,000
על הילד שקיבל את הבחינה הזו.

145
00:06:37,000 --> 00:06:40,000
זה הילד הטיפש, שמסתבך בצרות,

146
00:06:40,000 --> 00:06:43,000
זה שלעולם אינו מכין את שיעורי הבית.

147
00:06:43,000 --> 00:06:46,000
כך שעד שהגעתם לגיל 9,

148
00:06:46,000 --> 00:06:48,000
כבר למדתם, קודם כל,

149
00:06:48,000 --> 00:06:50,000
שאנשים שעושים שגיאות

150
00:06:50,000 --> 00:06:53,000
הם עצלנים, רפי שכל חסרי אחריות --

151
00:06:53,000 --> 00:06:55,000
ושנית,

152
00:06:55,000 --> 00:06:57,000
שהדרך להצליח בחיים

153
00:06:57,000 --> 00:07:00,000
היא לעולם לא לשגות.

154
00:07:01,000 --> 00:07:05,000
אנו לומדים לקחים רעים אלו ממש טוב.

155
00:07:06,000 --> 00:07:08,000
ורבים מאיתנו --

156
00:07:08,000 --> 00:07:12,000
ויש לי חשד, שרבים במיוחד בחדר זה --

157
00:07:12,000 --> 00:07:14,000
מתמודדים איתם פשוט על ידי הפיכה

158
00:07:14,000 --> 00:07:16,000
לתלמידים מצטיינים,

159
00:07:16,000 --> 00:07:19,000
פרפקטציוניסטים, הישגיים מדי,

160
00:07:19,000 --> 00:07:21,000
נכון,

161
00:07:21,000 --> 00:07:25,000
אדוני המנכ"ל, האסטרופיסיקאי, רץ האולטראמרתון?

162
00:07:25,000 --> 00:07:32,000
(צחוק)

163
00:07:32,000 --> 00:07:36,000
מסתבר שכולכם מנכ"לים,אסטרופיסיקאים, רצי אולטראמרתון.

164
00:07:36,000 --> 00:07:38,000
טוב, אז בסדר.

165
00:07:38,000 --> 00:07:41,000
מלבד זה שאנו יורדים מהפסים

166
00:07:41,000 --> 00:07:43,000
מהאפשרות שטעינו בדבר מה.

167
00:07:43,000 --> 00:07:46,000
כיוון שעל פי זה,

168
00:07:46,000 --> 00:07:48,000
לטעות במשהו

169
00:07:48,000 --> 00:07:51,000
פירושו שמשהו לא בסדר איתנו.

170
00:07:51,000 --> 00:07:53,000
אז אנחנו פשוט עומדים על כך שאנו צודקים,

171
00:07:53,000 --> 00:07:55,000
כיון שזה גורם לנו להרגיש נבונים, אחראיים

172
00:07:55,000 --> 00:07:58,000
ישרים ובטוחים.

173
00:07:59,000 --> 00:08:01,000
אם כך הרשו לי לספר לכם סיפור.

174
00:08:01,000 --> 00:08:03,000
לפני מספר שנים,

175
00:08:03,000 --> 00:08:06,000
נכנסה לניתוח אישה במרכז הרפואי האוניברסיטאי בית ישראל

176
00:08:06,000 --> 00:08:08,000
בית ישראל בבוסטון.

177
00:08:08,000 --> 00:08:10,000
זהו בית חולים לימודי של הרווארד --

178
00:08:10,000 --> 00:08:12,000
אחד מבתי החולים הטובים ביותר בארץ.

179
00:08:12,000 --> 00:08:15,000
אז האישה הזו נכנסת והיא נלקחת לחדר הניתוחים.

180
00:08:15,000 --> 00:08:17,000
היא מורדמת, המנתח עושה את שלו --

181
00:08:17,000 --> 00:08:20,000
תופר אותה בחזרה, שולח אותה לחדר ההתאוששות.

182
00:08:20,000 --> 00:08:23,000
נראה שהכל עבר בסדר.

183
00:08:23,000 --> 00:08:26,000
כאשר היא מתעוררת והיא מביטה למטה על עצמה,

184
00:08:26,000 --> 00:08:30,000
והיא אומרת, "מדוע הצד הלא נכון של הגוף שלי חבוש?"

185
00:08:30,000 --> 00:08:33,000
ובכן הצד הלא נכון של גופה חבוש

186
00:08:33,000 --> 00:08:35,000
כיון שהמנתח ביצע ניתוח משמעותי

187
00:08:35,000 --> 00:08:38,000
על רגלה השמאלית במקום על הימנית.

188
00:08:39,000 --> 00:08:42,000
כאשר סגן הנשיא לאיכות הטיפול הרפואי בבית ישראל

189
00:08:42,000 --> 00:08:45,000
דיבר אודות תקרית זו,

190
00:08:45,000 --> 00:08:48,000
הוא אמר דבר מאוד מעניין.

191
00:08:48,000 --> 00:08:51,000
הוא אמר, "מסיבה כלשהי,

192
00:08:51,000 --> 00:08:53,000
המנתח פשוט חש

193
00:08:53,000 --> 00:08:55,000
שהוא היה בצד הנכון של המטופלת."

194
00:08:55,000 --> 00:08:58,000
(צחוק)

195
00:09:00,000 --> 00:09:02,000
הנקודה בסיפור הזה

196
00:09:02,000 --> 00:09:05,000
הינה שביטחון רב מדי בתחושה

197
00:09:05,000 --> 00:09:08,000
שאנו בצד הנכון של דבר מה

198
00:09:08,000 --> 00:09:11,000
עשויה להיות מסוכנת מאוד.

199
00:09:11,000 --> 00:09:14,000
תחושת הצדק הפנימית

200
00:09:14,000 --> 00:09:16,000
בה כולנו מתנסים פעמים כה רבות

201
00:09:16,000 --> 00:09:18,000
אינה מורת דרך מהימנה

202
00:09:18,000 --> 00:09:21,000
למה שמתרחש למעשה בעולם החיצוני.

203
00:09:21,000 --> 00:09:23,000
וכאשר אנו נוהגים כאילו היא כן,

204
00:09:23,000 --> 00:09:27,000
ואנו מפסיקים להשתעשע במחשבה שאנו עשויים לטעות,

205
00:09:27,000 --> 00:09:29,000
ובכן אז אנו מוצאים עצמנו עושים דברים

206
00:09:29,000 --> 00:09:33,000
כגון לשפוך 750 מיליון ליטר של נפט למפרץ מקסיקו,

207
00:09:33,000 --> 00:09:36,000
או מטרפדים את הכלכלה העולמית.

208
00:09:37,000 --> 00:09:40,000
מכאן שזו בעיה מעשית עצומה.

209
00:09:40,000 --> 00:09:43,000
אבל זו גם בעיה חברתית עצומה.

210
00:09:43,000 --> 00:09:47,000
חשבו רגע על מה המשמעות של להרגיש צודק.

211
00:09:47,000 --> 00:09:49,000
זה אומר שאתה חושב שהאמונות שלך

212
00:09:49,000 --> 00:09:52,000
פשוט משקפות באופן מושלם את המציאות.

213
00:09:52,000 --> 00:09:54,000
וכאשר אתה חש כך,

214
00:09:54,000 --> 00:09:56,000
יש לך בעיה לפתור,

215
00:09:56,000 --> 00:09:58,000
והיא, כיצד תסביר

216
00:09:58,000 --> 00:10:01,000
את כל אותם אנשים שאינם מסכימים איתך?

217
00:10:01,000 --> 00:10:04,000
מסתבר, שרובנו מסבירים אנשים אלו בדרך דומה,

218
00:10:04,000 --> 00:10:07,000
על ידי שימוש בסדרת הנחות אומללות.

219
00:10:08,000 --> 00:10:11,000
הדבר הראשון שאנו בדרך כלל עושים כאשר מישהו לא מסכים איתנו

220
00:10:11,000 --> 00:10:14,000
הוא פשוט להניח שהוא בור.

221
00:10:14,000 --> 00:10:16,000
אין לו את הגישה לאותו מידע שיש לנו,

222
00:10:16,000 --> 00:10:19,000
וכאשר נחלוק עימו בנדיבות את המידע הזה,

223
00:10:19,000 --> 00:10:22,000
הוא יראה את האור ויעבור לצד שלנו.

224
00:10:22,000 --> 00:10:25,000
כאשר זה לא עובד,

225
00:10:25,000 --> 00:10:27,000
כאשר מסתבר שלאותם אנשים יש את כל אותם העובדות שיש לנו

226
00:10:27,000 --> 00:10:29,000
והם עדיין לא מסכימים איתנו,

227
00:10:29,000 --> 00:10:31,000
אנו עוברים להנחה שניה,

228
00:10:31,000 --> 00:10:33,000
והיא שהם טיפשים.

229
00:10:33,000 --> 00:10:35,000
(צחוק)

230
00:10:35,000 --> 00:10:37,000
יש להם את כל החתיכות הנכונות בפאזל,

231
00:10:37,000 --> 00:10:40,000
אבל הם מפגרים מדי כדי לצרף אותם נכון.

232
00:10:40,000 --> 00:10:42,000
וכאשר זה לא עובד,

233
00:10:42,000 --> 00:10:45,000
כאשר מסתבר שאנשים שאינם מסכימים איתנו

234
00:10:45,000 --> 00:10:47,000
מחזיקים בכל העובדות

235
00:10:47,000 --> 00:10:50,000
ולמעשה הינם נבונים למדי,

236
00:10:50,000 --> 00:10:53,000
אנו עוברים להנחה שלישית:

237
00:10:53,000 --> 00:10:56,000
הם יודעים את האמת,

238
00:10:56,000 --> 00:10:58,000
ובכוונה הם מעוותים אותה

239
00:10:58,000 --> 00:11:01,000
למטרות הזדוניות שלהם.

240
00:11:02,000 --> 00:11:04,000
אז זה אסון.

241
00:11:04,000 --> 00:11:07,000
ההיקשרות לצדקתנו

242
00:11:07,000 --> 00:11:09,000
עוצרת בעדנו מלמנוע טעויות

243
00:11:09,000 --> 00:11:11,000
כאשר אנו חייבים באופן מוחלט לעשות זאת

244
00:11:11,000 --> 00:11:14,000
וגורמת לנו להתייחס האחד לשני באופן נוראי.

245
00:11:15,000 --> 00:11:17,000
אבל עבורי מה שהכי מבלבל

246
00:11:17,000 --> 00:11:20,000
והכי טראגי בזה

247
00:11:20,000 --> 00:11:24,000
הוא שזה מפספס את הנקודה העיקרית של להיות אנושי.

248
00:11:24,000 --> 00:11:26,000
זה כאילו שאנו רוצים לדמיין

249
00:11:26,000 --> 00:11:29,000
שהתודעה שלנו היא פשוט חלון שקוף מושלם

250
00:11:29,000 --> 00:11:31,000
ואנו רק מביטים דרכה

251
00:11:31,000 --> 00:11:34,000
ומתארים את העולם כשהוא מתגלה.

252
00:11:34,000 --> 00:11:36,000
ואנו רוצים שכל האחרים יביטו דרך אותו חלון

253
00:11:36,000 --> 00:11:38,000
ויראו את אותו הדבר בדיוק.

254
00:11:38,000 --> 00:11:40,000
זה לא אמיתי,

255
00:11:40,000 --> 00:11:43,000
ואם זה היתה, החיים היו משעממים להחריד.

256
00:11:43,000 --> 00:11:46,000
הנס של התודעה שלנו

257
00:11:46,000 --> 00:11:49,000
אינו שאנו רואים את העולם כפי שהוא.

258
00:11:50,000 --> 00:11:53,000
אלא שאנו רואים את העולם כפי שאיננו.

259
00:11:54,000 --> 00:11:56,000
אנו זוכרים את העבר,

260
00:11:56,000 --> 00:11:59,000
ואנו יכולים לחשוב על העתיד,

261
00:11:59,000 --> 00:12:01,000
ואנו יכולים לדמיין כיצד זה

262
00:12:01,000 --> 00:12:04,000
להיות אדם אחר במקום אחר.

263
00:12:04,000 --> 00:12:06,000
וכולנו עושים זאת באופן מעט שונה,

264
00:12:06,000 --> 00:12:08,000
וזו הסיבה מדוע אנו יכולים להביט מעלה לאותו רקיע לילי

265
00:12:08,000 --> 00:12:10,000
ולראות את זה

266
00:12:10,000 --> 00:12:12,000
וגם את זה

267
00:12:12,000 --> 00:12:15,000
וגם את זה.

268
00:12:15,000 --> 00:12:18,000
וכן, זה גם מדוע אנחנו טועים.

269
00:12:19,000 --> 00:12:21,000
1,200 שנה לפני שדקארט אמר את אמרתו המפורסמת

270
00:12:21,000 --> 00:12:23,000
אודות "אני חושב משמע אני קיים,"

271
00:12:23,000 --> 00:12:25,000
הבחור הזה, הקדוש אוגוסטין, ישב

272
00:12:25,000 --> 00:12:28,000
וכתב "פאלור ארגו סום" --

273
00:12:28,000 --> 00:12:32,000
"אני טועה משמע אני קיים."

274
00:12:32,000 --> 00:12:34,000
אוגוסטין הבין

275
00:12:34,000 --> 00:12:36,000
שהיכולת שלנו לפשל,

276
00:12:36,000 --> 00:12:38,000
אינה מין פגם מביך

277
00:12:38,000 --> 00:12:40,000
בשיטה האנושית,

278
00:12:40,000 --> 00:12:43,000
משהו שניתן לחסל או להתגבר עליו.

279
00:12:43,000 --> 00:12:46,000
זה יסודי לחלוטין למי שאנו.

280
00:12:46,000 --> 00:12:48,000
כי, שלא כמו אלוהים,

281
00:12:48,000 --> 00:12:51,000
אנחנו לא באמת יודעים מה קורה שם בחוץ.

282
00:12:51,000 --> 00:12:54,000
ולהבדיל מכל החיות אחרות,

283
00:12:54,000 --> 00:12:58,000
אנחנו רדופים על ידי הניסיון לגלות זאת.

284
00:12:58,000 --> 00:13:00,000
עבורי, הרדיפה הזו

285
00:13:00,000 --> 00:13:02,000
היא המקור והשורש

286
00:13:02,000 --> 00:13:05,000
של כל היצרנות והיצירתיות שלנו.

287
00:13:05,000 --> 00:13:08,000
בשנה שעברה, ממספר סיבות,

288
00:13:08,000 --> 00:13:10,000
מצאתי את עצמי מקשיבה לפרקים רבים

289
00:13:10,000 --> 00:13:12,000
של תוכנית הרדיו הציבורי ה"חיים האמריקנים האלו".

290
00:13:12,000 --> 00:13:15,000
וכך הקשבתי והקשבתי

291
00:13:15,000 --> 00:13:18,000
ובשלב מסוים, התחלתי להרגיש

292
00:13:18,000 --> 00:13:21,000
כאילו כל הסיפורים הם על הימצאות בטעות.

293
00:13:22,000 --> 00:13:24,000
והמחשבה הראשונה שלי היתה,

294
00:13:24,000 --> 00:13:26,000
"חסר לי בורג.

295
00:13:26,000 --> 00:13:28,000
הפכתי לגברת הטעויות המשוגעת.

296
00:13:28,000 --> 00:13:30,000
פשוט דמיינתי את זה בכל מקום"

297
00:13:30,000 --> 00:13:32,000
מה שבאמת קרה.

298
00:13:32,000 --> 00:13:34,000
אבל מספר חודשים לאחר מכן,

299
00:13:34,000 --> 00:13:36,000
הזדמנה לידי האפשרות לראיין את איירה גלאס, מארח התוכנית.

300
00:13:36,000 --> 00:13:38,000
וציינתי זאת בפניו,

301
00:13:38,000 --> 00:13:41,000
והוא אמר, "לא בעצם, זאת האמת."

302
00:13:41,000 --> 00:13:43,000
למעשה, הוא אומר,

303
00:13:43,000 --> 00:13:45,000
"כצוות אנו מתבדחים

304
00:13:45,000 --> 00:13:47,000
שלכל פרק של התוכנית שלנו

305
00:13:47,000 --> 00:13:50,000
יש אותו נושא סמוי.

306
00:13:50,000 --> 00:13:52,000
הנושא הסמוי הוא:

307
00:13:52,000 --> 00:13:55,000
חשבתי שזה מה שעומד לקרות

308
00:13:55,000 --> 00:13:58,000
ובמקום זה קרה דבר אחר.

309
00:13:58,000 --> 00:14:01,000
והנקודה היא," אומר איירה גלאס, "אנו זקוקים לכך.

310
00:14:01,000 --> 00:14:03,000
אנו זקוקים לרגעים האלו

311
00:14:03,000 --> 00:14:05,000
של הפתעה והיפוך ושגיאה

312
00:14:05,000 --> 00:14:07,000
על מנת שהסיפורים יעבדו."

313
00:14:07,000 --> 00:14:09,000
ועבורנו, החברים בקהל,

314
00:14:09,000 --> 00:14:12,000
כמאזינים, כקוראים,

315
00:14:12,000 --> 00:14:14,000
אנחנו בולעים את החומר הזה.

316
00:14:14,000 --> 00:14:17,000
אנו אוהבים דברים כמו סיבוכים בעלילה

317
00:14:17,000 --> 00:14:20,000
הטעיות וסיומות מפתיעות.

318
00:14:20,000 --> 00:14:23,000
כאשר זה מגיע לסיפורים שלנו,

319
00:14:23,000 --> 00:14:26,000
אנחנו אוהבים לטעות.

320
00:14:26,000 --> 00:14:28,000
אבל, אתם יודעים, הסיפורים שלנו הם כאלה

321
00:14:28,000 --> 00:14:31,000
כיוון שהחיים שלנו הם כאלה.

322
00:14:31,000 --> 00:14:34,000
אנחנו חושבים שדבר אחד עומד לקרות

323
00:14:34,000 --> 00:14:37,000
ובמקום זה קורה דבר אחר.

324
00:14:37,000 --> 00:14:39,000
ג'ורג' בוש חשב שהוא הולך לפלוש לעירק,

325
00:14:39,000 --> 00:14:41,000
למצוא ערמת נשק להשמדה המונית,

326
00:14:41,000 --> 00:14:44,000
לשחרר את העם ולהביא דמוקרטיה למזרח התיכון.

327
00:14:45,000 --> 00:14:47,000
ומשהו אחר קרה במקום.

328
00:14:48,000 --> 00:14:50,000
וחוסני מובארק

329
00:14:50,000 --> 00:14:52,000
חשב שהוא יהיה שליט יחיד במצרים לשארית חייו,

330
00:14:52,000 --> 00:14:54,000
עד שהוא יהפוך זקן מדי או חולה מדי

331
00:14:54,000 --> 00:14:57,000
ויוכל להעביר את רסן השלטון לבנו.

332
00:14:57,000 --> 00:15:00,000
ומשהו אחר קרה במקום.

333
00:15:01,000 --> 00:15:03,000
ואולי אתם חשבתם

334
00:15:03,000 --> 00:15:05,000
שתגדלו ותתחתנו עם אהובתכם מהתיכון

335
00:15:05,000 --> 00:15:08,000
ותחזרו לעיר הולדתכם ותגדלו ילדים יחד.

336
00:15:09,000 --> 00:15:12,000
ומשהו אחר קרה במקום.

337
00:15:12,000 --> 00:15:14,000
ואני חייבת לומר לכם

338
00:15:14,000 --> 00:15:16,000
שאני חשבתי שאני כותבת ספר חנוני בצורה שלא תיאמן

339
00:15:16,000 --> 00:15:18,000
על נושא שכולם שונאים

340
00:15:18,000 --> 00:15:21,000
עבור קהל שלעולם לא יתממש

341
00:15:21,000 --> 00:15:23,000
ומשהו אחר קרה במקום.

342
00:15:23,000 --> 00:15:25,000
(צחוק)

343
00:15:25,000 --> 00:15:27,000
אני מתכוונת, אלו החיים.

344
00:15:27,000 --> 00:15:29,000
לטוב ולרע,

345
00:15:29,000 --> 00:15:32,000
אנו מייצרים את הסיפורים האלו שלא יאמנו

346
00:15:32,000 --> 00:15:34,000
אודות העולם סביבנו,

347
00:15:34,000 --> 00:15:37,000
ואז העולם מסתובב סביב ומדהים אותנו.

348
00:15:40,000 --> 00:15:43,000
מבלי להעליב, כל הכנס הזה בשלמותו

349
00:15:43,000 --> 00:15:45,000
הוא אנדרטה שלא תיאמן

350
00:15:45,000 --> 00:15:47,000
ליכולת שלנו לעשות שגיאות.

351
00:15:47,000 --> 00:15:49,000
רק סיימנו לבלות שבוע שלם

352
00:15:49,000 --> 00:15:51,000
בדיבורים אודות חידושים, התפתחויות

353
00:15:51,000 --> 00:15:53,000
ושיפורים,

354
00:15:53,000 --> 00:15:56,000
אבל אתם יודעים למה אנחנו זקוקים לכל אותם חידושים

355
00:15:56,000 --> 00:15:58,000
התפתחויות ושיפורים?

356
00:15:58,000 --> 00:16:00,000
כיון שמחצית הדברים

357
00:16:00,000 --> 00:16:03,000
מעוררי המחשבה ומשני העולם ביותר --

358
00:16:03,000 --> 00:16:05,000
TED 1998 --

359
00:16:05,000 --> 00:16:07,000
אה.

360
00:16:07,000 --> 00:16:11,000
(צחוק)

361
00:16:11,000 --> 00:16:13,000
לא עבדו כפי שצריך, נכון.

362
00:16:13,000 --> 00:16:15,000
(צחוק)

363
00:16:15,000 --> 00:16:18,000
איפה התרמיל הסילוני שלי כריס?

364
00:16:18,000 --> 00:16:22,000
(צחוק)

365
00:16:22,000 --> 00:16:27,000
(מחיאות כפיים)

366
00:16:27,000 --> 00:16:30,000
אז הנה אנחנו שוב פה.

367
00:16:30,000 --> 00:16:32,000
וכך זה קורה.

368
00:16:32,000 --> 00:16:34,000
אנחנו באים עם רעיון נוסף.

369
00:16:34,000 --> 00:16:37,000
אנחנו מספרים סיפור אחר.

370
00:16:37,000 --> 00:16:40,000
אנחנו עורכים עוד כנס.

371
00:16:40,000 --> 00:16:42,000
הנושא של זה,

372
00:16:42,000 --> 00:16:44,000
כפי ששמעתם חברים שבע מיליון פעמים,

373
00:16:44,000 --> 00:16:46,000
הוא הגילוי מחדש של הפליאה.

374
00:16:46,000 --> 00:16:48,000
ועבורי,

375
00:16:48,000 --> 00:16:51,000
אם באמת ברצונכם לגלות מחדש את הפליאה,

376
00:16:51,000 --> 00:16:53,000
עליכם לצאת החוצה מתוך

377
00:16:53,000 --> 00:16:59,000
המקום הקטנטן והמפוחד של להיות צודקים

378
00:16:59,000 --> 00:17:02,000
ולהביט סביב אחד אל השני

379
00:17:02,000 --> 00:17:05,000
ולהביט בגודל העצום

380
00:17:05,000 --> 00:17:08,000
במורכבות ובמיסתורין

381
00:17:08,000 --> 00:17:11,000
של היקום

382
00:17:11,000 --> 00:17:14,000
ולהיות מסוגלים להגיד,

383
00:17:14,000 --> 00:17:18,000
" וואו, אני לא יודע.

384
00:17:18,000 --> 00:17:20,000
אולי אני טועה."

385
00:17:20,000 --> 00:17:22,000
תודה רבה.

386
00:17:22,000 --> 00:17:25,000
(מחיאות כפיים)

387
00:17:25,000 --> 00:17:27,000
תודה לכם חברים.

388
00:17:27,000 --> 00:17:30,000
(מחיאות כפיים)