בתרבות שלנו אנו נוטים לחשוב שהמין

חשוב יותר לגברים מאשר לנשים.

אבל זה לא נכון.

האמת היא שנשים לעתים קרובות
מתביישות לדבר על כך.

מעל מחצית מהנשים סובלות בשקט
מתפקוד מיני לקוי כלשהו.

שמענו יותר על "פער האורגזמה".

זה קצת כמו פער השכר
אבל דביק יותר...

(צחוק)

נשים הטרוסקסואליות נוטות להגיע לשיא

בפחות מ-60% מהפעמים
שבהן הן מקיימות יחסי-מין.

גברים מגיעים לשיא ב-90%
מהפעמים בהם הם מקיימים יחסי-מין.

כטיפול בבעיות אלה,
מכרו לנשים תרופות פגומות,

קרמים עם טסטוסטרון...

ואפילו זריקות לא-בדוקות לאברי המין.

העניין הוא שאת המיניות הנשית
אי-אפשר לתקן עם גלולה.

וזה משום שהיא לא מקולקלת:

היא מובנת לא-נכון.

בתרבות שלנו יש תמונה עקומה
ושגויה מבחינה רפואית

של המיניות הנשית

מזה מאות שנים.

אם ליותר מחצי מהנשים
יש איזושהי בעיה מינית,

אולי מושג המיניות שלנו
לא מתאים לנשים.

נחוצה לנו הבנה ברורה יותר
איך זה עובד באמת אצל נשים.

אני עיתונאית,

ולאחרונה כתבתי ספר

על התפתחות ההבנה שלנו במיניות האישה.

המיניות עצמה הוגדרה
כשהגברים עדיין שלטו במדע.

מדענים גברים נטו לראות את גוף האישה

דרך העדשות העקומות שלהם.

הם יכלו פשוט לשאול נשים
לגבי החוויות שלהן.

במקום זה הם חקרו את הגוף הנשי
כאילו היה נוף זר.

אפילו היום אנו מתווכחים
לגבי השפיכה הנשית ונקודת הג'י

כאילו אנו מדברים
על חייזרים או על עב"מים.

"האם באמת יש כאלה?"

(צחוק)

וזה מוכפל כשמדובר
במיניות של נשים להטב"קיות,

שספגה שנאה והתעלמות בדרכים ייחודיות.

הבורות לגבי הגוף הנשי
קיימת כבר מאות שנים,

עוד מראשית הרפואה המודרנית.

חישבו על המאה ה-16,

עידן של מהפכה מדעית באירופה.

גברים עם רעיונות
קראו תיגר על דוֹגמות ישנות.

הם בנו טלסקופים כדי לצפות בכוכבים.

היתה לנו קידמה...

לפעמים.

כי אבות האנטומיה --

אמרתי "אבות", כי הבה נודה בכך,
כולם היו בחורים --

חיטטו בין רגליהן של נשים

וניסו לסווג את מה שראו שם.

הם לא ידעו מה בדיוק עושים עם הדגדגן.

לא נראה שזה בכלל קשור
לעשיית תינוקות.

האנטומאי המוביל של אז הכריז

שייתכן שזהו איזה גידול חריג --

(צחוק)

ושכל אישה שיש לה כזה,
היא כנראה אנדרוגנית.

זה החמיר עד כדי כך שהיו הורים
שכרתו את הדגדגן של בנותיהם

אם הוא נראה להם גדול מדי.

ממש ככה.

מה שנחשב היום
להטלת מום באיברי המין הנקביים

היה עדיין נפוץ במערב במאה ה-20.

מתבקשת השאלה:

אם הם היו כל-כך אובדי עצות
בנוגע לגוף הנשי,

מדוע לא ביקשו פשוט מהנשים עזרה?

אבל אולי אתם חושבים,
"כל זה היסטוריה.

"היום, העולם שונה.

"לנשים יש הכל.

"יש להן גלולות נגד הריון,

"יש להן שיחות סקס, טינדר
וקישוטים לאיבר המין."

(צחוק)

"המצב בטוח טוב יותר עכשיו."

אבל הבורות הרפואית
לגבי הגוף הנשי עדיין קיימת.

כמה מכם מכירים את זה?

זהו המבנה המלא של הדגדגן.

אנו חושבים על הדגדגן
כעל כפתור בגודל אפון,

אבל למעשה, יש לו המשך
הרחק בתוך הגוף.

מרביתו נמצאת מתחת לעור.

הוא מכיל כמעט אותה כמות
של רקמת זיקפה כמו בפין.

הוא נהדר, נכון?

הוא דומה קצת לברבור.

(צחוק)

הפסל הזה הוא של האמנית
סופיה וואלאס,

והוא חלק ממיזם ה"קליטראסי" שלה.

(צחוק)

לדעתה, נחוצה לנו יותר "קליטראסי"
(נאורות דגדגן),

וזה נכון, בהתחשב בכך שהמבנה הזה

מופה במלואו בתלת-מימד
ע"י חוקרים רק ב-2009.

אחרי שסיימנו למפות
את כל הגנום האנושי.

(צחוק)

לבורות הזאת יש תוצאות ממשיות.

בכתב-עת רפואי מ-2005,

ד"ר הלן או'קונל, אורולוגית,

התריעה בפני עמיתים ועמיתות
שאין למצוא את המבנה הזה

בכתבי-עת רפואיים בסיסיים --

ספרי לימוד כמו "האנטומיה של גריי."

עלולות להיות לכך השלכות חמורות
מבחינה כירורגית.

עכלו את זה.

רבותי:

תארו לעצכמם שאתם בסכנה
לאבד את הפין שלכם

כי הרופאים לא בטוחים
איפה הוא

או איך הוא נראה.

שלא במפתיע,

גם לנשים רבות האנטומיה
של איברי המין שלהן אינה ברורה.

אי-אפשר להאשים אותן.

לעתים קרובות הדגדגן לא מופיע
גם בשרטוטים חינוכיים של איברי המין.

נשים חשות שהתרבות שלהן
מתייחסת לגופן בבלבול, במקרה הטוב,

ופשוט בבוז וגועל, במקרה הרע.

נשים רבות עדיין חושבות שאיברי המין שלהן
מלוכלכים או לא בסדר.

יותר ויותר הן משוות את שפתי הערווה

עם השפתיים המעוצבות והזעירות
שהן רואות בפורנוגרפיה.

זאת סיבה אחת לכך שניתוחי
שפתי הערווה הפכו לעסק משגשג

בקרב נשים ונערות.

יש מי שחושבים שזו בעיה משנית.

כשכתבתי את ספרי,
הייתי בארוחת ערב,

ומישהו אמר, "האם המיניות
איננה בעיה של העולם הראשון?

"האם הנשים בכל העולם לא מתמודדות
עם בעיות חשובות יותר?"

כמובן שכן.

אבל לדעתי הדחף להתייחס למין בביטול
הוא חלק מהבעיה שלנו.

אנו חיים בחברה שנראית
אובססיסבית ביחס לסקס.

אנו משתמשים בזה כדי למכור הכל.

אנו אומרים לנשים שלהיראות סקסיות

הוא אחד הדברים הכי חשובים
שהיא יכולה לעשות.

אבל למעשה, אנו מזלזלים בסקס.

אנו הופכים אותו לצל עלוב
של מה שהוא באמת.

המין הוא יותר מאשר אקט.

שוחחתי עם ד"ר לורי ברוטו,

פסיכולוגית שמטפלת בבעיות מין של נשים,

ביניהן ניצולות טראומה.

לדבריה, היא פוגשת מאות נשים
שאומרות אותו דבר.

הן אומרות, "אני לא מרגישה שלמה."

הן מרגישות שאיבדו את הקשר
עם בני זוגן ועם עצמן.

אז מהו המין?

מסורתית, אנו מגדירים את האקט המיני

כתהליך קווי ומוכוון-מטרה.

זה משהו שמתחיל מתאווה,

נמשך בהתגפפות חזקה

ומסתיים בסוף שמח.

אלא שנשים רבות
לא חוות זאת כך.

עבורן, זה פחות קווי ויותר מעגלי.

זהו מודל חדש של
עוררות ותשוקה נשית

שפותח ע"י ד"ר רוזמרי באסון.

הוא מציג דברים רבים,

כולל זה שנשים יכולות להתחיל מפגש
מסיבות רבות ושונות

שאינן תשוקה,

למשל, סקרנות.

הן יכולות לגמור בשיא,
או בשיאים רבים,

או להשיג סיפוק ללא שיא כלל.

כל האפשרויות נורמליות.

יש מי שמתחילים לקדם
הגדרה עשירה יותר של מיניות.

בין אם מגדירים אותה כזכרית,
נקבית או ללא מגדר,

המין הוא הקשר שלנו עם חושינו.

הוא קשור בהאטה,

בהקשבה לגוף,

בהימצאות ברגע הנוכחי.

המין קשור בכל בריאותנו ושלומנו.

במלים אחרות,

המין, כשהוא במלוא רוחבו
איננו טמא,

אלא מקודש.

זאת אחת הסיבות לכך שנשים
מגדירות היום מחדש את מיניותן.

הן שואלות: מהו המין עבורי?

ולכן הן מתנסות בדרכים
שקשורות פחות בסוף השמח

ויותר בתחושת השלמות.

הן מנסות שיעורי מיניות רוחנית,

סדנאות אוננות --

ואפילו בצילום פורנו משלהן

שמעלה על נס את המגוון
של גופים אמיתיים.

ולמי שעדיין חושב שזה טריוויאלי
חישבו על זה:

הבנת הגוף שלך היא קריטית
לנושא העצום

של החינוך המיני ושל ההסכמה המינית.

כשיודעים לעומק ובאופן אינטימי
מהו המגע הנכון עבורך,

מידת הלחץ, המהירות, ההקשר,

אפשר לדעת טוב יותר
איזה מגע מורגש לא-נכון

ולומר זאת בבטחון.

בשורה התחתונה, לא מדובר בכך
שלנשים יהיה מין רב או טוב יותר,

ולא בהבטחה שנשים תחווינה
אורגזמות רבות כמו הגברים.

מדובר בכך שתקבלי את עצמך
ואת החוויה הייחודית שלך,

בכך שתהיי מומחית בגוף שלך,

בכך שתגדירי את העונג והסיפוק
לפי תנאייך.

ואם זה אומר שאת מרוצה
לא לקיים בכלל יחסי מין,

גם זה מושלם.

אם נגדיר את המין
כחלק מכל בריאותנו ושלומנו,

כי אז עידוד הנשים והנערות
לקחת עליו אחריות מלאה

היא צעד מכריע לעבר שוויון.

ולדעתי, זה יהיה עולם טוב יותר
לא רק לנשים,

אלא לכולם.

תודה לכם.

(מחיאות כפיים)