1
00:00:01,920 --> 00:00:10,630
פרק א '

2
00:00:10,630 --> 00:00:17,670
בוקר אחד, כמו גרגור סמסא היה מתעורר מחלומות חרדה, הוא גילה כי בשנת

3
00:00:17,670 --> 00:00:24,010
במיטה הוא היה שונה לתוך באג השורץ מפלצתי.

4
00:00:24,010 --> 00:00:30,810
הוא שכב על גבו שריון קשה וראה, כפי שהוא הרים את ראשו מעט, החום שלו,

5
00:00:30,810 --> 00:00:37,879
הבטן קמור מחולק קשת כמו סעיפים נוקשים.

6
00:00:37,879 --> 00:00:43,659
מגובה זה את השמיכה, כמעט מוכנים להחליק לגמרי, בקושי

7
00:00:43,659 --> 00:00:45,920
להישאר במקום.

8
00:00:45,920 --> 00:00:51,370
רגליים רבים שלו, רזה בצורה מעוררת רחמים בהשוואה לשאר שלו

9
00:00:51,370 --> 00:00:56,629
היקף, ריצדו בחוסר אונים מול עיניו.

10
00:00:56,629 --> 00:01:00,699
"מה קרה לי," הוא חשב.

11
00:01:00,699 --> 00:01:06,280
זה לא היה חלום. החדר שלו, חדר הולם אדם,

12
00:01:06,280 --> 00:01:12,850
רק קצת קטן מדי, שכב בשקט בין ארבע קירות ידועה.

13
00:01:12,850 --> 00:01:18,030
מעל השולחן, שבו אוסף של פרקה סחורה בד מדגם התפשט

14
00:01:18,030 --> 00:01:23,369
החוצה - סמסא היה סוכן נוסע - תלוי את התמונה שבה הוא לגזור של

15
00:01:23,369 --> 00:01:30,020
מגזין מאויר להגדיר קצת לפני במסגרת מוזהבת יפה.

16
00:01:30,020 --> 00:01:34,600
זו היתה תמונה של אשה עם כובע פרווה צעיף פרווה.

17
00:01:34,600 --> 00:01:40,570
היא ישבה שם זקופה, מרימה לכיוון הצופה ידונית פרווה מוצק

18
00:01:40,570 --> 00:01:44,429
שלתוכו האמה כולה שלה נעלמו.

19
00:01:44,429 --> 00:01:49,159
במבט של גרגור מכן פנה אל החלון.

20
00:01:49,159 --> 00:01:54,249
מזג האוויר קודר - טיפות גשם נפלו בקול רם על החלון מתכת

21
00:01:54,249 --> 00:01:56,840
אדן - גרם לו מלנכולית.

22
00:01:56,840 --> 00:02:03,119
"למה לא אני ממשיך לישון קצת יותר זמן לשכוח את כל זה

23
00:02:03,119 --> 00:02:05,329
טיפשות, "הוא חשב.

24
00:02:05,329 --> 00:02:12,370
אבל זה היה לחלוטין לא מעשי, כי הוא היה רגיל לישון על צד ימין שלו,

25
00:02:12,370 --> 00:02:17,250
במצבו הנוכחי הוא לא יכול לקבל את עצמו למצב הזה.

26
00:02:17,250 --> 00:02:22,849
לא משנה כמה קשה הוא השליך את עצמו על הצד הימני שלו, הוא תמיד התגלגל שוב על

27
00:02:22,849 --> 00:02:24,420
גבו.

28
00:02:24,420 --> 00:02:29,340
הוא בטח ניסה את זה מאה פעמים, עוצם את עיניו, כך הוא לא היה

29
00:02:29,340 --> 00:02:35,430
כדי לראות את הרגליים מתפתלת, וויתר רק כאשר הוא התחיל להרגיש כאב קל, עמום

30
00:02:35,430 --> 00:02:38,819
הצד שלו, אשר מעולם לא הרגיש קודם.

31
00:02:38,819 --> 00:02:45,640
"הו אלוהים," הוא חשב, "מה עבודה תובענית בחרתי!

32
00:02:45,640 --> 00:02:48,819
יום אחר יום, על הכביש.

33
00:02:48,819 --> 00:02:54,140
מדגיש מכירת גדולים בהרבה עבודת קורה במשרד ראש,,

34
00:02:54,140 --> 00:02:58,750
בנוסף לזה, אני צריך להתמודד עם הבעיות של נסיעה, הדאגות

35
00:02:58,750 --> 00:03:02,060
על רכבות, לא סדיר רעות

36
00:03:02,060 --> 00:03:08,510
אוכל, יחסי אנוש זמני ללא הרף, אשר מעולם לא בא

37
00:03:08,510 --> 00:03:13,379
את הלב. לעזאזל עם הכול! "

38
00:03:13,379 --> 00:03:17,430
הוא חש עקצוץ קלה בחלק העליון של בטנו.

39
00:03:17,430 --> 00:03:22,819
לאט לאט הוא דחף את עצמו על גבו קרוב להודעה על המיטה כדי שהוא יוכל להרים את שלו

40
00:03:22,819 --> 00:03:28,849
ראש בקלות רבה יותר, מצא את החלק מגרד, אשר היה מכוסה לגמרי עם לבן קטן

41
00:03:28,849 --> 00:03:35,180
כתמים - הוא לא ידע מה לעשות בהם רצה להרגיש את המקום עם רגל.

42
00:03:35,180 --> 00:03:42,180
אבל הוא חזר בו מיד, איש הקשר הרגשתי כמו מקלחת קרה על פני כל

43
00:03:42,180 --> 00:03:43,510
אותו.

44
00:03:43,510 --> 00:03:46,579
הוא החליק בחזרה למצב הקודם שלו.

45
00:03:46,579 --> 00:03:53,750
"זה לקום מוקדם", הוא חשב, "גורם לגבר אידיוטי למדי.

46
00:03:53,750 --> 00:03:56,620
אדם חייב להיות בשנתו.

47
00:03:56,620 --> 00:04:00,989
סוכני נסיעות אחרים לחיות כמו הרמון נשים.

48
00:04:00,989 --> 00:04:05,280
למשל, כאשר אני חוזר לפונדק במהלך הבוקר לכתוב

49
00:04:05,280 --> 00:04:10,760
את ההוראות הדרושות, רבותי אלה רק לשבת לארוחת בוקר.

50
00:04:10,760 --> 00:04:16,239
אם הייתי צריך לנסות את זה עם הבוס שלי, הייתי נזרק על המקום.

51
00:04:16,239 --> 00:04:20,480
ובכל זאת, מי יודע אם זה לא יהיה ממש טוב בשבילי?

52
00:04:20,480 --> 00:04:25,290
אם לא הייתי להתאפק למען ההורים שלי, הייתי צריך להתפטר כבר מזמן.

53
00:04:25,290 --> 00:04:29,850
הייתי הולך לבוס ואמרתי לו בדיוק מה אני חושב מתחתית שלי

54
00:04:29,850 --> 00:04:31,200
בלב.

55
00:04:31,200 --> 00:04:36,820
הוא כבר נפל מיד שולחנו! מוזר איך זה לשבת ליד השולחן הזה,

56
00:04:36,820 --> 00:04:41,250
לדבר אל העובד מהדרך לשם.

57
00:04:41,250 --> 00:04:47,660
לבוס יש בעיות שמיעה, כך שהעובד להגביר את די קרוב אליו.

58
00:04:47,660 --> 00:04:51,220
בכל מקרה, אני עדיין לא ויתר לגמרי כי עדיין לקוות.

59
00:04:51,220 --> 00:04:56,810
ברגע שיש לי יחד את הכסף כדי לשלם את החוב של ההורים שלי אליו - כי צריך לקחת

60
00:04:56,810 --> 00:05:01,860
עוד חמש או שש שנים - אני אעשה את זה בוודאות.

61
00:05:01,860 --> 00:05:03,820
ואז אני אכין את הפריצה הגדולה.

62
00:05:03,820 --> 00:05:11,720
בכל מקרה, עכשיו אני צריך לקום. הרכבת שלי יוצאת בשעה 05:00. "

63
00:05:11,720 --> 00:05:16,570
הוא הסתכל על השעון מתקתק על ידי השידה.

64
00:05:16,570 --> 00:05:18,760
"אלוהים אדירים!" הוא חשב.

65
00:05:18,760 --> 00:05:22,580
זה היה שש וחצי, והידיים היו הולכים בשקט.

66
00:05:22,580 --> 00:05:28,510
השעה היתה אחרי חצי שעה, כבר ברבעון כמעט.

67
00:05:28,510 --> 00:05:31,190
האזעקה יכלו שלא טבעת?

68
00:05:31,190 --> 00:05:34,690
אחת מן המיטה וראיתי שזה מוגדר כראוי בשעה ארבע.

69
00:05:34,690 --> 00:05:40,160
אין ספק שזה צילצל. כן, אבל אי אפשר היה לישון

70
00:05:40,160 --> 00:05:44,220
הרעש שגרם לנער רהיטים?

71
00:05:44,220 --> 00:05:51,600
עכשיו, זה נכון שהוא לא היה ישן בשקט, אבל נראה שהוא ישנה את כל עמוק יותר.

72
00:05:51,600 --> 00:05:56,980
ובכל זאת, מה עליו לעשות עכשיו? הרכבת הבאה שמאלה 07:00.

73
00:05:56,980 --> 00:06:00,940
כדי לתפוס אחד, הוא היה צריך ללכת בחיפזון מטורף.

74
00:06:00,940 --> 00:06:05,800
האוסף מדגם לא ארזו עדיין, והוא ממש לא הרגיש במיוחד

75
00:06:05,800 --> 00:06:07,910
טרי פעיל.

76
00:06:07,910 --> 00:06:13,120
וגם אם הוא תפס את הרכבת, לא היה נמנע מכה-up עם הבוס,

77
00:06:13,120 --> 00:06:17,230
כי נער השליחויות של החברה היה כבר חיכו לרכבת של חמש ו

78
00:06:17,230 --> 00:06:21,020
דיווח החדשות של בהיעדרו מזמן.

79
00:06:21,020 --> 00:06:25,880
הוא היה מתחנף של הבוס, בלי עמוד שדרה או מודיעין.

80
00:06:25,880 --> 00:06:28,860
טוב, אז מה אם הוא דיווח חולה?

81
00:06:28,860 --> 00:06:35,410
אבל זה יהיה מביך מאוד חשוד, כי במהלך חמש

82
00:06:35,410 --> 00:06:40,450
שירות שנים גרגור לא היה חולה אפילו פעם אחת.

83
00:06:40,450 --> 00:06:44,910
הבוס בוודאי מגיעים עם הרופא מחברת הביטוח בריאות

84
00:06:44,910 --> 00:06:50,850
והיה תוכחה הוריו בנו עצלן שלהם נקטע עם כל ההתנגדויות

85
00:06:50,850 --> 00:06:54,730
הרופא הביטוח של תגובות: לו

86
00:06:54,730 --> 00:07:00,210
כולם היו בריאים לחלוטין, אך עצלן באמת על העבודה.

87
00:07:00,210 --> 00:07:05,110
וחוץ מזה, את הרופא במקרה זה יהיה בסדר לגמרי?

88
00:07:05,110 --> 00:07:10,950
מלבד ישנוניות מוגזמת מאוד לאחר שינה ארוכה, גרגור למעשה הרגשתי

89
00:07:10,950 --> 00:07:16,660
די טוב ואפילו היה תיאבון חזק מאוד.

90
00:07:16,660 --> 00:07:22,360
כפי שהוא חושב על כל זה בחופזה רבה, מבלי להיות מסוגל לעשות

91
00:07:22,360 --> 00:07:28,060
את ההחלטה לצאת מהמיטה - השעון המעורר היה המציין ברבעון בדיוק

92
00:07:28,060 --> 00:07:33,990
שבע - נשמעה דפיקה זהירה על הדלת של ראש המיטה.

93
00:07:33,990 --> 00:07:39,400
"גרגור", קרא קול - זה היה אמו -! "זה 06:45.

94
00:07:39,400 --> 00:07:43,030
אתה לא רוצה להיות על הדרך שלך? "

95
00:07:43,030 --> 00:07:48,040
קולו רך! גרגור נבהל כששמע את קולו

96
00:07:48,040 --> 00:07:49,380
לענות.

97
00:07:49,380 --> 00:07:56,090
זה היה ברור ללא ספק הקול שלו מוקדם יותר, אבל זה היה התערבבו, כאילו

98
00:07:56,090 --> 00:08:02,870
מלמטה, חורקת כואבת irrepressibly, שהותיר את המילים חיובי

99
00:08:02,870 --> 00:08:06,260
נבדל רק ברגע הראשון

100
00:08:06,260 --> 00:08:12,750
מעוות אותם הדהוד, כך שאף אחד לא יודע אם שמע

101
00:08:12,750 --> 00:08:13,630
כראוי.

102
00:08:13,630 --> 00:08:18,320
גרגור רצה לענות בפירוט להסביר הכל, אבל אלה

103
00:08:18,320 --> 00:08:24,530
נסיבות הוא הגביל את עצמו ואמר: "כן, כן, תודה אמא.

104
00:08:24,530 --> 00:08:28,390
אני קמה מיד. "

105
00:08:28,390 --> 00:08:33,250
בגלל דלת העץ השינוי בקולו של גרגור לא היה מורגש באמת

106
00:08:33,250 --> 00:08:40,500
בחוץ, אז אמא שלו נרגע עם הסבר זה, הסתלקנו.

107
00:08:40,500 --> 00:08:44,720
עם זאת, כתוצאה מהשיחה בקיצור, בני משפחה אחרים

108
00:08:44,720 --> 00:08:50,459
נודע כי גרגור היה בלתי צפוי עדיין בבית, וכבר היה אביו

109
00:08:50,459 --> 00:08:55,279
דפיקות על דלת צד אחד, אלא בחולשה באגרופו.

110
00:08:55,279 --> 00:08:59,439
"גרגור, גרגור," הוא קרא, "מה קורה?"

111
00:08:59,439 --> 00:09:04,410
ואחרי זמן קצר, דחק אותו שוב בקול עמוק: "גרגור!"

112
00:09:04,410 --> 00:09:08,279
גרגור! "ליד הדלת בצד השני, לעומת זאת, אחותו

113
00:09:08,279 --> 00:09:09,959
דפק קלות.

114
00:09:09,959 --> 00:09:12,329
"גרגור? אתה בסדר?

115
00:09:12,329 --> 00:09:18,649
אתה צריך משהו? "גרגור ביים תשובות בשני הכיוונים,

116
00:09:18,649 --> 00:09:21,259
"אני אהיה מוכן מיד."

117
00:09:21,259 --> 00:09:27,199
הוא עשה מאמץ עם ניסוח זהיר ביותר על ידי החדרת הפסקות ארוכות

118
00:09:27,199 --> 00:09:34,790
בין מילים בודדות כדי להסיר כל דבר מדהים בקולו.

119
00:09:34,790 --> 00:09:37,560
אביו פנה חזרה אל ארוחת הבוקר שלו.

120
00:09:37,560 --> 00:09:44,600
עם זאת, אחותו לחש, "גרגור, לפתוח את הדלת - אני מתחנן בפניך."

121
00:09:44,600 --> 00:09:49,160
גרגור אין כל כוונה לפתוח את הדלת, אך שיבח את עצמו על שלו

122
00:09:49,160 --> 00:09:56,829
זהירות, רכשה לנסוע, נעילה של כל הדלתות במהלך הלילה, אפילו

123
00:09:56,829 --> 00:09:58,110
הביתה.

124
00:09:58,110 --> 00:10:04,540
תחילה רצה לעמוד בשקט באין מפריע, להתלבש, ומעל לכל יש

125
00:10:04,540 --> 00:10:12,639
ארוחת בוקר, ורק אז לשקול כל פעולה נוספת, על - הבחין זאת בבירור על - ידי

126
00:10:12,639 --> 00:10:18,470
חשיבה על דברים במיטה הוא לא היה להגיע למסקנה סבירה.

127
00:10:18,470 --> 00:10:24,749
הוא נזכר שהוא כבר לעתים קרובות חש כאב קל או אחרת במיטה, אולי

128
00:10:24,749 --> 00:10:29,589
תוצאה של העמדה שוכב מביך, אשר מאוחר יותר התברר בלבד

129
00:10:29,589 --> 00:10:32,310
דמיוני כאשר הוא קם, והוא היה

130
00:10:32,310 --> 00:10:36,199
להוט לראות איך הפנטזיות הנוכחי שלו בהדרגה להתפוגג.

131
00:10:36,199 --> 00:10:43,310
זה השינוי בקולו היה שום דבר אחר מאשר תחילתה של צמרמורת אמיתית,

132
00:10:43,310 --> 00:10:49,069
מחלה תעסוקתית של נוסעים מסחריות, זה היה לא

133
00:10:49,069 --> 00:10:51,870
ספק קל שבקלים.

134
00:10:51,870 --> 00:10:54,899
זה היה קל מאוד לזרוק הצידה את השמיכה.

135
00:10:54,899 --> 00:11:00,269
הוא היה צריך רק לדחוף את עצמו קצת, היא נפלה על ידי עצמו.

136
00:11:00,269 --> 00:11:06,439
אבל היה קשה להמשיך, בעיקר משום שהוא היה כה רחב במיוחד.

137
00:11:06,439 --> 00:11:11,240
הוא היה צריך הזרועות והידיים לדחוף את עצמו זקוף.

138
00:11:11,240 --> 00:11:18,329
במקום אלה, לעומת זאת, לו רק איברים קטנים רבים אשר היו ללא הרף נעים

139
00:11:18,329 --> 00:11:26,050
בתנועות שונים מאוד אשר, בנוסף, הוא היה מסוגל לשלוט.

140
00:11:26,050 --> 00:11:32,569
אם הוא רוצה לכופף אחד מהם, אז זה היה הראשון להרחיב את עצמו, ואם הוא

141
00:11:32,569 --> 00:11:39,209
הצליח סוף סוף לעשות את מה שהוא רוצה עם האיבר הזה, ובינתיים כל האחרים,

142
00:11:39,209 --> 00:11:45,050
כאילו חופשי משמאל, נע סביב ובסערת רגשות כואבים מדי.

143
00:11:45,050 --> 00:11:51,470
"אבל אני לא חייבת להישאר במיטה ללא הועיל", אמר גרגור לעצמו.

144
00:11:51,470 --> 00:12:00,829
בהתחלה הוא רצה לקום מהמיטה עם החלק התחתון של גופו, אבל זה נמוך

145
00:12:00,829 --> 00:12:05,439
חלק - אשר, אגב, הוא לא נראה עדיין בבית ושהוא גם לא יכול

146
00:12:05,439 --> 00:12:09,829
התמונה ברורה - הוכיחה את עצמה יותר מדי קשה לזוז.

147
00:12:09,829 --> 00:12:14,680
ניסיון עבר כל כך לאט.

148
00:12:14,680 --> 00:12:20,540
כאשר, לאחר שהפכו כמעט מטורפת, הוא בסופו של דבר הטיל את עצמו קדימה עם כל שלו

149
00:12:20,540 --> 00:12:27,339
הכוח בלי לחשוב, הוא בחר בכיוון שלו בצורה לא נכונה, והוא פגע התחתון

150
00:12:27,339 --> 00:12:29,399
המיטה בחוזקה.

151
00:12:29,399 --> 00:12:35,350
כאבים חזקים שחש גילתה לו את החלק התחתון של גופו היה בבית

152
00:12:35,350 --> 00:12:37,160
רגע כנראה הרגיש ביותר.

153
00:12:37,160 --> 00:12:45,240
לכן, הוא ניסה לצאת את פלג גופו העליון של המיטה הראשונה הפנה את ראשו בזהירות

154
00:12:45,240 --> 00:12:47,660
לעבר קצה המיטה.

155
00:12:47,660 --> 00:12:54,040
הוא הצליח לעשות את זה בקלות, למרות רוחבו ומשקל מסת הגוף שלו

156
00:12:54,040 --> 00:12:58,430
האחרון הלך לאט הפניית ראשו.

157
00:12:58,430 --> 00:13:04,240
אבל לבסוף הרים את ראשו מחוץ למיטה באוויר הפתוח, הוא הפך חרד

158
00:13:04,240 --> 00:13:09,100
על להתקדם הלאה בדרך זו, כי אם הוא הרשה לעצמו

159
00:13:09,100 --> 00:13:11,870
בסופו של דבר ליפול על ידי תהליך זה,

160
00:13:11,870 --> 00:13:15,889
יידרש נס כדי למנוע את ראשו מלקבל נפצעו.

161
00:13:15,889 --> 00:13:20,930
וזה בכל מחיר הוא לא צריך לאבד את ההכרה עכשיו.

162
00:13:20,930 --> 00:13:25,069
הוא העדיף להישאר במיטה.

163
00:13:25,069 --> 00:13:31,209
עם זאת, לאחר מאמץ דומה, בזמן שהוא שכב שם שוב, נאנחת כמו קודם,

164
00:13:31,209 --> 00:13:38,249
שוב ראיתי גפיים הקטן שלו נלחמים זה בזה, אם משהו גרוע יותר מאשר קודם לכן,

165
00:13:38,249 --> 00:13:41,329
ולא ראיתי שום סיכוי להטלת שקט

166
00:13:41,329 --> 00:13:46,749
והסדר על תנועה זו שרירותית, הוא אמר לעצמו שוב שהוא לא יכול

167
00:13:46,749 --> 00:13:52,529
ואולי להישאר במיטה, כי זה יכול להיות הדבר ההגיוני ביותר להקריב

168
00:13:52,529 --> 00:13:55,170
אם הכל היה אפילו קל שבקלים

169
00:13:55,170 --> 00:13:58,379
מקווה לקבל את עצמו מהמיטה בתהליך.

170
00:13:58,379 --> 00:14:05,720
באותו רגע, לעומת זאת, הוא לא שכח להזכיר את עצמו מעת לעת

171
00:14:05,720 --> 00:14:12,430
העובדה רגוע - אכן הרגוע - השתקפות יכול להיות טוב יותר מאשר רוב

172
00:14:12,430 --> 00:14:15,720
מבולבל החלטות.

173
00:14:15,720 --> 00:14:22,459
ברגעים כאלה, הוא מכוון את מבטו באופן מדויק ככל שיוכל לעבר החלון,

174
00:14:22,459 --> 00:14:27,980
אך למרבה הצער היה מעט לעודד בטוח להיות לו מן מבט חטוף

175
00:14:27,980 --> 00:14:33,069
ערפילי הבוקר, אשר הסתיר גם את הצד השני של הרחוב הצר.

176
00:14:33,069 --> 00:14:40,430
"זה כבר 07:00," הוא אמר לעצמו ב בולט האחרונה של האזעקה

177
00:14:40,430 --> 00:14:46,329
שעון, "כבר 7:00 ועדיין כזה ערפל".

178
00:14:46,329 --> 00:14:52,110
ובשביל עוד זמן מה הוא שכב בשקט עם נשימה חלשה, כאילו אולי

179
00:14:52,110 --> 00:14:58,439
מחכה התנאים נורמלי וטבעי מחדש לצאת מתוך דממה מוחלטת.

180
00:14:58,439 --> 00:15:06,110
אבל אז הוא אמר לעצמו, "לפני זה פוגע ורבע שבע, מה

181
00:15:06,110 --> 00:15:09,369
קורה אני חייב להיות לגמרי מהמיטה.

182
00:15:09,369 --> 00:15:14,809
חוץ מזה, עד אז מישהו מהמשרד יגיע כדי לברר לי, כי

183
00:15:14,809 --> 00:15:18,779
המשרד יפתח לפני 7:00. "

184
00:15:18,779 --> 00:15:23,809
והוא עשה מאמץ אז אל הסלע אורך כל גופו מחוץ למיטה עם

185
00:15:23,809 --> 00:15:26,600
בתנועה אחידה.

186
00:15:26,600 --> 00:15:32,119
אם הוא נתן לעצמו ליפול מהמיטה בדרך זו, את ראשו, אשר במהלך

187
00:15:32,119 --> 00:15:38,519
הסתיו הוא מתכוון להרים את חדה, סביר להניח להישאר ללא פגע.

188
00:15:38,519 --> 00:15:44,939
הגב שלו נראה קשה, שום דבר לא באמת יקרה כי כתוצאה

189
00:15:44,939 --> 00:15:45,899
ליפול.

190
00:15:45,899 --> 00:15:51,749
ההזמנה הגדולה ביותר שלו היתה לדאוג לרעש חזק אשר בסתיו יש ליצור

191
00:15:51,749 --> 00:15:58,029
ואשר ככל הנראה יעורר, אם לא פחד, אז לפחות דאגה מצד שני

192
00:15:58,029 --> 00:16:00,569
בצד של כל הדלתות.

193
00:16:00,569 --> 00:16:04,420
עם זאת, צריך היה לנסות.

194
00:16:04,420 --> 00:16:09,899
כמו גרגור היה בתהליך של הסרת עצמו לצאת מהמיטה - השיטה החדשה

195
00:16:09,899 --> 00:16:16,550
יותר של משחק מאשר במאמץ: הוא היה זקוק רק רוק עם קצב קבוע - זה

196
00:16:16,550 --> 00:16:22,059
פגע בו כמה קל כל זה יהיה אם מישהו היה בא לעזרתו.

197
00:16:22,059 --> 00:16:27,959
שני אנשים חזקים - הוא חשב על אביו המשרתת - היה די

198
00:16:27,959 --> 00:16:29,309
מספיק.

199
00:16:29,309 --> 00:16:34,420
הם היו רק כדי לדחוף את הידיים מתחת לגב קמור שלו כדי להוציא אותו

200
00:16:34,420 --> 00:16:40,990
המיטה, להתכופף עם העומס שלהם, ולאחר מכן רק לממש סבלנות אכפת

201
00:16:40,990 --> 00:16:44,449
הוא השלים את להעיף על הרצפה, שם

202
00:16:44,449 --> 00:16:50,040
הרגליים הזעיר שלו היה אז, כך קיווה, לרכוש מטרה.

203
00:16:50,040 --> 00:16:55,420
עכשיו, בלי קשר לעובדה הדלתות נעולות, הוא באמת צריך להתקשר

204
00:16:55,420 --> 00:16:57,399
בשביל לעזור?

205
00:16:57,399 --> 00:17:04,890
למרות כל המצוקה שלו, הוא לא הצליח להחניק חיוך על הרעיון הזה.

206
00:17:04,890 --> 00:17:10,209
הוא קיבל כבר עד לנקודה שבה, על ידי נדנדה חזק יותר, הוא שמר על שלו

207
00:17:10,209 --> 00:17:16,839
שיווי משקל עם הקושי, ומהר מאוד הוא היה בסופו של דבר צריך להחליט, כי

208
00:17:16,839 --> 00:17:20,010
חמש דקות זה יהיה 07:15.

209
00:17:20,010 --> 00:17:23,870
ואז היה צלצול בדלת הדירה.

210
00:17:23,870 --> 00:17:28,720
"זה מישהו מהמשרד," הוא אמר לעצמו, והוא כמעט קפא בזמן שלו

211
00:17:28,720 --> 00:17:32,760
גפיים קטנות בלבד רקדו סביב כל מהר.

212
00:17:32,760 --> 00:17:35,780
לרגע אחד הכל נשאר עדיין.

213
00:17:35,780 --> 00:17:42,020
"הם לא נפתחים", אמר גרגור לעצמו, נסחף מקווה כמה אבסורד.

214
00:17:42,020 --> 00:17:49,890
אבל כמובן אז, כרגיל, את המשרתת שלה עם חברת לדרוך ניגש אל הדלת

215
00:17:49,890 --> 00:17:52,190
ופתח אותה.

216
00:17:52,190 --> 00:17:56,900
גרגור צריך לשמוע רק את המילה הראשונה של ברכה של המבקר להכיר

217
00:17:56,900 --> 00:18:02,070
מיד מי זה היה, מנהל את עצמו.

218
00:18:02,070 --> 00:18:08,020
מדוע גרגור היחיד גינו לעבוד במשרד שבו, על שמץ

219
00:18:08,020 --> 00:18:13,280
לשגות, מישהו מיד משכה את החשד הגדול ביותר?

220
00:18:13,280 --> 00:18:18,590
האם כל העובדים אז ביחד, כל אחד, נבלים?

221
00:18:18,590 --> 00:18:24,980
ביניהם היה שם אז אין אדם מסור באמת מי, אם לא הצליח להשתמש רק

222
00:18:24,980 --> 00:18:29,990
כמה שעות בבוקר לעבודה במשרד, יהיה נורמלי מן נקיפות

223
00:18:29,990 --> 00:18:35,010
המצפון באמת להיות במצב לא לצאת מהמיטה?

224
00:18:35,010 --> 00:18:39,400
האם זה באמת לא מספיק כדי לתת כשוליה לערוך בירורים, אם כך

225
00:18:39,400 --> 00:18:42,010
החקירה היה צורך אפילו?

226
00:18:42,010 --> 00:18:47,770
המנהל עצמו חייב לבוא, בתהליך זה חייב להיות הראה

227
00:18:47,770 --> 00:18:52,340
משפחה חפים מפשע כולו כי חקירת חשוד זה

228
00:18:52,340 --> 00:18:58,190
נסיבות יכול להיות מופקד רק על האינטליגנציה של מנהל?

229
00:18:58,190 --> 00:19:03,760
ועוד כתוצאה של המדינה נרגש בו הרעיון הזה לשים גרגור מאשר

230
00:19:03,760 --> 00:19:11,370
תוצאה של החלטה של ממש, הוא הניף עצמו בכל כוחו מחוץ למיטה.

231
00:19:11,370 --> 00:19:15,540
נשמעה חבטה חזקה, אבל לא התרסקות של ממש.

232
00:19:15,540 --> 00:19:21,870
הנפילה היתה שקועה במקצת על ידי השטיח, בנוסף, גבו יותר

233
00:19:21,870 --> 00:19:25,400
אלסטי יותר גרגור חשב.

234
00:19:25,400 --> 00:19:30,750
מסיבה זו את הרעש משעמם לא היה בולט כל כך.

235
00:19:30,750 --> 00:19:36,060
אבל הוא לא החזיק את ראשו בזהירות מספקת פגע בו.

236
00:19:36,060 --> 00:19:43,180
הוא הפנה את ראשו, מגורה בכאב, ושפשף אותו על השטיח.

237
00:19:43,180 --> 00:19:47,950
"משהו נפל שם," אמר המנהל בחדר הסמוך בצד שמאל.

238
00:19:47,950 --> 00:19:53,200
גרגור ניסה לדמיין לעצמו אם דבר דומה למה שקורה

239
00:19:53,200 --> 00:19:57,410
אותו היום היה יכול לקרות גם בשלב כלשהו למנהל.

240
00:19:57,410 --> 00:20:02,870
לפחות אחד היה צריך לוותר על אפשרות של דבר כזה.

241
00:20:02,870 --> 00:20:09,010
עם זאת, כאילו כדי לתת תשובה לשאלה זו מחוספס, מנהל עכשיו, עם

242
00:20:09,010 --> 00:20:15,310
חריקה של מגפיו המצוחצחים, לקח כמה צעדים נחושים בחדר הסמוך.

243
00:20:15,310 --> 00:20:19,960
מהחדר הסמוך מצד ימין אחותו היתה לוחשת להודיע גרגור:

244
00:20:19,960 --> 00:20:26,680
"גרגור, מנהל כאן." "אני יודע", אמר גרגור לעצמו.

245
00:20:26,680 --> 00:20:32,820
אבל הוא לא מעז לעשות את הקול שלו חזק מספיק כדי אחותו יכול לשמוע.

246
00:20:32,820 --> 00:20:38,110
"גרגור", אמר אביו עכשיו מהחדר הסמוך בצד שמאל, "מר מנהל

247
00:20:38,110 --> 00:20:42,590
הגיע, והוא שואל למה אתה לא השאירו ברכבת מוקדם.

248
00:20:42,590 --> 00:20:45,530
אנחנו לא יודעים מה אנחנו צריכים להגיד לו.

249
00:20:45,530 --> 00:20:49,880
חוץ מזה, הוא גם רוצה לדבר איתך באופן אישי.

250
00:20:49,880 --> 00:20:54,010
אז בבקשה לפתוח את הדלת. הוא יהיה מספיק טוב לסלוח את הבלגן

251
00:20:54,010 --> 00:20:56,320
בחדר שלך. "

252
00:20:56,320 --> 00:21:00,900
באמצע כל זה, המנהל קרא בצורה ידידותית, "טוב

253
00:21:00,900 --> 00:21:02,010
בבוקר, מר סמסא ".

254
00:21:02,010 --> 00:21:08,280
"הוא לא טוב", אמרה אמו למנהל, בעוד אביו המשיך לדבר

255
00:21:08,280 --> 00:21:12,590
ליד הדלת, "הוא לא טוב, תאמין לי, מר מנהל.

256
00:21:12,590 --> 00:21:16,150
אחרת איך גרגור יחמיץ את הרכבת?

257
00:21:16,150 --> 00:21:19,680
הצעיר אין שום בראשו למעט עסקים.

258
00:21:19,680 --> 00:21:23,160
אני כועס כי הוא כמעט אף פעם לא יוצאת בלילה.

259
00:21:23,160 --> 00:21:29,050
כרגע הוא נמצא בעיר שמונה ימים, אבל הוא היה בבית כל ערב.

260
00:21:29,050 --> 00:21:35,380
הוא יושב כאן איתנו ליד השולחן וקורא עיתון בשקט או מחקרים הנסיעות שלו

261
00:21:35,380 --> 00:21:36,770
לוחות זמנים.

262
00:21:36,770 --> 00:21:40,860
It'sa די הסחה לו עסוק בעצמו עם הקישוטים.

263
00:21:40,860 --> 00:21:46,870
למשל, הוא לגזור מסגרת קטנה במשך שניים או שלושה ערבים.

264
00:21:46,870 --> 00:21:49,250
תתפלא עד כמה יפה הוא.

265
00:21:49,250 --> 00:21:53,470
זה תלוי ממש בתוך החדר. אתה תראה אותה מיד, ברגע

266
00:21:53,470 --> 00:21:57,950
גרגור פותחת את הדלת. בכל מקרה, אני שמח שאתה כאן, מר

267
00:21:57,950 --> 00:21:58,550
מנהל.

268
00:21:58,550 --> 00:22:02,780
מאת עצמנו, אנחנו אף פעם לא היה עושה גרגור לפתוח את הדלת.

269
00:22:02,780 --> 00:22:07,940
הוא עקשן כל כך, והוא בהחלט לא טוב, למרות שהוא הכחיש זאת

270
00:22:07,940 --> 00:22:09,970
הבוקר. "

271
00:22:09,970 --> 00:22:17,990
"אני בא מיד", אמר גרגור לאט ובזהירות ולא זזתי, כדי לא

272
00:22:17,990 --> 00:22:21,130
לאבד מילה אחת של השיחה.

273
00:22:21,130 --> 00:22:26,960
"גברתי היקרה, אני לא יכול להסביר את זה לעצמי בכל דרך אחרת", אמר המנהל;

274
00:22:26,960 --> 00:22:29,170
"אני מקווה שזה לא רציני.

275
00:22:29,170 --> 00:22:34,860
מצד שני, אני חייב גם לומר כי אנו אנשי עסקים, למרבה המזל או לרוע מזלו,

276
00:22:34,860 --> 00:22:41,350
לעומת זאת מסתכלים על זה, לעתים קרובות פשוט צריך להתגבר על מחושים קלים עבור

277
00:22:41,350 --> 00:22:43,540
מסיבות עסקיות ".

278
00:22:43,540 --> 00:22:48,910
"אז מר מנהל יכול לבוא לראות אותך עכשיו?" שאל את אביו בקוצר רוח

279
00:22:48,910 --> 00:22:53,880
דפק שוב על הדלת. "לא", אמר גרגור.

280
00:22:53,880 --> 00:22:59,030
בחדר השכן משמאל דממה כואבת וירד.

281
00:22:59,030 --> 00:23:05,510
בחדר הסמוך מצד ימין אחותה והחלה להתייפח.

282
00:23:05,510 --> 00:23:08,810
למה לא אחותו ללכת לאחרים?

283
00:23:08,810 --> 00:23:13,470
היא בטח קמה זה עתה מהמיטה עכשיו לא התחיל אפילו להתלבש

284
00:23:13,470 --> 00:23:16,710
עדיין. אז למה היא בוכה?

285
00:23:16,710 --> 00:23:21,900
כי הוא לא היה קם ולא היה נותן את המנהל, כי הוא היה

286
00:23:21,900 --> 00:23:27,710
הסכנה לאבד את המיקום שלו, כי אז הבוס שלו היה גירית הוריו פעם

287
00:23:27,710 --> 00:23:29,720
שוב עם הדרישות הישן?

288
00:23:29,720 --> 00:23:34,650
אלה היו כנראה דאגות מיותרות עכשיו.

289
00:23:34,650 --> 00:23:39,990
גרגור עדיין כאן, לא חשבתי בכלל על נטישת משפחתו.

290
00:23:39,990 --> 00:23:46,390
כרגע הוא שכב שם על השטיח, ואף אחד לא ידע על מי שלו

291
00:23:46,390 --> 00:23:51,230
מצבו היה כבר דרשה ברצינות שהוא הרשה מנהל פנימה

292
00:23:51,230 --> 00:23:56,750
אבל גרגור לא תהיה דחה כלאחר יד בדרך הנכונה בגלל זה קטן

293
00:23:56,750 --> 00:24:03,470
הנימוס, אשר ימצא תירוץ קל ומתאים בהמשך.

294
00:24:03,470 --> 00:24:08,390
נראה גרגור שזה יכול להיות הרבה יותר הגיוני להשאיר אותו בשלום בבית

295
00:24:08,390 --> 00:24:13,340
את הרגע, במקום להפריע לו לבכות בשיחה.

296
00:24:13,340 --> 00:24:19,710
אבל זה היה חוסר הוודאות מאוד אשר במצוקה האחרים פטור שלהם

297
00:24:19,710 --> 00:24:25,120
התנהגות. "מר סמסא, "מנהל עכשיו לצעוק,

298
00:24:25,120 --> 00:24:28,300
הרים את קולו, "מה קרה?

299
00:24:28,300 --> 00:24:34,320
אתה שחסם את עצמך בחדר שלך, לענות רק עם כן לא, עושים

300
00:24:34,320 --> 00:24:40,890
הצרות קשה ומיותר להורים שלך, מזניחה (אני מזכיר את זה

301
00:24:40,890 --> 00:24:46,680
רק אגב) החובות המסחריים שלך נשמעת באמת בדרך.

302
00:24:46,680 --> 00:24:51,990
אני מדבר כאן בשם של ההורים שלך המעסיק שלך, ואני

303
00:24:51,990 --> 00:24:58,860
אתה מבקש בכל הרצינות הסבר מיידי וברור.

304
00:24:58,860 --> 00:24:59,910
אני נדהם.

305
00:24:59,910 --> 00:25:05,340
אני נדהם. חשבתי שהכרתי אותך רגוע, סביר

306
00:25:05,340 --> 00:25:11,830
אדם, ועכשיו אתם מופיעים פתאום רוצה להתחיל מטייל סביב במצב רוח מוזר.

307
00:25:11,830 --> 00:25:18,500
ראשי הצביעו לי שמוקדם יותר היום הסבר אפשרי שלך

308
00:25:18,500 --> 00:25:22,820
הזנחה - הוא מודאג איסוף המזומנים שהופקדו אותך לפני זמן קצר -

309
00:25:22,820 --> 00:25:26,580
אבל האמת אני כמעט נתן לו מילה שלי

310
00:25:26,580 --> 00:25:30,530
כבוד כי הסבר זה לא יכול להיות נכון.

311
00:25:30,530 --> 00:25:36,930
עם זאת, עכשיו אני רואה כאן חזיר בל ישוער שלך מוחין, ואני לגמרי לאבד

312
00:25:36,930 --> 00:25:39,680
הרצון לדבר לך כהוא זה.

313
00:25:39,680 --> 00:25:44,470
ואת העמדה שלך בכלל לא המאובטחת ביותר.

314
00:25:44,470 --> 00:25:48,710
במקור התכוונתי להזכיר לך את כל זה באופן פרטי, אבל מאחר שאתה נותן

315
00:25:48,710 --> 00:25:53,430
לי לבזבז את הזמן שלי כאן לשווא, אני לא יודע מדוע העניין לא צריך לבוא

316
00:25:53,430 --> 00:25:54,700
תשומת הלב של ההורים שלך.

317
00:25:54,700 --> 00:26:01,170
התפוקה שלך כבר גם מספקת מאוד לאחרונה.

318
00:26:01,170 --> 00:26:06,080
כמובן, זה לא זמן של שנה כדי לנהל עסקים יוצא דופן, אנו מכירים

319
00:26:06,080 --> 00:26:12,170
כי, אלא זמן של שנה לביצוע לא עסק, אין דבר כזה בכלל,

320
00:26:12,170 --> 00:26:15,790
מר סמסא, ועל דבר כזה לא צריך להיות ".

321
00:26:15,790 --> 00:26:22,620
"אבל מנהל מר", קרא גרגור, לצד עצמו, בהתרגשותו, שוכחת

322
00:26:22,620 --> 00:26:27,880
כל דבר אחר, "אני פותח את הדלת מיד, ברגע זה ממש.

323
00:26:27,880 --> 00:26:32,920
החולשה קלה, סחרחורת, מנעה ממני לקום.

324
00:26:32,920 --> 00:26:37,990
אני עדיין שוכב במיטה עכשיו. אבל אני די רעננים שוב.

325
00:26:37,990 --> 00:26:41,410
אני בעיצומו של לקום מהמיטה.

326
00:26:41,410 --> 00:26:46,560
רק סבלנות לרגע קצר! דברים לא הולכים כמו שחשבתי.

327
00:26:46,560 --> 00:26:52,000
אבל הדברים בסדר. איך פתאום זה יכול להתגבר על מישהו!

328
00:26:52,000 --> 00:26:54,660
רק אתמול בערב הכל היה בסדר איתי.

329
00:26:54,660 --> 00:26:58,830
ההורים שלי בהחלט יודעים את זה. למעשה, רק אתמול בערב היה לי

330
00:26:58,830 --> 00:27:00,540
תחושה מוקדמת קטן.

331
00:27:00,540 --> 00:27:06,710
אנשים כנראה ראה את זה לי. למה אני לא דיווחו למשרד?

332
00:27:06,710 --> 00:27:11,290
אבל אנשים תמיד חושבים שהם תתגבר על המחלה ללא צורך להישאר בבית

333
00:27:11,290 --> 00:27:12,480
הביתה.

334
00:27:12,480 --> 00:27:16,150
מר מנהל! קח את זה בקלות על ההורים שלי!

335
00:27:16,150 --> 00:27:20,930
אין שום בסיס הביקורת אשר אתה עושה עכשיו נגדי,

336
00:27:20,930 --> 00:27:24,510
באמת שאף אחד לא אמר לי מילה על זה.

337
00:27:24,510 --> 00:27:28,440
אולי לא קראת את ההוראות האחרונה שבה אני shipped.

338
00:27:28,440 --> 00:27:34,850
חוץ מזה, עכשיו אני שתצאו לטיול שלי ברכבת שמונה בבוקר, כמה שעות "

339
00:27:34,850 --> 00:27:37,160
השאר עשו אותי חזק יותר.

340
00:27:37,160 --> 00:27:42,000
מר מנהל, לא להישאר. אני אהיה במשרד בזכות אדם

341
00:27:42,000 --> 00:27:46,290
משם. בבקשה יש את הטוב לומר כי כדי

342
00:27:46,290 --> 00:27:50,180
להעביר כבוד למנהיג ".

343
00:27:50,180 --> 00:27:55,690
בעוד גרגור במהירות פולט כל זה, כמעט לא מודעת את מה שהוא אומר, הוא

344
00:27:55,690 --> 00:28:01,030
עברו קרוב השידה ללא מאמץ, ככל הנראה כתוצאה של

345
00:28:01,030 --> 00:28:03,860
בפועל הוא כבר במיטה, ועכשיו

346
00:28:03,860 --> 00:28:10,220
הוא מנסה להעלות את עצמו על זה. למעשה, הוא רצה לפתוח את הדלת.

347
00:28:10,220 --> 00:28:16,270
הוא באמת רצה להרשות לעצמו להיראות כדי לדבר עם המנהל.

348
00:28:16,270 --> 00:28:21,460
הוא היה להוט לחזות מה שאחרים עכשיו שואל עליו היה אומר כשראו

349
00:28:21,460 --> 00:28:25,400
אותו. אם הם נבהלו, אז אין גרגור

350
00:28:25,400 --> 00:28:28,690
אחריות יותר יכול להיות רגוע.

351
00:28:28,690 --> 00:28:35,270
אבל אם הם קיבלו הכל בשקט, אז הוא יצטרך שום סיבה להתרגש

352
00:28:35,270 --> 00:28:40,380
ואם הוא קיבל הלאה, באמת יכול להיות בתחנה בסביבות 08:00.

353
00:28:40,380 --> 00:28:46,780
בהתחלה הוא החליק כמה פעמים על החזה החלק של מגירות.

354
00:28:46,780 --> 00:28:52,480
אבל סוף סוף הוא נתן לעצמו הנדנדה הסופי עמד זקוף שם.

355
00:28:52,480 --> 00:28:57,840
הוא כבר לא היה כלל מודע כאבים גופו התחתון, לא משנה כמה הם עשויים

356
00:28:57,840 --> 00:29:00,140
עדיין עוקץ.

357
00:29:00,140 --> 00:29:05,120
עכשיו הוא מרשה לעצמו ליפול על גב כיסא סמוך, על קצה שהוא

358
00:29:05,120 --> 00:29:08,300
הכין את עצמו עם גפיים הדק.

359
00:29:08,300 --> 00:29:14,080
בכך הוא השתלט על עצמו ושתק, כי הוא יכול עכשיו

360
00:29:14,080 --> 00:29:16,650
לשמוע את המנהל.

361
00:29:16,650 --> 00:29:22,950
"האם אתה מבין מילה?" המנהל שאל את ההורים, "האם הוא משחק

362
00:29:22,950 --> 00:29:23,920
השוטה איתנו? "

363
00:29:23,920 --> 00:29:30,020
"בשם אלוהים," קראה האם כבר בדמעות, "אולי הוא חולה מאוד ואנחנו

364
00:29:30,020 --> 00:29:31,960
מרגיז אותו. גרטה!

365
00:29:31,960 --> 00:29:34,940
גרטה! "היא צעקה בשלב זה.

366
00:29:34,940 --> 00:29:38,320
"אמא?" כינה את אחותו מן הצד השני.

367
00:29:38,320 --> 00:29:42,250
הם עשו את עצמם הבינו את החדר של גרגור.

368
00:29:42,250 --> 00:29:44,270
"אתה חייב ללכת לרופא מיד.

369
00:29:44,270 --> 00:29:46,830
גרגור חולה. מהר לרופא.

370
00:29:46,830 --> 00:29:50,530
שמעת גרגור לדבר כבר? "

371
00:29:50,530 --> 00:29:56,500
"זה היה קול של חיה", אמר המנהל, בשקט להפליא בהשוואה

372
00:29:56,500 --> 00:29:59,340
כדי קריאות של האם. "אנה!

373
00:29:59,340 --> 00:30:04,120
אנה! "צעק האב דרך הפרוזדור אל המטבח, מוחא כפיים,

374
00:30:04,120 --> 00:30:06,860
"להביא מסגר מיד!"

375
00:30:06,860 --> 00:30:11,970
שתי נשים צעירות היו כבר רץ לאורך המסדרון עם חצאיות מרשרש - איך

376
00:30:11,970 --> 00:30:16,250
היתה אחותו לבוש עצמה כל כך מהר - ו פתחה את דלתות

377
00:30:16,250 --> 00:30:17,520
דירה.

378
00:30:17,520 --> 00:30:22,150
אי אפשר לשמוע את דלתות סגירה בכלל. הם כנראה השאיר אותם פתוחים, כפי

379
00:30:22,150 --> 00:30:28,530
נהוג לדירה שבה אסון ענק התרחש.

380
00:30:28,530 --> 00:30:32,360
עם זאת, היה גרגור להיות הרבה יותר רגוע.

381
00:30:32,360 --> 00:30:37,540
בסדר, אנשים לא הבינו את דבריו יותר, למרות שהם נראה ברור

382
00:30:37,540 --> 00:30:43,450
מספיק לו, ברורה יותר מאשר בעבר, אולי בגלל אוזניו התרגל

383
00:30:43,450 --> 00:30:44,450
אותם.

384
00:30:44,450 --> 00:30:49,190
אבל לפחות עכשיו אנשים חשבו שדברים לא היו בסדר איתו היו

385
00:30:49,190 --> 00:30:51,430
מוכן לעזור לו.

386
00:30:51,430 --> 00:30:56,700
ביטחון ואבטחת שבה ההסדרים הראשונים בוצעו

387
00:30:56,700 --> 00:30:58,630
גרם לו להרגיש טוב.

388
00:30:58,630 --> 00:31:05,070
הוא הרגיש את עצמו כלל שוב במעגל האנושות ציפיתי מ

389
00:31:05,070 --> 00:31:10,740
הן את הרופא ואת המסגר, ללא אבחנה ביניהם עם כל אמת

390
00:31:10,740 --> 00:31:15,530
דיוק, תוצאות נהדרת ומפתיעה.

391
00:31:15,530 --> 00:31:20,630
על מנת לקבל קול ברור ככל האפשר עבור השיחה קריטי

392
00:31:20,630 --> 00:31:25,890
אשר ממשמשת ובאה, הוא השתעל קצת, ובוודאי טרח לעשות את זה

393
00:31:25,890 --> 00:31:28,950
בצורה מאופקת מאוד, שכן הוא היה

394
00:31:28,950 --> 00:31:35,220
ייתכן כי גם רעש זה נשמע כמו משהו שונה שיעול אדם.

395
00:31:35,220 --> 00:31:39,450
הוא כבר לא מהימן עצמו להחליט יותר.

396
00:31:39,450 --> 00:31:43,230
בינתיים בחדר הסמוך היא הפכה ממש שקט.

397
00:31:43,230 --> 00:31:48,460
אולי ההורים שלו ישבו עם מנהל ב לוחשת על השולחן, אולי

398
00:31:48,460 --> 00:31:52,940
כולם היו נשען על הקשבה את הדלת.

399
00:31:52,940 --> 00:31:59,080
גרגור דחף את עצמו לאט לאט לכיוון הדלת, עם עזרה של הכיסא קל, בוא

400
00:31:59,080 --> 00:32:05,900
ללכת על זה שם, השליך את עצמו על הדלת, החזיק את עצמו זקוף נגדה -

401
00:32:05,900 --> 00:32:09,200
כדורים זעירים של הגפיים שלו היה מעט דביק

402
00:32:09,200 --> 00:32:14,870
דברים עליהם - ונח שם לרגע מהמאמץ שלו.

403
00:32:14,870 --> 00:32:20,100
ואז הוא עשה מאמץ כדי להפוך את המפתח במנעול עם פיו.

404
00:32:20,100 --> 00:32:24,690
למרבה הצער נראה כי אין לו שיניים של ממש.

405
00:32:24,690 --> 00:32:28,070
אז איך היה לאחוז את המפתח?

406
00:32:28,070 --> 00:32:34,070
אבל כדי לפצות על כי הלסתות שלו היו באופן טבעי חזק מאוד, בעזרתם הוא

407
00:32:34,070 --> 00:32:37,160
הצליח להשיג את המפתח זז ממש.

408
00:32:37,160 --> 00:32:42,150
הוא לא שם לב שהוא ברור גרימת נזק על עצמו,

409
00:32:42,150 --> 00:32:50,560
נוזל חום בא מפיו, זרמו את המפתח, וטפטפו על הרצפה.

410
00:32:50,560 --> 00:32:54,230
"תקשיב רגע", אמר מנהל בחדר הסמוך, "הוא הופך את

411
00:32:54,230 --> 00:32:59,530
מפתח. "במשך גרגור זה היה עידוד גדול.

412
00:32:59,530 --> 00:33:03,970
אבל כולם צריכים קראה לו, כולל את אביו ואת אמו, "קדימה,

413
00:33:03,970 --> 00:33:10,100
גרגור, "הם צריכים צעק:" להמשיך, להמשיך לעבוד על המנעול ".

414
00:33:10,100 --> 00:33:15,150
לדמיין כי כל מאמציו היו עוקבים אחריו עם מתח, הוא קצת למטה

415
00:33:15,150 --> 00:33:19,720
בטירוף על מקש בכל הכוח שהצליח לגייס.

416
00:33:19,720 --> 00:33:24,190
שמעתי את המפתח מסתובב יותר, הוא רקד סביב המנעול.

417
00:33:24,190 --> 00:33:30,380
עכשיו הוא מחזיק את עצמו זקוף רק עם הפה שלו, והוא היה צריך להיאחז

418
00:33:30,380 --> 00:33:36,060
מפתח או והקש אותו שוב עם כל המשקל של הגוף שלו, לפי הצורך.

419
00:33:36,060 --> 00:33:43,370
לחץ ברורים למדי של מנעול כפי שהוא סוף סוף נשבר באמת התעורר גרגור.

420
00:33:43,370 --> 00:33:50,190
נושם בכבדות הוא אמר לעצמו, "אז אני לא צריך את המסגר", והוא מוגדר שלו

421
00:33:50,190 --> 00:33:55,870
ראש על הדלת ידית כדי לפתוח את הדלת לגמרי.

422
00:33:55,870 --> 00:34:01,650
כי הוא היה צריך לפתוח את הדלת בדרך זו, זה כבר היה פתוח מאוד ללא

423
00:34:01,650 --> 00:34:04,310
לו עדיין להיות גלוי ממש.

424
00:34:04,310 --> 00:34:09,950
תחילה הוא היה צריך להפוך את עצמו אט אט סביב קצה הדלת, בזהירות רבה, של

425
00:34:09,950 --> 00:34:14,849
כמובן, אם הוא לא רוצה ליפול במבוכה מצד ימין גבו בכניסה לתוך

426
00:34:14,849 --> 00:34:16,240
החדר.

427
00:34:16,240 --> 00:34:21,369
הוא היה עסוק עדיין עם התנועה הזאת קשה ולא היה לי זמן לשלם

428
00:34:21,369 --> 00:34:26,609
תשומת לב לשום דבר אחר, כאשר שמע את קוראת מנהל רם "הו!" - זה

429
00:34:26,609 --> 00:34:30,269
נשמע כמו הרוח השורקת - ועכשיו הוא

430
00:34:30,269 --> 00:34:35,990
ראיתי אותו, הקרוב ביותר לדלת, לוחץ את ידו אל פיו הפעור ומרגש

431
00:34:35,990 --> 00:34:42,329
לאט לאחור, כאילו כוח בלתי נראה דוחף קבוע אותו משם.

432
00:34:42,329 --> 00:34:48,480
אמו - למרות נוכחות של מנהל היא עומדת כאן עם שערה

433
00:34:48,480 --> 00:34:53,409
מזדקר בקצה, עדיין בלגן מהלילה - הסתכל אביו איתה

434
00:34:53,409 --> 00:34:55,609
ידיים שלובות.

435
00:34:55,609 --> 00:35:01,049
אז היא הלכה שני צעדים לכיוון גרגור והתמוטט ממש באמצע של אותה

436
00:35:01,049 --> 00:35:06,960
חצאיות, שהיו מפוזרים סביבה, פניה שקועות על חזה,

437
00:35:06,960 --> 00:35:09,329
הסתירו לחלוטין.

438
00:35:09,329 --> 00:35:15,640
אביו קפץ את אגרופו בהבעה עוינת, כאילו רצה לדחוף גרגור

439
00:35:15,640 --> 00:35:21,150
לחדר שלו, ואז הביט בהיסוס סביב הסלון, כיסו את עיניו

440
00:35:21,150 --> 00:35:27,990
עם ידיו, ובכיתי כל כך השד האדיר שלו רעד.

441
00:35:27,990 --> 00:35:33,999
בשלב זה גרגור לא לקחת צעד אחד לתוך החדר, אך נשען בגופו מן

442
00:35:33,999 --> 00:35:40,680
בתוך נגד האגף מוברג בחוזקה על הדלת, כך רק חצי גופו

443
00:35:40,680 --> 00:35:43,470
לעין, כמו גם את ראשו, מוטה

444
00:35:43,470 --> 00:35:48,109
לצדדים, שבה הוא הציץ לעבר האחרים.

445
00:35:48,109 --> 00:35:50,880
בינתיים זה הפך להיות הרבה יותר בהיר.

446
00:35:50,880 --> 00:35:56,400
עומד בבירור מהצד השני של הרחוב היה חלק האינסופי אפור

447
00:35:56,400 --> 00:36:03,190
הבית ממוקם מול שחור - זה היה בית חולים - עם חלונות רגיל חמורה שלה

448
00:36:03,190 --> 00:36:05,480
לשבור את החזית.

449
00:36:05,480 --> 00:36:12,799
הגשם עדיין יורד, אך רק אדם גדול טיפות לעין ובתקיפות

450
00:36:12,799 --> 00:36:17,749
נזרק למטה אחד אחד על האדמה.

451
00:36:17,749 --> 00:36:23,240
מנות ארוחת הבוקר עמדו שנערמו סביב על השולחן, כי לאביו

452
00:36:23,240 --> 00:36:28,910
ארוחת הבוקר היתה הפעם הארוחה החשובה ביותר ביום, שהוא ממושך במשך שעות על ידי

453
00:36:28,910 --> 00:36:32,650
קריאה בעיתונים שונים.

454
00:36:32,650 --> 00:36:37,680
ישירות על פני על הקיר ממול תלוי תצלום של גרגור מתקופת שלו

455
00:36:37,680 --> 00:36:43,950
שירות צבאי: זה היה תמונה שלו בדרגת סגן, כשהוא מחייך לדאוג

456
00:36:43,950 --> 00:36:51,920
בחינם, עם ידו על חרבו, דרש כבוד נושאות שלו במדים.

457
00:36:51,920 --> 00:36:57,410
דלת האולם פתוחה, ומאז דלת הדירה היה גם פתוח,

458
00:36:57,410 --> 00:37:02,809
אפשר לראות את הנחיתה לתוך הדירה ואת ההתחלה של המדרגות

459
00:37:02,809 --> 00:37:05,440
יורדים.

460
00:37:05,440 --> 00:37:10,579
"עכשיו", אמר גרגור, מודע היטב לכך שהוא היה היחיד ששמר את שלוות רוחו.

461
00:37:10,579 --> 00:37:17,730
"אני אתלבש מיד, לארוז איסוף דגימות, ויצאו לדרך.

462
00:37:17,730 --> 00:37:20,890
תוכל לאפשר לי לצאת לדרך שלי, אתה לא?

463
00:37:20,890 --> 00:37:26,599
אתה מבין, מר מנהל, אני לא חזיר ראשים, ואני שמח לעבוד.

464
00:37:26,599 --> 00:37:30,859
נסיעה מתישה, אבל אני לא יכול לחיות בלי זה.

465
00:37:30,859 --> 00:37:33,480
לאן אתה הולך, מר מנהל? למשרד?

466
00:37:33,480 --> 00:37:34,220
באמת?

467
00:37:34,220 --> 00:37:36,140
האם דו"ח הכל בכנות?

468
00:37:36,140 --> 00:37:42,779
אדם יכול להיות מסוגל לעבוד לרגע, אבל זה בדיוק הטוב ביותר

469
00:37:42,779 --> 00:37:48,329
זמן לזכור את ההישגים מוקדם לחשוב על זה מאוחר יותר, לאחר

470
00:37:48,329 --> 00:37:51,109
המכשולים היו דחף הצידה,

471
00:37:51,109 --> 00:37:54,299
אדם יעבוד כל עוד בשקיקה ובעוצמה.

472
00:37:54,299 --> 00:38:00,359
אני באמת אסיר תודה כל כך מר ראש - אתה יודע זאת היטב.

473
00:38:00,359 --> 00:38:05,079
מצד שני, אני מודאג ההורים שלי ואחותי.

474
00:38:05,079 --> 00:38:09,309
אני לתקן, אבל אני אעבוד את עצמי מחוץ לזה שוב.

475
00:38:09,309 --> 00:38:13,640
אל תעשה דברים קשים יותר עבורי מאשר הם כבר נמצאים.

476
00:38:13,640 --> 00:38:18,999
דברי בשמי במשרד! אנשים לא אוהבים וסוכנים נוסעים.

477
00:38:18,999 --> 00:38:20,519
אני יודע את זה.

478
00:38:20,519 --> 00:38:25,240
אנשים חושבים שהם מרוויחים הון תועפות, ובכך לחיות חיים בסדר גמור.

479
00:38:25,240 --> 00:38:28,680
אנשים אפילו לא צריך סיבה מיוחדת לחשוב על דרך פסק דין זה יותר

480
00:38:28,680 --> 00:38:29,130
בבירור.

481
00:38:29,130 --> 00:38:35,819
אבל אתה, מר מנהל, יש לך פרספקטיבה טובה יותר על מה מעורב מאשר אחרים

482
00:38:35,819 --> 00:38:39,970
אנשים, אפילו, אני אומר לכם בביטחון מוחלט, פרספקטיבה טובה יותר מאשר מר

483
00:38:39,970 --> 00:38:42,900
יו"ר עצמו, בתוקף תפקידו

484
00:38:42,900 --> 00:38:48,690
המעביד רשאי לתת פסק דין שלו לעשות טעויות מזדמנים על חשבון

485
00:38:48,690 --> 00:38:50,049
העובד.

486
00:38:50,049 --> 00:38:55,049
אתה גם יודע היטב כי סוכן נוסע, אשר נמצא מחוץ

487
00:38:55,049 --> 00:39:02,809
המשרד כמעט שנה שלמה יכול להיות כל כך בקלות קורבן, צירופי מקרים רכילות,

488
00:39:02,809 --> 00:39:05,579
תלונות מופרכות, שכנגדה

489
00:39:05,579 --> 00:39:10,660
זה בלתי אפשרי לו להגן על עצמו, שכן לרוב הוא לא שומע

490
00:39:10,660 --> 00:39:16,990
עליהם בכלל ורק אז כשהוא תשוש לאחר שסיימו נסיעה ועל

491
00:39:16,990 --> 00:39:21,150
הבית מקבל להרגיש בגופו מגעיל

492
00:39:21,150 --> 00:39:25,890
התוצאות, אשר לא ניתן לחקור ביסודיות בחזרה מוצאם.

493
00:39:25,890 --> 00:39:30,900
מר מנהל, לא לעזוב בלי לומר אפילו מילה אומר לי שאתה לפחות

494
00:39:30,900 --> 00:39:33,049
להודות כי אני קצת בפינה הימנית! "

495
00:39:33,049 --> 00:39:41,400
אבל מילותיו הראשונות של גרגור מנהל כבר פנו משם, ועכשיו הוא הביט לאחור

496
00:39:41,400 --> 00:39:46,680
ב גרגור על הכתפיים שלו רעד בשפתיים קפוצות.

497
00:39:46,680 --> 00:39:52,819
במהלך נאומו של גרגור הוא לא היה עדיין לרגע, אבל המשיכו לנוע הלאה, לעבר

498
00:39:52,819 --> 00:39:58,680
דלת, מבלי להסיר את עיניו גרגור, אבל ממש לאט, כאילו היה

499
00:39:58,680 --> 00:40:01,749
האיסור על סוד עוזב את החדר.

500
00:40:01,749 --> 00:40:06,680
הוא כבר היה באולם, ולאור תנועה פתאומית שבה הוא סוף סוף

501
00:40:06,680 --> 00:40:11,049
משכה את רגלו של הסלון, אפשר להאמין שהוא פשוט נשרף

502
00:40:11,049 --> 00:40:13,359
בכף הרגל שלו.

503
00:40:13,359 --> 00:40:18,660
באולם, לעומת זאת, הוא מתח את ידו הימנית החוצה מהגוף שלו כלפי

504
00:40:18,660 --> 00:40:24,140
המדרגות, כאילו איזו הקלה טבעית באמת מחכה לו

505
00:40:24,140 --> 00:40:27,079
שם.

506
00:40:27,079 --> 00:40:33,759
גרגור הבין שהוא אסור בשום פנים ואופן לאפשר למנהל ללכת

507
00:40:33,759 --> 00:40:39,150
בתוך מסגרת זו של הנפש, במיוחד אם תפקידו בחברה לא היה להיות מוצב

508
00:40:39,150 --> 00:40:41,789
בסכנה הגדולה ביותר.

509
00:40:41,789 --> 00:40:44,690
הוריו לא הבינו את כל זה היטב.

510
00:40:44,690 --> 00:40:50,359
במשך שנים ארוכות, הם פיתחו את האמונה כי גרגור הוקם על החיים

511
00:40:50,359 --> 00:40:56,200
במשרד שלו, בנוסף, הם היו כל כך הרבה לעשות כיום עם ההווה שלהם

512
00:40:56,200 --> 00:41:00,249
כל הצרות הנולד היה זר להם.

513
00:41:00,249 --> 00:41:06,019
אבל זה היה גרגור הנולד. מנהל חייב להיות התאפק, נרגע,

514
00:41:06,019 --> 00:41:09,390
משוכנע, וזכה סוף סוף נגמר.

515
00:41:09,390 --> 00:41:13,630
העתיד של גרגור ומשפחתו באמת תלויים בזה!

516
00:41:13,630 --> 00:41:17,430
אם רק אחותו היה שם! היא היתה חכמה.

517
00:41:17,430 --> 00:41:22,509
היא בכתה כבר בעוד גרגור עדיין שוכב בשקט על גבו.

518
00:41:22,509 --> 00:41:27,989
וגם מנהל, זה חבר של הנשים, בוודאי להרשות לעצמו להיות מונחה על ידי

519
00:41:27,989 --> 00:41:29,009
שלה.

520
00:41:29,009 --> 00:41:33,880
היא היתה סגר את הדלת לדירה ודיברתי איתו מתוך פחד שלו

521
00:41:33,880 --> 00:41:38,099
באולם. אבל האחות אפילו לא היה שם.

522
00:41:38,099 --> 00:41:42,509
גרגור חייב להתמודד עם זה בעצמו.

523
00:41:42,509 --> 00:41:48,170
בלי לחשוב כי עדיין הוא לא יודע שום דבר על היכולת הנוכחית שלו כדי להעביר

524
00:41:48,170 --> 00:41:54,039
וכי בנאומו ואולי - אכן כנראה - היה שוב לא היה

525
00:41:54,039 --> 00:41:56,700
הבינו, הוא עזב את האגף של הדלת,

526
00:41:56,700 --> 00:42:01,680
דחף את עצמו דרך הפתח, ורצו ללכת אל המנהל, שהיה

527
00:42:01,680 --> 00:42:06,599
כבר נצמדת במעקה בשתי ידיו על הנחיתה ב

528
00:42:06,599 --> 00:42:08,329
באופן מגוחך.

529
00:42:08,329 --> 00:42:14,150
אבל הוא חיפש משהו להיאחז בו, עם צעקה קטנה גרגור

530
00:42:14,150 --> 00:42:17,650
מיד נפל על רגליה הקטנות הרבות שלו.

531
00:42:17,650 --> 00:42:23,099
בקושי זה קרה, כאשר חש בפעם הראשונה באותו בוקר כללית

532
00:42:23,099 --> 00:42:25,450
פיזית ורווחה.

533
00:42:25,450 --> 00:42:32,259
גפיים קטנות רצפת המשרד תחת אותם, הם מצייתים בצורה מושלמת, כמו הבחין שלו

534
00:42:32,259 --> 00:42:37,710
שמחה, שאפו לשאת אותו קדימה בכיוון שהוא רוצה.

535
00:42:37,710 --> 00:42:43,069
מיד הוא האמין כי שיפור הסופי של כל הסבל שלו היה

536
00:42:43,069 --> 00:42:44,349
מיד בהישג יד.

537
00:42:44,349 --> 00:42:51,329
אבל כרגע מאוד כאשר הוא שכב על הרצפה מתנדנדת באופן מאופק למדי

538
00:42:51,329 --> 00:42:56,599
קרוב ישירות מול אמו, שקעו כנראה לגמרי לתוך

539
00:42:56,599 --> 00:42:59,869
עצמה, היא פתאום זינקה ישר עם

540
00:42:59,869 --> 00:43:06,819
ידיה פרושות רחוקים ואצבעותיה המורחבת צעקה "הצילו, עבור אלוהים

541
00:43:06,819 --> 00:43:08,839
, למען לעזור! "

542
00:43:08,839 --> 00:43:14,460
היא החזיקה את ראשה מורכן, כאילו היא רוצה להציג גרגור טוב יותר, אבל רץ

543
00:43:14,460 --> 00:43:19,720
ללא טעם בחזרה, סותר את המחווה, שוכח כי מאחוריה עמד

544
00:43:19,720 --> 00:43:22,109
את הטבלה עם כל הכלים על זה.

545
00:43:22,109 --> 00:43:27,839
כשהגיעה לשולחן, היא התיישבה בכבדות על זה, כאילו בהיסח הדעת, ו

546
00:43:27,839 --> 00:43:33,369
לא נראה להבחין כלל כי ליד הקפה שלה נשפך החוצה אל

547
00:43:33,369 --> 00:43:37,980
השטיח בזרם מלא המיכל התהפך גדול.

548
00:43:37,980 --> 00:43:45,579
"אמא, אמא", אמר גרגור בשקט, והביט לעברה.

549
00:43:45,579 --> 00:43:49,970
מנהל לרגע נעלם לחלוטין ממוחו.

550
00:43:49,970 --> 00:43:56,420
למראה הקפה זורם גרגור לא הצליח לעצור בעצמו מצלם הלסתות שלו

551
00:43:56,420 --> 00:43:57,660
את האוויר כמה פעמים.

552
00:43:57,660 --> 00:44:05,369
בשעה שאמו צרח שוב, מיהר מהשולחן, והתמוטט לתוך

553
00:44:05,369 --> 00:44:09,539
בזרועותיו של אביו, שהיה ממהר אליה.

554
00:44:09,539 --> 00:44:14,619
אבל גרגור לא היה זמן עכשיו להורים שלו - מנהל כבר היה על

555
00:44:14,619 --> 00:44:18,920
גרם מדרגות. סנטר ברמה שלו עם המעקה,

556
00:44:18,920 --> 00:44:22,259
מנהל הביט לאחור בפעם האחרונה.

557
00:44:22,259 --> 00:44:26,039
גרגור לקח התנועה הראשונית להדביק לו במידת האפשר.

558
00:44:26,039 --> 00:44:30,730
אבל מנהל חייב להיות משהו חשוד, כי הוא עשה קפיצה מעל

559
00:44:30,730 --> 00:44:35,319
כמה מדרגות ונעלם, עדיין צועקים "הא!"

560
00:44:35,319 --> 00:44:40,440
הצליל הידהד ברחבי חדר המדרגות כולו.

561
00:44:40,440 --> 00:44:46,130
עכשיו, לרוע המזל זה טיסה של מנהל גם נראה להביך את אביו

562
00:44:46,130 --> 00:44:46,789
לגמרי.

563
00:44:46,789 --> 00:44:52,420
מוקדם יותר הוא היה רגוע יחסית, עבור במקום לרוץ אחרי מנהל

564
00:44:52,420 --> 00:44:58,069
עצמו או לפחות לא להפריע גרגור מן המרדף שלו, בידו הימנית הוא

565
00:44:58,069 --> 00:45:00,960
תפס מקל של המנהל, אשר

566
00:45:00,960 --> 00:45:05,079
הוא השאיר מאחוריו עם כובעו ואת מעילו על כיסא.

567
00:45:05,079 --> 00:45:09,599
בידו השמאלית, אביו הרים עיתון גדול מהשולחן,

568
00:45:09,599 --> 00:45:15,619
רוקע ברגליו על הרצפה, הוא יצא לנהוג גרגור לחדר שלו על ידי

569
00:45:15,619 --> 00:45:18,829
מנופף את המקל ואת העיתון.

570
00:45:18,829 --> 00:45:25,079
אין בקשה של גרגור היה כל שימוש, לא בקשה אפילו להיות מובן.

571
00:45:25,079 --> 00:45:30,739
לא משנה כמה הוא היה מוכן להפנות את ראשו מתוך כבוד, אביו רק דרכו

572
00:45:30,739 --> 00:45:33,880
כל קשה עם רגליו.

573
00:45:33,880 --> 00:45:38,730
בצדו השני של החדר ממנו שאמו פתחה חלון, למרות מגניב

574
00:45:38,730 --> 00:45:44,980
מזג אוויר, נשען עם ידיה על לחייה, היא קירבה את פניה הרחק מחוץ

575
00:45:44,980 --> 00:45:46,920
את החלון.

576
00:45:46,920 --> 00:45:51,749
בין הסמטה המדרגות טיוטת חזק עלה, וילונות על

577
00:45:51,749 --> 00:45:57,829
חלון טס מסביב, העיתונים על השולחן הניף וגליונות בודדים

578
00:45:57,829 --> 00:46:00,460
ונופלת על הרצפה.

579
00:46:00,460 --> 00:46:07,420
האב ללא הרף לחצה קדימה, לדחוף החוצה עיצורים, כמו פרא אדם.

580
00:46:07,420 --> 00:46:13,970
עכשיו, היה גרגור לא להתאמן בכלל הולך אחורה - זה היה באמת מאוד אטית.

581
00:46:13,970 --> 00:46:18,339
גרגור אם רק היה מותר להסגיר את עצמו בסביבה, הוא היה בבית שלו

582
00:46:18,339 --> 00:46:23,710
החדר מיד, אבל הוא חושש לעשות סבלנות אביו על ידי זמן רב

583
00:46:23,710 --> 00:46:26,920
תהליך להסתובב, וכל רגע

584
00:46:26,920 --> 00:46:32,460
הוא בפני האיום של מכה אנושה על גבו או ראשו מצד המקל שלו

585
00:46:32,460 --> 00:46:34,039
אביו של יד.

586
00:46:34,039 --> 00:46:39,819
לבסוף גרגור לא היתה אפשרות אחרת, כי הוא הבחין באימה כי הוא לא

587
00:46:39,819 --> 00:46:44,970
מבינים עדיין איך לשמור על הכיוון הולך אחורה.

588
00:46:44,970 --> 00:46:51,799
וכך החל, בין מבטים לצדדים חרד כל הזמן בכיוון של אביו,

589
00:46:51,799 --> 00:46:57,029
להפוך את עצמו סביב מהר ככל האפשר, למרות שבאמת זה היה רק

590
00:46:57,029 --> 00:46:57,809
נעשה לאט מאוד.

591
00:46:57,809 --> 00:47:04,359
אולי אביו הבחין הכוונות הטובות שלו, הוא לא לשבש גרגור

592
00:47:04,359 --> 00:47:09,970
בתנועה זו, אך עם קצה המקל ממרחק הוא גם ביים

593
00:47:09,970 --> 00:47:13,650
תנועת סיבוב גרגור פה ושם.

594
00:47:13,650 --> 00:47:18,809
אם רק אבא שלו לא היה כל כך בלתי נסבל לחש!

595
00:47:18,809 --> 00:47:23,119
בגלל זה גרגור לגמרי איבד את הראש.

596
00:47:23,119 --> 00:47:28,349
הוא כבר הפך כמעט לחלוטין סביב, כאשר, תמיד עם שריקות זה

597
00:47:28,349 --> 00:47:33,609
האוזן שלו, הוא פשוט עשה טעות הסגיר את עצמו קצת אחורה.

598
00:47:33,609 --> 00:47:38,239
אבל כשהוא סוף סוף הצליחה להשיג את ראשו מול הדלת

599
00:47:38,239 --> 00:47:43,729
הפתיחה, התברר כי גופו היה רחב מדי לעבור הלאה.

600
00:47:43,729 --> 00:47:50,839
כמובן אביו, במצב נפשי הנוכחי שלו, לא היה מושג של פתיחת אחרים

601
00:47:50,839 --> 00:47:56,229
כנף הדלת קצת כדי ליצור מעבר מתאים גרגור לעבור.

602
00:47:56,229 --> 00:48:02,069
חשבתי קבוע אחד שלו היה כי גרגור חייב להיכנס לחדר שלו מהר ככל

603
00:48:02,069 --> 00:48:02,869
אפשרי.

604
00:48:02,869 --> 00:48:08,160
הוא מעולם לא היה מאפשר את ההכנות לפרט כי גרגור נדרש להתמצא

605
00:48:08,160 --> 00:48:11,779
עצמו ובכך אולי לקבל דרך הדלת.

606
00:48:11,779 --> 00:48:16,950
להיפך, כאילו אין שום מכשול לא עם רעש מוזר, הוא עכשיו

607
00:48:16,950 --> 00:48:19,749
גרגור נסע קדימה.

608
00:48:19,749 --> 00:48:24,729
מאחורי קול גרגור בשלב זה כבר לא היה כמו קול של רק אחת

609
00:48:24,729 --> 00:48:25,819
אביו.

610
00:48:25,819 --> 00:48:31,599
עכשיו זה באמת כבר לא בדיחה, גרגור אילץ את עצמו, ויהי מה,

611
00:48:31,599 --> 00:48:36,289
לתוך הדלת. צד אחד של גופו היה הרים.

612
00:48:36,289 --> 00:48:39,089
הוא שכב בזווית לפתוח את הדלת.

613
00:48:39,089 --> 00:48:46,829
מאגף אחד שלו היה כואב עם גירוד. על דלת לבנה כתמים מכוערים נשארו.

614
00:48:46,829 --> 00:48:52,529
עד מהרה היה תקוע והיה לא הצליחו להזיז יותר בכוחות עצמו.

615
00:48:52,529 --> 00:48:58,710
רגליים זעירות בצד אחד תלוי רעד באוויר מעל, ואלה בצד השני

616
00:48:58,710 --> 00:49:01,630
בצד נדחפו לתוך הרצפה בכאב.

617
00:49:01,630 --> 00:49:08,369
ואז אבא שלו נתן לו דחיפה אחת משחרר חזק ממש מאחור, והוא

618
00:49:08,369 --> 00:49:14,339
רץ, דימום קשה, רחוק לתוך הפנים של חדרו.

619
00:49:14,339 --> 99:59:59,999
הדלת נטרקה עם המקל, ולבסוף היה שקט.