הסופר גורג' אליון הזהיר אותנו
שבין כל הטעויות,
נבואה היא המיותרת ביותר.
האדם שכולנו מכירים
בתור העתק המאה ה20 שלה, יוגי ברה, מסכים.
הוא אמר, "זה קשה לחזות,
בייחוד לגבי העתיד."
אני הולך להתעלם מאזהרותיהם
ואחזה משהו חיזיון מאוד ספציפי.
בעולם שאנו יוצרים מאוד מהר,
אנו הולכים לראות עוד ועוד דברים
שנראים כמו מדע בדיוני,
ומעט יותר דברים שנראים כמו עבודות.
המכוניות שלנו הולכות מהר מאוד לנהוג בעצמן,
שאומר שאנו הולכים להצטרך פחות נהגי משאיות.
אנו הולכים לחבר את Siri יחד עם ווטסון.
ולהשתמש בזה לאוטומציית עבודה רבה
אשר כרגע מבוצעת ע"י נציגי שירות לקוחות
פותרי בעיות ומאבחנים,
ואנו כבר לוקחים R2D2,
צובעים אותו בכתום ושמים אותו לעבוד
בסחיבת מדפים באזור המחסנים,
מה שאומר שנצטרך פחות אנשים
אשר ילכו הלוך ושוב במעברים אלו.
עכשיו, למשך בערך 200 שנה,
היו אומרים לאנשים בדיוק מה שאני אומר לכם -
עידן האבטלה הטכנולוגית בהישג יד -
החל ממתנגדי הטכנולוגיה מנפצים מכונות אריגה באנגליה
רק לפני שתי מאות,
והם טעו.
הכלכלה שלנו בעולם המפותח שייטו
ליד משהו דיי קרוב לתעסוקה מלאה.
שמעלה שאלה קריטית נוספת:
למה הזמן עכשיו שונה, אם זה באמת כך?
הסיבה היא שזה שונה, רק בגלל שבכמה שנים האחרונות,
המכונות שלנו החלו להדגים יכולות
שלא היו להם מקודם לעולם:
הבנה, דיבור, שמיעה, ראיה
מענה, כתיבה והם עדיין ממשיכות לרכוש יכולות חדשות.
לדוגמא, רובוטים אנושיים ניידים
הם עדיין פרימיטיביים מאוד
אבל זרוע המחקר של משרד ההגנה
בדיוק השיקה תחרות
שתגרום להם לעשות דברים כמו אלו
ואם מעקב ההצלחות הוא המדד,
התחרות הזאת הולכת להיות מוצלחת.
אז כאשר אני מסתכל סביב, אני חושב שהיום לא רחוק בכלל
שיהיו לנו אנדרוידים
שעושים הרבה עבודה שאנו עושים כרגע.
ואנו יוצרים עולם שבו הולכת להיות
יותר ויותר טכנולוגיה ופחות ופחות עבודות.
זה עולם שאריק ברינג'לפסון ואני קוראים
"עידן המכונות החדש"
הדבר שחשוב לזכור הוא
שאלו חדשות מצויינות.
אלו החדשות הכלכליות הכי טובות עלי אדמות בימים אלו
לא שיש יותר מידי תחרות, נכון ?
אלו החדשות הכלכליות הטובות ביותר שיש לנו בימים אלו
בשל 2 סיבות עיקריות.
הראשונה היא, התקדמות טכנולוגית היא מה שמאפשר לנו
להמשיך את המרוץ העכשוי המדהים
היכן שהתפוקה עולה עם הזמן.
כאשר באותו הזמן, המחיר יורד,
והכמות והאיכות פשוט ממשיכים להתפוצץ.
כעת, מספר אנשים מסתכלים על זה ומדברים על
חומרניות רדודה,
אבל זו דרך שגויה לחלוטין להסתכל על זה.
זה שפע, וזה בדיוק
מה שאנו רוצים שהמערכת הכלכלית שלנו תספק.
הסיבה השניה שעידן המכונות החדש
אלו חדשות טובות, כאשר האנדרוידים
יתחילו לעשות עבודות, אנו לא נצטרך לעשות אותם יותר,
ונשתחרר מעבודות הפרך והעמל.
כעת, כאשר אני מדבר על זה עם חבריי
בקיימברידג' ועמק הסיליקון, הם אומרים,
"נפלא, לא עוד עבודות פרך, לא עוד עמל.
זה נותן לנו הזדמנות לדמיין
סוג שונה לחלוטין של חברה,
חברה שהיוצרים והחוקרים
והמבצעים והממציאים
יפגשו יחד עם תומכיהם ומממניהם
לדבר על בעיות, לבדר, להאיר
ולעורר אחד את השני."
זאת כחברה באמת, שנראית מאוד דומה לכנס TED.
ויש כאן כמות גדולה של אמת.
אני רואים ששגשוג מדהים קורה.
בעולם שבו
לייצר אובייקט פשוט בדיוק כמו להדפיס מסמך,
יש לנו אפשרויות חדשות מדהימות.
האנשים שהיו רגילים להיות בעלי מלאכה וחובבים
הם כרגע יוצרים, והם אחראיים
לכמות אדירה של חדשנות.
ואמנים שבעבר היו מוגבלים
עכשיו יכולים לעשות דבר שמעולם לא היו אפשריים
בשבילם לפני.
אז זהו זמן מצויין של שגשוג,
וככל שאני מסתכל יותר סביב, אני משתכנע יותר
שציטוט זה, מהפיזיקאי פרימן דייסון,
הוא לא הגזמה בכלל.
זוהי רק אמירה פשוטה של העובדות.
אנחנו נמצאים באמצע תקופה מדהימה.
["טכנולוגיה היא מתנה מאלוהים. אחרי מתנת החיים היא אולי הגדולה במתנות האל. זה אם התרבויות, של אמנויות ומדעים." - פרימן דייסון]
מה שמעלה שאלה מצויינת נוספת:
מה כבר יכול להשתבש בעידן המכונות החדש?
נכון ? נהדר, לנתק, לשגשג, ללכת הביתה.
אנו הולכים להתמודד עם שני סטים מאתגרים במיוחד
ככל שאנו נעמיק לתוך העתיד שאנו יוצרים.
הראשון הוא כלכלה, שמתומצת נחמד מאוד
לסיפור מפוקפק של הלוך ושוב
בין הנרי פורד ה2 ווולטר רויטר,
שהיה ראש איגוד עובדי הרכב.
הם ביקרו האחד המפעלים המודרניים,
ופורד הסתובב בשובבות לרויטר ואמר,
"היי וולטר, איך אתה הולך לגרום לרובוטים הללו
לשלם מיסי ועד ?"
ורויטר ענה חזרה, "היי הנרי,
איך אתה הולך לגרום להם לקנות מכוניות?"
הבעיה של רויטר באנקדוטה זו
שזה קשה להציע את עבודתך לכלכלה
שמלאה במכונות,
ואנו רואים זאת בבהירות בסטטיסטיקות.
אם תסתכלו על העשורים האחרונים
במדד של החזרי ההון - או במילים אחרות, רווחי החברות -
אנו נראה שהם עולים,
ואנו גם נראה שהם כרגע בשיא כל הזמנים.
אם נסתכל על ההחזרים לכח העבודה, במילים אחרות
סך כל השכר ששולם למשק,
אנו נראה שהם בשפל כל הזמנים
וממשיכים במהירות לכיוון הנגדי.
אז ללא ספק אלו חדשות רעות עבור רויטר.
זה נראה שאלו עלולות להיות חדשות טובות עבור פורד,
אבל באמת, הן לא. אם אתה רוצה למכור
כמות גדולה של סחורה יקרה לאנשים,
אתה תרצה מעמד ביניים גדול, יציב ומשגשג.
היה לנו אחד מאלו באמריקה,
לאורך כל התקופה לאחר המלחמה.
אבל מעמד הביניים ללא ספק תחת איום כרגע.
כולנו יודעים הרבה מהסטטיסטיקה,
אבל רק בכדי לחזור על אחת מהן,
הכנסת החציון באמריקה ירדה
במשך 15 השנה האחרונות,
ואני בסכנה של להיכלא
במעגל אכזרי שבו אי השיוון והקיטוב
ממשיכים לעלות מעלה עם הזמן.
לאתגרים החברתיים שמגיעים יחד
עם סוג כזה של אי שיוון מגיעים התייחסות.
ישנה סדרה של אתגרים חברתיים
שאני לא כל כך מודאג בנוגע אליהם,
והם נתפסים ע"י תמונה כמו זו.
זהו לא סוג הבעיה החברתית
שאני מודאג לגביה.
אין מחסור בחזיונות דיסאוטופים
של מה שיקרה כאשר המכונות שלנו יהפכו למודעות עצמן,
והן יחליטו לעלות ולתאם התקפות נגדנו.
אני אתחיל לדאוג בנוגע לזה
ביום שהמחשב שלי יהיה מודע למדפסת שלי.
(צחוק) (מחיאות כפיים)
אז זאת לא סדרת האתגרים שאנו צריכים לדאוג לגביה עכשיו.
בכדי להגיד לכם את סוגי האתגרים החברתיים
שאנו הולכים להיתקל בהם בעידן המכונות החדש,
אני רוצה לספר לכם סיפור על שני עובדים אמריקאים סטראוטיפים.
ובכדי לגרום להם להיות ממש סטראוטיפים,
בואו נגיד ששניהם בחורים לבנים.
והראשון הוא יוצא מכללה
מקצועי, הסוג היצירתי, מנהל,
מהנדס, דוקטור, עורך דין, מהסוג הזה של עובד.
אנו נקרא לו "טד".
הוא בפסגת מעמד הבינים האמריקאי.
בן זוגו אינו יוצא מכללה
ועובד כפועל, עובד כפקיד,
עושה עבודות צווארון לבן או צווארון כחול ברמת נמוכה בכלכלה.
אנו הולכים לקרוא לבחור הזה "ביל".
ואם נלך אחורה 50 שנה
ביל וטד היו חיים חיים דומים במיוחד.
לדוגמא, ב1960 שניהם סביר להניח החזיקו
עבודות במשרה מלאה, עובדים לפחות 40 שעות בשבוע.
אבל החוקר הסוציאלי צ'ארלס מוריי תיעד,
כאשר התחלנו להפוך את הכלכלה לאוטומטית,
ו1960 זה בדיוק מתי שעסקים החלו להשתמש במחשבים,
התחלנו להחדיר בהדרגה את הטכנולוגיה
ואת האוטומציה ואת הדברים הדיגיטלים לכלכלה
העושר של בין וטד התפצל.
לאורך מסגרת הזמן הזו, טד המשיך
להחזיק משרה מלאה, ביל לא.
במקרים רבים, ביל עזב את הכלכלה לחלוטין,
וטד בקושי.
במשך הזמן, הנישואין של טד נשארו דיי מאושרים.
של ביל לא.
והילדים של טד גדלו בבית עם 2 הורים,
כאשר הילדים של ביל במשך השנים ממש לא.
דרכים נוספות שביל נשר מהחברה שלנו ?
הוא מיעט להצביע בבחירות לנשיאות,
והוא החל ללכת לבית הכלא לעיתים קרובות יותר.
אז אני לא יכול לספר סיפור שמח על המגמות החברתיות הללו,
והם לא מראות שום סימן של היפוך מעצמן.
והם גם נכונים לא משנה על איזה קבוצה אתנית
או דמוגרפית נסתכל עליה,
והן הופכות להיות כל כך חמורות
שהן בסכנה של הכרעה
אפילו של התהליך המדהים שעשינו עם ארגוני זכויות האדם.
ומה שחבריי בעמק הסיליקון
וקיימבריג' מפספסים הוא שהם טד.
הם חיים את החיים הפרודוקטיביים והעמוסים מאוד,
ויש להם את כל ההטבות להראות מזה,
כאשר ביל חי חיים שונים מאוד.
הם שניהם ההוכחה כמה צדק וולטייר היה
כאשר הוא דיבר על היתרונות בעבודה,
והעובדה שזה חוסך מאיתנו לא אחד אלא 3 רעות גדולות.
["עבודה חוסכת את האדם משלושה רעות גדולות, שעמום, פשע וצורך." - וולטייר]
אז מהם האתגרים, ומה אנו עושים לגביהם ?
ספר ההנחיות של הכלכלה הוא ברור באופן מפתיע,
פשוט באופן מפתיע, בטווח הקצר בייחוד.
הרובוטים לא הולכים לקחת את כל העבודות שלנו בשנה או שנתיים הקרובות,
אז ספר הכלכלה 101 הקלאסי יעבוד פה בסדר גמור:
לעודד יזמות,
להכפיל תשתיות
ולהיות בטוחים שאנחנו מוציאים אנשים
ממערכת ההשכלה שלנו עם היכולות הרלוונטיות.
אבל בטווח הארוך יותר, אם אנו הולכים לתוך כלכלה
אשר נשנעת בכבדות על טכנולוגיות ובקלות על כח עבודה,
וכך קורה, אז עלינו לשקול
צעדי התערבות יותר קיצוניים.
לדוגמא, משהו כמו להבטיח הכנסת מינימום.
כעת, זה בטח גורם לכמה אנשים בחדר הזה קצת אי נוחות,
בגלל שהרעיון הזה משתייך לזרוע השמאל הקיצונית
ועם תוכניות דיי קיצוניות לחלוקת העושר.
עשיתי מעט מחקר על הרעיון הזה,
וזה עשוי להרגיע מספר אנשים לדעת
שהרעיון של רשת הכנסת מינימום מובטחת
נדגל ע"י הסוציאליסטים
פרידריך הייק, ריצ'ארד ניקסון ומילטון פרידמן.
ואם אתם מוצאים את עצמכם מודאגים
שמשהו כמו הכנסה מובטחת
הולכת להכשיל את הדחק שלנו להצלחה
ויגרום לנו להיות סוג של שאננים
אתם אולי תרצו לדעת שניידות חברתית,
אחד הדברים שאנחנו באמת גאים בארצות הברית,
כרגע יותר נמוכה מבארצות צפון אירופה
שיש להם רשתות אבטחה חברתיות נדיבות במיוחד.
אז ספר ההנחיות באמת דיי פשוט.
חברתיות זה הרבה יותר מאתגר.
אני לא יודע מה ספר ההנחיות לגבי
לגרום לביל להיות מעורב, ולהישאר מעורב לאורך כל החיים.
אני כן יודע שהשכלה היא חלק גדול מזה.
הייתי עד ממקום ראשון.
אני הייתי ילד מונטיסורי בשנים הראשונות של לימודיי,
ומה שהלימודים לימדו אותי
שהעולם הינו מקום מעניין
והתפקיד שלי לחקור אותו.
בית הספר נפסק בכיתה ג',
אז נכנסתי למערכת בתי ספר ציבוריים,
וזה הרגיש כאילו נשלחתי לגולג.
עם היתרון של הראיה לאחור, אני עכשיו יודע שהעבודה
היא להכין את עצמי לחיי כפקיד או פועל,
אבל בזמנו זה הרגיש כאילו שהעבודה הייתה סוג של
לשעממם אותי לכניעה למה שהיה מסביבי.
אנחנו חייבים לעשות יותר טוב עם זה.
אנחנו לא יכולים להמשיך להרחיק את בילים.
אז אנחנו רואים מספר ניצנים ירוקים שדברים נהיים טוב יותר.
אנו רואים שטכנולוגיה משפיע על השכלה מאוד
ומחייבת אנשים, החל מהלומדים הצעירים שלנו
עד למבוגרים שלנו.
אנו רואים קולות עסקיים מובילים מאוד אומרים לנו
שאנו צריכים לחשוב מחדש על הדברים שאחזנו בפנים לאורך זמן.
ואנו רואים רואים מאמצים רציניים וממושכים
ומבוססי מידע להבין
איך להתערב בקהילות עם הכי הרבה בעיות.
אז הניצנים הירוקים כבר שם.
אני לא רוצה להעמיד פנים לרגע
שמה שיש לנו הולך להיות מספיק.
אנו עומדים מול אתגרים קשים.
לתת רק עוד דוגמא אחת, ישנם בערך חמישה מיליון אמריקאים
שהיו מובטלים בשישה חודשים האחרונים.
אנו לא הולכים לתקן דברים עבורם
על ידי שליחתם חזרה למונטסורי.
והדאגה הגדול ביותר שלי היא שאנו יוצרים עולם
שבו אנו הולכים להחזיק טכנולוגיות זוהרות
מוטמעות בסוג של חברה עלובה
אשר נתמכת בכלכלה שיוצרת אי שיויון
במקום הזדמנויות.
אבל אני לא רוצה לחשוב שזה מה שאנחנו הולכים לעשות.
אני חושב שאנחנו הולכים לעשות משהו טוב יותר
ורק בגלל סיבה פשוטה אחת:
העובדות יוצאות לעולם.
המציאות של עידן המכונות החדש
והשינוי בכלכלה הופכים למודעים יותר.
אם אנו רוצים להחיש את התהליך, אנו יכולים לעשות דברים
כמו לקחת את הכלכלנים וקובעי המדיניות הטובים ביותר שלנו
לשחק "סכנה!" נגד ווטסון.
אנו יכולים לשלוח את הקונגרס לנסיעה במכונית עצמאית.
ואם נעשה מספיק מהדברים הללו
המודעות הולכת לשקוע שדברים הולכים להיות שונים.
ואז אנחנו בדכינו למרוץ,
בגלל שאני לא מאמין לשניה
שאנו שכחנו איך לפתור אתגרים קשים
או שהפכנו להיות אדישים או קשי לב בכדי רק לנסות
אני התחלתי את דיבורי עם ציטוטים מאמני מילים
שהיו מופרדים על ידי אוקיאנוס ומאה.
תנו לי לסיים עם מילים מפוליטיקאים
שהיו במרחק דומה.
וינסטון צ'רצ'יל בא לביתי בMIT ב1949
ואמר, "אם נוכל להביא את ההמון
האנושי בכל מדינה לשולחן העושר
זה יכול להיות רק על ידי השיפור הבלתי נלאה
של כל אמצעיי הייצור הטכני שלנו."
אברהם לינקולן הבין שהיה מרכיב אחד נוסף.
הוא אמר, "אני מאמין באנשים.
אם נתנה האמת, אפשר לסמוך עליהם
לפתור כל בעיה ארצית.
הנקודה היא לתת להם את העובדות כפשוטם."
אז ההערה האופטימית, הנקודה שאני רוצה להשאיר איתכם
היא שהעובדות של עידן המכונות החדש מתבהרות,
ויש בי כל אמונה שאנחנו הולכים להשתמש בהם
לתיעול כוונות טובות לאתגרים,
בכלכלת השפע שאנחנו יוצרים.
תודה רבה לכם.
(מחיאות כפיים)