שלום לכם, אני ג'ון גרין,
זה קורס מזורז בהיסטוריה עולמית,

והיום נדבר על נפילתה של רומא.

מר גרין, מר גרין, מר גרין!
מי הבחורה היפה?

הבחורה, אני-מהעבר, היא הקיסר יוסטיניאנוס,
אבל נגיע לזה בעוד רגע.

האופן והזמן בו נפלה רומא
עומדים במרכזו של ויכוח היסטורי מתמשך -

אבל היום אטען כי רומא
לא נפלה ממש

עד לאמצע המאה ה-15.

אבל קודם כל, הכירו
את ההשקפה המסורתית:

ברברים בשערים.
בחיי, כמה שאתם נראים מסורתיים.

אם אתם רוצים להצמד
לפרטים הטכניים,

העיר רומא נכבשה על ידי
בר בר בר ברברים ב-476 לספירה.

היה הקיסר הרומאי האחרון רומולוס אוגוסטוס,
ששלט באימפריה למשך פחות משנה,

לפני שהודח ונשלח
לגלות על ידי אודואקר,

שהיה סוג של ברברי -
אנחנו לא יודעים בדיוק.

אוסטרוגותים, הונים, ויזיגותים, ונדלים;
כולם נראו לרומאים אותו הדבר.

רומא הותקפה על ידי הברברים בעבר,
בעיקר על ידי אלאריק הויזיגותי ב-410 -

זה אלייריק או אלאריק?
המילון אומר אלייאריק,

אבל ביומני הערפד אומרים אלאריק,
אז אני אלך עם אלאריק.

אבל בכל מקרה, אחרי 476,
לא היה עוד קיסר "רומאי" ברומא.

ואז יש את הטיעון האנטי-
אימפריאליסטי במיוחד -

זה נחמד, אבל אם אתה
רוצה להיות היפסטר אמיתי,

כדאי שתכחיש שאתה היפסט-

כן, בדיוק -
וזה הולך ככה:

רומא נידונה לנפילה
ברגע שהיא התפשטה מחוץ לאיטליה,

משום שככל ששטחיה
מתרחקים מהבירה,

כך קשה יותר למשול בהם.

לכן, האימפריאליזם עצמו זרע
את זרעי הריסתה של רומא.

זה היה הטיעון של ההיסטוריון
הרומאי טקיטוס,

למרות שהוא שם אותו
בפיו של מנהיג בריטי.

זה נשמע גס, אבל זה לא,
הכל קשור להקשר כאן בקורס מזורז.

"לשוד, טבח וגזל הם נתנו את
שמה השקרי של האימפריה;

הם יוצרים מדבר
וקוראים לו שלום."

היו שני דרכים להתגבר
על בעיית השלטון הזו:

ראשית כל, לשלוט
באגרוף טופז סמלי -

זה לא הביטוי? באמת, סטן?
זה אגרוף ברזל? אבל טופז קשה בהרבה מברזל.

האנשים האלו לא מכירים
את סולם מוהס לקשיות מינרלים?

בכל מקרה, הרומאים לא
היו יכולים לעשות זאת,

כיוון שכל זהותם הייתה עטופה ברעיון של צדק
שהוציא מכלל חשבון אלימות חסרת הבחנה.

האסטרטגיה השניה היא לנסות ולשלב את העמים
הכבושים באימפריה באופן מלא יותר:

במקרה של רומא,
להפוך אותם לרומאים.

זה עבד טוב מאוד בימים
המוקדמים של הרפובליקה,

ואפילו בתחילת האימפריה,
אבל לבסוף זה הוביל

לברברים בתוך השערים.

דעיכת הלגיונות התחילה הרבה
לפני שהאימפריה התחילה להפסיד.

היא התחילה למעשה בהחלטה הגרועה
במיוחד לשלב לוחמים גרמנים בצבא הרומאי.

לרומא הייתה היסטוריה ארוכה של ספיגת
אנשים משולי האימפריה אל המשטר,

ראשית באמצעות הפיכתם לבני-ברית,
ואז באמצעות הענקת זכויות אזרחיות מלאות.

אבל בדרך כלל, אזרחים "זרים" אלו
פיתחו קשרים לרומא עצמה;

הם למדו לטינית, הם קנו את רעיון
הרפובליקה האריסטוקרטית.

אבל עד למאות ה-3 וה-4 לספירה,

האימפריה הייתה חייבת לאפשר גם את
השתלבותו של אספסוף שלא האמין ברעיון של רומא.

הם היו נאמנים רק למפקדיהם.

- וכפי שאתם ודאי זוכרים

מהדוגמאות ההיסטוריות של קיסר, פומפי,
מריוס, אפגניסטן של ימינו -

זה אינו מתכון לאושר מדיני.

אז הנה רומא, תקועה עם
אוסף של מלחמות יקרות ועקובות מדם

נגד עמים גרמניים
מוכשרים במיוחד בלחימה,

ואז הם הגו רעיון נפלא:
למה לא להילחם עם האנשים האלה?

אז הם שכרו אותם, ומהר מאוד חברו
הלגיונות הרומאים לשכירי החרב הללו,

שהיו נאמנים בעיקר לזהב,

ולאחר מכן למפקדיהם,
וכלל לא לרומא,

מקום שרובם בכלל לא ראו.

כלומר, למה שבריאותה ורווחתה של
האימפריה תעניין להם את התחת?

מותר לי להגיד תחת, סטן?

טוב!

זה היה, כמובן, מתכון למלחמת אזרחים,

וזה בדיוק מה שקרה כשגנרל אחרי גנרל
אחרי גנרל הכריז על עצמו קיסר רומא.

אז הייתה מעט מאוד
יציבות במערב.

למשל, בין השנים 235 ו-284 לספירה,
41 אנשים שונים היו קיסרים,

או טענו כי הם קיסרים.

ואחרי 200 לספירה,
הרבה מהגנרלים שהיו חזקים מספיק

כדי להכריז על עצמם קיסרים
כלל לא היו רומאים.

למעשה, רבים מהם
לא דיברו הרבה לטינית.

באופן מוזר, אחד מהסמלים הטובים ביותר

לפניה החדשים של האימפריה
הרומית היה קשור בביגוד.

במקום הטוניקה והטוגה המסורתיות
שנלבשו בתור הזהב של הסנאט,

מרבית הקיסרים-גנרלים החדשים אימצו
פריט לבוש שימושי וברברי במיוחד:

מכנסיים.

אה, מה שמזכיר לי,
זה הזמן למכתב הפתוח.

מכתב פתוח למכנסיים:

אבל קודם, בואו נראה
מה נמצא בתא הסודי.

אה, תראו, זו רוזי המסמררת,

והיא לובשת מכנסיים!

מכנסיים יקרים,

למרות שבסופו של דבר הפכתם
לסמל לדיכוי פטריארכלי,

בימיכם המוקדמים נלבשתם על ידי
גברים ונשים כאחד.

ובימי הרפובליקה הרומית,
הם שנאו אתכם.

הם חשבו שאתם ברברים,

והם חשבו שאלו שלבשו אתכם
היו חסרי תרבות.

ואז הם נסעו צפונה והרוח
נשבה מתחת לטוגות שלהם,

וראו מה קרה,
הם אימצו את המכנסיים.

ויש כאן לקח היסטורי, מכנסיים,

והוא שכשיש לאנשים בחירה בין איברי מין חמימים
ותרבות - הם בוחרים באיברי מין חמימים.

שלכם,
ג'ון גרין.

וכעת, הודעה מנותן החסות שלנו:
פרק זה של קורס מזורז

הובא לכם בחסות אולדסמוביל ביזנטיון החדש,

המשלב בין עוצמה ומותרות באופן ש-
באמת? אולדסמוביל כבר לא קיימת?

וביזנטיון זה מקום?
אתם בטוחים?

אז זוכרים שאמרתי שהאימפריה הרומית
שרדה עד למאה ה-15?

זו הייתה האימפריה הרומית המזרחית, 
הידועה בדרך כלל כאימפריה הביזנטית

(למרות שלא בפי אנשים שחיו בה,
וזיהו את עצמם כרומאים).

אז בזמן שהאימפריה המערבית
התדרדרה לתוהו-ובוהו,

החלק המזרחי של האימפריה
הציב את בירתו בביזנטיון,

עיר העומדת על מיצר הבוספורוס,
שקוסנטנטין יכנה מאוחר יותר בשם קונסטנטינופול,

ובכך יפלס את הדרך עבור
הלהיט המרכזי של להקת They Might Be Giants.

קונסטנטין הזיז את המטה שלו

ובכך גם את המטה של האימפריה
הרומית לקונסטנטינופול ב-324 לספירה.

לקונסטנטין היו סיבות
רבות להזיז את בירתו למזרח.

ראשית, הוא נולד בקרואטיה המודרנית,
והוא כנראה דיבר יוונית טוב יותר מלטינית.

ובנוסף, המחוזות המזרחיים היו
עשירים בהרבה מהמחוזות המערביים,

ומנקודת מבט ביזתית,

אתם פשוט רוצים להיות קרובים למקום
בו כל המלחמות הטובות מתרחשות.

האויבים במזרח, כמו הפרסים הפרתים
והפרסים הסאסאנים,

היו אימפריות אמיתיות,
לא רק להקות של לוחמים,

ולא משנה מי היית בהיסטוריה העולמית,
אם רצית להתפרסם בתחום המלחמה,

היית צריך להתמודד
נגד הפרסים.

אפילו אם הייתם

המונגולים.

לא הפעם, חברים.

כשמרכז הפוליטי של האימפריה
הרומית נע מזרחה,

קונסטנטין ניסה גם לכוון מחדש
את הדת שלו, הנצרות, כלפי המזרח,

וקיים את מועצת הכנסייה הראשונה
בניקאה ב-325.

הרעיון היה לגרום לכל הנוצרים להאמין
באותו הדבר -

זה עבד - 
אבל זה סימן את תחילת העידן

בו לקיסר הייתה שליטה רבה
יותר על הכנסייה.

מגמה זו תוביל, כמובן, למתחים
בין הכנסיה הממוקמת בקונטסנטינופול

ובין זו הממוקמת ברומא.
אבל, נרחיב לגבי זה עוד מעט.

כדי לסייע לכם להבין
עד כמה המעבר היה דרמטי,

עד למאה ה-4 לספירה
האוכלוסיה של קונסטנטינופול צמחה,

בעוד זו של רומא ירדה מ-500,000 ל-80,000.

ולמרות שהביזנטינים דיברו יוונית,
ולא לטינית, הם כינו את עצמם רומאים,

ואם זה מה שהם עשו אז,
כנראה שגם אנחנו צריכים לעשות זאת.

בואו ניגש לבועת המחשבה.

היו קווי דמיון רבים בין האימפריה
הרומית המערבית, הישנה,

לבין האימפריה המזרחית, החדשה.
מבחינה פוליטית, שתיהן נשלטו על ידי שליט אחד,

(לפעמים היו שניים, ופעם אחת היו ארבעה - 
אבל בואו נשכח מהם בינתיים)

שנשא כוח צבאי מוחלט.

המלחמה הייתה קבועה למדי,
שכן הביזנטינים נלחמו באימפריה הסאסאנית הפרסית

ובמגוון אימפריות איסלאמיות.

הודות למסחר וקרקע חקלאית רבת-ערך
שהניבה מיסים גבוהים,

הייתה האימפריה הביזנטית עשירה במיוחד,
בדומה לאימפריה הרומית המערבית,

והיא הייתה מעט קטנה יותר, בכל
הנוגע לשטח, ועירונית בהרבה,

משום שהיא הכילה את כל ערי
המדינה היווניות העצמאיות הללו,

שהקלו על ניהול השלטון.

כמו כן, בדומה למקביליהם במערב,
הביזנטינים נהנו ממופעים ומספורט.

מירוצי המרכבות בקונסטנטינופול היו עצומים,

ואלפי צופים הגיעו להיפודרום כדי
להריע למתחרים החביבים עליהם.

בוצעו הימורים גדולים והתקיימו
יריבויות אדירות, שלא עסקו רק בספורט,

אלא גם בקשרים הפוליטיים
בין שתי הקבוצות המרכזיות:

הכחולים והירוקים.
תודה שהצבת אותנו בירוקים, בועת מחשבה.

היריבות התלהטה עד כדי כך שהיא
הובילה לעיתים קרובות למהומות.

במהומה כזו נהרגו כ-30,000 איש.

תודה, בועת מחשבה.

אבל מה שהיה, כנראה, ההיבט הרומאי
המרכזי ביותר של החברה הביזנטינית,

היה העובדה שהם פעלו
על פי חוק רומאי.

הרומאים תמיד התגאו בכך שפעלו
במסגרת שלטון חוקים, ולא אנשים,

ואפילו שזה לא באמת היה המצב
לאחר המאה השניה לפנה"ס,

אין ויכוח על כך שמאגר
החוקים הרומאיים של האימפריה הרומית המזרחית

היה אחד ההישגים המרכזיים שלה.

והרבה מהקרדיט על כך
מגיע לקיסר הביזנטי המפורסם ביותר,

לפחות אחרי קונסטנטין,
יוסטיניאנוס.

אני אוהב את הסיכה שלך, אדוני.

ב-533 פרסם יוסטיניאנוס את
הדיגסטה, או Digest,

ריכוז בן 800,000-מילה של
1,528 ספרי חוק לטיניים.

והוא ליווה אותו
בפרסום של ה-Institutes,

תוכנית לימודים לבתי הספר הרומאים
למשפט ברחבי האימפריה.

יוסטיניאנוס היה, במקרה, הקיסר
הביזנטי האדיר מכולם.

כמו שדיוויד טננט היה
מבין כל הדוקטורים.

הוא נולד כאיכר איפשהו בבלקנים,
ואז הפך לקיסר ב-527.

הוא שלט במשך כמעט 30 שנה,
ובנוסף לקידוד החוק הרומאי,

הוא תרם רבות להשבת תהילתה
של האימפריה הרומית.

הוא השיב את קרתגו,
והוא אפילו השיב את רומא מהגותים,

למרות שלא למשך זמן.

והוא זה שאחראי לבניית
אחת הכנסיות הגדולות ביותר בכל הזמנים -

שכיום היא מסגד - 
האיה סופיה, או כנסיית החוכמה הקדושה.

אז לאחר שאחת ממהומות הספורט
השמידה את הכנסיה הקודמת,

הוא בנה את זו, וכיפותיה
העצומות הפכו לסמל

לעושר והשפע באימפריה שלו.

הרומאים היו בנאים ומהנדסים יוצאים מן הכלל,
והאיה סופיה לא נבדלה מכך:

לא נבנתה כיפה שווה לה
ב-500 השנים שלאחר מכן.

אבל לעולם לא תטעו לחשוב
שזהו מקדש רומאי;

היא אינה מכילה את הקפדנות,
או הדגש על ההיבטים ההנדסיים,

שניתן לראות, למשל, בקולוסיאום.

ובניין זה, באופנים רבים,
מהווה סמל

לדרך שבה האימפריה הרומית המזרחית
הייתה רומאית ולא-רומאית בו-זמנית.

אבל אולי הדבר המעניין ביותר
שיוסטיניאנוס עשה

היה להנשא לאשת התאטרון
השנויה-במחלוקת שהייתה לאשתו,

תאודורה.
היי, דאניקה, אפשר להביא לכאן את תאודורה?

וואו, זה מושלם.

מצחיק איך זוגות נשואים
תמיד נראים אותו דבר.

תאודורה התחילה את הקריירה שלה כשחקנית,
רקדנית ואולי גם זונה, לפני שהפכה לקיסרית,

ויתכן שהיא הצילה את שלטונו של בעלה
בכך ששכנע אותו לא לברוח מהעיר

במהלך המהומות בין הכחולים לירוקים.

כמו כן, היא טיפחה סריס
שהפך בסופו של דבר לגנרל חשוב להדהים -

לטפח סריס נשמע כמו לשון נקייה למשהו,
אבל זה לא.

והיא נלחמה כדי לשפר את זכויות הנשים
בכל הנוגע לגירושים ובעלות על נכסים,

ואפילו העבירה חוק הנוקט
בעמדה האמיצה,

לפיה נשים בוגדות
לא יוצאו להורג.

אז בקצרה,
הביזנטים המשיכו את המורשת הרומאית

של אימפריה ומלחמה וחוקים
למשך כמעט 1000 שנים

לאחר שרומולוס אוגוסטוס
גורש מרומא.

הביזנטים אולי לא דיברו לטינית,
ורק מעט מקיסריהם הגיעו מרומא,

אבל בדרכים החשובות ביותר,
הם היו רומאים.

מלבד בדרך אחת, חשובה מאוד.

הביזנטים האמינו בצורה שונה
של נצרות,

הזרם הנקרא כיום מזרחי,
ולפעמים יווני-אורתודוכסי.

אופן יצירת הקרע בין המסורת
הקתולית והאורתודוכסית הוא נושא מסובך,

ואולי אפילו ביזנטי.

העניין החשוב עבורנו הוא ההבדלים
בין הכנסיות,

כשההבדל הדוקטריני המרכזי הוא
תאריך חג הפסחא,

וההבדל הפוליטי המרכזי
הוא מי שולט במי.

השתמשתי בניסוח נכון, סטן?
כן!

במערב היה אפיפיור
ובמזרח היה פטריארך.

האפיפיור היה ראש
הכנסיה הרומית-קתולית.

הוא שירת כמעין יורש של אלוהים
על כדור הארץ, והוא אינו מציית לשליט חילוני.

ומאז נפילת רומא התקיים
מתח רב במערב אירופה,

בין האפיפיורים והמלכים,
בנוגע למי שמחזיק בכוח האמיתי.

אבל בכנסיה האורתודוכסית
לא התקיימה הבעיה הזו,

משום שהפטריארך מונה תמיד
על ידי הקיסר.

אז היה די ברור
מי שלט על הכנסיה,

עד כדי כך שהייתה להם
מילה לכך: caesaropapism, הקיסר מעל האפיפיור.

אבל משום שברומא לא
היה קיסר ב-476,

לא היה מי שיקרא תיגר על האפיפיור,

עובדה שעיצבה את ההיסטוריה
האירופאית ב-1200 השנים הבאות, בערך.

אז אני טוען שבמספר דרכים חשובות,

האימפריה הרומית שרדה אלף
שנים לאחר שהיא עזבה את רומא,

אבל במספר דרכים,
היא עדיין שורדת כיום.

היא שורדת בדמיוננו
כשאנחנו חושבים על זה כמזרח,

ועל זה כמערב;

היא שורדת ביריבויות פוטבול
ששורשיהן נטועים בסכסוכים דתיים,

והיא שורדת בספר החוקים של
יוסטיניאנוס,

הממשיך להוות את הבסיס
לחוק אזרחי רב באירופה.

בשבוע הבא נדבר על
עליית האיסלאם כאן...

איך הייתי, סטן?
טוב, אי אפשר להצליח תמיד.

תודה שצפיתם.

קורס מזורז הופק ובוים
על ידי סטן מולר.

מנהלת התסריט שלנו
היא דניקה ג'ונסון.

התוכנית נכתבה על ידי המורה שלי להיסטוריה
בתיכון, ראול מאייר, ועל ידי,

וצוות הגרפיקה שלנו הוא Thought Bubble.

הביטוי השבועי של השבוע שעבר 
היה "היגיון אריסטואי".

תוכלו לנחש את הביטוי השבועי הנוכחי
או להציע חדשים בתגובות,

ושם תוכלו גם לשאול שאלות עליהן
צוות ההיסטוריונים שלנו ינסה לענות.

תודה שצפיתם, וכמו שאומרים אצלנו,
אל תשכחו להיות אדירים.