סיגריות לא טובות לנו,

זה לא ממש חדשות -- אנחנו יודעים
על הסכנות של עישון במשך עשורים.

אבל איך בדיוק הסיגריות פוגעות בנו?

בואו נביט במה קורה כשהמרכיבים שלהן

עוברים דרך הגוף שלנו,

ואיך זה מועיל לנו פיזית
כשאנחנו סוף סוף מוותרים עליהן.

עם כל שאיפה,

העשן מביא יותר מ 5000 חומרים כימיים

במגע עם רקמות הגוף.

מההתחלה, זפת, חומר שרפי שחור,

מתחיל לצפות את השיניים והחניכיים שלנו,

פוגע באמייל של השן, ולבסוף גורם לרקבון.

במשך הזמן, העשן גם פוגע בקצוות העצבים באף,

וגורם לאובדן חוש הריח.

בתוך דרכי הנשימה והראות,

העשן מגביר את הסבירות לזיהומים,

כמו גם מחלות כרוניות כמו ברונכיטיס ונפחת.

הוא עושה זאת על ידי פגיעה בסיליה,

מבנים דמויי שערות קטנות שהמטרה שלהן
היא לשמור על דרכי הנשימה נקיות.

הוא ממלא אז את הנאדיות,

שקיות אויר זעירות שמאפשרות
חילופין של חמצן ופחמן דו חמצני

בין הריאות והדם.

גז רעיל שנקרא פחמן חד חמצני
חוצה את הממברנה לתוך הדם,

נקשר להמוגלובין

ומחליף את החמצן

שהוא בדרך כלל היה מעביר ברחבי הגוף.

זו אחת הסיבות שעישון
יכול להוביל למחסור בחמצן

ולגרום לקוצר נשימה.

תוך בערך 10 שניות,

מחזור הדם נושא מעורר שנקרא ניקוטין למוח,

ומפעיל את השחרור של דופמין
וניורו טרנסמיטורים אחרים

כולל אנדורפינים

שיוצרים את התחושות הנעימות
שהופכים את העישון לממכר מאוד.

ניקוטין וכימיקלים אחרים מהסיגריה

גורמים באופן בו זמני להצרת כלי הדם

ופוגמים בציפוי האנדותליאלי העדין שלהם,

מגבילים את זרימת הדם.

ההשפעות האלו על כלי הדם
מובילות להתעבות של דפנות כלי הדם

ומגבירות את ההדבקות של הלוחיות בדם,

וכך מגבירות את הסבירות של הווצרות קרישים

ומעודדים התקף לב ושבץ.

הרבה מהכימיקלים בתוך סיגריות
יכולים להפעיל מוטציות מסוכנות

ב DNA של הגוף שגורמים לסרטן להווצר.

בנוסף, מרכיבים כמו ארסניק וניקל

יכולים להפריע לתהליך של תיקון ה DNA,

לכן פוגמים ביכולת הגוף
להלחם בהרבה סוגי סרטן.

למעשה, בערך אחד מתוך שלוש
מיתות מסרטן בארצות הברית

נגרם בגלל עישון.

וזה לא רק סרטן ריאות,

עישון יכול לגרום לסרטן
ברקמות מרובות ואברים,

כמו גם לפגוע בראיה

ולהחליש את העצמות.

זה הופך את זה לקשה יותר
לנשים להכנס להריון.

ובגברים, זה יכול לגרום לבעיות זקפה.

אבל לאלה שמפסיקים לעשן,

יש תועלות חיוביות רבות

עם תועלות גופניות כמעט מיידיות
ומאריכות זמן.

רק 20 דקות אחרי הסיגריה האחרונה של מעשן,

קצב הלב שלהם ולחץ הדם
מתחילים לחזור לנורמה.

אחרי 12 שעות,
רמות הפחמן חד חמצני מתייצבות,

מה שמעלה את יכולת נשיאת החמצן של הדם.

יום אחרי ההפסקה,

הסיכון להתקף לב מתחיל לפחות
כשלחץ הדם וקצב הלב הופכים לנורמלים.

אחרי יומיים,

קצוות העצבים שאחראים לריח וטעם
מתחילים להשתקם.

הריאות נעשות בריאות יותר אחרי בערך חודש,

עם פחות שיעול וקוצר נשימה.

הסיליה דמויות השיער העדינות
בדרכי האויר והריאות

מתחילות להשתקם תוך שבועות,

ומשתקמות אחרי 9 חודשים,
מה שמשפר את התנגודת להדבקות.

ביום השנה להפסקה,

הסיכוי למחלת לב צונח לחצי
כשפעולת כלי הדם משתפרת.

אחרי חמש שנים,

הסיכוי להווצרות קרישים פוחתת משמעותית,

והסיכוי לשבץ ממשיך לרדת.

אחרי עשר שנים,
הסיכוי לפתח סרטן ריאות קטלני

יורד ב 50%,

כנראה בגלל שהיכולת של הגוף
לתקן את ה DNA משתקמת.

אחרי 15 שנים, הסיכוי לפתח מחלת לב כלילית

זהה לזו של לא מעשנים.

אין טעם להעמיד פנים שקל להשיג את זה.

הפסקה יכולה להוביל לחרדה ודיכאון,

מה שמגיע בשל גמילה מניקוטין.

אבל למרבה המזל,
ההשפעות האלו בדרך כלל זמניות.

והפסקה נעשית קלה יותר,
תודות לארסנל גדל של כלים.

תרפיית תחליפי ניקוטין בעזרת מסטיק,

טלאים לעור,

טבליות,

וספריי

יכולים לעזור להרחיק מעשנים מסיגריות.

הם עובדים על ידי ערור קולטני ניקוטין במוח

ולכן מונעים תסמיני גמילה,

בלי התוספת של כימיקלים מזיקים אחרים.

יעוץ וקבוצות תמיכה,

תרפיית התנהגות קוגניטיבית,

והתעמלות בעצימות מתונה

גם עוזרת למעשנים להשאר ללא סיגריות.

אלה חדשות טובות,

מאחר והפסקה שמה אתכם ואת גופכם
על המסלול חזרה לבריאות.