WEBVTT

00:00:06.648 --> 00:00:09.226
אתם מספרים לחבר סיפור מדהים,

00:00:09.226 --> 00:00:13.637
ואתם מגיעים לחלק הכי טוב
כשפתאום הוא מפריע,

00:00:13.637 --> 00:00:17.819
"החייזר ואני," לא "אני והחייזר."

00:00:17.819 --> 00:00:19.813
רובנו כנראה היו מתעצבנים,

00:00:19.813 --> 00:00:21.907
אבל חוץ מההפרעה החצופה,

00:00:21.907 --> 00:00:23.713
האם לחבר שלכם יש טענה נכונה?

00:00:23.713 --> 00:00:26.837
האם המשפט שלכם היה למעשה לא נכון תחבירית?

00:00:26.837 --> 00:00:30.867
ואם הוא עדיין היה מבין את זה, למה זה משנה?

00:00:30.867 --> 00:00:32.722
מנקודת מבט של בלשנות,

00:00:32.722 --> 00:00:36.547
תחביר הוא סט של תבניות
לאיך שהמילים שלנו מתחברות

00:00:36.547 --> 00:00:39.096
כדי ליצור משפטים ופסקאות,

00:00:39.096 --> 00:00:41.905
בין אם מדוברות או בכתב.

00:00:41.905 --> 00:00:44.090
לשפות שונות יש תבניות שונות.

00:00:44.090 --> 00:00:47.433
באנגלית, הנושא בדרך כלל מגיע ראשון,

00:00:47.433 --> 00:00:48.689
שאחריו בא הפעל,

00:00:48.689 --> 00:00:50.007
ואז הנשוא,

00:00:50.007 --> 00:00:52.554
בעוד ביפנית ושפות רבות אחרות,

00:00:52.554 --> 00:00:55.898
הסדר הוא הנושא, הנשוא והפועל.

00:00:55.898 --> 00:01:00.151
כמה מלומדים ניסו לזהות
תבניות משותפות לכל השפות,

00:01:00.151 --> 00:01:02.496
אבל חוץ מכמה תכונות בסיסיות,

00:01:02.496 --> 00:01:04.593
כמו שיש להן שמות עצם ופעלים,

00:01:04.593 --> 00:01:08.939
מעטים מהכללים האוניברסליים האלו נמצאו.

00:01:08.939 --> 00:01:12.026
ובעוד כל שפה צריכה תבניות עקביות
כדי לתפקד,

00:01:12.026 --> 00:01:17.306
המחקר של התבניות האלו
פותח טיעון מתמשך בין שתי הגישות

00:01:17.306 --> 00:01:20.913
שידועות כפרספקטביזם ודסקריפטיביזם.

00:01:20.913 --> 00:01:22.198
בהפשטה מוגזמת,

00:01:22.198 --> 00:01:26.061
פרספקטיביסטים חושבים ששפה נתונה
צריכה לעקוב אחרי חוקים עקביים,

00:01:26.061 --> 00:01:30.692
בעוד דסקטיביסטים רואים
שינויים והתאמות כדבר טבעי

00:01:30.692 --> 00:01:33.880
וחלק הכרחי של השפה.

00:01:33.880 --> 00:01:38.321
במשך זמן רב מההסטוריה,
רובה המוחלט של השפה היתה מדוברת.

00:01:38.321 --> 00:01:42.286
אבל כשאנשים הופכים ליותר מחוברים
וכתבים עלו בחשיבות,

00:01:42.286 --> 00:01:46.341
השפה הכתובה הפכה לסטנדרטית
כדי לאפשר תקשורת רחבה יותר

00:01:46.341 --> 00:01:51.081
ולהבטיח שאנשים בחלקים שונים
של ממלכה יוכלו להבין אחד את השני.

00:01:51.081 --> 00:01:56.741
בהרבה שפות, הצורה הסטנדרטית
נחשבה היחידה המתאימה,

00:01:56.741 --> 00:02:00.665
למרות שהגיעו מרק אחת ממגוון שפות מדוברות,

00:02:00.665 --> 00:02:03.078
בדרך כלל זו של אנשים עם כוח.

00:02:03.078 --> 00:02:07.426
טהרני שפה עבדו כדי למסד ולחלחל את הסטנדרט

00:02:07.426 --> 00:02:13.021
על ידי פרוט סט של כללים שמשקפים
את התחביר המוסכם של זמנם.

00:02:13.021 --> 00:02:17.245
וכללים לתחביר כתוב
הוחלו גם על השפה המדוברת.

00:02:17.245 --> 00:02:21.683
תבניות דיבור שסטו מהכללים הכתובים
נחשבו להשחתה,

00:02:21.683 --> 00:02:24.090
או סימנים של מעמד חברתי נמוך,

00:02:24.090 --> 00:02:26.675
והרבה אנשים שגדלו מדברים בדרכים אלה

00:02:26.675 --> 00:02:30.570
הוכרחו לאמץ את הצורות הסטנדרטיות.

00:02:30.570 --> 00:02:31.886
יותר לאחרונה, עם זאת,

00:02:31.886 --> 00:02:36.140
בלשנים הבינו שדיבור הוא תופעה נפרדת מכתיבה

00:02:36.140 --> 00:02:38.287
עם תבניות וסדרים משלו.

00:02:38.287 --> 00:02:42.891
רובנו לומדים לדבר בגיל כזה מוקדם
שאנחנו אפילו לא זוכרים את זה.

00:02:42.891 --> 00:02:46.468
אנחנו יוצרים את הרפרטואר המדובר שלנו
דרך הרגלים לא הכרתיים,

00:02:46.468 --> 00:02:48.828
לא חוקים זכורים.

00:02:48.828 --> 00:02:52.621
ובגלל שדיבור משתמש גם במצב הרוח
והאינטונציה למשמעות,

00:02:52.621 --> 00:02:54.775
המבנה שלה הוא הרבה פעמים גמיש יותר,

00:02:54.775 --> 00:02:58.727
מותאם לצרכים של הדוברים והמאזינים.

00:02:58.727 --> 00:03:03.241
המשמעות של זה יכולה להיות המנעות
מפסקאות מורכבות שקשה לנסח בזמן אמת,

00:03:03.241 --> 00:03:06.037
לעשות שינויים כדי להמנע מהגיות מוזרות,

00:03:06.037 --> 00:03:09.388
או להסיר קולות כדי להפוך
את הדיבור למהיר יותר.

00:03:09.388 --> 00:03:13.571
הגישה המילולית שמנסה להבין ולמפות
כאלה הבדלים

00:03:13.571 --> 00:03:17.945
בלי להכתיב נכונים ידועה כדסקריפטיזם.

00:03:17.945 --> 00:03:20.301
במקום להחליט איך שפות צריכות
להיות בשימוש,

00:03:20.301 --> 00:03:23.131
היא מתארת איך אנשים למעשה משתמשים בה,

00:03:23.131 --> 00:03:27.259
ועוקבת אחרי החידושים
שהם מעלים תוך כדי התהליך.

00:03:27.259 --> 00:03:28.878
אבל בעוד הויכוח בין

00:03:28.878 --> 00:03:31.175
פרסקריפטיזם ודסקריפטיזם ממשיך,

00:03:31.175 --> 00:03:33.598
השתיים לא אקסקלוסיביות הדדית.

00:03:33.598 --> 00:03:37.072
במקרה הטוב,
פרסקריפטיזם שימושי לידע אנשים

00:03:37.072 --> 00:03:41.675
בנוגע לתבניות המבוססות
הכי נפוצות בנקודה מסויימת בזמן.

00:03:41.675 --> 00:03:44.471
זה חשוב, לא רק להקשר הפורמלי,

00:03:44.471 --> 00:03:48.432
אלא גם עושה את התקשורת
קלה יותר בין דוברים לא טבעיים

00:03:48.432 --> 00:03:50.620
מרקעים שונים.

00:03:50.620 --> 00:03:52.194
דסקריפטיזם, מצד שני,

00:03:52.194 --> 00:03:54.447
נותן לנו תובנה לאיך המוחות שלנו עובדים

00:03:54.447 --> 00:03:58.855
והדרכים האינסטינקטיביות בהן אנחנו בונים
את הראיה שלנו על העולם.

00:03:58.855 --> 00:04:03.461
לבסוף, אפשר לחשוב הכי טוב
על תחביר כסט של הרגלים לשוניים

00:04:03.461 --> 00:04:06.751
שכל הזמן משתנים ומומצאים מחדש

00:04:06.751 --> 00:04:09.966
על ידי קבוצות שלמות של משתמשי שפה.

00:04:09.966 --> 00:04:11.352
כמו השפה עצמה,

00:04:11.352 --> 00:04:13.217
זה מארג נפלא ומורכב

00:04:13.217 --> 00:04:17.080
שנארג דרך התרומות של דוברים ומקשיבים,

00:04:17.080 --> 00:04:18.565
כותבים וקוראים,

00:04:18.565 --> 00:04:20.781
פרסקריפטיביים ודסקריפטיביים,

00:04:20.781 --> 00:04:22.663
גם מקרוב וגם מרחוק.