1
00:00:06,648 --> 00:00:09,226
אתם מספרים לחבר סיפור מדהים,

2
00:00:09,226 --> 00:00:13,637
ואתם מגיעים לחלק הכי טוב
כשפתאום הוא מפריע,

3
00:00:13,637 --> 00:00:17,819
"החייזר ואני," לא "אני והחייזר."

4
00:00:17,819 --> 00:00:19,813
רובנו כנראה היו מתעצבנים,

5
00:00:19,813 --> 00:00:21,907
אבל חוץ מההפרעה החצופה,

6
00:00:21,907 --> 00:00:23,713
האם לחבר שלכם יש טענה נכונה?

7
00:00:23,713 --> 00:00:26,837
האם המשפט שלכם היה למעשה לא נכון תחבירית?

8
00:00:26,837 --> 00:00:30,867
ואם הוא עדיין היה מבין את זה, למה זה משנה?

9
00:00:30,867 --> 00:00:32,722
מנקודת מבט של בלשנות,

10
00:00:32,722 --> 00:00:36,547
תחביר הוא סט של תבניות
לאיך שהמילים שלנו מתחברות

11
00:00:36,547 --> 00:00:39,096
כדי ליצור משפטים ופסקאות,

12
00:00:39,096 --> 00:00:41,905
בין אם מדוברות או בכתב.

13
00:00:41,905 --> 00:00:44,090
לשפות שונות יש תבניות שונות.

14
00:00:44,090 --> 00:00:47,433
באנגלית, הנושא בדרך כלל מגיע ראשון,

15
00:00:47,433 --> 00:00:48,689
שאחריו בא הפעל,

16
00:00:48,689 --> 00:00:50,007
ואז הנשוא,

17
00:00:50,007 --> 00:00:52,554
בעוד ביפנית ושפות רבות אחרות,

18
00:00:52,554 --> 00:00:55,898
הסדר הוא הנושא, הנשוא והפועל.

19
00:00:55,898 --> 00:01:00,151
כמה מלומדים ניסו לזהות
תבניות משותפות לכל השפות,

20
00:01:00,151 --> 00:01:02,496
אבל חוץ מכמה תכונות בסיסיות,

21
00:01:02,496 --> 00:01:04,593
כמו שיש להן שמות עצם ופעלים,

22
00:01:04,593 --> 00:01:08,939
מעטים מהכללים האוניברסליים האלו נמצאו.

23
00:01:08,939 --> 00:01:12,026
ובעוד כל שפה צריכה תבניות עקביות
כדי לתפקד,

24
00:01:12,026 --> 00:01:17,306
המחקר של התבניות האלו
פותח טיעון מתמשך בין שתי הגישות

25
00:01:17,306 --> 00:01:20,913
שידועות כפרספקטביזם ודסקריפטיביזם.

26
00:01:20,913 --> 00:01:22,198
בהפשטה מוגזמת,

27
00:01:22,198 --> 00:01:26,061
פרספקטיביסטים חושבים ששפה נתונה
צריכה לעקוב אחרי חוקים עקביים,

28
00:01:26,061 --> 00:01:30,692
בעוד דסקטיביסטים רואים
שינויים והתאמות כדבר טבעי

29
00:01:30,692 --> 00:01:33,880
וחלק הכרחי של השפה.

30
00:01:33,880 --> 00:01:38,321
במשך זמן רב מההסטוריה,
רובה המוחלט של השפה היתה מדוברת.

31
00:01:38,321 --> 00:01:42,286
אבל כשאנשים הופכים ליותר מחוברים
וכתבים עלו בחשיבות,

32
00:01:42,286 --> 00:01:46,341
השפה הכתובה הפכה לסטנדרטית
כדי לאפשר תקשורת רחבה יותר

33
00:01:46,341 --> 00:01:51,081
ולהבטיח שאנשים בחלקים שונים
של ממלכה יוכלו להבין אחד את השני.

34
00:01:51,081 --> 00:01:56,741
בהרבה שפות, הצורה הסטנדרטית
נחשבה היחידה המתאימה,

35
00:01:56,741 --> 00:02:00,665
למרות שהגיעו מרק אחת ממגוון שפות מדוברות,

36
00:02:00,665 --> 00:02:03,078
בדרך כלל זו של אנשים עם כוח.

37
00:02:03,078 --> 00:02:07,426
טהרני שפה עבדו כדי למסד ולחלחל את הסטנדרט

38
00:02:07,426 --> 00:02:13,021
על ידי פרוט סט של כללים שמשקפים
את התחביר המוסכם של זמנם.

39
00:02:13,021 --> 00:02:17,245
וכללים לתחביר כתוב
הוחלו גם על השפה המדוברת.

40
00:02:17,245 --> 00:02:21,683
תבניות דיבור שסטו מהכללים הכתובים
נחשבו להשחתה,

41
00:02:21,683 --> 00:02:24,090
או סימנים של מעמד חברתי נמוך,

42
00:02:24,090 --> 00:02:26,675
והרבה אנשים שגדלו מדברים בדרכים אלה

43
00:02:26,675 --> 00:02:30,570
הוכרחו לאמץ את הצורות הסטנדרטיות.

44
00:02:30,570 --> 00:02:31,886
יותר לאחרונה, עם זאת,

45
00:02:31,886 --> 00:02:36,140
בלשנים הבינו שדיבור הוא תופעה נפרדת מכתיבה

46
00:02:36,140 --> 00:02:38,287
עם תבניות וסדרים משלו.

47
00:02:38,287 --> 00:02:42,891
רובנו לומדים לדבר בגיל כזה מוקדם
שאנחנו אפילו לא זוכרים את זה.

48
00:02:42,891 --> 00:02:46,468
אנחנו יוצרים את הרפרטואר המדובר שלנו
דרך הרגלים לא הכרתיים,

49
00:02:46,468 --> 00:02:48,828
לא חוקים זכורים.

50
00:02:48,828 --> 00:02:52,621
ובגלל שדיבור משתמש גם במצב הרוח
והאינטונציה למשמעות,

51
00:02:52,621 --> 00:02:54,775
המבנה שלה הוא הרבה פעמים גמיש יותר,

52
00:02:54,775 --> 00:02:58,727
מותאם לצרכים של הדוברים והמאזינים.

53
00:02:58,727 --> 00:03:03,241
המשמעות של זה יכולה להיות המנעות
מפסקאות מורכבות שקשה לנסח בזמן אמת,

54
00:03:03,241 --> 00:03:06,037
לעשות שינויים כדי להמנע מהגיות מוזרות,

55
00:03:06,037 --> 00:03:09,388
או להסיר קולות כדי להפוך
את הדיבור למהיר יותר.

56
00:03:09,388 --> 00:03:13,571
הגישה המילולית שמנסה להבין ולמפות
כאלה הבדלים

57
00:03:13,571 --> 00:03:17,945
בלי להכתיב נכונים ידועה כדסקריפטיזם.

58
00:03:17,945 --> 00:03:20,301
במקום להחליט איך שפות צריכות
להיות בשימוש,

59
00:03:20,301 --> 00:03:23,131
היא מתארת איך אנשים למעשה משתמשים בה,

60
00:03:23,131 --> 00:03:27,259
ועוקבת אחרי החידושים
שהם מעלים תוך כדי התהליך.

61
00:03:27,259 --> 00:03:28,878
אבל בעוד הויכוח בין

62
00:03:28,878 --> 00:03:31,175
פרסקריפטיזם ודסקריפטיזם ממשיך,

63
00:03:31,175 --> 00:03:33,598
השתיים לא אקסקלוסיביות הדדית.

64
00:03:33,598 --> 00:03:37,072
במקרה הטוב,
פרסקריפטיזם שימושי לידע אנשים

65
00:03:37,072 --> 00:03:41,675
בנוגע לתבניות המבוססות
הכי נפוצות בנקודה מסויימת בזמן.

66
00:03:41,675 --> 00:03:44,471
זה חשוב, לא רק להקשר הפורמלי,

67
00:03:44,471 --> 00:03:48,432
אלא גם עושה את התקשורת
קלה יותר בין דוברים לא טבעיים

68
00:03:48,432 --> 00:03:50,620
מרקעים שונים.

69
00:03:50,620 --> 00:03:52,194
דסקריפטיזם, מצד שני,

70
00:03:52,194 --> 00:03:54,447
נותן לנו תובנה לאיך המוחות שלנו עובדים

71
00:03:54,447 --> 00:03:58,855
והדרכים האינסטינקטיביות בהן אנחנו בונים
את הראיה שלנו על העולם.

72
00:03:58,855 --> 00:04:03,461
לבסוף, אפשר לחשוב הכי טוב
על תחביר כסט של הרגלים לשוניים

73
00:04:03,461 --> 00:04:06,751
שכל הזמן משתנים ומומצאים מחדש

74
00:04:06,751 --> 00:04:09,966
על ידי קבוצות שלמות של משתמשי שפה.

75
00:04:09,966 --> 00:04:11,352
כמו השפה עצמה,

76
00:04:11,352 --> 00:04:13,217
זה מארג נפלא ומורכב

77
00:04:13,217 --> 00:04:17,080
שנארג דרך התרומות של דוברים ומקשיבים,

78
00:04:17,080 --> 00:04:18,565
כותבים וקוראים,

79
00:04:18,565 --> 00:04:20,781
פרסקריפטיביים ודסקריפטיביים,

80
00:04:20,781 --> 00:04:22,663
גם מקרוב וגם מרחוק.