(נגינת פסנתר)

ד"ר סטיבן צוקר: אנו מתבוננים
על אחת מיצירותיו הנפלאות

של סנדרו בוטיצ'לי

וגם על אחת המתסוריות, "פרימוורה".

ד"ר בת' האריס: מה שאומר - אביב.

במרכז אנו רואים את ונוס
בחורשה המקודשת שלה,

מסתכלת ישירות עלינו.

ד"ר צוקר: הדמויות ברקע מופרדות

כדי לאפשר לונוס מבט ישיר עלינו

ולאפשר לנו להתסכל עליה בחזרה

ואולי אפילו כדי להיכנס אל תוך המרחב.

ד"ר האריס: העצים שמסביבה
מראים לנו בחלקם את השמיים,

וכך ישנה תחושה של הילה מסביבה.

ד"ר צוקר: זה נכון, יש חצי עיגול.

למעשה, אני רואה את זה
כמשהו כמעט אדריכלי,

כמעט כמו באפליקציות וזה מזכיר לנו

שבד"כ מה שהיינו מוצאים במרחב כגון זה,

מהרנסנס, הוא "מריה הבתולה"

בסביבה כנסייתית,

אך כאן יש לנו סביבה טבעית או מיתית

ויש לנו את ונוס.

ד"ר האריס: נכון. אנחנו כאן.

אנחנו ברנסנס. 
אחת המשמעויות של הרנסנס

היא התחייה של תרבות יוון העתיקה
ושל תרבות רומא

וכאן אנו עומדים מול אמן,

אשר מקיף נושא של עבודת אלילים,
נושא של ונוס.

וגם אלמנטים אחרים

מיוון העתיקה וממיתולוגיה רומית. כן.

ד"ר צוקר: דמויות רבות
מיוון העתיקה ומרומא.

ד"ר האריס: יש לנו את 
שלוש הגראציות בצד שמאל.

ד"ר צוקר: אז בואו נדבר עליהן,

רק לרגע.

זהו נושא שהיה מאוד פופולרי
בפסלים הרומיים

וזו הייתה הזדמנות
שאפשרה לפסל

להראות את הגוף האנושי
משלוש זוויות בו זמנית,

כך אתם מכפילים את הדמות

ורק מסובבים אותן קלות בכל פעם

כך שאתם באמת רואים את הדמות בסיבוב.

ד"ר האריס: יותר רחוק בצד שמאל,
יש לנו את האל מרס,

שהוא אל המלחמה.

על צידו מונח נשקו.

ד"ר צוקר: הוא רגוע בגן שלה.

ד"ר האריס: מי לא היה רגוע בגן שלה?

תסתכלו על זה. זה נפלא.
ואנחנו לא בטוחים לגמרי

לגבי מעשיו.

הוא מחזיק מקל בידו.

אולי הוא דוחף את העננים

שכנראה מגיעים מצד שמאל.

ד"ר צוקר: בגן עדן היום הוא רק שמשי.

ד"ר האריס: לגמרי.

ואז בצד ימין, יש לנו
שלוש דמויות נוספות,

זפירוס, אל הרוח, ש...

ד"ר צוקר: הוא...
זו הדמות הכחולה.

ד"ר האריס: זו הדמות הכחולה

שחוטפת את דמותה של כלוריס,

לה, אתם יכולים לראות, 
יש ענף עם עלים,

היוצא מפיה ומתנגש עם הדמות שלידה

וזו דמותה של פלורה.

כך הן עשויות להיות אחד באותו אדם.

ד"ר צוקר: במילים אחרות,

החטיפה בפועל של כלוריס יכולה

להיות התוצאה בדמותה של פלורה,
ומה שפלורה עושה כאן

הוא שהיא מגיעה אל ילקוטה,

המלא בפרחים,
ואותו היא כנראה מכסה

או סוג של תופרת על זה
שטיח מעלים שמתחת.

אחרי הכל, זו "פרימוורה".
זה אביב.

ד"ר האריס: אביב.

ד"ר צוקר: כן.

ד"ר האריס: אם כך, יש כאן
תחושת פוריות של הטבע.

ד"ר צוקר: יש דמות נוספת,

זהו בנה של ונוס, הוא מעליה, 
עם עיניים מכוסות.

זהו כמובן הקופידון,

והוא עומד לשחרר את החץ שלו

לכיוון אחת הגראציות בשוגג
והוא כמובן לא יודע במי יפגע,

אבל אנו יכולים לנסות לנחש זאת.

ד"ר האריס: טיפוסי לבוטיצ'לי,
אנו רואים דמויות מוארכות,

חסרות משקל, שעומדות

בתנוחות לא אפשריות למדי.

דברים שבאופן טבעי

אנו לא מצפים מרנסנס.

ד"ר צוקר: אם כך, 
זה באמת לא עולה בקנה אחד

עם מנהגים רבים,
עליהם אנו לומדים

כשמדובר במאה ה-15.

לא מדובר כאן על ציור 
עם פרספקטיבה ליניארית.

יש כאן מעט פרספקטיבה אטמוספרית,

אותה ניתן לראות בעקבות של הנוף

בין העצים, אך מעבר לכך

זהו ציור חזיתי לגמרי.

זה ממש כמו קיפאון

יכול להיות

קבוצה ספרותית של רעיונות.

היסטוריונים של האמנות לא באמת
יודעים על מה הציור הזה,

ואנו מחפשים אחר טקסטים

שיכולים להתייחס לכך.

ד"ר האריס: ובאופן מסוים,
זה לא באמת משנה

להמוני אנשים הבאים לראות את זה

וגם לי, כי זה מאוד יפה,

וזאת אולי בגלל שאין לזה
משמעות ספציפית,

לנו קל יותר להינות מזה במאה ה-21.

ד"ר צוקר: יש כאן הרבה קטעים

שפשוט, לדעתי, נהדרים.

אם אתם מתסכלים לרגע

על סוג הבד המגן על הגראציות,

והציציות שיש שם.

הן פשוט יפות.

במיוחד

איפה שהגראציות שולבות ידיהן
בשלושת המקומות ההם,

ויוצרות מעין תסבוכת נפלאה ויופי

ופשוט מעין המצאה ויזואלית

שהיא עליזה וביטוי של

מן רעיון מורכב של יופי.

אחת הדרכים לפרשנות של ציור זה

היא שאולי הוא סוג
של מסה ניאו-פלטונית

או סוג של הרהור על סוגי יופי שונים.

ד"ר האריס: ונוס עצמה 
יפהפייה להדהים.

היא מטה את ראשה לכיוון אחד
ומרימה את הצעיף שלה,

עושה תנועות עם ידה 
ומסתכלת ישירות עלינו.

וזה בלתי אפשרי שלא לרצות

להצטרף אליה לגן.

(נגינת פסנתר)