מתיו ריצ'י: "קו הבוקר"
בזמן האחרון, אני חוקר את הרעיון
של איך להביא ציור לתוך הסביבה,
ובמובן מסוים, כשהתחלתי לעבוד יותר עם אדריכלים, ומוסדות גדולים
התברר לי שבמעורבות האדריכלית היא חלק חשוב בתהליך.
באותו זמן, רציתי לשמר את הרעיון הזה כי הוא מהותי מאוד בעבודה שלי-
הרעיון של טעות, מפגש אקראי.
וכמובן, שני הדברים הם שונים מאוד, כי הארכיטקטורה מתמקדת
ומוודאה שכל דבר יהיה תמיד זהה, בכל פעם - הבניין לא יפול.
הברזים עובדים, החלונות תקינים ... הכל צריך להיות מאוד מסודר.
אז יצירה כמו "קו הבוקר", עוסקת בדינמיקה החזקה בין
כוחות מקריים שייתכן שניתן לשלוט בהם בתוך גלריה, וכוחות מקריים שאין לשלוט בהם כלל,
כמו גשם, רוח, סחף...
וציפיות גדולות של מוסדות גדולים, לקבוצות גדולות של אנשים.
ברגע ששמים דברים בחוץ, אנשים לא מתנהגים כמו שהם מתנהגים בגלריה.
ואז, השאלה היא: האם אפשר להוסיף איזה דבר למפגש האקראי.
אפשר להגדיל את האקראיות של העולם,
וליצור סביבה שבה ניתן לקיים מין הנאה מההאקראיות הזו.
וגם להפוך אותו למשמעותי.
אתה יכול להיות בפינת רחוב, ולזרוק ביצים על אנשים. זה יהיה די אקראי. [צוחק]
אבל אתה רוצה ליצור משהו בעל משמעות גדולה יותר וליצור, מין עומק נוסף.
אבל למעשה להביא זאת אל העולם ולא לבודד זאת בחלל של הגלריה.