1
00:00:03,627 --> 00:00:07,838
הִרְגַּשְׁתִּי הַלְוָיָה בְּמֹחִי

2
00:00:07,838 --> 00:00:10,240
וּמִתְאַבְּלִים אָנֶה וְאָנָה

3
00:00:10,240 --> 00:00:12,900
דָרְכוּ דָרוֹךְ-דָרוֹךְ – עַד נִדְמָה

4
00:00:12,900 --> 00:00:15,836
כִּי תְבוּנָתִי נִפְרֶכֶת-נִשְׁבָּרֶת –

5
00:00:15,836 --> 00:00:17,605
וְאַחֲרֵי שֶׁנִּתְיַשְּׁבוּ כֻּלָּם,

6
00:00:17,605 --> 00:00:19,603
טֶקֶס-אַשְׁכָּבָה כְּמוֹ תֹף

7
00:00:19,603 --> 00:00:22,315
הָלַם הָלוֹם-הָלוֹם – עַד חָשַׁבְתִּי

8
00:00:22,315 --> 00:00:25,831
שַׂרְעַפַּי קוֹפְאִים הָלוֹךְ וְקָפוֹא

9
00:00:25,831 --> 00:00:27,707
אֲזַי שָׁמַעְתִּי, מְרִימִים אָרוֹן

10
00:00:27,707 --> 00:00:29,994
וְשׁוּב חוֹרְקִים עַל גַּבֵּי נִשְׁמָתִי

11
00:00:29,994 --> 00:00:33,053
בְּהָהֵם מַגְּפֵי-עוֹפֶרֶת,

12
00:00:33,053 --> 00:00:36,070
וְאָז הִתְחִיל מְלֹא-הֶחָלָל לְצַלְצֵל

13
00:00:36,070 --> 00:00:38,210
כְּאִלּוּ כָּל הָרָקִיעַ – פַּעֲמוֹן

14
00:00:38,210 --> 00:00:40,201
וְהַהֲוָיָה – כֻּלָּהּ אֹזֶן אַחַת

15
00:00:40,201 --> 00:00:43,284
וַאֲנִי וּדְמָמָה – מִין גֶּזַע נָכְרִי

16
00:00:43,284 --> 00:00:46,493
טָרוּף, בָּדָד, פֹּה –

17
00:00:46,493 --> 00:00:49,670
וְאָז נִשְׁבַּר קֶרֶשׁ בְּרִצְפַּת-שִׂכְלִי

18
00:00:49,670 --> 00:00:53,011
וַאֲנִי נָפַלְתִּי מַטָּה-מַטָּה

19
00:00:53,011 --> 00:00:55,686
וְעִם כָּל צְלִילָה וּצְלִילָה
פָּגַעְתִּי בְּעוֹלָם-עוֹלָם

20
00:00:55,686 --> 00:01:00,198
וְלֹא יָסַפְתִּי דַעַת – אָז.
[עברית: אברהם רגלסון]

21
00:01:00,198 --> 00:01:03,680
אנו מכירים את הדכאון
דרך דימויים.

22
00:01:03,680 --> 00:01:07,389
אמילי דיקינסון הצליחה להביעו
בלשון בני-אדם,

23
00:01:07,389 --> 00:01:10,130
וגויה - בתמונה.

24
00:01:10,130 --> 00:01:12,113
מחצית ממטרתה של האמנות

25
00:01:12,113 --> 00:01:15,997
היא לתאר מצבים סמליים כאלה.

26
00:01:15,997 --> 00:01:19,587
באשר לי,
תמיד חשבתי עצמי קשוח,

27
00:01:19,587 --> 00:01:21,460
אדם שיכול היה לשרוד,

28
00:01:21,460 --> 00:01:24,614
אילו נשלח למחנה-ריכוז.

29
00:01:24,614 --> 00:01:27,497
ב-1991 חוויתי סדרה של אובדנים.

30
00:01:27,497 --> 00:01:29,198
אמי נפטרה,

31
00:01:29,198 --> 00:01:31,324
מערכת-יחסים שלי הסתיימה,

32
00:01:31,324 --> 00:01:35,277
עקרתי בחזרה לארצות הברית
אחרי מספר שנים בחו"ל,

33
00:01:35,277 --> 00:01:38,432
ויצאתי מכל המסות האלה
ללא פגע.

34
00:01:38,432 --> 00:01:41,539
אך ב-1994,
שלוש שנים אחר-כך,

35
00:01:41,539 --> 00:01:45,932
מצאתי שאני מאבד עניין
כמעט בכל דבר ודבר.

36
00:01:45,932 --> 00:01:47,577
לא רציתי לעשות דבר מהדברים

37
00:01:47,577 --> 00:01:49,959
שקודם לכן רציתי לעשות,

38
00:01:49,959 --> 00:01:51,877
ולא ידעתי מדוע.

39
00:01:51,877 --> 00:01:53,697
ההיפך מדכאון

40
00:01:53,697 --> 00:01:56,934
איננו אושר, אלא חיוניות,

41
00:01:56,934 --> 00:01:58,429
והחיוניות היא

42
00:01:58,429 --> 00:02:02,082
שכנראה דלפה ממני באותו רגע.

43
00:02:02,082 --> 00:02:04,237
כל מה שהיה צריך להיעשות

44
00:02:04,237 --> 00:02:06,411
נראה כטירחה רבה מדי.

45
00:02:06,411 --> 00:02:08,058
הייתי בא הביתה,

46
00:02:08,058 --> 00:02:11,440
רואה את האור האדום המהבהב
במשיבון שלי,

47
00:02:11,440 --> 00:02:13,585
ובמקום לשמוח על ידיעות מחברי,

48
00:02:13,585 --> 00:02:15,133
הייתי חושב:

49
00:02:15,133 --> 00:02:18,368
"כמה הרבה אנשים
שצריך להחזיר להם צלצול!"

50
00:02:18,368 --> 00:02:20,755
או שהייתי מחליט לאכול,

51
00:02:20,755 --> 00:02:23,301
ואז הייתי חושב שיהיה עלי
להוציא את האוכל,

52
00:02:23,301 --> 00:02:25,340
להניחו על צלחת,

53
00:02:25,340 --> 00:02:29,389
לחתוך אותו, ללעוס אותו
ולבלוע אותו,

54
00:02:29,389 --> 00:02:33,090
וחשתי כאילו אלה
התחנות במסעו של הצלב.

55
00:02:33,090 --> 00:02:35,541
ואחד הדברים
שמרבים ליפול בין הכסאות

56
00:02:35,541 --> 00:02:37,443
בדיונים אודות הדכאון

57
00:02:37,443 --> 00:02:39,801
הוא שאתה יודע שזה מגוחך.

58
00:02:39,801 --> 00:02:42,537
אתה יודע שזה מגוחך
בעודך חווה את זה.

59
00:02:42,537 --> 00:02:44,681
אתה יודע שרוב האנשים מצליחים

60
00:02:44,681 --> 00:02:46,995
להקשיב להודעות שלהם
ולאכול ארוחת-צהריים

61
00:02:46,995 --> 00:02:50,167
ולהתארגן כדי ללכת להתקלח,
לצאת מהדלת הקדמית

62
00:02:50,167 --> 00:02:51,644
ושזה לא עניין גדול,

63
00:02:51,644 --> 00:02:54,985
ואתה בכל זאת נתון באחיזתו

64
00:02:54,985 --> 00:02:58,737
ואינך יכול למצוא שום דרך
לחמוק ממנו.

65
00:02:58,737 --> 00:03:03,236
אז התחלתי להרגיש כיצד
אני עושה פחות

66
00:03:03,236 --> 00:03:05,326
וחושב פחות

67
00:03:05,326 --> 00:03:07,694
ומרגיש פחות.

68
00:03:07,694 --> 00:03:10,049
זה היה סוג של התאיינות.

69
00:03:10,049 --> 00:03:12,415
ואז הגיעה החרדה.

70
00:03:12,415 --> 00:03:16,274
אילו אמרתם לי שעלי להיות
בדכאון במשך החודש הקרוב,

71
00:03:16,283 --> 00:03:19,507
הייתי עונה: "כל עוד ברור לי
שזה עד נובמבר, אני מסוגל לכך."

72
00:03:19,507 --> 00:03:20,623
אך אילו אמרתם לי:

73
00:03:20,623 --> 00:03:23,923
"עליך להיות בחרדה עמוקה
במשך החודש הקרוב,"

74
00:03:23,923 --> 00:03:26,296
הייתי מעדיף לחתוך לעצמי
את הוורידים במקום לעבור את זה.

75
00:03:26,296 --> 00:03:28,078
היתה כל הזמן ההרגשה הזאת,

76
00:03:28,078 --> 00:03:30,306
כמו ההרגשה שיש לכם
כשאתם הולכים,

77
00:03:30,306 --> 00:03:33,598
ואז מחליקים או מועדים
והקרקע עולה במהירות לקראתכם,

78
00:03:33,598 --> 00:03:36,311
אבל במקום שזה יימשך חצי שניה,

79
00:03:36,311 --> 00:03:38,249
זה נמשך שישה חודשים.

80
00:03:38,249 --> 00:03:41,281
זו תחושה של היות מפוחד כל הזמן

81
00:03:41,281 --> 00:03:45,057
מבלי לדעת אפילו ממה.

82
00:03:45,057 --> 00:03:47,477
והיה זה אז כשהתחלתי לחשוב

83
00:03:47,477 --> 00:03:51,476
שפשוט מכאיב מדי להישאר בחיים,

84
00:03:51,476 --> 00:03:54,060
שהסיבה היחידה לא להתאבד

85
00:03:54,060 --> 00:03:57,191
היא לא לפגוע באנשים אחרים.

86
00:03:57,191 --> 00:04:00,184
ויום אחד לבסוף התעוררתי

87
00:04:00,200 --> 00:04:02,208
וחשבתי שאולי חטפתי שבץ,

88
00:04:02,208 --> 00:04:06,889
כי שכבתי במיטה קפוא כולי,
כשאני מביט בטלפון וחושב:

89
00:04:06,889 --> 00:04:10,451
"משהו לא בסדר
ועלי לקרוא לעזרה",

90
00:04:10,451 --> 00:04:12,186
ולא יכולתי להושיט את זרועי,

91
00:04:12,186 --> 00:04:14,648
להרים את הטלפון ולחייג.

92
00:04:14,648 --> 00:04:18,802
ולבסוף, אחרי 4 שעות תמימות
של שכיבה ובהייה בו,

93
00:04:18,802 --> 00:04:20,164
הטלפון צלצל,

94
00:04:20,164 --> 00:04:22,412
ואיכשהו הצלחתי להרים אותו,

95
00:04:22,412 --> 00:04:24,212
וזה היה אבי,

96
00:04:24,212 --> 00:04:27,315
ואני אמרתי: "אני בצרה חמורה.

97
00:04:27,315 --> 00:04:29,528
"אנו חייבים לעשות משהו."

98
00:04:29,528 --> 00:04:35,236
ביום למחרת התחלתי עם התרופות
ועם הטיפול.

99
00:04:35,236 --> 00:04:39,401
והתחלתי גם להתמודד
עם השאלה הנוראה הזו:

100
00:04:39,410 --> 00:04:44,043
אם אני לא הטיפוס הקשוח
שהיה שורד מחנה-ריכוז,

101
00:04:44,043 --> 00:04:45,679
אז מי אני?

102
00:04:45,679 --> 00:04:47,628
ואם עלי לקחת תרופות,

103
00:04:47,628 --> 00:04:51,335
האם התרופות הופכות אותי לעצמי
בצורה מלאה יותר,

104
00:04:51,335 --> 00:04:53,754
או שמא הן הופכות אותי
למישהו אחר?

105
00:04:53,754 --> 00:04:55,450
ואיך אני מרגיש בקשר לכך

106
00:04:55,450 --> 00:04:57,989
שאולי הן הופכות אותי
למישהו אחר?

107
00:04:57,989 --> 00:05:01,300
שני דברים עמדו לצידי
כשהתחלתי במאבק הזה.

108
00:05:01,300 --> 00:05:04,280
הראשון הוא שאובייקטיבית, ידעתי

109
00:05:04,280 --> 00:05:05,901
שהיו לי חיים יפים,

110
00:05:05,901 --> 00:05:07,786
ושאם רק אוכל להבריא,

111
00:05:07,786 --> 00:05:11,004
יש משהו בסוף הדרך
שראוי לחיות בשבילו.

112
00:05:11,010 --> 00:05:14,052
והשני הוא שהיתה לי גישה
לטיפול טוב.

113
00:05:14,052 --> 00:05:17,816
אבל בכל זאת היו לי
התקדמויות ונסיגות,

114
00:05:17,816 --> 00:05:20,095
והתקדמויות ונסיגות,

115
00:05:20,095 --> 00:05:23,139
ועוד התקדמויות ונסיגות,

116
00:05:23,139 --> 00:05:25,092
ולבסוף הבנתי

117
00:05:25,092 --> 00:05:27,336
שיהיה עלי לקחת תרופות

118
00:05:27,336 --> 00:05:29,632
ולהיות בטיפול לנצח.

119
00:05:29,632 --> 00:05:30,666
ושאלתי את עצמי:

120
00:05:30,666 --> 00:05:33,770
"אבל האם זאת בעיה כימית
או פסיכולוגית?

121
00:05:33,770 --> 00:05:37,466
"והאם דרושה תרופה כימית
או תרופה פילוסופית?"

122
00:05:37,466 --> 00:05:39,525
ולא יכולתי להחליט מה נכון.

123
00:05:39,525 --> 00:05:42,002
ואז הבנתי שלמעשה,

124
00:05:42,002 --> 00:05:44,076
איננו מתקדמים מספיק
בשום תחום מהם

125
00:05:44,076 --> 00:05:46,013
כדי שיוכלו להסביר את הדברים
באופן מוחלט.

126
00:05:46,013 --> 00:05:49,260
התרופה הכימית והתרופה הפסיכולוגית

127
00:05:49,260 --> 00:05:51,062
לשתיהן יש תפקיד שעליהן למלא,

128
00:05:51,062 --> 00:05:54,805
והבנתי גם שהדכאון הוא משהו

129
00:05:54,805 --> 00:05:57,308
ששזור בנו עמוק כל-כך

130
00:05:57,308 --> 00:05:58,927
עד שאין להפרידו

131
00:05:58,927 --> 00:06:01,413
מהאופי והאישיות שלנו.

132
00:06:01,413 --> 00:06:04,627
ברצוני לטעון שהטיפולים
שיש לנו עבור הדכאון

133
00:06:04,627 --> 00:06:05,961
הם מזעזעים.

134
00:06:05,961 --> 00:06:07,817
הם אינם יעילים ביותר.

135
00:06:07,817 --> 00:06:09,650
הם יקרים עד מאד.

136
00:06:09,650 --> 00:06:12,099
הם מלווים באינספור השפעות-לוואי.

137
00:06:12,099 --> 00:06:13,888
הם בגדר אסון.

138
00:06:13,888 --> 00:06:16,766
אבל אני כה אסיר-תודה
על כך שאני חי היום,

139
00:06:16,766 --> 00:06:18,576
ולא לפני 50 שנה,

140
00:06:18,576 --> 00:06:21,487
כי אז לא היה כמעט
שום פתרון.

141
00:06:21,488 --> 00:06:24,069
אני מקווה ש-50 שנה מהיום,

142
00:06:24,069 --> 00:06:25,926
אנשים ישמעו על הטיפולים שלי

143
00:06:25,926 --> 00:06:30,899
ויזדעזעו למחשבה שמישהו נחשף
למדע פרימיטיבי כזה.

144
00:06:30,899 --> 00:06:35,441
הדכאון הוא הפגם באהבה.

145
00:06:35,441 --> 00:06:38,582
אם הייתם נשואים למישהי וחשבתם,

146
00:06:38,582 --> 00:06:42,177
"אם אשתי תמות,
אמצא מישהי אחרת",

147
00:06:42,177 --> 00:06:45,213
זו אינה האהבה שאנו מכירים.

148
00:06:45,213 --> 00:06:49,817
לא קיימת אהבה
ללא הציפייה לאובדן,

149
00:06:49,817 --> 00:06:56,021
ואותו צל של יאוש
עשוי להיות המניע לאינטימיות.

150
00:06:56,021 --> 00:06:59,059
יש 3 דברים שאנשים
נוטים לבלבל ביניהם:

151
00:06:59,059 --> 00:07:02,859
דכאון, יגון ועצבות.

152
00:07:02,859 --> 00:07:06,145
היגון הוא במפורש תגובה:

153
00:07:06,145 --> 00:07:09,104
אם חוויתם אובדן
ואתם חשים אומללות שלא תיאמן,

154
00:07:09,104 --> 00:07:10,737
ואחרי שישה חודשים,

155
00:07:10,737 --> 00:07:13,959
אתם עדיין עצובים עמוקות,
אך מתפקדים קצת טוב יותר,

156
00:07:13,959 --> 00:07:15,687
זה כנראה יגון,

157
00:07:15,687 --> 00:07:19,439
שלבסוף יסתיים כנראה מעצמו
במידה זו או אחרת.

158
00:07:19,439 --> 00:07:22,179
אם אתם חווים אובדן עקב אסון,

159
00:07:22,179 --> 00:07:23,393
ומרגישים נורא,

160
00:07:23,393 --> 00:07:26,390
ושישה חודשים אח"כ
אתם בקושי מתפקדים,

161
00:07:26,390 --> 00:07:31,465
מדובר כנראה בדכאון, שהתעורר
עקב נסיבות האסון.

162
00:07:31,465 --> 00:07:35,081
מסלול הזמן מספר לנו המון.

163
00:07:35,081 --> 00:07:38,439
אנשים רואים בדכאון סתם עצבות.

164
00:07:38,439 --> 00:07:40,775
מדובר בהרבה, הרבה מדי עצבות,

165
00:07:40,775 --> 00:07:42,439
הרבה מדי יגון

166
00:07:42,439 --> 00:07:45,368
בגלל סיבה קלושה מדי.

167
00:07:45,368 --> 00:07:48,115
כשהתחלתי לנסות להבין את הדכאון,

168
00:07:48,115 --> 00:07:50,950
ולראיין אנשים שחוו אותו,

169
00:07:50,950 --> 00:07:54,701
גיליתי שיש אנשים שלכאורה,
על פני השטח,

170
00:07:54,701 --> 00:07:57,786
יש להם מעין
דכאון מתון יחסית

171
00:07:57,786 --> 00:08:01,195
שבכל זאת
הגביל אותם לחלוטין.

172
00:08:01,195 --> 00:08:04,383
והיו אחרים שהיה להם
מה שנשמע, לפי תיאוריהם,

173
00:08:04,383 --> 00:08:06,616
כמו דכאון חמור ונורא

174
00:08:06,616 --> 00:08:09,431
ובכל זאת ניהלו חיים טובים
בין הסדקים

175
00:08:09,431 --> 00:08:11,586
של התקפי הדכאון שלהם.

176
00:08:11,586 --> 00:08:14,271
ואני יצאתי לגלות מהו הדבר

177
00:08:14,271 --> 00:08:15,874
שגורם לאנשים מסוימים

178
00:08:15,874 --> 00:08:18,127
להיות יותר גמישים מאחרים.

179
00:08:18,127 --> 00:08:21,526
מהם המנגנונים
שמאפשרים לאנשים לשרוד?

180
00:08:21,530 --> 00:08:24,699
אז יצאתי וראיינתי
אדם אחרי אדם

181
00:08:24,699 --> 00:08:26,874
שסבלו מדכאון.

182
00:08:26,874 --> 00:08:28,825
אחד הראשונים שראיינתי

183
00:08:28,825 --> 00:08:30,706
תיאר את הדכאון

184
00:08:30,706 --> 00:08:33,967
כצורה איטית של להיות מת,

185
00:08:33,967 --> 00:08:36,091
וטוב ששמעתי את זה
כבר בהתחלה,

186
00:08:36,091 --> 00:08:37,457
כי זה הזכיר לי

187
00:08:37,457 --> 00:08:39,456
שאותה צורה איטית של מוות

188
00:08:39,456 --> 00:08:41,491
יכולה להוביל למיתה אמיתית,

189
00:08:41,491 --> 00:08:43,495
וזה כבר עניין רציני.

190
00:08:43,495 --> 00:08:46,154
זוהי המוגבלות הכי נפוצה בעולם,

191
00:08:46,154 --> 00:08:49,184
ואנשים מתים ממנה
מידי יום ביומו.

192
00:08:49,184 --> 00:08:52,953
אחד האנשים איתם שוחחתי,
כשניסיתי להבין זאת,

193
00:08:52,953 --> 00:08:54,595
היתה חברה אהובה

194
00:08:54,595 --> 00:08:56,613
שהכרתי במשך שנים רבות,

195
00:08:56,613 --> 00:09:01,055
ושסבלה מהתקף פסיכוטי
בשנתה הראשונה בקולג',

196
00:09:01,059 --> 00:09:04,115
ואז שקעה בדכאון מחריד.

197
00:09:04,115 --> 00:09:05,541
היא סבלה ממחלה דו-קוטבית,

198
00:09:05,541 --> 00:09:08,184
או מניה-דיפרסיה,
כפי שנודעה באותם ימים.

199
00:09:08,184 --> 00:09:11,948
ואחר היא חיה טוב מאד
במשך שנים, על כדורי ליתיום,

200
00:09:11,948 --> 00:09:13,311
ובסופו של דבר,

201
00:09:13,311 --> 00:09:15,271
הופסק הטיפול שלה בליתיום,

202
00:09:15,271 --> 00:09:17,106
כדי לראות איך תסתדר בלעדיו,

203
00:09:17,106 --> 00:09:19,081
והיה לה עוד התקף פסיכוטי,

204
00:09:19,081 --> 00:09:21,419
והיא שקעה בדכאון הנורא ביותר

205
00:09:21,419 --> 00:09:23,291
שאי-פעם ראיתי,

206
00:09:23,291 --> 00:09:26,306
ובמהלכו ישבה בדירת הוריה,

207
00:09:26,306 --> 00:09:29,383
פחות או יותר קטטונית,
למעשה מבלי לזוז,

208
00:09:29,383 --> 00:09:31,865
יום אחרי יום אחרי יום.

209
00:09:31,865 --> 00:09:35,082
וכשראיינתי אותה אודות חוויה זו
אחרי כמה שנים --

210
00:09:35,082 --> 00:09:38,413
היא משוררת ופסיכיאטרית,
ושמה מגי רובינס --

211
00:09:38,413 --> 00:09:41,646
כשראיינתי אותה, היא אמרה:

212
00:09:41,646 --> 00:09:45,030
"שרתי את 'איפה הפרחים כולם?'

213
00:09:45,030 --> 00:09:48,240
"שוב ושוב, כדי להעסיק את מוחי.

214
00:09:48,240 --> 00:09:51,375
"שרתי כדי להחריש דברים
שהמוח שלי אמר,

215
00:09:51,375 --> 00:09:52,593
"דברים כמו:

216
00:09:52,593 --> 00:09:56,251
"'את כלום. את אפס.

217
00:09:56,251 --> 00:09:58,691
"לא מגיע לך לחיות.'

218
00:09:58,691 --> 00:10:00,869
"ואז גם התחלתי לחשוב

219
00:10:00,869 --> 00:10:03,082
"על להרוג את עצמי."

220
00:10:03,082 --> 00:10:04,990
כשאתם בדכאון, אינכם חושבים

221
00:10:04,990 --> 00:10:07,127
שעטיתם צעיף אפור

222
00:10:07,127 --> 00:10:09,107
שאתם רואים את העולם
דרך הערפל

223
00:10:09,107 --> 00:10:11,001
של מצב רוח רע.

224
00:10:11,001 --> 00:10:13,721
אלא אתם חושבים שהצעיף הוסר,

225
00:10:13,721 --> 00:10:15,643
צעיף האושר,

226
00:10:15,643 --> 00:10:18,067
ושכעת אתם רואים נכוחה.

227
00:10:18,067 --> 00:10:22,921
קל יותר לעזור לסכיזופרנים,
שמבינים שיש משהו זר בתוכם,

228
00:10:22,921 --> 00:10:25,029
שיש לסלקו,

229
00:10:25,029 --> 00:10:27,193
אבל עם המדוכאים זה קשה,

230
00:10:27,193 --> 00:10:31,040
כי אנו מאמינים שאנו רואים
את האמת.

231
00:10:31,040 --> 00:10:33,987
אבל האמת משקרת.

232
00:10:33,987 --> 00:10:35,985
נעשיתי עסוק באופן כפייתי
במשפט הזה:

233
00:10:35,985 --> 00:10:38,360
"אבל האמת משקרת."

234
00:10:38,360 --> 00:10:40,813
וגיליתי, ככל ששוחחתי עם
אנשים בדכאון,

235
00:10:40,813 --> 00:10:43,495
שיש להם המון מחשבות שווא.

236
00:10:43,495 --> 00:10:45,162
אנשים יאמרו:
"איש אינו אוהב אותי."

237
00:10:45,162 --> 00:10:46,813
ואתם תאמרו: "אני אוהב אותך,

238
00:10:46,813 --> 00:10:49,335
"אשתך אוהבת אותך,
אמך אוהבת אותך."

239
00:10:49,335 --> 00:10:51,258
אתם יכולים לענות כך מיד,

240
00:10:51,258 --> 00:10:52,923
לפחות לרוב האנשים.

241
00:10:52,923 --> 00:10:55,190
אבל אנשים בדכאון גם יגידו:

242
00:10:55,190 --> 00:10:56,895
"לא משנה מה נעשה,

243
00:10:56,895 --> 00:10:59,168
"כולנו הרי נמות בסוף."

244
00:10:59,168 --> 00:11:01,371
או: "לא יכול להיות
שום קשר אמיתי

245
00:11:01,371 --> 00:11:03,024
"בין שני בני-אדם.

246
00:11:03,024 --> 00:11:05,600
"כל אחד מאיתנו לכוד בגופו."

247
00:11:05,600 --> 00:11:07,449
ועל כך עליכם לענות:

248
00:11:07,449 --> 00:11:08,770
"זה נכון,

249
00:11:08,770 --> 00:11:10,588
"אבל לדעתי, כרגע עלינו להתמקד

250
00:11:10,588 --> 00:11:12,484
"במה שנאכל לארוחת הבוקר."

251
00:11:12,484 --> 00:11:14,669
[צחוק]

252
00:11:14,669 --> 00:11:16,338
רוב הזמן,

253
00:11:16,338 --> 00:11:19,234
מה שהם מביעים איננו חולי,
אלא תובנות,

254
00:11:19,234 --> 00:11:21,891
ועולה המחשבה,
וזה באמת מיוחד במינו,

255
00:11:21,891 --> 00:11:24,825
שמרביתנו מכירים את השאלות
הקיומיות האלה

256
00:11:24,825 --> 00:11:27,115
והן לא מרבות להסיח את דעתנו.

257
00:11:27,115 --> 00:11:29,274
היה מחקר שאהבתי במיוחד

258
00:11:29,274 --> 00:11:30,954
שבו קבוצת אנשים בדכאון

259
00:11:30,954 --> 00:11:32,855
וקבוצת אנשים לא-מדוכאים

260
00:11:32,855 --> 00:11:35,478
התבקשו לשחק במשחק מחשב
במשך שעה,

261
00:11:35,478 --> 00:11:37,291
ובתום השעה

262
00:11:37,291 --> 00:11:40,802
שאלו אותם כמה מפלצות קטנות
הם הרגו, לדעתם .

263
00:11:40,806 --> 00:11:45,068
קבוצת המדוכאים דייקה בד"כ
בתחום ה-10%,

264
00:11:45,076 --> 00:11:46,547
וקבוצת הלא-מדוכאים

265
00:11:46,547 --> 00:11:50,092
ניחשה שהם הרגו
פי 15 או 20

266
00:11:50,092 --> 00:11:51,834
מפלצות קטנות--
[צחוק]--

267
00:11:51,834 --> 00:11:55,945
מכפי שבאמת הרגו.

268
00:11:55,945 --> 00:11:59,011
הרבה אנשים אמרו,
כשהחלטתי לכתוב אודות הדכאון שלי,

269
00:11:59,011 --> 00:12:00,780
שוודאי קשה מאד

270
00:12:00,780 --> 00:12:03,904
להיות מחוץ לארון, שאנשים יודעים.

271
00:12:03,904 --> 00:12:06,104
הם שאלו: "האם אנשים
מדברים איתך אחרת?"

272
00:12:06,104 --> 00:12:08,176
ואני עניתי: "כן.
אנשים מדברים איתי אחרת;

273
00:12:08,176 --> 00:12:10,090
"הם מדברים איתי אחרת
מבחינה זו,

274
00:12:10,090 --> 00:12:12,880
"שהם מתחילים לספר לי
על החוויה שלהם,

275
00:12:12,880 --> 00:12:14,715
"או על החוויה של אחותם,

276
00:12:14,715 --> 00:12:16,489
"או על החוויה של ידידם."

277
00:12:16,489 --> 00:12:18,781
המצב הוא שונה,
כי עכשיו אני יודע

278
00:12:18,781 --> 00:12:21,462
שהדכאון הוא הסוד המשפחתי

279
00:12:21,462 --> 00:12:23,539
שיש לכולם.

280
00:12:23,539 --> 00:12:27,167
לפני כמה שנים הייתי בכנס,

281
00:12:27,167 --> 00:12:29,820
וביום שישי,
מתוך שלושת ימי הכנס,

282
00:12:29,820 --> 00:12:32,711
אחת המשתתפות
לקחה אותי הצידה ואמרה:

283
00:12:32,711 --> 00:12:36,116
"אני סובלת מדכאון,

284
00:12:36,116 --> 00:12:38,885
"אני קצת נבוכה בגלל זה,

285
00:12:38,885 --> 00:12:40,988
"אבל אני לוקחת תרופות,

286
00:12:40,988 --> 00:12:43,936
"ורציתי לשאול אותך מה דעתך."

287
00:12:43,936 --> 00:12:46,770
עשיתי כמיטב יכולתי לייעץ לה,

288
00:12:46,770 --> 00:12:48,490
ואז היא אמרה: "אתה יודע,

289
00:12:48,490 --> 00:12:51,281
"אין סיכוי שבעלי יבין את זה.

290
00:12:51,281 --> 00:12:53,854
"הוא בדיוק הטיפוס שבעיניו
זה ממש לא הגיוני,

291
00:12:53,854 --> 00:12:56,721
"אז שיישאר בינינו, אתה יודע."

292
00:12:56,721 --> 00:12:58,507
ואני עניתי: "כן, אין בעיה."

293
00:12:58,507 --> 00:13:00,616
ביום ראשון, באותו הכנס,

294
00:13:00,616 --> 00:13:03,660
בעלה לקח אותי הצידה,

295
00:13:03,660 --> 00:13:05,354
ואמר: "אשתי היתה חושבת

296
00:13:05,354 --> 00:13:07,789
"שאני לא גבר
אילו ידעה את זה,

297
00:13:07,789 --> 00:13:10,255
"אבל אני מתמודד עם דכאון

298
00:13:10,255 --> 00:13:11,609
"ואני לוקח תרופות,

299
00:13:11,609 --> 00:13:14,114
"ושאלתי את עצמי מה דעתך."

300
00:13:14,114 --> 00:13:15,537
הם הסתירו

301
00:13:15,537 --> 00:13:17,752
את אותה תרופה
בשני מקומות שונים

302
00:13:17,752 --> 00:13:20,397
באותו חדר-שינה.

303
00:13:20,397 --> 00:13:22,418
ואני אמרתי שלדעתי

304
00:13:22,418 --> 00:13:24,102
מצב התקשורת בנישואיהם

305
00:13:24,102 --> 00:13:26,116
הוא שגורם לכמה מבעיות שלהם.

306
00:13:26,116 --> 00:13:30,307
[צחוק]

307
00:13:30,307 --> 00:13:31,962
אבל גם בלט לעיני

308
00:13:31,962 --> 00:13:33,768
האופי המכביד

309
00:13:33,768 --> 00:13:36,141
של סודיות הדדית כזו.

310
00:13:36,141 --> 00:13:38,026
הדכאון הוא כה מתיש.

311
00:13:38,026 --> 00:13:40,794
הוא גוזל כל-כך הרבה
זמן ומרץ,

312
00:13:40,794 --> 00:13:42,298
והשמירה על שתיקה לגביו,

313
00:13:42,298 --> 00:13:45,029
למעשה מחמירה את הדכאון.

314
00:13:45,029 --> 00:13:46,762
ואז התחלתי לחשוב על כל הדרכים

315
00:13:46,762 --> 00:13:48,728
שבהן אנשים מבריאים את עצמם.

316
00:13:48,728 --> 00:13:51,167
קודם לכן
הייתי שמרן מבחינה רפואית.

317
00:13:51,167 --> 00:13:53,539
חשבתי שיש רק
קומץ טיפולים שמצליחים,

318
00:13:53,539 --> 00:13:55,348
היה ברור מה הם--

319
00:13:55,348 --> 00:13:56,992
יש תרופות,

320
00:13:56,992 --> 00:13:58,468
יש טיפולי-נפש מסוימים,

321
00:13:58,468 --> 00:14:00,913
קיימת האפשרות לטיפול בנזעי-חשמל,

322
00:14:00,913 --> 00:14:03,588
וכל היתר הן שטויות.

323
00:14:03,588 --> 00:14:05,420
אך אז גיליתי משהו.

324
00:14:05,420 --> 00:14:07,172
אם יש לכם סרטן מוח,

325
00:14:07,172 --> 00:14:08,644
ואתם טוענים שעמידה על הראש

326
00:14:08,644 --> 00:14:11,639
במשך 20 דקות מידי בוקר
תשפר את מצבכם,

327
00:14:11,639 --> 00:14:13,153
זה עשוי לשפר את מצבכם,

328
00:14:13,153 --> 00:14:14,741
אבל עדיין יהיה לכם
סרטן מוח,

329
00:14:14,741 --> 00:14:17,030
וכנראה שבסופו של של דבר
תמותו בגלל זה.

330
00:14:17,330 --> 00:14:19,542
אבל אם אתם אומרים
שיש לכם דכאון,

331
00:14:19,542 --> 00:14:21,647
ועמידה על הראש
במשך 20 דקות מידי יום

332
00:14:21,647 --> 00:14:24,131
תשפר את הרגשתכם,
זה יצליח,

333
00:14:24,131 --> 00:14:26,491
כי הדכאון הוא מחלה
של ההרגשה,

334
00:14:26,491 --> 00:14:28,100
ואם אתם מרגישים טוב יותר,

335
00:14:28,100 --> 00:14:30,930
אז בעצם כבר אינכם מדוכאים.

336
00:14:30,930 --> 00:14:32,963
כך שנעשיתי הרבה יותר סובלני

337
00:14:32,963 --> 00:14:35,888
כלפי העולם הנרחב
של טיפולים אלטרנטיביים.

338
00:14:35,888 --> 00:14:38,272
ואני מקבל מכתבים,
מאות מכתבים

339
00:14:38,272 --> 00:14:40,788
מאנשים שכותבים ומספרים לי
מה הצליח עבורם.

340
00:14:40,788 --> 00:14:44,459
היום, מישהו שאל אותי
מאחורי הקלעים על מדיטציה.

341
00:14:44,459 --> 00:14:46,917
אחד המכתבים האהובים שקיבלתי

342
00:14:46,917 --> 00:14:50,541
הגיע מאישה אחת,
שכתבה שהיא ניסתה טיפול,

343
00:14:50,541 --> 00:14:52,985
היא ניסתה תרופות,
היא ניסתה למעשה הכל,

344
00:14:52,985 --> 00:14:55,822
והיא מצאה פתרון
ומקווה שאני אגלה אותו לעולם:

345
00:14:55,822 --> 00:14:59,634
לטוות דברים קטנים.

346
00:14:59,634 --> 00:15:02,633
[צחוק]

347
00:15:02,633 --> 00:15:06,157
היא שלחה לי כמה מהם.
[צחוק]

348
00:15:06,157 --> 00:15:09,845
אני לא לובש אותם כרגע.

349
00:15:09,845 --> 00:15:12,360
הצעתי לה גם לעיין בערך

350
00:15:12,360 --> 00:15:15,602
"הפרעה טורדנית כפייתית"
בספר האבחנות הפסיכיאטריות.

351
00:15:15,602 --> 00:15:17,044
[צחוק]

352
00:15:17,044 --> 00:15:19,536
ובכל זאת, כשחזרתי לבחון
טיפולים אלטרנטיביים,

353
00:15:19,536 --> 00:15:22,444
גיבשתי השקפה לגבי טיפולים אחרים.

354
00:15:22,444 --> 00:15:25,347
עברתי גירוש-רוחות שבטי בסנגל

355
00:15:25,347 --> 00:15:27,360
שהיה בו הרבה מאד דם אייל

356
00:15:27,360 --> 00:15:29,422
ולא אכנס כרגע לפרטים,

357
00:15:29,422 --> 00:15:31,422
אבל אחרי כמה שנים
הייתי ברואנדה

358
00:15:31,422 --> 00:15:33,180
כשעבדתי על מיזם אחר,

359
00:15:33,180 --> 00:15:35,976
ובמקרה תיארתי בפני מישהו
את החוויה שלי,

360
00:15:35,976 --> 00:15:37,536
והוא אמר: "טוב, אתה יודע,

361
00:15:37,536 --> 00:15:39,556
"זה היה במערב-אפריקה,
ואנו במזרח-אפריקה,

362
00:15:39,556 --> 00:15:41,390
"והטקסים שלנו שונים מאד
במובנים מסוימים,

363
00:15:41,390 --> 00:15:43,213
"אבל לכמה טקסים שלנו

364
00:15:43,213 --> 00:15:45,390
"יש משהו במשותף
עם מה שאתה מתאר."

365
00:15:45,390 --> 00:15:47,053
אמרתי: "אוה." והוא אמר: "כן,

366
00:15:47,053 --> 00:15:49,695
"אבל היו לנו המון בעיות
עם עובדי בריאות הנפש המערביים,

367
00:15:49,695 --> 00:15:52,452
"במיוחד אלה שהגיעו
מיד אחרי טבח העם."

368
00:15:52,452 --> 00:15:54,779
שאלתי: "אילו בעיות היו לכם?"

369
00:15:54,779 --> 00:15:56,325
והוא אמר: "ובכן,

370
00:15:56,325 --> 00:15:58,989
"הם היו עושים משהו מוזר.

371
00:15:58,989 --> 00:16:00,874
"הם לא הוציאו אנשים לשמש

372
00:16:00,874 --> 00:16:02,574
"ששם מתחילים להרגיש יותר טוב.

373
00:16:02,574 --> 00:16:05,668
"הם לא שילבו תיפוף או מוסיקה
כדי שהדם של האנשים יתחיל לזרום.

374
00:16:05,668 --> 00:16:07,510
"הם לא עירבו את כל הקהילה.

375
00:16:07,510 --> 00:16:09,285
"הם לא הוציאו את הדכאון

376
00:16:09,285 --> 00:16:10,718
"בתור רוח פולשנית.

377
00:16:10,718 --> 00:16:13,349
"במקום זה הם הכניסו אנשים

378
00:16:13,349 --> 00:16:15,977
"אחד-אחד
לחדרים קטנים וקודרים

379
00:16:15,977 --> 00:16:17,320
"וגרמו להם לדבר במשך שעה

380
00:16:17,320 --> 00:16:19,410
"על הדברים הרעים שקרו להם."

381
00:16:19,410 --> 00:16:25,010
[צחוק]
[מחיאות כפיים]

382
00:16:25,010 --> 00:16:27,372
הוא אמר: "נאלצנו לבקש מהם
לעזוב את הארץ."

383
00:16:27,372 --> 00:16:30,429
[צחוק]

384
00:16:30,429 --> 00:16:32,873
ובקצה השני של קשת
הטיפולים האלטרנטיביים,

385
00:16:32,873 --> 00:16:34,908
הבה ואספר לכם על פרנק רוסאקוף.

386
00:16:34,908 --> 00:16:37,961
פרנק רוסאקוף סבל
מהדכאון הכי גרוע

387
00:16:37,961 --> 00:16:40,876
שייתכן שראיתי אצל גבר.

388
00:16:40,876 --> 00:16:42,869
הוא היה מדוכא ללא-הרף.

389
00:16:42,869 --> 00:16:48,170
כשפגשתי אותו, הוא כבר קיבל
בכל חודש טיפול בהלם חשמלי.

390
00:16:48,170 --> 00:16:50,743
ואחריו היה מרגיש קצת מבולבל
במשך שבוע.

391
00:16:50,743 --> 00:16:52,546
אח"כ היה מרגיש בסדר
למשך שבוע.

392
00:16:52,546 --> 00:16:54,246
אח"כ היה לו שבוע
של הידרדרות.

393
00:16:54,246 --> 00:16:56,931
ואז היה מקבל עוד טיפול
בהלם חשמלי.

394
00:16:56,931 --> 00:16:58,346
והוא אמר לי, כשפגשתי אותו:

395
00:16:58,346 --> 00:17:00,898
"בלתי-נסבל לעבור ככה
את השבועות שלי.

396
00:17:00,898 --> 00:17:02,405
"אני לא יכול להמשיך ככה.

397
00:17:02,405 --> 00:17:04,669
"וכבר החלטתי איך לסיים את זה

398
00:17:04,669 --> 00:17:06,226
"אם לא ארגיש טוב יותר.

399
00:17:06,226 --> 00:17:08,934
"אבל," כך אמר לי,
"שמעתי על נוהל

400
00:17:08,934 --> 00:17:11,157
"בביה"ח הכללי של מסצ'וסטס,
נוהל שנקרא

401
00:17:11,157 --> 00:17:13,183
"סינגולוטומיה, שהוא ניתוח מוח,

402
00:17:13,183 --> 00:17:15,754
"ונראה לי שאני אנסה את זה."

403
00:17:15,754 --> 00:17:19,008
ואני זוכר שבאותה עת נדהמתי
למחשבה שמישהו,

404
00:17:19,008 --> 00:17:22,229
שעבר בבירור חוויות גרועות
כה רבות

405
00:17:22,229 --> 00:17:24,088
בכל-כך הרבה טיפולים שונים,

406
00:17:24,088 --> 00:17:27,210
אי-שם בתוכו עדיין קבור 
אופטימיזם במידה מספקת

407
00:17:27,210 --> 00:17:29,760
כדי לנסות עוד טיפול.

408
00:17:29,760 --> 00:17:31,940
הוא עבר את הסינגולוטומיה,

409
00:17:31,940 --> 00:17:33,981
והניתוח הצליח בצורה מדהימה.

410
00:17:33,981 --> 00:17:35,474
היום הוא חבר שלי.

411
00:17:35,474 --> 00:17:38,966
יש לו אישה נהדרת
ושני ילדים יפהפיים.

412
00:17:38,966 --> 00:17:41,915
הוא שלח לי מכתב,
בחג המולד שלאחר הניתוח,

413
00:17:41,915 --> 00:17:43,104
ובו כתב:

414
00:17:43,104 --> 00:17:45,511
"אבי שלח לי השנה שתי מתנות,

415
00:17:45,511 --> 00:17:48,113
"האחת, מעמד תקליטורים ממונע
של המותג שארפר אימג',

416
00:17:48,113 --> 00:17:49,534
"שלא היה ממש נחוץ לי,

417
00:17:49,534 --> 00:17:51,631
"אבל אני יודע שהוא נתן לי אותו
כדי לחגוג

418
00:17:51,631 --> 00:17:53,359
"את העובדה שאני חי
חיים עצמאיים

419
00:17:53,359 --> 00:17:55,406
"ויש לי עבודה
שאני כנראה אוהב.

420
00:17:55,406 --> 00:17:56,967
"והמתנה השניה

421
00:17:56,967 --> 00:17:58,543
"היתה תמונה של סבתי,

422
00:17:58,543 --> 00:18:00,795
"שהתאבדה.

423
00:18:00,795 --> 00:18:03,730
"כשפתחתי אותה, התחלתי לבכות,

424
00:18:03,730 --> 00:18:05,610
"ואמי באה ושאלה,

425
00:18:05,610 --> 00:18:08,925
"'אתה בוכה בגלל
קרובי המשפחה שמעולם לא הכרת?'

426
00:18:08,925 --> 00:18:13,013
"ואני עניתי: 'היתה לה
אותה מחלה שיש לי.'

427
00:18:13,013 --> 00:18:15,594
"אני בוכה כעת, כשאני כותב לך.

428
00:18:15,594 --> 00:18:17,532
"לא שאני כל-כך עצוב,

429
00:18:17,532 --> 00:18:19,250
"אבל הרגשות מציפים אותי,

430
00:18:19,250 --> 00:18:21,410
"כי נראה לי
שהייתי יכול להרוג את עצמי,

431
00:18:21,410 --> 00:18:23,113
"אבל הורי שמרו עלי,

432
00:18:23,113 --> 00:18:24,862
"וכך גם הרופאים,

433
00:18:24,862 --> 00:18:26,716
"ועברתי את הניתוח.

434
00:18:26,716 --> 00:18:29,531
"אני חי ואני אסיר-תודה.

435
00:18:29,531 --> 00:18:31,791
"אנו חיים בתקופה הנכונה,

436
00:18:31,791 --> 00:18:35,670
"גם אם לא תמיד
אנו מרגישים שזה כך."

437
00:18:35,670 --> 00:18:37,567
הרשימה אותי העובדה שהדכאון

438
00:18:37,567 --> 00:18:39,292
נתפש ברבים

439
00:18:39,292 --> 00:18:42,829
כמשהו מודרני, מערבי,
של המעמד הבינוני,

440
00:18:42,829 --> 00:18:46,971
ורציתי לבדוק את אופן פעולתו
במגוון הקשרים אחרים,

441
00:18:46,984 --> 00:18:49,103
ואחד הדברים שהכי עניינו אותי

442
00:18:49,103 --> 00:18:50,893
היה דכאון בקרב העניים.

443
00:18:50,893 --> 00:18:55,254
אז התחלתי לנסות לבדוק
מה נעשה למען עניים בדכאון.

444
00:18:55,254 --> 00:18:57,412
ומה שגיליתי הוא שאנשים עניים

445
00:18:57,412 --> 00:18:59,969
בד"כ לא זוכים לטיפול נגד דכאון.

446
00:18:59,969 --> 00:19:02,888
הדכאון הוא תוצאה
של פגיעוּת גנטית,

447
00:19:02,888 --> 00:19:06,046
שלפי ההנחה נפוצה במידה שווה
בכל האוכלוסיה,

448
00:19:06,046 --> 00:19:07,999
וסביר שהנסיבות שמעוררות אותו,

449
00:19:07,999 --> 00:19:09,902
תהיינה חמורות יותר

450
00:19:09,902 --> 00:19:11,777
אצל אנשים דלי-אמצעים.

451
00:19:11,777 --> 00:19:14,204
ובכל זאת מסתבר
שאם יש לכם

452
00:19:14,204 --> 00:19:16,344
חיים ממש נחמדים,
אך אתם חשים אומללים כל הזמן,

453
00:19:16,344 --> 00:19:18,344
אתם חושבים: "מדוע אני חש כך?

454
00:19:18,344 --> 00:19:20,013
"ודאי יש לי דכאון."

455
00:19:20,013 --> 00:19:21,936
ואתם יוצאים לחפש טיפול.

456
00:19:21,936 --> 00:19:24,029
אבל אם יש לכם חיים
איומים ונוראים,

457
00:19:24,029 --> 00:19:25,896
ואתם מרגישים אומללים כל הזמן,

458
00:19:25,896 --> 00:19:28,722
הרגשתם עולה בקנה אחד
עם אורח חייכם,

459
00:19:28,722 --> 00:19:30,446
ולא עולה על דעתכם המחשבה:

460
00:19:30,446 --> 00:19:32,229
"אולי אפשר לטפל בזה."

461
00:19:32,229 --> 00:19:35,365
כך שיש לנו מגפה
בארץ הזו,

462
00:19:35,365 --> 00:19:38,278
של דכאון בקרב דלי-האמצעים

463
00:19:38,278 --> 00:19:40,790
שאיננו מאובחן, איננו זוכה לטיפול

464
00:19:40,790 --> 00:19:42,846
ואיננו זוכה להתייחסות,

465
00:19:42,846 --> 00:19:45,046
וזו טרגדיה בממדים עצומים.

466
00:19:45,046 --> 00:19:46,534
אז מצאתי אשת-אקדמיה

467
00:19:46,534 --> 00:19:48,351
שערכה מיזם מחקר

468
00:19:48,351 --> 00:19:50,092
במשכנות-עוני מחוץ לוושינגטון,

469
00:19:50,092 --> 00:19:53,089
ובו בחרה נשים שהגיעו
בגלל בעיות בריאותיות אחרות,

470
00:19:53,089 --> 00:19:54,868
ואיבחנה אצלן דכאון,

471
00:19:54,868 --> 00:19:58,134
ואז נתנה להן 6 חודשים
של נוהל הטיפול הנסיוני.

472
00:19:58,134 --> 00:20:00,463
אחת מהן, לולי, הגיעה,

473
00:20:00,463 --> 00:20:02,760
וזה מה שהיא אמרה
ביום בו הגיעה.

474
00:20:02,760 --> 00:20:06,155
היא אמרה - והיא היתה אישה,
דרך אגב,

475
00:20:06,155 --> 00:20:08,247
שילדה 7 ילדים.
היא אמרה:

476
00:20:08,247 --> 00:20:10,898
"פעם היתה לי עבודה,
אבל נאלצתי לוותר עליה

477
00:20:10,898 --> 00:20:12,958
"כי לא יכולתי לצאת מהבית.

478
00:20:12,958 --> 00:20:15,186
"אין לי מה לומר לילדי.

479
00:20:15,186 --> 00:20:17,953
"בבוקר אני רוצה שהם כבר יילכו,

480
00:20:17,953 --> 00:20:20,943
"ואז אני נכנסת למיטה
ומושכת את השמיכה מעל לראש,

481
00:20:20,943 --> 00:20:22,589
"והשעה שלוש,
כשהם חוזרים הביתה,

482
00:20:22,589 --> 00:20:24,390
"מגיעה כל-כך מהר."

483
00:20:24,390 --> 00:20:26,630
היא אמרה: "לקחתי המון 'טיילנול',

484
00:20:26,630 --> 00:20:29,389
"לקחתי כל מה שאפשר לקחת
כדי שאוכל לישון יותר.

485
00:20:29,389 --> 00:20:33,159
"בעלי נהג לומר לי
שאני טיפשה ומכוערת.

486
00:20:33,159 --> 00:20:36,664
"הלוואי ויכולתי להפסיק את הכאב."

487
00:20:36,664 --> 00:20:39,304
היא הוכנסה לנוהל הנסיוני ההוא,

488
00:20:39,304 --> 00:20:41,530
וכשראיינתי אותה אחרי 6 חודשים,

489
00:20:41,530 --> 00:20:46,019
היא מצאה עבודה במעון-יום לילדים--
[צחוק]

490
00:20:46,019 --> 00:20:49,824
--של צי ארה"ב,
היא עזבה את בעלה המתעלל,

491
00:20:49,824 --> 00:20:51,906
והיא אמרה לי:

492
00:20:51,906 --> 00:20:54,275
"ילדי הרבה יותר מאושרים עכשיו."

493
00:20:54,275 --> 00:20:57,132
היא אמרה: "יש חדר אחד
בבית החדש שלי עבור הבנים,

494
00:20:57,132 --> 00:20:58,860
"וחדר אחד עבור הבנות

495
00:20:58,860 --> 00:21:01,289
"אבל בערב כולם באים
אלי למיטה,

496
00:21:01,289 --> 00:21:04,011
"ואנו מכינים ביחד שיעורי-בית והכל.

497
00:21:04,011 --> 00:21:05,684
"אחד מהם רוצה להיות מטיף,

498
00:21:05,684 --> 00:21:07,384
"השני רוצה להיות כבאי,

499
00:21:07,384 --> 00:21:10,350
"ואחת הבנות אומרת
שהיא תהיה עורכת-דין.

500
00:21:10,350 --> 00:21:12,355
"הם כבר לא בוכים כמו פעם,

501
00:21:12,355 --> 00:21:14,913
"והם כבר לא רבים כמו פעם.

502
00:21:14,913 --> 00:21:18,693
"כל מה שאני צריכה עכשיו
הם הילדים שלי.

503
00:21:18,693 --> 00:21:20,605
"הדברים משתנים כל הזמן,

504
00:21:20,605 --> 00:21:25,798
"איך אני מתלבשת, איך אני מרגישה,
איך אני מתנהגת.

505
00:21:25,798 --> 00:21:29,485
"אני כבר יכולה לצאת החוצה
ולא לפחד,

506
00:21:29,485 --> 00:21:32,894
"ולא נראה לי שהרגשות הרעים יחזרו,

507
00:21:32,894 --> 00:21:35,929
"ואילולא ד"ר מירנדה והכל,

508
00:21:35,929 --> 00:21:39,546
"הייתי עדיין בבית
עם השמיכה מעל לראש,

509
00:21:39,546 --> 00:21:41,895
"אם הייתי בכלל עדיין בחיים.

510
00:21:41,895 --> 00:21:45,627
"ביקשתי מאלוהים לשלוח לי מלאך,

511
00:21:45,627 --> 00:21:48,477
"והוא שמע את תפילותי."

512
00:21:49,959 --> 00:21:53,312
התרגשתי מאד לשמע
נסיונות החיים האלה,

513
00:21:53,312 --> 00:21:55,851
והחלטתי לכתוב עליהם

514
00:21:55,851 --> 00:21:57,230
לא רק בספר שעבדתי עליו,

515
00:21:57,230 --> 00:21:58,541
אלא גם במאמר,

516
00:21:58,541 --> 00:22:00,862
אז השגתי הזמנה מה"ניו-יורק טיימס"

517
00:22:00,862 --> 00:22:02,878
לכתוב אודות דכאון בקרב העניים.

518
00:22:02,878 --> 00:22:04,494
הגשתי את הכתבה שלי,

519
00:22:04,494 --> 00:22:06,090
והעורכת קראה לי ואמרה:

520
00:22:06,090 --> 00:22:07,800
"אנו לא יכולים
לפרסם את זה."

521
00:22:07,800 --> 00:22:09,550
שאלתי: "למה לא?"

522
00:22:09,550 --> 00:22:11,855
היא ענתה: "זה יותר מדי דמיוני.

523
00:22:11,855 --> 00:22:15,633
"האנשים האלה נמצאים בתחתית החברה

524
00:22:15,633 --> 00:22:17,337
"ואז הם מקבלים כמה חודשי טיפול

525
00:22:17,337 --> 00:22:19,969
"ופתאום הם מוכנים לנהל
בית השקעות?

526
00:22:19,969 --> 00:22:21,823
"זה יותר מדי בלתי-סביר."

527
00:22:21,823 --> 00:22:24,028
היא אמרה: "מעולם לא שמעתי
על משהו כזה."

528
00:22:24,028 --> 00:22:26,562
עניתי לה: "העובדה שלא שמעת
על זה,

529
00:22:26,562 --> 00:22:29,562
"היא אינדיקציה לכך שאלה חדשות."

530
00:22:29,562 --> 00:22:35,696
[צחוק]
[מחיאות כפיים]

531
00:22:37,317 --> 00:22:39,811
"ואתם כתב-עת חדשותי."

532
00:22:39,811 --> 00:22:41,793
אז אחרי מידה מסוימת
של משא ומתן,

533
00:22:41,793 --> 00:22:43,034
הם הסכימו לכך.

534
00:22:43,034 --> 00:22:44,649
אבל אני חושב הרבה
שמה שהם אמרו

535
00:22:44,649 --> 00:22:46,944
קשור באיזו דרך משונה

536
00:22:46,944 --> 00:22:50,546
לשאט-הנפש שאנשים עדיין חשים
כלפי רעיון הטיפול:

537
00:22:50,549 --> 00:22:55,141
הרעיון שאם נצא איכשהו
ונטפל בהמון אנשים בקהילות העניות,

538
00:22:55,141 --> 00:22:58,665
זה יהיה נצלני,
כי בכך נשנה אותם.

539
00:22:58,667 --> 00:23:02,490
יש מין צו מוסרי כוזב
נפוץ מאד, כנראה,

540
00:23:02,490 --> 00:23:04,843
לפיו הטיפול בדכאון,

541
00:23:04,843 --> 00:23:07,142
התרופות וכן הלאה,
הן תחבולה מלאכותית,

542
00:23:07,142 --> 00:23:09,314
ושזה לא טבעי.

543
00:23:09,314 --> 00:23:12,163
ואני חושב שזה מוטעה מאד.

544
00:23:12,163 --> 00:23:15,695
נשירת שיניים היא דבר טבעי,

545
00:23:15,695 --> 00:23:19,025
אבל איש אינו יוצא נגד
משחות השיניים,

546
00:23:19,025 --> 00:23:21,693
לפחות לא בחוגים שלי.

547
00:23:21,693 --> 00:23:23,655
ואנשים גם אומרים:
"אבל האם הדכאון

548
00:23:23,655 --> 00:23:25,840
"איננו חלק
ממה שאנשים צריכים לחוות?

549
00:23:25,840 --> 00:23:27,581
"האם זה לא חלק מהאבולוציה?

550
00:23:27,581 --> 00:23:29,488
"האם זה לא חלק מהאישיות?"

551
00:23:29,488 --> 00:23:32,234
ועל כך הייתי עונה,
שמצב הרוח הוא סתגלני.

552
00:23:32,234 --> 00:23:37,413
היכולת לחוות עצב ופחד,
חדווה ועונג,

553
00:23:37,413 --> 00:23:39,208
וכל יתר מצבי הרוח שלנו,

554
00:23:39,208 --> 00:23:41,272
יש בכך ערך עצום.

555
00:23:41,272 --> 00:23:44,319
ואילו דכאון חמור
הוא משהו שקורה

556
00:23:44,319 --> 00:23:46,331
כשהמערכת הזאת מתקלקלת.

557
00:23:46,331 --> 00:23:48,048
זהו חוסר-הסתגלות.

558
00:23:48,048 --> 00:23:49,620
אנשים באים אלי ואומרים:

559
00:23:49,620 --> 00:23:52,388
"אם רק אחזיק מעמד עוד שנה,

560
00:23:52,388 --> 00:23:54,464
"אוכל לעבור את זה."

561
00:23:54,464 --> 00:23:56,767
ואני תמיד עונה להם:
"אולי תעבור את זה,

562
00:23:56,767 --> 00:23:59,476
"אבל לעולם לא תהיה שוב
בן 37.

563
00:23:59,476 --> 00:24:01,086
"החיים קצרים,


564
00:24:01,086 --> 00:24:03,982
"ואתה מדבר על שנה שלמה
של הרמת-ידיים.

565
00:24:03,982 --> 00:24:05,520
"תחשוב על זה טוב."

566
00:24:05,520 --> 00:24:08,366
זאת דלות משונה
של השפה האנגלית,

567
00:24:08,366 --> 00:24:10,474
ובעצם של הרבה שפות אחרות,

568
00:24:10,474 --> 00:24:12,692
כשאנו משתמשים
באותה המילה, "דכאון",

569
00:24:12,692 --> 00:24:14,497
כדי לתאר איך ילד מרגיש

570
00:24:14,497 --> 00:24:16,479
כשיורד גשם ביום ההולדת שלו,

571
00:24:16,479 --> 00:24:18,737
וגם כדי לתאר
איך מישהו מרגיש

572
00:24:18,737 --> 00:24:21,191
בדקה שלפני התאבדותו.

573
00:24:21,191 --> 00:24:24,296
אנשים שואלים אותי:
"האם זה נובע מעצב רגיל?"

574
00:24:24,296 --> 00:24:27,440
ואני עונה: "במובן מסוים,
זה נובע מעצב רגיל.

575
00:24:27,440 --> 00:24:29,640
"יש מידה מסוימת של המשכיות,

576
00:24:29,640 --> 00:24:31,597
"אבל זה כמו ההמשכיות,

577
00:24:31,597 --> 00:24:33,584
"שבין מצב שיש לך
גדר ברזל סביב הבית,

578
00:24:33,584 --> 00:24:35,261
"ומופיע בה כתם חלודה

579
00:24:35,261 --> 00:24:38,007
"שדורש ממך קצת ליטוש וצביעה,

580
00:24:38,007 --> 00:24:40,654
"לבין מה שיקרה אם תעזוב
את הבית למשך 100 שנה

581
00:24:40,654 --> 00:24:43,552
"והוא מחליד עד שהוא
הופך לערימה

582
00:24:43,552 --> 00:24:44,786
"של חלודה חומה.

583
00:24:44,786 --> 00:24:46,959
"ואותו כתם חלודה חום,

584
00:24:46,959 --> 00:24:48,748
"אותה בעיית חלודה חומה,

585
00:24:48,748 --> 00:24:51,737
"היא זו שבה אנו רוצים לטפל."

586
00:24:51,737 --> 00:24:53,977
אז כעת אנשים אומרים:

587
00:24:53,977 --> 00:24:56,708
"אתה לוקח את גלולות האושר האלה,
אז אתה מרגיש מאושר?"

588
00:24:56,708 --> 00:24:58,594
ואני לא.

589
00:24:58,594 --> 00:25:01,416
אבל אני לא מרגיש עצוב
בגלל הצורך לאכול ארוחת-צהריים,

590
00:25:01,416 --> 00:25:04,252
ואני לא מרגיש עצוב
בגלל המשיבון שלי,

591
00:25:04,252 --> 00:25:07,097
ואני לא מרגיש עצוב בגלל מקלחת.

592
00:25:07,097 --> 00:25:09,951
אני מרגיש בעצם יותר,
כך נראה לי,

593
00:25:09,951 --> 00:25:12,381
כי אני יכול להרגיש עצב
בלי להרגיש אפס.

594
00:25:12,381 --> 00:25:16,728
אני חש עצב בגלל
אכזבות מקצועיות,

595
00:25:16,728 --> 00:25:19,075
בגלל יחסים שנפגעו,

596
00:25:19,075 --> 00:25:21,114
בגלל ההתחממות הגלובלית.

597
00:25:21,114 --> 00:25:23,839
היום אלה הדברים
שבגללם אני חש עצב.

598
00:25:23,839 --> 00:25:26,573
ושאלתי את עצמי:
"אז מה המסקנה?

599
00:25:26,573 --> 00:25:29,134
"איך אותם אנשים, שיש להם
חיים טובים יותר

600
00:25:29,134 --> 00:25:31,688
"ודכאון גדול עוד יותר,
הצליחו לעבור את זה?

601
00:25:31,688 --> 00:25:34,485
"מהו מנגנון הגמישות?"

602
00:25:34,485 --> 00:25:36,569
והמסקנה שהגעתי אליה עם הזמן

603
00:25:36,569 --> 00:25:39,485
היא שהאנשים שמתכחשים לחוויה שלהם,

604
00:25:39,485 --> 00:25:41,517
שאומרים: "לפני הרבה זמן
הייתי מדוכא,

605
00:25:41,517 --> 00:25:43,254
"ואני לא רוצה לחשוב על זה יותר

606
00:25:43,254 --> 00:25:44,496
"ואני לא מתכוון להתייחס לזה

607
00:25:44,496 --> 00:25:46,386
"ופשוט אמשיך עם החיים שלי",

608
00:25:46,386 --> 00:25:48,345
באופן אירוני, אלה האנשים

609
00:25:48,345 --> 00:25:51,043
שהכי משועבדים למה שהם
סובלים ממנו.

610
00:25:51,043 --> 00:25:53,607
הדחקת הדכאון מחזקת אותו.

611
00:25:53,607 --> 00:25:56,887
כשמסתתרים מפניו, הוא גדל.

612
00:25:56,887 --> 00:25:59,747
והאנשים שחיים טוב יותר

613
00:25:59,747 --> 00:26:02,346
הם אלה שיכולים לשאת את העובדה

614
00:26:02,346 --> 00:26:03,968
שיש להם המחלה הזאת.

615
00:26:03,968 --> 00:26:06,438
אלה שיכולים לעמוד בדכאון שלהם

616
00:26:06,438 --> 00:26:08,220
הם אלה שמשיגים גמישות.

617
00:26:08,220 --> 00:26:10,003
פרנק רוסאקוף אמר לי:

618
00:26:10,003 --> 00:26:11,519
"אם היה עלי
לעבור זאת שוב,

619
00:26:11,519 --> 00:26:13,656
"אולי לא הייתי עושה זאת
באותה דרך,

620
00:26:13,656 --> 00:26:15,620
"אבל באופן מוזר אני אסיר-תודה

621
00:26:15,620 --> 00:26:17,123
"על מה שחוויתי.

622
00:26:17,123 --> 00:26:20,940
"אני שמח שהייתי בבית החולים
40 פעם.

623
00:26:20,940 --> 00:26:23,543
"זה לימד אותי המון על אהבה,

624
00:26:23,543 --> 00:26:26,383
"ומערכת היחסים שלי
עם הורי ורופאי

625
00:26:26,383 --> 00:26:30,772
"היתה תמיד יקרה ללבי,
ותמיד תהיה."

626
00:26:30,772 --> 00:26:32,698
ומגי רובינס אמרה:

627
00:26:32,698 --> 00:26:35,687
"פעם הייתי מתנדבת במרפאת איידס,

628
00:26:35,687 --> 00:26:38,701
"והייתי רק מדברת
ומדברת ומדברת,

629
00:26:38,701 --> 00:26:40,514
"והאנשים שאיתם התעסקתי

630
00:26:40,514 --> 00:26:42,581
"לא ממש הגיבו,
ואני חשבתי לעצמי:

631
00:26:42,581 --> 00:26:46,542
"'זה לא יפה מצידם
או מועיל להם.'

632
00:26:46,542 --> 00:26:48,184
"ואז הבנתי,

633
00:26:48,184 --> 00:26:50,311
"הבנתי שהם לא ימשיכו

634
00:26:50,311 --> 00:26:52,698
"מעבר לאותם דקות ראשונות
של שיחה בטלה.

635
00:26:52,698 --> 00:26:54,755
"זו תישאר עבורם רק הזדמנות

636
00:26:54,755 --> 00:26:57,633
"שבה לי אין איידס
ואני לא גוססת,

637
00:26:57,633 --> 00:27:00,606
"אבל אני מסוגלת לעמוד בכך
שהם כן.

638
00:27:00,606 --> 00:27:02,393
"והם באמת גססו.

639
00:27:02,393 --> 00:27:05,996
"הצרכים שלנו הם הנכסים
הכי גדולים שלנו.

640
00:27:05,996 --> 00:27:08,135
"מסתבר שלמדתי להעניק

641
00:27:08,135 --> 00:27:10,940
"את כל הדברים
שאני זקוקה להם."

642
00:27:12,160 --> 00:27:16,041
מתן ערך לדכאונו של אדם
אינו מונע נסיגות,

643
00:27:16,045 --> 00:27:18,706
אבל אולי בזכותו, הסיכוי לנסיגה

644
00:27:18,706 --> 00:27:22,924
ואף הנסיגה עצמה,
ייעשו נסבלים יותר.

645
00:27:22,924 --> 00:27:24,969
מדובר פחות

646
00:27:24,969 --> 00:27:27,144
במציאת משמעות גדולה ובהגעה למסקנה

647
00:27:27,144 --> 00:27:29,171
שהדכאון שלך היה מאד משמעותי.

648
00:27:29,171 --> 00:27:31,342
אלא יותר בחיפוש
אחר אותה משמעות

649
00:27:31,342 --> 00:27:33,146
ובמחשבה, כשזה יחזור:

650
00:27:33,146 --> 00:27:34,786
"זה יהיה גהינום,

651
00:27:34,786 --> 00:27:37,487
"אבל אני אלמד מזה משהו."

652
00:27:37,487 --> 00:27:39,751
בדכאון שלי למדתי

653
00:27:39,751 --> 00:27:41,764
עד כמה רגש
יכול להיות חזק,

654
00:27:41,764 --> 00:27:44,861
עד כמה בכוחו להיות
אמיתי יותר מהעובדות,

655
00:27:44,861 --> 00:27:50,710
וגיליתי שאותה חוויה
איפשרה לי לחוות רגש חיובי

656
00:27:50,710 --> 00:27:54,222
באופן יותר עז וממוקד.

657
00:27:54,222 --> 00:27:57,709
ההיפך מדכאון איננו אושר,

658
00:27:57,709 --> 00:27:59,163
אלא חיוניות,

659
00:27:59,163 --> 00:28:01,904
וכיום, חיי מלאי חיוניות,

660
00:28:01,904 --> 00:28:04,649
אפילו בימים שבהם אני עצוב.

661
00:28:04,649 --> 00:28:07,962
הרגשתי לווייה במוחי,

662
00:28:07,962 --> 00:28:09,986
והתיישבתי לצידו של הענק

663
00:28:09,986 --> 00:28:12,233
בקצה העולם,

664
00:28:12,233 --> 00:28:14,322
וגיליתי

665
00:28:14,322 --> 00:28:16,173
משהו בתוככי עצמי

666
00:28:16,173 --> 00:28:18,306
שאותו מן הסתם אכנה
"נשמה",

667
00:28:18,306 --> 00:28:22,062
ושאותו לא ניסחתי לעצמי
עד אותו יום, לפני 20 שנה,

668
00:28:22,062 --> 00:28:26,580
כשהגהינום בא אלי לביקור-פתע.

669
00:28:26,580 --> 00:28:30,678
נראה לי
שאף ששנאתי להיות מדוכא

670
00:28:30,678 --> 00:28:33,012
ושלא אשמח להיות שוב מדוכא,

671
00:28:33,012 --> 00:28:35,756
הרי שמצאתי דרך לאהוב
את הדכאון שלי.

672
00:28:35,756 --> 00:28:37,781
אני אוהב אותו
משום שהוא אילץ אותי

673
00:28:37,781 --> 00:28:40,550
למצוא את השמחה ולהיאחז בה.

674
00:28:40,550 --> 00:28:44,038
אני אוהב אותו
כי בכל יום אני מחליט,

675
00:28:44,038 --> 00:28:45,578
לפעמים דרך-משחק,

676
00:28:45,578 --> 00:28:48,276
ולפעמים במנוגד להגיון
של אותו רגע,

677
00:28:48,276 --> 00:28:50,854
לדבוק בסיבות לחיות.

678
00:28:50,854 --> 00:28:54,977
והקימה הזו לתחייה
היא בעיני זכות-יתר עצומה.

679
00:28:54,977 --> 00:28:56,940
תודה לכם.

680
00:28:56,940 --> 00:29:02,096
[מחיאות כפיים]