WEBVTT

00:00:03.627 --> 00:00:07.838
הִרְגַּשְׁתִּי הַלְוָיָה בְּמֹחִי

00:00:07.838 --> 00:00:10.240
וּמִתְאַבְּלִים אָנֶה וְאָנָה

00:00:10.240 --> 00:00:12.900
דָרְכוּ דָרוֹךְ-דָרוֹךְ – עַד נִדְמָה

00:00:12.900 --> 00:00:15.836
כִּי תְבוּנָתִי נִפְרֶכֶת-נִשְׁבָּרֶת –

00:00:15.836 --> 00:00:17.605
וְאַחֲרֵי שֶׁנִּתְיַשְּׁבוּ כֻּלָּם,

00:00:17.605 --> 00:00:19.603
טֶקֶס-אַשְׁכָּבָה כְּמוֹ תֹף

00:00:19.603 --> 00:00:22.315
הָלַם הָלוֹם-הָלוֹם – עַד חָשַׁבְתִּי

00:00:22.315 --> 00:00:25.831
שַׂרְעַפַּי קוֹפְאִים הָלוֹךְ וְקָפוֹא

00:00:25.831 --> 00:00:27.707
אֲזַי שָׁמַעְתִּי, מְרִימִים אָרוֹן

00:00:27.707 --> 00:00:29.994
וְשׁוּב חוֹרְקִים עַל גַּבֵּי נִשְׁמָתִי

00:00:29.994 --> 00:00:33.053
בְּהָהֵם מַגְּפֵי-עוֹפֶרֶת,

00:00:33.053 --> 00:00:36.070
וְאָז הִתְחִיל מְלֹא-הֶחָלָל לְצַלְצֵל

00:00:36.070 --> 00:00:38.210
כְּאִלּוּ כָּל הָרָקִיעַ – פַּעֲמוֹן

00:00:38.210 --> 00:00:40.201
וְהַהֲוָיָה – כֻּלָּהּ אֹזֶן אַחַת

00:00:40.201 --> 00:00:43.284
וַאֲנִי וּדְמָמָה – מִין גֶּזַע נָכְרִי

00:00:43.284 --> 00:00:46.493
טָרוּף, בָּדָד, פֹּה –

00:00:46.493 --> 00:00:49.670
וְאָז נִשְׁבַּר קֶרֶשׁ בְּרִצְפַּת-שִׂכְלִי

00:00:49.670 --> 00:00:53.011
וַאֲנִי נָפַלְתִּי מַטָּה-מַטָּה

00:00:53.011 --> 00:00:55.686
וְעִם כָּל צְלִילָה וּצְלִילָה
פָּגַעְתִּי בְּעוֹלָם-עוֹלָם

00:00:55.686 --> 00:01:00.198
וְלֹא יָסַפְתִּי דַעַת – אָז.
[עברית: אברהם רגלסון]

NOTE Paragraph

00:01:00.198 --> 00:01:03.680
אנו מכירים את הדכאון
דרך דימויים.

00:01:03.680 --> 00:01:07.389
אמילי דיקינסון הצליחה להביעו
בלשון בני-אדם,

00:01:07.389 --> 00:01:10.130
וגויה - בתמונה.

00:01:10.130 --> 00:01:12.113
מחצית ממטרתה של האמנות

00:01:12.113 --> 00:01:15.997
היא לתאר מצבים סמליים כאלה.

NOTE Paragraph

00:01:15.997 --> 00:01:19.587
באשר לי,
תמיד חשבתי עצמי קשוח,

00:01:19.587 --> 00:01:21.460
אדם שיכול היה לשרוד,

00:01:21.460 --> 00:01:24.614
אילו נשלח למחנה-ריכוז.

NOTE Paragraph

00:01:24.614 --> 00:01:27.497
ב-1991 חוויתי סדרה של אובדנים.

00:01:27.497 --> 00:01:29.198
אמי נפטרה,

00:01:29.198 --> 00:01:31.324
מערכת-יחסים שלי הסתיימה,

00:01:31.324 --> 00:01:35.277
עקרתי בחזרה לארצות הברית
אחרי מספר שנים בחו"ל,

00:01:35.277 --> 00:01:38.432
ויצאתי מכל המסות האלה
ללא פגע.

NOTE Paragraph

00:01:38.432 --> 00:01:41.539
אך ב-1994,
שלוש שנים אחר-כך,

00:01:41.539 --> 00:01:45.932
מצאתי שאני מאבד עניין
כמעט בכל דבר ודבר.

00:01:45.932 --> 00:01:47.577
לא רציתי לעשות דבר מהדברים

00:01:47.577 --> 00:01:49.959
שקודם לכן רציתי לעשות,

00:01:49.959 --> 00:01:51.877
ולא ידעתי מדוע.

00:01:51.877 --> 00:01:53.697
ההיפך מדכאון

00:01:53.697 --> 00:01:56.934
איננו אושר, אלא חיוניות,

00:01:56.934 --> 00:01:58.429
והחיוניות היא

00:01:58.429 --> 00:02:02.082
שכנראה דלפה ממני באותו רגע.

00:02:02.082 --> 00:02:04.237
כל מה שהיה צריך להיעשות

00:02:04.237 --> 00:02:06.411
נראה כטירחה רבה מדי.

00:02:06.411 --> 00:02:08.058
הייתי בא הביתה,

00:02:08.058 --> 00:02:11.440
רואה את האור האדום המהבהב
במשיבון שלי,

00:02:11.440 --> 00:02:13.585
ובמקום לשמוח על ידיעות מחברי,

00:02:13.585 --> 00:02:15.133
הייתי חושב:

00:02:15.133 --> 00:02:18.368
"כמה הרבה אנשים
שצריך להחזיר להם צלצול!"

00:02:18.368 --> 00:02:20.755
או שהייתי מחליט לאכול,

00:02:20.755 --> 00:02:23.301
ואז הייתי חושב שיהיה עלי
להוציא את האוכל,

00:02:23.301 --> 00:02:25.340
להניחו על צלחת,

00:02:25.340 --> 00:02:29.389
לחתוך אותו, ללעוס אותו
ולבלוע אותו,

00:02:29.389 --> 00:02:33.090
וחשתי כאילו אלה
התחנות במסעו של הצלב.

NOTE Paragraph

00:02:33.090 --> 00:02:35.541
ואחד הדברים
שמרבים ליפול בין הכסאות

00:02:35.541 --> 00:02:37.443
בדיונים אודות הדכאון

00:02:37.443 --> 00:02:39.801
הוא שאתה יודע שזה מגוחך.

00:02:39.801 --> 00:02:42.537
אתה יודע שזה מגוחך
בעודך חווה את זה.

00:02:42.537 --> 00:02:44.681
אתה יודע שרוב האנשים מצליחים

00:02:44.681 --> 00:02:46.995
להקשיב להודעות שלהם
ולאכול ארוחת-צהריים

00:02:46.995 --> 00:02:50.167
ולהתארגן כדי ללכת להתקלח,
לצאת מהדלת הקדמית

00:02:50.167 --> 00:02:51.644
ושזה לא עניין גדול,

00:02:51.644 --> 00:02:54.985
ואתה בכל זאת נתון באחיזתו

00:02:54.985 --> 00:02:58.737
ואינך יכול למצוא שום דרך
לחמוק ממנו.

00:02:58.737 --> 00:03:03.236
אז התחלתי להרגיש כיצד
אני עושה פחות

00:03:03.236 --> 00:03:05.326
וחושב פחות

00:03:05.326 --> 00:03:07.694
ומרגיש פחות.

00:03:07.694 --> 00:03:10.049
זה היה סוג של התאיינות.

NOTE Paragraph

00:03:10.049 --> 00:03:12.415
ואז הגיעה החרדה.

00:03:12.415 --> 00:03:16.274
אילו אמרתם לי שעלי להיות
בדכאון במשך החודש הקרוב,

00:03:16.283 --> 00:03:19.507
הייתי עונה: "כל עוד ברור לי
שזה עד נובמבר, אני מסוגל לכך."

00:03:19.507 --> 00:03:20.623
אך אילו אמרתם לי:

00:03:20.623 --> 00:03:23.923
"עליך להיות בחרדה עמוקה
במשך החודש הקרוב,"

00:03:23.923 --> 00:03:26.296
הייתי מעדיף לחתוך לעצמי
את הוורידים במקום לעבור את זה.

00:03:26.296 --> 00:03:28.078
היתה כל הזמן ההרגשה הזאת,

00:03:28.078 --> 00:03:30.306
כמו ההרגשה שיש לכם
כשאתם הולכים,

00:03:30.306 --> 00:03:33.598
ואז מחליקים או מועדים
והקרקע עולה במהירות לקראתכם,

00:03:33.598 --> 00:03:36.311
אבל במקום שזה יימשך חצי שניה,

00:03:36.311 --> 00:03:38.249
זה נמשך שישה חודשים.

00:03:38.249 --> 00:03:41.281
זו תחושה של היות מפוחד כל הזמן

00:03:41.281 --> 00:03:45.057
מבלי לדעת אפילו ממה.

00:03:45.057 --> 00:03:47.477
והיה זה אז כשהתחלתי לחשוב

00:03:47.477 --> 00:03:51.476
שפשוט מכאיב מדי להישאר בחיים,

00:03:51.476 --> 00:03:54.060
שהסיבה היחידה לא להתאבד

00:03:54.060 --> 00:03:57.191
היא לא לפגוע באנשים אחרים.

NOTE Paragraph

00:03:57.191 --> 00:04:00.184
ויום אחד לבסוף התעוררתי

00:04:00.200 --> 00:04:02.208
וחשבתי שאולי חטפתי שבץ,

00:04:02.208 --> 00:04:06.889
כי שכבתי במיטה קפוא כולי,
כשאני מביט בטלפון וחושב:

00:04:06.889 --> 00:04:10.451
"משהו לא בסדר
ועלי לקרוא לעזרה",

00:04:10.451 --> 00:04:12.186
ולא יכולתי להושיט את זרועי,

00:04:12.186 --> 00:04:14.648
להרים את הטלפון ולחייג.

00:04:14.648 --> 00:04:18.802
ולבסוף, אחרי 4 שעות תמימות
של שכיבה ובהייה בו,

00:04:18.802 --> 00:04:20.164
הטלפון צלצל,

00:04:20.164 --> 00:04:22.412
ואיכשהו הצלחתי להרים אותו,

00:04:22.412 --> 00:04:24.212
וזה היה אבי,

00:04:24.212 --> 00:04:27.315
ואני אמרתי: "אני בצרה חמורה.

00:04:27.315 --> 00:04:29.528
"אנו חייבים לעשות משהו."

NOTE Paragraph

00:04:29.528 --> 00:04:35.236
ביום למחרת התחלתי עם התרופות
ועם הטיפול.

00:04:35.236 --> 00:04:39.401
והתחלתי גם להתמודד
עם השאלה הנוראה הזו:

00:04:39.410 --> 00:04:44.043
אם אני לא הטיפוס הקשוח
שהיה שורד מחנה-ריכוז,

00:04:44.043 --> 00:04:45.679
אז מי אני?

00:04:45.679 --> 00:04:47.628
ואם עלי לקחת תרופות,

00:04:47.628 --> 00:04:51.335
האם התרופות הופכות אותי לעצמי
בצורה מלאה יותר,

00:04:51.335 --> 00:04:53.754
או שמא הן הופכות אותי
למישהו אחר?

00:04:53.754 --> 00:04:55.450
ואיך אני מרגיש בקשר לכך

00:04:55.450 --> 00:04:57.989
שאולי הן הופכות אותי
למישהו אחר?

NOTE Paragraph

00:04:57.989 --> 00:05:01.300
שני דברים עמדו לצידי
כשהתחלתי במאבק הזה.

00:05:01.300 --> 00:05:04.280
הראשון הוא שאובייקטיבית, ידעתי

00:05:04.280 --> 00:05:05.901
שהיו לי חיים יפים,

00:05:05.901 --> 00:05:07.786
ושאם רק אוכל להבריא,

00:05:07.786 --> 00:05:11.004
יש משהו בסוף הדרך
שראוי לחיות בשבילו.

00:05:11.010 --> 00:05:14.052
והשני הוא שהיתה לי גישה
לטיפול טוב.

NOTE Paragraph

00:05:14.052 --> 00:05:17.816
אבל בכל זאת היו לי
התקדמויות ונסיגות,

00:05:17.816 --> 00:05:20.095
והתקדמויות ונסיגות,

00:05:20.095 --> 00:05:23.139
ועוד התקדמויות ונסיגות,

00:05:23.139 --> 00:05:25.092
ולבסוף הבנתי

00:05:25.092 --> 00:05:27.336
שיהיה עלי לקחת תרופות

00:05:27.336 --> 00:05:29.632
ולהיות בטיפול לנצח.

00:05:29.632 --> 00:05:30.666
ושאלתי את עצמי:

00:05:30.666 --> 00:05:33.770
"אבל האם זאת בעיה כימית
או פסיכולוגית?

00:05:33.770 --> 00:05:37.466
"והאם דרושה תרופה כימית
או תרופה פילוסופית?"

00:05:37.466 --> 00:05:39.525
ולא יכולתי להחליט מה נכון.

00:05:39.525 --> 00:05:42.002
ואז הבנתי שלמעשה,

00:05:42.002 --> 00:05:44.076
איננו מתקדמים מספיק
בשום תחום מהם

00:05:44.076 --> 00:05:46.013
כדי שיוכלו להסביר את הדברים
באופן מוחלט.

00:05:46.013 --> 00:05:49.260
התרופה הכימית והתרופה הפסיכולוגית

00:05:49.260 --> 00:05:51.062
לשתיהן יש תפקיד שעליהן למלא,

00:05:51.062 --> 00:05:54.805
והבנתי גם שהדכאון הוא משהו

00:05:54.805 --> 00:05:57.308
ששזור בנו עמוק כל-כך

00:05:57.308 --> 00:05:58.927
עד שאין להפרידו

00:05:58.927 --> 00:06:01.413
מהאופי והאישיות שלנו.

NOTE Paragraph

00:06:01.413 --> 00:06:04.627
ברצוני לטעון שהטיפולים
שיש לנו עבור הדכאון

00:06:04.627 --> 00:06:05.961
הם מזעזעים.

00:06:05.961 --> 00:06:07.817
הם אינם יעילים ביותר.

00:06:07.817 --> 00:06:09.650
הם יקרים עד מאד.

00:06:09.650 --> 00:06:12.099
הם מלווים באינספור השפעות-לוואי.

00:06:12.099 --> 00:06:13.888
הם בגדר אסון.

00:06:13.888 --> 00:06:16.766
אבל אני כה אסיר-תודה
על כך שאני חי היום,

00:06:16.766 --> 00:06:18.576
ולא לפני 50 שנה,

00:06:18.576 --> 00:06:21.487
כי אז לא היה כמעט
שום פתרון.

00:06:21.488 --> 00:06:24.069
אני מקווה ש-50 שנה מהיום,

00:06:24.069 --> 00:06:25.926
אנשים ישמעו על הטיפולים שלי

00:06:25.926 --> 00:06:30.899
ויזדעזעו למחשבה שמישהו נחשף
למדע פרימיטיבי כזה.

NOTE Paragraph

00:06:30.899 --> 00:06:35.441
הדכאון הוא הפגם באהבה.

00:06:35.441 --> 00:06:38.582
אם הייתם נשואים למישהי וחשבתם,

00:06:38.582 --> 00:06:42.177
"אם אשתי תמות,
אמצא מישהי אחרת",

00:06:42.177 --> 00:06:45.213
זו אינה האהבה שאנו מכירים.

00:06:45.213 --> 00:06:49.817
לא קיימת אהבה
ללא הציפייה לאובדן,

00:06:49.817 --> 00:06:56.021
ואותו צל של יאוש
עשוי להיות המניע לאינטימיות.

NOTE Paragraph

00:06:56.021 --> 00:06:59.059
יש 3 דברים שאנשים
נוטים לבלבל ביניהם:

00:06:59.059 --> 00:07:02.859
דכאון, יגון ועצבות.

00:07:02.859 --> 00:07:06.145
היגון הוא במפורש תגובה:

00:07:06.145 --> 00:07:09.104
אם חוויתם אובדן
ואתם חשים אומללות שלא תיאמן,

00:07:09.104 --> 00:07:10.737
ואחרי שישה חודשים,

00:07:10.737 --> 00:07:13.959
אתם עדיין עצובים עמוקות,
אך מתפקדים קצת טוב יותר,

00:07:13.959 --> 00:07:15.687
זה כנראה יגון,

00:07:15.687 --> 00:07:19.439
שלבסוף יסתיים כנראה מעצמו
במידה זו או אחרת.

00:07:19.439 --> 00:07:22.179
אם אתם חווים אובדן עקב אסון,

00:07:22.179 --> 00:07:23.393
ומרגישים נורא,

00:07:23.393 --> 00:07:26.390
ושישה חודשים אח"כ
אתם בקושי מתפקדים,

00:07:26.390 --> 00:07:31.465
מדובר כנראה בדכאון, שהתעורר
עקב נסיבות האסון.

00:07:31.465 --> 00:07:35.081
מסלול הזמן מספר לנו המון.

00:07:35.081 --> 00:07:38.439
אנשים רואים בדכאון סתם עצבות.

00:07:38.439 --> 00:07:40.775
מדובר בהרבה, הרבה מדי עצבות,

00:07:40.775 --> 00:07:42.439
הרבה מדי יגון

00:07:42.439 --> 00:07:45.368
בגלל סיבה קלושה מדי.

NOTE Paragraph

00:07:45.368 --> 00:07:48.115
כשהתחלתי לנסות להבין את הדכאון,

00:07:48.115 --> 00:07:50.950
ולראיין אנשים שחוו אותו,

00:07:50.950 --> 00:07:54.701
גיליתי שיש אנשים שלכאורה,
על פני השטח,

00:07:54.701 --> 00:07:57.786
יש להם מעין
דכאון מתון יחסית

00:07:57.786 --> 00:08:01.195
שבכל זאת
הגביל אותם לחלוטין.

00:08:01.195 --> 00:08:04.383
והיו אחרים שהיה להם
מה שנשמע, לפי תיאוריהם,

00:08:04.383 --> 00:08:06.616
כמו דכאון חמור ונורא

00:08:06.616 --> 00:08:09.431
ובכל זאת ניהלו חיים טובים
בין הסדקים

00:08:09.431 --> 00:08:11.586
של התקפי הדכאון שלהם.

00:08:11.586 --> 00:08:14.271
ואני יצאתי לגלות מהו הדבר

00:08:14.271 --> 00:08:15.874
שגורם לאנשים מסוימים

00:08:15.874 --> 00:08:18.127
להיות יותר גמישים מאחרים.

00:08:18.127 --> 00:08:21.526
מהם המנגנונים
שמאפשרים לאנשים לשרוד?

00:08:21.530 --> 00:08:24.699
אז יצאתי וראיינתי
אדם אחרי אדם

00:08:24.699 --> 00:08:26.874
שסבלו מדכאון.

NOTE Paragraph

00:08:26.874 --> 00:08:28.825
אחד הראשונים שראיינתי

00:08:28.825 --> 00:08:30.706
תיאר את הדכאון

00:08:30.706 --> 00:08:33.967
כצורה איטית של להיות מת,

00:08:33.967 --> 00:08:36.091
וטוב ששמעתי את זה
כבר בהתחלה,

00:08:36.091 --> 00:08:37.457
כי זה הזכיר לי

00:08:37.457 --> 00:08:39.456
שאותה צורה איטית של מוות

00:08:39.456 --> 00:08:41.491
יכולה להוביל למיתה אמיתית,

00:08:41.491 --> 00:08:43.495
וזה כבר עניין רציני.

00:08:43.495 --> 00:08:46.154
זוהי המוגבלות הכי נפוצה בעולם,

00:08:46.154 --> 00:08:49.184
ואנשים מתים ממנה
מידי יום ביומו.

NOTE Paragraph

00:08:49.184 --> 00:08:52.953
אחד האנשים איתם שוחחתי,
כשניסיתי להבין זאת,

00:08:52.953 --> 00:08:54.595
היתה חברה אהובה

00:08:54.595 --> 00:08:56.613
שהכרתי במשך שנים רבות,

00:08:56.613 --> 00:09:01.055
ושסבלה מהתקף פסיכוטי
בשנתה הראשונה בקולג',

00:09:01.059 --> 00:09:04.115
ואז שקעה בדכאון מחריד.

00:09:04.115 --> 00:09:05.541
היא סבלה ממחלה דו-קוטבית,

00:09:05.541 --> 00:09:08.184
או מניה-דיפרסיה,
כפי שנודעה באותם ימים.

00:09:08.184 --> 00:09:11.948
ואחר היא חיה טוב מאד
במשך שנים, על כדורי ליתיום,

00:09:11.948 --> 00:09:13.311
ובסופו של דבר,

00:09:13.311 --> 00:09:15.271
הופסק הטיפול שלה בליתיום,

00:09:15.271 --> 00:09:17.106
כדי לראות איך תסתדר בלעדיו,

00:09:17.106 --> 00:09:19.081
והיה לה עוד התקף פסיכוטי,

00:09:19.081 --> 00:09:21.419
והיא שקעה בדכאון הנורא ביותר

00:09:21.419 --> 00:09:23.291
שאי-פעם ראיתי,

00:09:23.291 --> 00:09:26.306
ובמהלכו ישבה בדירת הוריה,

00:09:26.306 --> 00:09:29.383
פחות או יותר קטטונית,
למעשה מבלי לזוז,

00:09:29.383 --> 00:09:31.865
יום אחרי יום אחרי יום.

00:09:31.865 --> 00:09:35.082
וכשראיינתי אותה אודות חוויה זו
אחרי כמה שנים --

00:09:35.082 --> 00:09:38.413
היא משוררת ופסיכיאטרית,
ושמה מגי רובינס --

00:09:38.413 --> 00:09:41.646
כשראיינתי אותה, היא אמרה:

00:09:41.646 --> 00:09:45.030
"שרתי את 'איפה הפרחים כולם?'

00:09:45.030 --> 00:09:48.240
"שוב ושוב, כדי להעסיק את מוחי.

00:09:48.240 --> 00:09:51.375
"שרתי כדי להחריש דברים
שהמוח שלי אמר,

00:09:51.375 --> 00:09:52.593
"דברים כמו:

00:09:52.593 --> 00:09:56.251
"'את כלום. את אפס.

00:09:56.251 --> 00:09:58.691
"לא מגיע לך לחיות.'

00:09:58.691 --> 00:10:00.869
"ואז גם התחלתי לחשוב

00:10:00.869 --> 00:10:03.082
"על להרוג את עצמי."

NOTE Paragraph

00:10:03.082 --> 00:10:04.990
כשאתם בדכאון, אינכם חושבים

00:10:04.990 --> 00:10:07.127
שעטיתם צעיף אפור

00:10:07.127 --> 00:10:09.107
שאתם רואים את העולם
דרך הערפל

00:10:09.107 --> 00:10:11.001
של מצב רוח רע.

00:10:11.001 --> 00:10:13.721
אלא אתם חושבים שהצעיף הוסר,

00:10:13.721 --> 00:10:15.643
צעיף האושר,

00:10:15.643 --> 00:10:18.067
ושכעת אתם רואים נכוחה.

00:10:18.067 --> 00:10:22.921
קל יותר לעזור לסכיזופרנים,
שמבינים שיש משהו זר בתוכם,

00:10:22.921 --> 00:10:25.029
שיש לסלקו,

00:10:25.029 --> 00:10:27.193
אבל עם המדוכאים זה קשה,

00:10:27.193 --> 00:10:31.040
כי אנו מאמינים שאנו רואים
את האמת.

NOTE Paragraph

00:10:31.040 --> 00:10:33.987
אבל האמת משקרת.

00:10:33.987 --> 00:10:35.985
נעשיתי עסוק באופן כפייתי
במשפט הזה:

00:10:35.985 --> 00:10:38.360
"אבל האמת משקרת."

00:10:38.360 --> 00:10:40.813
וגיליתי, ככל ששוחחתי עם
אנשים בדכאון,

00:10:40.813 --> 00:10:43.495
שיש להם המון מחשבות שווא.

00:10:43.495 --> 00:10:45.162
אנשים יאמרו:
"איש אינו אוהב אותי."

00:10:45.162 --> 00:10:46.813
ואתם תאמרו: "אני אוהב אותך,

00:10:46.813 --> 00:10:49.335
"אשתך אוהבת אותך,
אמך אוהבת אותך."

00:10:49.335 --> 00:10:51.258
אתם יכולים לענות כך מיד,

00:10:51.258 --> 00:10:52.923
לפחות לרוב האנשים.

00:10:52.923 --> 00:10:55.190
אבל אנשים בדכאון גם יגידו:

00:10:55.190 --> 00:10:56.895
"לא משנה מה נעשה,

00:10:56.895 --> 00:10:59.168
"כולנו הרי נמות בסוף."

00:10:59.168 --> 00:11:01.371
או: "לא יכול להיות
שום קשר אמיתי

00:11:01.371 --> 00:11:03.024
"בין שני בני-אדם.

00:11:03.024 --> 00:11:05.600
"כל אחד מאיתנו לכוד בגופו."

00:11:05.600 --> 00:11:07.449
ועל כך עליכם לענות:

00:11:07.449 --> 00:11:08.770
"זה נכון,

00:11:08.770 --> 00:11:10.588
"אבל לדעתי, כרגע עלינו להתמקד

00:11:10.588 --> 00:11:12.484
"במה שנאכל לארוחת הבוקר."

00:11:12.484 --> 00:11:14.669
[צחוק]

00:11:14.669 --> 00:11:16.338
רוב הזמן,

00:11:16.338 --> 00:11:19.234
מה שהם מביעים איננו חולי,
אלא תובנות,

00:11:19.234 --> 00:11:21.891
ועולה המחשבה,
וזה באמת מיוחד במינו,

00:11:21.891 --> 00:11:24.825
שמרביתנו מכירים את השאלות
הקיומיות האלה

00:11:24.825 --> 00:11:27.115
והן לא מרבות להסיח את דעתנו.

00:11:27.115 --> 00:11:29.274
היה מחקר שאהבתי במיוחד

00:11:29.274 --> 00:11:30.954
שבו קבוצת אנשים בדכאון

00:11:30.954 --> 00:11:32.855
וקבוצת אנשים לא-מדוכאים

00:11:32.855 --> 00:11:35.478
התבקשו לשחק במשחק מחשב
במשך שעה,

00:11:35.478 --> 00:11:37.291
ובתום השעה

00:11:37.291 --> 00:11:40.802
שאלו אותם כמה מפלצות קטנות
הם הרגו, לדעתם .

00:11:40.806 --> 00:11:45.068
קבוצת המדוכאים דייקה בד"כ
בתחום ה-10%,

00:11:45.076 --> 00:11:46.547
וקבוצת הלא-מדוכאים

00:11:46.547 --> 00:11:50.092
ניחשה שהם הרגו
פי 15 או 20

00:11:50.092 --> 00:11:51.834
מפלצות קטנות--
[צחוק]--

00:11:51.834 --> 00:11:55.945
מכפי שבאמת הרגו.

NOTE Paragraph

00:11:55.945 --> 00:11:59.011
הרבה אנשים אמרו,
כשהחלטתי לכתוב אודות הדכאון שלי,

00:11:59.011 --> 00:12:00.780
שוודאי קשה מאד

00:12:00.780 --> 00:12:03.904
להיות מחוץ לארון, שאנשים יודעים.

00:12:03.904 --> 00:12:06.104
הם שאלו: "האם אנשים
מדברים איתך אחרת?"

00:12:06.104 --> 00:12:08.176
ואני עניתי: "כן.
אנשים מדברים איתי אחרת;

00:12:08.176 --> 00:12:10.090
"הם מדברים איתי אחרת
מבחינה זו,

00:12:10.090 --> 00:12:12.880
"שהם מתחילים לספר לי
על החוויה שלהם,

00:12:12.880 --> 00:12:14.715
"או על החוויה של אחותם,

00:12:14.715 --> 00:12:16.489
"או על החוויה של ידידם."

00:12:16.489 --> 00:12:18.781
המצב הוא שונה,
כי עכשיו אני יודע

00:12:18.781 --> 00:12:21.462
שהדכאון הוא הסוד המשפחתי

00:12:21.462 --> 00:12:23.539
שיש לכולם.

NOTE Paragraph

00:12:23.539 --> 00:12:27.167
לפני כמה שנים הייתי בכנס,

00:12:27.167 --> 00:12:29.820
וביום שישי,
מתוך שלושת ימי הכנס,

00:12:29.820 --> 00:12:32.711
אחת המשתתפות
לקחה אותי הצידה ואמרה:

00:12:32.711 --> 00:12:36.116
"אני סובלת מדכאון,

00:12:36.116 --> 00:12:38.885
"אני קצת נבוכה בגלל זה,

00:12:38.885 --> 00:12:40.988
"אבל אני לוקחת תרופות,

00:12:40.988 --> 00:12:43.936
"ורציתי לשאול אותך מה דעתך."

00:12:43.936 --> 00:12:46.770
עשיתי כמיטב יכולתי לייעץ לה,

00:12:46.770 --> 00:12:48.490
ואז היא אמרה: "אתה יודע,

00:12:48.490 --> 00:12:51.281
"אין סיכוי שבעלי יבין את זה.

00:12:51.281 --> 00:12:53.854
"הוא בדיוק הטיפוס שבעיניו
זה ממש לא הגיוני,

00:12:53.854 --> 00:12:56.721
"אז שיישאר בינינו, אתה יודע."

00:12:56.721 --> 00:12:58.507
ואני עניתי: "כן, אין בעיה."

00:12:58.507 --> 00:13:00.616
ביום ראשון, באותו הכנס,

00:13:00.616 --> 00:13:03.660
בעלה לקח אותי הצידה,

00:13:03.660 --> 00:13:05.354
ואמר: "אשתי היתה חושבת

00:13:05.354 --> 00:13:07.789
"שאני לא גבר
אילו ידעה את זה,

00:13:07.789 --> 00:13:10.255
"אבל אני מתמודד עם דכאון

00:13:10.255 --> 00:13:11.609
"ואני לוקח תרופות,

00:13:11.609 --> 00:13:14.114
"ושאלתי את עצמי מה דעתך."

00:13:14.114 --> 00:13:15.537
הם הסתירו

00:13:15.537 --> 00:13:17.752
את אותה תרופה
בשני מקומות שונים

00:13:17.752 --> 00:13:20.397
באותו חדר-שינה.

00:13:20.397 --> 00:13:22.418
ואני אמרתי שלדעתי

00:13:22.418 --> 00:13:24.102
מצב התקשורת בנישואיהם

00:13:24.102 --> 00:13:26.116
הוא שגורם לכמה מבעיות שלהם.

00:13:26.116 --> 00:13:30.307
[צחוק]

00:13:30.307 --> 00:13:31.962
אבל גם בלט לעיני

00:13:31.962 --> 00:13:33.768
האופי המכביד

00:13:33.768 --> 00:13:36.141
של סודיות הדדית כזו.

00:13:36.141 --> 00:13:38.026
הדכאון הוא כה מתיש.

00:13:38.026 --> 00:13:40.794
הוא גוזל כל-כך הרבה
זמן ומרץ,

00:13:40.794 --> 00:13:42.298
והשמירה על שתיקה לגביו,

00:13:42.298 --> 00:13:45.029
למעשה מחמירה את הדכאון.

NOTE Paragraph

00:13:45.029 --> 00:13:46.762
ואז התחלתי לחשוב על כל הדרכים

00:13:46.762 --> 00:13:48.728
שבהן אנשים מבריאים את עצמם.

00:13:48.728 --> 00:13:51.167
קודם לכן
הייתי שמרן מבחינה רפואית.

00:13:51.167 --> 00:13:53.539
חשבתי שיש רק
קומץ טיפולים שמצליחים,

00:13:53.539 --> 00:13:55.348
היה ברור מה הם--

00:13:55.348 --> 00:13:56.992
יש תרופות,

00:13:56.992 --> 00:13:58.468
יש טיפולי-נפש מסוימים,

00:13:58.468 --> 00:14:00.913
קיימת האפשרות לטיפול בנזעי-חשמל,

00:14:00.913 --> 00:14:03.588
וכל היתר הן שטויות.

00:14:03.588 --> 00:14:05.420
אך אז גיליתי משהו.

00:14:05.420 --> 00:14:07.172
אם יש לכם סרטן מוח,

00:14:07.172 --> 00:14:08.644
ואתם טוענים שעמידה על הראש

00:14:08.644 --> 00:14:11.639
במשך 20 דקות מידי בוקר
תשפר את מצבכם,

00:14:11.639 --> 00:14:13.153
זה עשוי לשפר את מצבכם,

00:14:13.153 --> 00:14:14.741
אבל עדיין יהיה לכם
סרטן מוח,

00:14:14.741 --> 00:14:17.030
וכנראה שבסופו של של דבר
תמותו בגלל זה.

00:14:17.330 --> 00:14:19.542
אבל אם אתם אומרים
שיש לכם דכאון,

00:14:19.542 --> 00:14:21.647
ועמידה על הראש
במשך 20 דקות מידי יום

00:14:21.647 --> 00:14:24.131
תשפר את הרגשתכם,
זה יצליח,

00:14:24.131 --> 00:14:26.491
כי הדכאון הוא מחלה
של ההרגשה,

00:14:26.491 --> 00:14:28.100
ואם אתם מרגישים טוב יותר,

00:14:28.100 --> 00:14:30.930
אז בעצם כבר אינכם מדוכאים.

00:14:30.930 --> 00:14:32.963
כך שנעשיתי הרבה יותר סובלני

00:14:32.963 --> 00:14:35.888
כלפי העולם הנרחב
של טיפולים אלטרנטיביים.

NOTE Paragraph

00:14:35.888 --> 00:14:38.272
ואני מקבל מכתבים,
מאות מכתבים

00:14:38.272 --> 00:14:40.788
מאנשים שכותבים ומספרים לי
מה הצליח עבורם.

00:14:40.788 --> 00:14:44.459
היום, מישהו שאל אותי
מאחורי הקלעים על מדיטציה.

00:14:44.459 --> 00:14:46.917
אחד המכתבים האהובים שקיבלתי

00:14:46.917 --> 00:14:50.541
הגיע מאישה אחת,
שכתבה שהיא ניסתה טיפול,

00:14:50.541 --> 00:14:52.985
היא ניסתה תרופות,
היא ניסתה למעשה הכל,

00:14:52.985 --> 00:14:55.822
והיא מצאה פתרון
ומקווה שאני אגלה אותו לעולם:

00:14:55.822 --> 00:14:59.634
לטוות דברים קטנים.

00:14:59.634 --> 00:15:02.633
[צחוק]

00:15:02.633 --> 00:15:06.157
היא שלחה לי כמה מהם.
[צחוק]

00:15:06.157 --> 00:15:09.845
אני לא לובש אותם כרגע.

00:15:09.845 --> 00:15:12.360
הצעתי לה גם לעיין בערך

00:15:12.360 --> 00:15:15.602
"הפרעה טורדנית כפייתית"
בספר האבחנות הפסיכיאטריות.

00:15:15.602 --> 00:15:17.044
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:15:17.044 --> 00:15:19.536
ובכל זאת, כשחזרתי לבחון
טיפולים אלטרנטיביים,

00:15:19.536 --> 00:15:22.444
גיבשתי השקפה לגבי טיפולים אחרים.

00:15:22.444 --> 00:15:25.347
עברתי גירוש-רוחות שבטי בסנגל

00:15:25.347 --> 00:15:27.360
שהיה בו הרבה מאד דם אייל

00:15:27.360 --> 00:15:29.422
ולא אכנס כרגע לפרטים,

00:15:29.422 --> 00:15:31.422
אבל אחרי כמה שנים
הייתי ברואנדה

00:15:31.422 --> 00:15:33.180
כשעבדתי על מיזם אחר,

00:15:33.180 --> 00:15:35.976
ובמקרה תיארתי בפני מישהו
את החוויה שלי,

00:15:35.976 --> 00:15:37.536
והוא אמר: "טוב, אתה יודע,

00:15:37.536 --> 00:15:39.556
"זה היה במערב-אפריקה,
ואנו במזרח-אפריקה,

00:15:39.556 --> 00:15:41.390
"והטקסים שלנו שונים מאד
במובנים מסוימים,

00:15:41.390 --> 00:15:43.213
"אבל לכמה טקסים שלנו

00:15:43.213 --> 00:15:45.390
"יש משהו במשותף
עם מה שאתה מתאר."

00:15:45.390 --> 00:15:47.053
אמרתי: "אוה." והוא אמר: "כן,

00:15:47.053 --> 00:15:49.695
"אבל היו לנו המון בעיות
עם עובדי בריאות הנפש המערביים,

00:15:49.695 --> 00:15:52.452
"במיוחד אלה שהגיעו
מיד אחרי טבח העם."

00:15:52.452 --> 00:15:54.779
שאלתי: "אילו בעיות היו לכם?"

00:15:54.779 --> 00:15:56.325
והוא אמר: "ובכן,

00:15:56.325 --> 00:15:58.989
"הם היו עושים משהו מוזר.

00:15:58.989 --> 00:16:00.874
"הם לא הוציאו אנשים לשמש

00:16:00.874 --> 00:16:02.574
"ששם מתחילים להרגיש יותר טוב.

00:16:02.574 --> 00:16:05.668
"הם לא שילבו תיפוף או מוסיקה
כדי שהדם של האנשים יתחיל לזרום.

00:16:05.668 --> 00:16:07.510
"הם לא עירבו את כל הקהילה.

00:16:07.510 --> 00:16:09.285
"הם לא הוציאו את הדכאון

00:16:09.285 --> 00:16:10.718
"בתור רוח פולשנית.

00:16:10.718 --> 00:16:13.349
"במקום זה הם הכניסו אנשים

00:16:13.349 --> 00:16:15.977
"אחד-אחד
לחדרים קטנים וקודרים

00:16:15.977 --> 00:16:17.320
"וגרמו להם לדבר במשך שעה

00:16:17.320 --> 00:16:19.410
"על הדברים הרעים שקרו להם."

00:16:19.410 --> 00:16:25.010
[צחוק]
[מחיאות כפיים]

00:16:25.010 --> 00:16:27.372
הוא אמר: "נאלצנו לבקש מהם
לעזוב את הארץ."

00:16:27.372 --> 00:16:30.429
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:16:30.429 --> 00:16:32.873
ובקצה השני של קשת
הטיפולים האלטרנטיביים,

00:16:32.873 --> 00:16:34.908
הבה ואספר לכם על פרנק רוסאקוף.

00:16:34.908 --> 00:16:37.961
פרנק רוסאקוף סבל
מהדכאון הכי גרוע

00:16:37.961 --> 00:16:40.876
שייתכן שראיתי אצל גבר.

00:16:40.876 --> 00:16:42.869
הוא היה מדוכא ללא-הרף.

00:16:42.869 --> 00:16:48.170
כשפגשתי אותו, הוא כבר קיבל
בכל חודש טיפול בהלם חשמלי.

00:16:48.170 --> 00:16:50.743
ואחריו היה מרגיש קצת מבולבל
במשך שבוע.

00:16:50.743 --> 00:16:52.546
אח"כ היה מרגיש בסדר
למשך שבוע.

00:16:52.546 --> 00:16:54.246
אח"כ היה לו שבוע
של הידרדרות.

00:16:54.246 --> 00:16:56.931
ואז היה מקבל עוד טיפול
בהלם חשמלי.

00:16:56.931 --> 00:16:58.346
והוא אמר לי, כשפגשתי אותו:

00:16:58.346 --> 00:17:00.898
"בלתי-נסבל לעבור ככה
את השבועות שלי.

00:17:00.898 --> 00:17:02.405
"אני לא יכול להמשיך ככה.

00:17:02.405 --> 00:17:04.669
"וכבר החלטתי איך לסיים את זה

00:17:04.669 --> 00:17:06.226
"אם לא ארגיש טוב יותר.

00:17:06.226 --> 00:17:08.934
"אבל," כך אמר לי,
"שמעתי על נוהל

00:17:08.934 --> 00:17:11.157
"בביה"ח הכללי של מסצ'וסטס,
נוהל שנקרא

00:17:11.157 --> 00:17:13.183
"סינגולוטומיה, שהוא ניתוח מוח,

00:17:13.183 --> 00:17:15.754
"ונראה לי שאני אנסה את זה."

00:17:15.754 --> 00:17:19.008
ואני זוכר שבאותה עת נדהמתי
למחשבה שמישהו,

00:17:19.008 --> 00:17:22.229
שעבר בבירור חוויות גרועות
כה רבות

00:17:22.229 --> 00:17:24.088
בכל-כך הרבה טיפולים שונים,

00:17:24.088 --> 00:17:27.210
אי-שם בתוכו עדיין קבור 
אופטימיזם במידה מספקת

00:17:27.210 --> 00:17:29.760
כדי לנסות עוד טיפול.

00:17:29.760 --> 00:17:31.940
הוא עבר את הסינגולוטומיה,

00:17:31.940 --> 00:17:33.981
והניתוח הצליח בצורה מדהימה.

00:17:33.981 --> 00:17:35.474
היום הוא חבר שלי.

00:17:35.474 --> 00:17:38.966
יש לו אישה נהדרת
ושני ילדים יפהפיים.

00:17:38.966 --> 00:17:41.915
הוא שלח לי מכתב,
בחג המולד שלאחר הניתוח,

00:17:41.915 --> 00:17:43.104
ובו כתב:

00:17:43.104 --> 00:17:45.511
"אבי שלח לי השנה שתי מתנות,

00:17:45.511 --> 00:17:48.113
"האחת, מעמד תקליטורים ממונע
של המותג שארפר אימג',

00:17:48.113 --> 00:17:49.534
"שלא היה ממש נחוץ לי,

00:17:49.534 --> 00:17:51.631
"אבל אני יודע שהוא נתן לי אותו
כדי לחגוג

00:17:51.631 --> 00:17:53.359
"את העובדה שאני חי
חיים עצמאיים

00:17:53.359 --> 00:17:55.406
"ויש לי עבודה
שאני כנראה אוהב.

00:17:55.406 --> 00:17:56.967
"והמתנה השניה

00:17:56.967 --> 00:17:58.543
"היתה תמונה של סבתי,

00:17:58.543 --> 00:18:00.795
"שהתאבדה.

00:18:00.795 --> 00:18:03.730
"כשפתחתי אותה, התחלתי לבכות,

00:18:03.730 --> 00:18:05.610
"ואמי באה ושאלה,

00:18:05.610 --> 00:18:08.925
"'אתה בוכה בגלל
קרובי המשפחה שמעולם לא הכרת?'

00:18:08.925 --> 00:18:13.013
"ואני עניתי: 'היתה לה
אותה מחלה שיש לי.'

00:18:13.013 --> 00:18:15.594
"אני בוכה כעת, כשאני כותב לך.

00:18:15.594 --> 00:18:17.532
"לא שאני כל-כך עצוב,

00:18:17.532 --> 00:18:19.250
"אבל הרגשות מציפים אותי,

00:18:19.250 --> 00:18:21.410
"כי נראה לי
שהייתי יכול להרוג את עצמי,

00:18:21.410 --> 00:18:23.113
"אבל הורי שמרו עלי,

00:18:23.113 --> 00:18:24.862
"וכך גם הרופאים,

00:18:24.862 --> 00:18:26.716
"ועברתי את הניתוח.

00:18:26.716 --> 00:18:29.531
"אני חי ואני אסיר-תודה.

00:18:29.531 --> 00:18:31.791
"אנו חיים בתקופה הנכונה,

00:18:31.791 --> 00:18:35.670
"גם אם לא תמיד
אנו מרגישים שזה כך."

NOTE Paragraph

00:18:35.670 --> 00:18:37.567
הרשימה אותי העובדה שהדכאון

00:18:37.567 --> 00:18:39.292
נתפש ברבים

00:18:39.292 --> 00:18:42.829
כמשהו מודרני, מערבי,
של המעמד הבינוני,

00:18:42.829 --> 00:18:46.971
ורציתי לבדוק את אופן פעולתו
במגוון הקשרים אחרים,

00:18:46.984 --> 00:18:49.103
ואחד הדברים שהכי עניינו אותי

00:18:49.103 --> 00:18:50.893
היה דכאון בקרב העניים.

00:18:50.893 --> 00:18:55.254
אז התחלתי לנסות לבדוק
מה נעשה למען עניים בדכאון.

00:18:55.254 --> 00:18:57.412
ומה שגיליתי הוא שאנשים עניים

00:18:57.412 --> 00:18:59.969
בד"כ לא זוכים לטיפול נגד דכאון.

00:18:59.969 --> 00:19:02.888
הדכאון הוא תוצאה
של פגיעוּת גנטית,

00:19:02.888 --> 00:19:06.046
שלפי ההנחה נפוצה במידה שווה
בכל האוכלוסיה,

00:19:06.046 --> 00:19:07.999
וסביר שהנסיבות שמעוררות אותו,

00:19:07.999 --> 00:19:09.902
תהיינה חמורות יותר

00:19:09.902 --> 00:19:11.777
אצל אנשים דלי-אמצעים.

00:19:11.777 --> 00:19:14.204
ובכל זאת מסתבר
שאם יש לכם

00:19:14.204 --> 00:19:16.344
חיים ממש נחמדים,
אך אתם חשים אומללים כל הזמן,

00:19:16.344 --> 00:19:18.344
אתם חושבים: "מדוע אני חש כך?

00:19:18.344 --> 00:19:20.013
"ודאי יש לי דכאון."

00:19:20.013 --> 00:19:21.936
ואתם יוצאים לחפש טיפול.

00:19:21.936 --> 00:19:24.029
אבל אם יש לכם חיים
איומים ונוראים,

00:19:24.029 --> 00:19:25.896
ואתם מרגישים אומללים כל הזמן,

00:19:25.896 --> 00:19:28.722
הרגשתם עולה בקנה אחד
עם אורח חייכם,

00:19:28.722 --> 00:19:30.446
ולא עולה על דעתכם המחשבה:

00:19:30.446 --> 00:19:32.229
"אולי אפשר לטפל בזה."

00:19:32.229 --> 00:19:35.365
כך שיש לנו מגפה
בארץ הזו,

00:19:35.365 --> 00:19:38.278
של דכאון בקרב דלי-האמצעים

00:19:38.278 --> 00:19:40.790
שאיננו מאובחן, איננו זוכה לטיפול

00:19:40.790 --> 00:19:42.846
ואיננו זוכה להתייחסות,

00:19:42.846 --> 00:19:45.046
וזו טרגדיה בממדים עצומים.

00:19:45.046 --> 00:19:46.534
אז מצאתי אשת-אקדמיה

00:19:46.534 --> 00:19:48.351
שערכה מיזם מחקר

00:19:48.351 --> 00:19:50.092
במשכנות-עוני מחוץ לוושינגטון,

00:19:50.092 --> 00:19:53.089
ובו בחרה נשים שהגיעו
בגלל בעיות בריאותיות אחרות,

00:19:53.089 --> 00:19:54.868
ואיבחנה אצלן דכאון,

00:19:54.868 --> 00:19:58.134
ואז נתנה להן 6 חודשים
של נוהל הטיפול הנסיוני.

00:19:58.134 --> 00:20:00.463
אחת מהן, לולי, הגיעה,

00:20:00.463 --> 00:20:02.760
וזה מה שהיא אמרה
ביום בו הגיעה.

00:20:02.760 --> 00:20:06.155
היא אמרה - והיא היתה אישה,
דרך אגב,

00:20:06.155 --> 00:20:08.247
שילדה 7 ילדים.
היא אמרה:

00:20:08.247 --> 00:20:10.898
"פעם היתה לי עבודה,
אבל נאלצתי לוותר עליה

00:20:10.898 --> 00:20:12.958
"כי לא יכולתי לצאת מהבית.

00:20:12.958 --> 00:20:15.186
"אין לי מה לומר לילדי.

00:20:15.186 --> 00:20:17.953
"בבוקר אני רוצה שהם כבר יילכו,

00:20:17.953 --> 00:20:20.943
"ואז אני נכנסת למיטה
ומושכת את השמיכה מעל לראש,

00:20:20.943 --> 00:20:22.589
"והשעה שלוש,
כשהם חוזרים הביתה,

00:20:22.589 --> 00:20:24.390
"מגיעה כל-כך מהר."

00:20:24.390 --> 00:20:26.630
היא אמרה: "לקחתי המון 'טיילנול',

00:20:26.630 --> 00:20:29.389
"לקחתי כל מה שאפשר לקחת
כדי שאוכל לישון יותר.

00:20:29.389 --> 00:20:33.159
"בעלי נהג לומר לי
שאני טיפשה ומכוערת.

00:20:33.159 --> 00:20:36.664
"הלוואי ויכולתי להפסיק את הכאב."

NOTE Paragraph

00:20:36.664 --> 00:20:39.304
היא הוכנסה לנוהל הנסיוני ההוא,

00:20:39.304 --> 00:20:41.530
וכשראיינתי אותה אחרי 6 חודשים,

00:20:41.530 --> 00:20:46.019
היא מצאה עבודה במעון-יום לילדים--
[צחוק]

00:20:46.019 --> 00:20:49.824
--של צי ארה"ב,
היא עזבה את בעלה המתעלל,

00:20:49.824 --> 00:20:51.906
והיא אמרה לי:

00:20:51.906 --> 00:20:54.275
"ילדי הרבה יותר מאושרים עכשיו."

00:20:54.275 --> 00:20:57.132
היא אמרה: "יש חדר אחד
בבית החדש שלי עבור הבנים,

00:20:57.132 --> 00:20:58.860
"וחדר אחד עבור הבנות

00:20:58.860 --> 00:21:01.289
"אבל בערב כולם באים
אלי למיטה,

00:21:01.289 --> 00:21:04.011
"ואנו מכינים ביחד שיעורי-בית והכל.

00:21:04.011 --> 00:21:05.684
"אחד מהם רוצה להיות מטיף,

00:21:05.684 --> 00:21:07.384
"השני רוצה להיות כבאי,

00:21:07.384 --> 00:21:10.350
"ואחת הבנות אומרת
שהיא תהיה עורכת-דין.

00:21:10.350 --> 00:21:12.355
"הם כבר לא בוכים כמו פעם,

00:21:12.355 --> 00:21:14.913
"והם כבר לא רבים כמו פעם.

00:21:14.913 --> 00:21:18.693
"כל מה שאני צריכה עכשיו
הם הילדים שלי.

00:21:18.693 --> 00:21:20.605
"הדברים משתנים כל הזמן,

00:21:20.605 --> 00:21:25.798
"איך אני מתלבשת, איך אני מרגישה,
איך אני מתנהגת.

00:21:25.798 --> 00:21:29.485
"אני כבר יכולה לצאת החוצה
ולא לפחד,

00:21:29.485 --> 00:21:32.894
"ולא נראה לי שהרגשות הרעים יחזרו,

00:21:32.894 --> 00:21:35.929
"ואילולא ד"ר מירנדה והכל,

00:21:35.929 --> 00:21:39.546
"הייתי עדיין בבית
עם השמיכה מעל לראש,

00:21:39.546 --> 00:21:41.895
"אם הייתי בכלל עדיין בחיים.

00:21:41.895 --> 00:21:45.627
"ביקשתי מאלוהים לשלוח לי מלאך,

00:21:45.627 --> 00:21:48.477
"והוא שמע את תפילותי."

NOTE Paragraph

00:21:49.959 --> 00:21:53.312
התרגשתי מאד לשמע
נסיונות החיים האלה,

00:21:53.312 --> 00:21:55.851
והחלטתי לכתוב עליהם

00:21:55.851 --> 00:21:57.230
לא רק בספר שעבדתי עליו,

00:21:57.230 --> 00:21:58.541
אלא גם במאמר,

00:21:58.541 --> 00:22:00.862
אז השגתי הזמנה מה"ניו-יורק טיימס"

00:22:00.862 --> 00:22:02.878
לכתוב אודות דכאון בקרב העניים.

NOTE Paragraph

00:22:02.878 --> 00:22:04.494
הגשתי את הכתבה שלי,

00:22:04.494 --> 00:22:06.090
והעורכת קראה לי ואמרה:

00:22:06.090 --> 00:22:07.800
"אנו לא יכולים
לפרסם את זה."

NOTE Paragraph

00:22:07.800 --> 00:22:09.550
שאלתי: "למה לא?"

NOTE Paragraph

00:22:09.550 --> 00:22:11.855
היא ענתה: "זה יותר מדי דמיוני.

00:22:11.855 --> 00:22:15.633
"האנשים האלה נמצאים בתחתית החברה

00:22:15.633 --> 00:22:17.337
"ואז הם מקבלים כמה חודשי טיפול

00:22:17.337 --> 00:22:19.969
"ופתאום הם מוכנים לנהל
בית השקעות?

00:22:19.969 --> 00:22:21.823
"זה יותר מדי בלתי-סביר."

00:22:21.823 --> 00:22:24.028
היא אמרה: "מעולם לא שמעתי
על משהו כזה."

NOTE Paragraph

00:22:24.028 --> 00:22:26.562
עניתי לה: "העובדה שלא שמעת
על זה,

00:22:26.562 --> 00:22:29.562
"היא אינדיקציה לכך שאלה חדשות."

00:22:29.562 --> 00:22:35.696
[צחוק]
[מחיאות כפיים]

00:22:37.317 --> 00:22:39.811
"ואתם כתב-עת חדשותי."

NOTE Paragraph

00:22:39.811 --> 00:22:41.793
אז אחרי מידה מסוימת
של משא ומתן,

00:22:41.793 --> 00:22:43.034
הם הסכימו לכך.

00:22:43.034 --> 00:22:44.649
אבל אני חושב הרבה
שמה שהם אמרו

00:22:44.649 --> 00:22:46.944
קשור באיזו דרך משונה

00:22:46.944 --> 00:22:50.546
לשאט-הנפש שאנשים עדיין חשים
כלפי רעיון הטיפול:

00:22:50.549 --> 00:22:55.141
הרעיון שאם נצא איכשהו
ונטפל בהמון אנשים בקהילות העניות,

00:22:55.141 --> 00:22:58.665
זה יהיה נצלני,
כי בכך נשנה אותם.

00:22:58.667 --> 00:23:02.490
יש מין צו מוסרי כוזב
נפוץ מאד, כנראה,

00:23:02.490 --> 00:23:04.843
לפיו הטיפול בדכאון,

00:23:04.843 --> 00:23:07.142
התרופות וכן הלאה,
הן תחבולה מלאכותית,

00:23:07.142 --> 00:23:09.314
ושזה לא טבעי.

00:23:09.314 --> 00:23:12.163
ואני חושב שזה מוטעה מאד.

00:23:12.163 --> 00:23:15.695
נשירת שיניים היא דבר טבעי,

00:23:15.695 --> 00:23:19.025
אבל איש אינו יוצא נגד
משחות השיניים,

00:23:19.025 --> 00:23:21.693
לפחות לא בחוגים שלי.

NOTE Paragraph

00:23:21.693 --> 00:23:23.655
ואנשים גם אומרים:
"אבל האם הדכאון

00:23:23.655 --> 00:23:25.840
"איננו חלק
ממה שאנשים צריכים לחוות?

00:23:25.840 --> 00:23:27.581
"האם זה לא חלק מהאבולוציה?

00:23:27.581 --> 00:23:29.488
"האם זה לא חלק מהאישיות?"

00:23:29.488 --> 00:23:32.234
ועל כך הייתי עונה,
שמצב הרוח הוא סתגלני.

00:23:32.234 --> 00:23:37.413
היכולת לחוות עצב ופחד,
חדווה ועונג,

00:23:37.413 --> 00:23:39.208
וכל יתר מצבי הרוח שלנו,

00:23:39.208 --> 00:23:41.272
יש בכך ערך עצום.

00:23:41.272 --> 00:23:44.319
ואילו דכאון חמור
הוא משהו שקורה

00:23:44.319 --> 00:23:46.331
כשהמערכת הזאת מתקלקלת.

00:23:46.331 --> 00:23:48.048
זהו חוסר-הסתגלות.

NOTE Paragraph

00:23:48.048 --> 00:23:49.620
אנשים באים אלי ואומרים:

00:23:49.620 --> 00:23:52.388
"אם רק אחזיק מעמד עוד שנה,

00:23:52.388 --> 00:23:54.464
"אוכל לעבור את זה."

NOTE Paragraph

00:23:54.464 --> 00:23:56.767
ואני תמיד עונה להם:
"אולי תעבור את זה,

00:23:56.767 --> 00:23:59.476
"אבל לעולם לא תהיה שוב
בן 37.

00:23:59.476 --> 00:24:01.086
"החיים קצרים,


00:24:01.086 --> 00:24:03.982
"ואתה מדבר על שנה שלמה
של הרמת-ידיים.

00:24:03.982 --> 00:24:05.520
"תחשוב על זה טוב."

NOTE Paragraph

00:24:05.520 --> 00:24:08.366
זאת דלות משונה
של השפה האנגלית,

00:24:08.366 --> 00:24:10.474
ובעצם של הרבה שפות אחרות,

00:24:10.474 --> 00:24:12.692
כשאנו משתמשים
באותה המילה, "דכאון",

00:24:12.692 --> 00:24:14.497
כדי לתאר איך ילד מרגיש

00:24:14.497 --> 00:24:16.479
כשיורד גשם ביום ההולדת שלו,

00:24:16.479 --> 00:24:18.737
וגם כדי לתאר
איך מישהו מרגיש

00:24:18.737 --> 00:24:21.191
בדקה שלפני התאבדותו.

NOTE Paragraph

00:24:21.191 --> 00:24:24.296
אנשים שואלים אותי:
"האם זה נובע מעצב רגיל?"

00:24:24.296 --> 00:24:27.440
ואני עונה: "במובן מסוים,
זה נובע מעצב רגיל.

00:24:27.440 --> 00:24:29.640
"יש מידה מסוימת של המשכיות,

00:24:29.640 --> 00:24:31.597
"אבל זה כמו ההמשכיות,

00:24:31.597 --> 00:24:33.584
"שבין מצב שיש לך
גדר ברזל סביב הבית,

00:24:33.584 --> 00:24:35.261
"ומופיע בה כתם חלודה

00:24:35.261 --> 00:24:38.007
"שדורש ממך קצת ליטוש וצביעה,

00:24:38.007 --> 00:24:40.654
"לבין מה שיקרה אם תעזוב
את הבית למשך 100 שנה

00:24:40.654 --> 00:24:43.552
"והוא מחליד עד שהוא
הופך לערימה

00:24:43.552 --> 00:24:44.786
"של חלודה חומה.

00:24:44.786 --> 00:24:46.959
"ואותו כתם חלודה חום,

00:24:46.959 --> 00:24:48.748
"אותה בעיית חלודה חומה,

00:24:48.748 --> 00:24:51.737
"היא זו שבה אנו רוצים לטפל."

NOTE Paragraph

00:24:51.737 --> 00:24:53.977
אז כעת אנשים אומרים:

00:24:53.977 --> 00:24:56.708
"אתה לוקח את גלולות האושר האלה,
אז אתה מרגיש מאושר?"

00:24:56.708 --> 00:24:58.594
ואני לא.

00:24:58.594 --> 00:25:01.416
אבל אני לא מרגיש עצוב
בגלל הצורך לאכול ארוחת-צהריים,

00:25:01.416 --> 00:25:04.252
ואני לא מרגיש עצוב
בגלל המשיבון שלי,

00:25:04.252 --> 00:25:07.097
ואני לא מרגיש עצוב בגלל מקלחת.

00:25:07.097 --> 00:25:09.951
אני מרגיש בעצם יותר,
כך נראה לי,

00:25:09.951 --> 00:25:12.381
כי אני יכול להרגיש עצב
בלי להרגיש אפס.

00:25:12.381 --> 00:25:16.728
אני חש עצב בגלל
אכזבות מקצועיות,

00:25:16.728 --> 00:25:19.075
בגלל יחסים שנפגעו,

00:25:19.075 --> 00:25:21.114
בגלל ההתחממות הגלובלית.

00:25:21.114 --> 00:25:23.839
היום אלה הדברים
שבגללם אני חש עצב.

00:25:23.839 --> 00:25:26.573
ושאלתי את עצמי:
"אז מה המסקנה?

00:25:26.573 --> 00:25:29.134
"איך אותם אנשים, שיש להם
חיים טובים יותר

00:25:29.134 --> 00:25:31.688
"ודכאון גדול עוד יותר,
הצליחו לעבור את זה?

00:25:31.688 --> 00:25:34.485
"מהו מנגנון הגמישות?"

00:25:34.485 --> 00:25:36.569
והמסקנה שהגעתי אליה עם הזמן

00:25:36.569 --> 00:25:39.485
היא שהאנשים שמתכחשים לחוויה שלהם,

00:25:39.485 --> 00:25:41.517
שאומרים: "לפני הרבה זמן
הייתי מדוכא,

00:25:41.517 --> 00:25:43.254
"ואני לא רוצה לחשוב על זה יותר

00:25:43.254 --> 00:25:44.496
"ואני לא מתכוון להתייחס לזה

00:25:44.496 --> 00:25:46.386
"ופשוט אמשיך עם החיים שלי",

00:25:46.386 --> 00:25:48.345
באופן אירוני, אלה האנשים

00:25:48.345 --> 00:25:51.043
שהכי משועבדים למה שהם
סובלים ממנו.

00:25:51.043 --> 00:25:53.607
הדחקת הדכאון מחזקת אותו.

00:25:53.607 --> 00:25:56.887
כשמסתתרים מפניו, הוא גדל.

00:25:56.887 --> 00:25:59.747
והאנשים שחיים טוב יותר

00:25:59.747 --> 00:26:02.346
הם אלה שיכולים לשאת את העובדה

00:26:02.346 --> 00:26:03.968
שיש להם המחלה הזאת.

00:26:03.968 --> 00:26:06.438
אלה שיכולים לעמוד בדכאון שלהם

00:26:06.438 --> 00:26:08.220
הם אלה שמשיגים גמישות.

NOTE Paragraph

00:26:08.220 --> 00:26:10.003
פרנק רוסאקוף אמר לי:

00:26:10.003 --> 00:26:11.519
"אם היה עלי
לעבור זאת שוב,

00:26:11.519 --> 00:26:13.656
"אולי לא הייתי עושה זאת
באותה דרך,

00:26:13.656 --> 00:26:15.620
"אבל באופן מוזר אני אסיר-תודה

00:26:15.620 --> 00:26:17.123
"על מה שחוויתי.

00:26:17.123 --> 00:26:20.940
"אני שמח שהייתי בבית החולים
40 פעם.

00:26:20.940 --> 00:26:23.543
"זה לימד אותי המון על אהבה,

00:26:23.543 --> 00:26:26.383
"ומערכת היחסים שלי
עם הורי ורופאי

00:26:26.383 --> 00:26:30.772
"היתה תמיד יקרה ללבי,
ותמיד תהיה."

NOTE Paragraph

00:26:30.772 --> 00:26:32.698
ומגי רובינס אמרה:

00:26:32.698 --> 00:26:35.687
"פעם הייתי מתנדבת במרפאת איידס,

00:26:35.687 --> 00:26:38.701
"והייתי רק מדברת
ומדברת ומדברת,

00:26:38.701 --> 00:26:40.514
"והאנשים שאיתם התעסקתי

00:26:40.514 --> 00:26:42.581
"לא ממש הגיבו,
ואני חשבתי לעצמי:

00:26:42.581 --> 00:26:46.542
"'זה לא יפה מצידם
או מועיל להם.'

00:26:46.542 --> 00:26:48.184
"ואז הבנתי,

00:26:48.184 --> 00:26:50.311
"הבנתי שהם לא ימשיכו

00:26:50.311 --> 00:26:52.698
"מעבר לאותם דקות ראשונות
של שיחה בטלה.

00:26:52.698 --> 00:26:54.755
"זו תישאר עבורם רק הזדמנות

00:26:54.755 --> 00:26:57.633
"שבה לי אין איידס
ואני לא גוססת,

00:26:57.633 --> 00:27:00.606
"אבל אני מסוגלת לעמוד בכך
שהם כן.

00:27:00.606 --> 00:27:02.393
"והם באמת גססו.

00:27:02.393 --> 00:27:05.996
"הצרכים שלנו הם הנכסים
הכי גדולים שלנו.

00:27:05.996 --> 00:27:08.135
"מסתבר שלמדתי להעניק

00:27:08.135 --> 00:27:10.940
"את כל הדברים
שאני זקוקה להם."

NOTE Paragraph

00:27:12.160 --> 00:27:16.041
מתן ערך לדכאונו של אדם
אינו מונע נסיגות,

00:27:16.045 --> 00:27:18.706
אבל אולי בזכותו, הסיכוי לנסיגה

00:27:18.706 --> 00:27:22.924
ואף הנסיגה עצמה,
ייעשו נסבלים יותר.

00:27:22.924 --> 00:27:24.969
מדובר פחות

00:27:24.969 --> 00:27:27.144
במציאת משמעות גדולה ובהגעה למסקנה

00:27:27.144 --> 00:27:29.171
שהדכאון שלך היה מאד משמעותי.

00:27:29.171 --> 00:27:31.342
אלא יותר בחיפוש
אחר אותה משמעות

00:27:31.342 --> 00:27:33.146
ובמחשבה, כשזה יחזור:

00:27:33.146 --> 00:27:34.786
"זה יהיה גהינום,

00:27:34.786 --> 00:27:37.487
"אבל אני אלמד מזה משהו."

00:27:37.487 --> 00:27:39.751
בדכאון שלי למדתי

00:27:39.751 --> 00:27:41.764
עד כמה רגש
יכול להיות חזק,

00:27:41.764 --> 00:27:44.861
עד כמה בכוחו להיות
אמיתי יותר מהעובדות,

00:27:44.861 --> 00:27:50.710
וגיליתי שאותה חוויה
איפשרה לי לחוות רגש חיובי

00:27:50.710 --> 00:27:54.222
באופן יותר עז וממוקד.

00:27:54.222 --> 00:27:57.709
ההיפך מדכאון איננו אושר,

00:27:57.709 --> 00:27:59.163
אלא חיוניות,

00:27:59.163 --> 00:28:01.904
וכיום, חיי מלאי חיוניות,

00:28:01.904 --> 00:28:04.649
אפילו בימים שבהם אני עצוב.

00:28:04.649 --> 00:28:07.962
הרגשתי לווייה במוחי,

00:28:07.962 --> 00:28:09.986
והתיישבתי לצידו של הענק

00:28:09.986 --> 00:28:12.233
בקצה העולם,

00:28:12.233 --> 00:28:14.322
וגיליתי

00:28:14.322 --> 00:28:16.173
משהו בתוככי עצמי

00:28:16.173 --> 00:28:18.306
שאותו מן הסתם אכנה
"נשמה",

00:28:18.306 --> 00:28:22.062
ושאותו לא ניסחתי לעצמי
עד אותו יום, לפני 20 שנה,

00:28:22.062 --> 00:28:26.580
כשהגהינום בא אלי לביקור-פתע.

00:28:26.580 --> 00:28:30.678
נראה לי
שאף ששנאתי להיות מדוכא

00:28:30.678 --> 00:28:33.012
ושלא אשמח להיות שוב מדוכא,

00:28:33.012 --> 00:28:35.756
הרי שמצאתי דרך לאהוב
את הדכאון שלי.

00:28:35.756 --> 00:28:37.781
אני אוהב אותו
משום שהוא אילץ אותי

00:28:37.781 --> 00:28:40.550
למצוא את השמחה ולהיאחז בה.

00:28:40.550 --> 00:28:44.038
אני אוהב אותו
כי בכל יום אני מחליט,

00:28:44.038 --> 00:28:45.578
לפעמים דרך-משחק,

00:28:45.578 --> 00:28:48.276
ולפעמים במנוגד להגיון
של אותו רגע,

00:28:48.276 --> 00:28:50.854
לדבוק בסיבות לחיות.

00:28:50.854 --> 00:28:54.977
והקימה הזו לתחייה
היא בעיני זכות-יתר עצומה.

NOTE Paragraph

00:28:54.977 --> 00:28:56.940
תודה לכם.

NOTE Paragraph

00:28:56.940 --> 00:29:02.096
[מחיאות כפיים]