WEBVTT 00:00:03.627 --> 00:00:07.838 הִרְגַּשְׁתִּי הַלְוָיָה בְּמֹחִי 00:00:07.838 --> 00:00:10.240 וּמִתְאַבְּלִים אָנֶה וְאָנָה 00:00:10.240 --> 00:00:12.900 דָרְכוּ דָרוֹךְ-דָרוֹךְ – עַד נִדְמָה 00:00:12.900 --> 00:00:15.836 כִּי תְבוּנָתִי נִפְרֶכֶת-נִשְׁבָּרֶת – 00:00:15.836 --> 00:00:17.605 וְאַחֲרֵי שֶׁנִּתְיַשְּׁבוּ כֻּלָּם, 00:00:17.605 --> 00:00:19.603 טֶקֶס-אַשְׁכָּבָה כְּמוֹ תֹף 00:00:19.603 --> 00:00:22.315 הָלַם הָלוֹם-הָלוֹם – עַד חָשַׁבְתִּי 00:00:22.315 --> 00:00:25.831 שַׂרְעַפַּי קוֹפְאִים הָלוֹךְ וְקָפוֹא 00:00:25.831 --> 00:00:27.707 אֲזַי שָׁמַעְתִּי, מְרִימִים אָרוֹן 00:00:27.707 --> 00:00:29.994 וְשׁוּב חוֹרְקִים עַל גַּבֵּי נִשְׁמָתִי 00:00:29.994 --> 00:00:33.053 בְּהָהֵם מַגְּפֵי-עוֹפֶרֶת, 00:00:33.053 --> 00:00:36.070 וְאָז הִתְחִיל מְלֹא-הֶחָלָל לְצַלְצֵל 00:00:36.070 --> 00:00:38.210 כְּאִלּוּ כָּל הָרָקִיעַ – פַּעֲמוֹן 00:00:38.210 --> 00:00:40.201 וְהַהֲוָיָה – כֻּלָּהּ אֹזֶן אַחַת 00:00:40.201 --> 00:00:43.284 וַאֲנִי וּדְמָמָה – מִין גֶּזַע נָכְרִי 00:00:43.284 --> 00:00:46.493 טָרוּף, בָּדָד, פֹּה – 00:00:46.493 --> 00:00:49.670 וְאָז נִשְׁבַּר קֶרֶשׁ בְּרִצְפַּת-שִׂכְלִי 00:00:49.670 --> 00:00:53.011 וַאֲנִי נָפַלְתִּי מַטָּה-מַטָּה 00:00:53.011 --> 00:00:55.686 וְעִם כָּל צְלִילָה וּצְלִילָה פָּגַעְתִּי בְּעוֹלָם-עוֹלָם 00:00:55.686 --> 00:01:00.198 וְלֹא יָסַפְתִּי דַעַת – אָז. [עברית: אברהם רגלסון] NOTE Paragraph 00:01:00.198 --> 00:01:03.680 אנו מכירים את הדכאון דרך דימויים. 00:01:03.680 --> 00:01:07.389 אמילי דיקינסון הצליחה להביעו בלשון בני-אדם, 00:01:07.389 --> 00:01:10.130 וגויה - בתמונה. 00:01:10.130 --> 00:01:12.113 מחצית ממטרתה של האמנות 00:01:12.113 --> 00:01:15.997 היא לתאר מצבים סמליים כאלה. NOTE Paragraph 00:01:15.997 --> 00:01:19.587 באשר לי, תמיד חשבתי עצמי קשוח, 00:01:19.587 --> 00:01:21.460 אדם שיכול היה לשרוד, 00:01:21.460 --> 00:01:24.614 אילו נשלח למחנה-ריכוז. NOTE Paragraph 00:01:24.614 --> 00:01:27.497 ב-1991 חוויתי סדרה של אובדנים. 00:01:27.497 --> 00:01:29.198 אמי נפטרה, 00:01:29.198 --> 00:01:31.324 מערכת-יחסים שלי הסתיימה, 00:01:31.324 --> 00:01:35.277 עקרתי בחזרה לארצות הברית אחרי מספר שנים בחו"ל, 00:01:35.277 --> 00:01:38.432 ויצאתי מכל המסות האלה ללא פגע. NOTE Paragraph 00:01:38.432 --> 00:01:41.539 אך ב-1994, שלוש שנים אחר-כך, 00:01:41.539 --> 00:01:45.932 מצאתי שאני מאבד עניין כמעט בכל דבר ודבר. 00:01:45.932 --> 00:01:47.577 לא רציתי לעשות דבר מהדברים 00:01:47.577 --> 00:01:49.959 שקודם לכן רציתי לעשות, 00:01:49.959 --> 00:01:51.877 ולא ידעתי מדוע. 00:01:51.877 --> 00:01:53.697 ההיפך מדכאון 00:01:53.697 --> 00:01:56.934 איננו אושר, אלא חיוניות, 00:01:56.934 --> 00:01:58.429 והחיוניות היא 00:01:58.429 --> 00:02:02.082 שכנראה דלפה ממני באותו רגע. 00:02:02.082 --> 00:02:04.237 כל מה שהיה צריך להיעשות 00:02:04.237 --> 00:02:06.411 נראה כטירחה רבה מדי. 00:02:06.411 --> 00:02:08.058 הייתי בא הביתה, 00:02:08.058 --> 00:02:11.440 רואה את האור האדום המהבהב במשיבון שלי, 00:02:11.440 --> 00:02:13.585 ובמקום לשמוח על ידיעות מחברי, 00:02:13.585 --> 00:02:15.133 הייתי חושב: 00:02:15.133 --> 00:02:18.368 "כמה הרבה אנשים שצריך להחזיר להם צלצול!" 00:02:18.368 --> 00:02:20.755 או שהייתי מחליט לאכול, 00:02:20.755 --> 00:02:23.301 ואז הייתי חושב שיהיה עלי להוציא את האוכל, 00:02:23.301 --> 00:02:25.340 להניחו על צלחת, 00:02:25.340 --> 00:02:29.389 לחתוך אותו, ללעוס אותו ולבלוע אותו, 00:02:29.389 --> 00:02:33.090 וחשתי כאילו אלה התחנות במסעו של הצלב. NOTE Paragraph 00:02:33.090 --> 00:02:35.541 ואחד הדברים שמרבים ליפול בין הכסאות 00:02:35.541 --> 00:02:37.443 בדיונים אודות הדכאון 00:02:37.443 --> 00:02:39.801 הוא שאתה יודע שזה מגוחך. 00:02:39.801 --> 00:02:42.537 אתה יודע שזה מגוחך בעודך חווה את זה. 00:02:42.537 --> 00:02:44.681 אתה יודע שרוב האנשים מצליחים 00:02:44.681 --> 00:02:46.995 להקשיב להודעות שלהם ולאכול ארוחת-צהריים 00:02:46.995 --> 00:02:50.167 ולהתארגן כדי ללכת להתקלח, לצאת מהדלת הקדמית 00:02:50.167 --> 00:02:51.644 ושזה לא עניין גדול, 00:02:51.644 --> 00:02:54.985 ואתה בכל זאת נתון באחיזתו 00:02:54.985 --> 00:02:58.737 ואינך יכול למצוא שום דרך לחמוק ממנו. 00:02:58.737 --> 00:03:03.236 אז התחלתי להרגיש כיצד אני עושה פחות 00:03:03.236 --> 00:03:05.326 וחושב פחות 00:03:05.326 --> 00:03:07.694 ומרגיש פחות. 00:03:07.694 --> 00:03:10.049 זה היה סוג של התאיינות. NOTE Paragraph 00:03:10.049 --> 00:03:12.415 ואז הגיעה החרדה. 00:03:12.415 --> 00:03:16.274 אילו אמרתם לי שעלי להיות בדכאון במשך החודש הקרוב, 00:03:16.283 --> 00:03:19.507 הייתי עונה: "כל עוד ברור לי שזה עד נובמבר, אני מסוגל לכך." 00:03:19.507 --> 00:03:20.623 אך אילו אמרתם לי: 00:03:20.623 --> 00:03:23.923 "עליך להיות בחרדה עמוקה במשך החודש הקרוב," 00:03:23.923 --> 00:03:26.296 הייתי מעדיף לחתוך לעצמי את הוורידים במקום לעבור את זה. 00:03:26.296 --> 00:03:28.078 היתה כל הזמן ההרגשה הזאת, 00:03:28.078 --> 00:03:30.306 כמו ההרגשה שיש לכם כשאתם הולכים, 00:03:30.306 --> 00:03:33.598 ואז מחליקים או מועדים והקרקע עולה במהירות לקראתכם, 00:03:33.598 --> 00:03:36.311 אבל במקום שזה יימשך חצי שניה, 00:03:36.311 --> 00:03:38.249 זה נמשך שישה חודשים. 00:03:38.249 --> 00:03:41.281 זו תחושה של היות מפוחד כל הזמן 00:03:41.281 --> 00:03:45.057 מבלי לדעת אפילו ממה. 00:03:45.057 --> 00:03:47.477 והיה זה אז כשהתחלתי לחשוב 00:03:47.477 --> 00:03:51.476 שפשוט מכאיב מדי להישאר בחיים, 00:03:51.476 --> 00:03:54.060 שהסיבה היחידה לא להתאבד 00:03:54.060 --> 00:03:57.191 היא לא לפגוע באנשים אחרים. NOTE Paragraph 00:03:57.191 --> 00:04:00.184 ויום אחד לבסוף התעוררתי 00:04:00.200 --> 00:04:02.208 וחשבתי שאולי חטפתי שבץ, 00:04:02.208 --> 00:04:06.889 כי שכבתי במיטה קפוא כולי, כשאני מביט בטלפון וחושב: 00:04:06.889 --> 00:04:10.451 "משהו לא בסדר ועלי לקרוא לעזרה", 00:04:10.451 --> 00:04:12.186 ולא יכולתי להושיט את זרועי, 00:04:12.186 --> 00:04:14.648 להרים את הטלפון ולחייג. 00:04:14.648 --> 00:04:18.802 ולבסוף, אחרי 4 שעות תמימות של שכיבה ובהייה בו, 00:04:18.802 --> 00:04:20.164 הטלפון צלצל, 00:04:20.164 --> 00:04:22.412 ואיכשהו הצלחתי להרים אותו, 00:04:22.412 --> 00:04:24.212 וזה היה אבי, 00:04:24.212 --> 00:04:27.315 ואני אמרתי: "אני בצרה חמורה. 00:04:27.315 --> 00:04:29.528 "אנו חייבים לעשות משהו." NOTE Paragraph 00:04:29.528 --> 00:04:35.236 ביום למחרת התחלתי עם התרופות ועם הטיפול. 00:04:35.236 --> 00:04:37.531 והתחלתי גם להתמודד 00:04:37.531 --> 00:04:39.410 עם השאלה הנוראה הזו: 00:04:39.410 --> 00:04:41.483 אם אני לא הטיפוס הקשוח 00:04:41.483 --> 00:04:44.039 שהיה שורד מחנה-ריכוז, 00:04:44.039 --> 00:04:45.679 אז מי אני? 00:04:45.679 --> 00:04:47.628 ואם עלי לקחת תרופות, 00:04:47.628 --> 00:04:51.335 האם התרופות הופכות אותי לעצמי בצורה מלאה יותר, 00:04:51.335 --> 00:04:53.754 או שמא הן הופכות אותי למישהו אחר? 00:04:53.754 --> 00:04:55.450 וגם, מה ההרגשה שלי 00:04:55.450 --> 00:04:57.989 אם הן הופכות אותי למישהו אחר? NOTE Paragraph 00:04:57.989 --> 00:05:01.300 שני דברים עמדו לצידי כשהתחלתי במאבק הזה. 00:05:01.300 --> 00:05:04.280 הראשון הוא שאובייקטיבית, ידעתי 00:05:04.280 --> 00:05:05.901 שהיו לי חיים יפים, 00:05:05.901 --> 00:05:07.786 ושאם רק אוכל להבריא, 00:05:07.786 --> 00:05:09.224 יש משהו בקצה הדרך 00:05:09.224 --> 00:05:11.010 שראוי לחיות בשבילו. 00:05:11.010 --> 00:05:14.052 והשני הוא שהיתה לי גישה לטיפול טוב. NOTE Paragraph 00:05:14.052 --> 00:05:17.816 אבל בכל זאת היו לי התקדמויות ונסיגות, 00:05:17.816 --> 00:05:20.095 והתקדמויות ונסיגות, 00:05:20.095 --> 00:05:23.139 ועוד התקדמויות ונסיגות, 00:05:23.139 --> 00:05:25.092 ולבסוף הבנתי 00:05:25.092 --> 00:05:27.336 שיהיה עלי לקחת תרופות 00:05:27.336 --> 00:05:29.632 ולהיות בטיפול לנצח. 00:05:29.632 --> 00:05:32.006 וחשבתי לעצמי: "אבל האם זאת בעיה כימית 00:05:32.006 --> 00:05:33.770 "או בעיה פסיכולוגית? 00:05:33.770 --> 00:05:37.466 "והאם דרושה תרופה כימית או תרופה פילוסופית?" 00:05:37.466 --> 00:05:39.525 ולא יכולתי להחליט מה נכון. 00:05:39.525 --> 00:05:42.002 ואז הבנתי שלמעשה, 00:05:42.002 --> 00:05:44.076 איננו מתקדמים מספיק בשום תחום משניהם 00:05:44.076 --> 00:05:46.013 כדי שנוכל להסביר את הדברים באופן מוחלט. 00:05:46.013 --> 00:05:49.260 התרופה הכימית והתרופה הפסיכולוגית 00:05:49.260 --> 00:05:51.062 לשתיהן יש תפקיד שעליהן למלא, 00:05:51.062 --> 00:05:54.805 והבנתי גם שהדכאון הוא משהו 00:05:54.805 --> 00:05:57.308 ששזור בנו עמוק כל-כך 00:05:57.308 --> 00:05:58.927 עד שאין להפרידו 00:05:58.927 --> 00:06:01.413 מהאופי והאישיות שלנו. NOTE Paragraph 00:06:01.413 --> 00:06:03.445 ברצוני לטעון שהטיפולים שיש לנו 00:06:03.445 --> 00:06:05.990 עבור הדכאון, הם מזעזעים. 00:06:05.990 --> 00:06:07.817 הם אינם יעילים ביותר. 00:06:07.817 --> 00:06:09.650 הם יקרים עד מאד. 00:06:09.650 --> 00:06:12.099 הם מלווים באינספור השפעות-לוואי. 00:06:12.099 --> 00:06:13.888 הם בגדר אסון. 00:06:13.888 --> 00:06:16.766 אבל אני גם אסיר-תודה על כך שאני חי היום, 00:06:16.766 --> 00:06:18.576 ולא לפני 50 שנה, 00:06:18.576 --> 00:06:20.087 כי אז לא היה אפשר לעשות 00:06:20.087 --> 00:06:21.488 כמעט כלום. 00:06:21.488 --> 00:06:24.069 אני מקווה ש-50 שנה מהיום, 00:06:24.069 --> 00:06:25.926 אנשים ישמעו על הטיפולים שלי 00:06:25.926 --> 00:06:28.059 ויזדעזעו למחשבה שמישהו נחשף 00:06:28.059 --> 00:06:30.885 למדע פרימיטיבי כזה. NOTE Paragraph 00:06:30.885 --> 00:06:35.441 הדכאון הוא הפגם באהבה. 00:06:35.441 --> 00:06:38.582 אם הייתם נשואים למישהי וחשבתם, 00:06:38.582 --> 00:06:42.177 "אם אשתי תמות, אמצא מישהי אחרת", 00:06:42.177 --> 00:06:45.223 זו אינה אהבה כפי שאנו מגדירים אותה. 00:06:45.223 --> 00:06:47.173 לא קיימת אהבה 00:06:47.173 --> 00:06:49.817 ללא הציפייה לאובדן, 00:06:49.817 --> 00:06:52.401 וצילו של הייאוש 00:06:52.401 --> 00:06:56.130 יכול להיות המניע לאינטימיות. NOTE Paragraph 00:06:56.130 --> 00:06:59.059 יש 3 דברים שאנשים נוטים לבלבל ביניהם: 00:06:59.059 --> 00:07:02.859 דכאון, יגון ועצבות. 00:07:02.859 --> 00:07:06.145 היגון הוא במפורש תגובה: 00:07:06.145 --> 00:07:09.104 אם חוויתם אובדן ואתם חשים אומללות שלא תיאמן, 00:07:09.104 --> 00:07:10.737 ואחרי שישה חודשים, 00:07:10.737 --> 00:07:13.959 אתם עדיין עצובים עמוקות, אך מתפקדים קצת טוב יותר, 00:07:13.959 --> 00:07:15.687 זה כנראה יגון, 00:07:15.687 --> 00:07:17.979 ובסופו של דבר הוא יסתיים מעצמו 00:07:17.979 --> 00:07:19.428 במידה כזו או אחרת. 00:07:19.428 --> 00:07:22.179 אם אתם חווים אובדן עקב אסון, 00:07:22.179 --> 00:07:23.393 ומרגישים נורא, 00:07:23.393 --> 00:07:26.390 ושישה חודשים אח"כ אתם בקושי מתפקדים, 00:07:26.390 --> 00:07:28.975 מדובר כנראה בדכאון, שהתעורר 00:07:28.975 --> 00:07:31.449 עקב נסיבות האסון. 00:07:31.449 --> 00:07:35.081 מסלול הזמן מספר לנו המון. 00:07:35.081 --> 00:07:38.439 אנשים רואים בדכאון סתם עצבות. 00:07:38.439 --> 00:07:40.775 מדובר בהרבה, הרבה מדי עצבות, 00:07:40.775 --> 00:07:42.439 הרבה מדי יגון 00:07:42.439 --> 00:07:45.368 בגלל סיבה קלושה מדי. NOTE Paragraph 00:07:45.368 --> 00:07:48.115 כשהתחלתי לנסות להבין את הדכאון, 00:07:48.115 --> 00:07:50.950 ולראיין אנשים שחוו אותו, 00:07:50.950 --> 00:07:53.981 גיליתי שיש אנשים שלכאורה, 00:07:53.981 --> 00:07:55.686 על פני השטח, יש להם מה שנשמע 00:07:55.686 --> 00:07:57.748 כמו דכאון מתון יחסית 00:07:57.748 --> 00:08:01.195 ובכל זאת הוא הגביל אותם לחלוטין. 00:08:01.195 --> 00:08:03.053 והיו אחרים שהיה להם מה שנשמע, 00:08:03.053 --> 00:08:04.365 לפי תיאוריהם, 00:08:04.365 --> 00:08:06.616 כמו דכאון חמור ונורא 00:08:06.616 --> 00:08:09.431 ובכל זאת ניהלו חיים טובים בין הסדקים 00:08:09.431 --> 00:08:11.586 של התקפי הדכאון שלהם. 00:08:11.586 --> 00:08:14.271 ואני יצאתי לגלות מהו הדבר 00:08:14.271 --> 00:08:15.874 שגורם לאנשים מסוימים 00:08:15.874 --> 00:08:18.127 להיות יותר גמישים מאחרים. 00:08:18.127 --> 00:08:19.686 מהם המנגנונים 00:08:19.686 --> 00:08:21.530 שמאפשרים לאנשים לשרוד? 00:08:21.530 --> 00:08:24.699 אז יצאתי וראיינתי אדם אחרי אדם 00:08:24.699 --> 00:08:26.874 שסבלו מדכאון. NOTE Paragraph 00:08:26.874 --> 00:08:28.825 אחד הראשונים שראיינתי 00:08:28.825 --> 00:08:30.706 תיאר את הדכאון 00:08:30.706 --> 00:08:33.967 כצורה איטית של מוות, 00:08:33.967 --> 00:08:36.091 וטוב ששמעתי את זה כבר בהתחלה, 00:08:36.091 --> 00:08:37.457 כי זה הזכיר לי 00:08:37.457 --> 00:08:39.456 שאותה צורה איטית של מוות 00:08:39.456 --> 00:08:41.491 יכולה להוביל למיתה אמיתית, 00:08:41.491 --> 00:08:43.495 וזה כבר עניין רציני. 00:08:43.495 --> 00:08:46.154 זוהי המוגבלות הכי נפוצה בעולם, 00:08:46.154 --> 00:08:49.184 ואנשים מתים ממנה מידי יום ביומו. NOTE Paragraph 00:08:49.184 --> 00:08:50.953 אחד האנשים איתם שוחחתי, 00:08:50.953 --> 00:08:52.927 כשניסיתי להבין זאת, 00:08:52.927 --> 00:08:54.595 היתה חברה אהובה 00:08:54.595 --> 00:08:56.613 שהכרתי במשך שנים רבות, 00:08:56.613 --> 00:08:59.155 ושסבלה מהתקף פסיכוטי 00:08:59.155 --> 00:09:01.059 בשנתה הראשונה בקולג', 00:09:01.059 --> 00:09:04.115 ואז שקעה בדכאון מחריד. 00:09:04.115 --> 00:09:05.541 היא סבלה ממחלה דו-קוטבית, 00:09:05.541 --> 00:09:08.184 או מניה-דיפרסיה, כפי שנודעה באותם ימים. 00:09:08.184 --> 00:09:10.228 ואחר היא חיה טוב מאד 00:09:10.228 --> 00:09:11.936 במשך שנים, על כדורי ליתיום, 00:09:11.936 --> 00:09:13.311 ובסופו של דבר, 00:09:13.311 --> 00:09:15.271 הופסק הטיפול שלה בליתיום, 00:09:15.271 --> 00:09:17.106 כדי לראות איך תסתדר בלעדיו, 00:09:17.106 --> 00:09:19.081 והיה לה עוד התקף פסיכוטי, 00:09:19.081 --> 00:09:21.419 והיא שקעה בדכאון הנורא ביותר 00:09:21.419 --> 00:09:23.291 שאי-פעם ראיתי, 00:09:23.291 --> 00:09:26.306 ובמהלכו ישבה בדירת הוריה, 00:09:26.306 --> 00:09:29.383 פחות או יותר קטטונית, למעשה מבלי לזוז, 00:09:29.383 --> 00:09:31.865 יום אחרי יום אחרי יום. 00:09:31.865 --> 00:09:35.082 וכשראיינתי אותה אודות חוויה זו אחרי כמה שנים -- 00:09:35.082 --> 00:09:38.413 היא משוררת ופסיכיאטרית, ושמה מגי רובינס -- 00:09:38.413 --> 00:09:41.646 כשראיינתי אותה, היא אמרה: 00:09:41.646 --> 00:09:45.030 "שרתי את 'איפה הפרחים כולם?' 00:09:45.030 --> 00:09:48.240 "שוב ושוב, כדי להעסיק את מוחי. 00:09:48.240 --> 00:09:51.375 "שרתי כדי להחריש דברים שהמוח שלי אמר, 00:09:51.375 --> 00:09:55.865 "דברים כמו 'את כלום. את אפס. 00:09:55.865 --> 00:09:58.691 "לא מגיע לך לחיות.' 00:09:58.691 --> 00:10:00.869 "ואז גם התחלתי לחשוב 00:10:00.869 --> 00:10:03.082 "על להרוג את עצמי." NOTE Paragraph 00:10:03.082 --> 00:10:04.990 כשאתם בדכאון, אינכם חושבים 00:10:04.990 --> 00:10:07.127 שעטיתם צעיף אפור 00:10:07.127 --> 00:10:09.107 שאתם רואים את העולם דרך הערפל 00:10:09.107 --> 00:10:11.001 של מצב רוח רע. 00:10:11.001 --> 00:10:13.721 אלא אתם חושבים שהצעיף הוסר, 00:10:13.721 --> 00:10:15.643 צעיף האושר, 00:10:15.643 --> 00:10:18.067 ושכעת אתם רואים נכוחה. 00:10:18.067 --> 00:10:21.031 קל יותר לעזור לסכיזופרנים, שמבינים 00:10:21.031 --> 00:10:22.842 שיש משהו זר בתוכם, 00:10:22.842 --> 00:10:25.029 שיש לסלקו, 00:10:25.029 --> 00:10:27.193 אבל עם המדוכאים זה קשה, 00:10:27.193 --> 00:10:31.040 כי אנו מאמינים שאנו רואים את האמת. NOTE Paragraph 00:10:31.040 --> 00:10:33.987 אבל האמת משקרת. 00:10:33.987 --> 00:10:35.985 נעשיתי עסוק באופן כפייתי במשפט הזה: 00:10:35.985 --> 00:10:38.360 "אבל האמת משקרת." 00:10:38.360 --> 00:10:40.813 וגיליתי, ככל ששוחחתי עם אנשים בדכאון, 00:10:40.813 --> 00:10:43.495 שיש להם המון מחשבות שווא. 00:10:43.495 --> 00:10:45.162 אנשים יאמרו: "איש אינו אוהב אותי." 00:10:45.162 --> 00:10:46.813 ואתם תאמרו: "אני אוהב אותך, 00:10:46.813 --> 00:10:49.335 "אשתך אוהבת אותך, אמך אוהבת אותך." 00:10:49.335 --> 00:10:51.258 אתם יכולים לענות כך בחפץ-לב, 00:10:51.258 --> 00:10:52.923 לפחות לרוב האנשים. 00:10:52.923 --> 00:10:55.190 אבל אנשים בדכאון גם יגידו: 00:10:55.190 --> 00:10:56.895 "לא משנה מה נעשה, 00:10:56.895 --> 00:10:59.168 "כולנו הרי נמות בסוף." 00:10:59.168 --> 00:11:01.371 או: "לא יכול להיות שום קשר אמיתי 00:11:01.371 --> 00:11:03.024 "בין שני בני-אדם. 00:11:03.024 --> 00:11:05.600 "כל אחד מאיתנו לכוד בגופו." 00:11:05.600 --> 00:11:07.449 ועל כך עליכם לענות: 00:11:07.449 --> 00:11:08.770 "זה נכון, 00:11:08.770 --> 00:11:10.588 "אבל לדעתי, כרגע עלינו להתמקד 00:11:10.588 --> 00:11:12.484 "במה שנאכל לארוחת הבוקר." 00:11:12.484 --> 00:11:14.669 [צחוק] 00:11:14.669 --> 00:11:16.338 רוב הזמן, 00:11:16.338 --> 00:11:19.234 מה שהם מביעים איננו חולי, אלא תובנות, 00:11:19.234 --> 00:11:21.891 ועולה המחשבה, וזה באמת מיוחד במינו, 00:11:21.891 --> 00:11:24.825 שמרביתנו מכירים את השאלות הקיומיות האלה 00:11:24.825 --> 00:11:27.115 והן לא מרבות להסיח את דעתנו. 00:11:27.115 --> 00:11:29.274 היה מחקר שאהבתי במיוחד 00:11:29.274 --> 00:11:30.954 שבו קבוצת אנשים בדכאון 00:11:30.954 --> 00:11:32.855 וקבוצת אנשים לא מדוכאים 00:11:32.855 --> 00:11:35.478 התבקשו לשחק במשחק מחשב במשך שעה, 00:11:35.478 --> 00:11:37.291 ובתום השעה 00:11:37.291 --> 00:11:38.942 שאלו אותם כמה מפלצות קטנות 00:11:38.942 --> 00:11:40.806 לדעתם הם הרגו. 00:11:40.806 --> 00:11:43.018 קבוצת המדוכאים דייקה בד"כ 00:11:43.018 --> 00:11:45.076 בתחום ה-10%, 00:11:45.076 --> 00:11:46.547 וקבוצת הלא-מדוכאים 00:11:46.547 --> 00:11:50.092 ניחשה שהם הרגו פי 15 או 20 00:11:50.092 --> 00:11:51.834 מפלצות קטנות-- [צחוק]-- 00:11:51.834 --> 00:11:55.945 מכפי שבאמת הרגו. NOTE Paragraph 00:11:55.945 --> 00:11:59.011 הרבה אנשים אמרו, כשהחלטתי לכתוב אודות הדכאון שלי, 00:11:59.011 --> 00:12:00.780 שוודאי קשה מאד 00:12:00.780 --> 00:12:03.904 להיות מחוץ לארון, שאנשים יודעים. 00:12:03.904 --> 00:12:06.104 הם שאלו: "האם אנשים מדברים איתך אחרת?" 00:12:06.104 --> 00:12:08.176 ואני עניתי: "כן. אנשים מדברים איתי אחרת; 00:12:08.176 --> 00:12:10.090 "הם מדברים איתי אחרת מבחינה זו, 00:12:10.090 --> 00:12:12.880 "שהם מתחילים לספר לי על החוויה שלהם, 00:12:12.880 --> 00:12:14.715 "או על החוויה של אחותם, 00:12:14.715 --> 00:12:16.489 "או על החוויה של ידידם." 00:12:16.489 --> 00:12:18.781 המצב הוא שונה, כי עכשיו אני יודע 00:12:18.781 --> 00:12:21.462 שהדכאון הוא הסוד המשפחתי 00:12:21.462 --> 00:12:23.539 שיש לכולם. NOTE Paragraph 00:12:23.539 --> 00:12:27.167 לפני כמה שנים הייתי בכנס, 00:12:27.167 --> 00:12:29.820 וביום שישי, מתוך שלושת ימי הכנס, 00:12:29.820 --> 00:12:32.711 אחת המשתתפות לקחה אותי הצידה ואמרה: 00:12:32.711 --> 00:12:36.116 "אני סובלת מדכאון, 00:12:36.116 --> 00:12:38.885 "אני קצת נבוכה בגלל זה, 00:12:38.885 --> 00:12:40.988 "אבל אני לוקחת תרופות, 00:12:40.988 --> 00:12:43.936 "ורציתי לשאול אותך מה דעתך." 00:12:43.936 --> 00:12:46.770 עשיתי כמיטב יכולתי לייעץ לה, 00:12:46.770 --> 00:12:48.490 ואז היא אמרה: "אתה יודע, 00:12:48.490 --> 00:12:51.281 "אין סיכוי שבעלי יבין את זה. 00:12:51.281 --> 00:12:53.854 "הוא בדיוק הטיפוס שבעיניו זה ממש לא הגיוני, 00:12:53.854 --> 00:12:56.721 "אז שיישאר בינינו, אתה יודע." 00:12:56.721 --> 00:12:58.507 ואני עניתי: "כן, אין בעיה." 00:12:58.507 --> 00:13:00.616 ביום ראשון, באותו הכנס, 00:13:00.616 --> 00:13:03.660 בעלה לקח אותי הצידה, 00:13:03.660 --> 00:13:05.354 ואמר: "אשתי היתה חושבת 00:13:05.354 --> 00:13:07.789 "שאני לא גבר אילו ידעה את זה, 00:13:07.789 --> 00:13:10.255 "אבל אני מתמודד עם דכאון 00:13:10.255 --> 00:13:11.609 "ואני לוקח תרופות, 00:13:11.609 --> 00:13:14.114 "ושאלתי את עצמי מה דעתך." 00:13:14.114 --> 00:13:15.537 הם הסתירו 00:13:15.537 --> 00:13:17.752 את אותה תרופה בשני מקומות שונים 00:13:17.752 --> 00:13:20.397 באותו חדר-שינה. 00:13:20.397 --> 00:13:22.418 ואני אמרתי שלדעתי 00:13:22.418 --> 00:13:24.102 מצב התקשורת בנישואיהם 00:13:24.102 --> 00:13:26.116 הוא שגורם לכמה מבעיות שלהם. 00:13:26.116 --> 00:13:30.307 [צחוק] 00:13:30.307 --> 00:13:31.962 אבל גם בלט לעיני 00:13:31.962 --> 00:13:33.768 האופי המכביד 00:13:33.768 --> 00:13:36.141 של סודיות הדדית כזו. 00:13:36.141 --> 00:13:38.026 הדכאון הוא כה מתיש. 00:13:38.026 --> 00:13:40.794 הוא גוזל כל-כך הרבה זמן ומרץ, 00:13:40.794 --> 00:13:42.298 והשמירה על שתיקה לגביו, 00:13:42.298 --> 00:13:45.029 למעשה מחמירה את הדכאון. NOTE Paragraph 00:13:45.029 --> 00:13:46.762 ואז התחלתי לחשוב על כל הדרכים 00:13:46.762 --> 00:13:48.728 שבהן אנשים מבריאים את עצמם. 00:13:48.728 --> 00:13:51.167 קודם לכן הייתי שמרן מבחינה רפואית. 00:13:51.167 --> 00:13:53.539 חשבתי שיש רק קומץ טיפולים שמצליחים, 00:13:53.539 --> 00:13:55.348 היה ברור מה הם-- 00:13:55.348 --> 00:13:56.992 יש תרופות, 00:13:56.992 --> 00:13:58.468 יש טיפולי-נפש מסוימים, 00:13:58.468 --> 00:14:00.913 קיימת האפשרות לטיפול בנזעי-חשמל, 00:14:00.913 --> 00:14:03.588 וכל היתר הן שטויות. 00:14:03.588 --> 00:14:05.420 אך אז גיליתי משהו. 00:14:05.420 --> 00:14:07.172 אם יש לכם סרטן מוח, 00:14:07.172 --> 00:14:08.644 ואתם טוענים שעמידה על הראש 00:14:08.644 --> 00:14:11.639 במשך 20 דקות מידי בוקר תשפר את מצבכם, 00:14:11.639 --> 00:14:13.153 זה עשוי לשפר את מצבכם, 00:14:13.153 --> 00:14:14.741 אבל עדיין יהיה לכם סרטן מוח, 00:14:14.741 --> 00:14:17.030 וכנראה שבסופו של של דבר תמותו בגלל זה. 00:14:17.030 --> 00:14:19.542 אבל אם אתם אומרים שיש לכם דכאון, 00:14:19.542 --> 00:14:21.647 ועמידה על הראש במשך 20 דקות מידי יום 00:14:21.647 --> 00:14:24.131 תשפר את הרגשתכם, זה יצליח, 00:14:24.131 --> 00:14:26.491 כי הדכאון הוא מחלה של ההרגשה, 00:14:26.491 --> 00:14:28.100 ואם אתם מרגישים טוב יותר, 00:14:28.100 --> 00:14:30.930 אז בעצם כבר אינכם מדוכאים. 00:14:30.930 --> 00:14:32.963 כך שנעשיתי הרבה יותר סובלני 00:14:32.963 --> 00:14:35.888 כלפי העולם הנרחב של טיפולים אלטרנטיביים. NOTE Paragraph 00:14:35.888 --> 00:14:38.272 ואני מקבל מכתבים, מאות מכתבים 00:14:38.272 --> 00:14:40.788 מאנשים שכותבים ומספרים לי מה הצליח עבורם. 00:14:40.788 --> 00:14:42.989 היום, מישהו שאל אותי מאחורי הקלעים 00:14:42.989 --> 00:14:44.452 על תרופות. 00:14:44.452 --> 00:14:46.917 אחד המכתבים האהובים שקיבלתי 00:14:46.917 --> 00:14:48.391 הגיע מאישה אחת, 00:14:48.391 --> 00:14:50.598 שכתבה שהיא ניסתה טיפול, 00:14:50.598 --> 00:14:52.985 היא ניסתה תרופות, היא ניסתה למעשה הכל, 00:14:52.985 --> 00:14:55.822 והיא מצאה פתרון וקיוותה שאני אגלה אותו לעולם, 00:14:55.822 --> 00:14:59.634 וזה היה לטוות דברים. 00:14:59.634 --> 00:15:02.633 [צחוק] 00:15:02.633 --> 00:15:06.157 היא שלחה לי כמה מהם. [צחוק] 00:15:06.157 --> 00:15:09.845 אני לא לובש אותם כרגע. 00:15:09.845 --> 00:15:12.360 הצעתי לה גם לעיין בערך 00:15:12.360 --> 00:15:16.408 "הפרעה טורדנית כפייתית" בספר האבחנות הפסיכיאטריות. NOTE Paragraph 00:15:16.408 --> 00:15:19.536 ובכל זאת, כשחזרתי לבחון טיפולים אלטרנטיביים, 00:15:19.536 --> 00:15:22.444 גיבשתי השקפה לגבי טיפולים אחרים. 00:15:22.444 --> 00:15:25.347 עברתי גירוש-רוחות שבטי בסנגל 00:15:25.347 --> 00:15:27.360 שהיה בו הרבה מאד דם אייל 00:15:27.360 --> 00:15:29.422 ולא אכנס כרגע לפרטים, 00:15:29.422 --> 00:15:31.422 אבל אחרי כמה שנים הייתי ברואנדה 00:15:31.422 --> 00:15:33.180 כשעבדתי על מיזם אחר, 00:15:33.180 --> 00:15:35.976 ובמקרה תיארתי בפני מישהו את החוויה שלי, 00:15:35.976 --> 00:15:37.736 והוא אמר: "טוב, אתה יודע, 00:15:37.736 --> 00:15:39.556 "כאן זה מערב-אפריקה, ואנו במזרח-אפריקה, 00:15:39.556 --> 00:15:41.390 "והטקסים שלנו שונים מאד במובנים מסוימים, 00:15:41.390 --> 00:15:43.403 "אבל לכמה טקסים שלנו 00:15:43.403 --> 00:15:45.390 "יש משהו במשותף עם מה שאתה מתאר." 00:15:45.390 --> 00:15:47.053 אמרתי: "אוה." והוא אמר: "כן, 00:15:47.053 --> 00:15:49.695 "אבל היו לנו המון בעיות עם עובדי בריאות הנפש המערביים, 00:15:49.695 --> 00:15:52.452 "במיוחד אלה שהגיעו מיד אחרי טבח העם." 00:15:52.452 --> 00:15:54.779 שאלתי: "אילו בעיות היו לכם?" 00:15:54.779 --> 00:15:56.325 והוא אמר: "ובכן, 00:15:56.325 --> 00:15:58.989 "הם היו עושים משהו מוזר. 00:15:58.989 --> 00:16:00.874 "הם לא הוציאו אנשים לשמש 00:16:00.874 --> 00:16:02.574 "ששם מתחילים להרגיש יותר טוב. 00:16:02.574 --> 00:16:05.668 "הם לא שילבו תיפוף או מוסיקה כדי שהדם של האנשים יתחיל לזרום. 00:16:05.668 --> 00:16:07.510 "הם לא עירבו את כל הקהילה. 00:16:07.510 --> 00:16:09.285 "הם לא הוציאו את הדכאון 00:16:09.285 --> 00:16:10.718 "בתור רוח פולשנית. 00:16:10.718 --> 00:16:13.349 "במקום זה הם הכניסו אנשים 00:16:13.349 --> 00:16:15.977 "אחד-אחד לחדרים קטנים וקודרים 00:16:15.977 --> 00:16:17.320 "וגרמו להם לדבר במשך שעה 00:16:17.320 --> 00:16:19.550 "על דברים רעים שקרו להם." 00:16:19.550 --> 00:16:25.010 [צחוק] [מחיאות כפיים] 00:16:25.010 --> 00:16:27.372 הוא אמר: "נאלצנו לבקש מהם לעזוב את הארץ." 00:16:27.372 --> 00:16:30.429 [צחוק] NOTE Paragraph 00:16:30.429 --> 00:16:32.873 ובקצה השני של קשת הטיפולים האלטרנטיביים, 00:16:32.873 --> 00:16:34.908 הבה ואספר לכם על פרנק רוסאקוף. 00:16:34.908 --> 00:16:37.961 פרנק רוסאקוף סבל מהדכאון הכי גרוע 00:16:37.961 --> 00:16:40.876 שייתכן שראיתי אצל גבר. 00:16:40.876 --> 00:16:42.869 הוא היה מדוכא ללא-הרף. 00:16:42.869 --> 00:16:45.010 כשפגשתי אותו, הוא היה בשלב 00:16:45.010 --> 00:16:48.168 שבו קיבל בכל חודש טיפול בהלם חשמלי. 00:16:48.168 --> 00:16:50.743 ואחריו היה מרגיש קצת מבולבל במשך שבוע. 00:16:50.743 --> 00:16:52.546 אח"כ היה מרגיש בסדר למשך שבוע. 00:16:52.546 --> 00:16:54.246 אח"כ היה לו שבוע של הידרדרות. 00:16:54.246 --> 00:16:56.931 ואז היה מקבל עוד טיפול בהלם חשמלי. 00:16:56.931 --> 00:16:58.346 והוא אמר לי, כשפגשתי אותו: 00:16:58.346 --> 00:17:00.898 "בלתי נסבל לעבור ככה את השבועות שלי. 00:17:00.898 --> 00:17:02.405 "אני לא יכול להמשיך ככה. 00:17:02.405 --> 00:17:04.669 "וברור לי איך אסיים את זה 00:17:04.669 --> 00:17:06.226 "אם לא ארגיש טוב יותר. 00:17:06.226 --> 00:17:08.934 "אבל," כך אמר לי, "שמעתי על נוהל 00:17:08.934 --> 00:17:11.157 "בביה"ח הכללי של מסצ'וסטס, נוהל שנקרא 00:17:11.157 --> 00:17:13.183 "סינגולוטומיה, שהוא ניתוח מוח, 00:17:13.183 --> 00:17:15.754 "ונראה לי שאני אנסה את זה." 00:17:15.754 --> 00:17:17.708 ואני זוכר שבאותה עת נדהמתי 00:17:17.708 --> 00:17:19.008 למחשבה שמישהו, 00:17:19.008 --> 00:17:22.229 שעבר בבירור חוויות גרועות כה רבות 00:17:22.229 --> 00:17:24.088 וכל-כך הרבה טיפולים שונים, 00:17:24.088 --> 00:17:27.210 אי-שם בתוכו עדיין קבור אופטימיזם במידה מספקת 00:17:27.210 --> 00:17:29.760 כדי לנסות עוד טיפול. 00:17:29.760 --> 00:17:31.940 הוא עבר את הסינגולוטומיה, 00:17:31.940 --> 00:17:33.981 וזה הצליח בצורה מדהימה. 00:17:33.981 --> 00:17:35.474 היום הוא חבר שלי. 00:17:35.474 --> 00:17:38.966 יש לו אישה נהדרת ושני ילדים יפהפיים. 00:17:38.966 --> 00:17:41.915 הוא שלח לי מכתב, בחג המולד שלאחר הניתוח, 00:17:41.915 --> 00:17:43.104 ובו כתב: 00:17:43.104 --> 00:17:45.511 "אבי שלח לי השנה שתי מתנות, 00:17:45.511 --> 00:17:48.113 "האחת, מעמד תקליטורים ממונע של המותג שארפר אימג', 00:17:48.113 --> 00:17:49.534 "שלא היה ממש נחוץ לי, 00:17:49.534 --> 00:17:51.631 "אבל אני יודע שהוא נתן לי אותו כדי לחגוג 00:17:51.631 --> 00:17:53.359 "את העובדה שאני חי חיים עצמאיים 00:17:53.359 --> 00:17:55.406 "ויש לי עבודה שאני כנראה אוהב. 00:17:55.406 --> 00:17:56.967 "והמתנה השניה 00:17:56.967 --> 00:17:58.543 "היתה תמונה של סבתי, 00:17:58.543 --> 00:18:00.795 "שהתאבדה. 00:18:00.795 --> 00:18:03.730 "כשפתחתי אותה, התחלתי לבכות, 00:18:03.730 --> 00:18:05.610 "ואמי באה ושאלה, 00:18:05.610 --> 00:18:08.925 "'אתה בוכה בגלל קרובי המשפחה שמעולם לא הכרת?' 00:18:08.925 --> 00:18:13.013 "ואני עניתי: 'היתה לה אותה מחלה שיש לי.' 00:18:13.013 --> 00:18:15.594 "אני בוכה כעת, כשאני כותב לך. 00:18:15.594 --> 00:18:19.189 "לא שאני כל-כך עצוב, אבל אני מתרגש מאד, 00:18:19.189 --> 00:18:21.410 "כי נראה לי שהייתי יכול להרוג את עצמי, 00:18:21.410 --> 00:18:23.113 "אבל הורי שמרו עלי, 00:18:23.113 --> 00:18:24.862 "וכך גם הרופאים, 00:18:24.862 --> 00:18:26.716 "ועברתי את הניתוח. 00:18:26.716 --> 00:18:29.531 "אני חי ואני אסיר-תודה. 00:18:29.531 --> 00:18:31.791 "אנו חיים בתקופה הנכונה, 00:18:31.791 --> 00:18:35.670 "גם אם לא תמיד אנו מרגישים שזה כך." NOTE Paragraph 00:18:35.670 --> 00:18:37.567 הרשימה אותי העובדה שהדכאון 00:18:37.567 --> 00:18:39.292 נתפש ברבים 00:18:39.292 --> 00:18:42.829 כמשהו מודרני, מערבי, של המעמד הבינוני, 00:18:42.829 --> 00:18:44.981 ורציתי לבדוק איך הוא פועל 00:18:44.981 --> 00:18:46.984 במגוון הקשרים אחרים, 00:18:46.984 --> 00:18:49.103 ואחד הדברים שהכי עניינו אותי 00:18:49.103 --> 00:18:50.893 היה דכאון בקרב העניים. 00:18:50.893 --> 00:18:52.674 אז התחלתי לנסות לבדוק 00:18:52.674 --> 00:18:55.254 מה נעשה למען עניים בדכאון. 00:18:55.254 --> 00:18:57.412 ומה שגיליתי הוא שאנשים עניים 00:18:57.412 --> 00:18:59.969 בד"כ לא זוכים לטיפול נגד דכאון. 00:18:59.969 --> 00:19:02.888 הדכאון הוא תוצאה של פגיעות גנטית, 00:19:02.888 --> 00:19:06.046 שלפי ההנחה נפוצה במידה שווה בכל האוכלוסיה, 00:19:06.046 --> 00:19:07.999 וסביר שהנסיבות שמעוררות אותו, 00:19:07.999 --> 00:19:09.902 תהיינה חמורות יותר 00:19:09.902 --> 00:19:11.777 אצל אנשים דלי-אמצעים. 00:19:11.777 --> 00:19:14.204 ובכל זאת מסתבר שאם יש לכם 00:19:14.204 --> 00:19:16.344 חיים ממש נחמדים, אך אתם חשים אומללים כל הזמן, 00:19:16.344 --> 00:19:18.344 אתם חושבים: "מדוע אני חש כך? 00:19:18.344 --> 00:19:20.013 "ודאי יש לי דכאון." 00:19:20.013 --> 00:19:21.936 ואתם יוצאים לחפש טיפול. 00:19:21.936 --> 00:19:24.029 אבל אם יש לכם חיים איומים ונוראים, 00:19:24.029 --> 00:19:25.896 ואתם מרגישים אומללים כל הזמן, 00:19:25.896 --> 00:19:28.722 הרגשתם עולה בקנה אחד עם אורח חייכם, 00:19:28.722 --> 00:19:30.446 ולא עולה על דעתכם המחשבה: 00:19:30.446 --> 00:19:32.229 "אולי אפשר לטפל בזה." 00:19:32.229 --> 00:19:35.365 כך שיש לנו מגפה בארץ הזו, 00:19:35.365 --> 00:19:38.278 של דכאון בקרב דלי-האמצעים 00:19:38.278 --> 00:19:40.790 שאיננו מאובחן, איננו זוכה לטיפול 00:19:40.790 --> 00:19:42.846 ואיננו זוכה להתייחסות, 00:19:42.846 --> 00:19:45.046 וזו טרגדיה בממדים עצומים. 00:19:45.046 --> 00:19:46.534 אז מצאתי אשת-אקדמיה 00:19:46.534 --> 00:19:48.351 שערכה מיזם מחקר 00:19:48.351 --> 00:19:50.092 במשכנות עוני מחוץ לוושינגטון, 00:19:50.092 --> 00:19:53.089 ובו בחרה נשים שהגיעו בגלל בעיות בריאותיות אחרות, 00:19:53.089 --> 00:19:54.868 ואיבחנה אצלן דכאון, 00:19:54.868 --> 00:19:58.134 ואז נתנה להן 6 חודשים של הנוהל הנסיוני. 00:19:58.134 --> 00:20:00.463 אחת מהן, לולי, הגיעה, 00:20:00.463 --> 00:20:02.760 וזה מה שהיא אמרה ביום בו הגיעה. 00:20:02.760 --> 00:20:06.155 היא אמרה - והיא היתה אישה, דרך אגב, 00:20:06.155 --> 00:20:08.247 שילדה 7 ילדים. היא אמרה: 00:20:08.247 --> 00:20:10.898 "פעם היתה לי עבודה, אבל נאלצתי לוותר עליה 00:20:10.898 --> 00:20:12.958 "כי לא יכולתי לצאת מהבית. 00:20:12.958 --> 00:20:15.186 "אין לי מה לומר לילדי. 00:20:15.186 --> 00:20:17.953 "בבוקר אני רוצה שהם כבר יילכו, 00:20:17.953 --> 00:20:20.943 "ואז אני נכנסת למיטה ומושכת את השמיכה מעל לראש, 00:20:20.943 --> 00:20:22.589 "והשעה שלוש, כשהם חוזרים הביתה, 00:20:22.589 --> 00:20:24.390 "מגיעה כל-כך מהר." 00:20:24.390 --> 00:20:26.630 היא אמרה: "לקחתי המון 'טיילנול', 00:20:26.630 --> 00:20:29.389 "לקחתי כל מה שאפשר לקחת כדי שאוכל לישון יותר. 00:20:29.389 --> 00:20:33.159 "בעלי אומר לי שאני טיפשה ומכוערת. 00:20:33.159 --> 00:20:36.664 "הלוואי ויכולתי להפסיק את הכאב." NOTE Paragraph 00:20:36.664 --> 00:20:39.304 היא הוכנסה לנוהל הנסיוני ההוא, 00:20:39.304 --> 00:20:41.612 וכשראיינתי אותה אחרי 6 חודשים, 00:20:41.612 --> 00:20:46.019 היא מצאה עבודה במעון-יום לילדים 00:20:46.019 --> 00:20:49.824 של צי ארה"ב, היא עזבה את בעלה המתעלל, 00:20:49.824 --> 00:20:51.906 והיא אמרה לי: 00:20:51.906 --> 00:20:54.275 "ילדי הרבה יותר מאושרים עכשיו." 00:20:54.275 --> 00:20:56.252 היא אמרה: "יש חדר אחד בבית החדש שלי 00:20:56.252 --> 00:20:58.860 "עבור הבנים, וחדר אחד עבור הבנות 00:20:58.860 --> 00:21:01.399 "אבל בערב כולם באים אלי למיטה, 00:21:01.399 --> 00:21:04.011 "ואנו מכינים ביחד שיעורי-בית והכל. 00:21:04.011 --> 00:21:05.684 "אחד מהם רוצה להיות מטיף, 00:21:05.684 --> 00:21:07.384 "השני רוצה להיות כבאי, 00:21:07.384 --> 00:21:10.350 "ואחת הבנות אומרת שהיא תהיה עורכת-דין. 00:21:10.350 --> 00:21:12.355 "הם כבר לא בוכים כמו פעם, 00:21:12.355 --> 00:21:14.913 "והם כבר לא רבים כמו פעם. 00:21:14.913 --> 00:21:18.693 "כל מה שאני צריכה עכשיו הם הילדים שלי. 00:21:18.693 --> 00:21:20.605 "הדברים משתנים כל הזמן, 00:21:20.605 --> 00:21:25.798 "איך אני מתלבשת, איך אני מרגישה, איך אני מתנהגת. 00:21:25.798 --> 00:21:29.485 "אני כבר יכולה לצאת החוצה ולא לפחד, 00:21:29.485 --> 00:21:32.894 "ולא נראה לי שהרגשות הרעים יחזרו, 00:21:32.894 --> 00:21:35.929 "ואילולא ד"ר מירנדה והכל, 00:21:35.929 --> 00:21:39.546 "הייתי עדיין בבית עם השמיכה מעל לראש, 00:21:39.546 --> 00:21:41.895 "אם הייתי בכלל עדיין בחיים. 00:21:41.895 --> 00:21:45.627 "ביקשתי מאלוהים לשלוח לי מלאך, 00:21:45.627 --> 00:21:49.957 "והוא שמע את תפילותי." NOTE Paragraph 00:21:49.959 --> 00:21:53.312 התרגשתי מאד לשמע נסיונות החיים האלה, 00:21:53.312 --> 00:21:55.851 והחלטתי לכתוב עליהם 00:21:55.851 --> 00:21:57.230 לא רק בספר שעבדתי עליו, 00:21:57.230 --> 00:21:58.541 אלא גם במאמר, 00:21:58.541 --> 00:22:00.862 אז השגתי הזמנה מה"ניו-יורק טיימס" 00:22:00.862 --> 00:22:02.878 לכתוב אודות דכאון בקרב העניים. NOTE Paragraph 00:22:02.878 --> 00:22:04.494 הגשתי את הכתבה שלי, 00:22:04.494 --> 00:22:06.090 והעורכת קראה לי ואמרה: 00:22:06.090 --> 00:22:07.800 "אנו לא יכולים לפרסם את זה." NOTE Paragraph 00:22:07.800 --> 00:22:09.550 שאלתי: "למה לא?" NOTE Paragraph 00:22:09.550 --> 00:22:11.855 היא ענתה: "זה יותר מדי דמיוני. 00:22:11.855 --> 00:22:15.633 "האנשים האלה נמצאים בתחתית החברה 00:22:15.633 --> 00:22:17.337 "ואז הם מקבלים כמה חודשי טיפול 00:22:17.337 --> 00:22:19.969 "ופתאום הם מוכנים לנהל את 'מורגן סטנלי'? 00:22:19.969 --> 00:22:21.823 "זה יותר מדי בלתי-סביר." 00:22:21.823 --> 00:22:24.028 היא אמרה: "מעולם לא שמעתי על משהו כזה." NOTE Paragraph 00:22:24.028 --> 00:22:26.562 עניתי לה: "העובדה שלא שמעת על זה, 00:22:26.562 --> 00:22:29.562 "היא אינדיקציה לכך שאלה חדשות." 00:22:29.562 --> 00:22:35.696 [צחוק] [מחיאות כפיים] 00:22:37.317 --> 00:22:39.811 "ואתם כתב-עת חדשותי." NOTE Paragraph 00:22:39.811 --> 00:22:41.793 אז אחרי מידה מסוימת של משא ומתן, 00:22:41.793 --> 00:22:43.034 הם הסכימו לכך. 00:22:43.034 --> 00:22:44.649 אבל אני חושב הרבה שמה שהם אמרו 00:22:44.649 --> 00:22:46.944 קשור באיזו דרך משונה 00:22:46.944 --> 00:22:49.086 לשאט-הנפש שאנשים עדיין חשים 00:22:49.086 --> 00:22:50.549 כלפי רעיון הטיפול, 00:22:50.549 --> 00:22:52.431 הרעיון שאם נצא איכשהו 00:22:52.431 --> 00:22:55.127 ונטפל בהמון אנשים בקהילות העניות, 00:22:55.127 --> 00:22:57.025 זה יהיה נצלני, 00:22:57.025 --> 00:22:58.667 כי בכך נשנה אותם. 00:22:58.667 --> 00:23:00.700 יש מין צו מוסרי כוזב 00:23:00.700 --> 00:23:02.489 שהוא כנראה נפוץ מאד, 00:23:02.489 --> 00:23:04.843 לפיו הטיפול בדכאון, 00:23:04.843 --> 00:23:07.142 התרופות וכן הלאה, הן תחבולה, 00:23:07.142 --> 00:23:09.314 ושזה לא טבעי. 00:23:09.314 --> 00:23:12.163 ואני חושב שזה מוטעה מאד. 00:23:12.163 --> 00:23:15.695 טבעי שהשיניים של האנשים ינשרו, 00:23:15.695 --> 00:23:19.025 אבל איש אינו יוצא נגד משחות השיניים, 00:23:19.025 --> 00:23:21.153 לפחות לא בחוגים שלי. NOTE Paragraph 00:23:21.153 --> 00:23:23.655 אז אנשים אומרים: "אבל האם הדכאון 00:23:23.655 --> 00:23:25.840 "איננו חלק ממה שאנשים צריכים לחוות? 00:23:25.840 --> 00:23:27.581 "האם זה לא חלק מהאבולוציה? 00:23:27.581 --> 00:23:29.488 "האם זה לא חלק מהאישיות?" 00:23:29.488 --> 00:23:32.234 ועל כך הייתי עונה, שמצב הרוח הוא סתגלני. 00:23:32.234 --> 00:23:35.563 היכולת לחוות עצב ופחד, 00:23:35.563 --> 00:23:37.405 חדווה ועונג, 00:23:37.405 --> 00:23:39.208 וכל יתר מצבי הרוח שלנו, 00:23:39.208 --> 00:23:41.272 יש בכך ערך עצום. 00:23:41.272 --> 00:23:44.319 ואילו דכאון חמור הוא משהו שקורה 00:23:44.319 --> 00:23:46.331 כשהמערכת הזאת מתקלקלת. 00:23:46.331 --> 00:23:48.048 זהו חוסר-הסתגלות. NOTE Paragraph 00:23:48.048 --> 00:23:49.620 אנשים באים אלי ואומרים: 00:23:49.620 --> 00:23:52.388 "אבל נראה לי שאם רק אחזיק מעמד עוד שנה, 00:23:52.388 --> 00:23:54.464 "אוכל לעבור את זה." NOTE Paragraph 00:23:54.464 --> 00:23:56.767 ואני תמיד עונה להם: "אולי תעבור את זה, 00:23:56.767 --> 00:23:59.476 "אבל לעולם לא תהיה שוב בן 37. 00:23:59.476 --> 00:24:02.026 "החיים קצרים, ואתה מדבר על שנה שלמה 00:24:02.026 --> 00:24:03.982 "של הרמת-ידיים. 00:24:03.982 --> 00:24:05.520 "תחשוב על זה טוב." NOTE Paragraph 00:24:05.520 --> 00:24:08.366 זאת דלות משונה של השפה האנגלית, 00:24:08.366 --> 00:24:10.474 ובעצם של הרבה שפות אחרות, 00:24:10.474 --> 00:24:12.692 כשאנו משתמשים באותה המילה, "דכאון", 00:24:12.692 --> 00:24:14.497 כדי לתאר איך ילד מרגיש 00:24:14.497 --> 00:24:16.209 כשיורד גשם ביום ההולדת שלו, 00:24:16.209 --> 00:24:18.737 וגם כדי לתאר איך מישהו מרגיש 00:24:18.737 --> 00:24:21.191 בדקה שלפני התאבדותו. NOTE Paragraph 00:24:21.191 --> 00:24:24.296 אנשים שואלים אותי: "האם זה נובע מעצב רגיל?" 00:24:24.296 --> 00:24:27.440 ואני עונה: "במובן מסוים, זה נובע מעצב רגיל. 00:24:27.440 --> 00:24:29.640 "יש מידה מסוימת של המשכיות, 00:24:29.640 --> 00:24:31.597 "אבל זה כמו ההמשכיות, 00:24:31.597 --> 00:24:33.584 "שבין מצב שיש לך גדר ברזל סביב הבית, 00:24:33.584 --> 00:24:35.261 "ומופיע בה כתם חלודה 00:24:35.261 --> 00:24:38.007 "שדורש ממך קצת ליטוש וצביעה, 00:24:38.007 --> 00:24:40.654 "לבין מה שיקרה אם תעזוב את הבית למשך 100 שנה 00:24:40.654 --> 00:24:43.552 "והוא מחליד עד שהוא הופך לערימה 00:24:43.552 --> 00:24:44.786 "של חלודה חומה. 00:24:44.786 --> 00:24:46.959 "ואותו כתם חולדה חום, 00:24:46.959 --> 00:24:48.748 "אותה בעיית חלודה חומה, 00:24:48.748 --> 00:24:51.737 "היא זו שבה אנו רוצים לטפל." NOTE Paragraph 00:24:51.737 --> 00:24:53.977 אז כעת אנשים אומרים: 00:24:53.977 --> 00:24:56.708 "אתה לוקח את גלולות האושר האלה, אז אתה מרגיש מאושר?" 00:24:56.708 --> 00:24:58.594 ואני לא. 00:24:58.594 --> 00:25:01.416 אבל אני לא מרגיש עצוב בגלל הצורך לאכול ארוחת-צהריים, 00:25:01.416 --> 00:25:04.252 ואני לא מרגיש עצוב בגלל המשיבון שלי, 00:25:04.252 --> 00:25:07.097 ואני לא מרגיש עצוב בגלל מקלחת. 00:25:07.097 --> 00:25:09.951 אני מרגיש יותר, בעצם, נראה לי, 00:25:09.951 --> 00:25:12.381 כי אני יכול להרגיש עצב בלי עמימות. 00:25:12.381 --> 00:25:16.728 אני חש עצב בגלל אכזבות מקצועיות, 00:25:16.728 --> 00:25:19.075 בגלל יחסים שנפגעו, 00:25:19.075 --> 00:25:21.114 בגלל ההתחממות הגלובלית. 00:25:21.114 --> 00:25:23.839 אלה הם הדברים שבגללם אני חש היום עצב. 00:25:23.839 --> 00:25:26.573 ואני אומר לעצמי, טוב, אז מה המסקנה? 00:25:26.573 --> 00:25:29.134 איך אותם אנשים, שיש להם חיים טובים יותר 00:25:29.134 --> 00:25:31.688 ודכאון גדול עוד יותר, מצליחים לעבור את זה? 00:25:31.688 --> 00:25:34.485 מהו מנגנון הגמישות? 00:25:34.485 --> 00:25:36.569 והמסקנה שהגעתי אליה עם הזמן 00:25:36.569 --> 00:25:39.485 היא שהאנשים שמתכחשים לחוויה שלהם, 00:25:39.485 --> 00:25:41.517 שאומרים: "לפני הרבה זמן הייתי מדוכא, 00:25:41.517 --> 00:25:43.254 "ואני לא רוצה לחשוב על זה יותר 00:25:43.254 --> 00:25:44.496 "ואני לא מתכוון להתייחס לזה 00:25:44.496 --> 00:25:46.386 "ופשוט אמשיך עם החיים שלי", 00:25:46.386 --> 00:25:48.345 באופן אירוני, אלה האנשים 00:25:48.345 --> 00:25:51.043 שהכי משועבדים למה שהם סובלים ממנו. 00:25:51.043 --> 00:25:53.607 הדחקת הדכאון מחזקת אותו. 00:25:53.607 --> 00:25:56.887 כשמסתתרים מפניו, הוא גדל. 00:25:56.887 --> 00:25:59.747 והאנשים שחיים טוב יותר 00:25:59.747 --> 00:26:02.346 הם אלה שיכולים לשאת את העובדה 00:26:02.346 --> 00:26:03.968 שיש להם המחלה הזאת. 00:26:03.968 --> 00:26:06.438 אלה שיכולים לעמוד בדכאון שלהם 00:26:06.438 --> 00:26:08.220 הם אלה שמשיגים גמישות. NOTE Paragraph 00:26:08.220 --> 00:26:10.003 אז פרנק רוסאקוף אמר לי: 00:26:10.003 --> 00:26:11.519 "אם היה עלי לעבור זאת שוב, 00:26:11.519 --> 00:26:13.656 "אולי לא הייתי עושה זאת באותה דרך, 00:26:13.656 --> 00:26:15.620 "אבל באופן מוזר אני אסיר-תודה 00:26:15.620 --> 00:26:17.123 "על מה שחוויתי. 00:26:17.123 --> 00:26:20.940 "אני שמח שהייתי בבית החולים 40 פעם. 00:26:20.940 --> 00:26:23.543 "זה לימד אותי המון על אהבה, 00:26:23.543 --> 00:26:26.383 "ומערכת היחסים שלי עם הורי ורופאי 00:26:26.383 --> 00:26:30.772 "היתה תמיד יקרה ללבי, ותמיד תהיה." NOTE Paragraph 00:26:30.772 --> 00:26:32.698 ומגי רובינס אמרה: 00:26:32.698 --> 00:26:35.687 "פעם הייתי מתנדבת במרפאת איידס, 00:26:35.687 --> 00:26:38.701 "והייתי רק מדברת ומדברת ומדברת, 00:26:38.701 --> 00:26:40.514 "והאנשים שאיתם התעסקתי 00:26:40.514 --> 00:26:42.581 "לא ממש הגיבו, ואני חשבתי לעצמי: 00:26:42.581 --> 00:26:46.542 "'זה לא יפה מצידם ולא עוזר להם.' 00:26:46.542 --> 00:26:48.184 "ואז הבנתי, 00:26:48.184 --> 00:26:50.311 "הבנתי שהם לא ימשיכו 00:26:50.311 --> 00:26:52.698 "מעבר לאותם דקות ראשונות של שיחה בטלה. 00:26:52.698 --> 00:26:54.755 "זו תישאר עבורם רק הזדמנות 00:26:54.755 --> 00:26:57.633 "שבה לי אין איידס ואני לא גוססת, 00:26:57.633 --> 00:27:00.606 "אבל אני מסוגלת לעמוד בכך שהם כן. 00:27:00.606 --> 00:27:02.393 "והם באמת גססו. 00:27:02.393 --> 00:27:05.996 "הצרכים שלנו הם הנכסים הכי גדולים שלנו. 00:27:05.996 --> 00:27:08.135 "מסתבר שלמדתי להעניק 00:27:08.135 --> 00:27:12.160 "את כל הדברים שאני זקוקה להם." NOTE Paragraph 00:27:12.160 --> 00:27:13.851 מתן ערך לדכאונו של אדם 00:27:13.851 --> 00:27:16.045 אינו מונע נסיגה, 00:27:16.045 --> 00:27:18.706 אבל אולי בזכותו, הסיכוי לנסיגה 00:27:18.706 --> 00:27:22.924 ואף הנסיגה עצמה, ייעשו נסבלים יותר. 00:27:22.924 --> 00:27:24.969 מדובר פחות 00:27:24.969 --> 00:27:27.144 במציאת משמעות גדולה ובהגעה למסקנה 00:27:27.144 --> 00:27:29.171 שהדכאון שלך היה מאד משמעותי. 00:27:29.171 --> 00:27:31.342 אלא יותר בחיפוש אחר אותה משמעות 00:27:31.342 --> 00:27:33.146 ובמחשבה, כשזה יחזור: 00:27:33.146 --> 00:27:34.786 "זה יהיה גהינום, 00:27:34.786 --> 00:27:37.487 "אבל אני אלמד מזה משהו." 00:27:37.487 --> 00:27:39.751 בדכאון שלי למדתי 00:27:39.751 --> 00:27:41.764 כמה גדול יכול רגש להיות, 00:27:41.764 --> 00:27:44.861 עד כמה בכוחו להיות אמיתי יותר מהעובדות, 00:27:44.861 --> 00:27:47.810 וגיליתי שאותה חוויה 00:27:47.810 --> 00:27:50.702 איפשרה לי לחוות רגש חיובי 00:27:50.702 --> 00:27:54.222 באופן יותר עז וממוקד. 00:27:54.222 --> 00:27:57.709 ההיפך מדכאון איננו אושר, 00:27:57.709 --> 00:27:59.163 אלא חיוניות, 00:27:59.163 --> 00:28:01.904 וכיום, חיי מלאי חיוניות, 00:28:01.904 --> 00:28:04.649 אפילו בימים שבהם אני עצוב. 00:28:04.649 --> 00:28:07.962 הרגשי לוויה במוחי, 00:28:07.962 --> 00:28:09.986 והתיישבתי לצידו של הענק 00:28:09.986 --> 00:28:12.233 בקצה העולם, 00:28:12.233 --> 00:28:14.322 וגיליתי 00:28:14.322 --> 00:28:16.173 משהו בתוככי עצמי 00:28:16.173 --> 00:28:18.306 שאותו מן הסתם אכנה "נשמה", 00:28:18.306 --> 00:28:22.062 ושמעולם לא ניסחתי לעצמי עד אותו יום, לפני 20 שנה, 00:28:22.062 --> 00:28:26.580 כשהגהינום בא אלי לביקור-פתע. 00:28:26.580 --> 00:28:30.678 נראה לי שאף ששנאתי להיות מדוכא 00:28:30.678 --> 00:28:33.012 ושלא אשמח להיות שוב מדוכא, 00:28:33.012 --> 00:28:35.756 הרי שמצאתי דרך לאהוב את הדכאון שלי. 00:28:35.756 --> 00:28:37.781 אני אוהב אותו משום שהוא אילץ אותי 00:28:37.781 --> 00:28:40.550 למצוא את השמחה ולהאחז בה. 00:28:40.550 --> 00:28:44.038 אני אוהב אותו כי בכל יום אני מחליט, 00:28:44.038 --> 00:28:45.578 לפעמים דרך-משחק, 00:28:45.578 --> 00:28:48.276 ולפעמים במנוגד להגיון של אותו רגע, 00:28:48.276 --> 00:28:50.854 לדבוק בסיבות לחיות. 00:28:50.854 --> 00:28:54.977 וזו, בעיני, היא זכות-יתר עצומה לאושר. NOTE Paragraph 00:28:54.977 --> 00:28:58.960 תודה לכם. NOTE Paragraph 00:28:58.960 --> 00:29:02.096 [מחיאות כפיים]