1
00:00:16,387 --> 00:00:21,909
יש סיפור על המלחין איגור סטרווינסקי.

2
00:00:21,909 --> 00:00:25,160
סטרווינסקי עמד להתחיל בכתיבת
בלט חדש.

3
00:00:25,160 --> 00:00:28,275
אבל במקום להתחיל ממש מאפס,

4
00:00:28,275 --> 00:00:31,690
הוא שלף כמה מכתבי היד
של היצירות הקלאסיות האהובות עליו,

5
00:00:31,690 --> 00:00:33,529
הוציא את העט האדום שלו,

6
00:00:33,529 --> 00:00:36,365
והחל לתקן את התכלילים

7
00:00:36,365 --> 00:00:38,661
כאילו שזו המוסיקה שלו.

8
00:00:38,661 --> 00:00:42,372
הוא שאל קווי-בס ומלודיות
מהיצירות המפורסמות,

9
00:00:42,372 --> 00:00:46,690
אבל מתחת ליצירה
הלחין הרמוניות ומקצבים משלו
.

10
00:00:46,690 --> 00:00:51,002
וכשהבלט פורסם, המבקרים התפלצו:

11
00:00:51,002 --> 00:00:54,169
"איך אתה מעז לעולל
כדבר הזה ליצירות הקלאסיות?

12
00:00:54,169 --> 00:00:56,133
הנח להן לנפשן."

13
00:00:56,133 --> 00:00:59,042
מישהו יודע מה היתה
תשובתו של סטרווינסקי?

14
00:00:59,042 --> 00:01:03,134
הוא אמר, "אתם 'מכבדים',
אבל אני אוהב."

15
00:01:03,380 --> 00:01:07,689
אז אני אוהב עיתונים.
גדלתי עם עיתונים.

16
00:01:07,689 --> 00:01:11,028
הורי היו מנויים
על שני עיתונים שונים.

17
00:01:11,028 --> 00:01:15,156
גם החותן וגם הדודים שלי
היו כתבים,

18
00:01:15,156 --> 00:01:18,623
וכל חיי קראתי עיתונים.

19
00:01:18,623 --> 00:01:21,786
הבעיה עם עיתונים היא
שהם בני-חלוף.

20
00:01:21,786 --> 00:01:23,038
הם זמניים.

21
00:01:23,038 --> 00:01:28,340
כשמסיימים לקרוא בהם,
הם נערמים בפח המיחזור.

22
00:01:28,340 --> 00:01:31,966
ולמרות הכל, אני לא מכיר מישהו
שלא גזר אי-פעם

23
00:01:31,966 --> 00:01:34,518
משהו מן העיתון.

24
00:01:34,518 --> 00:01:41,899
הדחף שלנו הוא להציל מכליון
דברים משמעותיים עבורנו.

25
00:01:41,899 --> 00:01:46,435
לדעתי בני-אדם הם אספנים,
ובמיוחד האמנים.

26
00:01:46,435 --> 00:01:51,481
לא אגרנים, שימו לב.
יש הבדל.

27
00:01:51,481 --> 00:01:55,545
אגרנים אוספים ללא אבחנה,
ואמנים אוספים באופן בררני.

28
00:01:55,545 --> 00:01:58,513
הם אוספים רק את הדברים
שהם ממש אוהבים.

29
00:01:58,513 --> 00:02:00,968
עבודתו של אמן היא לאסוף רעיונות

30
00:02:00,968 --> 00:02:04,460
והדרך הטובה ביותר שאני מכיר
לאסוף רעיונות, היא לקרוא.

31
00:02:04,460 --> 00:02:09,554
ומה טוב יותר לקרוא מאשר את
הלקט היומי של חוויות אנושיות

32
00:02:09,554 --> 00:02:12,349
שהוא העיתון היומי?

33
00:02:12,349 --> 00:02:17,751
אז ב-2005 סיימתי את הקולג',
ממש לפני התואר הראשון,

34
00:02:17,751 --> 00:02:20,450
וקרה לי אירוע נורא
של מחסום כתיבה.

35
00:02:20,450 --> 00:02:23,319
הייתי יושב,
בוהה במסך של "וורד",

36
00:02:23,319 --> 00:02:27,810
והסמן הקטן הזה היה מהבהב לעומתי,
כאילו מלגלג עלי.

37
00:02:27,810 --> 00:02:32,181
והכתיבה, שפעם היתה מסבה לי
הנאה רבה, הפכה כעת---

38
00:02:32,181 --> 00:02:34,541
זה כבר לא היה כיף.

39
00:02:34,541 --> 00:02:37,097
אז יום אחד בהיתי כך במסך,

40
00:02:37,097 --> 00:02:38,886
והעפתי מבט אל פח המיחזור

41
00:02:38,886 --> 00:02:44,410
שהיה מלא ודחוס בעיתונים,
וחשבתי לעצמי, "הנה אני יושב כאן,

42
00:02:44,410 --> 00:02:45,800
נטול מלים.

43
00:02:45,800 --> 00:02:48,280
וממש לידי יש אלפי מלים,
והן נשלחות

44
00:02:48,280 --> 00:02:51,004
מידי יום עד סף דלתי."

45
00:02:51,004 --> 00:02:55,004
אז חשבתי לגנוב כמה מהן,
וזה מה שעשיתי:

46
00:02:55,004 --> 00:02:57,167
לקחתי את עט הסימון
שמשמש אותי לציור,

47
00:02:57,167 --> 00:03:00,831
והתחלתי לסמן ריבועים
סביב מלים שמשכו את תשומת לבי.

48
00:03:00,831 --> 00:03:06,137
והתחלתי לחבר את המלים האלה
לביטויים ואמירות משעשעות.

49
00:03:06,137 --> 00:03:12,810
וכשסיימתי, השחרתי את כל המלים
שלא היו נחוצות לי.

50
00:03:13,441 --> 00:03:18,885
וככה זה נראה. זה נראה כמו
האיקו שנכתב בסי-איי-איי.

51
00:03:18,885 --> 00:03:21,388
[צחוק]

52
00:03:21,388 --> 00:03:23,783
ולא הייתי ממש בטוח
מה אני עושה.

53
00:03:23,783 --> 00:03:27,449
ידעתי רק שזו הרגשה טובה
לראות כמה מהמלים האלה

54
00:03:27,449 --> 00:03:31,427
נעלמות מתחת קווי עט הסימון.

55
00:03:31,427 --> 00:03:34,783
אז מה שעשיתי היה
להתחיל להעלות את זה לבלוג שלי,

56
00:03:34,783 --> 00:03:37,286
כיניתי אותם "שירי השחרת עיתונים."

57
00:03:37,286 --> 00:03:40,296
ועם הזמן הם התפשטו באינטרנט

58
00:03:40,296 --> 00:03:43,883
ואספתי אותם בספרי הראשון,
"השחרת עיתונים".

59
00:03:43,883 --> 00:03:48,672
חשבתי שאני גונב מהממשלה.

60
00:03:49,349 --> 00:03:54,614
משמאל זה התיק של ג'ון לנון,
ומימין - שיר השחרה.

61
00:03:54,614 --> 00:03:58,927
אבל עם הזמן התחלתי לקבל
כל מיני דוא"לים וציוצים

62
00:03:58,927 --> 00:04:04,948
ותגובות נוספות שאמרו שעבודתי
היא בכלל לא מקורית.

63
00:04:04,948 --> 00:04:08,792
והאמן שאנשים הזכירו יותר מכל היה

64
00:04:08,792 --> 00:04:11,671
האמן הבריטי המבריק
טום פיליפס.

65
00:04:11,671 --> 00:04:15,418
מתישהו בשנות ה-60,
טום פיליפס נכנס לחנות ספרים,

66
00:04:15,418 --> 00:04:18,421
ולקח את הרומן הויקטוריאני
הראשון שמצא.

67
00:04:18,421 --> 00:04:20,589
הוא הלך הביתה והתחיל לצייר

68
00:04:20,589 --> 00:04:22,546
ולצבוע על הדפים.

69
00:04:22,546 --> 00:04:24,952
ואם אתם יכולים לראות,
הוא הותיר מלים, די בדומה לי,

70
00:04:24,952 --> 00:04:31,467
הותיר מלים צפות ביצירות האמנות שלו,
והוא עשה זאת במשך 40 שנה.

71
00:04:31,467 --> 00:04:35,905
היצירות שלו נקראו "יומומנט",
ואפשר לחפש אותן--

72
00:04:35,905 --> 00:04:38,538
מבחינתו מדובר במפעל-חיים.

73
00:04:38,538 --> 00:04:42,231
מה שגיליתי אודות טום פיליפס
זה שהוא שאב את הרעיון

74
00:04:42,231 --> 00:04:46,540
עבור המיזם שלו בן 40 השנה
מראיון ב"פריז רוויו"

75
00:04:46,540 --> 00:04:48,477
עם הסופר וויליאם בורוז,

76
00:04:48,477 --> 00:04:51,728
כשבורוז דיבר על שיטת החיתוך
שמשמשת אותו בכתיבתו,

77
00:04:51,728 --> 00:04:54,668
כלומר, הוא לוקח קטע כתוב,
חותך אותו,

78
00:04:54,668 --> 00:04:58,115
ומארגן מחדש את הפיסות
לכלל יצירה כתובה חדשה.

79
00:04:58,115 --> 00:05:01,255
ומה מוזר: כשהתחלתי לחקור
על בורוז,

80
00:05:01,255 --> 00:05:03,091
גיליתי שהוא שאב את הרעיון

81
00:05:03,091 --> 00:05:07,636
עבור טכניקת החיתוך שלו
מחברו, בריון גייסין.

82
00:05:07,636 --> 00:05:13,294
בריון גייסין היה אז צייר.
והוא הכין בד לציור,

83
00:05:13,294 --> 00:05:17,113
וכשחתך את הקנבס,
הוא חתך אותו על ערימת עיתונים,

84
00:05:17,113 --> 00:05:20,361
והצורה בה פסי הנייר ריחפו
והמלים התחברו,

85
00:05:20,361 --> 00:05:24,993
נתנה לו רעיון איך לכתוב שירה.

86
00:05:25,624 --> 00:05:27,866
אבל אז, אחרי עוד קצת מחקר,

87
00:05:27,866 --> 00:05:29,824
מגלים ש-30 שנה לפני כן

88
00:05:29,824 --> 00:05:31,697
30 שנה לפני כן
היה משורר בשם טריסטן צארה,

89
00:05:31,697 --> 00:05:35,627
שעלה בפריס על במה,
נטל כובע, נטל עיתון,

90
00:05:35,627 --> 00:05:37,539
חתך את העיתון לגזרים,

91
00:05:37,539 --> 00:05:40,257
הניח את הפיסות בכובע,
הוציא אותן אחת-אחת,

92
00:05:40,257 --> 00:05:43,089
והקריא אותן כשירה.

93
00:05:43,089 --> 00:05:48,186
המשכתי לגלות דברים
עד שנות ה-60 של המאה ה-18

94
00:05:48,186 --> 00:05:52,556
כששכנו של בנג'מין פרנקלין,
קיילב וויטפורד--

95
00:05:52,556 --> 00:05:55,392
באותם ימים העיתונים היו
דבר חדש למדי

96
00:05:55,392 --> 00:05:57,394
והטורים היו צרים מאד,

97
00:05:57,394 --> 00:06:00,391
ומה שקיילב עשה
היה לקרוא את הטורים לרוחבם,

98
00:06:00,391 --> 00:06:03,915
במקום מלמעלה למטה,
והוא היה מוצא

99
00:06:03,915 --> 00:06:07,697
כל מיני צירופים משעשעים
ומצחיק בעזרתם את החבר'ה בפאב.

100
00:06:07,697 --> 00:06:11,410
בסופו של דבר הוא פירסם
גליון שלם של דברים אלה.

101
00:06:11,410 --> 00:06:16,137
אז לא רק שהרעיון שלי
היה בכלל לא מקורי,

102
00:06:16,137 --> 00:06:24,201
אלא התברר שיש מאחוריו
250 שנה של מציאת שירה בעיתון.

103
00:06:24,586 --> 00:06:27,675
אז מה הייתי אמור לעשות?

104
00:06:27,675 --> 00:06:31,469
במקום לוותר, המשכתי,
כי אני יודע משהו

105
00:06:31,469 --> 00:06:34,698
שהרבה אמנים יודעים,
אך רק מעט יודו בו.

106
00:06:34,698 --> 00:06:39,437
והוא, ששום דבר איננו מקורי לגמרי.

107
00:06:39,437 --> 00:06:43,906
כל עשיה יצירתית
נבנית על מה שקדם לה.

108
00:06:43,906 --> 00:06:47,778
כל רעיון חדש
הוא רק רמיקס או מעשה-מרכבה

109
00:06:47,778 --> 00:06:50,892
של שני רעיונות קודמים או יותר.

110
00:06:50,892 --> 00:06:56,176
והנה משהו ממה שאני מדבר עליו.
מלמדים את זה בביה"ס לאמנות.

111
00:06:56,176 --> 00:07:00,806
צייר קו.
צייר לידו קו נוסף.

112
00:07:00,806 --> 00:07:02,671
כמה קווים יש?

113
00:07:02,671 --> 00:07:04,880
ישנו הקו הראשון שציירת.

114
00:07:04,880 --> 00:07:07,211
וישנו הקו השני שציירת.

115
00:07:07,211 --> 00:07:10,542
אבל ישנו גם הקו
של המרווח הריק ביניהם.

116
00:07:10,542 --> 00:07:12,928
אחד ועוד אחד שווה שלושה.

117
00:07:12,928 --> 00:07:16,182
ואם מדברים על קווים,
הנה דוגמה של מה שאני מדבר עליו:

118
00:07:16,182 --> 00:07:18,170
גנטיקה.

119
00:07:18,170 --> 00:07:23,129
יש אמא ויש אבא,
אבל אתה, הסכום שלהם,

120
00:07:23,129 --> 00:07:25,017
גדול מסך כל חלקיו.

121
00:07:25,017 --> 00:07:28,859
אתה רמיקס או מעשה-מרכבה
של אמך ואביך

122
00:07:28,859 --> 00:07:31,798
ושל כל אבותיך.

123
00:07:32,030 --> 00:07:34,566
ובדיוק כפי שיש לך
אילן-יוחסין משפחתי,

124
00:07:34,566 --> 00:07:37,320
יש לך גם אילן-יוחסין
של רעיונות.

125
00:07:37,320 --> 00:07:39,003
אתה לא זוכה לבחור
את המשפחה שלך,

126
00:07:39,003 --> 00:07:42,207
אבל אתה יכול לבחור את חבריך,
את הספרים שתקרא,

127
00:07:42,207 --> 00:07:45,458
את הסרטים שתראה,
את המוסיקה שתאזין לה,

128
00:07:45,458 --> 00:07:47,602
את הערים בהן תגור וכו'.

129
00:07:47,602 --> 00:07:52,385
אתה מעשה-מרכבה של הדברים
שאתה מכניס לחייך.

130
00:07:52,385 --> 00:07:55,745
אז מה שהחלטתי לעשות היה
לקחת את כל האמנים האלה

131
00:07:55,745 --> 00:07:58,776
שקדמו לי,
ולבנות מעין אילן-יוחסין,

132
00:07:58,776 --> 00:08:01,727
שושלת יצירתית שאוכל לשאוב ממנה.

133
00:08:01,727 --> 00:08:05,355
ואז אוסיף אותם לאמנים
שכבר הערצתי

134
00:08:05,355 --> 00:08:07,356
והערכתי.

135
00:08:07,356 --> 00:08:12,255
ואגנוב מהם ככל שרק אוכל.

136
00:08:12,255 --> 00:08:17,033
בדיוק. אגנוב. אני קלפטומן יצירתי.

137
00:08:17,033 --> 00:08:21,753
אבל שלא כמו הקלפטומן המצוי,
מעניין אותי לגנוב את הדברים

138
00:08:21,753 --> 00:08:23,708
שבאמת משמעותיים בעיני,

139
00:08:23,708 --> 00:08:26,249
הדברים שאני ממש יכול
להשתמש בהם בעבודתי.

140
00:08:26,249 --> 00:08:30,665
מר סטיב ג'ובס ידע להסביר את זה
טוב יותר

141
00:08:30,665 --> 00:08:33,541
מכפי שלדעתי אני יכול.

142
00:08:34,342 --> 00:08:37,261
סטיב ג'ובס: בשורה התחתונה,
העניין הוא להשתדל לחשוף את עצמך

143
00:08:37,261 --> 00:08:40,391
לדברים הטובים ביותר
שבני האדם יצרו.

144
00:08:40,391 --> 00:08:44,312
ואז להשתדל לשלב דברים אלה
במה שאתה יוצר.

145
00:08:44,312 --> 00:08:46,438
לפיקאסו היתה אימרה:

146
00:08:46,438 --> 00:08:49,402
'אמנים טובים מעתיקים;
אמנים דגולים גונבים.'

147
00:08:49,402 --> 00:08:55,958
ואני, תמיד דיברתי ללא בושה
על גניבת רעיונות דגולים."

148
00:08:57,205 --> 00:09:00,340
פיקאסו אמר את זה:
"אמנות היא גניבה."

149
00:09:00,340 --> 00:09:03,163
כתב אחד שאל פעם את המוסיקאי
דייוויד בואי

150
00:09:03,163 --> 00:09:05,664
אם לדעתו הוא מקורי.
הוא אמר: "לא, לא.

151
00:09:05,664 --> 00:09:09,223
אני יותר כמו גנב בעל טעם."

152
00:09:09,223 --> 00:09:12,293
והוסיף: "האמנות היחידה שאני מוכן ללמוד

153
00:09:12,293 --> 00:09:15,734
היא דברים שאני יכול לגנוב מהם."

154
00:09:16,180 --> 00:09:18,011
איך אמנית מסתכלת על העולם?

155
00:09:18,011 --> 00:09:21,694
ראשית, היא שואלת את עצמה
מה ראוי לגניבה,

156
00:09:21,694 --> 00:09:24,362
ושנית, היא עוברת לדבר הבא.

157
00:09:24,362 --> 00:09:27,668
זה כל העניין.
כשמסתכלים ככה על העולם,

158
00:09:27,668 --> 00:09:30,077
כבר אין אמנות טובה
ואמנות רעה.

159
00:09:30,077 --> 00:09:33,527
יש רק אמנות שראויה להיגנב
ואמנות שלא.

160
00:09:33,527 --> 00:09:35,664
וכל דבר בעולם הוא זמין.

161
00:09:35,664 --> 00:09:37,747
אם לא תמצא היום משהו
שראוי לגניבה,

162
00:09:37,747 --> 00:09:41,026
אולי הוא ייראה לך ראוי לגניבה מחר,
או בעוד חודש

163
00:09:41,026 --> 00:09:43,652
או שנים.

164
00:09:44,252 --> 00:09:48,498
ט"ס אליוט אמר שמשוררים לא בשלים
עוסקים בחיקוי,

165
00:09:48,498 --> 00:09:51,989
ואמנים גדולים, משוררים גדולים - גונבים.

166
00:09:51,989 --> 00:09:55,257
אבל הוא אמר: "משוררים גרועים
לוקחים את אשר גנבו

167
00:09:55,257 --> 00:09:56,800
ומשחיתים אותו.

168
00:09:56,800 --> 00:09:59,094
והמשוררים הגדולים
הופכים אותו למשהו טוב יותר

169
00:09:59,094 --> 00:10:01,170
או לפחות למשהו שונה."

170
00:10:01,170 --> 00:10:03,328
וזה באמת המפתח לגניבה יצירתית.

171
00:10:03,328 --> 00:10:05,915
החיקוי איננו חנופה.

172
00:10:05,915 --> 00:10:09,684
אז במקום לכתוב שירה
כמו וויליאם בורוז,

173
00:10:09,684 --> 00:10:13,441
או ליצור אמנות ססגונית
כמו טום פיליפס,

174
00:10:13,441 --> 00:10:16,361
אני מחליט לנסות לדחוף את השירה
דרך היצירה שלי

175
00:10:16,361 --> 00:10:18,415
ולהמשיך אותה. כי אני יודע

176
00:10:18,415 --> 00:10:21,866
שהשינוי הוא למעשה שמחניף:

177
00:10:21,866 --> 00:10:25,870
לקחת את הדברים שגנבת
ולהפוך אותם לאמנות שלך.

178
00:10:25,870 --> 00:10:31,585
אז היום אתם מקשיבים
לכל המרצים הנהדרים האלה

179
00:10:31,585 --> 00:10:35,085
שדיברו בשעה האחרונה,
ואני רוצה שתעשו

180
00:10:35,085 --> 00:10:37,681
מה שעושה ידידתי האמנית
וונדי מקנוטון,

181
00:10:37,681 --> 00:10:40,260
וזה שתגנבו מכל מי שפגשתם.

182
00:10:40,260 --> 00:10:43,430
מכל המרצים ששמעתם,
קחו נתח של משהו

183
00:10:43,430 --> 00:10:44,848
שמצא הד בליבכם.

184
00:10:44,848 --> 00:10:47,664
האנשים שתיתקלו בהם במשך היום,

185
00:10:47,664 --> 00:10:50,828
קחו מהם משהו,
אבל הביאו את זה לשולחן שלכם,

186
00:10:50,828 --> 00:10:52,499
החזירו את זה למקום
בו אתם עוסקים בעבודתכם,

187
00:10:52,499 --> 00:10:55,191
שלבו את זה ברעיונותיכם ובמחשבותיכם.

188
00:10:55,191 --> 00:10:58,111
שנו את זה למשהו חדש בתכלית.

189
00:10:58,111 --> 00:11:01,862
ואז הביאו את זה אל העולם,
כדי שנוכל לגנוב מכם.

190
00:11:01,862 --> 00:11:04,117
ככה גונבים כמו אמנים.

191
00:11:04,117 --> 00:11:05,172
תודה לכם.

192
00:11:05,172 --> 00:11:07,387
[מחיאות כפיים]