1
00:00:07,777 --> 00:00:12,383
אליזבת מורי: "בופ"

2
00:00:22,300 --> 00:00:26,369
כשאני מסתכלת על זה שוב ושוב, אני מרגישה שאני צריכה לחזורולהתחיל ולעבוד על זה. [צוחקת]

3
00:00:32,019 --> 00:00:37,103
אני מחפשת את הקביעה הסופית. יש לי את זה יום אחד ולמחרת אין לי.

4
00:00:37,103 --> 00:00:43,636
אבל, זו הסיבה שכל כך טוב להיות אמן כי אפשר לקבל סיפוק כזה.

5
00:00:43,636 --> 00:00:49,185
הדבר הקשה עם הציורים האלה, זה שאני לא יודעת איך אצליח לפתור אותם.

6
00:00:52,319 --> 00:00:57,203
חשבתי, כשעשיתי את הרישומים לציור הזה, הייתי מאד נרגשת.

7
00:00:57,203 --> 00:01:00,619
הם נראו לי ממש נהדר. ואז הגדלתי את זה,

8
00:01:00,619 --> 00:01:09,236
והאנשים שיצרו את הצורות, שמו את זה ביחד, וזה חזר לסטודיו.

9
00:01:09,236 --> 00:01:13,702
ואז ברגע שראיתי את זה, פשוט לא הבנתי איך זה יתחבר יחד.

10
00:01:13,702 --> 00:01:16,986
עוד לפני נגעתי בזה, רק מהאופן שהצורות עבדו יחד.

11
00:01:16,986 --> 00:01:20,170
וחשבתי לעצמי: "למה התכוונתי?! זה הולך להיות נורא."

12
00:01:20,170 --> 00:01:25,124
וזו היתה דרך ממש ארוכה עם הציור הזה.

13
00:01:25,124 --> 00:01:31,532
הצבעים שחשבתי שאשתמש בהם, לא עבדו בכלל בהתחלה.

14
00:01:31,532 --> 00:01:33,935
אבל זה לא חדש.

15
00:01:36,120 --> 00:01:39,269
הציור כולו היה תהליך כאוב.

16
00:01:40,935 --> 00:01:50,123
בדרך כלל, כשאני מתחילה ממש לשנוא את זה, אז זה מתחיל לזוז לאנשהו.

17
00:01:50,123 --> 00:01:52,686
אבל כאילו צריך להגיע לתהומות האלה בהם

18
00:01:52,686 --> 00:01:57,970
אתה לגמרי שונא את זה ואתה רוצה לקרוע את זה מהקיר, לקרוע לגזרים, ולזרוק את זה החוצה,

19
00:01:57,970 --> 00:02:07,387
כדי להתחיל להכנס לזה. זה מאוד מוזר.

20
00:02:11,343 --> 00:02:16,668
למשל, הצורה המסוימת הזאת עם עמוד השדרה שעובר דרכה

21
00:02:16,668 --> 00:02:20,285
רציתי משהו שיעבור דרך המרכז, זה היה צריך משהו באמצע.

22
00:02:20,285 --> 00:02:25,371
זה יצא ממרכז הצורה. היה לימין קו זיגזג בהתחלה.

23
00:02:25,371 --> 00:02:29,881
ואהבתי אותו, ואז יום אחד, באתי לכאן ואמרתי, "לא"

24
00:02:32,862 --> 00:02:40,400
חוט השידרה הפך למין דרך לעבור דרך הצורה, ולתוך הצורה הבאה.

25
00:02:47,966 --> 00:02:51,803
הפתרון חייב להגיע בלי שאף אחד יראה את זה, אפילו לא אני.

26
00:02:51,803 --> 00:02:54,871
אבל אני יודעת שזה שם. אני מרגישה שזה שם.

27
00:02:54,871 --> 00:02:59,538
יש רגע שבו אני מתחילה להרגיש את זה עם הציור הזה. אני חושבת שאני לא אוכל לתאר אותו

28
00:02:59,538 --> 00:03:04,370
אבל אני מרגישה... אני מרגישה אותו כי אני יכולה לעצור.

29
00:03:04,379 --> 00:03:11,960
כשאני מסתכלת על זה, במקום שזה יהיה מין קרב, מין קונפליקט, שאני צריכה לפתור,

30
00:03:12,495 --> 00:03:16,207
אני יכולה להסתכל בזה, בשלווה.

31
00:03:16,672 --> 00:03:17,515
[אסיסטנט 1] . בסדר, תרים את הבלוקים.

32
00:03:18,354 --> 00:03:19,341
[אסיסטנט 2] איפה הבלוקים?

33
00:03:22,219 --> 00:03:25,311
[אסיסטנט 1] סטיב, אתה איש הבלוקים!

34
00:03:27,111 --> 00:03:28,775
[אסיסטנט 1] . לא, לא על הראש של התרנגולת (כולם צוחקים.)

35
00:03:32,240 --> 00:03:39,329
כשזה מרגיש נכון, זה דבר טבעי לגמרי, כשזה מרגיש נכון,

36
00:03:39,329 --> 00:03:43,112
כשאתה מבין שזה באמת מושלם.