WEBVTT 00:00:01.571 --> 00:00:04.681 מנחה: הדובר הראשון שלנו הבוקר הוא ד"ר פרנס דה ואל. 00:00:04.681 --> 00:00:06.952 הוא מנהל את מרכז ליבינג לינקס 00:00:06.952 --> 00:00:09.192 במרכז הלאומי יירקיס לחקר הפרימטים 00:00:09.192 --> 00:00:10.802 באוניברסיטת אמורי. 00:00:10.802 --> 00:00:12.231 ועבודתו כפרימטולוג 00:00:12.231 --> 00:00:15.311 הובילה אותו לרעיון השווה להפצה, עליו יספר היום, 00:00:15.311 --> 00:00:18.522 והוא מוסריות ללא דת. 00:00:18.522 --> 00:00:22.671 אז בבקשה, קבלו את ד"ר פרנס דה ואל. 00:00:22.671 --> 00:00:27.092 (מחיאות כפיים) 00:00:29.172 --> 00:00:31.193 פרנס דה ואל: בוקר טוב. 00:00:31.193 --> 00:00:33.581 זה נושא קצת כבד להתחיל איתו את היום – 00:00:33.581 --> 00:00:35.583 מוסריות ודת... 00:00:35.583 --> 00:00:40.043 אני עובד עם חיות, אז אציג לכם את זה מזוית אחרת. 00:00:40.043 --> 00:00:44.486 זו אולי ההרצאה שהכי מתאים לתת בגן חיות. 00:00:44.486 --> 00:00:47.433 אז אתחיל בכך שאספר כמה דברים על עצמי. 00:00:47.433 --> 00:00:49.172 נולדתי בדן בוס, 00:00:49.172 --> 00:00:51.933 קרוב מאוד למאאסטריכט, שרק הוזכרה, 00:00:51.933 --> 00:00:55.333 המקום אותו הצייר הירונימוס בוש אימץ כשמו. 00:00:55.333 --> 00:00:57.733 ולכן תמיד חיבבתי מאוד את הצייר הזה 00:00:57.733 --> 00:01:01.253 שחי ועבד במאה ה-15. 00:01:01.253 --> 00:01:03.441 מה שמעניין לגביו בהקשר של מוסריות הוא 00:01:03.441 --> 00:01:06.363 שהוא חי בתקופה בה השפעתה של הדת הלכה ונחלשה, 00:01:06.363 --> 00:01:08.475 ולדעתי, הוא תהה 00:01:08.475 --> 00:01:09.753 מה יקרה לחברה 00:01:09.753 --> 00:01:13.014 אם לא תהיה דת או אם תהיה פחות דת. 00:01:13.014 --> 00:01:16.915 וכך הוא צייר את הציור המפורסם הזה, "גן התענוגות הארציים," 00:01:16.915 --> 00:01:19.363 שיש שפירשו כמתאר 00:01:19.363 --> 00:01:21.736 את האנושות לפני היציאה מגן עדן, 00:01:21.736 --> 00:01:24.241 או את האנושות ללא היציאה מגן עדן כלל. 00:01:24.241 --> 00:01:25.764 כך שזה גורם לך לחשוב 00:01:25.764 --> 00:01:29.054 מה היה קורה לולא טעמנו מפרי עץ הדעת, 00:01:29.054 --> 00:01:32.474 ואיזה סוג של מוסריות היתה לנו? 00:01:32.474 --> 00:01:33.924 זמן רב לאחר מכן, כסטודנט, 00:01:33.924 --> 00:01:35.707 הלכתי לגן שונה מאד, 00:01:35.707 --> 00:01:38.675 לגן זואולוגי בארנהם 00:01:38.675 --> 00:01:40.532 בו יש לנו שימפנזים. 00:01:40.532 --> 00:01:43.275 זה אני כשהייתי צעיר עם שימפנזה תינוק. 00:01:43.275 --> 00:01:45.817 (צחוק) 00:01:46.537 --> 00:01:48.934 שם גיליתי שהשימפנזים 00:01:48.934 --> 00:01:51.904 הם תאבי כוח, וכתבתי על כך ספר: 00:01:51.904 --> 00:01:53.564 הפוליטיקה של השימפנזה, 00:01:53.564 --> 00:01:56.215 הוא עדיין בדפוס, אחרי 25 שנה. 00:01:56.215 --> 00:01:59.276 ובאותה תקופה המיקוד בהרבה ממחקר בעלי החיים היה 00:01:59.276 --> 00:02:01.075 אגרסיביות ותחרות. 00:02:01.075 --> 00:02:03.428 ציירתי תמונה שלמה של ממלכת החיות, 00:02:03.428 --> 00:02:05.076 והאנושות בתוכה, 00:02:05.076 --> 00:02:07.885 המצביעה על כך שבתוך תוכנו אנחנו ביסודו של דבר תחרותיים, 00:02:07.885 --> 00:02:09.406 אנחנו אגרסיביים, 00:02:09.406 --> 00:02:12.306 ולמעשה אנחנו מונעים מהרווח הפרטי שלנו. 00:02:12.306 --> 00:02:14.327 זוהי ההשקה של הספר שלי. 00:02:14.327 --> 00:02:17.032 אני לא בטוח כמה לעומק השימפנזים קראו את הספר 00:02:17.032 --> 00:02:20.827 אבל בהחלט נראה שהם התעניינו בו. 00:02:21.337 --> 00:02:23.327 במשך כל תהליך 00:02:23.327 --> 00:02:25.983 העבודה על כוח ודומיננטיות 00:02:25.983 --> 00:02:27.236 ועל אגרסיביות וכן הלאה, 00:02:27.236 --> 00:02:30.736 גיליתי ששימפנזים מתפייסים אחרי קרבות. 00:02:30.736 --> 00:02:34.367 כאן רואים שני זכרים שזה עתה נלחמו זה בזה. 00:02:34.367 --> 00:02:37.167 בסופו של דבר הם תלויים על עץ ואחד מהם מושיט יד לעבר השני. 00:02:37.167 --> 00:02:39.866 בערך שניה אחרי שצילמתי את התמונה, הם נפגשו במזלג העץ, 00:02:39.866 --> 00:02:41.896 וחיבקו ונישקו זה את זה. 00:02:41.896 --> 00:02:43.492 זה היה מאד מעניין. 00:02:43.492 --> 00:02:46.417 כיוון שבאותו זמן הכל סבב סביב תחרות ואגרסיביות, 00:02:46.417 --> 00:02:48.445 כך שלהתפייס לא נראה היה הגיוני. 00:02:48.445 --> 00:02:50.725 הדבר החשוב היחידי היה אם תנצח או תפסיד. 00:02:50.725 --> 00:02:52.783 אבל למה להתפייס אחרי קרב? 00:02:52.783 --> 00:02:54.592 אין בכך כל הגיון. 00:02:54.592 --> 00:02:57.557 כך עושים זאת קופי הבונובו. קופי בונובו עושים הכל דרך יחסי מין. 00:02:57.557 --> 00:02:59.387 כך שהם גם מתפייסים בעזרת יחסי מין. 00:02:59.387 --> 00:03:01.222 אבל העקרון זהה. 00:03:01.222 --> 00:03:02.688 העיקרון הוא 00:03:02.688 --> 00:03:05.627 שיש לך מערכת יחסים בעלת ערך 00:03:05.627 --> 00:03:07.537 שניזוקה מעימות, 00:03:07.537 --> 00:03:09.708 ולכן עליך לעשות משהו בנדון. 00:03:09.708 --> 00:03:12.387 כך שההשקפה הכוללת שלי על ממלכת החיות, 00:03:12.387 --> 00:03:14.038 ובני האדם בכללה, 00:03:14.038 --> 00:03:16.446 החלה להשתנות בזמן ההוא. 00:03:17.366 --> 00:03:18.606 אז התדמית שיש לנו 00:03:18.606 --> 00:03:21.017 במדעי המדינה, בכלכלה, במדעי הרוח 00:03:21.017 --> 00:03:23.139 וגם בפילוסופיה, לצורך העניין, 00:03:23.139 --> 00:03:24.807 היא שאדם לאדם זאב. 00:03:24.807 --> 00:03:28.018 ושעמוק בפנים, הטבע שלנו הוא נבזי. 00:03:28.018 --> 00:03:31.088 אני חושב שזו תדמית שעושה לזאב עוול גדול. 00:03:31.088 --> 00:03:32.620 אחרי הכל, הזאב 00:03:32.620 --> 00:03:34.640 הוא חיה שיתופית מאד. 00:03:34.640 --> 00:03:36.787 וזו הסיבה שלרבים מכם יש כלב בבית, 00:03:36.787 --> 00:03:39.559 שלו כל התכונות הללו גם כן. 00:03:39.559 --> 00:03:41.928 וזה עושה גם עוול לאנושות, 00:03:41.928 --> 00:03:44.578 כי האנושות הרבה יותר שיתופית ואמפתית 00:03:44.578 --> 00:03:46.876 ממה שמיחסים לה. 00:03:46.876 --> 00:03:49.101 כך שהתחלתי להתעניין בנושאים הללו 00:03:49.101 --> 00:03:51.548 ולחקור אותם בבעלי חיים נוספים. 00:03:51.548 --> 00:03:53.340 כך שאלו הם עמודי התווך של המוסריות. 00:03:53.340 --> 00:03:56.960 אם תשאלו מישהו, "על מה מבוססת המוסריות?" 00:03:56.960 --> 00:03:59.179 שני הגורמים הללו תמיד מופיעים. 00:03:59.179 --> 00:04:00.998 האחד הוא הדדיות, 00:04:00.998 --> 00:04:04.529 ולו מקושרות תחושות הצדק וההוגנות. 00:04:04.529 --> 00:04:06.787 והשני הוא אמפתיה וחמלה. 00:04:06.787 --> 00:04:09.713 מוסריות אנושית היא יותר מזה, 00:04:09.713 --> 00:04:11.947 אבל אם תוציאו את שני עמודי התווך האלה, 00:04:11.947 --> 00:04:13.930 אני חושב שלא ישאר הרבה. 00:04:13.930 --> 00:04:15.449 כך שהם לגמרי חיוניים. 00:04:15.449 --> 00:04:17.550 הרשו לי לתת לכם כמה דוגמאות. 00:04:17.550 --> 00:04:20.148 זה סרטון מאד ישן ממרכז הפרימטים יירקיס 00:04:20.148 --> 00:04:23.569 שם הם מאמנים שימפנזים לשתף פעולה. 00:04:23.569 --> 00:04:26.956 כך שזה כבר כמעט מאה שנים 00:04:26.956 --> 00:04:30.010 שאנחנו עושים ניסויים על שיתוף פעולה. 00:04:30.010 --> 00:04:33.592 מה שאתם רואים כאן הם שני שימפנזים צעירים, שלהם קופסא 00:04:33.592 --> 00:04:36.791 אך הקופסא כבדה מכדי ששימפנזה אחד יוכל למשוך אליו לבדו. 00:04:36.791 --> 00:04:38.244 וכמובן שעל הקופסא יש אוכל. 00:04:38.244 --> 00:04:40.439 אחרת הם לא היו מושכים חזק כל כך. 00:04:40.439 --> 00:04:42.811 אז הם מושכים את הקופסא אליהם. 00:04:42.811 --> 00:04:45.101 ואתם יכולים לראות שהם מסונכרנים אחד עם השני. 00:04:45.101 --> 00:04:48.360 אתם יכולים לראות שהם עובדים ביחד, הם מושכים באותו הזמן. 00:04:48.360 --> 00:04:51.361 זו כבר התקדמות אדירה מעבר לבעלי חיים רבים אחרים 00:04:51.361 --> 00:04:53.031 שלא היו מסוגלים לכך. 00:04:53.031 --> 00:04:55.150 ועכשיו תקבלו תמונה מעניינת עוד יותר, 00:04:55.150 --> 00:04:58.266 כיוון שעכשיו אחד משני השימפנזים קיבל אוכל. 00:04:58.266 --> 00:05:00.270 כך שהמשימה כבר לא ממש מעניינת 00:05:00.270 --> 00:05:02.181 את אחד מהם. 00:05:04.041 --> 00:05:06.201 (צחוק) 00:05:11.471 --> 00:05:12.481 (צחוק) 00:05:22.011 --> 00:05:25.191 (צחוק) 00:05:37.302 --> 00:05:40.081 עכשיו הסתכלו מה קורה ממש בסוף. 00:05:43.621 --> 00:05:45.493 (צחוק) 00:05:54.373 --> 00:05:56.056 הוא למעשה לוקח את הכל. 00:05:57.046 --> 00:05:59.035 (צחוק) 00:05:59.035 --> 00:06:00.704 אז יש בזה שני חלקים מעניינים. 00:06:00.704 --> 00:06:02.693 האחד הוא שהשימפנזה מימין 00:06:02.693 --> 00:06:04.863 מבין לחלוטין שהוא צריך את בן הזוג שלו – 00:06:04.863 --> 00:06:07.473 כך שיש הבנה מוחלטת של הצורך בשיתוף פעולה. 00:06:07.473 --> 00:06:09.902 הדבר השני הוא, שבן הזוג מוכן לעבוד 00:06:09.902 --> 00:06:12.186 למרות שהוא אינו מעוניין באוכל. 00:06:12.186 --> 00:06:14.914 למה שזה יקרה? זה כנראה קשור להדדיות. 00:06:14.914 --> 00:06:18.074 למעשה יש עדויות רבות בפרימטים ובבעלי חיים אחרים 00:06:18.074 --> 00:06:19.405 שהם מחזירים טובות. 00:06:19.405 --> 00:06:21.803 כך שהוא יקבל טובה בחזרה 00:06:21.803 --> 00:06:23.235 בזמן כלשהו בעתיד. 00:06:23.235 --> 00:06:25.405 וככה הכל עובד. 00:06:25.825 --> 00:06:27.844 אנחנו עושים את אותה המשימה עם פילים. 00:06:27.844 --> 00:06:30.298 עכשיו, פילים... מאד מסוכן לעבוד עם פילים. 00:06:30.298 --> 00:06:31.434 בעיה נוספת עם פילים 00:06:31.434 --> 00:06:33.293 היא שאתה לא יכול ליצור מתקן 00:06:33.293 --> 00:06:35.875 שיהיה כבד מדי עבור פיל אחד. 00:06:35.875 --> 00:06:37.767 ניתן אולי לבנות אותו 00:06:37.767 --> 00:06:40.374 אבל אני חושב שזה יהיה מתקן די מסורבל. 00:06:40.374 --> 00:06:42.235 אז מה שעשינו במקרה הזה – 00:06:42.235 --> 00:06:44.793 את המחקרים הללו אנו עושים בתאילנד עבור ג'וש פלוטניק – 00:06:44.793 --> 00:06:48.595 זה שיש לנו מתקן סביבו יש חבל. חבל יחיד. 00:06:48.595 --> 00:06:50.354 ואם מושכים בצד הזה של החבל, 00:06:50.354 --> 00:06:51.835 החבל ייעלם מהצד השני. 00:06:51.835 --> 00:06:55.384 כך ששני פילים צריכים להרים את זה בדיוק באותו הזמן ולמשוך. 00:06:55.384 --> 00:06:57.266 אחרת לא יקרה דבר 00:06:57.266 --> 00:06:59.135 והחבל ייעלם. 00:06:59.135 --> 00:07:01.265 הסרטון הראשון אותו אתם הולכים לראות 00:07:01.265 --> 00:07:03.794 הוא שני פילים שמשוחררים ביחד 00:07:03.794 --> 00:07:05.205 מגיעים למתקן. 00:07:05.205 --> 00:07:08.385 המתקן הוא משמאל ויש עליו אוכל. 00:07:08.385 --> 00:07:11.232 כך שהם באים ביחד, הם מגיעים ביחד, 00:07:11.232 --> 00:07:13.416 הם מרימים אותו ביחד והם מושכים ביחד. 00:07:13.416 --> 00:07:17.943 כך שבעצם זה די פשוט עבורם. 00:07:17.943 --> 00:07:20.165 הנה הם. 00:07:26.786 --> 00:07:28.395 וכך הם מביאים אותו אליהם. 00:07:28.395 --> 00:07:29.736 אבל עכשיו נקשה את העניין. 00:07:29.736 --> 00:07:31.597 כי כל המטרה של הניסוי הזה 00:07:31.597 --> 00:07:34.064 היא לראות כמה הם מבינים מה זה שיתוף פעולה. 00:07:34.064 --> 00:07:36.951 האם הם מבינים את זה טוב כמו השימפנזים, לדוגמא? 00:07:36.951 --> 00:07:38.717 אז מה שאנחנו עושים בשלב הבא הוא 00:07:38.717 --> 00:07:41.066 אנחנו משחררים את אחד הפילים לפני הפיל השני, 00:07:41.066 --> 00:07:42.655 והפיל הזה צריך להיות חכם מספיק 00:07:42.655 --> 00:07:45.315 כדי להשאר שם ולחכות, ולא למשוך בחבל – 00:07:45.315 --> 00:07:48.172 כיוון שאם הוא מושך בחבל, זה נעלם וזה סופו של הניסוי. 00:07:48.172 --> 00:07:50.398 עכשיו, הפיל הזה עושה משהו בלתי חוקי 00:07:50.398 --> 00:07:52.546 שאנחנו לא לימדנו אותו. 00:07:52.546 --> 00:07:54.266 אך זה מראה את ההבנה שיש לו, 00:07:54.266 --> 00:07:56.927 כיוון שהוא שם את כף רגלו הגדולה על החבל, 00:07:56.927 --> 00:07:59.275 נעמד על החבל, ומחכה שם לשני, 00:07:59.275 --> 00:08:02.788 ואז השני יעשה את כל העבודה בשבילו. 00:08:02.788 --> 00:08:04.728 לזה אנחנו קוראים אוכל חינם. 00:08:04.728 --> 00:08:06.685 (צחוק) 00:08:07.605 --> 00:08:10.637 אבל זה מראה את האינטליגנציה של הפילים. 00:08:10.637 --> 00:08:12.997 הם מפתחים מספר טכניקות אלטרנטיביות 00:08:12.997 --> 00:08:16.187 שלא בהכרח אישרנו. 00:08:16.187 --> 00:08:18.296 אז עכשיו מגיע הפיל השני 00:08:21.776 --> 00:08:24.658 והוא עומד למשוך את זה אליהם. 00:08:40.982 --> 00:08:44.059 עכשיו תסתכלו על השני. השני לא שוכח לאכול, כמובן. 00:08:44.059 --> 00:08:45.686 (צחוק) 00:08:47.296 --> 00:08:49.969 זה היה החלק של שיתוף-פעולה והדדיות. 00:08:49.969 --> 00:08:51.668 עכשיו משהו על אמפתיה. 00:08:51.668 --> 00:08:54.108 אמפתיה היא נושא המחקר המרכזי שלי כרגע. 00:08:54.108 --> 00:08:56.329 לאמפתיה יש שתי תכונות, 00:08:56.329 --> 00:08:59.030 האחת היא החלק של ההבנה. זו ההגדרה הרגילה: 00:08:59.030 --> 00:09:02.122 היכולת להבין ולחלוק את רגשותיו של האחר. 00:09:02.122 --> 00:09:03.289 והחלק הרגשי. 00:09:03.289 --> 00:09:05.679 כך שלאמפתיה יש למעשה שני אפיקים. 00:09:05.679 --> 00:09:07.020 האחד הוא האפיק הגופני. 00:09:07.020 --> 00:09:09.139 אם אתם מדברים עם מישהו עצוב, 00:09:09.139 --> 00:09:12.769 אתם תאמצו הבעה עצובה ותנוחת גוף עצובה, 00:09:12.769 --> 00:09:14.679 ולפני שתשימו לב תרגישו עצובים. 00:09:14.679 --> 00:09:18.539 וזה בערך האפיק הגופני של אמפתיה רגשית, 00:09:18.539 --> 00:09:20.139 שיש לבעלי חיים רבים. 00:09:20.139 --> 00:09:21.470 לכלב טיפוסי יש את זה גם. 00:09:21.470 --> 00:09:23.640 זו בעצם הסיבה שאנשים מחזיקים יונקים בבתיהם 00:09:23.640 --> 00:09:25.799 ולא צבים או נחשים או משהו כזה 00:09:25.799 --> 00:09:27.732 שאין להם את האמפתיה הזו. 00:09:27.732 --> 00:09:29.240 ואז יש את האפיק הקוגניטיבי, 00:09:29.240 --> 00:09:32.201 שהוא יותר היכולת לאמץ את נקודת המבט של מישהו אחר. 00:09:32.201 --> 00:09:33.420 וזה יותר מוגבל. 00:09:33.420 --> 00:09:36.621 יש מספר מועט של בעלי חיים – אני חושב שפילים וקופים מסוגלים לזה – 00:09:36.621 --> 00:09:39.041 אבל רק מעט מאד בעלי חיים יכולים לעשות את זה. 00:09:39.731 --> 00:09:41.125 כך שסינכרוניזציה, 00:09:41.125 --> 00:09:43.080 שהיא חלק מהמנגנון ההוא של האמפתיה, 00:09:43.080 --> 00:09:45.530 היא מנגנון מאד עתיק בממלכת בעלי החיים. 00:09:45.530 --> 00:09:47.210 ובבני אדם, כמובן, אפשר לחקור זאת 00:09:47.210 --> 00:09:49.470 עם פיהוקים מדבקים. 00:09:49.470 --> 00:09:50.873 בני אדם מפהקים כשאחרים מפהקים. 00:09:50.873 --> 00:09:52.410 וזה קשור לאמפתיה. 00:09:52.410 --> 00:09:54.572 זה מפעיל את אותם האזורים במוח. 00:09:54.572 --> 00:09:56.943 בנוסף, אנחנו יודעים שאנשים שנדבקים בקלות מפיהוקים 00:09:56.943 --> 00:09:58.512 הם מאד אמפתיים. 00:09:58.512 --> 00:10:01.230 אנשים עם בעיות באמפתיה, כמו ילדים אוטיסטיים, 00:10:01.230 --> 00:10:03.000 אינם נדבקים מפיהוקים. 00:10:03.000 --> 00:10:04.757 כך שיש קשר בין הדברים. 00:10:04.757 --> 00:10:08.141 ובשימפנזים שלנו אנו חוקרים זאת בכך שאנו מציגים להם ראש מאוייר. 00:10:08.141 --> 00:10:10.102 זה מה שאתם רואים למעלה משמאל, 00:10:10.102 --> 00:10:12.161 ראש מאוייר שמפהק. 00:10:12.161 --> 00:10:13.492 והנה שימפנזה שמסתכל, 00:10:13.492 --> 00:10:16.272 שימפנזה אמיתי מסתכל על מסך מחשב 00:10:16.272 --> 00:10:20.302 עליו אנו מריצים את האנימציות הללו. 00:10:25.121 --> 00:10:26.242 (צחוק) 00:10:26.612 --> 00:10:27.641 אז ההידבקות מפיהוקים 00:10:27.641 --> 00:10:29.663 שכולכם כנראה מכירים – 00:10:29.663 --> 00:10:32.876 ואולי תתחילו לפהק גם בעוד רגע – 00:10:32.876 --> 00:10:35.522 היא משהו שאנחנו חולקים עם בעלי חיים אחרים. 00:10:35.522 --> 00:10:38.392 וזה קשור לאפיק הגופני הזה של סינכרוניזציה 00:10:38.392 --> 00:10:40.223 שמהווה את הבסיס של אמפתיה 00:10:40.223 --> 00:10:43.853 וזה משהו אוניברסלי ביונקים למעשה. 00:10:45.133 --> 00:10:48.592 אנחנו חוקרים גם הבעות יותר מורכבות. זהו נִיחוּם. 00:10:48.592 --> 00:10:51.375 זהו שימפנזה זכר שהפסיד קרב והוא צורח, 00:10:51.375 --> 00:10:54.123 והצעיר בא אליו ומניח את זרועו עליו 00:10:54.123 --> 00:10:55.113 ומרגיע אותו. 00:10:55.113 --> 00:10:58.904 זהו נִיחוּם. זה דומה מאד לנִיחוּם בבני אדם. 00:10:58.904 --> 00:11:01.203 והתנהגות של נִיחוּם 00:11:01.203 --> 00:11:03.803 מונעת על ידי אמפתיה. 00:11:03.803 --> 00:11:06.465 למעשה, הדרך לחקור אמפתיה בילדים אנושיים 00:11:06.465 --> 00:11:09.424 היא להורות למישהו מהמשפחה להתנהג כאילו הוא במצוקה, 00:11:09.424 --> 00:11:11.162 ואז לראות מה הילדים הצעירים עושים. 00:11:11.162 --> 00:11:13.383 כך שזה קשור לאמפתיה, 00:11:13.383 --> 00:11:15.429 ואלו סוגי ההבעות אחריהם אנו עוקבים. 00:11:15.429 --> 00:11:18.116 לא מזמן גם פרסמנו ניסוי עליו אולי שמעתם. 00:11:18.116 --> 00:11:21.454 על אלטרואיזם ושימפנזים 00:11:21.454 --> 00:11:23.194 כשהשאלה היא האם איכפת לשימפנזים 00:11:23.194 --> 00:11:25.108 מרווחתו של האחר. 00:11:25.108 --> 00:11:27.678 לאורך עשרות שנים ההנחה היתה 00:11:27.678 --> 00:11:29.624 שרק לבני אדם אכפת, 00:11:29.624 --> 00:11:32.752 שרק בני אדם דואגים לרווחתו של מישהו אחר. 00:11:32.752 --> 00:11:35.234 אז עשינו ניסוי מאד פשוט. 00:11:35.234 --> 00:11:37.854 אנחנו עושים את זה עם שימפנזים שחיים בלורנסוויל, 00:11:37.854 --> 00:11:39.824 במחנה המחקר ביירקיס. 00:11:39.824 --> 00:11:41.114 ככה הם חיים. 00:11:41.114 --> 00:11:44.273 ואנחנו קוראים להם להיכנס לחדר ועושים איתם ניסויים. 00:11:44.273 --> 00:11:46.535 כאן, שמנו שני שימפנזים זה לצד זה, 00:11:46.535 --> 00:11:49.922 ולאחד מהם יש סל מלא אסימונים, ולאסימונים יש משמעויות שונות. 00:11:49.922 --> 00:11:53.334 אסימון מסוג אחד מאכיל רק את השותף שבוחר, 00:11:53.334 --> 00:11:55.284 והשני מאכיל את שניהם. 00:11:55.374 --> 00:11:57.391 אז תראו סרטון קצר. 00:11:58.831 --> 00:12:01.896 זה מחקר שעשינו יחד עם וויקי הורנר. 00:12:02.656 --> 00:12:04.817 וכאן יש לכם את האסימונים בשני הצבעים. 00:12:04.817 --> 00:12:07.722 אז יש להם דלי מלא בהם. 00:12:07.722 --> 00:12:10.726 והם צריכים לבחור אחד משני הצבעים. 00:12:10.726 --> 00:12:12.747 אתם תראו איך זה הולך. 00:12:13.307 --> 00:12:16.727 אז אם השימפנזה הזה בוחר בבחירה האנוכית, 00:12:16.727 --> 00:12:19.457 שבמקרה זה היא האסימון האדום, 00:12:19.457 --> 00:12:21.015 הוא צריך לתת אותו לנו. 00:12:21.015 --> 00:12:24.142 אנחנו מרימים אותו, אנו מניחים אותו על השולחן היכן שיש שני פריטי מזון כתמורה, 00:12:24.142 --> 00:12:26.815 אבל במקרה הזה רק הפרט מימין מקבל אוכל. 00:12:26.815 --> 00:12:29.307 זו שמשמאל מתרחקת עכשיו כי היא כבר יודעת 00:12:29.307 --> 00:12:31.876 שזה לא ניסוי טוב בשבילה הפעם. 00:12:31.876 --> 00:12:34.477 בפעם הבאה זה האסימון החברותי. 00:12:34.477 --> 00:12:37.045 אז זה שבוחר – זה החלק המעניין כאן – 00:12:37.045 --> 00:12:39.137 עבור אלו שבוחרים, 00:12:39.137 --> 00:12:40.317 זה לא ממש משנה. 00:12:40.317 --> 00:12:43.337 אז עכשיו היא נותנת לנו את האסימון החברותי ושתי השימפנזות מקבלות אוכל. 00:12:43.337 --> 00:12:46.287 אז זו שבוחרת תמיד מקבלת תמורה. 00:12:46.287 --> 00:12:48.377 לה זה כלל לא משנה. 00:12:48.377 --> 00:12:51.157 היא למעשה יכלה לבחור בחירה עיוורת. 00:12:51.157 --> 00:12:52.856 אבל מה שאנחנו מוצאים 00:12:52.856 --> 00:12:54.876 הוא שהם מעדיפים את האסימון החברותי. 00:12:54.876 --> 00:12:57.687 אז זה קו 50 האחוזים שהוא הציפייה במקרה של מקריות מוחלטת. 00:12:57.687 --> 00:13:01.568 ובעיקר אם השותף מושך תשומת לב לעצמו, הם בוחרים יותר. 00:13:01.568 --> 00:13:03.787 ואם השותף לוחץ עליהם – 00:13:03.787 --> 00:13:06.867 אז אם השותף מתחיל לירוק עליהם מים או להפחיד אותם – 00:13:06.867 --> 00:13:08.780 אז הבחירות יורדות. 00:13:08.780 --> 00:13:11.138 זה כאילו הם אומרים, 00:13:11.138 --> 00:13:14.618 "אם לא תתנהג יפה, אני לא אהיה חברותי היום." 00:13:14.618 --> 00:13:16.728 וזה מה שקורה כשאין שותף, 00:13:16.728 --> 00:13:18.187 כשאין שותף שיושב שם. 00:13:18.187 --> 00:13:20.067 אז מה שמצאנו הוא שלשימפנזים איכפת 00:13:20.067 --> 00:13:21.760 מרווחתם של אחרים – 00:13:21.760 --> 00:13:25.878 בעיקר אם הם חברי קבוצה שלהם. 00:13:25.878 --> 00:13:28.668 אז הניסוי האחרון שאראה לכם 00:13:28.668 --> 00:13:30.788 הוא ניסוי ההוגנות שלנו. 00:13:30.788 --> 00:13:33.148 וזה ניסוי שמאוד התפרסם. 00:13:33.148 --> 00:13:34.928 ויש עכשיו עוד רבים כמוהו, 00:13:34.928 --> 00:13:37.229 כי לאחר שהרצנו אותו, לפני כ-10 שנים, 00:13:37.229 --> 00:13:39.237 הוא התפרסם מאוד. 00:13:39.237 --> 00:13:41.117 ובמקור עשינו זאת עם קופי קפוצ'ין. 00:13:41.117 --> 00:13:43.859 ואראה לכם את הניסוי הראשון שעשינו. 00:13:43.859 --> 00:13:47.100 מאז זה כבר נעשה בכלבים, בציפורים 00:13:47.100 --> 00:13:49.855 ובשימפנזים. 00:13:49.855 --> 00:13:54.012 אבל עם שרה ברוסנן התחלנו עם קופי הקפוצ'ין. 00:13:54.012 --> 00:13:55.008 אז מה שעשינו 00:13:55.008 --> 00:13:57.207 הוא ששמנו שני קופי קפוצ'ין אחד ליד השני. 00:13:57.207 --> 00:13:59.779 שוב, הקפוצ'ין חיים בקבוצה ומכירים זה את זה. 00:13:59.779 --> 00:14:04.372 אנחנו מוציאים אותם מהקבוצה ושמים אותם בחדר הניסוי. 00:14:04.372 --> 00:14:05.698 והם צריכים לבצע 00:14:05.698 --> 00:14:06.925 משימה פשוטה מאוד. 00:14:06.925 --> 00:14:10.349 ואם תיתנו לשניהם מלפפון בתמורה למשימה, 00:14:10.349 --> 00:14:11.722 שני הקופים אחד ליד השני, 00:14:11.722 --> 00:14:14.469 הם יהיו מוכנים לעשות זאת 25 פעמים ברצף. 00:14:14.469 --> 00:14:18.069 אז מלפפון, (למרות שלדעתי זה סתם מים), 00:14:18.069 --> 00:14:21.330 אבל מלפפון זה בסדר גמור עבורם. 00:14:21.330 --> 00:14:23.800 עכשיו, אם תיתנו לבן הזוג ענבים – 00:14:23.800 --> 00:14:25.608 העדפות המזון של קופי הקפוצ'ין שלי 00:14:25.608 --> 00:14:28.919 מתואמות עם המחירים בסופר, 00:14:28.919 --> 00:14:32.939 כך שענבים הם הרבה יותר טובים מבחינתם – 00:14:32.939 --> 00:14:35.470 אז תיצרו אי שיויון ביניהם. 00:14:35.470 --> 00:14:37.100 אז זה הניסוי שעשינו. 00:14:37.100 --> 00:14:39.509 אראה לכם סרטון קצר 00:14:40.959 --> 00:14:44.240 לאחרונה צילמנו את זה עם קופים חדשים, שמעולם לא ביצעו את המשימה, 00:14:44.240 --> 00:14:46.271 במחשבה שאולי הם יגיבו יותר חזק, 00:14:46.271 --> 00:14:47.639 מה שהתברר כנכון. 00:14:47.639 --> 00:14:50.353 הקופה משמאל היא זו שמקבלת מלפפון. 00:14:50.353 --> 00:14:53.520 זאת שמימין היא זו שמקבלת ענבים. 00:14:53.520 --> 00:14:54.671 זו שמקבלת מלפפון, 00:14:54.671 --> 00:14:57.660 שימו לב שהמלפפון הראשון מתקבל בסדר. 00:14:57.660 --> 00:15:00.431 את המלפפון הראשון היא אוכלת. 00:15:00.431 --> 00:15:05.404 אבל אז היא רואה שהשנייה מקבלת ענב, ומיד תראו מה קורה. 00:15:05.404 --> 00:15:08.632 אז היא נותנת לנו אבן. זו המשימה. 00:15:08.632 --> 00:15:10.981 ואנחנו נותנים לה מלפפון, והיא אוכלת אותו. 00:15:10.981 --> 00:15:14.231 השנייה צריכה לתת לנו אבן. 00:15:14.231 --> 00:15:16.742 וזה מה שהיא עושה. 00:15:16.742 --> 00:15:20.010 והיא מקבלת ענב ואוכלת אותו. 00:15:20.010 --> 00:15:22.014 הראשונה רואה את זה. 00:15:22.014 --> 00:15:23.534 עכשיו היא נותנת לנו אבן, 00:15:23.534 --> 00:15:28.333 ומקבלת, שוב, מלפפון. 00:15:29.183 --> 00:15:33.772 (צחוק) 00:15:44.022 --> 00:15:46.732 היא בוחנת את האבן כנגד הקיר. 00:15:46.732 --> 00:15:49.213 היא צריכה לתת לנו אותה. 00:15:49.213 --> 00:15:52.872 ושוב היא מקבלת מלפפון. 00:15:53.502 --> 00:15:57.623 (צחוק) 00:16:00.393 --> 00:16:05.372 כך שבעצם אתם רואים כאן ש"העם דורש צדק חברתי". 00:16:05.372 --> 00:16:08.543 (צחוק) 00:16:08.543 --> 00:16:12.364 (מחיאות כפיים) 00:16:12.364 --> 00:16:13.343 תרשו לי לספר לכם... 00:16:13.343 --> 00:16:16.082 יש לי עדיין שתי דקות, תרשו לי לספר לכם סיפור מצחיק על זה. 00:16:16.082 --> 00:16:18.244 המחקר הזה התפרסם מאד 00:16:18.244 --> 00:16:19.674 וקיבלנו הרבה מאד תגובות, 00:16:19.674 --> 00:16:22.752 בעיקר אנתרופולוגים, כלכלנים, 00:16:22.752 --> 00:16:23.761 פילוסופים. 00:16:23.761 --> 00:16:24.902 הם לא אהבו את זה בכלל. 00:16:24.902 --> 00:16:26.784 כיוון שהם החליטו מבחינתם, אני חושב, 00:16:26.784 --> 00:16:30.371 שהוגנות היא נושא מורכב ביותר 00:16:30.371 --> 00:16:32.224 שלא יכול להיות אצל בעלי חיים. 00:16:32.224 --> 00:16:34.614 כך שפילוסוף אחד אפילו כתב לנו 00:16:34.614 --> 00:16:37.415 שזה בלתי אפשרי שלקופים יש תחושה של הוגנות 00:16:37.415 --> 00:16:40.264 כיוון שהוגנות הומצאה במהפכה הצרפתית. 00:16:40.264 --> 00:16:42.084 (צחוק) 00:16:42.764 --> 00:16:45.484 אחד אחר כתב פרק שלם 00:16:45.484 --> 00:16:49.014 בו הוא טוען שהוא היה מאמין שיש לזה קשר להגינות 00:16:49.014 --> 00:16:51.468 אם זו שקיבלה את הענבים היתה מסרבת לקחת אותם. 00:16:51.468 --> 00:16:53.676 מה שמצחיק הוא שלשרה ברוסנן, 00:16:53.676 --> 00:16:55.079 שעושה את זה עם שימפנזים, 00:16:55.079 --> 00:16:57.402 היו מספר קומבינציות של שימפנזים 00:16:57.402 --> 00:17:00.978 בהם באמת, זה שקיבל את הענב היה מסרב לקחת אותו 00:17:00.978 --> 00:17:02.875 עד שהאחר קיבל ענב גם הוא. 00:17:02.875 --> 00:17:05.906 כך שאנחנו מתקרבים מאד לראייה האנושית של הוגנות 00:17:05.906 --> 00:17:09.786 ואני חושב שפילוסופים צריכים לחשוב מחדש על הפילוסופיה שלהם. 00:17:09.786 --> 00:17:11.645 הרשו לי לסכם. 00:17:11.645 --> 00:17:15.233 אני מאמין שישנה מוסריות שהתפתחה באבולוציה. 00:17:15.233 --> 00:17:17.577 אני חושב שמוסריות היא הרבה יותר ממה שדיברתי עליו, 00:17:17.577 --> 00:17:19.506 אבל היא לא יכולה להתקיים ללא המרכיבים הללו 00:17:19.506 --> 00:17:21.226 אותם אנו מוצאים בפרימטים אחרים, 00:17:21.226 --> 00:17:22.684 שהם אמפתיה ונִיחוּם, 00:17:22.684 --> 00:17:26.234 נטיות חברותיות והדדיות, ותחושת הגינות. 00:17:26.234 --> 00:17:28.549 אז אנחנו עובדים על הנושאים הספציפיים האלו 00:17:28.549 --> 00:17:31.825 כדי לראות אם אנחנו יכולים ליצור מוסריות מלמטה למעלה, כמו שאומרים, 00:17:31.825 --> 00:17:34.527 בלי לערב בהכרח את אלוהים או דת, 00:17:34.527 --> 00:17:37.665 ובכדי לראות איך אנחנו יכולים להגיע למוסריות בהתפתחות אבולוציונית. 00:17:37.665 --> 00:17:39.317 ואני מודה לכם על תשומת הלב. 00:17:39.317 --> 00:17:44.057 (מחיאות כפיים) 00:17:50.338 --> 00:17:52.580 מנחה: אז ד"ר דה ואל, לא רציתי שתרד עדיין, 00:17:52.580 --> 00:17:55.713 כי אני לא יודעת מה זה אומר על ההרצאה שלך, 00:17:55.713 --> 00:18:02.827 אבל ממולדתך בהולנד, הסטודנטים ממאסטריכט שלחו טוויט וכתבו שאתה גורם להדבקה רגשית. 00:18:02.827 --> 00:18:05.627 דה ואל: או! אני מקווה שהם לא בכו. 00:18:05.627 --> 00:18:08.777 מנחה: אולי, אני לא יודעת באיזו תמונה זה היה. 00:18:08.777 --> 00:18:11.659 תודה רבה! ד"ר פרנס דה ואל. 00:18:10.844 --> 00:18:14.844 מחיאות כפיים