WEBVTT

00:00:00.325 --> 00:00:02.388
באמצע הדוקטורט שלי,

00:00:02.388 --> 00:00:05.850
נתקעתי, ללא מוצא.

00:00:05.850 --> 00:00:07.630
כל כיוון מחקר שניסיתי

00:00:07.630 --> 00:00:09.246
הוביל למבוי סתום.

00:00:09.246 --> 00:00:11.148
נראה היה שהנחות היסוד שלי

00:00:11.148 --> 00:00:13.076
פשוט לא עובדות יותר.

00:00:13.076 --> 00:00:16.075
הרגשתי כמו טייס שטס בערפל,

00:00:16.075 --> 00:00:18.870
ואיבדתי כל חוש כיוון.

00:00:18.870 --> 00:00:20.351
הפסקתי להתגלח.

00:00:20.351 --> 00:00:23.092
לא יכולתי לקום בבוקר.

00:00:23.092 --> 00:00:24.825
הרגשתי שאני לא ראוי

00:00:24.825 --> 00:00:27.978
לעבור בשערי האוניברסיטה.

00:00:27.978 --> 00:00:30.126
כי איפה אני ואיפה איינשטיין או ניוטון,

00:00:30.126 --> 00:00:32.279
או כל מדען אחר שעל הישגיו למדתי.

00:00:32.279 --> 00:00:33.810
אחרי הכל, במדע,

00:00:33.810 --> 00:00:37.192
לומדים רק על התוצאות - 
לא על התהליך שהוביל אליהן.

00:00:37.192 --> 00:00:41.893
היה לי ברור, לכן, שאני לא יכול להיות מדען.

NOTE Paragraph

00:00:41.893 --> 00:00:43.557
למזלי, זכיתי לתמיכה ולעידוד

00:00:43.557 --> 00:00:44.954
והצלחתי להתגבר על המשבר,

00:00:44.954 --> 00:00:47.174
ובדרך, גיליתי משהו חדש על הטבע.

00:00:47.174 --> 00:00:49.917
זו תחושת שלווה מדהימה,

00:00:49.917 --> 00:00:51.249
התחושה שאתה האדם היחיד בעולם

00:00:51.249 --> 00:00:53.474
שמכיר חוק טבע חדש.

00:00:53.474 --> 00:00:56.516
התחלתי מחקר שני כדוקטורנט,

00:00:56.516 --> 00:00:57.880
ושוב זה קרה.

00:00:57.880 --> 00:01:00.169
שוב נתקעתי, וגם הפעם
הצלחתי להתגבר על המשבר.

00:01:00.169 --> 00:01:01.555
וזה עורר אותי לחשוב

00:01:01.555 --> 00:01:02.712
שאולי מדובר כאן בדפוס קבוע.

00:01:02.712 --> 00:01:04.553
שאלתי את עמיתי הדוקטורנטים,
והם כולם אמרו,

00:01:04.553 --> 00:01:06.596
"כן, זה בדיוק מה שקרה לנו,

00:01:06.596 --> 00:01:08.945
רק שאף אחד לא הכין אותנו לזה."

00:01:08.945 --> 00:01:10.895
כולנו למדנו מדעים כאילו מדובר

00:01:10.895 --> 00:01:14.471
בסדרה של צעדים לוגיים
שמובילים ישירות משאלה לתשובה,

00:01:14.471 --> 00:01:17.217
אך המחקר המדעי מתנהל בצורה שונה לגמרי.

NOTE Paragraph

00:01:17.217 --> 00:01:19.551
באותו זמן, למדתי גם משחק,

00:01:19.551 --> 00:01:21.638
בסדנת תיאטרון אלתור.

00:01:21.638 --> 00:01:23.072
וכך, את היום הקדשתי למחקר בפיזיקה,

00:01:23.072 --> 00:01:25.090
ובלילה ביליתי בכיף, 
בצחוק, בריקודים ובשירה,

00:01:25.090 --> 00:01:26.402
ובנגינה על הגיטרה שלי.

00:01:26.402 --> 00:01:27.881
תיאטרון אלתור,

00:01:27.881 --> 00:01:30.890
בדיוק כמו המדע, חותר לעבר הלא נודע.

00:01:30.890 --> 00:01:32.302
עליך לבנות את הסצנה 
על הבמה, תוך כדי משחק,

00:01:32.302 --> 00:01:34.005
ללא במאי, וללא תסריט,

00:01:34.005 --> 00:01:36.283
בלי שיהיה לך שמץ של מושג איזו דמות תגלם,

00:01:36.283 --> 00:01:38.689
או מה הדמויות האחרות בהצגה יעשו.

00:01:38.689 --> 00:01:40.538
אך, בניגוד למה שקורה במדע,

00:01:40.538 --> 00:01:43.561
בתיאטרון אלתור אומרים לך כבר מהיום הראשון

00:01:43.561 --> 00:01:45.776
מה יקרה לך ברגע שתעלה על הבמה.

00:01:45.776 --> 00:01:48.548
אתה הולך להיכשל, כישלון חרוץ.

00:01:48.548 --> 00:01:49.725
אתה הולך להיתקע.

00:01:49.725 --> 00:01:51.843
בסדנה למדנו איך להישאר יצירתיים,

00:01:51.843 --> 00:01:53.046
גם במצב הזה של אין מוצא.

00:01:53.046 --> 00:01:54.951
לדוגמה, היה לנו תרגיל

00:01:54.951 --> 00:01:56.093
שבו כולנו עמדנו במעגל,

00:01:56.093 --> 00:01:59.058
וכל אחד בתורו היה אמור לרקוד סטפס, 
בצורה מגוחכת במיוחד,

00:01:59.058 --> 00:02:00.644
כאשר כל האחרים מוחאים כפיים,

00:02:00.644 --> 00:02:01.886
מריעים לו,

00:02:01.886 --> 00:02:04.649
ומעודדים אותו על הבמה.

NOTE Paragraph

00:02:04.649 --> 00:02:06.557
כאשר הפכתי לפרופסור

00:02:06.557 --> 00:02:07.938
והיה עלי להנחות את הסטודנטים שלי

00:02:07.938 --> 00:02:09.911
בעבודות המחקר שלהם,

00:02:09.911 --> 00:02:11.278
נוכחתי לדעת שוב

00:02:11.278 --> 00:02:12.990
שאני לא יודע מה עלי לעשות.

00:02:12.990 --> 00:02:14.984
למדתי אלפי שעות של פיזיקה,

00:02:14.984 --> 00:02:16.598
ביולוגיה, וכימיה,

00:02:16.598 --> 00:02:18.970
אבל אף לא שעה אחת, ואף לא דיון אקדמי אחד

00:02:18.970 --> 00:02:21.556
הוקדשו לשאלה איך להנחות ואיך להדריך אחרים

00:02:21.556 --> 00:02:23.293
ולהתקדם יחד אתם במסע לעבר הלא נודע,

00:02:23.293 --> 00:02:25.214
ואיך לעודד אותם להתמיד במסע.

NOTE Paragraph

00:02:25.214 --> 00:02:27.144
וכאן בא לעזרתי תיאטרון האלתור.

00:02:27.144 --> 00:02:29.317
כבר מהיום הראשון אמרתי לסטודנטים שלי

00:02:29.317 --> 00:02:32.218
מה יקרה כאשר יתחילו במחקר,

00:02:32.218 --> 00:02:33.944
וזה קשור לסכמה המנטלית שלנו

00:02:33.944 --> 00:02:35.956
לגבי המחקר ומה שעתיד לקרות במהלכו.

00:02:35.956 --> 00:02:38.234
ואם תחשבו על זה, כאשר אנחנו 
מבצעים פעולה כלשהי,

00:02:38.234 --> 00:02:40.876
למשל, אם אני רוצה לגעת בלוח הזה,

00:02:40.876 --> 00:02:42.536
המוח שלי בונה תחילה סכמה

00:02:42.536 --> 00:02:44.395
שצופה איך בדיוק יפעלו השרירים שלי,

00:02:44.395 --> 00:02:46.551
וזאת, עוד לפני שאני מתחיל להניע את ידי,

00:02:46.551 --> 00:02:48.399
ואם אני נחסם בדרך,

00:02:48.399 --> 00:02:50.274
אם הסכמה אינה תואמת את המציאות,

00:02:50.274 --> 00:02:52.558
התוצאה היא בלבול ומבוכה,
ובשפה מקצועית, דיסוננס קוגניטיבי.

00:02:52.558 --> 00:02:55.467
רצוי, לכן, שהסכמות שלנו יתאמו את המציאות.

00:02:55.467 --> 00:02:58.622
אך אם נאמץ את הגישה הרווחת בהוראת המדעים,

00:02:58.622 --> 00:03:00.519
ונאמין למה שכתוב בספרי הלימוד,
אנחנו עוד עלולים לחשוב

00:03:00.519 --> 00:03:06.813
שהמחקר המדעי מתנהל לפי הסכמה הזו:

00:03:06.813 --> 00:03:10.131
אם A היא השאלה,

00:03:10.131 --> 00:03:13.531
ו- B היא התשובה,

00:03:13.531 --> 00:03:18.124
המחקר המדעי מוביל במסלול ישיר מ- A ל- B.

00:03:18.127 --> 00:03:21.242
הבעיה היא שאם ניסוי מדעי לא מצליח,

00:03:21.242 --> 00:03:24.904
או אם סטודנט מתייאש לנוכח הכישלון,

00:03:24.904 --> 00:03:26.990
הדבר נתפס כמשהו חריג, שלא היה אמור לקרות,

00:03:26.990 --> 00:03:30.020
מה שגורם לתחושת מועקה קשה.

00:03:30.020 --> 00:03:31.803
ולכן, אני מציג בפני הסטודנטים שלי

00:03:31.803 --> 00:03:35.665
סכמה מציאותית יותר.

00:03:38.860 --> 00:03:40.384
וזו דוגמה למה שקורה

00:03:40.384 --> 00:03:43.520
כאשר העניינים לא מתנהלים לפי הסכמה שלך ...

00:03:46.379 --> 00:03:49.641
(צחוק)

00:03:49.641 --> 00:03:52.840
(מחיאות כפיים)

NOTE Paragraph

00:04:01.564 --> 00:04:05.010
ובכן, אני מציג בפני הסטודנטים שלי
סכמה שונה.

00:04:05.010 --> 00:04:07.204
אם A היא השאלה,

00:04:07.204 --> 00:04:09.385
ו- B היא התשובה,

00:04:13.320 --> 00:04:14.855
תשארו יצירתיים בענן,

00:04:14.855 --> 00:04:16.830
אתם יוצאים לדרך,

00:04:16.830 --> 00:04:19.193
והניסויים שלכם לא מצליחים, 
ושוב, הניסויים לא מצליחים,

00:04:19.193 --> 00:04:21.728
הניסויים לא מצליחים,
ושוב, הניסויים לא מצליחים,

00:04:21.728 --> 00:04:24.404
עד שאתם מגיעים לנקודה שבה
אתם מתחילים להתייאש,

00:04:24.404 --> 00:04:26.682
ונראה לכם שהנחות היסוד שלכם

00:04:26.682 --> 00:04:27.798
פשוט לא עובדות יותר,

00:04:27.798 --> 00:04:30.853
כאילו מישהו משך את השטיח מתחת לרגליכם ...

00:04:30.853 --> 00:04:34.181
למקום הזה, שבו אתם נמצאים, אני קורא הענן.

00:04:47.685 --> 00:04:50.363
אתם יכולים לגשש באפלה בענן

00:04:50.363 --> 00:04:52.871
במשך יום, או שבוע, או חודש, או שנה,

00:04:52.871 --> 00:04:54.369
או במשך כל הקריירה שלכם.

00:04:54.369 --> 00:04:56.531
אבל, לפעמים, אם יש לכם מספיק מזל,

00:04:56.531 --> 00:04:58.387
ומספיק תמיכה,

00:04:58.387 --> 00:05:00.377
אתם מצליחים לגלות,
על סמך הנתונים שברשותכם,

00:05:00.377 --> 00:05:03.625
או, אולי, לפי צורת הענן,

00:05:03.625 --> 00:05:05.627
תשובה אפשרית חדשה,

00:05:07.285 --> 00:05:10.969
התשובה C, ואתם מחליטים ללכת עליה.

00:05:10.969 --> 00:05:13.338
אבל הניסויים שלכם לא מצליחים,
ושוב, הניסויים לא מצליחים,

00:05:13.338 --> 00:05:14.807
ובכל זאת, לבסוף אתם מגיעים למטרה,

00:05:14.807 --> 00:05:16.027
ואז אתם מפרסמים את התגלית שלכם

00:05:16.027 --> 00:05:19.529
במאמר מדעי שכותרתו, מ- A ל- C,

00:05:19.529 --> 00:05:21.488
וזו שיטה מצוינת לפרסם את התגלית,

00:05:21.488 --> 00:05:23.832
כל עוד אינכם שוכחים מהי הדרך

00:05:23.832 --> 00:05:25.631
שהובילה אתכם אליה.

NOTE Paragraph

00:05:25.631 --> 00:05:27.606
שימו לב, הענן הזה הוא חלק מהותי

00:05:27.606 --> 00:05:30.210
של המחקר המדעי, חלק מהותי של המקצוע שלנו,

00:05:30.210 --> 00:05:33.420
משום שהענן ניצב על המשמר בגבול.

00:05:37.721 --> 00:05:39.990
הוא ניצב על המשמר בגבול

00:05:39.990 --> 00:05:42.962
שבין הידוע

00:05:45.795 --> 00:05:49.399
לבין הלא נודע,

00:05:53.110 --> 00:05:55.385
משום שכדי לגלות משהו חדש באמת,

00:05:55.385 --> 00:05:58.962
עליכם לשנות לפחות אחת מהנחות היסוד שלכם,

00:05:58.962 --> 00:06:00.216
וזה אומר שבמדע,

00:06:00.216 --> 00:06:02.178
אנחנו עושים מעשה הירואי ממש.

00:06:02.178 --> 00:06:03.999
בכל יום, אנחנו מנסים להגיע

00:06:03.999 --> 00:06:05.811
לגבול שבין הידוע לבין הלא נודע,

00:06:05.811 --> 00:06:07.632
ומוצאים את עצמנו בענן.

NOTE Paragraph

00:06:07.632 --> 00:06:09.337
שימו לב, מיקמתי את B

00:06:09.337 --> 00:06:10.080
בתחום של מה שידוע,

00:06:10.080 --> 00:06:11.891
משום שהתשובה B הייתה ידועה לנו מראש,

00:06:11.891 --> 00:06:15.540
אך, תמיד, התשובה C מעניינת הרבה יותר

00:06:15.540 --> 00:06:18.263
וגם חשובה יותר מהתשובה B.

00:06:18.263 --> 00:06:20.456
התשובה B נחוצה כדי להתחיל במסע,

00:06:20.456 --> 00:06:22.274
אך התשובה C עמוקה הרבה יותר,

00:06:22.274 --> 00:06:26.771
וזה מה שמדהים במחקר המדעי.

NOTE Paragraph

00:06:26.771 --> 00:06:28.959
ומסתבר שהמונח הזה, הענן,

00:06:28.959 --> 00:06:31.514
חולל שינוי של ממש בקבוצת המחקר שלי,

00:06:31.514 --> 00:06:33.384
וכיום, הסטודנטים שלי באים ואומרים לי,

00:06:33.384 --> 00:06:34.982
"אורי, אנחנו בענן,"

00:06:34.982 --> 00:06:38.148
ואני אומר להם, "נפלא! 
אתם בוודאי מרגישים אומללים."

00:06:38.148 --> 00:06:40.290
(צחוק)

00:06:40.290 --> 00:06:42.203
אך זה דווקא משמח אותי,

00:06:42.203 --> 00:06:43.881
משום שיכול להיות שאנחנו מתקרבים לגבול

00:06:43.881 --> 00:06:45.777
שבין הידוע לבין הלא נודע,

00:06:45.777 --> 00:06:47.323
ויש לנו סיכוי לגלות

00:06:47.323 --> 00:06:49.184
משהו חדש באמת.

00:06:49.184 --> 00:06:50.526
הגישה שלנו השתנתה,

00:06:50.526 --> 00:06:53.674
וכיום אנחנו מבינים שהענן

00:06:53.674 --> 00:06:58.100
הוא חלק נורמלי מהתהליך, שהוא חיוני לתהליך,

00:06:58.100 --> 00:06:59.305
ושלמעשה, הוא החלק היפה שבו.

00:06:59.305 --> 00:07:02.928
אנחנו יכולים להצטרף לאגודה להוקרת הענן ...

00:07:02.928 --> 00:07:04.846
הענן מאפשר לנו להשתחרר מהתחושה המעיקה

00:07:04.846 --> 00:07:07.408
שמשהו לא בסדר אתנו.

00:07:07.408 --> 00:07:09.858
וכמנחה, אני יודע מה עלי לעשות,

00:07:09.858 --> 00:07:12.060
עלי להעניק לסטודנטים שלי את מלוא התמיכה.

00:07:12.060 --> 00:07:13.541
המחקר הפסיכולוגי מראה

00:07:13.541 --> 00:07:17.100
שאם אתה חש פחד או ייאוש,

00:07:17.100 --> 00:07:18.097
יכולת החשיבה שלך מצטמצמת

00:07:18.097 --> 00:07:20.928
לאופני החשיבה הבטוחים והשמרניים ביותר.

00:07:20.928 --> 00:07:22.503
ואם אתה רוצה לחקור את השבילים המסוכנים,

00:07:22.503 --> 00:07:23.891
שרק הם יכולים להוביל אותך אל מחוץ לענן,

00:07:23.891 --> 00:07:25.652
אתה זקוק לתחושות אחרות --

00:07:25.652 --> 00:07:27.853
של סולידריות, תמיכה ותקווה --

00:07:27.853 --> 00:07:29.590
שנובעות מקשר עם הזולת.

00:07:29.590 --> 00:07:31.140
וכך, כמו בתיאטרון האלתור,

00:07:31.140 --> 00:07:33.441
גם במדע, הדרך הטובה ביותר היא לצאת יחדיו

00:07:33.441 --> 00:07:35.410
למסע לעבר הלא הנודע.

NOTE Paragraph

00:07:35.410 --> 00:07:37.852
ולאחר שלמדנו דבר או שניים על הענן,

00:07:37.852 --> 00:07:41.176
אנחנו יכולים ללמוד מתיאטרון האלתור גם

00:07:41.176 --> 00:07:43.778
שיטה אפקטיבית ביותר לניהול דיונים

00:07:43.778 --> 00:07:45.538
בתוך הענן.

00:07:45.538 --> 00:07:47.515
השיטה מבוססת על העיקרון המרכזי

00:07:47.515 --> 00:07:49.282
של תיאטרון האלתור,

00:07:49.282 --> 00:07:50.375
כך שגם בנושא זה, תיאטרון האלתור

00:07:50.375 --> 00:07:51.671
בא לעזרתי.

00:07:51.671 --> 00:07:53.962
מדובר בתגובה "כן, נכון, ו ..."

00:07:53.962 --> 00:07:57.427
להצעות שמעלים שחקנים אחרים.

00:08:04.297 --> 00:08:07.191
משמעות הדבר היא שאנחנו מקבלים את ההצעה,

00:08:07.191 --> 00:08:09.702
ומפתחים אותה 
כשאנחנו עונים "כן, נכון, ו ...."

00:08:09.702 --> 00:08:10.941
לדוגמה, אם שחקן אחד אומר,

00:08:10.941 --> 00:08:12.096
"תראו, יש כאן שלולית של מים,"

00:08:12.096 --> 00:08:13.141
ושחקן אחר אומר,

00:08:13.141 --> 00:08:15.010
"לא, זו פשוט הבמה,"

00:08:15.010 --> 00:08:16.748
אין יותר מקום לאלתור.

00:08:16.748 --> 00:08:20.520
ההצגה מסתיימת, וכולם חשים תסכול.

00:08:20.520 --> 00:08:21.868
זו תגובה חוסמת.

00:08:21.868 --> 00:08:23.475
אם אינכם עירניים לתקשורת הבין-אישית,

00:08:23.475 --> 00:08:26.412
הדיון המדעי עלול להיות רצוף חסימות כאלה.

NOTE Paragraph

00:08:26.412 --> 00:08:28.648
אך אם התגובה היא "כן, נכון, ו ...,"
יכול להתפתח דיאלוג כזה:

NOTE Paragraph

00:08:28.648 --> 00:08:31.156
"תראו, יש כאן שלולית של מים,"
"כן, נכון, בואו נקפוץ לתוכה."

NOTE Paragraph

00:08:31.156 --> 00:08:34.165
"תראו, יש שם לוויתן!
בואו נתפוס אותו בזנב.

00:08:34.165 --> 00:08:36.266
הוא מושך אותנו לירח!"

NOTE Paragraph

00:08:36.266 --> 00:08:39.286
כשאנחנו אומרים "כן, נכון, ו ..." 
אנחנו עוקפים את המבקר הפנימי שלנו.

00:08:39.286 --> 00:08:40.980
לכולנו יש מבקר פנימי

00:08:40.980 --> 00:08:42.221
שמפקח על מה שאנחנו אומרים,

00:08:42.221 --> 00:08:44.144
ומונע מאתנו להצטייר בעיני אחרים כגסי רוח,

00:08:44.144 --> 00:08:45.259
או כלא לגמרי שפויים, או כלא מקוריים,

00:08:45.259 --> 00:08:46.519
והעולם המדעי רדוף חששות

00:08:46.519 --> 00:08:48.076
שמא ייראה לא מקורי.

00:08:48.076 --> 00:08:50.243
התגובה "כן, נכון, ו ..." מאפשרת לנו
לעקוף את המבקר הפנימי

00:08:50.243 --> 00:08:52.855
ומשחררת את היצירתיות שחבויה בנו,

00:08:52.855 --> 00:08:54.380
שעל קיומה לא ידענו אפילו,

00:08:54.380 --> 00:08:56.410
ואשר לעתים קרובות, מאירה את הדרך לתשובה

00:08:56.410 --> 00:08:58.815
אותה אנחנו מחפשים בענן.

NOTE Paragraph

00:08:58.815 --> 00:09:01.416
התובנות שרכשנו לגבי הענן

00:09:01.416 --> 00:09:02.820
ולגבי התגובה "כן, נכון, ו ..."

00:09:02.820 --> 00:09:05.679
הפכו את המעבדה שלי ליצירתית.

00:09:05.679 --> 00:09:08.207
נוצרה בה אווירה של הפריה הדדית של רעיונות,

00:09:08.207 --> 00:09:10.321
וכך גילינו כמה תגליות מפתיעות

00:09:10.321 --> 00:09:13.190
בממשק שבין הפיזיקה והביולוגיה.

00:09:13.190 --> 00:09:16.140
לדוגמה, במשך שנה שלמה

00:09:16.140 --> 00:09:17.289
ניסינו להבין, לללא הצלחה, כיצד פועלות

00:09:17.289 --> 00:09:19.982
הרשתות הביוכימיות המורכבות בתאי גופנו,

00:09:19.982 --> 00:09:22.439
ואמרנו לעצמנו, "אנחנו אבודים אי שם בענן,"

00:09:22.439 --> 00:09:24.419
אך תוך כדי כך, השתעשנו ברעיונות שונים,

00:09:24.419 --> 00:09:26.207
ואז אחד מהסטודנטים שלי, שי שן-אור, אמר,

00:09:26.207 --> 00:09:29.050
"בואו נשרטט את זה על פיסת נייר, 
את הרשת הזו."

00:09:29.050 --> 00:09:30.503
ובמקום לענות בביטול,

00:09:30.503 --> 00:09:32.654
"אבל כבר ניסינו לעשות זאת אינספור פעמים

00:09:32.654 --> 00:09:33.688
וראינו שזה לא עובד,"

00:09:33.688 --> 00:09:36.631
אמרתי, "כו, נכון, ו ..."

00:09:36.631 --> 00:09:38.672
בואו ניקח דף נייר גדול,"

00:09:38.672 --> 00:09:39.764
ואז רון מילוא אמר,

00:09:39.764 --> 00:09:41.984
"בואו ניקח גיליון נייר גדול ממש,

00:09:41.984 --> 00:09:43.780
כזה שבו משתמשים אדריכלים,
ואני יודע היכן להדפיס את הסרטוט."

00:09:43.780 --> 00:09:46.280
הדפסנו את סרטוט הרשת, והתבוננו בו,

00:09:46.280 --> 00:09:48.789
ואז גילינו את התגלית החשובה ביותר שלנו.

00:09:48.789 --> 00:09:50.990
גילינו שהרשת המורכבת הזו בנויה, למעשה,

00:09:50.990 --> 00:09:54.453
מכמה דפוסי אינטראקציה פשוטים, 
שחוזרים על עצמם,

00:09:54.453 --> 00:09:57.616
בדומה למוטיבים בחלון זכוכית צבעוני.

00:09:57.616 --> 00:09:59.664
אנחנו מכנים את הדפוסים האלה 
בשם מוטיבי הרשת.

00:09:59.664 --> 00:10:01.816
אלה הם המעגלים האלמנטריים

00:10:01.816 --> 00:10:03.201
שעוזרים לנו להבין

00:10:03.201 --> 00:10:05.901
את הלוגיקה של תהליך קבלת ההחלטות בתא,

00:10:05.901 --> 00:10:08.750
בכל האורגניזמים, וגם בתאי גופנו.

NOTE Paragraph

00:10:08.750 --> 00:10:10.675
עד מהרה,

00:10:10.675 --> 00:10:12.295
התחלתי לקבל הזמנות להרצות על התגלית

00:10:12.295 --> 00:10:15.306
בפני אלפי מדענים ברחבי העולם,

00:10:15.306 --> 00:10:17.139
אך התובנות לגבי הענן

00:10:17.139 --> 00:10:18.271
והתגובה ,כן, נכון, ו ..."

00:10:18.271 --> 00:10:20.110
נשארו בתחום המעבדה שלי,

00:10:20.110 --> 00:10:22.241
משום שכאמור, במדע, 
אנחנו לא דנים בתהליך,

00:10:22.241 --> 00:10:24.674
או בהיבט סובייקטיבי או אמוציונלי כלשהו.

00:10:24.674 --> 00:10:26.537
במדע, אנחנו מדברים על התוצאות בלבד.

00:10:26.537 --> 00:10:28.606
כך שלא היה מקום לדון בכך בכנסים המדעיים.

00:10:28.606 --> 00:10:30.530
זה היה מעשה שאין להעלות על הדעת.

00:10:30.530 --> 00:10:32.606
ראיתי מדענים בקבוצות מחקר אחרות שנתקעו,

00:10:32.606 --> 00:10:34.380
מבלי שיהיו להם אפילו מילים לתאר

00:10:34.380 --> 00:10:35.701
את המצב שאליו נקלעו,

00:10:35.701 --> 00:10:37.056
והחשיבה שלהם

00:10:37.056 --> 00:10:38.584
הצטמצמה לצורות החשיבה הבטוחות ביותר.

00:10:38.584 --> 00:10:40.244
העשייה המדעית שלהם לא הגיעה למיצוי מלא,

00:10:40.244 --> 00:10:41.997
והם חשו אומללים.

00:10:41.997 --> 00:10:43.936
חשבתי לעצמי, אם כך,

00:10:43.936 --> 00:10:45.957
אנסה להפוך את המעבדה שלי 
ליצירתית ככל האפשר,

00:10:45.957 --> 00:10:47.637
ואם כולם ינהגו כך,

00:10:47.637 --> 00:10:49.827
עם הזמן, תהליך המחקר המדעי

00:10:49.827 --> 00:10:52.041
ילך וישתכלל יותר ויותר.

NOTE Paragraph

00:10:52.041 --> 00:10:54.961
נחשפתי לצורת חשיבה זו 
מזווית ראייה שונה לגמרי

00:10:54.961 --> 00:10:57.300
כאשר הלכתי במקרה לשמוע הרצאה של

00:10:57.300 --> 00:10:58.658
אוולין פוקס קלר, שדיברה על ההתנסויות שלה

00:10:58.658 --> 00:11:00.349
כאשה במדע.

00:11:00.349 --> 00:11:02.172
היא פנתה לקהל ושאלה,

00:11:02.172 --> 00:11:04.120
"מדוע, בעצם, אנחנו לא מדברים על ההיבטים

00:11:04.120 --> 00:11:06.306
הסובייקטיביים והאמוציונליים
של העשייה המדעית?

00:11:06.306 --> 00:11:10.298
ובכן, הדבר אינו מקרי. זו שאלה של ערכים."

00:11:10.298 --> 00:11:12.476
כידוע, המדע חותר להשיג ידע,

00:11:12.476 --> 00:11:14.271
ידע אובייקטיבי ורציונלי.

00:11:14.271 --> 00:11:16.469
זה מה שיפה כל כך במדע.

00:11:16.469 --> 00:11:18.425
אך יש לנו גם מיתוס תרבותי

00:11:18.425 --> 00:11:19.679
שלפיו, העשייה המדעית,

00:11:19.679 --> 00:11:21.979
מה שאנחנו עושים יום אחר יום 
כדי להשיג את הידע הזה,

00:11:21.979 --> 00:11:24.419
גם העשייה הזו אובייקטיבית ורציונלית,

00:11:24.419 --> 00:11:26.851
ממש כמו מיסטר ספוק.

00:11:26.851 --> 00:11:28.265
וכאשר אתם מתייגים משהו

00:11:28.265 --> 00:11:30.078
כאובייקטיבי ורציונלי,

00:11:30.078 --> 00:11:31.720
באופן אוטומטי, הצד השני,

00:11:31.720 --> 00:11:33.177
הסובייקטיבי והאמוציונלי,

00:11:33.177 --> 00:11:35.279
מתויג כלא מדעי

00:11:35.279 --> 00:11:37.250
או כאנטי-מדעי או כמאיים על המדע,

00:11:37.250 --> 00:11:39.061
ואנחנו פשוט מתעלמים ממנו.

00:11:39.061 --> 00:11:41.015
וכאשר האזנתי לה, מדברת על כך

00:11:41.015 --> 00:11:43.182
שלמדע יש תרבות,

00:11:43.182 --> 00:11:44.729
הכול התבהר לי לפתע,

00:11:44.729 --> 00:11:46.393
משום שאם למדע יש תרבות,

00:11:46.393 --> 00:11:47.649
הרי שתרבות ניתנת לשינוי,

00:11:47.649 --> 00:11:49.242
ואני יכול להפוך למחולל של שינוי.

00:11:49.242 --> 00:11:51.954
אני יכול לפעול כדי לשנות את תרבות המדע
בכל תחום שבו יש בכוחי לפעול.

00:11:51.954 --> 00:11:55.023
וכך, כבר בהרצאה הבאה שלי בכנס מדעי,

00:11:55.023 --> 00:11:56.635
דיברתי על המחקר המדעי שלי,

00:11:56.635 --> 00:11:58.147
ולאחר מכן, דיברתי על חשיבותם של

00:11:58.147 --> 00:12:00.329
ההיבטים הסובייקטיביים והאמוציונליים
של העשייה המדעית,

00:12:00.329 --> 00:12:01.449
וגם על החשיבות שבדיון בהם.

00:12:01.449 --> 00:12:02.683
הסתכלתי על הקהל, ונוכחתי

00:12:02.683 --> 00:12:05.043
שדברי נפלו על אוזניים ערלות.

00:12:05.043 --> 00:12:08.334
קשה היה לצפות שהם יקלטו את המסר שלי

00:12:08.334 --> 00:12:09.585
בהקשר הזה, כשהם מאזינים ברצף לעשר הרצאות,

00:12:09.585 --> 00:12:11.424
מלוות במצגות פאואר פוינט, שניתנו בכנס.

00:12:11.424 --> 00:12:13.906
ניסיתי שוב ושוב, בכנס אחר כנס,

00:12:13.906 --> 00:12:16.279
אך לא הצלחתי להעביר את המסר.

00:12:16.279 --> 00:12:19.185
ושוב, מצאתי את עצמי בענן.

NOTE Paragraph

00:12:19.185 --> 00:12:22.699
אך, לבסוף, הצלחתי למצוא מוצא ולצאת מהענן

00:12:22.699 --> 00:12:25.510
כשאני נעזר באלתור ובמוסיקה.

00:12:25.510 --> 00:12:28.249
מאז, בכל כנס מדעי שאני מופיע בו,

00:12:28.249 --> 00:12:31.111
אני פותח בהרצאה מדעית, ונותן עוד הרצאה,

00:12:31.111 --> 00:12:33.104
הרצאה מיוחדת שנקראת "אהבה ופחד במעבדה."

00:12:33.104 --> 00:12:35.321
אני מתחיל אותה בשיר שאני שר

00:12:35.321 --> 00:12:37.893
על הפחד הגדול ביותר שלנו כמדענים,

00:12:37.893 --> 00:12:40.805
הפחד שלמרות המאמצים הרבים והעבודה הקשה,

00:12:40.805 --> 00:12:43.147
גם כאשר אנחנו מגלים לבסוף משהו חדש,

00:12:43.147 --> 00:12:46.504
מישהו אחר יפרסם את התגלית לפנינו,

00:12:46.504 --> 00:12:49.120
מישהו אחר יקדים אותנו ויזכה בסקופ,

00:12:49.120 --> 00:12:52.334
וכאשר אתה מפסיד סקופ, התחושה איומה.

00:12:52.334 --> 00:12:54.547
החשש הזה מונע מאתנו
לשוחח בפתיחות זה עם זה,

00:12:54.547 --> 00:12:55.380
וזה בהחלט לא נעים,

00:12:55.380 --> 00:12:58.140
משום שכמדענים, אנחנו אמורים לחלוק רעיונות

00:12:58.140 --> 00:12:59.451
וללמוד איש מרעהו.

00:12:59.451 --> 00:13:02.940
ולכן אני מבצע שיר בלוז,

00:13:05.040 --> 00:13:10.544
ש ... - (מחיאות כפיים) -

00:13:10.544 --> 00:13:13.767
שנקרא "שוב הפסדתי סקופ,"

00:13:13.767 --> 00:13:16.425
ואני מבקש ממאזיני להיות זמרי הגיבוי שלי,

00:13:16.425 --> 00:13:20.405
ולשיר את המילים, "סקופ, סקופ."

00:13:20.405 --> 00:13:23.050
זה נשמע כך: "סקופ, סקופ!"

00:13:23.050 --> 00:13:24.013
כך זה נשמע.

NOTE Paragraph

00:13:24.013 --> 00:13:26.232
♪ שוב הפסדתי סקופ ♪

NOTE Paragraph

00:13:26.232 --> 00:13:27.975
♪ סקופ! סקופ! ♪

NOTE Paragraph

00:13:27.975 --> 00:13:29.253
ואז הקהל מצטרף אלי בשירה,

NOTE Paragraph

00:13:29.253 --> 00:13:31.298
♪ שוב הפסדתי סקופ ♪

NOTE Paragraph

00:13:31.298 --> 00:13:32.584
♪ סקופ! סקופ! ♪

NOTE Paragraph

00:13:32.584 --> 00:13:34.479
♪ שוב הפסדתי סקופ ♪

NOTE Paragraph

00:13:34.479 --> 00:13:35.785
♪ סקופ! סקופ! ♪

NOTE Paragraph

00:13:35.785 --> 00:13:37.568
♪ שוב הפסדתי סקופ ♪

NOTE Paragraph

00:13:37.568 --> 00:13:39.207
♪ סקופ! סקופ! ♪

NOTE Paragraph

00:13:39.207 --> 00:13:40.875
♪ שוב הפסדתי סקופ ♪

NOTE Paragraph

00:13:40.875 --> 00:13:42.637
♪ סקופ! סקופ! ♪

NOTE Paragraph

00:13:42.637 --> 00:13:45.912
♪ הו אמא, תוכלי להרגיש את הכאב שלי? ♪

NOTE Paragraph

00:13:45.912 --> 00:13:49.698
♪ הו אלוהים, תעזור לי, שוב הפסדתי סקופ ♪

00:13:50.925 --> 00:13:57.316
(מחיאות כפיים)

NOTE Paragraph

00:13:57.735 --> 00:13:58.965
תודה.

00:13:58.965 --> 00:14:00.464
תודה לזמרי הגיבוי שלי.

NOTE Paragraph

00:14:00.464 --> 00:14:02.548
ואז כולם מתחילים לצחוק, ומשתחררים מהמתח,

00:14:02.548 --> 00:14:04.560
ושמים לב שיש מדענים אחרים סביבם,

00:14:04.560 --> 00:14:05.867
שחולקים אתם אותן דאגות ובעיות,

00:14:05.867 --> 00:14:07.672
ואנחנו מתחילים לשוחח על ההיבט האמוציונלי

00:14:07.672 --> 00:14:09.522
וההיבט הסובייקטיבי של המחקר המדעי,

00:14:09.522 --> 00:14:11.706
וההרגשה הכללית היא שהוסר טאבו עצום.

00:14:11.706 --> 00:14:14.505
סוף, סוף, אנחנו יכולים לשוחח 
על הנושא בכנס מדעי.

00:14:14.505 --> 00:14:16.691
ומדענים שנכחו בהרצאות האלה 
מקימים קבוצות של עמיתים,

00:14:16.691 --> 00:14:18.301
שמתכנסות באופן סדיר,

00:14:18.301 --> 00:14:19.930
ומאפשרות מרחב לדיון בהיבט האמוציונלי

00:14:19.930 --> 00:14:22.231
ובהיבט הסובייקטיבי של הדינמיקה שנוצרת
כאשר הם מנחים את הסטודנטים שלהם,

00:14:22.231 --> 00:14:23.594
כאשר הם יוצאים למסע לעבר הלא נודע.

00:14:23.594 --> 00:14:25.164
הם אף יוזמים קורסים

00:14:25.164 --> 00:14:26.839
שדנים בתהליך שבבסיס העשייה המדעית,

00:14:26.839 --> 00:14:28.734
ובהליכה המשותפת לעבר הלא הנודע,

00:14:28.734 --> 00:14:30.150
ובנושאים רבים אחרים.

NOTE Paragraph

00:14:30.150 --> 00:14:31.484
החזון שלי הוא, אם כן,

00:14:31.484 --> 00:14:34.946
שממש כשם שכל מדען מכיר את המונח "אטום,"

00:14:34.946 --> 00:14:36.913
ויודע שהחומר מורכב מאטומים,

00:14:36.913 --> 00:14:38.397
כך כל מדען יכיר מילים כמו

00:14:38.397 --> 00:14:40.741
"הענן" ואמירות ברוח "כן, נכון, ו ...,"

00:14:40.741 --> 00:14:43.820
ושהמדע יהפוך ליצירתי יותר,

00:14:43.820 --> 00:14:46.824
ויגלה עוד ועוד תגליות בלתי צפויות,

00:14:46.824 --> 00:14:49.360
לרווחת כולנו,

00:14:49.360 --> 00:14:51.576
ושהעשייה המדעית תהיה מהנה הרבה יותר.

00:14:51.576 --> 00:14:54.166
ומה שהייתי רוצה לבקש מכם לזכור מהשיחה הזו

00:14:54.166 --> 00:14:56.862
הוא שבפעם הבאה שתיתקלו

00:14:56.862 --> 00:14:58.588
בבעיה שלא תוכלו לפתור,

00:14:58.588 --> 00:15:01.180
בעבודה או בחיים,

00:15:01.180 --> 00:15:03.056
תדעו שהמצב שאליו נקלעתם הוא מה שמכונה

00:15:03.056 --> 00:15:04.233
הענן.

00:15:04.233 --> 00:15:05.766
ואתם יכולים לעבור דרך הענן ולהיחלץ ממנו,

00:15:05.766 --> 00:15:07.174
לא לבדכם, אלא בצוותא,

00:15:07.174 --> 00:15:09.212
יחד עם מישהו שמעניק לכם תמיכה,

00:15:09.212 --> 00:15:11.260
ומגיב במילים "כן, נכון, ו ... " לרעיונות שלכם,

00:15:11.260 --> 00:15:13.577
ועוזר לכם לקבל במילים "כן, נכון, ו ... " 
את הרעיונות שלכם עצמכם,

00:15:13.577 --> 00:15:15.464
ולהגדיל את הסיכוי לכך

00:15:15.464 --> 00:15:17.190
שדרך ערפילי הענן,

00:15:17.190 --> 00:15:18.688
תוכלו למצוא רגע של שלווה, אותו רגע

00:15:18.688 --> 00:15:20.491
שבו תבליח לנגד עיניכם, אף אם בחטף,

00:15:20.491 --> 00:15:23.741
התגלית הלא צפויה שלכם,

00:15:23.741 --> 00:15:26.465
התשובה C שלכם.

NOTE Paragraph

00:15:26.465 --> 00:15:28.785
תודה לכם.

NOTE Paragraph

00:15:28.785 --> 00:15:32.785
(מחיאות כפיים)