זה הסיפור על המצאה ששינתה את העולם.

דמיינו מכונה שיכולה לצמצם 10 שעות עבודה לאחת.

מכונה כה יעילה שהיא תשחרר אנשים לעשות דברים אחרים,

בדומה למחשב אישי.

אבל המכונה שאני אספר לכם עליה לא עשתה את זה.

למעשה, היא השיגה בדיוק את ההפך.

בשלהי המאה ה18, בדיוק כשאמריקה התרוממה
על רגליה כרפובליקה תחת החוקה האמריקאית,

העבדות היתה עובדת חיים אמריקאית טרגית.

ג'ורג' וושינגטון ותומס ג'פרסון נעשו נשיאים בעוד שהיו להם עבדים,

בידיעה שהמוסד המסויים הזה סתר את הרעיונות
והעקרונות שעליהם נלחמו את המהפכה.

אבל שני האנשים האמינו שהעבדות תעלם עם שחר המאה ה 19.

הם, כמובן, טעו לחלוטין.

הסיבה היתה המצאה,

מכונה שמן הסתם סיפרו לכם עליה בבית הספר היסודי:

מנפטת הכותנה של מר אלי וויטני.

בוגר ייל, וויטני בן ה 28 בא לדרום קרוליינה
לעבוד כמורה פרטי ב 1793.

מספרים שנאמר לו מפי מגדלים מקומיים
על הקושי בניקוי הכותנה.

הפרדת הזרעים מהכותנה היתה מפרכת וגוזלת זמן.

בעבודת ידיים, עבד היה יכול לנקות בערך חצי קילו כותנה ביום.

אבל המהפכה התעשייתית היתה בעיצומה,

והביקוש גבר.

תחנות גדולות באנגליה וניו אינגלנד
היו רעבות לכותנה כדי ליצר בד בכמויות.

כמו שהסיפור מסופר, לווטני היה "רגע יוריקה"
והמציא את המנפטת, קיצור של מנוע.

האמת היא שמנפטת הכותנה כבר היתה קיימת
במשך מאות שנים בצורות קטנות ולא יעילות.

ב 1794, ווטני פשוט שיפר את המנפטות הקיימות
ואז הוציא פטנט על ה"המצאה" שלו:

מכונה קטנה שמשתמשת בסט של קונוסים
שיכולים להפריד את הזרעים מהמוך בצורה מכאנית,

כשסובבו ארכובה.

איתה, עובד יחיד יכול היה לנקות בסופו של דבר
מ150 עד 500 קילו כותנה ביום.

ב 1790, בערך 3,000 חבילות כותנה יוצרו באמריקה כל שנה.

חבילה היתה שווה בערך ל250 קילו.

ב 1801, עם התפשטות המנפטה,

יצור הכותנה גדל לבערך 100 אלף חבילות לשנה.

אחרי ההרס של המלחמה של 1812,

היצור הגיע ל 400 אלף חבילות בשנה.

כשאמריקה התרחבה לאדמה שנרכשה
ברכישת לואיזיאנה של 1803,

היצור השנתי התפוצץ לארבע מיליון חבילות.
הכותנה היתה המלך.

היא עלתה על ערך כל הסחורות האמריקאיות יחדיו,

בערך שלוש חמישיות מהתפוקה הכלכלית.

אבל במקום להפחית את הצורך בעובדים, 
מנפטת הכותנה האיצה אותו,

כשעוד עבדים נדרשו לשתול ולקטוף את הכותנה.

המנפטה והדרישה של המפעלים הצפוניים והאנגלייים
שינתה את הכיוון של העבדות האמריקאית.

ב 1790, המפקד הרשמי הראשון ספר כמעט 700 אלף עבדים.

עד 1810, שנתיים אחרי שהמסחר בעבדים נאסר באמריקה,

המספר קפץ ליותר ממליון.

במשך 50 השנים הבאות, המספר התפוצץ
לכמעט ארבעה מליון עבדים ב 1860,

ערב מלחמת האזרחים.

באשר לוויטני, הוא סבל מהגורל של הרבה ממציאים.

למרות הפטנט שלו, מגדלים אחרים בנו בקלות העתקים
של המכונה שלו, או עשו שיפורים משל עצמם.

תוכלו להגיד שעשו העתקים פירטיים של העיצוב שלו.

וויטני עשה מעט מאוד כסף מהמכשיר ששינה את אמריקה.

אבל לתמונה הגדולה, והשאלה הגדולה יותר.

מה אנחנו צריכים לעשות עם המנפטה?

ההסטוריה הוכיחה שהמצאות יכולות להיות חרב פיפיות.

הן נושאות פעמים רבות תוצאות לא מכוונות.

המפעלים של המהפכה התעשייתית
הצמיחו המצאות ובום כלכלי באמריקה.

אבל הן גם הסתמכו על עבודת ילדים,

והובילו לטרגדיות כמו שריפת הטריאנגל שירטוויסט
שקטלה יותר ממאה נשים ב 1911.

חיתולים חד פעמיים הפכו את החיים לקלים להורים,

אבל הם חיסלו את שרותי משלוחי החיתולים.

והאם אנחנו רוצים מזבלות מלאות בחיתולים מלוכלכים?

וכמובן, המשוואה המדהימה של אינשטיין
פתחה עולם של אפשרויות.

אבל מה אם אחת מהן היא הירושימה?