WEBVTT

00:00:00.546 --> 00:00:02.793
הייתי בניו-יורק
בזמן ההוריקן "סנדי"

00:00:02.793 --> 00:00:05.033
וכלב קטן בשם מאווי

00:00:05.033 --> 00:00:06.918
גר איתי.

00:00:06.918 --> 00:00:09.390
מחצית מהעיר היתה חשוכה
עקב הפסקת חשמל,

00:00:09.390 --> 00:00:11.614
ואני גרתי בצד החשוך.

00:00:11.614 --> 00:00:13.723
מאווי היה מבוהל מהחושך,

00:00:13.723 --> 00:00:15.827
אז היה עלי לשאת אותו
במעלה המדרגות,

00:00:15.827 --> 00:00:18.915
בעצם, קודם במורד המדרגות,
לטיול שלו,

00:00:18.915 --> 00:00:20.803
ואח"כ להחזיר אותו למעלה.

00:00:20.803 --> 00:00:23.784
בנוסף, העליתי המון בקבוקי מים

00:00:23.784 --> 00:00:25.883
לקומה השביעית מידי יום.

00:00:25.883 --> 00:00:27.456
ותוך כדי כל זה,

00:00:27.456 --> 00:00:29.760
היה עלי להחזיק פנס בין שיני.

00:00:29.760 --> 00:00:32.404
בחנויות הסמוכות נגמרו הפנסים,

00:00:32.404 --> 00:00:35.341
הסוללות והלחם.

00:00:35.341 --> 00:00:38.004
כדי להתקלח, עברתי מרחק
של 40 רחובות

00:00:38.004 --> 00:00:39.978
עד לסניף של מכון הכושר שלי.

NOTE Paragraph

00:00:39.978 --> 00:00:43.057
אך לא אלה היו עיסוקי היומיום
העיקריים שלי.

00:00:43.057 --> 00:00:46.358
היה לי בה-במידה חשוב
להיות האדם הראשון

00:00:46.358 --> 00:00:49.650
שיגיע לבית-קפה סמוך
עם כבלים מאריכים ומטענים

00:00:49.650 --> 00:00:51.499
כדי להטעין את
כל המכשירים שלי.

00:00:51.499 --> 00:00:54.224
התחלתי לחפש מתחת לדוכני מאפיות

00:00:54.224 --> 00:00:57.849
ובכניסות לקונדיטוריות
כדי למצוא נקודות חשמל.

00:00:57.849 --> 00:00:59.418
לא הייתי היחידה.

00:00:59.418 --> 00:01:03.182
אפילו בגשם, אנשים עמדו
בין "מדיסון" לשדרה החמישית

00:01:03.182 --> 00:01:05.646
מתחת למטריותיהם,
טוענים את הטלפונים הסלולריים

00:01:05.646 --> 00:01:07.683
מתוך תקעים ברחוב

00:01:07.683 --> 00:01:09.940
הטבע זה עתה הזכיר לנו

00:01:09.940 --> 00:01:12.256
שהוא חזק יותר
מכל הטכנולוגיה שלנו

00:01:12.256 --> 00:01:15.525
אך אנו המשכנו להיות אחוזי-כפיה
להיות מחוברים.

NOTE Paragraph

00:01:15.525 --> 00:01:17.401
לדעתי, אין כמו משבר

00:01:17.401 --> 00:01:20.590
לגרום לך להבין
מה באמת חשוב ומה לא,

00:01:20.590 --> 00:01:24.152
ו"סנדי" גרמה לי להבין
שהמכשירים שלנו

00:01:24.152 --> 00:01:26.418
והקישוריות שלנו חשובים לנו

00:01:26.418 --> 00:01:30.936
ממש כמו אוכל ומחסה.

00:01:30.936 --> 00:01:34.253
העצמי שהכרנו פעם
כבר לא קיים,

00:01:34.253 --> 00:01:36.745
ולדעתי יקום מופשט, דיגיטלי,

00:01:36.745 --> 00:01:39.270
הפך להיות חלק מהזהות שלנו,

00:01:39.270 --> 00:01:43.522
ואני רוצה לדבר איתכם
של המשמעות של זה, לדעתי.

NOTE Paragraph

00:01:43.522 --> 00:01:46.365
אני סופרת,
ואני מתעניינת ב"עצמי"

00:01:46.365 --> 00:01:48.834
כי לעצמי ולבדיון
יש הרבה במשותף.

00:01:48.834 --> 00:01:52.151
שניהם סיפורים, פרשנויות.

00:01:52.151 --> 00:01:54.604
אתם ואני יכולים לחוות דברים
ללא סיפור.

00:01:54.604 --> 00:01:56.686
כולנו עלולים לעלות במדרגות
מהר מדי

00:01:56.686 --> 00:01:58.373
ולחטוף קוצר-נשימה.

00:01:58.373 --> 00:02:00.903
אבל המובן הרחב שיש לנו
לגבי חיינו,

00:02:00.903 --> 00:02:04.263
המובן המעט מופשט יותר,
הוא עקיף.

00:02:04.263 --> 00:02:07.383
סיפור חיינו מבוסס על התנסות ישירה,

00:02:07.383 --> 00:02:09.277
אבל הוא זוכה לקישוטים.

00:02:09.277 --> 00:02:12.125
סופרת צריכה לבנות
סצנה אחרי סצנה,

00:02:12.125 --> 00:02:15.273
וסיפור חיינו זקוק גם לקשת.

00:02:15.273 --> 00:02:17.964
הוא זקוק לחודשים ולשנים

00:02:17.964 --> 00:02:20.982
הרגעים הבודדים בחיינו
הם הפרקים שלו.

00:02:20.982 --> 00:02:23.572
אבל הסיפור אינו עוסק
בפרקים האלה.

00:02:23.572 --> 00:02:25.517
הסיפור הוא הספר השלם.

00:02:25.517 --> 00:02:28.860
הוא לא עוסק רק
בשברון-לב ובאושר,

00:02:28.860 --> 00:02:31.039
ובנצחונות ובאכזבות,

00:02:31.039 --> 00:02:33.244
אלא גם בכך
שבגלל הדברים האלה,

00:02:33.244 --> 00:02:36.397
ולעתים, מה שיותר חשוב,
למרות הדברים האלה,

00:02:36.397 --> 00:02:38.492
אנו מוצאים את מקומנו בעולם

00:02:38.492 --> 00:02:41.572
ומשנים אותו ואת עצמנו.

00:02:41.572 --> 00:02:44.965
סיפורנו, אם כן,
זקוק לשני מימדי זמן:

00:02:44.965 --> 00:02:47.980
קשת ארוכה של זמן
שהיא כל חיינו,

00:02:47.980 --> 00:02:50.483
ומסגרת זמן של התנסות ישירה

00:02:50.483 --> 00:02:51.936
שהיא הרגע.

00:02:51.936 --> 00:02:54.066
העצמי שמתנסה ישירות

00:02:54.066 --> 00:02:55.967
יכול להתקיים רק ברגע הזה,

00:02:55.967 --> 00:02:58.729
אך העצמי שמספר,
זקוק למספר רגעים,

00:02:58.729 --> 00:03:00.843
לרצף שלם שלהם,

00:03:00.843 --> 00:03:03.088
ולכן תחושת העצמי השלמה

00:03:03.088 --> 00:03:06.020
זקוקה גם להתנסות כובשת

00:03:06.020 --> 00:03:08.465
וגם לזרם הזמן.

00:03:08.465 --> 00:03:11.614
זרם הזמן טבוע בכל דבר,

00:03:11.614 --> 00:03:14.182
בשחיקתו של גרגר חול,

00:03:14.182 --> 00:03:17.974
בהנצה של ניצן קטן
והפיכתו לוורד.

00:03:17.974 --> 00:03:20.509
בלעדיו לא היתה לנו מוסיקה.

00:03:20.509 --> 00:03:22.547
עצם רגשותינו והלך רוחנו

00:03:22.547 --> 00:03:24.660
הם לעתים קרובות
הצופן של הזמן,

00:03:24.660 --> 00:03:27.218
של החרטה או הנוסטלגיה
לגבי העבר,

00:03:27.218 --> 00:03:30.718
של התקווה או החשש
ביחס לעתיד.

NOTE Paragraph

00:03:30.718 --> 00:03:34.663
לדעתי, הטכנולוגיה שינתה
את זרם הזמן הזה.

00:03:34.663 --> 00:03:37.186
סך-כל הזמן שעומד לרשותנו
לצורך סיפורנו --

00:03:37.186 --> 00:03:39.360
כל חיינו-- גדל,

00:03:39.360 --> 00:03:42.477
אך המידה הקטנה ביותר,
הרגע, התכווצה.

00:03:42.477 --> 00:03:44.813
היא התכווצה כי המכשירים שלנו
מאפשרים לנו

00:03:44.813 --> 00:03:48.073
חלקית, למדוד יחידות זמן
קטנות יותר ויותר,

00:03:48.073 --> 00:03:51.343
וזה בתורו מעניק לנו
הבנה גרעינית יותר

00:03:51.343 --> 00:03:53.216
של העולם החומרי,

00:03:53.216 --> 00:03:54.652
והבנה גרעינית זו

00:03:54.652 --> 00:03:56.955
הפיקה עולמות של נתונים

00:03:56.955 --> 00:03:59.316
שמוחותינו כבר לא יכולים להבין

00:03:59.316 --> 00:04:02.751
ושעבורם אנו זקוקים
למחשבים משוכללים יותר ויותר.

00:04:02.751 --> 00:04:05.025
כל זה בא לומר שהפער

00:04:05.025 --> 00:04:07.606
בין מה שבכוחנו לתפוש
לבין מה שבכוחנו למדוד

00:04:07.606 --> 00:04:09.528
עתיד רק לגדול.

00:04:09.528 --> 00:04:12.564
המדע יודע לעשות דברים
בעזרת ובתוך פיקו-שניה,

00:04:12.564 --> 00:04:15.267
אבל לכם ולי לעולם לא תהיה
החוויה הפנימית

00:04:15.267 --> 00:04:18.453
של מיליונית המיליונית של השניה.

00:04:18.453 --> 00:04:22.495
אתם ואני נענים רק
לקצב ולזרימה של הטבע,

00:04:22.495 --> 00:04:25.434
לשמש, לירח ולעונות,

00:04:25.434 --> 00:04:28.174
וזו הסיבה מדוע אנו זקוקים
לקשת הזמן הארוכה

00:04:28.174 --> 00:04:30.403
המקיפה את העבר,
ההווה והעתיד,

00:04:30.403 --> 00:04:32.167
כדי לראות את הדברים
כפי שהם,

00:04:32.167 --> 00:04:34.010
להפריד את האות מן הרעש

00:04:34.010 --> 00:04:36.566
ואת העצמי מן התחושות.

00:04:36.566 --> 00:04:40.175
נחוץ לנו חץ הזמן
כדי להבין סיבה ומסובב,

00:04:40.175 --> 00:04:41.930
לא רק בעולם החומרי,

00:04:41.930 --> 00:04:45.220
אלא גם בכוונותינו ובהנעותינו.

00:04:45.220 --> 00:04:49.210
מה קורה
כשהחץ סוטה מדרכו?

00:04:49.210 --> 00:04:52.694
מה קורה כשהזמן מתפתל?

NOTE Paragraph

00:04:52.694 --> 00:04:54.643
ורבים כל-כך מאיתנו כאן
יש תחושה

00:04:54.643 --> 00:04:56.887
שחץ הזמן מצביע לכל מקום

00:04:56.887 --> 00:04:59.152
ולשום מקום בבת-אחת.

00:04:59.152 --> 00:05:01.839
זה מכיוון שהזמן אינו זורם
בעולם הדיגיטלי

00:05:01.839 --> 00:05:05.828
כמו שהוא זורם בעולם הטבעי.

00:05:05.828 --> 00:05:08.528
כולנו יודעים שהאינטרנט
כיווץ את המרחב

00:05:08.528 --> 00:05:09.758
וגם את הזמן.

00:05:09.758 --> 00:05:12.071
"הרחק אי-שם"
הוא כעת "כאן".

00:05:12.071 --> 00:05:14.800
החדשות מהודו הן מידע זורם
ביישומון של הנייד שלי

00:05:14.800 --> 00:05:17.679
בין אם אני בניו-יורק
או בניו-דלהי.

00:05:17.679 --> 00:05:19.114
וזה לא הכל.

00:05:19.114 --> 00:05:21.583
מקום העבודה האחרון שלכם,
הזמנות המסעדה שלכם משנה שעברה,

00:05:21.583 --> 00:05:24.859
חבריכם לשעבר, כולם נחים
על מישור שטוח עם החברים של היום

00:05:24.859 --> 00:05:26.994
כי האינטרנט גם פועל כארכיון,

00:05:26.994 --> 00:05:28.788
והוא מפתל את העבר.

00:05:28.788 --> 00:05:30.938
כשלא נותרה אבחנה בין העבר,

00:05:30.938 --> 00:05:34.210
ההווה והעתיד,
ובין ה"כאן" וה"שם",

00:05:34.210 --> 00:05:38.026
אנו נותרים כשה"רגע הנוכחי"
הוא בכל מקום,

00:05:38.026 --> 00:05:40.450
הרגע הזה, שאותו אכנה
"העכשיו הדיגיטלי".

NOTE Paragraph

00:05:40.450 --> 00:05:42.618
איך בדיוק אנו אמורים
לתעדף דברים

00:05:42.618 --> 00:05:44.977
בנוף של העכשיו הדיגיטלי?

00:05:44.977 --> 00:05:46.882
העכשיו הדיגיטלי איננו ההווה,

00:05:46.882 --> 00:05:48.935
כי הוא תמיד נמצא
מהלך כמה שניות קדימה,

00:05:48.935 --> 00:05:50.768
כששטף המידע של "טוויטר"
שוטף ללא הרף

00:05:50.768 --> 00:05:52.745
לצד חדשות מאזורי זמן אחרים.

00:05:52.745 --> 00:05:55.455
זה אינו הרגע
של דקירת כאב ברגל

00:05:55.455 --> 00:05:57.943
או השניה בה נוגסים
בדבר-מאפה

00:05:57.943 --> 00:06:01.280
או שלוש השעות בהן
הולכים לאיבוד בספר מעולה.

00:06:01.280 --> 00:06:03.132
ל"עכשיו" הזה, מבחינה פיזית

00:06:03.132 --> 00:06:06.073
ופסיכולוגית, יש רק יחס קלוש
לעצם מצבנו.

00:06:06.073 --> 00:06:08.333
ומטרתו היא בעצם
להסיח את דעתנו

00:06:08.333 --> 00:06:10.283
בכל פניה בדרך.

00:06:10.283 --> 00:06:12.454
כל תוואי-נוף דיגיטלי
הינו הזמנה

00:06:12.454 --> 00:06:14.869
לנטוש את מה עושים כעת
כדי ללכת למקום אחר

00:06:14.869 --> 00:06:16.488
ולעשות משהו אחר.

00:06:16.488 --> 00:06:18.481
קוראים ראיון עם איזה סופר?

00:06:18.481 --> 00:06:21.121
למה שלא תקנו את הספר?
צייצו אותו. שתפו אותו.

00:06:21.121 --> 00:06:23.850
עשו לו "לייק". מיצאו עוד ספרים
בדיוק כמוהו.

00:06:23.850 --> 00:06:26.718
מיצאו עוד אנשים
שקוראים ספרים אלה.

00:06:26.718 --> 00:06:28.762
טיולים יכולים לתת הרגשת שחרור,

00:06:28.762 --> 00:06:30.523
אבל כשהם בלתי-פוסקים
אנו הופכים

00:06:30.523 --> 00:06:32.750
לגולים לנצח, חסרי-מנוחה.

00:06:32.750 --> 00:06:35.494
יש חופש ביכולת לבחור,
אך לא כשבוחרים ללא הרף

00:06:35.494 --> 00:06:37.541
לשם הבחירה עצמה.

NOTE Paragraph

00:06:37.541 --> 00:06:40.129
ולא רק שהעכשיו הדיגיטלי
רחוק מן ההווה,

00:06:40.129 --> 00:06:42.791
אלא הוא גם
מתחרה בו ישירות,

00:06:42.791 --> 00:06:45.173
וזה משום שלא רק אני
נעדרת ממנו,

00:06:45.173 --> 00:06:46.266
אלא גם אתם.

00:06:46.266 --> 00:06:49.057
לא רק אנחנו נעדרים ממנו,
אלא גם כל יתר האנשים.

00:06:49.057 --> 00:06:52.747
וכאן טמונים גם הנוחות
וגם האימה שבו.

00:06:52.747 --> 00:06:55.575
אני יכולה להזמין ספרים
בשפה זרה באמצע הלילה,

00:06:55.575 --> 00:06:57.374
לקנות עוגיות פריזאיות,

00:06:57.374 --> 00:06:59.831
ולהשאיר מסרי וידאו
שייאספו מאוחר יותר.

00:06:59.831 --> 00:07:01.806
בכל שעה ושעה
אני יכולה לפעול

00:07:01.806 --> 00:07:04.042
בקצב שונה מכם,

00:07:04.042 --> 00:07:05.959
תוך קיום האשליה

00:07:05.959 --> 00:07:09.487
שאני מחוברת אליכם בזמן אמת.

NOTE Paragraph

00:07:09.487 --> 00:07:11.096
"סנדי" היוותה תזכורת

00:07:11.096 --> 00:07:13.201
לקלות שבה יכולה להתנפץ
אשליה כזו.

00:07:13.201 --> 00:07:15.065
היו אלה שהיו להם חשמל ומים,

00:07:15.065 --> 00:07:16.561
והיו אלה שלא.

00:07:16.561 --> 00:07:18.894
ישנם אלה שחזרו לשגרת חייהם,

00:07:18.894 --> 00:07:20.931
וישנן אלה שעדיין מנושלים ממקומם

00:07:20.931 --> 00:07:23.286
אחרי חודשים כה רבים.

00:07:23.286 --> 00:07:25.988
משום מה,
נראה שהטכנולוגיה מנציחה

00:07:25.988 --> 00:07:29.434
את האשליה של מי שיש להם,
שלכולם יש,

00:07:29.434 --> 00:07:32.062
ואז, כמו סטירה אירונית בפרצוף,

00:07:32.062 --> 00:07:34.180
היא הופכת זאת למציאות.

00:07:34.180 --> 00:07:35.857
לדוגמה, אומרים שיש בהודו
יותר אנשים

00:07:35.857 --> 00:07:38.991
עם גישה לטלפונים סלולריים
מאשר לשירותים.

00:07:38.991 --> 00:07:41.413
אז אם הנתק הזה,
שהוא ממילא כה גדול

00:07:41.413 --> 00:07:42.875
באזורים רבים בעולם,

00:07:42.875 --> 00:07:46.230
בין העדר תשתית
לבין תפוצת הטכנולוגיה,

00:07:46.230 --> 00:07:47.812
לא יזכה לכך שיגשרו עליו,

00:07:47.812 --> 00:07:49.863
יתגלעו קרעים בין הדיגיטלי

00:07:49.863 --> 00:07:52.038
למציאותי.

00:07:52.038 --> 00:07:55.676
עבורנו, כפרטים שחיים בעכשיו הדיגיטלי

00:07:55.676 --> 00:07:58.155
ומבלים בו את רוב
שעות הערות שלנו,

00:07:58.155 --> 00:08:00.332
האתגר הוא לחיות
בשני זרמי זמן

00:08:00.332 --> 00:08:03.276
מקבילים וכמעט בו-זמניים.

00:08:03.276 --> 00:08:07.376
איך חיים בתוך הסחת-דעת?

NOTE Paragraph

00:08:07.376 --> 00:08:09.326
אולי נראה לנו שהצעירים מאיתנו,

00:08:09.326 --> 00:08:12.940
אלא שנולדים לתוך זה,
יסתגלו ביתר טבעיות.

00:08:12.940 --> 00:08:16.078
אולי. אבל אני זוכרת
את ילדותי.

00:08:16.078 --> 00:08:17.782
אני זוכרת כיצד סבי עבר

00:08:17.782 --> 00:08:20.044
יחד איתי על בירות העולם.

00:08:20.044 --> 00:08:22.794
בודה ופשט היו מופרדות
ע"י הדנובה,

00:08:22.794 --> 00:08:25.569
בווינה היה בי"ס לרכיבה
בסגנון ספרדי.

00:08:25.569 --> 00:08:28.468
אילו הייתי ילדה היום, 
יכולתי ללמוד בקלות את המידע הזה

00:08:28.468 --> 00:08:30.633
בעזרת יישומונים וקישורי-על,

00:08:30.633 --> 00:08:32.544
אבל זה לא באמת היה
אותו הדבר.

00:08:32.544 --> 00:08:34.824
כי זמן רב אח"כ
נסעתי לווינה,

00:08:34.824 --> 00:08:36.792
והלכתי לביה"ס לרכיבה
בסגנון ספרדי,

00:08:36.792 --> 00:08:40.157
ויכולתי ממש להרגיש
את סבי לצידי.

00:08:40.157 --> 00:08:42.727
לילה אחרי לילה
הוא לקח אותי למרפסת,

00:08:42.727 --> 00:08:45.505
על כתפיו,
והראה לי את צדק

00:08:45.505 --> 00:08:48.733
ואת שבתאי ואת הדובה הגדולה.

00:08:48.733 --> 00:08:51.428
ואפילו כאן,
כשאני מביטה לעבר הדובה הגדולה,

00:08:51.428 --> 00:08:54.184
אני חשה שוב כמו שהרגשתי
כשהייתי ילדה,

00:08:54.184 --> 00:08:56.562
שנאחזת בראש שלו
ומנסה לשמור על שיווי משקל

00:08:56.562 --> 00:08:58.782
על כתפו,

00:08:58.782 --> 00:09:01.982
ואני יכולה לחוות שוב
את ההרגשה להיות ילדה.

00:09:01.982 --> 00:09:04.449
מה שהיה לי עם סבי
היה עטוף

00:09:04.449 --> 00:09:07.691
לעתים כה קרובות במידע,
בידע ובעובדות,

00:09:07.691 --> 00:09:09.715
אבל העניין היה הרבה יותר

00:09:09.715 --> 00:09:13.505
מאשר מידע, ידע או עובדות.

00:09:13.505 --> 00:09:15.629
טכנולוגיית פיתול הזמן קוראת תיגר

00:09:15.629 --> 00:09:17.581
על מעמקי הליבה שלנו,

00:09:17.581 --> 00:09:21.348
משום שאנו יכולים לארכב את העבר

00:09:21.348 --> 00:09:24.589
ואת חלקו קשה לפעמים לשכוח,

00:09:24.589 --> 00:09:27.193
אפילו כשהרגע הנוכחי

00:09:27.193 --> 00:09:29.812
הוא יותר ויותר זניח.

00:09:29.812 --> 00:09:32.552
אנו רוצים להיצמד אליו,
אך במקום זה אנו נותרים

00:09:32.552 --> 00:09:35.015
צמודים לסדרה של רגעים סטטיים.

00:09:35.015 --> 00:09:37.721
הם כמו בועות סבון
שנעלמות כשאנו נוגעים בהן.

NOTE Paragraph

00:09:37.721 --> 00:09:40.514
כשאנו מארכבים הכל,
אנו חושבים שביכולתנו לאחסן זאת,

00:09:40.514 --> 00:09:42.479
אבל הזמן איננו נתונים.

00:09:42.479 --> 00:09:44.612
אי-אפשר לאחסן אותו.

00:09:44.612 --> 00:09:46.628
אתם ואני יודעים בדיוק
מה זה אומר

00:09:46.628 --> 00:09:48.532
להיות באמת נוכחים ברגע.

00:09:48.532 --> 00:09:49.749
אולי זה קרה

00:09:49.749 --> 00:09:51.508
כשניגנו בכלי-נגינה,

00:09:51.508 --> 00:09:53.356
או הבטנו בעיני מישהו מוכר

00:09:53.356 --> 00:09:55.540
מזה זמן רב.

00:09:55.540 --> 00:09:58.571
ברגעים כאלה, עצמיותנו שלמה.

00:09:58.571 --> 00:10:00.639
העצמי שחי בקשת הסיפורית הארוכה

00:10:00.639 --> 00:10:02.722
והעצמי שחווה את הרגע

00:10:02.722 --> 00:10:04.114
הופכים לאחד.

00:10:04.114 --> 00:10:06.056
ההווה מקפל בתוכו את העבר

00:10:06.056 --> 00:10:08.487
והבטחה מסוימת לעתיד.

00:10:08.487 --> 00:10:10.455
ההווה מצטרף לזרם של זמן

00:10:10.455 --> 00:10:12.698
מאז ולהבא.

NOTE Paragraph

00:10:12.698 --> 00:10:16.255
חוויתי לראשונה תחושות אלה
עם סבתי.

00:10:16.255 --> 00:10:18.594
רציתי ללמוד לקפוץ בחבל,
והיא מצאה חבל ישן

00:10:18.594 --> 00:10:19.946
הכניסה את שולי הסארי שלה

00:10:19.946 --> 00:10:21.674
וקפצה בו.

00:10:21.674 --> 00:10:24.328
רציתי ללמוד לבשל,
והיא לקחה אותי למטבח,

00:10:24.328 --> 00:10:28.436
ושם פרסתי, חתכתי לקוביות וקצצתי
במשך חודש שלם.

00:10:28.436 --> 00:10:30.843
סבתי לימדה אותי שדברים קורים

00:10:30.843 --> 00:10:34.564
בזמן שלהם,
שאי-אפשר להילחם בזמן,

00:10:34.564 --> 00:10:36.397
ושבגלל שהוא עובר
ותמיד ימשיך לנוע,

00:10:36.397 --> 00:10:39.511
אנו חייבים לרגע הנוכחי
את מלוא תשומת ליבנו.

00:10:39.511 --> 00:10:42.155
תשומת-לב היא זמן.

00:10:42.155 --> 00:10:44.338
אחד ממורי היוגה שלי אמר פעם

00:10:44.338 --> 00:10:46.581
שאהבה היא תשומת-לב,

00:10:46.581 --> 00:10:48.415
ואין ספק שמסבתא שלי,

00:10:48.415 --> 00:10:52.741
אהבה ותשומת-לב היו אחד
ואותו דבר.

00:10:52.741 --> 00:10:55.324
העולם הדיגיטלי נוהג בקניבליות
ביחס לזמן,

00:10:55.324 --> 00:10:58.704
ובעשותו כן, אני טוענת

00:10:58.704 --> 00:11:00.378
שהדבר עליו הוא מאיים

00:11:00.378 --> 00:11:02.808
הוא השלמות של עצמיותנו.

00:11:02.808 --> 00:11:05.166
הוא מאיים על זרם האהבה.

00:11:05.166 --> 00:11:07.187
אבל אסור לנו
להניח לו לעשות זאת.

00:11:07.187 --> 00:11:08.655
אנו יכולים לבחור אחרת.

00:11:08.655 --> 00:11:10.732
ראינו שוב ושוב

00:11:10.732 --> 00:11:12.962
עד כמה הטכנולוגיה
יכולה להיות יצירתית,

00:11:12.962 --> 00:11:15.202
ובחיינו ובמעשינו,

00:11:15.202 --> 00:11:19.191
אנו יכולים לבחור באותם
הפתרונות והחידושים,

00:11:19.191 --> 00:11:22.299
באותם הרגעים שמשקמים
את זרימת הזמן

00:11:22.299 --> 00:11:25.920
במקום לקטוע אותה.

00:11:25.920 --> 00:11:28.500
אנו יכולים להאט ולהתכוונן

00:11:28.500 --> 00:11:31.172
לגאות ולשפל של הזמן.

00:11:31.172 --> 00:11:35.120
אנו יכולים לבחור
להחזיר לעצמנו את הזמן.

NOTE Paragraph

00:11:35.120 --> 00:11:37.320
תודה לכם.

NOTE Paragraph

00:11:37.320 --> 00:11:41.320
[מחיאות כפיים]