1
00:00:00,546 --> 00:00:02,793
הייתי בניו-יורק
בזמן ההוריקן "סנדי"

2
00:00:02,793 --> 00:00:05,033
וכלב קטן בשם מאווי

3
00:00:05,033 --> 00:00:06,918
גר איתי.

4
00:00:06,918 --> 00:00:09,390
מחצית מהעיר היתה חשוכה
עקב הפסקת חשמל,

5
00:00:09,390 --> 00:00:11,614
ואני גרתי בצד החשוך.

6
00:00:11,614 --> 00:00:13,723
מאווי היה מבוהל מהחושך,

7
00:00:13,723 --> 00:00:15,827
אז היה עלי לשאת אותו
במעלה המדרגות,

8
00:00:15,827 --> 00:00:18,915
בעצם, קודם במורד המדרגות,
לטיול שלו,

9
00:00:18,915 --> 00:00:20,803
ואח"כ להחזיר אותו למעלה.

10
00:00:20,803 --> 00:00:23,784
בנוסף, העליתי המון בקבוקי מים

11
00:00:23,784 --> 00:00:25,883
לקומה השביעית מידי יום.

12
00:00:25,883 --> 00:00:27,456
ותוך כדי כל זה,

13
00:00:27,456 --> 00:00:29,760
היה עלי להחזיק פנס בין שיני.

14
00:00:29,760 --> 00:00:32,404
בחנויות הסמוכות נגמרו הפנסים,

15
00:00:32,404 --> 00:00:35,341
הסוללות והלחם.

16
00:00:35,341 --> 00:00:38,004
כדי להתקלח, עברתי מרחק
של 40 רחובות

17
00:00:38,004 --> 00:00:39,978
עד לסניף של מכון הכושר שלי.

18
00:00:39,978 --> 00:00:43,057
אך לא אלה היו עיסוקי היומיום
העיקריים שלי.

19
00:00:43,057 --> 00:00:46,358
היה לי בה-במידה חשוב
להיות האדם הראשון

20
00:00:46,358 --> 00:00:49,650
שיגיע לבית-קפה סמוך
עם כבלים מאריכים ומטענים

21
00:00:49,650 --> 00:00:51,499
כדי להטעין את
כל המכשירים שלי.

22
00:00:51,499 --> 00:00:54,224
התחלתי לחפש מתחת לדוכני מאפיות

23
00:00:54,224 --> 00:00:57,849
ובכניסות לקונדיטוריות
כדי למצוא נקודות חשמל.

24
00:00:57,849 --> 00:00:59,418
לא הייתי היחידה.

25
00:00:59,418 --> 00:01:03,182
אפילו בגשם, אנשים עמדו
בין "מדיסון" לשדרה החמישית

26
00:01:03,182 --> 00:01:05,646
מתחת למטריותיהם,
טוענים את הטלפונים הסלולריים

27
00:01:05,646 --> 00:01:07,683
מתוך תקעים ברחוב

28
00:01:07,683 --> 00:01:09,940
הטבע זה עתה הזכיר לנו

29
00:01:09,940 --> 00:01:12,256
שהוא חזק יותר
מכל הטכנולוגיה שלנו

30
00:01:12,256 --> 00:01:15,525
אך אנו המשכנו להיות אחוזי-כפיה
להיות מחוברים.

31
00:01:15,525 --> 00:01:17,401
לדעתי, אין כמו משבר

32
00:01:17,401 --> 00:01:20,590
לגרום לך להבין
מה באמת חשוב ומה לא,

33
00:01:20,590 --> 00:01:24,152
ו"סנדי" גרמה לי להבין
שהמכשירים שלנו

34
00:01:24,152 --> 00:01:26,418
והקישוריות שלנו חשובים לנו

35
00:01:26,418 --> 00:01:30,936
ממש כמו אוכל ומחסה.

36
00:01:30,936 --> 00:01:34,253
העצמי שהכרנו פעם
כבר לא קיים,

37
00:01:34,253 --> 00:01:36,745
ולדעתי יקום מופשט, דיגיטלי,

38
00:01:36,745 --> 00:01:39,270
הפך להיות חלק מהזהות שלנו,

39
00:01:39,270 --> 00:01:43,522
ואני רוצה לדבר איתכם
של המשמעות של זה, לדעתי.

40
00:01:43,522 --> 00:01:46,365
אני סופרת,
ואני מתעניינת ב"עצמי"

41
00:01:46,365 --> 00:01:48,834
כי לעצמי ולבדיון
יש הרבה במשותף.

42
00:01:48,834 --> 00:01:52,151
שניהם סיפורים, פרשנויות.

43
00:01:52,151 --> 00:01:54,604
אתם ואני יכולים לחוות דברים
ללא סיפור.

44
00:01:54,604 --> 00:01:56,686
כולנו עלולים לעלות במדרגות
מהר מדי

45
00:01:56,686 --> 00:01:58,373
ולחטוף קוצר-נשימה.

46
00:01:58,373 --> 00:02:00,903
אבל המובן הרחב שיש לנו
לגבי חיינו,

47
00:02:00,903 --> 00:02:04,263
המובן המעט מופשט יותר,
הוא עקיף.

48
00:02:04,263 --> 00:02:07,383
סיפור חיינו מבוסס על התנסות ישירה,

49
00:02:07,383 --> 00:02:09,277
אבל הוא זוכה לקישוטים.

50
00:02:09,277 --> 00:02:12,125
סופרת צריכה לבנות
סצנה אחרי סצנה,

51
00:02:12,125 --> 00:02:15,273
וסיפור חיינו זקוק גם לקשת.

52
00:02:15,273 --> 00:02:17,964
הוא זקוק לחודשים ולשנים

53
00:02:17,964 --> 00:02:20,982
הרגעים הבודדים בחיינו
הם הפרקים שלו.

54
00:02:20,982 --> 00:02:23,572
אבל הסיפור אינו עוסק
בפרקים האלה.

55
00:02:23,572 --> 00:02:25,517
הסיפור הוא הספר השלם.

56
00:02:25,517 --> 00:02:28,860
הוא לא עוסק רק
בשברון-לב ובאושר,

57
00:02:28,860 --> 00:02:31,039
ובנצחונות ובאכזבות,

58
00:02:31,039 --> 00:02:33,244
אלא גם בכך
שבגלל הדברים האלה,

59
00:02:33,244 --> 00:02:36,397
ולעתים, מה שיותר חשוב,
למרות הדברים האלה,

60
00:02:36,397 --> 00:02:38,492
אנו מוצאים את מקומנו בעולם

61
00:02:38,492 --> 00:02:41,572
ומשנים אותו ואת עצמנו.

62
00:02:41,572 --> 00:02:44,965
סיפורנו, אם כן,
זקוק לשני מימדי זמן:

63
00:02:44,965 --> 00:02:47,980
קשת ארוכה של זמן
שהיא כל חיינו,

64
00:02:47,980 --> 00:02:50,483
ומסגרת זמן של התנסות ישירה

65
00:02:50,483 --> 00:02:51,936
שהיא הרגע.

66
00:02:51,936 --> 00:02:54,066
העצמי שמתנסה ישירות

67
00:02:54,066 --> 00:02:55,967
יכול להתקיים רק ברגע הזה,

68
00:02:55,967 --> 00:02:58,729
אך העצמי שמספר,
זקוק למספר רגעים,

69
00:02:58,729 --> 00:03:00,843
לרצף שלם שלהם,

70
00:03:00,843 --> 00:03:03,088
ולכן תחושת העצמי השלמה

71
00:03:03,088 --> 00:03:06,020
זקוקה גם להתנסות כובשת

72
00:03:06,020 --> 00:03:08,465
וגם לזרם הזמן.

73
00:03:08,465 --> 00:03:11,614
זרם הזמן טבוע בכל דבר,

74
00:03:11,614 --> 00:03:14,182
בשחיקתו של גרגר חול,

75
00:03:14,182 --> 00:03:17,974
בהנצה של ניצן קטן
והפיכתו לוורד.

76
00:03:17,974 --> 00:03:20,509
בלעדיו לא היתה לנו מוסיקה.

77
00:03:20,509 --> 00:03:22,547
עצם רגשותינו והלך רוחנו

78
00:03:22,547 --> 00:03:24,660
הם לעתים קרובות
הצופן של הזמן,

79
00:03:24,660 --> 00:03:27,218
של החרטה או הנוסטלגיה
לגבי העבר,

80
00:03:27,218 --> 00:03:30,718
של התקווה או החשש
ביחס לעתיד.

81
00:03:30,718 --> 00:03:34,663
לדעתי, הטכנולוגיה שינתה
את זרם הזמן הזה.

82
00:03:34,663 --> 00:03:37,186
סך-כל הזמן שעומד לרשותנו
לצורך סיפורנו --

83
00:03:37,186 --> 00:03:39,360
כל חיינו-- גדל,

84
00:03:39,360 --> 00:03:42,477
אך המידה הקטנה ביותר,
הרגע, התכווצה.

85
00:03:42,477 --> 00:03:44,813
היא התכווצה כי המכשירים שלנו
מאפשרים לנו

86
00:03:44,813 --> 00:03:48,073
חלקית, למדוד יחידות זמן
קטנות יותר ויותר,

87
00:03:48,073 --> 00:03:51,343
וזה בתורו מעניק לנו
הבנה גרעינית יותר

88
00:03:51,343 --> 00:03:53,216
של העולם החומרי,

89
00:03:53,216 --> 00:03:54,652
והבנה גרעינית זו

90
00:03:54,652 --> 00:03:56,955
הפיקה עולמות של נתונים

91
00:03:56,955 --> 00:03:59,316
שמוחותינו כבר לא יכולים להבין

92
00:03:59,316 --> 00:04:02,751
ושעבורם אנו זקוקים
למחשבים משוכללים יותר ויותר.

93
00:04:02,751 --> 00:04:05,025
כל זה בא לומר שהפער

94
00:04:05,025 --> 00:04:07,606
בין מה שבכוחנו לתפוש
לבין מה שבכוחנו למדוד

95
00:04:07,606 --> 00:04:09,528
עתיד רק לגדול.

96
00:04:09,528 --> 00:04:12,564
המדע יודע לעשות דברים
בעזרת ובתוך פיקו-שניה,

97
00:04:12,564 --> 00:04:15,267
אבל לכם ולי לעולם לא תהיה
החוויה הפנימית

98
00:04:15,267 --> 00:04:18,453
של מיליונית המיליונית של השניה.

99
00:04:18,453 --> 00:04:22,495
אתם ואני נענים רק
לקצב ולזרימה של הטבע,

100
00:04:22,495 --> 00:04:25,434
לשמש, לירח ולעונות,

101
00:04:25,434 --> 00:04:28,174
וזו הסיבה מדוע אנו זקוקים
לקשת הזמן הארוכה

102
00:04:28,174 --> 00:04:30,403
המקיפה את העבר,
ההווה והעתיד,

103
00:04:30,403 --> 00:04:32,167
כדי לראות את הדברים
כפי שהם,

104
00:04:32,167 --> 00:04:34,010
להפריד את האות מן הרעש

105
00:04:34,010 --> 00:04:36,566
ואת העצמי מן התחושות.

106
00:04:36,566 --> 00:04:40,175
נחוץ לנו חץ הזמן
כדי להבין סיבה ומסובב,

107
00:04:40,175 --> 00:04:41,930
לא רק בעולם החומרי,

108
00:04:41,930 --> 00:04:45,220
אלא גם בכוונותינו ובהנעותינו.

109
00:04:45,220 --> 00:04:49,210
מה קורה
כשהחץ סוטה מדרכו?

110
00:04:49,210 --> 00:04:52,694
מה קורה כשהזמן מתפתל?

111
00:04:52,694 --> 00:04:54,643
ורבים כל-כך מאיתנו כאן
יש תחושה

112
00:04:54,643 --> 00:04:56,887
שחץ הזמן מצביע לכל מקום

113
00:04:56,887 --> 00:04:59,152
ולשום מקום בבת-אחת.

114
00:04:59,152 --> 00:05:01,839
זה מכיוון שהזמן אינו זורם
בעולם הדיגיטלי

115
00:05:01,839 --> 00:05:05,828
כמו שהוא זורם בעולם הטבעי.

116
00:05:05,828 --> 00:05:08,528
כולנו יודעים שהאינטרנט
כיווץ את המרחב

117
00:05:08,528 --> 00:05:09,758
וגם את הזמן.

118
00:05:09,758 --> 00:05:12,071
"הרחק אי-שם"
הוא כעת "כאן".

119
00:05:12,071 --> 00:05:14,800
החדשות מהודו הן מידע זורם
ביישומון של הנייד שלי

120
00:05:14,800 --> 00:05:17,679
בין אם אני בניו-יורק
או בניו-דלהי.

121
00:05:17,679 --> 00:05:19,114
וזה לא הכל.

122
00:05:19,114 --> 00:05:21,583
מקום העבודה האחרון שלכם,
הזמנות המסעדה שלכם משנה שעברה,

123
00:05:21,583 --> 00:05:24,859
חבריכם לשעבר, כולם נחים
על מישור שטוח עם החברים של היום

124
00:05:24,859 --> 00:05:26,994
כי האינטרנט גם פועל כארכיון,

125
00:05:26,994 --> 00:05:28,788
והוא מפתל את העבר.

126
00:05:28,788 --> 00:05:30,938
כשלא נותרה אבחנה בין העבר,

127
00:05:30,938 --> 00:05:34,210
ההווה והעתיד,
ובין ה"כאן" וה"שם",

128
00:05:34,210 --> 00:05:38,026
אנו נותרים כשה"רגע הנוכחי"
הוא בכל מקום,

129
00:05:38,026 --> 00:05:40,450
הרגע הזה, שאותו אכנה
"העכשיו הדיגיטלי".

130
00:05:40,450 --> 00:05:42,618
איך בדיוק אנו אמורים
לתעדף דברים

131
00:05:42,618 --> 00:05:44,977
בנוף של העכשיו הדיגיטלי?

132
00:05:44,977 --> 00:05:46,882
העכשיו הדיגיטלי איננו ההווה,

133
00:05:46,882 --> 00:05:48,935
כי הוא תמיד נמצא
מהלך כמה שניות קדימה,

134
00:05:48,935 --> 00:05:50,768
כששטף המידע של "טוויטר"
שוטף ללא הרף

135
00:05:50,768 --> 00:05:52,745
לצד חדשות מאזורי זמן אחרים.

136
00:05:52,745 --> 00:05:55,455
זה אינו הרגע
של דקירת כאב ברגל

137
00:05:55,455 --> 00:05:57,943
או השניה בה נוגסים
בדבר-מאפה

138
00:05:57,943 --> 00:06:01,280
או שלוש השעות בהן
הולכים לאיבוד בספר מעולה.

139
00:06:01,280 --> 00:06:03,132
ל"עכשיו" הזה, מבחינה פיזית

140
00:06:03,132 --> 00:06:06,073
ופסיכולוגית, יש רק יחס קלוש
לעצם מצבנו.

141
00:06:06,073 --> 00:06:08,333
ומטרתו היא בעצם
להסיח את דעתנו

142
00:06:08,333 --> 00:06:10,283
בכל פניה בדרך.

143
00:06:10,283 --> 00:06:12,454
כל תוואי-נוף דיגיטלי
הינו הזמנה

144
00:06:12,454 --> 00:06:14,869
לנטוש את מה עושים כעת
כדי ללכת למקום אחר

145
00:06:14,869 --> 00:06:16,488
ולעשות משהו אחר.

146
00:06:16,488 --> 00:06:18,481
קוראים ראיון עם איזה סופר?

147
00:06:18,481 --> 00:06:21,121
למה שלא תקנו את הספר?
צייצו אותו. שתפו אותו.

148
00:06:21,121 --> 00:06:23,850
עשו לו "לייק". מיצאו עוד ספרים
בדיוק כמוהו.

149
00:06:23,850 --> 00:06:26,718
מיצאו עוד אנשים
שקוראים ספרים אלה.

150
00:06:26,718 --> 00:06:28,762
טיולים יכולים לתת הרגשת שחרור,

151
00:06:28,762 --> 00:06:30,523
אבל כשהם בלתי-פוסקים
אנו הופכים

152
00:06:30,523 --> 00:06:32,750
לגולים לנצח, חסרי-מנוחה.

153
00:06:32,750 --> 00:06:35,494
יש חופש ביכולת לבחור,
אך לא כשבוחרים ללא הרף

154
00:06:35,494 --> 00:06:37,541
לשם הבחירה עצמה.

155
00:06:37,541 --> 00:06:40,129
ולא רק שהעכשיו הדיגיטלי
רחוק מן ההווה,

156
00:06:40,129 --> 00:06:42,791
אלא הוא גם
מתחרה בו ישירות,

157
00:06:42,791 --> 00:06:45,173
וזה משום שלא רק אני
נעדרת ממנו,

158
00:06:45,173 --> 00:06:46,266
אלא גם אתם.

159
00:06:46,266 --> 00:06:49,057
לא רק אנחנו נעדרים ממנו,
אלא גם כל יתר האנשים.

160
00:06:49,057 --> 00:06:52,747
וכאן טמונים גם הנוחות
וגם האימה שבו.

161
00:06:52,747 --> 00:06:55,575
אני יכולה להזמין ספרים
בשפה זרה באמצע הלילה,

162
00:06:55,575 --> 00:06:57,374
לקנות עוגיות פריזאיות,

163
00:06:57,374 --> 00:06:59,831
ולהשאיר מסרי וידאו
שייאספו מאוחר יותר.

164
00:06:59,831 --> 00:07:01,806
בכל שעה ושעה
אני יכולה לפעול

165
00:07:01,806 --> 00:07:04,042
בקצב שונה מכם,

166
00:07:04,042 --> 00:07:05,959
תוך קיום האשליה

167
00:07:05,959 --> 00:07:09,487
שאני מחוברת אליכם בזמן אמת.

168
00:07:09,487 --> 00:07:11,096
"סנדי" היוותה תזכורת

169
00:07:11,096 --> 00:07:13,201
לקלות שבה יכולה להתנפץ
אשליה כזו.

170
00:07:13,201 --> 00:07:15,065
היו אלה שהיו להם חשמל ומים,

171
00:07:15,065 --> 00:07:16,561
והיו אלה שלא.

172
00:07:16,561 --> 00:07:18,894
ישנם אלה שחזרו לשגרת חייהם,

173
00:07:18,894 --> 00:07:20,931
וישנן אלה שעדיין מנושלים ממקומם

174
00:07:20,931 --> 00:07:23,286
אחרי חודשים כה רבים.

175
00:07:23,286 --> 00:07:25,988
משום מה,
נראה שהטכנולוגיה מנציחה

176
00:07:25,988 --> 00:07:29,434
את האשליה של מי שיש להם,
שלכולם יש,

177
00:07:29,434 --> 00:07:32,062
ואז, כמו סטירה אירונית בפרצוף,

178
00:07:32,062 --> 00:07:34,180
היא הופכת זאת למציאות.

179
00:07:34,180 --> 00:07:35,857
לדוגמה, אומרים שיש בהודו
יותר אנשים

180
00:07:35,857 --> 00:07:38,991
עם גישה לטלפונים סלולריים
מאשר לשירותים.

181
00:07:38,991 --> 00:07:41,413
אז אם הנתק הזה,
שהוא ממילא כה גדול

182
00:07:41,413 --> 00:07:42,875
באזורים רבים בעולם,

183
00:07:42,875 --> 00:07:46,230
בין העדר תשתית
לבין תפוצת הטכנולוגיה,

184
00:07:46,230 --> 00:07:47,812
לא יזכה לכך שיגשרו עליו,

185
00:07:47,812 --> 00:07:49,863
יתגלעו קרעים בין הדיגיטלי

186
00:07:49,863 --> 00:07:52,038
למציאותי.

187
00:07:52,038 --> 00:07:55,676
עבורנו, כפרטים שחיים בעכשיו הדיגיטלי

188
00:07:55,676 --> 00:07:58,155
ומבלים בו את רוב
שעות הערות שלנו,

189
00:07:58,155 --> 00:08:00,332
האתגר הוא לחיות
בשני זרמי זמן

190
00:08:00,332 --> 00:08:03,276
מקבילים וכמעט בו-זמניים.

191
00:08:03,276 --> 00:08:07,376
איך חיים בתוך הסחת-דעת?

192
00:08:07,376 --> 00:08:09,326
אולי נראה לנו שהצעירים מאיתנו,

193
00:08:09,326 --> 00:08:12,940
אלא שנולדים לתוך זה,
יסתגלו ביתר טבעיות.

194
00:08:12,940 --> 00:08:16,078
אולי. אבל אני זוכרת
את ילדותי.

195
00:08:16,078 --> 00:08:17,782
אני זוכרת כיצד סבי עבר

196
00:08:17,782 --> 00:08:20,044
יחד איתי על בירות העולם.

197
00:08:20,044 --> 00:08:22,794
בודה ופשט היו מופרדות
ע"י הדנובה,

198
00:08:22,794 --> 00:08:25,569
בווינה היה בי"ס לרכיבה
בסגנון ספרדי.

199
00:08:25,569 --> 00:08:28,468
אילו הייתי ילדה היום, 
יכולתי ללמוד בקלות את המידע הזה

200
00:08:28,468 --> 00:08:30,633
בעזרת יישומונים וקישורי-על,

201
00:08:30,633 --> 00:08:32,544
אבל זה לא באמת היה
אותו הדבר.

202
00:08:32,544 --> 00:08:34,824
כי זמן רב אח"כ
נסעתי לווינה,

203
00:08:34,824 --> 00:08:36,792
והלכתי לביה"ס לרכיבה
בסגנון ספרדי,

204
00:08:36,792 --> 00:08:40,157
ויכולתי ממש להרגיש
את סבי לצידי.

205
00:08:40,157 --> 00:08:42,727
לילה אחרי לילה
הוא לקח אותי למרפסת,

206
00:08:42,727 --> 00:08:45,505
על כתפיו,
והראה לי את צדק

207
00:08:45,505 --> 00:08:48,733
ואת שבתאי ואת הדובה הגדולה.

208
00:08:48,733 --> 00:08:51,428
ואפילו כאן,
כשאני מביטה לעבר הדובה הגדולה,

209
00:08:51,428 --> 00:08:54,184
אני חשה שוב כמו שהרגשתי
כשהייתי ילדה,

210
00:08:54,184 --> 00:08:56,562
שנאחזת בראש שלו
ומנסה לשמור על שיווי משקל

211
00:08:56,562 --> 00:08:58,782
על כתפו,

212
00:08:58,782 --> 00:09:01,982
ואני יכולה לחוות שוב
את ההרגשה להיות ילדה.

213
00:09:01,982 --> 00:09:04,449
מה שהיה לי עם סבי
היה עטוף

214
00:09:04,449 --> 00:09:07,691
לעתים כה קרובות במידע,
בידע ובעובדות,

215
00:09:07,691 --> 00:09:09,715
אבל העניין היה הרבה יותר

216
00:09:09,715 --> 00:09:13,505
מאשר מידע, ידע או עובדות.

217
00:09:13,505 --> 00:09:15,629
טכנולוגיית פיתול הזמן קוראת תיגר

218
00:09:15,629 --> 00:09:17,581
על מעמקי הליבה שלנו,

219
00:09:17,581 --> 00:09:21,348
משום שאנו יכולים לארכב את העבר

220
00:09:21,348 --> 00:09:24,589
ואת חלקו קשה לפעמים לשכוח,

221
00:09:24,589 --> 00:09:27,193
אפילו כשהרגע הנוכחי

222
00:09:27,193 --> 00:09:29,812
הוא יותר ויותר זניח.

223
00:09:29,812 --> 00:09:32,552
אנו רוצים להיצמד אליו,
אך במקום זה אנו נותרים

224
00:09:32,552 --> 00:09:35,015
צמודים לסדרה של רגעים סטטיים.

225
00:09:35,015 --> 00:09:37,721
הם כמו בועות סבון
שנעלמות כשאנו נוגעים בהן.

226
00:09:37,721 --> 00:09:40,514
כשאנו מארכבים הכל,
אנו חושבים שביכולתנו לאחסן זאת,

227
00:09:40,514 --> 00:09:42,479
אבל הזמן איננו נתונים.

228
00:09:42,479 --> 00:09:44,612
אי-אפשר לאחסן אותו.

229
00:09:44,612 --> 00:09:46,628
אתם ואני יודעים בדיוק
מה זה אומר

230
00:09:46,628 --> 00:09:48,532
להיות באמת נוכחים ברגע.

231
00:09:48,532 --> 00:09:49,749
אולי זה קרה

232
00:09:49,749 --> 00:09:51,508
כשניגנו בכלי-נגינה,

233
00:09:51,508 --> 00:09:53,356
או הבטנו בעיני מישהו מוכר

234
00:09:53,356 --> 00:09:55,540
מזה זמן רב.

235
00:09:55,540 --> 00:09:58,571
ברגעים כאלה, עצמיותנו שלמה.

236
00:09:58,571 --> 00:10:00,639
העצמי שחי בקשת הסיפורית הארוכה

237
00:10:00,639 --> 00:10:02,722
והעצמי שחווה את הרגע

238
00:10:02,722 --> 00:10:04,114
הופכים לאחד.

239
00:10:04,114 --> 00:10:06,056
ההווה מקפל בתוכו את העבר

240
00:10:06,056 --> 00:10:08,487
והבטחה מסוימת לעתיד.

241
00:10:08,487 --> 00:10:10,455
ההווה מצטרף לזרם של זמן

242
00:10:10,455 --> 00:10:12,698
מאז ולהבא.

243
00:10:12,698 --> 00:10:16,255
חוויתי לראשונה תחושות אלה
עם סבתי.

244
00:10:16,255 --> 00:10:18,594
רציתי ללמוד לקפוץ בחבל,
והיא מצאה חבל ישן

245
00:10:18,594 --> 00:10:19,946
הכניסה את שולי הסארי שלה

246
00:10:19,946 --> 00:10:21,674
וקפצה בו.

247
00:10:21,674 --> 00:10:24,328
רציתי ללמוד לבשל,
והיא לקחה אותי למטבח,

248
00:10:24,328 --> 00:10:28,436
ושם פרסתי, חתכתי לקוביות וקצצתי
במשך חודש שלם.

249
00:10:28,436 --> 00:10:30,843
סבתי לימדה אותי שדברים קורים

250
00:10:30,843 --> 00:10:34,564
בזמן שלהם,
שאי-אפשר להילחם בזמן,

251
00:10:34,564 --> 00:10:36,397
ושבגלל שהוא עובר
ותמיד ימשיך לנוע,

252
00:10:36,397 --> 00:10:39,511
אנו חייבים לרגע הנוכחי
את מלוא תשומת ליבנו.

253
00:10:39,511 --> 00:10:42,155
תשומת-לב היא זמן.

254
00:10:42,155 --> 00:10:44,338
אחד ממורי היוגה שלי אמר פעם

255
00:10:44,338 --> 00:10:46,581
שאהבה היא תשומת-לב,

256
00:10:46,581 --> 00:10:48,415
ואין ספק שמסבתא שלי,

257
00:10:48,415 --> 00:10:52,741
אהבה ותשומת-לב היו אחד
ואותו דבר.

258
00:10:52,741 --> 00:10:55,324
העולם הדיגיטלי נוהג בקניבליות
ביחס לזמן,

259
00:10:55,324 --> 00:10:58,704
ובעשותו כן, אני טוענת

260
00:10:58,704 --> 00:11:00,378
שהדבר עליו הוא מאיים

261
00:11:00,378 --> 00:11:02,808
הוא השלמות של עצמיותנו.

262
00:11:02,808 --> 00:11:05,166
הוא מאיים על זרם האהבה.

263
00:11:05,166 --> 00:11:07,187
אבל אסור לנו
להניח לו לעשות זאת.

264
00:11:07,187 --> 00:11:08,655
אנו יכולים לבחור אחרת.

265
00:11:08,655 --> 00:11:10,732
ראינו שוב ושוב

266
00:11:10,732 --> 00:11:12,962
עד כמה הטכנולוגיה
יכולה להיות יצירתית,

267
00:11:12,962 --> 00:11:15,202
ובחיינו ובמעשינו,

268
00:11:15,202 --> 00:11:19,191
אנו יכולים לבחור באותם
הפתרונות והחידושים,

269
00:11:19,191 --> 00:11:22,299
באותם הרגעים שמשקמים
את זרימת הזמן

270
00:11:22,299 --> 00:11:25,920
במקום לקטוע אותה.

271
00:11:25,920 --> 00:11:28,500
אנו יכולים להאט ולהתכוונן

272
00:11:28,500 --> 00:11:31,172
לגאות ולשפל של הזמן.

273
00:11:31,172 --> 00:11:35,120
אנו יכולים לבחור
להחזיר לעצמנו את הזמן.

274
00:11:35,120 --> 00:11:37,320
תודה לכם.

275
00:11:37,320 --> 00:11:41,320
[מחיאות כפיים]