בדרך כלל אימוני אסטרונאוטים לוקחים שנה שלמה,
והם כוללים נושאים כמו
אסטרונומיה,
אסטרופיסיקה,
פיסיולוגית טיסה,
מסלולי הקפה,
וניהול מסלולי.
חלק נוסף בהכשרה בסיסית של אסטרונאוטים זה הכשרת הישרדות.
בימים של ג'מיני,
אתם לעולם לא ידעתם בדיוק איפה החללית תנחת
אם היה מקרה חרום, יציאה ממסלול.
אז, היינו צריכים לעשות אימוני מדבר,
אימוני מים,
והשרדות בג'ונגל.
אז, היינו חייבים ללמוד איך לבשל ולאכול נחש
וכל האחרים, דברים אחרים כמו זה,
ואיך ליצור מים במדבר.
אחרי שנה וחצי אל אימון בסיסי,
כל השמות שלנו היו נכנסים לרשימה
והרשימה הזו היתה קצת יותר ארוכה בזמנו
מאשר היו מקומות זמינים.
וכך, לכולנו ניתנו משימות
כדי להעסיק אותנו
וכדי לעזור להמשיך את האימונים שלנו.
חמישה מאיתנו היו מצוותים למודול הירח,
והעבודה שלנו היתה להיות עם מודולי הירח
כשהם נבנו.
אז, בילינו הרבה זמן שם.
אני חייב להודות שלי כנראה היה יותר זמן
שינה על ריצפת מודול ירח מספר 6
מאשר לצוות שהטיס אותו לירח.
ובכן, העבודה הבאה שלי היתה להיות בצוות התמיכה של אפולו 8,
ואפולו 8 היתה החללית שטסה לירח
וחזרה אבל לא נחתה.
כשהם היו מאחורי הירח,
הם היו אמורים לעשות תרגול דחף
כדי להאט את עצמם
כך שהם ילכדו במסלול מסביב לירח.
אז רק היינו צריכים לשבת ולהמתין בשקט
כשהם עברו מאחורי הירח,
וידענו שאם הם יצאו קצת מוקדם מהצד השני,
שהם לא שרפו מספיק,
לא האטו מספיק,
ועמדו לדלג חזרה לחלל,
הם לא ילכדו במסלול.
אם הם יצאו מעט מאוחר,
זה אומר שהם הגזימו,
והם לא יהיו במסלול,
אלא להכנס למסלול ספירלי לפני הירח.
וכמובן, בלי מודול ירח,
זה די הורס את כל היום.
אתם יכולים לדמיין כמה הקלה הרגשנו
בשניה שהם היו אמורים
להופיע בצד השני של הירח
והם הופיעו!
ההצבה הבאה שלי היתה שוב לתמוך במשימת אפולו 12,
ואפולו 12 נפגעה מברק
ביציאה מכן השיגור.
סופת רעמים קרובה,
היה ברק שעבר מעל
ופגע ממש בקצה החללית.
המטען עבר ישר דרך החללית,
דרך הטיל,
למטה לגזי הפליטה,
והוארק על כן השיגור.
זה הרג את המערכת החשמלית
וכל המחשבים מתו.
אתם יכולים לדמיין איך זה היה
בשבילם בפנים בגלל שפתאום כל האורות כבו
ואז הם חזרו
כשהסוללות התחילו לקחת את העומס.
וכל נורת אזהרה והתרעה
בחללית נידלקה והבהבה,
וכל הפעמונים ההכרחיים, משרוקיות, וזמזמים
והדברים ששם,
כולם הופעלו באותו הזמן.
הצוות היה מבולבל לחלוטין
בקשר למה שקורה.
כשהגענו למסלול,
בדקנו את כל המערכות השונות
והכל נראה בסדר.
אז, זה, עכשיו הבנתי שזהו זה,
וכמובן, קיבלתי משימה,
משימת טיסה.
צוותתי לצוות הגיבוי של אפולו 16,
מה שאמר שהייתי בצוות הקבוע של אפולו 19.
ושבועות מספר לתוך האימונים,
נאסא הודיעה את ההודעה המפתיעה
שהם עומדים לבטל את אפולו 18,19 ו 20.
היינו באמצע מלחמת ויאטנאם,
התקציב היה במצב גרוע,
אז אתם יכולים לדמיין שהיו שלושה
חברה ממש ממש מבואסים מתבכיינים במשרד
מפני שאיבדנו את הטיסה שלנו לירח.
אבל, כמה שבועות לאחר מכן, קיבלתי שיחה מטום סטאפורד,
האסטרונאוט הבכיר בזמנו,
והוא רצה אותי במשרד שלו,
ואני נכנסתי,
והוא אמר לי שהוא מצטער
שאיבדתי את ההזדמנות שלי לירח,
אבל הוא אמר, "יש לי משימה אחרת בשבילך."
הוא אמר, "אני רוצה שתהיה המפקד
של משימת סקיילאב השלישית והאחרונה."
ו, הוא אמר, "אתה חושב שאתה יכול לעשות את העבודה?"
ואני אמרתי, "ברור, כן!"
ואני חייב להודות,
שהיה גוש מסויים בבטן ובחזה שלי,
מפני שהייתי טירון,
והם בדרך כלל לא מצוותים טירון להיות מפקד,
בדרך כלל חייבת להיות לך טיסה אחת מתחת לחגורה,
אבל הם צוותו אותי לזה,
מה שהיה די שוק
מפני שהמפקד הטירון האחרון היה ניל ארמסטרונג על ג'מיני 8.