הטבלה המחזורית מוכרת מיד.
היא לא רק בכל מעבדת כימיה בעולם,
היא נמצאת על חולצות, ספלי קפה, ווילונות אמבטיה.
אבל הטבלה המחזורית היא לא רק איקון טרנדי נוסף.
היא לוח מסיבי של גאונות אנושית,
ונמצאת שם יחד עם הטאג' מאהל, המונה ליזה והקסטה --
ויוצר הטבלה, דימיטרי מנדלייב, הוא מדען מהיכל התהילה של המדע.
אבל למה? מה כל כך נפלא בו ובטבלה המחזורית?
זה בגלל שהוא יצר רשימה מקיפה של היסודות הידועים?
לא, אתם לא זוכים במקום בוולהלה
של המדע רק בגלל שעשיתם רשימה.
חוץ מזה, מנדלייב היה רחוק מלהיות הראשון שעשה את זה.
זה בגלל שמנדלייב סידר את היסודות עם תכונות דומות יחד?
לא ממש, גם זה כבר נעשה.
אז מה היתה הגאוניות של מנדלייב?
בואו נביט באחת הגרסאות הראשונות
של הטבלה המחזורית מאזור 1870.
כאן אנחנו רואים יסודות שמסומנים על ידי
סימני שתי האותיות שלהם מסודרים על הטבלה.
תראו את הכניסה בטור השלישי, שורה חמישית.
יש מקף שם.
מממלא המקום הצנוע הזה מגיעה הגאונות הגולמית של מנדלייב.
המקף הוא מדע.
על ידי שימת המקף שם, דמיטרי יצא בהצהרה נועזת.
הוא אמר - ואני מנסח מחדש פה --
אתם חברה עוד לא גיליתם את היסוד הזה עדיין.
בינתיים אני אתן לו שם.
הוא שלב אחד מאלומיניום, אז אני אקרא לו אקה-אלומיניום,
כש"אקה" בסנסקריט זה אחד.
אף אחד לא מצא את אקה-אלומיניום עדיין,
אז אנחנו לא יודעים עליו כלום, נכון?
טעות! בהתבסס על המיקום שלו, אני יכול להגיד לכם הכל עליו.
ראשית, לאטום של אקה-אלומיניום יש משקל אטומי של 68,
כבד בערך פי 68 מאטום מימן.
כש אקה-אלומיניום מבודד, אתם תראו
שהוא מתכת מוצקה בטמפרטורת החדר.
הוא מבריק, הוא מוליך חום ממש טוב,
אפשר לשטח אותו ליריעה, למתוח אותו לחוט,
אבל טמפרטורת ההתכה שלו נמוכה. כאילו, ממש נמוכה.
או, וסנטימטר מעוקב שלו ישקול שישה גרם.
מנדלייב יכול היה לחזות את כל הדברים האלה פשוט מהמיקום הריק,
וההבנה הזו שלו של איך היסודות המקיפים התנהגו.
שנים מועטות לאחר התחזית שלו,
בחור צרפתי בשם פאול אמיל לקוק דה בויסבאודרן
גילה יסוד חדש בדגימות עפרה
וכינה אותו גליום על שם גליה, השם ההסטורי של צרפת.
גליום הוא שלב אחד מאלומיניום על הטבלה המחזורית.
זה אקה-אלומיניום. אז האם התחזיות של מנדלייב היו נכונות?
המשקל האטומי של גליום הוא 69.72.
סנטימטר מעוקב שלו שוקל 5.9 גרם.
הוא מתכת מוצקה בטמפרטורת החדר,
אבל הוא נמס בטמפרטורה חסרת ערך של 30 מעלות צלזיוס,
85 מעלות פרנהייט.
הוא נמס בפה שלכם וביד.
לא רק שמנדלייב צדק לגמרי בנוגע לגליום,
הוא צפה יסודות אחרים שלא היו ידועים באותו הזמן:
סקנדיום, גרמניום, רניום.
היסוד שלו קרא אקה-מגנזיום נקרא עכשיו טכנטיום.
טכנטיום הוא כה נדיר שאי אפשר היה לבודד אותו
עד שהוא סונתז בציקלוטרון ב1937,
כמעט 70 שנה אחרי שדמטרי חזה את הקיום שלו,
30 שנה לאחר מותו.
דמטרי מת בלי פרס נובל ב 1907,
אבל הוא קיבל כבוד יחודי בהרבה לבסוף.
ב1955, מדענים באוניברסיטת ברקלי יצרו בהצלחה
17 אטומים של יסוד לא מוכר עד אז.
היסוד הזה מילא את המקום הריק ה101 בטבלה המחזורית.
ונקרא רישמית מנדליביום ב1963.
היו מעבר ל800 זוכי נובל,
אבל רק ל15 מדענים יש יסוד על שמם.
אז בפעם הבאה שאתם מביטים בטבלה המחזורית,
בין אם היא על קיר בכיתת אוניברסיטה
או על כוס קפה של 5 דולר,
דמיטרי מנדלייב, הארכיטקט של הטבלה המחזורית,
יצפה בכם חזרה.