"אז אמא שרה כל יום, כל יום?"

"כל יום ויום".

"וגם אבא שלנו שר?"

"כן, גם אבא שר . אל תתקרב אליו כל כך שלא תתחמם"

"איך נראיתי כשנולדתי?"

"לא היו לך תלתלים," "אני יודע את זה"

"היית נראה ככה!" "היה לי שיער!" "לא מספיק לדבר עליו"

"והיא קראה לי קיילב, כי קיילב פירושו אמיץ".

"אני הייתי קוראת לך 'עושה צרות'!"

"ולפני שהיא מתה אמא מסרה אותי לך בשמיכה הצהובה ואמרה.."

"ואמרה".. "ואמא אמרה: איזה יפה הוא, לא אנה?

" ואני באמת הייתי... הסוף!"

"זה הסוף שלך של הסיפור, קיילב.

מה אני שחשבתי כשנולדת
היה שאתה ביתי ופשוט והיה לך בכי נורא ומיילל"

"וזו הייתה אשמתי אמא מתה למחרת בבוקר?"

"מעולם לא חשבתי זאת, קיילב. אף פעם.

שכחתי להגיד לה לילה טוב, זה כל מה שאני יכולה לחשוב עליו."

"אבא כבר לא שר יותר."

את זוכרת את השירים של אמא אנה?" "

"בערך, חלק מהם"

"אולי אם היית יכולה לזכור את השירים שלה אני אוכל לזכור אותה גם

"יופי של ריח של קפה אני מריח!"

"זה ריח של השיער שלי אבא!"

"תפסתי לטאה היום אבא ושמרתי אותו בכיס שלי"

"הוא עדיין בכיס שלך?"

"שמתי אותו בגינת הירק כדי שתוכל לאכול את כל החרקים",

"רעיון טוב."

"קיילב"

אלוהים תודה על כל האוכל, ועל הלטאה.

"לפני זמן מה פרסמתי מודעה בעיתון,

מודעה?

בשביל מה?

"מישהו שיעזור לנו, "

"עקרת בית נוספת?"

"לא כמו קלי, היא נוחרת,"

"לא. לא, בשביל עקרת בית,

אז,

"שקט"

"בשביל למצוא אישה,"

"אתה מתכוון, אמא,

גם לזה"

"היתה לנו אמא"

דרושה אישה טובה לחלוק חיים עם האלמן ושני ילדיו הקטנים

כדי לעשות שינוי, אין צורך בתמונה."

הו, אבא

"קיבלתי תשובה:

מר יעקב היקר, אני שרה וויטון ממיין,

אני עונה על המודעה שלך,

אני גרה עם אח גדול, וויליאם, שעומד להתחתן.

תמיד אהבתי לגור ליד הים, אבל כרגע אני מרגישה שמעבר דירה הוא הכרחי,

והאמת היא שהים הוא הכי רחוק מזרחה שאני יכולה ללכת.

הבחירה שלי, כפי שאתם רואים, מוגבלת אין לראות זאת כעלבון.

אני חזקה, עובדת קשה ומוכנה לטייל,

אבל אני לא עדינה.

אם עדיין תרצה לכתוב, אתעניין בילדיך ובמקום מגורייך. ואתה.

בנאמנות, שרה אליזבת וויטון.

נ.ב. האם יש לך דעות על חתולים?"

יש לי חתול

"אבא,

כן?

"תשאלי אותה כמה דברים."

"לילדים קוראים קיילב ואנה. קיילב הוא הצעיר ביותר, רק בן שש.

צעיר מדי לכתוב מכתב ארוך.

הוא ביקש ממני לשלוח לך את טביעת הרגל של הכלב שלו. ניק

הוא שאל אם תוכלי לגור בבית, עם חדרים קטנים. הוא רצה שאספר לך שהוא יודע לעצור את נשימתו."

שהוא עוצר את נשימתו כבר הרבה זמן".

"שרה, את לא צריכה ללכת,

את טועה וויל. אני כן

יש לי הרבה מקום בבית. מג רוצה שתגורי איתנו.

שום דבר לא צריך להשתנות,

"דברים משתנים אם תיתן להם, "

"אבל את שייכת לכאן."

"אם לא אלך עכשיו, לעולם לא אדע איך זה לחיות חיים משלי,

, אבל שרה

"זו ההזדמנות שלי, וויל