"אז אמא שרה כל יום, כל יום?" "כל יום ויום". "וגם אבא שלנו שר?" "כן, גם אבא שר . אל תתקרב אליו כל כך שלא תתחמם" "איך נראיתי כשנולדתי?" "לא היו לך תלתלים," "אני יודע את זה" "היית נראה ככה!" "היה לי שיער!" "לא מספיק לדבר עליו" "והיא קראה לי קיילב, כי קיילב פירושו אמיץ". "אני הייתי קוראת לך 'עושה צרות'!" "ולפני שהיא מתה אמא מסרה אותי לך בשמיכה הצהובה ואמרה.." "ואמרה".. "ואמא אמרה: איזה יפה הוא, לא אנה? " ואני באמת הייתי... הסוף!" "זה הסוף שלך של הסיפור, קיילב. מה אני שחשבתי כשנולדת היה שאתה ביתי ופשוט והיה לך בכי נורא ומיילל" "וזו הייתה אשמתי אמא מתה למחרת בבוקר?" "מעולם לא חשבתי זאת, קיילב. אף פעם. שכחתי להגיד לה לילה טוב, זה כל מה שאני יכולה לחשוב עליו." "אבא כבר לא שר יותר." "אולי אם היית יכולה לזכור את השירים שלה אני אוכל לזכור אותה גם "יופי של ריח של קפה אני מריח!" "זה ריח של השיער שלי אבא!" "תפסתי לטאה היום אבא ושמרתי אותו בכיס שלי" "הוא עדיין בכיס שלך?" "שמתי אותו בגינת הירק כדי שתוכל לאכול את כל החרקים", "רעיון טוב." "קיילב" אלוהים תודה על כל האוכל, ועל הלטאה. "לפני זמן מה פרסמתי מודעה בעיתון, מודעה? בשביל מה? "מישהו שיעזור לנו, " "עקרת בית נוספת?" "לא כמו קלי, היא נוחרת," "לא. לא, בשביל עקרת בית, אז, "שקט" "בשביל למצוא אישה," "אתה מתכוון, אמא, גם לזה" "היתה לנו אמא" דרושה אישה טובה לחלוק חיים עם האלמן ושני ילדיו הקטנים כדי לעשות שינוי, אין צורך בתמונה." הו, אבא "קיבלתי תשובה: מר יעקב היקר, אני שרה וויטון ממיין, אני עונה על המודעה שלך, אני גרה עם אח גדול, וויליאם, שעומד להתחתן. תמיד אהבתי לגור ליד הים, אבל כרגע אני מרגישה שמעבר דירה הוא הכרחי, והאמת היא שהים הוא הכי רחוק מזרחה שאני יכולה ללכת. הבחירה שלי, כפי שאתם רואים, מוגבלת אין לראות זאת כעלבון. אני חזקה, עובדת קשה ומוכנה לטייל, אבל אני לא עדינה. אם עדיין תרצה לכתוב, אתעניין בילדיך ובמקום מגורייך. ואתה. בנאמנות, שרה אליזבת וויטון. נ.ב. האם יש לך דעות על חתולים?" יש לי חתול "אבא, כן? "תשאלי אותה כמה דברים." "לילדים קוראים קיילב ואנה. קיילב הוא הצעיר ביותר, רק בן שש. צעיר מדי לכתוב מכתב ארוך. הוא ביקש ממני לשלוח לך את טביעת הרגל של הכלב שלו. ניק הוא שאל אם תוכלי לגור בבית, עם חדרים קטנים. הוא רצה שאספר לך שהוא יודע לעצור את נשימתו." שהוא עוצר את נשימתו כבר הרבה זמן". "שרה, את לא צריכה ללכת, את טועה וויל. אני כן יש לי הרבה מקום בבית. מג רוצה שתגורי איתנו. שום דבר לא צריך להשתנות, "דברים משתנים אם תיתן להם, " "אבל את שייכת לכאן." "אם לא אלך עכשיו, לעולם לא אדע איך זה לחיות חיים משלי, , אבל שרה "זו ההזדמנות שלי, וויל ""ג'ייקוב. עבר כל כך הרבה זמן נשברת ג'ק סוף סוף פחות או יותר הוא אוהב את ג'ק. לא משנה כמה רע הוא מתנהג את נראית עייפה אנה, תישארי לארוחת ערב. תוכלי? יש לי עוף שנשאר, ביסקוויטים ופאי מצאנו כמה גורי ארנבים רוצים לראות?" כן! כמה יש? אז.. את נראית בסדר גמור". "גדולה, ג'ייקוב, אני נראית גדולה.." "מה איתך ג'ייקוב? משהו חדש?" "קדימה אנה לכי עם האחרים". "יעקב משהו לא בסדר?" "קיבלתי תשובה למודעה שלי. אישה במיין. " "היא מעוניינת ?" "היא באה." "סלח לי ג'ייקוב אתה מוכן למה שזה הולך להיות? " עדיף שאתחיל להכין ארוחת ערב"... "אנה היקרה הצבעים האהובים עליי הם צבעי הים: כחול, אפור, וירוק. תלוי במזג האוויר. אחי וויליאם הוא דייג והוא אומר לי שכשהוא באמצע ים עטוף ערפל המים הם צבע שאין לו שם . הוא דג דגי פלונדר, וברק ים, דגים כחולים. לפעמים הוא רואה לווייתנים. "אנה?" "יש לך דברים יפים. מסביבך" "גם לאמא שלך היו דברים יפים" גם כן, את זוכרת? "קצת. אני זוכרת פמוטים על השולחן, ציור של ציפור שחורה, שמיכת טלאים, אמא הכינה כוכבים צבעוניים... אבא שם אותם בצד, " "אני יודעת." אמא שלך הכינה לי את זה מזמן כשהיית ילדה קטנה, לפני קיילב". איכשהו השאל הזה גורם לה להרגיש פחות בודדה..." "היא לא תישאר, מגי, אני יודעת שהיא לא תישאר, אני לא רוצה שהיא תבוא". "אנה. אני באתי להיות אשתו של מתיו, אמא של רוס וויולט, שכהם איבדו את אמם, ואני נשארתי". "מה אם היא לא כמוך?" "אבא שלך לא יעשה כלום, מה שלא מתאים לך." "מה אם הוא לא יודע מה נכון לנו?" "אולי אני יכולה להשיג מפוחית, אני יכול לשאת את זה איתי לכל מקום שאני הולך זה יהיה כמו מוזיקה קטנה בכיס שלי", "קיילב, אנה, הגיע הזמן ללכת" "תודה לשניכם," "חכה ג'ייקוב" "לאנה". "אין צורך בזה, מגי", "תן לה לשמור את זה, בבקשה!" "תודה מגי" "תקראי שוב את המכתב שלי, אנה! אמרת שתקראי" "כבר שיננת אותו בעל פה" "פשוט תקראי את זה" "קיילב היקר, קוראים לחתולה שלי סיל כי היא אפורה כמו החתולה שמגיעה מהחוף של מיין היא שמחה לקבל את ברכותיו של ניקסון. היא אוהבת כלבים ברוב הזמן. היא אומרת שטביעת הרגל שלו גדולה בהרבה משלה. היא מוסרת את שלה בתמורה." "אבא תראה" "כן, אני יכולה להדליק אש בלילה ואני לא יודע אם אני נוחרת, סיל, אף פעם לא גילתה לי" "תודה. קרא שוב את המכתב שלך אבא!" "יעקב היקר, אני אבוא ברכבת, אני אלבש כובע צהוב, אני אשאר לחודש כדי לראות אם אני יכול לעשות שינוי, שלך בנאמנות, שרה נ.ב. אני פשוטה וגבוהה." "היא באמת מגיעה". "זה לא אומר שהיא תישאר" מה כתוב שם למטה? "תגיד להם שאני שרה" "תגיד להם שאני שרה" "אנה למה היית צריך לבקש ממנה שתבוא? אנחנו לא צריכים אישה זרה" "את וקיילב צריכים מישהו" "אנחנו לא! אנחנו מסתדרים לבד. היא לא תהיה אמא שלי. "היא יכולה להיות אמא לקיילב אבל לא לי". "אנה," "זה לא אומר שנשכח את אמא". "אני כל כך מפחדת, אבא לפעמים אני לא יכולה להיזכר איך היא נראתה.... לך אבא, אתה תאחר " "לא אלך עד שאת בסדר. רק אחי שתחייכי" "גבירתי?" כרטיס בכיוון אחד בבקשה לקמדן, מיין. "בואו נראה, קמדן מיין" "הנה זה". "תודה" "שרה, שרה וויטון?" "מר וויטינג?" "האם המטען שלך בחוץ?" "כן". "אני ג'ייקוב". "כן". "החתולה?" "כן. לא! תודה, אני אקח אותה" "זה המטען שלי" "הנה לך" "צהריים טובים, ג'ייקוב" "זה הכובע שלי?" "אין לנו הרבה אנשים חדשים כאן, לא הרבה מבקרים". "אני מבינה.." "הפנים שלי נקיות? האם הפנים שלי יכולות להיות נקיות מדי? "לא, הפנים שלך לא נקיות מדי." "מה אם היא תחשוב שאני רועש מידי?." "אתה באמת רועש מידי." "שרה אוהבת את הים. אין לנו ים מה אם היא לא תאהב את הבית שלנו? אמרתי לה שהוא קטן, אולי לא הייתי צריכה להגיד לה את זה." "שקט קיילב, שקט" "היא תהיה נחמדה? כמו מגי?" "אני לא יודעת. חכה, פשוט חכה" "כמה רחוקה מיין? "אתה יודע כמה רחוקה! תעזוב אותי בשקט כבר קיילב!" "האם היא תאהב אותנו? כמובן, היא תאהב אותנו! אנחנו נחמדים." "זה שישה מייל מהעיר לבית. יש אומרים שהמרחבים כאן גורמים להם לעצבנות. "אני רגילה לים הפתוח." "איך היתה הרכבת?" "בסדר, נוחה מספיק." "איפה הילדים?" "בבית" "חשבתי ששנינו צריכים, זה יהיה.... יותר פשוט, נוכל לדבר. אנה ביישנית לגבי זה, אבל קיילב אוהב את. המכתבים... אשתי נפטרה לפני שש שנים זה היה קשה לי אני מקווה שאת, האני מקווה שלא תצפי... "זה בסדר מר וויטונג, לא באתי עבור אהבה..." "מה שאמרתי זה שאני מקווה שלא תצפי שהבית יהיה במצב של סדר מושלם.. לא ביקשתי אהבה". "אנה!! אני רואה כובע צהוב"... "ניק". "הבאת קצת ים? "משהו מהים. ואותי. ואת סיל גם" "חתולה תהיה טובה באסם, לעכברים." "היא תהיה טובה בבית גם כן" "הבאתי לך את זה, קיילב. איפה שאני גרה- השחפים עפים גבוה וזורקים קונכיות על הסלעים למטה. כשהקונכייה שבורה הם אוכלים את מה שבפנים" "זה מאוד חכם". "ואנה זה בשבילך- אבן ים. הים שוטף שוב ושוב וסביבו מגלגל אותו עד שהוא עגול מושלם". "זה גם כן מאוד חכם" "לא תודה. "קיילב. קיילב פירושו: נועז. אתה נועז?" "כן מאוד." " מתי נשיר? אני אוהב לשיר. "גם אני. בקרוב "היא לא נוחרת" "קיילב, אנה, תורניות!" "סיל אוהבת להיות פה, אבא" "סיל שמחה פה שרה!" "קיילב די להוט." "אני יודעת". "מי הכין את הקפה?" "אנה. היא מנסה ללמוד את זה. "היא לא שותה אותו נכון?" "אחרי זה אני אכין את הקפה ואני אקום מוקדם יותר" "אין צורך, את אורחת שלנו. לחודש" תרצי לראות את החיות? האסם?" "האם נוכל ללכת מעט קודם?" "יש פה הרבה רוח" . אין יותר מדי עצים כדי להגן עלינו מזה. קתרין אף פעם לא אהבה את הרוח היא אמרה שהרוח השמיעה צליל עצוב בלילה, כאילו היא מחפשת משהו ולא מוצאת.." "יש כאן תירס, קוצרים בקרוב" "תצטרך ללמד אותי" "לא, זה לא בשבילך" "אני מקווה שאתה לא תחשוב עליי כעל סתם אורחת, ג'ייקוב, עבדתי כל חיי." "בסדר. אבל יש דברים מסוימים ש..." "אני רגילה לקפל שרוולים ולעבוד לצד אחי. לעשות כל מה שצריך לעשות".. "אני רגיל שדברים נעשים בצורה מסוימת ". "ואני לא רגילה שאומרים לי מה לעשות" "אני רואה זאת. הדרכים שלנו שונות". "דרכים יכולות להשתנות." "את עקשנית". "ואתה לא?" "הם נהיים חברים, אנה, הם נהיים חברים" "הם לא". "הם לא?" "שרה", "אני חושבת ששרה היא לא מה שאבא חשב שהיא תהיה" "אבא חשב שהיא תהיה כמו אמא. אמא עשתה כל דבר שאבא רצה" "אה." " הנה אחד האוצרות שלי- סרטן" "זה קיפוד ים. אתה יכול לגעת בו " "הנה צדפה. דוגמה יפה. " אנה יש צדפת תער בשידה שלי, תביא לי אותה?" "הנה צדפה, קונכייה" "מה זו הגדולה?" "אה זו קונכייה. מישהו נתן לי. " "עכשיו אם תחזיק אותה לאוזן אתה יכול לשמוע את הים" "אבא תקשיב אתה יכול לשמוע..." "אז זה הים" "אנה תקשיבי" "לפחות שרה יכולה לשמוע את הים" "ערב טוב, ג'ס" "ג'ייקוב". "מתיו אומר שאולי תצטרך עזרה מאוחר יותר עם הקציר. אני מחפש עבודה" "כן, לקציר. אוכל להשתמש בך ובסוסים שלך?" "זו שרה וויטון, היא חברה ממיין" "ג'ס סטרנס- שרה" "הייתי במיין". "באמת ?" "פורטלנד. זה היה יפה הספינות והמים רחובות מרוצפים באבנים". "אתה בטוחה שאת צריכה לעבוד כאן עכשיו אולי לתקן גדרות אני יכולה לישון באסם גדרות אולי? אני יכולה לישון באסם גדרות, בהמשך אולי. לא עכשיו ג'ס, אני צריכה ללכת לטופיקה בשביל עמודים וחוטים "טוב, אם כן. אני אראה אותך בפיקניק? "ובכן.. אני לא יודע" "אבא לוקח את שרה לפיקניק" "אז אראה אותך שם" "נדבר על מיין" "ערב טוב חברים" "זה בכנסיה, הפקניק. קובעים את הקציר. משכירים פועלים יש אוכל, מוזיקה." "וריקודים... אבא אף פעם לא רוקד" "כולם רוקדים" "לא אני, אני לא יודע לרקוד" "אם כך, אני אלמד אותך." שיםאת היד כאן. הנה מוכן? אחת שתיים שלוש אחת שתיים שלוש אחת שתיים אחת אולי לא נוכל רק ארבעתנו , לעשות לנו נשף ריקודים משלנו כאן . הרחק מכולם לאן את הולכת? לקטוף פרחים אני אתלה כמה מהם הפוכים לייבוש כדי שהם ישמרו על צבעם. יהיו לנו פרחים כל החורף "שרה אמרה חורף זה אומר שהיא תישאר... נהדר אני אבוא גם" עצור "את מתגעגעת לים הרבה שרה?" "כן. אני כן" "האדמה כאן מתגלגלת קצת כמו הים"