האם חוויתם פעם רגע בחיים
שהיה כל כך כואב ומבלבל
שכל מה שרציתם לעשות
היה ללמוד כמה שאתם יכולים כדי להכניס בזה הגיון?
כשאני הייתי בן 13, חבר משפחה קרוב
שהיה כמו דוד בשבילי
נפטר מסרטן הלבלב.
כשהמחלה מכה כל כך קרוב לבית,
ידעתי שאני צריך ללמוד יותר,
אז ניגשתי לאינטרנט כדי למצוא תשובות.
דרך האינטרנט, מצאתי מגוון סטטיסטיקות
על סרטן הלבלב,
ומה שמצאתי הדהים אותי.
יותר מ-85% ממקרי סרטן הלבלב
מאובחנים מאוחר,
כשלחולה יש פחות מ-2% סיכויי הישרדות.
למה אנחנו כל כך גרועים בגילוי של סרטן הלבלב?
הסיבה? הרפואה המודרנית של היום
משתמשת בטכניקה בת 60 שנה.
זה מבוגר יותר מאבא שלי.
(צחוק)
אבל גם, הבדיקה יקרה מאוד,
יותר מ-800 דולר לבדיקה,
והיא לא מדוייקת בצורה מזעזעת,
כאשר היא מפספסת 30% ממקרי סרטן הלבלב.
הרופא שלך יצטרך ממש לחשוד
שיש לך את הסרטן הזה על מנת לתת לך את הבדיקה הזו.
אחרי שלמדתי את זה, ידעתי שחייבת להיות דרך טובה יותר.
אז הגדרתי קריטריון מדעי
לאיך בדיקה צריכה להיראות
על מנת לאבחן באופן יעיל את סרטן הלבלב.
הבדיקה תצטרך להיות לא יקרה, מהירה,
פשוטה, רגישה,סלקטיבית,
וכמה שפחות חודרנית.
עכשיו, יש סיבה למה הבדיקה הזו
לא עודכנה מעל לשישה עשורים,
וזה מכיוון שכשאנחנו מסתכלים על סרטן הלבלב,
אז אנחנו מסתכלים על זרם הדם,
שהוא כבר מלא בהמון המון חלבונים,
ואתה מחפש אחרי שינוי זעיר
בכמות מזערית של חלבון,
חלבון אחד בלבד.
זה כמעט בלתי אפשרי.
למרות זאת, לא נרתעתי עקב אופטימיות הנעורים שלי --
(מחיאות כפיים) --
נכנסתי לאינטרנט, לשני חבריו הטובים ביותר של מתבגר,
גוגל וויקיפדיה.
קיבלתי את כל מה שאני צריך לשיעורי הבית משני המקורות האלו.
ומה שמצאתי היה מאמר
שרשם מאגר מידע של יותר מ-8,000 חלבונים שונים
שנמצאים בדם כשאדם חולה בסרטן הלבלב.
אז החלטתי לצאת ולהפוך את זה למשימה שלי
לעבור על כל החלבונים האלו ולראות מי מהם
יכול להוות סמן ביולוגי לסרטן הלבלב.
וכדי להפוך את זה לקצת יותר קל לעצמי,
החלטתי לבנות אמת מידה מדעית. והנה היא.
קודם כל, החלבון צריך להימצא
בכל סוגי סרטן הלבלב, ברמות גבוהות בזרם הדם,
בשלבים המוקדמים ביותר, אבל רק בסרטן.
אז חקרתי וחפרתי במשימה הענקית הזו,
ובסופו של דבר, בנסיון ה-4000,
כשאני קרוב לאובדן השפיות,
אני מצאתי את החלבון.
והשם של החלבון שמצאתי
היה מזותלין (mesothelin)
וזה חלבון מאוד פשוט ורגיל,
אלא אם כן,כמובן, יש לך סרטן הלבלב,
סרטן הרחם, או סרטן הריאות,
אז הוא נמצא ברמות מאוד גבוהות בדם.
אבל הכי חשוב הוא
שהחלבון נמצא בשלבים המוקדמים ביותר של המחלה,
כשלמישהו יש קרוב ל-100% סיכויי הישרדות.
.
אז עכשיו כשמצאתי חלבון אמין שאני יכול לגלות,
התמקדתי בזיהוי החלבון,
ודרכו - זיהוי סרטן הלבלב.
עכשיו, פריצת הדרך שלי באה במקום מאוד לא סביר,
אולי המקום הכי לא סביר להמצאה חדשנית:
שיעור ביולוגיה בתיכון,
ההיפך המושלם מחדשנות.
(צחוק)(מחיאות כפיים)
הגנבתי פנימה מאמר על דברים שנקראים
ננו-צינוריות פחמן, צינור ארוך וצר של פחמן,
בעובי של אטום
ואחד חלקי 50,000 מהקוטר של שערה.
ולמרות הגודל הכל כך קטן שלהם,
יש להם תכונות מדהימות.
הם מעין גיבורי העל של מדע החומרים.
ובזמן שאני קראתי את המאמר הזה בסתר
מתחת לשולחן בשיעור ביולוגיה,
היינו אמורים לשים לב
לסוג אחר של מולקולות מגניבות שנקראות - נוגדנים.
הם די מגניבים כי הם מגיבים
רק עם חלבון אחד ספציפי,
אבל הם הרבה פחות מעניינים מננו-צינוריות פחמן.
אז ישבתי בשיעור,
ופתאום זה היכה בי:
אני יכול לשלב את מה שאני קראתי עליו,
ננו-צינוריות פחמן,
עם מה שאני הייתי אמור לחשוב עליו, נוגדנים.
בעקרון, אני יכול לארוג כמה נוגדנים כאלה
לתוך רשת של ננו-צינוריות פחמניות
באופן שבו תהיה רשת
שתגיב רק עם חלבון מסוים,
אבל בנוסף, עקב התכונות של הנוגדנים האלו,
היא תשנה את המאפיינים החשמליים שלה
על פי הכמות הנוכחית של החלבון.
עם זאת, יש בעיה.
רשתות של ננו-צינוריות פחמן הן שבריריות מאוד,
ומכיוון שהן כל כך עדינות, הן צריכות תמיכה.
וזו הסיבה שבחרתי להשתמש בנייר.
להכין גלאי לסרטן מנייר
זה פשוט בערך כמו להכין עוגיות שוקולד צ'יפס,
שאני אוהב.
מתחילים עם קצת מים, שופכים קצת ננו-צינוריות,
מוסיפים נוגדנים, מערבבים את הכל,
לוקחים נייר, טובלים אותו, מייבשים אותו,
ואתה יכול לגלות סרטן.
(מחיאות כפיים)
ואז, פתאום, מחשבה עלתה
שפגמה קצת בתוכנית המדהימה הזו.
אני לא ממש יכול לעשות מחקר על סרטן
על הדלפק שבמטבח שלי.
אימא שלי לא ממש תהיה מרוצה.
אז החלטתי ללכת על מעבדה.
אז בניתי תקציב, רשימת חומרים,
ציר זמן, ותהליך,
ושלחתי באימייל ל-200 פרופסורים שונים
באוניברסיטת ג'ונס הופקינס
ובמכון הלאומי לבריאות,
בעיקרון, לכל אחד שהיה קשור לחקר סרטן הלבלב.
ישבתי וחיכיתי לאימיילים עם התשובות החיוביות שיתחילו לזרום,
שיגידו - "אתה גאון!"
"אתה הולך להציל את כולנו"
ו - (צחוק)
אז המציאות תפסה
ובמשך חודש
קיבלתי 199 דחיות מתוך 200 האימיילים ששלחתי.
פרופסור אחד אפילו עבר על כל ההליך שלי,
ובאופן קפדני, אני לא ממש בטוח מאיפה היה לו את הזמן,
עבר על ההליך וציין למה כל שלב וכל צעד
היו הטעות הכי גדולה שאני יכול לעשות.
כמובן שלפרופסורים לא הייתה
דעה כל כך טובה על העבודה שלי כמו שלי הייתה.
למרות זאת, היתה נקודת אור.
פרופסור אחד אמר - "אולי אני אוכל לעזור לך, ילד."
אז הלכתי בכיוון הזה.
(צחוק)
כי אי אפשר לסרב לילד.
3 חודשים מאוחר יותר,
סוף סוף קבעתי דדליין עם האיש הזה,
והגעתי למעבדה שלו,
התרגשתי מאוד ואז ישבתי,
התחלתי לפתוח את הפה ולדבר,
וחמש שניות אחר כך הוא קורא לדוקטור נוסף.
דוקטורים התחילו להיכנס לחדר,
וכולם התחילו לזרוק לעברי שאלות,
ולקראת הסוף התחלתי להרגיש כאילו אני במכונית של ליצנים.
היו שם 20 דוקטורים בנוסף אליי ולפרופסור
מצטופפים בתוך משרד קטן
כשהם לא מפסיקים לזרוק לעברי שאלות,
בניסיון להפריך את ההליך שלי.
כמה לא אופייני זה? אני מתכוון, פששש.
(צחוק)
למרות זאת, כשנכנסתי לתוך החקירה הזו,
עניתי על כל השאלות שלהם,
וניחשתי חלק לא קטן מהם אבל עניתי נכון,
ובסופו של דבר השגתי את חלל המעבדה שאני צריך.
אבל זמן קצר לאחר מכן אני גיליתי
שההליך הגאוני שלי
הכיל משהו כמו מיליון חורים,
ובמשך שבעת החודשים הבאים
מילאתי באופן קפדני את כל אחד ואחד מהחורים הללו.
התוצאה? גלאי נייר קטן אחד
שעולה 3 סנט ולוקח להריץ אותו כ-3 דקות.
זה הופך את זה לפי 168 מהיר יותר,
יותר מ-26,000 פעם זול יותר,
ופי 400 רגיש יותר
מהשיטה העכשווית לגילוי סרטן הלבלב.
(מחיאות כפיים)
אבל אחד הדברים הטובים ביותר בגלאי
הוא שיש לו קרוב ל-100% דיוק,
ויכול לגלות את הסרטן בשלבים המוקדמים ביותר
כשלבן אדם יש קרוב ל-100% סיכויי הישרדות.
כך שב-2-5 השנים הקרובות
לגלאי הזה יש את הפוטנציאל להעלות את אחוזי ההישרדות מסרטן הלבלב
מ- 5.5% עגום
לקרוב ל-100%,
והוא יעשה זאת גם לסרטן הרחם וסרטן הריאות.
אבל זה לא ייגמר שם.
על ידי החלפת הנוגדן,
אפשר יהיה לבדוק חלבון אחר,
כלומר, מחלה אחרת,
ובפוטנציה - כל מחלה ברחבי העולם.
כך שמרחב הגילוי הוא ממחלות לב
למלריה, HIV, איידס,
כמו גם צורות אחרות של סרטן -- כל דבר.
כך שבתקווה רבה, יום אחד
לכולנו יהיה את הדוד הנוסף,
האימא, האח, אחות,
יוכל להיות לנו את חבר המשפחה שאנחנו אוהבים,
ושהלבבות שלנו ייפטרו מהמעמסה של מחלה
שמגיע מסרטן הלבלב, סרטן הרחם וסרטן הריאות,
ואולי כל מחלה,
שדרך האינטרנט הכל אפשרי.
אפשר לשתף תיאוריות,
ואתה לא חייב להיות פרופסור
עם תארים מרובים כדי שהרעיונות שלך יוערכו.
זה מקום נייטרלי,
שבו איך שאתה נראה, הגיל שלך, והמין שלך,
הם לא משנים.
רק הרעיונות שלך נחשבים.
בשבילי, הכל קשור בהסתכלות על האינטרנט
באופן חדש לגמרי
וההבנה שיש בו כל כך הרבה מעבר
ללשלוח תמונות עם פרצוף ברווז אונליין.
אפשר לשנות את העולם.
כך שאם בן 15
שאפילו לא ידע מה זה לבלב
יכול למצוא דרך חדשה לגילוי סרטן הלבלב
רק תנסו לדמיין מה אתם יכולים לעשות.
תודה רבה.
(מחיאות כפיים)