אתם יודעים מה הסוד הכי גדול בהסטוריה?

זה שאפשר לשנות את ההסטוריה.

וכן, כן, אני יודע,

כולם אומרים שאי אפשר לשנות את ההסטוריה,

אבל אפשר.

והיום אנחנו נדבר על

איך ההסטוריה היא לא רק משהו שהולך אחורה,

הסטוריה גם הולכת קדימה.

וכל הדברים הגדולים שלא קרו עדיין,

זו פשוט הסטוריה שמחכה להכתב.

אז איך אתם משנים את ההסטוריה?

אני אספר לכם בכך שאחלוק איתכם

את שלושת הדברים שאני אומר לילדים שלי כל לילה

כשאני משכיב אותם לישון.

זה נכון.

גנבתי את הרעיון מחבר שלי

שאמר לי מה אביו היה חולק איתו.

כל לילה, כשאני משכיב את ילדי לישון,

אני אומר להם את שלושת הדברים האלה:

תחלמו בגדול,

תעבדו קשה,

ותישארו צנועים.

אז בואו נביט בכל אלה.

ראשית, תחלמו בגדול.

אתם יודעים למי יש את החלומות הכי גדולים וטובים מכולם?

לכם, החברה הצעירים.

אתם יודעים בן כמה מרטין לותר קינג היה

כשהוא נהפך למנהיג

של חרם האוטובוסים הגדול ביותר בהסטוריה?

הוא היה בן 26.

אתם יודעים בת כמה היתה אמיליה ארהרט

כשהיא שברה את השיא העולמי הראשון שלה?

25

אתם יודעים בן כמה היה סטיב ג'ובס

כשהוא הקים את אפל?

21

ואתם יודעים בני כמה היו ג'רי סיגל וג'ו שוסטר

כשהעלו את הרעיון לגיבור העל הכי גדול בכל הזמנים,

הראשון, שהם קראו לו "סופרמן"?

החברה האלה היו בני 17!

שני בני 17 יצרו את סופרמן.

הם לא נראו טוב.

(תראו את התמונה, בסדר?)

הם לא היו פופולריים.

לא היה להם כסף,

אבל הם היו שני חברים טובים עם חלום אחד.

ורק עם הדמיון שלהם,

הם נתנו לעולם את סופרמן.

ואני יודע, ליצור את סופרמן זה חלום גדול של פעם בחיים,

אז אני רוצה לספר לכם על אלכסנדרה סקוט.

שמוכרת כאלכס.

אלכס אובחנה עם סרטן

לפני שהיא היתה אפילו בת שנה,

ואלו היו החיים היחידים שהיא הכירה:

חולי, כימותרפיה, וניתוחים.

כשהיא היתה בת ארבע, אלכס שאלה את הוריה

אם היא תוכל לשים דוכן לימונדה בחצר הקדמית?

היא לא רצתה לקנות משהו לעצמה,

היא רצתה להשתמש בכסף

כדי לתת אותו לרופאים כדי לעזור לילדים אחרים עם סרטן.

אוקיי, ביום אחד דוכן הלימונדה של אלכס הרוויח $2,000!

אבל הנה מה שאני אוהב:

קצת אחרי זה, דוכני לימונדה אחרים התחילו לצוץ,

כולם עם השם של אלכס עליהם.

בסופו של דבר, הם אספו $200.000.

ואז לאלכס היתה מטרה חדשה.

היא אמרה בואו נאסוף $1,000,000.

ב 12 ביוני, 2004,

מאות דוכני לימונדה התחילו להפתח

בכל מדינה בארץ.

אנשים רגילים מוכרים מים וסוכר ולימונים

כדי לעזור לילדים עם סרטן.

כמעט חודשיים מאוחר יותר,

אלכס מתה בזמן שהוריה החזיקו את ידיה.

היא היתה בת 8.

אבל לפני שמתה, אלכס אמרה שהמטרה שלה לשנה הבאה

צריכה להיות $5,000,000.

היום, החלום שלה אסף $45,000,000

והוא עדיין ממשיך!

רעיון אחד, ילדה אחת, חלום אחד גדול.

ואתם יודעים מה היא אמרה?

זה ציטוט ישיר לפני שמתה.

היא אמרה, "או, אנחנו יכולים לעשות את זה!

אם אנשים אחרים יעזרו לי, אני חושבת שאנחנו יכולים לעשות את זה.

אני יודעת שאנחנו יכולים לעשות את זה!"

אתם תחלמו בגדול,

לא איכפת לי בני כמה אתם,

ואל תתנו לאף אחד להגיד לכם אחרת,

אתם תשנו את ההסטוריה.

וזה מוביל אותי לדבר השני שאני אומר לילדים:

תעבדו קשה.

כזה פשוט, כולם יודעים את זה.

תעבדו קשה.

ראיתי את זה באבי

ואבי מת לפני מספר חודשים.

כשגדלתי בברוקלין,

אוקיי, אבי, הוא עבד קשה.

לא היה לו כסף, לא היה לנו כסף כשגדלנו.

הוא עבד כל יום שבת, כל יום ראשון.

ראיתי בעצמי כל סוף שבוע מה היא עבודה קשה.

וראיתי שהעבודה הכי קשה מכולן

היא להיות בר תושיה כשניצבים מול כישלון.

כשהתחלתי לכתוב את הספר הראשון שלי,

הספר הראשון שלי קיבל 24 מכתבי דחיה.

כדי להיות ברור, יש רק 20 מוציאים לאור,

אני קיבלתי 24 מכתבי דחיה, אוקיי?

זה אומר שכמה אנשים כתבו לי פעמיים

כדי לוודא שהבנתי את הנקודה.

אבל עד שכתבתי את הספר התשיעי,

ספר על גיבורים עבור הבן שלי,

לא מצאתי את הסיפור המועדף עלי על עבודה קשה דרך כישלון.

זה היה סיפור שחבר שלי סיפר לי על האחים רייט.

שכל פעם שהאחים רייט יצאו להטיס את המטוס שלהם,

הם היו מביאים יותר חומרים להתרסקויות מרובות.

זה אומר שכל פעם שהם יצאו,

הם ידעו שהם יכשלו.

והם היו מתרסקים ובונים מחדש,

ומתרסקים ובונים מחדש,

ולכן הם המריאו.

אני אוהב את הסיפור הזה.

רציתי שבני ישמע את הסיפור הזה,

רציתי שבתי תשמע את הסיפור הזה,

רציתי שכולם ידעו שאם אתם חולמים בגדול

ואתם עובדים קשה ואתם נלחמים בכשלונות,

אתם תשנו את ההסטוריה

ותעשו מה שאף אחד על הכוכב הזה לא עשה קודם לכן.

וזה מוביל אותי לדבר האחרון שאני אומר להם:

תישארו צנועים.

הנה העניין:

אם אתם ממציאים את המטוס הראשון בעולם,

או סופרמן,

או דוכן לימונדה של מיליוני דולרים,

אתם לא צריכים להיות צנועים.

אתם יכולים לקעקע על פניכם קעקוע שאומר, "אני הכי טוב!"

נכון?

אבל שימו לב כאן:

אף אחד לא אוהב מניאק.

למעשה, העולם צריך פחות אנשים עם פה גדול,

אז תשארו צנועים!

כשתומאס ג'פרסון כתב את הצהרת העצמאות,

אתם יודעים שהוא לא לקח קרדיט על הכתיבה כשהיה חי?

רק כשהוא מת וזה היה בהספד שלו

האמריקאי הממוצע גילה שהוא היה הכותב.

זה צנוע.

אז הנה הסוד הגדול:

חלמו בגדול,

תעבדו קשה,

תישארו צנועים.

"חכה," אתם אומרים, "זה הכל?"

"מה, אתה מספר לי כמה סיפורים ומה?

איך אני משנה את ההסטוריה?"

הנה הסוד:

כל ההסטוריה אי פעם היא

אוסף של סיפורים,

סיפורים מנוגדים,

סיפורים גדולים,

ספורים קטנים,

הסיפורים שלנו.

אז איך אתם יכולים לשנות את ההסטוריה?

כל מה שאתם צריכים לעשות זה לכתוב את הסיפור שלכם.

אוקיי? לא, אני רציני, זה הכל.

אם אנשים חושבים שההסטוריה היא אוסף של עובדות ותאריכים שאתם צריכים לשנן,

זה לא מה שההסטוריה היא בכלל.

היסטוריה היא תהליך בחירה,

והיא בוחרת כל אחד מאיתנו כל יום.

השאלה היחידה היא, האם אתם שומעים את הקריאה?

וזה מוביל אותי לדבר הכי חשוב שאני אספר לכם כאן:

אתם תשנו את ההסטוריה.

חלקכם ישנו אותה בגדול,

וישפיעו על מליוני אנשים.

אחרים יעשו את זה בדרכים יותר אישיות,

יעזרו לקרוב משפחה או למישהו שצריך את זה.

אבל תנו לי להגיד לכם עכשיו,

אחד לא יותר חשוב מהשני.

אם תעזרו לאנשים במסות או אחד אחד,

ככה ההסטוריה משתנה,

כשאתם נוקטים פעולה.

אבל כשאתם מתחילים לכתוב את הסיפור שלכם

ואתם מפחדים, כמו שכולנו בסופו של דבר מרגישים,

אני רוצה שתדעו דבר אחד:

אף אחד לא נולד גיבור.

כל אדם שדיברנו עליו היום,

בין אם הם היו מטיפים בני 26,

או שני בני 17 חנונים,

או ילדה קטנה שהיה לה סרטן,

לכל אחד מהם היו רגעים

שהם פקפקו בעצמם,

כמוכם, כמוני.

היו להם רגעים שהם דאגו לגבי בית ספר

וחברויות

והאם הם יתקבלו על ידי אחרים,

כמוכם, כמוני.

היו להם רגעים שהם דאגו מבדידות וכישלון

והאם הם אי פעם יצליחו,

כמוכם, כמוני.

אבל החלק הכי טוב הוא, אתם לא צריכים להתחיל

דוכן לימונדה של מיליוני דולרים כדי לשנות את העולם,

כל מה שאתם צריכים לעשות זה לעזור לאדם אחד,

להיות נחמדים לאדם אחד, זו התשובה.

זו האמונה המרכזית שלי,

זה בכל סיפור שכרגע סיפרתי לכם.

אני מאמין שאנשים רגילים משנים את העולם.

לא איכפת לי כמה כסף יש לכם,

לא איכפת לי איפה אתם לומדים,

זה הכל שטויות בשבילי.

אני מאמין באנשים רגילים והיכולת שלהם להשפיע על העולם.

אני מאמין באבי,

ובנועזת בת 25 ששמה אמליה,

ובילדה קטנה שמוכרת לימונדה כאילו לא אכפת לה.

וזו הסיבה שאני מאמין בגיבור הראשון שדיברנו עליו היום, סופרמן.

בשבילי, החלק הכי חשוב בסיפור הוא לא סופרמן.

החלק הכי חשוב של הסיפור הוא קלארק קנט.

ואתם רוצים לדעת למה?

מפני שכולנו קלראק קנט.

כולנו יודעים איך זה להיות משעממים ורגילים

ולקוות שנוכל לעשות משהו מדהים מעבר לעצמנו.

אבל הנה החדשות האמתיות:

כולנו יכולים לעשות משהו מדהים עם עצמנו.

יש לי 24 מכתבי דחיה לספר הראשון שלי,

24 אנשים שאמרו לי לוותר,

ואני לא מביט אחורה על החוויה ואומר,

"צדקתי, והם טעו, והא-הא עליהם."

מה שאני מביט אחורה ומבין זה שכל אחת ממכתבי הדחיה האלה

אמרו לי לעבוד קשה יותר, לחלום בגדול ליותר,

וכדאי שתאמינו לזה,

עשו אותי יותר צנוע,

אבל זה גם גרם לי לרצות את זה יותר מכל דבר.

אז מה שזה לא יהיה שאתם חולמים עליו בגדול,

מה שזה לא יהיה שאתם עובדים עליו קשה,

אל תתנו לאף אחד להגיד לכם,

שאתם צעירים מדי

ואל תתנו לאף אחד להגיד לכם לא.

כל סיפור חיים עושה הסטוריה.

וכל חיים הם סיפור.

תודה לכם.