מה בקופסה?
מה שזה לא יהיה זה כנראה די חשוב,
מפני שנסעתי איתה, הזזתי אותה,
מדירה לדירה לדירה.
(צחוק)
(מחיאות כפיים)
נשמע מוכר?
האם ידעתם שלנו האמריקאים
יש יותר מפי שלושה מהמקום
שהיה לנו לפני 50 שנה?
פי שלושה.
אז הייתם חושבים, עם כל המקום העודף הזה,
שיהיה לנו הרבה מקום לכל הדברים שלנו.
לא.
יש תעשייה חדשה בעיר,
של 22 מיליארד דולר, תעשיה של 204 מיליון מטרים רבועים:
והיא אחסון אישי.
אז יש לנו פי שלושה מקום,
אבל נעשנו קונים טובים כל כך
שאנחנו צריכים אפילו יותר מקום.
אז לאן זה מוביל?
הרבה חובות אשראי,
טביעת רגל אקולוגית ענקית,
ואולי לא במקרה,
רמות האושר שלנו לא עלו כבר 50 שנה.
ובכן אני פה כדי להגיד שיש דרך טובה יותר,
ופחות יכול להיות בעצם שווה יותר.
אני מתערב שרובנו חווינו בנקודה מסויימת
את האושר של הפחות:
במכללה -- במעונות,
בנסיעה -- בחדר מלון,
בקמפינג -- עם פחות או יותר כלום,
אולי על סירה.
לא משנה מה זה היה בשבילכם, אני מתערב שבין היתר,
זה נתן לכם תחושת חופש,
קצת יותר זמן.
אז אני עומד להציע
שפחות דברים ופחות מקום
יהיו שווים לטביעת רגל קטנה יותר.
זו למעשה דרך מעולה לחסוך לכם קצת כסף.
וזה יתן לכם יותר נוחות בחיים.
אז התחלתי פרוייקט שנקרא "החיים ערוכים" ב lifeedited.org
כדי לקדם את הדיון הזה
ולמצוא כמה פתרונות מעולים בתחום.
ראשית: מיקור המונים בנושא דירת 40 המ"ר שלי במנהטן
עם השותפים Mutopo ו Jovoto.com.
רציתי את הכל --
משרד ביתי, מקום לסעודה של 10,
חדר לאורחים,
וכל ציוד גלישת העפיפונים שלי.
עם יותר מ300 כניסות מרחבי העולם,
קיבלתי את תיבת התכשיטים האישית שלי.
על ידי קניית חלל שהיה 40 מ"ר
במקום 50,
מייד חסכתי 200 אלף.
חלל קטן יותר ידרוש פחות משאבים --
ויחסוך לי קצת כסף גם שם,
אבל גם ישאיר טביעת רגל קטנה יותר.
ומפני שהוא באמת מתוכנן
סביב מערך ערוך של רכוש -- הדברים האהובים עלי --
ובאמת מעוצב בשבילי,
אני באמת מתרגש להיות שם.
אז איך אפשר לחיות עם מעט?
שלוש גישות עיקריות.
ראשית, צריך לערוך ללא רחמים.
אנחנו צריכים לפנות את עורקי חיינו.
והחולצה ההיא שלא לבשתי שנים?
הגיע הזמן שאפטר ממנה.
צריך לחתוך את המעיק מחיינו,
וצריך ללמוד להקטין את הצריכה.
אנחנו צריכים לחשוב לפני שאנחנו קונים.
לשאול את עצמנו,
"האם זה באמת יעשה אותי יותר מאושר? באמת?"
בהחלט,
אנחנו צריכים לקנות דברים טובים.
אבל אנחנו רוצים דברים שנאהב שנים,
לא סתם דברים.
שנית, המנטרה החדשה שלנו:
קטן זה סקסי.
אנחנו רוצים יעילות בחלל.
אנחנו רוצים דברים שמתוכננים
לצורה בה משתמשים בהם רוב הזמן,
לא למקרים הנדירים.
למה שיהיה לנו תנור עם שש להבות
כשנדיר שאנחנו משתמשים בשלוש?
אז אנחנו רוצים דברים שמקננים,
אנחנו רוצים דברים שניתן לערום, ואנחנו רוצים אותם דיגיטליים.
אפשר לקחת את הניירת,
ספרים, סרטים,
ולגרום להם להעלם -- זה קסם.
ולסיום, אנחנו רוצים חלל ומוצרים רב שימושיים --
כיור משולב בשרותים,
שולחן אוכל שהופך למיטה --
אותו מקום,
שולחן צד קטן
שמתארך ל10 מקומות.
התוכנית הזוכה של חיים ערוכים שמרונדרת פה,
אנחנו משלבים קיר זז עם רהיטים רובוטריקים
כדי לקבל הרבה מהחלל.
תראו את שולחן הקפה --
הוא גדל בגובה וברוחב
ל10 מקומות.
המשרד שלי מתקפל,
מוחבא בקלות.
המיטה שלי פשוט קופצת מהקיר עם שתי אצבעות.
אורחים? מזיזים את הקיר הנייד,
יש כמה מיטות אורחים מתקפלות.
וכמובן, הקולנוע הפרטי שלי.
אז אני לא אומר שכולנו צריכים לחיות
ב40 מטר מרובעים.
אבל תשקלו את היתרונות של חיים ערוכים.
לרדת מ3000 ל2000,
מ1500 ל1000.
רובנו, אולי כולנו,
כאן די שמחים לכמה ימים
עם זוג תיקים,
אולי חלל קטן, חדר מלון.
אז כשאתם הולכים הביתה ואתם נכנסים בדלת הראשית,
קחו שנייה ושאלו את עצמכם,
"האם אני צריך קצת עריכת חיים?
האם זה יתן לי יותר חופש?
אולי קצת יותר זמן?"
מה בקופסה?
זה לא ממש משנה.
אני יודע שאני לא צריך את זה.
מה יש בשלכם?
אולי, רק אולי,
פחות יכול להיות יותר.
אז בואו נפנה מקום
לדברים הטובים.
תודה לכם.
(מחיאות כפיים)