1
00:00:00,960 --> 00:00:03,616
הייתי ילדה בת חמש, 
עם לחיים שמנמנות ועיניים כחולות,

2
00:00:03,640 --> 00:00:06,760
כשהלכתי לראשונה עם משפחתי להפגנה.

3
00:00:07,840 --> 00:00:09,960
אימי הכריחה אותי 
להשאיר את הבובות שלי באוטו.

4
00:00:10,800 --> 00:00:13,896
עמדתי בפינת רחוב בלחות הכבדה של קנזס

5
00:00:13,920 --> 00:00:16,536
מוקפת בכמה עשרות קרובי משפחה,

6
00:00:16,560 --> 00:00:20,380
ידיי הקטנטנות אוחזות 
בשלט שעוד לא ידעתי לקרוא:

7
00:00:20,680 --> 00:00:22,280
"להומואים מגיע למות".

8
00:00:23,120 --> 00:00:24,320
זו הייתה ההתחלה.

9
00:00:25,040 --> 00:00:27,256
ההפגנות שלנו במהרה הפכו לאירוע יומיומי

10
00:00:27,280 --> 00:00:29,216
ולתופעה בינלאומית

11
00:00:29,240 --> 00:00:31,696
וכחברה בכנסייה הבפטיסטית ווסטבורו,

12
00:00:31,720 --> 00:00:34,856
הפכתי למשתתפת קבועה בהפגנות ברחבי ארה"ב.

13
00:00:34,880 --> 00:00:37,216
סופה של הפעילות המחאתית שלי 
נגד הומוסקסואלים,

14
00:00:37,240 --> 00:00:38,656
וסוף חיי כפי שהכרתי אותם,

15
00:00:38,680 --> 00:00:40,336
הגיעו עשרים שנה לאחר מכן,

16
00:00:40,360 --> 00:00:42,856
חלקית בזכות אנשים זרים בטוויטר,

17
00:00:42,880 --> 00:00:46,270
שהראו לי את כוחו של שיח משותף.

18
00:00:47,280 --> 00:00:48,496
אצלנו בבית,

19
00:00:48,520 --> 00:00:51,640
החיים נתפסו כמאבק רוחני אדיר בין הטוב לרע.

20
00:00:52,200 --> 00:00:54,776
הטוב היה הכנסייה שלי וחבריה--

21
00:00:54,800 --> 00:00:56,720
והרע היה כל השאר.

22
00:00:57,880 --> 00:00:59,336
פעולות הכנסייה שלי

23
00:00:59,360 --> 00:01:01,776
גרמו לכך שתמיד היינו נגד העולם,

24
00:01:01,800 --> 00:01:04,599
מה שחיזק את תחושת הזרות שלנו 
באופן יומיומי.

25
00:01:05,640 --> 00:01:08,256
"וּלְהַבְדִּיל [...] בֵין הַטָּמֵא, 
וּבֵין הַטָּהוֹר",

26
00:01:08,280 --> 00:01:09,616
כך כתוב בפסוק.

27
00:01:09,640 --> 00:01:10,976
וכך עשינו.

28
00:01:11,000 --> 00:01:13,136
ממשחקי בייסבול ועד ללוויות צבאיות,

29
00:01:13,160 --> 00:01:16,936
נדדנו ברחבי ארה"ב עם שלטי ניאון ביד

30
00:01:16,960 --> 00:01:19,936
כדי לבשר לאחרים בדיוק עד כמה הם "טמאים",

31
00:01:19,960 --> 00:01:23,020
ובדיוק מדוע הם בדרך לגיהינום.

32
00:01:23,440 --> 00:01:25,800
זה היה מרכז חיינו.

33
00:01:26,400 --> 00:01:30,880
זאת הייתה הדרך היחידה עבורי לעשות טוב
בעולם היושב בחיקו של השטן.

34
00:01:31,360 --> 00:01:33,336
וכמו עשרת אחיי,

35
00:01:33,360 --> 00:01:35,816
האמנתי במה שלימדו אותי בכל ליבי,

36
00:01:35,840 --> 00:01:39,190
ועסקתי בתורתה של הכנסייה 
בקנאות מיוחדת במינה.

37
00:01:40,000 --> 00:01:42,920
בשנת 2009, אותה קנאות הובילה אותי לטוויטר.

38
00:01:43,560 --> 00:01:45,976
בהתחלה, האנשים שנתקלתי בהם שם

39
00:01:46,000 --> 00:01:48,216
היו עוינים בדיוק כפי שציפיתי --

40
00:01:48,240 --> 00:01:50,736
הגרסה הדיגיטלית של ההמון הצורח

41
00:01:50,760 --> 00:01:53,416
שפגשתי בהפגנות מאז שהייתי ילדה.

42
00:01:53,440 --> 00:01:56,286
אבל בתוך אותה התנצחות דיגיטלית,

43
00:01:56,286 --> 00:01:58,256
התפתח דפוס מוזר:

44
00:01:58,280 --> 00:02:02,936
אדם היה מגיע לפרופיל שלי 
עם זעם וזלזול טיפוסיים.

45
00:02:02,960 --> 00:02:06,000
הייתי עונה להם בשילוב מיוחד 
של פסוקים מהתנ"ך,

46
00:02:06,000 --> 00:02:07,710
רפרנסים מהתרבות הפופולרית,

47
00:02:07,710 --> 00:02:08,930
וסמיילים.

48
00:02:09,479 --> 00:02:13,616
הם מן הסתם התבלבלו לרגע --

49
00:02:13,640 --> 00:02:15,520
אבל אז התפתחה שיחה.

50
00:02:16,120 --> 00:02:17,376
והיא הייתה מנומסת,

51
00:02:17,400 --> 00:02:19,720
מלאה בסקרנות אמיתית משני הצדדים:

52
00:02:20,360 --> 00:02:24,120
כיצד האדם השני הגיע 
למסקנות כ"כ הזויות לגבי העולם?

53
00:02:25,120 --> 00:02:27,600
לפעמים השיחה הייתה 
אפילו זולגת לחיים האמיתיים:

54
00:02:28,160 --> 00:02:29,816
אנשים שהתנצחתי איתם בטוויטר

55
00:02:29,840 --> 00:02:32,176
היו באים לבקר אותי בהפגנות

56
00:02:32,200 --> 00:02:34,360
כשהפגנתי בערים שלהם.

57
00:02:34,840 --> 00:02:36,880
אדם בשם דייויד היה אחד מהם.

58
00:02:37,520 --> 00:02:39,960
הוא ניהל בלוג בשם JEWLICIOUS

59
00:02:40,800 --> 00:02:43,896
ולאחר כמה חודשים של ויכוחים 
מכבדים אך נלהטים ברשת,

60
00:02:43,920 --> 00:02:46,320
הוא בא לשוחח איתי בהפגנה בניו אורלינס.

61
00:02:46,920 --> 00:02:50,576
הוא הביא לי קינוח ים תיכוני מירושלים, 
שם הוא גר,

62
00:02:50,600 --> 00:02:52,856
ואני הבאתי לו שוקולד כשר

63
00:02:52,880 --> 00:02:55,916
והחזקתי שלט עליו היה כתוב 
"אלוהים שונא יהודים".

64
00:02:55,916 --> 00:02:57,016
(צחוק)

65
00:02:57,040 --> 00:02:59,096
לא היה שום ספק לגבי עמדותינו,

66
00:02:59,120 --> 00:03:02,280
אבל הגבול שבין "חבר" ל"אויב" החל להיטשטש.

67
00:03:02,800 --> 00:03:05,626
התחלנו לראות אחד את השניה בתור בני אדם,

68
00:03:05,626 --> 00:03:07,890
וזה שינה את הדרך שבה דיברנו אחד לשני.

69
00:03:08,280 --> 00:03:09,496
לקח זמן,

70
00:03:09,520 --> 00:03:12,560
אך השיחות האלה התחילו לזרוע בי ספקות.

71
00:03:13,080 --> 00:03:16,736
חבריי בטוייטר הקדישו זמן 
כדי להבין את דוקטרינות הכנסייה שלי,

72
00:03:16,760 --> 00:03:21,776
ובכך שמו לב לסתירות שפספסתי כל חיי.

73
00:03:22,120 --> 00:03:25,016
מדוע תמכנו בגזר דין מוות להומואים,

74
00:03:25,040 --> 00:03:29,280
כשישו עצמו אמר "מִי מִכֶּם נָקִי מְחֵטְא, 
שֶׁיְּהֵא הוּא רִאשׁוֹן לְהַשְׁלִיךְ אֶבֶן"?

75
00:03:29,280 --> 00:03:31,736
כיצד יכולנו לטעון שאנחנו אוהבים את שכנינו,

76
00:03:31,760 --> 00:03:35,100
ובו זמנית לבקש מאלוהים להשמיד אותם?

77
00:03:35,880 --> 00:03:39,696
האמת היא שהאכפתיות 
שהזרים האלה מהאינטרנט הראו לי

78
00:03:39,720 --> 00:03:41,440
היתה סתירה לכשעצמה --

79
00:03:42,200 --> 00:03:43,936
הוכחה הולכת וגדלה

80
00:03:43,936 --> 00:03:47,490
לכך שהאנשים בצד השני 
לא היו השטנים שנאמר לי שהם.

81
00:03:48,200 --> 00:03:50,200
התובנות האלה שינו לי את החיים.

82
00:03:51,240 --> 00:03:54,496
ברגע שהבנתי שאיננו הפוסקים האוליטימטיביים 
של אמת אלוהית,

83
00:03:54,520 --> 00:03:56,296
אלא בני אדם פגומים,

84
00:03:56,320 --> 00:03:57,880
לא יכולתי להעמיד פנים שכן.

85
00:03:58,440 --> 00:04:00,896
לא יכולתי להצדיק את המעשים שלנו --

86
00:04:00,920 --> 00:04:03,896
במיוחד המנהג האכזרי שלנו להפגין מול לוויות

87
00:04:03,920 --> 00:04:06,260
ולחגוג טרגדיות אנושיות.

88
00:04:07,520 --> 00:04:08,976
אותם שינויים בהשקפת עולמי

89
00:04:09,000 --> 00:04:12,096
הובילו לשחיקה גדולה יותר 
באמון שלי בכנסייה,

90
00:04:12,120 --> 00:04:15,080
ולבסוף גרמו לכך שלא יכולתי להישאר.

91
00:04:16,680 --> 00:04:20,959
למרות אבל ופחד נוראיים, 
עזבתי את ווסטבורו ב-2012.

92
00:04:22,760 --> 00:04:24,656
בימים שמיד לאחר עזיבתי,

93
00:04:24,680 --> 00:04:27,680
הדחף להתחבא היה כמעט משתק.

94
00:04:28,240 --> 00:04:30,576
רציתי להתחבא מהשיפוטיות של משפחתי,

95
00:04:30,600 --> 00:04:32,816
שידעתי שלעולם לא תדבר איתי שוב,

96
00:04:32,840 --> 00:04:35,760
אנשים שמחשבותיהם ודעותיהם היו הכל בשבילי.

97
00:04:36,280 --> 00:04:39,656
ורציתי להתחבא מהעולם 
שדחיתי תקופה כל כך ארוכה,

98
00:04:39,680 --> 00:04:42,416
אנשים שלא הייתה להם שום סיבה 
לתת לי הזדמנות שנייה,

99
00:04:42,440 --> 00:04:44,400
אחרי חיים שלמים של אנטגוניזם.

100
00:04:45,600 --> 00:04:47,176
אבל -- למרבה ההפתעה --

101
00:04:47,200 --> 00:04:48,656
הם כן.

102
00:04:48,680 --> 00:04:52,056
לעולם היה גישה לעבר שלי, 
כי אותו עבר היה בכל פינה ברשת --

103
00:04:52,080 --> 00:04:54,456
אלפי ציוצים ומאות ראיונות,

104
00:04:54,480 --> 00:04:57,976
מערוצים מקומיים 
ועד לתוכניתו של הווארד שטרן --

105
00:04:58,000 --> 00:05:00,600
אבל כה רבים מהם 
קיבלו אותי בזרועות פתוחות בכל זאת.

106
00:05:01,800 --> 00:05:03,896
כתבתי התנצלות על כל הנזק שגרמתי,

107
00:05:03,920 --> 00:05:07,360
אבל ידעתי שהתנצלות 
לעולם לא תוכל למחות את מה שנעשה.

108
00:05:07,960 --> 00:05:10,526
כל מה שיכולתי לעשות 
היה לנסות להתחיל חיים חדשים,

109
00:05:10,526 --> 00:05:13,640
ולעשות את מיטבי כדי לתקן את הנזק.

110
00:05:14,560 --> 00:05:17,116
לאנשים היו את כל הסיבות שבעולם 
להטיל ספק בכנות שלי,

111
00:05:17,116 --> 00:05:18,660
אך רובם לא עשו זאת.

112
00:05:18,880 --> 00:05:20,080
ו--

113
00:05:20,680 --> 00:05:21,896
בהתחשב בהיסטוריה שלי,

114
00:05:21,920 --> 00:05:23,856
זה היה יותר ממה שיכולתי לקוות --

115
00:05:23,880 --> 00:05:26,336
מחילה ויחס סלחני.

116
00:05:26,360 --> 00:05:27,600
זה עדיין מדהים אותי.

117
00:05:28,520 --> 00:05:31,080
את השנה הראשונה ביליתי הרחק מהבית,

118
00:05:32,480 --> 00:05:34,176
בנדודים עם אחותי הקטנה,

119
00:05:34,200 --> 00:05:35,760
שבחרה לעזוב איתי.

120
00:05:36,800 --> 00:05:38,336
צעדנו לעבר תהום,

121
00:05:38,360 --> 00:05:42,056
אך נדהמנו לראות את האור ואת דרכנו,

122
00:05:42,080 --> 00:05:44,680
באותן קהילות בהן פגענו זמן כה רב.

123
00:05:45,600 --> 00:05:46,816
דייויד,

124
00:05:46,840 --> 00:05:48,736
חברי היהודי מטוויטר,

125
00:05:48,760 --> 00:05:52,496
הזמין אותנו לבלות זמן 
עם הקהילה היהודית בלוס-אנג'לס.

126
00:05:52,520 --> 00:05:55,736
ישנו על הספות בביתו של רב חסידי ואשתו

127
00:05:55,760 --> 00:05:56,960
וארבעת ילדיהם --

128
00:05:57,600 --> 00:06:00,416
אותו רבי שהפגנתי נגדו שלוש שנים קודם לכן,

129
00:06:00,440 --> 00:06:02,640
עם השלט "הרבי שלכם זונה."

130
00:06:04,920 --> 00:06:08,856
בילינו שעות ארוכות 
בשיחות על תיאולוגיה, יהדות והחיים,

131
00:06:08,880 --> 00:06:11,096
בזמן ששטפנו כלים במטבח הכשר שלהם,

132
00:06:11,120 --> 00:06:12,840
וחתכנו ירקות לארוחת הערב.

133
00:06:13,600 --> 00:06:15,160
הם התייחסו אלינו כמו למשפחה.

134
00:06:15,640 --> 00:06:17,736
הם לא נטרו לנו טינה,

135
00:06:17,760 --> 00:06:19,600
ושוב נדהמתי.

136
00:06:20,760 --> 00:06:22,456
התקופה הזו היתה סוערת,

137
00:06:22,480 --> 00:06:24,776
אבל דבר שאני חוזרת אליו לעיתים קרובות,

138
00:06:24,800 --> 00:06:27,680
הוא הבנה מפתיעה שהיתה לי אז --

139
00:06:28,520 --> 00:06:32,776
שזו הקלה וזכות להשתחרר מהשיפוטים המחמירים

140
00:06:32,800 --> 00:06:36,720
שאינסטינקטיבית רצו במוחי 
כמעט על כל אדם שפגשתי.

141
00:06:37,680 --> 00:06:40,400
הבנתי שעכשיו אני צריכה ללמוד.

142
00:06:41,040 --> 00:06:42,280
אני צריכה להקשיב.

143
00:06:43,520 --> 00:06:45,656
זה מעסיק אותי מאוד לאחרונה,

144
00:06:45,680 --> 00:06:48,616
כי אני רואה בשיח הציבורי שלנו

145
00:06:48,640 --> 00:06:52,640
את אותם דחפים הרסניים 
ששלטו בכנסייתי הקודמת.

146
00:06:53,560 --> 00:06:57,496
אנחנו חוגגים כיום סובלנות וגיוון 
יותר מבכל תקופה אחרת,

147
00:06:57,520 --> 00:06:59,760
ועדיין אנו נהיים יותר ויותר מפולגים.

148
00:07:00,440 --> 00:07:02,336
אנחנו רוצים דברים טובים --

149
00:07:02,360 --> 00:07:05,976
צדק, שוויון, חופש, כבוד, שגשוג --

150
00:07:06,000 --> 00:07:07,296
אך הדרך בה בחרנו

151
00:07:07,320 --> 00:07:10,440
דומה מאוד לזו ממנה התרחקתי לפני ארבע שנים.

152
00:07:11,360 --> 00:07:14,496
שברנו את העולם ל'אנחנו' ו'הם',

153
00:07:14,520 --> 00:07:16,576
ואנו מגיחים מחוץ לבונקרים שלנו

154
00:07:16,600 --> 00:07:18,840
רק כדי לזרוק רימוני מלל על המחנה השני.

155
00:07:19,840 --> 00:07:23,536
אנחנו פוסלים חצי מדינה 
כאליטיסטים ליברלים מנותקים,

156
00:07:23,560 --> 00:07:25,720
או כבריונים גזעניים ושונאי נשים.

157
00:07:26,200 --> 00:07:29,600
ללא ניואנסים, מורכבות או אנושיות.

158
00:07:30,480 --> 00:07:34,296
אפילו כשמישהו כן קורא 
לאמפתיה והבנה של הצד השני,

159
00:07:34,320 --> 00:07:36,216
השיחה כמעט תמיד הופכת

160
00:07:36,240 --> 00:07:38,480
לויכוח על מי ראוי ליותר אמפתיה.

161
00:07:39,720 --> 00:07:41,216
וכפי שאני למדתי לעשות,

162
00:07:41,240 --> 00:07:44,776
אנחנו מסרבים להכיר בפגמים בעמדותינו

163
00:07:44,800 --> 00:07:47,090
או בערך של עמדת מתנגדינו.

164
00:07:47,200 --> 00:07:49,000
פשרה היא לא אופציה.

165
00:07:49,600 --> 00:07:53,720
אנחנו אפילו תוקפים אנשים בצד שלנו 
כשהם מעזים להטיל ספק בדעה השלטת.

166
00:07:54,800 --> 00:07:59,296
הדרך הזו הובילה אותנו 
לקיטוב אכזרי ההולך ומעמיק,

167
00:07:59,320 --> 00:08:00,920
ואפילו להתפרצויות אלימות.

168
00:08:01,560 --> 00:08:03,616
אני זוכרת את הדרך הזו.

169
00:08:03,640 --> 00:08:06,550
היא לא תוביל אותנו 
למקום אליו אנחנו רוצים להגיע.

170
00:08:07,080 --> 00:08:09,800
מה שנותן לי תקווה הוא שיש מה לעשות.

171
00:08:10,560 --> 00:08:12,200
החדשות הטובות הן שזה פשוט,

172
00:08:12,840 --> 00:08:14,600
והחדשות הרעות הן שזה קשה.

173
00:08:15,200 --> 00:08:19,160
אנחנו חייבים לדבר עם 
ולהקשיב לאנשים עמם אנו לא מסכימים.

174
00:08:20,040 --> 00:08:21,936
זה קשה כי בדרך-כלל 
איננו יכולים לתפוס

175
00:08:21,960 --> 00:08:24,000
איך הצד השני הגיע לעמדות שלו.

176
00:08:24,800 --> 00:08:27,376
זה קשה כי התמרמרות צדקנית,

177
00:08:27,400 --> 00:08:30,576
אותה תחושה של ודאות שהצד שלנו צודק,

178
00:08:30,600 --> 00:08:32,159
מאוד מפתה.

179
00:08:32,919 --> 00:08:36,256
זה קשה כי זה אומר 
שעלינו להרחיב את האמפתיה והחמלה שלנו

180
00:08:36,280 --> 00:08:38,799
אל אנשים המפגינים כלפינו עוינות ובוז.

181
00:08:39,600 --> 00:08:42,559
הדחף להגיב בהתאם, מפתה מאוד,

182
00:08:43,360 --> 00:08:45,296
אבל זה לא מי שאנחנו רוצים להיות.

183
00:08:45,320 --> 00:08:46,976
אנחנו יכולים להתנגד.

184
00:08:47,000 --> 00:08:51,456
והאנשים שפגשתי בטוויטר 
תמיד יעוררו בי השראה לעשות זאת,

185
00:08:51,480 --> 00:08:55,176
שהיו אויבי הברורים והפכו לידידי האהובים.

186
00:08:55,200 --> 00:08:58,616
ובמיוחד בחור אחד, נדיב ומבין במיוחד,

187
00:08:58,640 --> 00:09:00,210
בעלי.

188
00:09:00,800 --> 00:09:03,640
לא היה שום דבר מיוחד בדרך בה הגבתי כלפיו.

189
00:09:04,960 --> 00:09:07,200
מה שהיה מיוחד היתה הגישה שלהם.

190
00:09:08,080 --> 00:09:10,656
חשבתי על זה רבות בשנים האחרונות,

191
00:09:10,680 --> 00:09:13,536
וזיהיתי ארבעה דברים שהם עשו אחרת

192
00:09:13,560 --> 00:09:15,640
שאפשרו שיחה אמיתית.

193
00:09:17,000 --> 00:09:19,706
אלה ארבעה צעדים קטנים אך חזקים,

194
00:09:19,706 --> 00:09:23,120
ואני עושה כמיטב יכולתי 
ליישם אותם בשיחות קשות כיום.

195
00:09:24,240 --> 00:09:28,080
הראשון הוא לא להניח כוונה רעה.

196
00:09:28,240 --> 00:09:29,696
חברי בטוויטר הבינו

197
00:09:29,720 --> 00:09:32,656
שלמרות שמילותי תוקפניות ופוגעניות,

198
00:09:32,680 --> 00:09:35,576
אני האמנתי בלב שלם 
שאני עושה את הדבר הנכון.

199
00:09:35,600 --> 00:09:38,576
אם מניחים כוונות רעות, אין סיכוי שנצליח

200
00:09:38,600 --> 00:09:42,896
באמת להבין למה מישהו 
פועל ומאמין בדרך מסויימת.

201
00:09:42,920 --> 00:09:44,656
אנחנו שוכחים שהם בני אדם

202
00:09:44,680 --> 00:09:47,656
שעוצבו על ידי חוויות של חיים שלמים,

203
00:09:47,680 --> 00:09:50,376
ואנחנו נתקעים בגל הראשון של הכעס,

204
00:09:50,400 --> 00:09:54,000
וקשה מאוד לקדם את השיחה מעבר לו.

205
00:09:54,800 --> 00:09:57,456
אבל אם אנחנו מניחים כוונה טובה, 
או בלתי-מזיקה,

206
00:09:57,480 --> 00:10:01,480
אנחנו מאפשרים מסגרת הרבה יותר חזקה לשיחה.

207
00:10:02,160 --> 00:10:05,000
הצעד השני הוא לשאול שאלות.

208
00:10:05,760 --> 00:10:08,336
כשאנחנו פוגשים אנשים 
מהצד השני של המתרס האידאולוגי,

209
00:10:08,360 --> 00:10:10,816
שאלות יכולות לעזור לנו למפות את הפערים

210
00:10:10,840 --> 00:10:12,640
בין זויות הראייה השונות שלנו.

211
00:10:13,200 --> 00:10:16,096
זה חשוב כי אנחנו לא יכולים 
להציג טיעונים יעילים,

212
00:10:16,120 --> 00:10:19,480
אם אנחנו לא מבינים מאיפה הצד השני מגיע,

213
00:10:20,320 --> 00:10:24,440
וגם כי זה נותן להם הזדמנות 
להצביע על ליקויים בעמדות שלנו.

214
00:10:25,080 --> 00:10:27,536
שאלת שאלות משרתת מטרה נוספת:

215
00:10:27,560 --> 00:10:30,610
היא מסמנת לאדם שאנו מקשיבים לו.

216
00:10:30,760 --> 00:10:32,896
כשחברי בטוויטר הפסיקו להאשים,

217
00:10:32,920 --> 00:10:34,696
והתחילו לשאול שאלות,

218
00:10:34,720 --> 00:10:36,960
חיקיתי אותם, כמעט באופן אוטומטי.

219
00:10:37,760 --> 00:10:39,616
השאלות שלהם נתנו לי מקום לדבר,

220
00:10:39,640 --> 00:10:43,016
אבל הם נתנו לי גם רשות לשאול אותם שאלות,

221
00:10:43,040 --> 00:10:45,200
ולהקשיב באמת לתשובותיהם.

222
00:10:45,880 --> 00:10:48,680
זה שינה באופן מהותי 
את הדינמיקה של השיחה שלנו.

223
00:10:50,320 --> 00:10:52,120
הדבר השלישי הוא להישאר רגועים.

224
00:10:53,000 --> 00:10:54,816
זה דורש ניסיון וסבלנות,

225
00:10:54,840 --> 00:10:56,160
אבל יש בזה עוצמה.

226
00:10:56,720 --> 00:11:01,016
בווסטבורו, למדתי לא להתייחס 
לדרך בה סגנון הדיבור שלי משפיע על אחרים.

227
00:11:01,040 --> 00:11:04,096
חשבתי שצדקת דרכי
הצדיקה את גסות הרוח שלי --

228
00:11:04,120 --> 00:11:07,856
טונים חריפים, קולות מורמים, 
עלבונות, הפרעות --

229
00:11:07,880 --> 00:11:10,320
אבל האסטרטגיה הזו אינה פרודוקטיבית, 
בסופו של דבר.

230
00:11:10,960 --> 00:11:14,736
במצבי לחץ, טבעי להגביר את הקול 
ולהעיר הערות מרושעות,

231
00:11:14,760 --> 00:11:19,760
אבל זה גורם לשיחה 
להסתיים בפיצוץ בלתי מספק.

232
00:11:20,600 --> 00:11:23,856
כשבעלי היה עדיין מכר טוויטר אנונימי,

233
00:11:23,880 --> 00:11:26,736
השיחות שלנו לעיתים קרובות 
הפכו קשות וחריפות,

234
00:11:26,760 --> 00:11:28,720
אבל תמיד סירבנו לאפשר להן להסלים.

235
00:11:29,360 --> 00:11:31,296
במקום זאת, הוא היה מחליף את הנושא.

236
00:11:31,320 --> 00:11:33,536
הוא היה מספר בדיחה, או ממליץ על ספר,

237
00:11:33,560 --> 00:11:36,760
או נפרד בעדינות מהשיחה.

238
00:11:37,560 --> 00:11:39,416
ידענו שהדיון לא הסתיים,

239
00:11:39,440 --> 00:11:43,510
רק נעצר לזמן מה, כדי להחזיר אותנו לאיזון.

240
00:11:43,600 --> 00:11:47,086
אנשים לפעמים מתלוננים שהתקשורת הדיגיטלית 
הופכת אותנו לפחות תרבותיים,

241
00:11:47,086 --> 00:11:51,040
אבל יש יתרון אחד לשיחות ברשת.

242
00:11:51,680 --> 00:11:54,296
יש לנו חוצץ של זמן ומרחב

243
00:11:54,320 --> 00:11:58,090
בינינו לבין האנשים 
שהרעיונות שלהם כל-כך מעצבנים אותנו.

244
00:11:58,280 --> 00:12:00,336
אנחנו יכולים להשתמש בחוצץ הזה.

245
00:12:00,360 --> 00:12:04,056
במקום להתפרץ, אנחנו יכולים לעצור, לנשום,

246
00:12:04,080 --> 00:12:06,256
לשנות את הנושא, או להתרחק,

247
00:12:06,280 --> 00:12:09,320
ואז לחזור כשאנחנו מוכנים.

248
00:12:10,200 --> 00:12:11,400
ולבסוף...

249
00:12:12,760 --> 00:12:14,900
לטעון את הטיעון שלנו.

250
00:12:16,120 --> 00:12:17,676
זה נראה אולי ברור,

251
00:12:17,676 --> 00:12:20,016
אבל אחת מתופעות הלוואי 
של החזקה באמונות חזקות,

252
00:12:20,040 --> 00:12:21,656
היא שלפעמים אנחנו מניחים

253
00:12:21,680 --> 00:12:26,776
שהערך של העמדה שלנו הוא ברור לכולם,

254
00:12:26,800 --> 00:12:29,016
שאנחנו לא צריכים להגן על עמדותינו

255
00:12:29,040 --> 00:12:32,136
כי הן בבירור כל-כך נכונות וטובות,

256
00:12:32,160 --> 00:12:34,736
כך שאם מישהו לא מבין אותן, זו הבעיה שלו --

257
00:12:34,760 --> 00:12:36,680
זה לא התפקיד שלי לחנך אותם.

258
00:12:37,560 --> 00:12:38,896
אבל אם זה היה כל-כך פשוט,

259
00:12:38,920 --> 00:12:40,720
כולנו היינו רואים את העולם באותה צורה.

260
00:12:41,360 --> 00:12:43,816
למרות שחברי בטוויטר היו לבביים,

261
00:12:43,840 --> 00:12:46,216
אם הם לא היו טוענים את הטענות שלהם,

262
00:12:46,240 --> 00:12:49,800
היה לי קשה בהרבה לראות את העולם בדרך אחרת.

263
00:12:50,960 --> 00:12:53,376
אנחנו תוצרים של החינוך שלנו,

264
00:12:53,400 --> 00:12:55,920
והאמונות שלנו משקפות את החוויות שלנו.

265
00:12:56,560 --> 00:13:00,080
אנחנו לא יכולים לצפות מאחרים 
לשנות את דעתם באופן ספונטני.

266
00:13:00,560 --> 00:13:01,976
אם אנחנו רוצים שינוי,

267
00:13:02,000 --> 00:13:03,720
אנחנו צריכים לשכנע בכך.

268
00:13:05,160 --> 00:13:09,216
חברי בטוויטר לא נטשו 
את אמונותיהם או עקרונותיהם --

269
00:13:09,240 --> 00:13:10,930
רק את לעגם.

270
00:13:11,240 --> 00:13:14,856
הם תיעלו את המתקפה המוצדקת עד אין קץ,

271
00:13:14,880 --> 00:13:19,000
והגיעו אלי עם שאלות ממוקדות 
שרוככו בחביבות והומור.

272
00:13:19,880 --> 00:13:21,976
הם ניגשו אלי כבן אדם,

273
00:13:22,000 --> 00:13:23,576
וזה שינה אותי

274
00:13:23,600 --> 00:13:27,840
יותר משני עשורים של זעם, בוז ואלימות.

275
00:13:28,760 --> 00:13:32,536
אני יודעת שלחלק אין זמן, אנרגיה או סבלנות

276
00:13:32,560 --> 00:13:33,816
למפגש מעמיק,

277
00:13:33,840 --> 00:13:35,896
אבל למרות שזה יכול להיות קשה מאוד,

278
00:13:35,920 --> 00:13:38,416
הושטת היד לאדם עימו איננו מסכימים

279
00:13:38,440 --> 00:13:40,720
היא אופציה הקיימת לכולנו.

280
00:13:41,280 --> 00:13:45,096
ואני מאמינה, בכנות, 
שאפשר לעשות דברים קשים,

281
00:13:45,120 --> 00:13:47,760
לא רק עבורם, אלא עבורנו ועבור עתידנו.

282
00:13:48,480 --> 00:13:50,976
דחייה גוברת וקונפליקטים ללא פתרון,

283
00:13:51,000 --> 00:13:53,136
אינם מה שאנחנו מייחלים לו עבורנו,

284
00:13:53,160 --> 00:13:54,416
עבור מדינתנו,

285
00:13:54,440 --> 00:13:56,210
או עבור הדור הבא שלנו.

286
00:13:57,520 --> 00:14:01,816
אימי אמרה לי משהו 
כמה שבועות לפני שעזבתי את ווסטבורו,

287
00:14:01,840 --> 00:14:03,256
כשקיוויתי נואשות

288
00:14:03,280 --> 00:14:06,420
שישנה דרך בה אוכל להישאר עם משפחתי.

289
00:14:06,920 --> 00:14:09,296
אנשים שאהבתי עם כל פעימה של ליבי,

290
00:14:09,320 --> 00:14:12,656
עוד לפני שהייתי אותה ילדה בת חמש
עם הלחיים השמנמנות,

291
00:14:12,680 --> 00:14:15,360
העומדת בהפגנה 
ומחזיקה שלט שאיני יכולה לקרוא.

292
00:14:16,160 --> 00:14:18,816
היא אמרה, "את רק בן-אדם,

293
00:14:18,840 --> 00:14:20,520
יקירתי, ילדה מתוקה."

294
00:14:21,760 --> 00:14:24,016
היא ביקשה ממני להיות צנועה --

295
00:14:24,040 --> 00:14:27,690
לא לפקפק אלא להאמין באלוהים ובזקני העדה.

296
00:14:27,960 --> 00:14:31,496
אבל בעיני, היא פספסה את התמונה הרחבה --

297
00:14:31,520 --> 00:14:33,480
שכולנו רק בני אדם.

298
00:14:34,120 --> 00:14:37,056
שצריכה להנחות אותנו העובדה הבסיסית הזו,

299
00:14:37,080 --> 00:14:40,296
ושאנו צריכים לגשת זה לזה בנדיבות ובחמלה.

300
00:14:40,320 --> 00:14:42,616
כל אחד מאיתנו תורם לקהילות

301
00:14:42,640 --> 00:14:45,200
ולתרבויות ולחברות שאנו יוצרים.

302
00:14:46,000 --> 00:14:50,656
סיומו של מעגל הזעם וההאשמה, מתחיל באדם אחד

303
00:14:50,680 --> 00:14:55,440
המסרב להתענג 
על הדחפים ההרסניים והמושכים הללו.

304
00:14:55,920 --> 00:14:58,936
אנחנו רק צריכים להחליט שזה יתחיל בנו.

305
00:14:58,960 --> 00:15:00,176
תודה.

306
00:15:00,200 --> 00:15:04,510
(מחיאות כפיים)