ההרצאה היא על תיקון שגיאות כתובות.

לא, המערכת ההגברה לא מקולקלת -- תיקון שגיאות כתובות.

המזרח התיכון הוא עצום,

ועם כל הבעיות שלנו, דבר אחד בטוח: אנחנו אוהבים לצחוק.

אני חושב שהומור הוא דרך נפלאה לחגוג הבדלים.

אנחנו צריכים לקחת את האחריות שלנו ברצינות,

אבל לא את עצמינו.

אל תבינו אותי לא נכון: זה לא שאין לנו קומדיה במזרח התיכון.

אני גדלתי בתקופה ששחקנים איקוניים

מכויית, סוריה, מצרים,

השתמשו בצחוק כדי לאחד את האזור,

כמו שכדור רגל יכול.

(צחוק)

עכשיו הזמן בשבילנו לצחוק על עצמנו,

לפני שאחרים יוכלו לצחוק עלינו.

זה הסיפור על העלייה של הסטנדאפ במזרח התיכון --

התקוממות סטנדאפ, אם תרצו.

עבודה בלונדון כיוצר טלויזיה וכותב,

הבנתי במהרה

שקומדיה מאחדת קהלים.

עכשיו, מצע הגידול הטוב ביותר לכתיבה קומית טובה

זה מעגל הסטנדאפ,

שם אומרים שאתה הורג כשאתה טוב

ואתה מפוצץ כשאתה לא טוב.

קישור מצער בשבילנו אולי,

אבל זה מזכיר לי

שאנחנו רוצים להודות לאיש אחד בעשור האחרון,

שעבד ללא ליאות

כדי לתמוך בקומיקאים מסביב לעולם,

בעיקר קומיקאים

עם רקע מהמזרח התיכון.

(מחיאות כפיים)

כמו חברי הטובים, דין ומייסון, בתחתית המסך,

ששנתיים אחרי 9/11,

התחילו פסטיבל כדי לשנות את הדרך

בה אנשים מהמזרח התיכון נתפסים בעולם.

זה עדיין ממשיך חזק. עם עיתונות מחזקת מאוד.

וגם, שלושה בחורים שעובדים שנים בלוס אנג'לס.

אירני, פלסטיני ומצרי,

יצרו את המופע בעל השם הראוי ציר הרשע.

ולכל מקום שהם הלכו

הם הרגו.

עכשיו, אני לא התחלתי את האש הזאת, אבל כן הוספתי דלק למדורה.

עברתי לדובאי כאחראי תוכן מקורי

לרשת טלויזיה מערבית.

העבודה שלי היתה לקשר את המותג עם קהל מזרח תיכוני.

עכשיו, ראש מחלקת התוכניות האמריקאי

רצה קומדיה ערבית לוקאלית.

במבטא ערבי כבד, המוח שלי חשב,

"מעולה."

(צחוק)

עכשיו, היו לי חברים בארה"ב

שהתחילו שבט חדש ומצליח.

והיה לי את כל הכוונות לקחת אותם

מלהיות שוליים במזרח התיכון

ולדחוף אותם מעבר לנקודת הנפילה

לעבר הצלחה.

עכשיו, כמו עם כל רעיון חדש, זה לא היה קל.

היו לי ארבעה שלבים לתוכנית.

ראשית, הינו צריכים לקנות תוכן מהמערב ולשדר אותו.

אז הייתי מביא את החברים שלי, והיינו מראים לחובבנים המקומיים איך זה נעשה.

היינו מצלמים את זה ומשדרים את זה,

ואז הייתי עובד עם החובבנים המקומיים וכותב קומדיה חדשה.

הצגתי את זה בהתרגשות לבוס הגדול,

והתגובה שלו היתה, "הממ, אני לא מבין את זה."

אז חזרתי בחזרה למאורה שלי

והמשכתי לתמוך ולהפיק קומדיה

ונתתי לחבריי להשתמש בספה שלי

כמרכז פעולה אזורי.

עכשיו, נריץ קדימה שנתיים, לתחילת 2007.

כדור הארץ הסתובב, כמו ההנהלה שלנו.

(צחוק)

וכמו בהתערבות אלוהית,

הדברים התממשו

כדי לגרום למהפכה הזו לקרום עור וגידים.

כך הנקודות התחברו.

ראשית, אנשי הציר הקליטו ספשייל בקומדי סנטרל

שהוקרן בארה"ב,

וזה קיבל צפיות מרובות ביוטיוב.

המנכ"ל הצרפתי החדש שלנו

האמין בכוח של יחסי ציבור טובים...

(צחוק)

ורעיונות החלו לזרום.

רק נגיד " ערך לכסף"

הפקתי בדובאי תוכנית לאחמד אחמד

להציג את הספישל של הציר לחדר מלא עם אפס מקום.

הזמנתי את המנכ"ל החדש שלנו,

ברגע שהוא הבין שיש לו חדר מלא בכופרים צוחקים,

התגובה שלו היתה מאוד פשוטה:

"בא נגרום לזה לקרות.

ועוד דבר אחד: לא, אל תדפוק את זה."

אז מיהרתי לעבודה

עם צוות מעולה סביבי.

הצלחתי למצוא

איש מצחיק להציג את זה בערבית,

שהוא במקור קוראני,

התאמה מושלמת לציר הרשע.

כל זה נכון.

עכשיו, כשהתכוננו לסיבוב ההופעות,

הייתי צריך להזכיר לחברה להיות רגישים מבחינה תרבותית.

השתמשתי בשלושת ה"B" של הלא של הסטנדאפ

כמו שקראתי להם במזרח התיכון --

חומר כחול, שמרו את זה נקי -- אמונה, ללא דת,

והB השלישי, בוליטיקה.

התרחקו מפוליטיקה במזרח התיכון.

כמובן, אתם חושבים, מה נשאר

בלי בוליטיקה, סקס ודת, איך אפשר לגרום לאנשים לצחוק?

הייתי אומר, הסתכלו בכל קומדיית מצבים,

משפחתית מוצלחת, כתובה היטב במערב

לתשובות שלכם.

עכשיו, האם הציר היו מוצלחים?

בחמש ארצות, תוך מעט פחות מחודש,

הי לנו אלפי מעריצים פנאטיים שבאו לראות אותם על הבמה.

היו לנו מיליונים שראו אותם בטלויזיה ובחדשות בטלויזיה.

בירדן, הוד מלכותו המלך בא לראות אותם.

למעשה, הם היו כל כך מוצלחים

שאפשר היה לקנות עותק פיראטי של הDVD שלהם,

לפני שהוא שוחרר במזרח התיכון.

בכל מקום אליו הלכתם.

אז לכל מקום אליו הלכנו,

בחנו חובבנים.

צילמנו את התהליך ושידרנו סרט תיעודי.

קראתי לו "שלושה בחורים ווונהו."

זה באמת השם שלו.

וכל החשיפה הטלוויזיונית והאינטרנטית הזו

הובילה להרבה

מתגייסים למטרה שלנו.

בדובאי השנה, היתה לנו

מופע קבוצת הסטנדאפ הכל-נשית הראשונה שגידלנו בבית.

ושימו לב ששתים מהן לובשות צעיפי ראש,

וכן, גם הן יכולות לצחוק.

דובאי, בשבילי, היא כמו יד

שתומכת בכל אחד שרוצה להזיז דברים.

לפני 20 שנה,

אף אחד לא שמע עליה.

הסתכלו עליה עכשיו.

עם מנהיג מעורר השראה, אני חושב שהשנה,

הפתיחה של המגדל הגבוה בעולם

היא כמו להסיף אצבע ליד הזו,

שמצביע לכל אלה

שהפיצו סיפורי כזב עלינו.

(צחוק)

(מחיאות כפיים)

עכשיו, תוך שלוש שנים קצרות, עברנו דרך ארוכה

עם הופעות סטנדאפ שעולות אפילו בערב הסעודית.

הקומיקאים האלה באים עכשיו לפסטיבל ניו יורק.

והלבנונים, הלבנונים המבריקים,

נמר אבו נסר, שהופיע בסיבוב ההופעות הראשון שלנו,

הופיע לא מזמן במועדוני הסטנדאפ האגדיים של לוס אנג'לס.

אז ברור, מבפנים, אנחנו עשים ככול יכולתינו לשנות את התדמית שלנו.

וזה מתפוצץ.

(צחוק)

אז, לאנשים מבחוץ שמביטים פנימה,

תראו את הכתבה של CNN על פסטיבל אנמן השני.

הכתבת עשתה עבודה מעולה, ואני מודה לה,

אבל מישהו שכח לשלוח את המייל על יחסי הציבור הטובים

לאיש שמפעיל את טיקר החדשות בתחתית המסך.

לדוגמה, כשדין מדבר,

הטיקר אומר, "ארה"ב: חשוד נתן ' מודיעין פעולה,."

אז, אם אתם רגילים להקשיב לקומיקאים,

אז אני לא מתפלא.

לצערי, זה מוביל אותי לעוד שלושה "B"

שמייצגים איך התקשורת במערב

מדברת עלינו כמחבלים, מיליארדרים

ורקדניות בטן.

מספיק.

לא כולנו פנאטים כועסים

שרוצים להרוג את הכופרים.

יש לנו סיפור חיובי לספר

ותדמית למכור.

למען האמת, דבר אחד בטוח, מנסיוני,

אנחנו אוהבים מאוד לצחוק.

(צחוק)

הנה שלוש שאלות שאני אוהב לשאול

כדי לבדוק את האמיתות של התדמית שלנו

בכל סיפור תקשורתי.

אחת: האם המזרח התיכון

מוצג בזמן הנוכחי

ובהקשר הנכון?

(צחוק)

שתים: האם הדמויות המזרח תיכוניות

צוחקות או מחייכות

בלי להראות את הלבן בעיניהן?

(צחוק)

שלוש: האם הדמות המזרח תיכונית

משוחקת על ידיי שחקן מהמזרח התיכון?

בברור, יש טעויות שצריך לתקן.

התחלנו באזור שלנו.

האתגר שלי לשאר העולם

הוא בבקשה, תתחילו להשתמש

בתדמיות חיוביות של המזרח התיכון בסיפורים שלכם.

להשראה, בואו לאחד מהפסטיבלים שלנו,

הכנסו לרשת, תשאירו לנו הודעות.

הבה נשנה את העלילה ביחד

ובא נתחיל לתקן את הטעויות.

הייתי רוצה לסיים, לפני שאחזור למזרח התיכון,

עם ציטוט מפי אחד מהשייחים הגדולים

שהביא קולמוס לקלף.

כמו שאבי אוהב לקרוא לו, "שייח אזובר,"

כמו שאימי היתה אומרת, "שייקספיר."

(צחוק)

"ועכשיו אנחנו הולכים בסיפוק

לחירות ולא לגירוש."

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)