יום אחד, היקום ימות.

אבל למה? ואיך? והאם היקום יישאר מת לנצח?

ואיך אנחנו יודעים את זה?

קודם כל, היקום מתפשט.

ולא רק זאת, קצב ההתפשטות שלו מאיץ.

הסיבה: אנרגיה אפלה.

אנרגיה אפלה היא תופעה משונה,
ומדענים מאמינים שהיא מחלחלת ביקום.

עד 1998 חשבנו שהיקום פועל בצורה 
דומה לכדור שזורקים לשמיים.

הכדור זז מעלה, אך מתישהו
הוא חייב לרדת שוב מטה.

אך התפשטות היקום למעשה צוברת תאוצה.

זה כמו לזרוק את הכדור מעלה ולצפות בו
עף, במהירות גבוהה יותר ויותר ויותר.

מאיפה מגיעה ההאצה הזו?

ובכן, אנחנו לא יודעים, אבל
אנחנו קוראים לזה "אנרגיה אפלה".

איינשטיין חשב עליה ראשון 
ואז החליט שזה היה מטופש.

עכשיו, אסטרופיזיקאים החליטו
שהיא הגיונית.

הבעיה היא שכל העניין מאוד תיאורטי, 
ואנו לא באמת יודעים

מהן תכונותיה של האנרגיה אפלה.

אך יש תיאוריות אחדות והן מובילות אותנו
לשלושה תסריטים בשביל סופו של היקום.

(בגרמנית:) בקליפת אגוז

אחד: הקריעה הגדולה.

מאז הולדתו, היקום מתפשט.

מסיבות לא ידועות, חלל חדש
נוצר בכל מקום בצורה שווה.

החלל בין גלקסיות מתפשט, 
אז הן מתרחקות אחת מהשניה.

החלל בתוך גלקסיות מתפשט גם הוא,
אך כאן כוח הכבידה חזק מספיק

כדי להחזיק אותן יחד.

בתסריט הקריעה הגדולה, 
ההתפשטות מאיצה עד לנקודה

שבה החלל מתפשט מהר כל-כך עד שהכבידה
לא יכולה לפצות על ההשפעה הזו יותר.

התוצאה היא קריעה גדולה.

בהתחלה, רק מבנים גדולים כמו 
גלקסיות ייקרעו לחתיכות

מכיוון שהחלל בין העצמים הבודדים 
מתרחב מאוד מהר.

לאחר מכן, גופים גדולים כמו חורים שחורים,
כוכבים, וכוכבי לכת מתים.

הכבידה שלהם אינה חזקה מספיק
כדי לשמור עליהם שלמים,

אז הם מתמוססים לרכיבים שלהם.

בסוף, חלל יתפשט במהירות גבוהה 
ממהירות האור.

אטומים יושפעו עכשיו,
והם פשוט יתפרקו.

ברגע שחלל מתפשט מהר יותר מאור, אף 
חלקיק ביקום לא יכול לקיים אינטרקציה

עם אף חלקיק אחר יותר.

היקום יתמוסס למספר ענק של חלקיקים
בודדים שלא יוכלו

לגעת בשום דבר אחר ביקום משונה, נצחי.

הממ, וחשבת שאתה מרגיש בודד!

שתיים: מוות חום או קיפאון גדול.

בקליפת אגוז, ההבדל בין
הקריעה הגדולה למוות חום

הוא שבתסריט של מוות חום,
חומר נשאר שלם,

והוא מומר לאורך תקופת זמן ארוכה
להדהים אך סופית לקרינה,

בזמן שהיקום מתפשט לנצח.

אבל איך זה פועל?

בואו נדבר על אנטרופיה.

כל מערכת נוטה לכיוון המצב של
האנטרופיה הגבוהה ביותר,

כמו כשיש לנו קפה לאטה מקיאטו.

בהתחלה, יש לו איזורים שונים
אך עם הזמן הם

יתקררו ויתפרטו עד שהוא יהיה אחיד.

וזה תקף גם לגבי היקום.

אז, בשעה שהיקום גדל וגדל,
חומר דועך לאיטו ומתפרש.

בנקודה כלשהי, אחרי דורות רבים 
של כוכבים, כל ענני הגז הדרושים

ליצירת כוכבים יתמצו, לכן היקום יהפוך לחשוך.

השמשות הנותרות ימותו;

חורים שחורים ידרדרו לאט לאט
ויתאדו לאורך טריליוני שנים

בגלל מה שידוע כקרינת הוקינג.

כשתהליך זה מסתיים, רק גז מדולל 
של פוטונים וחלקיקי אור נותר.

עד שאף זה דועך.

כל פעילות ביקום מפסיקה
בנקודה זו;

אנטרופיה נמצאת בשיאה,
והיקום מת לעד.

אלא אם... תיאורטית, יכול להיות אפשרי
שאחרי כמות זמן שלא תאומן

יכולה להתרחש הפחתת אנטרופיה ספונטנית
כתוצאה ממשהו שנקרא

מנהור קוואנטי, מה שיוביל למפץ גדול חדש.

שלוש: מעיכה גדולה וקפיצה גדולה.

זה התסריט הכי מרומם.

אם יש פחות אנרגיה אפלה ממה שנראה לנו
או שהיא פוחתת עם הזמן,

כוח הכבידה יהיה הכוח השולט ביקום יום אחד.

בעוד כמה טריליוני שנים, קצב
ההתפשטות של היקום

יאט ויעצר.

אחרי זה, הוא מתהפך.

גלקסיות יטוסו זו לכיוון זו,
ויתמזגו בעוד היקום הופך

לקטן יותר ויותר.

מכיוון שיקום קטן יותר פירושו גם 
יקום חם יותר, טמפרוטורות עולות

בכל מקום בבת אחת.

מאה אלף שנים לפני המעיכה הגדולה, 
קרינת הרקע תהיה

חמה יותר מפני השטח של רוב
הכוכבים, מה שאומר

שהם יתבשלו מבחוץ.

דקות לפני שהמעיכה הגדולה מתרחשת,
גרעיני אטום נקרעים לגזרים,

לפני שחורים שחורים על-מאסיביים 
טורפים את הכל.

לבסוף, כל החורים השחורים יתמזגו לכדי 
מגה-חור שחור על-מאסיבי

שמכיל את כל המסה של היקום,
וברגע האחרון לפני המעיכה הגדולה,

הוא יטרוף את היקום, כולל את עצמו.

תיאורית הקפיצה הגדולה מצהירה שזה 
כבר קרה הרבה פעמים,

ושהיקום עובר מחזור אינסופי של 
התפשטות והתכווצות.

ובכן, זה יהיה נחמד, לא?

אז מה באמת יקרה ליקום בסוף?

כרגע, מוות חום נראה הכי סביר,
אבל אנחנו ב"בקליפת אגוז" מקווים

שענייני ה"מת לנצח" האלה לא נכונים
ושהיקום יתחיל שוב ושוב.

אנחנו לא בטוחים במאה אחוז באף כיוון,
אז בואו פשוט נניח

שהתיאוריה המרוממת ביותר היא הנכונה.

דרך אגב, יש לנו חשבון טוויטר.