מוזיקה אינסטרומנטלית

לצייר, בשבילי זה סוג של מדיטציה.

לדעתי הכל מתחיל ונגמר עם ציור.

בכל פעם שאני עובדת על 
פרוייקט אני מציירת אותו.

אז זה סוג של שפת בסיס,

ואז, אני עושה דברים בין לבין

זה כל על קולאג'.

הרבה ממה שאני עושה כאמנית

זה ליצורקול משלי

כי כל כך הרבה זמן לא היה לי כזה.

ב 1965 נכנסתי להריון,

בחודש החמישי להריון

סבלתי מקשיי נשימה

וחליתי במחלת לב שנקראת קרדיומיופתיה

לקיתי במחלת לב.

שכבתי תחת אוהל חמצן במהלך אותו הריון,

בבית חולים.

לא הייתי מסוגלת ללכת

או לעשות משהו במשך הרבה מאוד חודשים.

כשחווים סכנת מוות,

נעשים מודעים מאוד לזמן.

זו מתנה של ממש

לחלות כל כך מוקדם בחיים.

זה גורם לכם להעריך את הזמן שהיה לכם

והעובדה שממש אסור לכם לבזבז זמן.

כי רבות מהמחלות שלי תלויות בנשימה.

הוספתי את הקול כשהוא השתפר

לאחדים מפסלי השעווה שלי.

(מוסיקת רקע של קולות נשימה)

(קול מנגן קלטות)
-- או, הנה זה.

-- חיכיתי לך כל היום.

-- אני כל כך שמחה שבאת לראות אותי.

מה שמך?

לקחתי קורס ערב ביו-סי-אל-איי

בנושא יציקת שעווה.

מכיוון שלא היה על ידי אף אחד,
עשיתי יציקת שעווה של הפנים שלי

ועשיתי את יציקת השעווה של עצמי

כשאתה כל כך מבודד, אתה שומע יותר.

[קולות מוקלטים של שעווה]

לאחר הנשימה שלי עצמה, הוספתי
הידוד (אינראקציה} ודו שיח (דיאלוג.)

עבורי, זה הרגיש כמו סוג של ציור.

זה היה קול שהתפשט לחלל.

אז זה נעשה חלק של העבודה.

בשנות השבעים

נשים אמניות נעשו ערות לאופן בו 
הן הפכו לבלתי נראות

אחד האתגרים הראשונים היה למצוא מישהו 
כדי להראות לו את העבודה שלי

ולא היה אף אחד כזה.

לבסוף,

אוניברסיטת קל'פורניה בברקלי 
הזמינה שלוש נשים להציג בתערוכה.

והייתי אחת מהן.

אבל הם רצו להציג רק את הציורים שלי.

נראה לי שהם חשבו שהציורים הם דבר בטוח

ואמנות טובה וכל זה.

אבל לזה,

צירפתי כמה מפסלי השעווה המדברים.

בתוך יומיים,

המוזיאון סגר את המופע.

הם אמרו: "מדיה אינה אמנות."

"קול אינו אמנות."