שמי הוא הארי בייקר. הארי בייקר, זהו שמי. לו שמכם היה "הארי בייקר" אז שמותינו היו זהים. (צחוק) זהו חלק קצר של הצגה עצמית. כן, אני הארי. אני לומד מתמטיקה. אני כותב שירה. אז חשבתי להתחיל בשיר - אהבה על מספרים ראשוניים. (צחוק) השיר הזה נקרא "59". רציתי לקרוא לו: "אהבה ראשונית". בגלל התגובה הזאת ויתרתי על הרעיון. (צחוק) אז, "59". 59 מתעורר, על הצד הלא נכון של המיטה מגלה ששערו סתור, לוקח לו דקה להבין שזה בגלל הצורה שבה ישן הוא מוצא כמה בגדים ומתלבש. הוא לא יכול שלא להביט במראה ולהתרשם קלות איך הוא נראה מחוספס ועדיין מבולגן באופן אקראי. כשהוא מביט מהחלון, הוא רואה את המראה שהוא בורך בו של 60 מעבר לרחוב. עכשיו 60 היתה יפיפיה. עם עור מת סביב האצבעות חתוך בצורה מושלמת, לבושה במשהו מתאים. לעולם לא שחצנית או גסה בכלל. בלתי ניתנת לשיפור, ממש בזמן כרגיל, יותר בזמן מכדור סנוקר אבל אוהבת לשחק אותה סופר קול. 59 רצה להגיד לה שהוא יודע מהו הפרח האהוב עליה, הוא חשב עליה כל שניה, כל דקה, כל שעה. אבל הוא ידע שזה לא יעבוד, הוא לעולם לא ישיג את הבחורה. מפני שלמרות שהיא גרה מעבר לרחוב הם הגיעו מעולמות שונים. בעוד 59 העריץ את הצורה העגולה המושלמת של 60, 60 חשבה ש 59 הוא מוזר (אי זוגי באנגלית)(צחוק) אחד הסרטים האהובים עליו היה "101 דלמטים." היא העדיפה את ההמשך. הוא הפך את הרעיון שהם יהיו נאהבים לרומנטי. הם יוכלו להתגבר על הסיכויים מפני שיהיה להם אחד את השניה. בעוד היא החזיקה בדעות מוצקות שנכפו עליה על ידי אימה ההפרדה הזו לא תוכל להיות שווה. ולמרות שבאותו זמן הוא הרגיש טיפש ומגושם לנסות לאהוב בחורה שנשלטת על ידי אימה הטיפשה, הוא צריך היה להתנחם על ידי הסכום הפשוט. קחו את 59 הרחק מ 60, ונשאר לכם אחד. וכמובן אחרי חודשיים של התמהמהות, 61 ימים מאוחר יותר, 61 היתה מי שהוא מצא, הוא איבד את המפתחות וההוריו לא היו בבית. אז יום אחד אחרי בית הספר הוא נכנס לבית כשהוא הבחין במספר המעט מוזר על הדלת, הוא תהה למה הוא מעולם לא הציג את עצמו לפני כן, כשהיא הכניסה אותו, לסתו נפלה בפליאה. 61 היתה כמו 60, אבל מעט יותר. (צחוק) היו לה עיניים יפות יותר, וחיוך מזמין, וכמוהו, מחוספסת בקצוות, בסטייל יום יומי, וכמוהו, הכל היה בערמות מבולגנות, וכמוהו, לאימה לא היה אכפת אם חברים נשארו קצת. מפני שהיא היתה כמוהו, והוא אהב אותה. הוא חשב שהיא תאהב אותו אם היא תדע שהוא כמוה, וזה היה שונה הפעם. אני מתכוון, הבחורה הזו היתה מגניבה, אז הוא אזר את האומץ וביקש ממנה את הספרות שלה. היא אמרה, "אני 61," הוא חייך, ואמר, "אני 59." היום היה לי כיף, אז מחר אם תרצי תוכלי לבוא אלי? היא אמרה, "ברור." הוא אהבה לדבר עם מישהו מוזר באותה מידה, היא הסכימה להזמנה הלא רשמית שלו לדייט. בסוף הוא היה מוכן רק דקה מוקדם. אבל זה לא שינה מפני שהיא הגיעה דקה מאוחר. ומאותו הרגע השיח לא הפסיק, איך הם אהבו את X פקטור, איך היו להם שני גורמים, איך זה לא משנה, היחודיות עשתה אותם טובים יותר, עד סוף הערב הם ידעו שהם היו אמורים להיות יחד. ויום אחד היא דיברה על 60 הסנובית, היא שמה לב ש 59 נראה קצת קופצני. הוא הסמיק, סיפר לה על ההתאהבות שלו: "הדבר הכי טוב שקרה לי כי הוא הוביל אותי אלינו." 61 היתה חכמה, אתם מבינים, לא נגועה בקנאה, היא הביטה בעיניו ואמרה לו בעדינות, "אתה 59, אני 61, יחד אנחנו משתלבים להיות כפול ממה ש 60 אי פעם תהיה." (צחוק) בנקודה הזו 59 היה עם דמעות בעיניו. היה כל כך שמח שיש לו בחורה יחודית בחייו. הוא אמר לא שההגדרה עצמה של להיות ראשוני היתה שרק עם אחד ועצמו ליבו יוכל להתחלק, והיא היתה האחת שהוא רצה לתת לה את ליבו. היא אמרה שהיא מרגישה אותו הדבר ועכשיו היא ידעה שהסרטים היו חצי נכונים. מפני שזה לא היתה אהבה אמיתית, שאהבה ההיא היתה רק דוגמה, כשזה הגיע לאהבה אמיתית, הם היו דוגמא ראשונית. לחיים. (מחיאות כפיים) זה היה השיר הראשון שכתבתי והוא היה לערב שירה בנושא מספרים ראשוניים -- (צחוק) -- שמסתבר שזו תחרות שירה בנושא מספרים ראשוניים. והפכתי לזוכה בתחרות השירה בנושא מספרים ראשוניים, או כמו שאני קורא לזה, ראש ממשלה. (צחוק) וכך גיליתי את הדברים האלה שנקראים סלאם שירה, ואם אתם לא יודעים מה זה סלאם שירה, זה פורמט שהועלה באמריקה לפני 30 שנה כדרך לרמות אנשים ללכת לארועי שירה על ידי הוספת מילה מרגשת בסוף כמו "סלאם". (צחוק) וכל מבצע מקבל שלוש דקות להופיע ואז חברי קהל אקראים יחזיקו כרטיסיות ניקוד, והם יגיעו לתוצאה מספרית, ומה שזה אומר זה, זה סוג של שבר את המחסום בין המבצע לקהל ועודד את סוג החיבור עם המאזין. ומה שזה גם אומר זה שאתם יכולים לזכות. ואם אתם זוכים בסלאם שירה, אתם יכולים לקרוא לעצמכם זוכי סלאם ולהעמיד פנים שאתם מתאבקים, ואם אתם מפסידים בסלאם שירה אתם יכולים להגיד "אוה, מה? שירה היא צורת אמנות סובייקטיבית, אתם לא יכולים לשים מספר על דברים כאלה." (צחוק) אבל אני אהבתי את זה, ונכנסתי לסלאמים האלה, והפכתי לאלוף הסלאם באנגליה והוזמנתי לאליפות העולם בשירה בפריז, שהיתה מדהימה. היו אנשים מכל העולם שמדברים בשפה שלהם ונשפטים על ידי חמישה צרפתים זרים. (צחוק) איכשהו, זכיתי, מה שהיה מעולה, והייתי מסוגל לנסוע בעולם מאז שעשיתי את זה, אבל זה גם אומר שהיצירה הבאה היא טכנית השיר הכי טוב בעולם. (צחוק) אז.... (מחיאות כפיים) לפי חמישה צרפתים זרים. אז זה "אנשים מנייר." אני אוהב אנשים. אני אוהב כמה אנשים מנייר. הם יהיו אנשים סגולים מנייר. אולי אנשי נייר סגולים שקופצים מהדף. אנשים קופצים סגולים מנייר כמו שצריך. "איך אתם מעמידים אנשים קופצים סגולים מנייר?" אני שומע אתכם בוכים. ובכן אני... אני כנראה ארים אנשים קופצים סגולים מנייר כמו שצריך עם אטב נייר מתאים של אנשים סגולים מנייר, אבל הייתי מכין מראש נייר דבק מתאים כחלופה, חבילה חצופה של נייר דבק כחול רק למקרה שהנייר יחליק. מפני שיכולתי לבנות מטרופוליס קופץ. אבל לא הייתי רוצה להתעסק עם כל הפוליטיקה של אנשי הנייר. פוליטיקת נייר עם המדיניות בעובי נייר, הבטחות שבורות בלי התנצלויות מתאימות. הם יהיו אני קטנים מנייר. ואתם קטנים מנייר. ונוכל לצפות בטלוויזיה מנייר וזה יהיה ב-שלם-לפי-צפיה. (צחוק) נראה את ראפרי הפרג מנייר עושים ראפ על חבילות הנייר שלהם או צופים בנושאי אנשים מנייר נתקעים בתנועה מנייר על ה A4. (צחוק) נייר. תהייה הנסיכה קייט מנייר אבל כולנו נבהה בפיפה מנייר. ואז כולנו נחייה בפחד מג'ק קורע הנייר, מפני שפרופגנדת הנייר מפעפעת לדעות הקדומות של האנשים, תמונתו מדפסות של טרוריסטים פוטוגנים. מעט נייר אני. ומעט נייר אתם. ובאוכלוסייות דמויות קופצות גם הבעיות של אנשים קופצות. הם יהיו פרלמנט נייר מנופח שנשארו לא בקשר, ומי שמתעלמים מהמפגינים מנייר בנוגע לכל חתכי הנייר, אז המפגינים הרגועים יפוצצו לחתיכות נייר, על ידי תותחי הקונפטי שמאויישים על יהיה משטרת המניעה. וכן עדיין יהיה כסף מנייר, אז עדיין תהיה תאוות בצע מנייר, והבנקאים מנייר יכניסו לכיס יותר ממה שהם צריכים, ויקנו פוטפורי כדי לפזר בנכסים מנייר שלהם, אחרים חיים בעוני ולא מכירים בהם בצורה נאותה. כלכלה ענייה בה כל כך הרבה הם באמת עניים, אבל בעוד שמתעלמים מהצרכים שלהם הכסף הולך למלחמות גדולות. צבאות אוריגמי פותחים תוכניות למטוסי נייר ואחננו נשארים כלואים בשרשראות הנייר שלנו, אבל הבושה הגדולה יותר היא שתמיד נראה שהיא נשארת אותו הדבר, מה שמשתנה זה מי בשלטון שבוחר איך להפיל את האשמה, הם נוקבים בשמות, שוכחים שאלה שמות של אנשים, מפני שבסופו של דבר הכל מגיע לאנשים, אני אוהב אנשים. מפני שאפילו כשהמצב קשה, זה רק האנשים שמסוגלים לתת השראה, ועל הנייר, זה קשה לראות איך כולנו מתמודדים. אבל בתחתית תיבת פנדורה יש עדיין תקווה, ואני עדיין מקווה מפני שאני מאמין באנשים. אנשים כמו סבי. שכל יום מאז שנולדתי, הקדישו זמן כל בוקר כדי להתפלל בשבילי. זה 7892 ימים ברציפות של מישהו שבודק שאני בסדר, וזה מדהים. אנשים כמו דודתי שמעלים מחזות עם אסירים. אנשים שמסוגלים לסליחה אמיתית. אנשים כמו הפלסטינאים המואשמים. אנשים שעושים הכל כדי לעשות את החיים שלכם טובים יותר, ולא מצפים לתמורה. אתם מבינים, לאנשים יש פוטנציאל להיות חזקים. רק בגלל שהאנשים בשלטון נוטים להתחזות לקורבנות אנחנו לא צריכים להכנע למערכת הזו. ואוכלוסיית נייר היא לא שונה. יש נייר קטן אני. ונייר קטן אתם. ובאוכלוסיית אנשים קופצים הבעיות של אנשים גם קופצות, אבל אפילו אם כל העולם יתפורר עדיין היינו עוברים את זה. מפני שאנחנו אנשים. תודה לכם. (מחיאות כפיים) תודה רבה לכם. יש לי זמן לעוד אחד. בשבילי, שירה היתה הדרך האולטימטיבית לרעיונות בלי גבולות. כשהתחלתי, האנשים שנתנו לי השראה היו אלה עם סיפורים מדהימים, וחשבתי, כבן 18 עם חיים שמחים, זה היה יותר מדי נורמלי, אבל יכולתי ליצור עולמות בהם הייתי יכול לדבר על החוויות שלי והחלומות והאמונות. אז זה מדהים להיות פה מולכם היום. תודה לכם שאתם פה. אם לא הייתם פה, זה היה די כמו בדיקת הסאונד אתמול. (צחוק) וזה יותר כיף. אז האחרון נקרא "ילד סאנשיין." תודה רבה לכם על ההקשבה. סאנשיין הזקן היה גאה בשמש שלו, וזה האיר לו את היום לראות את הילד הקטן שלו רץ, לא בגלל מה שהוא עשה, ולא בגלל הבעיות עליהן התגבר, אלא שלמרות זאת החזות שלו נשארה שמשית. זה לא תמיד היה כך. היו פעמים שהוא ניסה להסתיר את הבוהק, אתם מבינים, לכל כוכב יש תקופות קשות, זה דורש אור בוהק כדי לתת להם השראה לעבור את החשכה. אם נחזור לזמן בו הוא נולד בערפילית, אנחנו יודעים שמעולם לא חשבו עליו כרגיל, מפני שהיה בו ניצוץ, להגיד שמגע מידאס היה שגוי אבל כל דבר אליו התקרב נראה שהפך למעט ברונזה, כן השמש הזו היתה אהובה על ידי חלק יותר מאחרים, זה היה מקרה של יוסף וכותונת הפסים שלו ואחיו מפני שללבלוט מהקהל יש את הייתרונות והחסרונות, וקנאות יצרה אוייבים באלה שנדחקו על ידו כמו אנשי הצללים. עכשיו אנשים הצללים לא אהבו את ילד הסנשיין, מפני שהוא האיר על הדברים החשוכים שאנשי הצללים עשו, וכשהוא האיר הוא הראה את המקומות בהם אנשי הצללים התחבאו, אז לאנשים הצללים היתה תוכנית זדונית להפתר ממנו, ראשית -- הם צחקו על כתמי השמש שלו, ירו בחלומות שלו מהשמיים, המילים שלהם היו יריות, מתוכננות להזכיר לו שהוא לא היה קול והוא לא הסתדר עם הילדים הפופולריים בבית הספר. הם אמרו שהראש של היה בחלל והם היו מורידים אותו חזרה לכדור הארץ, בעיקרון הוא הגיע מכלום וזה מה שהוא היה שווה, הוא לעולם לא ילך לאוניברסיטה ללמוד, התארים היחידים שהוא אי פעם יראה יהיו כוויות מדרגה ראשונה מאלה שהתקרבו מדי, הם אמרו לו שהוא בוהק מדי, לכן אף אחד אף פעם לא הביט לו בעיניים, השיפוט שלו נעשה מעורפל כך גם השמיים, עם דמעות מתאדות כשהשמש התחילה לבכות. בגלל שילד הסאנשיין היה חכם, עם אישיות חמימה, ובפנים הוא בער בעוצמה נפגע מהמילים והקללות של אנשי הצללים שדיברו על חורים בנשמה שלו והשאירו חללים, וכשהלב שלו התקשה, הניצוץ שלו כהה, כל פעם שהם קראו לו בשמות זה קרר את הלהבה שלו, הוא חשב שהם אולי יאהבו אותו אם הוא ישמור על אורו חלש אבל הם היו עסוקים בלהגיד לברק שהיא מכוונת גרוע, הוא לא היה יכול להתחבר למה שהם אמרו, אז הוא נתן לאור שלו להיום מעומעם על ידי מה שאמרו, הוא נפל למדינת כוכב בודד כמו טקסס, והרגיש כאילו הוא הוכה במקלעת הסולרית שלו. אבל אז גברת סאנשיין הקטנה הגיעה שרה את השיר האהוב עליה על איך אנחנו בנויים להיות חזקים, ואתם לא חייבים לשגות כדי להשתייך, פשוט תהיו אמיתייים למי שאתם, מפני שכולנו כוכבים בלב. מיס סאנשיין הקטנה היתה חמה, סוג הילדה שכשהבטתם בה שכחתם דברים, אבל בשבילו, אי אפשר היה לשכוח אותה, ברגע שראה אותה הדמות שלה נצרבה ברשתית שלו, היה לא היתה מהעולם הזה, והיא קיבלה אותו, משהו בילדה הזו אמר שכל פעם שהיא היתה לידו, דברים לא היה חשוכים כמו שהם נראו, והוא העז לחלום, הצללים לא נראו; כשהיא היתה שם הוא זרח, העיניים שלו היו נדלקות בדרכים שאי אפשר לזייף, כשהיא חייכה הקרניים שלה מחקו את מילות השנאה החדות כתער, הם נתנו אחד לשני שמות חיבה, הם היו "הכוכב המגניב" ו "שמש כיפיית," ולבסוף נזק הצללים התפוגג, היא היתה אחת מספטיליון, והיא היתה מבריקה, היא יכלה להפוך את הזוחלים עם הדם הכי קר לבעלי דם חם, אהובה על ידי מיליארדים, מצ'יליאנים לברזילאים, ולימדה את ילד הסאנשיין את המשמעות של עמידות. היא אמרה: "כל החושך בעולם לא יכול לכבות את האור של אור בודד אז איך הם יוכלו בכלל להתמודד עם האור שלך? רק אתה יכול לבחור לעמעם אותו, והשמיים הם הגבול, אז השתק את המבקרים על ידי זריחה." ואם עיניים הן החלונות לנשמה אז היא הסיטה את הוילונות ונתנה לשמש לזרוח דרך הכאב. בעולם של מצוקה הכוכבים האלה נשארו יחד, ולמרות שימים נהפכו ללילות הזכרונות ישארו לעד, בין אם החזאי אמר את זה או לא, זה יהיה בסדר, מפני שאפילו מאחורי העננים הילד עדיין היה יכול לזרוח. כן, ילד הסאנשיין היה מבריק, עם אישיות חמה, ובתוכו הוא בער בעוצמה, מתודלק על ידי האש שקיבלה השראה ברחבי גלקסיות על ידי הילדה שהאמינה בו. תודה רבה לכם. (מחיאת כפיים)