0:00:06.583,0:00:10.133
היקום החל את חייו הקוסמיים[br]במפץ גדול

0:00:10.133,0:00:12.603
לפני כמעט 14 מיליארד שנים,בצח

0:00:12.603,0:00:15.543
ומאז הוא הולך ומתפשט,

0:00:15.543,0:00:18.233
אבל לאן?

0:00:19.136,0:00:21.186
זאת שאלה מורכבת,

0:00:21.186,0:00:22.676
וזו הסיבה:

0:00:22.676,0:00:25.416
משוואות היחסות הכללית של איינשטיין

0:00:25.416,0:00:30.846
מתארות את היקום[br]כמארג משולב של מרחב וזמן.

0:00:31.176,0:00:34.366
כלומר, מה שמוכר לנו כ"מרחב וזמן"

0:00:34.366,0:00:38.616
מתקיים רק כחלק מהיקום[br]ולא מעבר לו.

0:00:38.616,0:00:41.346
כשעצמים רגילים מתפשטים

0:00:41.346,0:00:43.986
הם תופסים יותר מרחב.

0:00:43.986,0:00:47.986
אבל אם אין מרחב[br]להתפשט אליו,

0:00:48.386,0:00:50.536
כי-אז, מהי בכלל "התפשטות"?

0:00:51.186,0:00:54.536
ב-1929, התצפיות האסטרונומיות[br]של אדווין האבל

0:00:54.536,0:00:57.116
סיפקו לנו תשובה ברורה.

0:00:57.116,0:01:00.786
סקר שמי הלילה שלו[br]גילה שכל הגלקסיות המרוחקות

0:01:00.786,0:01:03.936
נסוגות, או מתרחקות[br]הלאה מכדור הארץ.

0:01:03.936,0:01:08.246
זאת ועוד, ככל שהגלקסיה מרוחקת יותר,[br]כך היא מתרחקת מהר יותר.

0:01:08.246,0:01:10.416
איך אפשר לפרש זאת?

0:01:10.926,0:01:14.726
חישבו על כיכר לחם צימוקים[br]שתופחת בתנור.

0:01:14.726,0:01:19.276
הבלילה תופחת במידה שווה[br]בין כל צימוק וצימוק.

0:01:19.276,0:01:22.736
אם הצימוקים מייצגים את הגלקסיות,

0:01:22.736,0:01:25.066
ואילו הבלילה - את החלל שביניהן,

0:01:25.066,0:01:29.116
אפשר לדמיין כיצד ההתמתחות[br]או ההתרחבות של המרחב הבין-גלקטי

0:01:29.116,0:01:32.326
מרחיקות את הגלקסיות זו מזו

0:01:32.812,0:01:39.152
ושבכל גלקסיה, השכנים החיצוניים[br]יתרחקו עוד יותר מאשר הפנימיים

0:01:39.152,0:01:41.542
באותה כמות זמן.

0:01:42.122,0:01:45.407
ואכן, משוואות היחסות הכללית חוזות

0:01:45.407,0:01:49.757
תחרות משיכת-חבל קוסמית[br]בין הכבידה להתפשטות.

0:01:49.757,0:01:54.097
רק באַין החשוך שבין הגלקסיות[br]ההתפשטות מנצחת

0:01:54.097,0:01:56.257
והחלל נמתח.

0:01:56.257,0:01:58.117
זאת היא אם כן התשובה.

0:01:58.117,0:02:01.007
היקום מתפשט אל תוך עצמו.

0:02:01.597,0:02:06.157
עם זאת, הקוסמולוגים דוחקים[br]את גבולות הדגמים המתמטיים

0:02:06.157,0:02:11.327
המנסים לשער מה, אם בכלל,[br]קיים מעבר לזמן-מרחב שלנו.

0:02:11.327,0:02:15.272
לא מדובר בניחושים פרועים[br]אלא בהיפותזות שמתמודדות עם מוזרויות

0:02:15.272,0:02:18.622
בתיאוריה המדעית של המפץ הגדול.

0:02:18.622,0:02:23.802
לפי תיאוריית המפץ הגדול,[br]החומר מתפזר ביקום באופן שווה

0:02:23.802,0:02:28.582
בצורת גז דליל -[br]אבל אז, איך נוצרו גלקסיות ושמשות?

0:02:28.582,0:02:32.122
הדגם המתאר התנפחות[br]מתאר תקופה קצרה

0:02:32.128,0:02:34.388
של התפשטות מואצת באופן לא-ייאמן

0:02:34.388,0:02:38.028
שמייחסת תנודות קוונטיות[br]באנרגיה של היקום הצעיר

0:02:38.028,0:02:42.538
להיווצרות ענני גז[br]שהולידו בהמשך גלקסיות.

0:02:42.538,0:02:46.398
אם נקבל חשיבה זו,[br]היא עשויה גם לרמז על כך שיקומנו

0:02:46.398,0:02:49.988
מייצג אזור אחד בלבד[br]במציאות קוסמית גדולה יותר

0:02:49.988,0:02:53.808
שנתונה להתפשטות מתמדת ונצחית.

0:02:53.808,0:02:57.088
איננו יודעים דבר[br]על מציאות משוערת זו של התפשטות,

0:02:57.088,0:03:00.958
מלבד התחזית המתמטית[br]שאינסופיות התפשטותה

0:03:00.958,0:03:04.768
נובעת אולי ממצב אנרגיה[br]קוונטי בלתי-יציב.

0:03:04.768,0:03:09.838
עם זאת, באזורים מקומיים רבים[br]האנרגיה עשויה לשכוך באופן אקראי,

0:03:09.838,0:03:15.348
לעבור למצב יציב ולחדול[br]מהתנפחות ויצירת יקומי בועה.

0:03:15.348,0:03:18.158
ביקום בועה -[br]שיקומנו נמנה עליהם -

0:03:18.158,0:03:21.718
ניתן לתאר מפץ גדול[br]וחוקי פיזיקה משלו.

0:03:21.718,0:03:25.098
במקרה זה, יקומנו הוא חלק[br]מריבוי יקומים גדול יותר,

0:03:25.098,0:03:28.118
שבו הקצב הדמיוני של התנפחות אינסופית

0:03:28.118,0:03:31.818
מונע מאיתנו לפגוש יקום שכן.

0:03:31.818,0:03:35.798
בנוסף, לפי תיאוריית המפץ הגדול,[br]ביקום הצעיר והחם שלנו

0:03:35.798,0:03:40.758
כוחות היסוד התאחדו לכוח-על אחד.

0:03:40.758,0:03:44.758
תורת המיתרים המתמטית מציעה[br]תיאורים של איחוד זה,

0:03:44.758,0:03:49.618
בנוסף למבנה-יסוד של קווארקים[br]ואלקטרונים תת-אטומיים.

0:03:49.618,0:03:55.188
בדגמים המוצעים האלה,[br]אבני הבניין של היקום הם מיתרים רוטטים.

0:03:55.188,0:03:59.788
דגמי-מיתרים מתחרים[br]גובשו כעת לכלל תיאור אחיד,

0:03:59.788,0:04:04.573
לפיו מבנים אלה נמצאים ביחסי-גומלין[br]עם משטחי-ענק על-מימדיים

0:04:04.573,0:04:06.138
המכונים "קרומיות".

0:04:06.141,0:04:09.751
ייתכן שיקומנו מוכל בקרומית כזו,

0:04:09.751,0:04:13.136
כשהוא צף באיזה מקום[br]על-מימדי לא-נודע

0:04:13.136,0:04:16.521
המכונה "צובר" או "על-חלל".

0:04:16.731,0:04:22.491
ייתכן שבעל-חלל קיימות במקביל [br]קרומיות נוספות, המכילות סוגי יקום אחרים,

0:04:22.491,0:04:27.371
וייתכן אף שקרומיות שכנות[br]חולקות כוחות-יסוד, כמו כבידה.

0:04:27.371,0:04:31.431
הן ההתנפחות האינסופית והן הקרומיות[br]מתארות ריבוי קיומים,

0:04:31.431,0:04:34.471
אך בעוד יקומי ההתנפחות האינסופית מבודדים,

0:04:34.471,0:04:37.511
יקומי הקרומיות עשויים להתנגש זה בזה.

0:04:37.511,0:04:42.001
הד להתנגשות כזו עשוי להופיע[br]בקרינת גלי המיקרו הקוסמית:

0:04:42.001,0:04:47.091
מרק של קרינה בכל היקום שלנו,[br]שריד לעידן קדום של מפץ גדול.

0:04:47.091,0:04:50.771
אולם עד כה טרם גילינו[br]הד קוסמי כזה.

0:04:51.201,0:04:54.216
יש החושדים שהיפותזות ריבוי -יקומים אלה

0:04:54.216,0:04:57.231
עשויות להתמזג מתישהו[br]לכלל תיאור משותף,

0:04:57.231,0:04:59.871
או שמשהו אחר יחליף אותן.

0:04:59.871,0:05:04.551
לפי שעה, אלה התעמקויות השערתיות[br]בדגמים מתמטיים.

0:05:04.551,0:05:09.261
בעוד שדגמים אלה מושפעים ומוכוונים[br]מתוך ניסויים מתמטיים רבים,

0:05:09.261,0:05:13.601
מעטים מאד הם הניסויים האובייקטיביים[br]שיבחנו אותם ישירות.

0:05:13.601,0:05:15.971
אז עד להופעתו של אדווין האבל הבא,

0:05:15.971,0:05:20.881
לא נותר למדענים אלא להמשיך להתווכח[br]על האלגנטיות של דגמיהם המתחרים

0:05:20.881,0:05:26.491
ולהמשיך לחלום על מה, אם בכלל,[br]קיים מעבר ליקומנו.