יש לי ארבע מאות עשרים ושתיים חברים ועדיין אני בודד. אני מדבר עם כולם כל יום, ועדיין אף אחד מהם לא באמת מכיר אותי תרימו ת'ראש הבעיה שיש לי היא בפער שיש בין להסתכל להם בעיניים לבין לקרוא שם במסך לקחתי צעד אחורה ופקחתי את עיניי הסתכלתי מסביב והבנתי שהמדיה הזאת שאנחנו קוראים לה "חברתית" היא הכל חוץ מזה כשאנחנו פותחים את מחשבינו את הדלתות אנחנו סוגרים וכל הטכנולוגיה הזאת שיש היא אחיזת עיניים קהיליה, שותפות הצורך בשייכות אך כשאתה עוזב לרגע את מכשירי האשליה מתעוררים לעולם מלא בבלבול עולם בו אנחנו עבדים לטכנולוגיה שיצרנו כשמוכרים מידע אישי לאיזה מניאק עשיר עולם של עניין עצמי, דימוי עצמי, קידום עצמי כשמשתפים את המבחר אבל משאירים בחוץ את הרגשות אנחנו הכי שמחים כשמשתפים חוויות אבל האם זה אותו דבר כשאין שם אף אחד אחר? תהיו שם בשביל חברים שלכם והם יהיו שם בשבילכם אך אף אחד לא יהיה עם הודעת תפוצה זה מספיק אנו עורכים, מגזימים ומשתוקקים לחנפנות עושים פנים שלא רואים את הבידוד החברתי מסדרים את המשפטים עד שהחיים נוצצים ואפילו לא יודעים אם מישהו מקשיב להיות לבד זאת לא הבעיה תנו לי להדגיש אם אתה קורא ספר, מצייר או עושה התעמלות אתה יוצר ונוכח לא מאופק ומתבודד אתה ער וקשוב ומנצל את הזמן אז כשאתה בציבור ומתחיל להרגיש בודד שים ידיים על הראש ותתרחק מהפלאפון אתה לא צריך לבהות בתפריט או ברשימת החברים פשוט דברו אחד עם השני תלמדו לחיות יחדיו נמאס לשמוע את השקט ברכבת עמוסה כשאף אחד לא מוכן לדבר מהפחד להראות משוגע אנו הופכים ללא-חברתיים כבר לא מסתפקים בלפנות לאדם אחר להסתכל לו בעיניים אנו מוקפים בילדים שכבר מאז שנולדו ראו אותנו חיים כמו רובוטים ובטוחים שככה זה צריך להיות אין מצב שאתה האבא הכי טוב בעולם אם אתה לא יכול לשעשע ילד בלי משחק באייפד כשהייתי ילד אף פעם לא הייתי בבית היינו משוטטים בחוץ על האופניים היו לי חורים בנעליים ושריטות על הבירכיים היינו מטפסים ובונים בתי עץ עכשיו הפארק כל כך שקט שזה עושה לי צמרמות אין ילדים בחוץ הנדנדות עומדות דומם אין גומי אין קלס אין כנסייה או צריחים אנחנו דור של אידיוטים: טלפונים חכמים ואנשים טיפשים אז ת'רימו ת'ראש מהטלפון תכבו ת'מסך תשימו לב לסביבה שלכם תעשו משהו עם הזמן שלכם רק חיבור אמיתי אחד זה כל מה שצריך כדאי להראות לך כמה משפיע להיות שם באמת תהיה שם ברגע שהיא עושה לך את המבט שתזכור לנצח בתור זה שבו התאהבתם כשבפעם הראשונה החזקתם ידיים או התנשקתם בפעם הראשונה שרבתם אך עדיין אהבתם אין סוף הפעם שלא הייתם חייבים לספר למאות אנשים, מה בדיוק עשיתם כי רציתם לשתף את הרגע הזה רק עם מישהי אחת הפעם שמכרת את המחשב כדי שתוכל לקנות טבעת לנערת חלומותיך שהיא הדבר האמיתי הפעם שרצית להקים משפחה והפעם הזאת ש... החזקת לבת שלך את היד וזכית להתאהב שוב הפעם שהיא משאירה אותך ער כל הלילה כשבא לך רק לנוח והפעם בו תנגב את הדמעות כשהתינוקת עוזבת את הקן הפעם שבה התינוקת שלך חוזרת עם ילד משלה שתחזיק הפעם שהוא קורה לך סבא וגורם לך להרגיש ממש זקן הפעם שלקחת את כל מה שיצרת רק בלשים לב לחיים וכמה שאתה שמח שלא בזבזת את זה כי הסתכלת למטה על איזו המצאה הפעם שהחזקת לאשתך את היד ישבת לידה על המיטה אמרת לה שאתה אוהב אותה ונשקת על ראשה אז היא לוחשת לך בשקט בפעימות ליבה האחרונות כשיש לה מזל שהיא עצרה לנער האבוד אז ברחוב אבל אף אחד מהרגעים הללו לא קרו לא היה לך שום דבר מזה כשאתה עסוק בהסתכלות למטה אתה לא רואה את ההזדמנויות שאתה מפספס אז ת'רימו את הראש מהפלאפון כבו ת'מסכים הקיום שלנו סופי יש לנו כמות מוגבלת של ימים אל תבזבזו את חייכם לכודים ברשת כי שמגיע הסוף, אין גרוע מחרטה אני אשם גם בהיותי חלק מן המכונה העולם הדיגיטלי הזה ששמענו ולא ראינו שבו אנו כותבים כמו שאנחנו מדברים וקוראים כמו שמסמסים כשמבלים שעות ביחד בלי ליצור קשר עין רק אל תיכנעו לחיים בהם אתם עוקבים אחרי העדר תנו לאנשים את אהבתכם אל תעשו להם עוד לייק תתנתקו מהצורך להישמע ולהיות מוגדר צאו אל העולם השאירו הסחות דעת מאחור ת'רימו תראש מהפלאפון ותכבו ת'מסכים תפסיקו לצפות בסרטון הזה תחיו את החיים בדרך האמיתית