כל שתי שניות, מישהו בעולם עובר שבץ.

ואחד מתוך כל שישה אנשים
יעבור שבץ במהלך חייו.

שבץ מונע מחמצן להגיע לתאי המוח

והוא אחד הגורמים הכי נפוצים למוות

וגורם מוביל לנכות הניתנת מניעה.

כשמישהו חווה שבץ,
טיפול רפואי מהיר הוא קריטי,

ויכול הרבה פעמים לעזור
למנוע נזק מוחי קבוע.

אבל מה גורם לשבץ?

ומה רופאים יכולים לעשות כדי לטפל בו?

המוח מהווה רק 2% ממשקל הגוף

אבל צורך יותר מ-20% מהחמצן בדמכם.

החמצן נישא למוח דרך מערכת עורקים.

עורקים תרדמניים מספקים דם לקדמת המוח,

והעורקים החולייתיים מספקים דם לאחורי המוח.

אלה מחוברים אחד לשני,

ומתפצלים לכלי דם קטנים יותר ויותר

שמביאים למיליארדי נוירונים
את החמצן שהם צריכים.

אם זרימת הדם מופרעת,
אספקת החמצן מפסיקה ותאי מוח מתים.

יש שתי דרכים בהן זה יכול לקרות.

שבץ מדמם קורה כשכלי דם מחוררים
מאפשרים לדם לדלוף.

אבל השבץ הכי נפוץ הוא שבץ אִיסְכֶּמִי,

כשקריש דם חוסם כלי דם, ועוצר את זרימת הדם.

מהיכן מגיעים הקרישים האלה?

במקרים נדירים, שינוי פתאומי בקצב הלב

מונע מעליות הלב להתכווץ באופן נורמלי.

זה מאט את זרימת הדם,

מה שמאפשר לטסיות דם,
גורמי קרישה ופיברין להידבק זה לזה.

הקריש יכול להינשא

לעבר העורקים וכלי הדם שמספקים דם למוח

עד שהוא מגיע לאחד דרכו הוא לא יכול להידחק.

זה נקרא תסחיף

והוא עוצר את אספקת החמצן
לכל התאים במורד הזרם.

במוח אין קולטני כאב, אז אתם לא יכולים
להרגיש את החסימה עצמה.

אבל המחסור בחמצן מאט את תפקוד המוח

ועלולות להיות לו השפעות פתאומיות ומורגשות.

לדוגמה, אם האזור המושפע אחראי על דיבור,

מילותיו של האדם יכולות להמרח.

אם השבץ משפיע על חלק במוח
ששולט בתנועת השרירים,

הוא עלול לגרום לחולשה,
לעיתים קרובות רק בצד אחד של הגוף.

כשזה מתרחש, הגוף מיד ינסה לפצות על כך

על ידי הסטת זרימת הדם לאזור המושפע,

אבל זה לא הפתרון המושלם.

לבסוף, התאים הרעבים לחמצן יתחילו למות,

מה שיוביל לנזק מוחי
שעלול להיות חמור או קבוע.

לכן, חשוב לספק טיפול רפואי 
במהירות האפשרית.

קו הטיפול הראשון הוא הזרקה לוריד

של תרופה מפעילת פלסמינוגן רקמתי TPA

שיכולה לפרק קרישי דם

ולאפשר לדם לזרום שוב בעורק הפגוע.

אם מזריקים אותה תוך כמה שעות,

התרופה מגבירה מאוד את הסיכוי לשרוד את השבץ

ולהימנע מנזקים ארוכי-טווח.

אם אי אפשר לתת לאדם TPA,

כי הוא לוקח תרופות מסויימות,

יש לו עבר של דימום רציני,

או שהקריש גדול במיוחד,

הרופאים יכולים לבצע תהליך
שנקרא צנתור מוח טרומבקטומי.

בשימוש בצבע פְלוּאוֹרֶסְצֶנְטִי
שמאיר את תאי הדם תחת קרני רנטגן חזקות,

הרופא יכול להכניס צינור
ארוך, דק וגמיש שנקרא קטטר

לתוך עורק ברגל

ולתמרן אותו עד למקום החסימה.

שולף מועבר דרך הקטטר,

הוא מתרחב ומעוגן לתוך הקריש
כשהוא עובר אותו.

הקטטר מושך אז את הקריש ושולף אותו.

הטיפולים האלה צריכים להתבצע 
מה ככל הניתן

כדי לשמר את תפקוד המוח,

מה שאומר שצריך להבין במהירות 
אם מישהו עובר שבץ.

אז איך תוכלו לדעת?

נסו את שלושת הדברים הבאים:

1. בקשו מהאדם לחייך.

חיוך עקום או שמיטת פנים
יכולים להעיד על חולשה בשרירים.

2. בקשו מהם להרים ידיים.

אם יד אחת יורדת למטה,
חולשת הזרוע היא גם סימן לשבץ.

3. בקשו מהם לחזור
על מילה פשוטה או משפט.

אם הדיבור שלהם נשמע נבלע או מוזר,

זה יכול להצביע על כך
שחסר חמצן באזור השפה במוח.

לפעמים קוראים לזה מבחן FAST,
וה-T מייצג את הזמן.

אם תראו את אחד הסימנים האלה,
התקשרו מיד לשירותי החירום.

זה ענין של חיים ומוות.