אומרים שהדשא ירוק יותר
אצל השכן,
ואני מאמין בכך,
במיוחד כשאני שומע
את הנשיא אובמה
מדבר לעתים קרובות
על מערכת החינוך בקוריאה
כאמת-מידה להצלחה.
אם כן, אני יכול לגלות לכם
שבמבנה הנוקשה
ובעל האופי התחרותי ביותר
של מערכת החינוך בקוריאה,
הידועה גם כ"סיר-לחץ",
לא כולם פורחים בסביבה כזו.
בעוד שרבים הגיבו בדרכים שונות
למערכת החינוך שלנו,
תגובתי לסביבה הלחוצה הזו
היתה בניית קשתות מפיסות עץ
שמצאתי ליד השיכון שלי.
מדוע קשתות?
זה לא לגמרי ברור לי.
אולי, לנוכח הלחץ המתמיד,
יצר ההישרדות הקדום שבי
התחבר עם הקשתות.
אם תחשבו על זה,
הקשת עזרה להישרדות האנושית
מאז הפרהיסטוריה.
האזור ברדיוס 3 ק"מ
סביב ביתי
היה פעם יער תותי-עץ
בימי שושלת צ'וסון,
כשתולעי משי הוזנו בעלי תות-עץ.
כדי להעלות את המודעות ההיסטורית
לעובדה זו,
הממשלה שתלה יערות תות-עץ.
הזרעים מאותם עצים
נפוצו גם ע"י ציפורים
למקומות שונים
ליד החומות העמידות לרעש
של הדרך המהירה העירונית
שנסללה בזמן האולימיפאדה של 1988.
האזור ליד החומות האלה,
שאיש לא טרח להתייחס אליו,
נותר פטור מהתערבות רצינית כלשהי,
וכאן מצאתי לראשונה את אוצרותי.
ככל שהתעמקתי בבניית קשתות,
התחלתי לחפש הרחק מעבר
לשכונה שלי.
כשהייתי יוצא לטיולים
עם בית הספר,
בחופשות משפחתיות,
או סתם בדרכי הביתה
מכל מיני חוגים,
שוטטתי באזורים מיוערים
ואספתי ענפי עצים
בעזרת כלים שהסתרתי בילקוט שלי.
אלה היו לפעמים מסורים, סכינים,
חרמשים וגרזינים
שכיסיתי במגבת.
הייתי מביא את הענפים הביתה,
בנסיעות באוטובוסים וברכבות תחתיות,
כשאני בקושי אוחז אותם בידי.
את הכלים לא הבאתי לכאן,
ללונג ביץ'.
בטחון נמלי-תעופה.
[צחוק]
בפרטיות חדרי, מכוסה בנסורת,
הייתי מנסר, מעצב ומבריק עץ
במשך כל הלילה
עד שהקשת היתה לובשת צורה.
יום אחד שיניתי את צורתה
של פיסת במבוק,
וגרמתי לשריפה כללית.
איפה? בגג של השיכון שלי,
ביתן של 96 משפחות.
לקוח בחנות כלבו מול השיכון
טילפן למוקד החירום,
ואני ירדתי בריצה במדרגות
כדי להודיע לאימי
כשחצי מהשיער שלי שרוף.
ברצוני לנצל כאן את ההזדמנות
ולומר לאימי,
שיושבת כאן בקהל:
אמא, אני באמת מצטער,
ולהבא אזהר יותר עם אש גלויה.
אימי נאלצה לספק המון הסברים,
ולהגיד לאנשים שבנה לא ביצע
הצתה בזדון.
חקרתי גם בהרחבה
על קשתות בכל העולם.
בתהליך הזה ניסיתי לשלב
את הקשתות השונות
מכל מיני תקופות ומקומות
כדי ליצור את הקשת היעילה ביותר.
עבדתי גם עם הרבה סוגי עץ,
כגון אדר, טקסוס ותות-עץ,
וערכתי המון ניסויי ירי
באזור המיוער שליד
הדרך העירונית המהירה
שאותה הזכרתי קודם לכן.
הקשת היעילה ביותר בעיני
תהיה משהו כזה.
אחת: קצוות מעוקלים יכולים
להגביר את הקפיציות
כשמותחים ויורים את החץ.
שתיים: בטן הקשת משוכה פנימה
כדי לתת משקל מתיחה מוגבר,
וזה אומר עוד כוח.
שלוש: שימוש בגידים בשכבה
החיצונית של גף הקשת
לצבירת מתח מירבית.
וארבע: קרן, המשמשת
לצבירת אנרגיה בדחיסה.
אחרי תיקונים, שבירה,
עיצוב מחדש,
שיפוצים, כיפופים ושיפורים,
הקשת האידיאלית שלי
החלה ללבוש צורה,
וכשהיא היתה מוכנה לבסוף,
היא נראתה כך.
אני כה גאה בעצמי
על כך שהמצאתי בעצמי
קשת מושלמת.
זאת תמונה של קשתות
קוריאניות מסורתיות
והיא לקוחה ממוזיאון,
וראו כמה הקשת שלי דומה להן.
תודה רבה לאבות-אבותי
שגזלו ממני את ההמצאה שלי.
[צחוק]
דרך חרשות הקשתות
יצרתי קשר עם חלק ממורשתי.
למדתי את הידע שהצטבר
במשך השנים
וקריאת המסרים שהותירו אבותי
היתה טובה מכל נחמה, טיפולים
או עצות שיכולתי לקבל
ממבוגרים של היום.
כי חיפשתי הרחק ולעומק,
אך מעולם לא טרחתי
לחפש בקרבת מקום.
התובנות האלה
הביאו אותי להתעניין
בדברי ימיה של קוריאה,
שלפני כן לא עשו עלי כל רושם.
בסופו של דבר,
לעתים קרובות הדשא ירוק יותר
אצלי,
אם כי איננו מבינים זאת.
כעת אראה לכם
איך הקשת שלי פועלת.
נראה איך הקשת הזאת פועלת.
זאת קשת במבוק,
בעלת משקל מתיחה של 20 ק"ג.
[צליל יריית חץ]
[מחיאות כפיים]
קשת יכולה לפעול כמנגנון פשוט,
אבל כדי ליצור קשת טובה,
נחוצה רגישות עצומה.
יש לטפל ולתקשר
עם העץ עצמו.
לכל סיב בעץ
יש סיבה לקיומו ותפקיד משלו,
ורק דרך שיתוף-פעולה
והרמוניה ביניהם
מתקבלת קשת מעולה.
אולי אני תלמיד חריג
עם תחומי-עניין משונים,
אבל אני מקווה שאני תורם
בכך שאני משתף
את כולכם בסיפורי.
עולמי האידיאלי הוא מקום
שבו איש אינו נותר מאחור,
שבו כל אחד ואחת נחוצים,
בדיוק במקום בו הם נמצאים,
כמו הסיבים והגידים של הקשת,
מקום שבו החזק הוא גמיש
והפגיע הוא עמיד.
הקשת דומה לי,
ואני דומה לקשת.
וכעת אני יורה
חלק ממני אליכם.
מוטב, חלק ממודעותי
נורה זה עתה אל מודעותכם.
האם קלעתי?
תודה לכם.
[מחיאות כפיים]