שמעתם על ה- I.Q., הידע הכללי שלכם, אך מהו ה- Psy-Q שלכם? כמה אתם יודעים על מה שגורם לכם לתקתק, וכמה אתם טובים בחיזוי מראש התנהגות של אנשים אחרים או אפילו שלכם? וכמה ממה שאתם חושבים שאתם יודעים על פסיכולוגיה שגוי? בואו נגלה על ידי ספירת 10 המיתוסים הראשיים על פסיכולוגיה. בוודאי שמעתם על כך שכשזה מגיע לפסיכולוגיה שלהם, גברים הם ממאדים ונשים הן מנוגה. אך כמה גברים ונשים הם באמת שונים? כדי לגלות, בואו נתחיל על ידי כך שנסתכל על דבר בו גברים ונשים אכן באמת שונים ועל ידי ציור הבדלי מגדר פסיכולוגיים באותו קנה מידה. דבר אחד בו גברים ונשים באמת שונים הוא המרחק אליו הם יכולים לזרוק כדור. אז אם נסתכל על המידע על גברים כאן, אנו רואים את מה שנקרא עקומת התפלגות נורמלית. ישנם גברים שיכולים לזרוק כדור רחוק מאוד, וישנם שלא רחוק בכלל, אך רובם זורקים למרחק ממוצע. ונשים חולקות את אותה התפלגות, אך למעשה ישנו הבדל די גדול. למעשה, הגבר הממוצע יכול לזרוק רחוק יותר מבערך 98 אחוז מהנשים. אז כעת הבה נסתכל על איך כמה הבדלי מגדר פסיכולוגיים נראים על אותו קנה מידה סטנדרטי. כל פסיכולוג יגיד לכם שגברים הם טובים יותר במודעות מרחבית מאשר נשים -- אז דברים כמו קריאת מפות, לדוגמה -- וזה נכון, אך הבה נסתכל על היקף ההבדל הזה. הוא מזערי; הקווים כל כך קרובים הם כמעט חופפים. למעשה, האישה הממוצעת היא טובה יותר מ- 33 אחוז מהגברים. וכמובן, אם זה היה 50 אחוז, אז שני המגדרים היו בדיוק שווים. שווה לקחת בחשבון שהבדל זה והבא אחריו שאראה לכם הם פחות או יותר הגדולים בהבדלי מגדר פסיכולוגיים שהתגלו אי פעם בפסיכולוגיה. אז הנה הבא. כל פסיכולוג יגיד לכם שנשים הן טובות יותר בשפה ובדקדוק מגברים. אז הנה רמת הביצוע על המבחן המתוכנן בדקדוק. שם נמצאות הנשים. שם הגברים. שוב, כן, נשים הן טובות יותר בממוצע, אך הקווים כל כך קרובים כך ש-33 אחוז מהגברים טובים יותר מהאישה הממוצעת, ושוב, אם היה זה 50 אחוז, זה היה מייצג אי-שוויון מגדרי מוחלט. כך שאין זה באמת מצב של מאדים ונוגה. זה יותר מצב, אם כבר, של מארס וסניקרס: בתכלית אותו דבר, אך האחד אולי טיפה יותר מטורף מהשני. לא אגיד מי. עכשיו כשחיממנו אתכם. הבה ננתח אתכם פסיכולוגית בשימוש במבחן כתמי הדיו של רורשאך. אז אתם כנראה רואים שניים, אני לא יודע, שני דובים או שני אנשים או משהו. אך מה אתם חושבים שהם עושים? הרימו את ידכם אם אתם חושבים שהם אומרים שלום. לא הרבה אנשים. בסדר. הרימו את ידכם אם אתם חושבים שהם נותנים כיף. בסדר. מה אם אתם חושבים שהם רבים? רק כמה אנשים שם. בסדר, אז אם אתם חושבים שהם אומרים שלום זה אומר שאתם אנשים חברותיים. אם אתם חושבים שהם רבים, אתם טיפה יותר אכזריים, ואגרסיביים. האם אתם אוהבים או לוחמניים, בקיצור. ומה בנוגע לזה? זו לא שאילת בחירה, אז כשאומר שלוש כולם לצעוק את מה שאתם רואים. אחד, שתיים, שלוש. (קהל צועק) שמעתי אוגר. מי אמר אוגר? זה היה מדאיג מאוד. גבר שם אמר אוגר. ובכן, אתם אמורים לראות איזושהי חיה דו-רגלית כאן, ואז את דמות המראה שלהם כאן. אם לא ראיתם, זה אומר שיש לכם קושי בעיכול מצבים מורכבים שמתרחש בהם הרבה. אך, כמובן שזה לא אומר זאת בכלל. למבחני כתמי הדיו של רורשאך אין למעשה כל תוקף כשזה מגיע לאבחון אופי של אנשים ולא נעשה בהם שימוש על ידי פסיכולוגים מודרניים. למעשה, מחקר שנעשה לא מזמן מצא שכאשר אתם מנסים לאבחן אופי של אנשים באמצעות שימוש במבחני כתמי הדיו של רורשאך, אובחנה מחלת הסכיזופרניה בקרב שישית מכלל המשתתפים הנורמליים לחלוטין. אז אם לא הגעתם לתוצאות כל כך טובות בזה, ייתכן שאינכם מסוג האנשים המאוד ויזואליים. אז בואו נעשה עוד בוחן קצר כדי לגלות. כשאתם אופים עוגה, האם תעדיפו -- שוב הרימו ידכם בכל אחד -- האם תעדיפו להשתמש בספר מתכונים עם תמונות? כן, מעט אנשים. לתת לחבר להדריך אתכם? או לזרום בהמצאת המתכון? די הרבה אנשים שם. בסדר, אז אם עניתם א, זה אומר שאתם תלמידים ויזואלים ואתם לומדים הכי טוב כשמידע מוצג בפניכם באופן ויזואלי. אם עניתם ב, זה אומר שאתם תלמידים שמיעתיים, שאתם לומדים הכי טוב כשמידע מוצג בפניכם בפורמט שמע. ואם עניתם ג, זה אומר שאתם תחושתיים, שאתם לומדים הכי טוב כשאתם מתעסקים בדברים עם הידיים. מלבד, כמובן כפי שכנראה ניחשתם, זה לא אומר דבר, מכיוון שהכל מיתוס מוחלט. סגנונות לימוד הם המצאות ואינם נתמכים בהוכחה מדעית. אז אנו יודעים זאת מפני שבמחקרים ניסיוניים, כשתלמידים מקבלים חומר ללימוד בסגנון המועדף עליהם, או בסגנון הפוך, אין זה גורם לשום הבדל כלל בכמות המידע שהם קולטים. ואם אתם חושבים על כך רק לרגע, זה פשוט מובן מאליו שזה מוכרח להיות נכון. זה מובן מאליו שהפורמט המוצג אינו תלוי בכם, אלא במה שאתם מנסים ללמוד. האם אתם יכולים ללמוד נהיגה, לדוגמה, רק באמצעות הקשבה למישהו האומר לכם מה לעשות מבלי כל ניסיון תחושתי? האם תוכלו לפתור משוואות סימולטניות בראשכם מבלי לכתוב אותן על דף? האם אתם יכולים ללמוד למבחני הארכיטקטורה שלכם על ידי שימוש במחול אינטרפרטיבי אם הנכם לומדים תחושתיים? לא. מה שאתם צריכים לעשות הוא להתאים את חומר הלימוד לפורמט ולא את עצמכם. אני יודע שרבים מכם תלמידים מצטיינים שקיבלו לא מזמן את תוצאות ה-GCSE שלכם. ואם לא בדיוק קיבלתם את מה שקיוויתם לקבל, אתם לא באמת יכולים להאשים את סגנון הלימוד שלכם, אך יש דבר אחד שאותו אולי תרצו להאשים - אלו הגנים שלכם. אז כל זה מתייחס למחקר שנעשה לא מזמן באוניברסיטת קולג׳ שבלונדון שמצא ש-58 אחוז מהוריאציה בין תלמידים שונים ותוצאות ה-GCSE שלהם מתמקד בגורמים גנטיים. זה נשמע מספר מאוד מדויק, אז כיצד אנו עושים אבחנה זו? ובכן, כשאנו רוצים לפרק את התרומות היחסיות של גנים ושל סביבה, מה שאנו יכולים לעשות הוא מחקר תאומים. תאומים זהים חולקים 100 אחוז מהסביבה שלהם ו-100 אחוז מהגנים שלהם, בעוד שתאומים שאינם זהים חולקים 100 אחוז מהסביבה שלהם, אך בדיוק כמו כל אח ואחות, חולקים רק 50 אחוז מהגנים שלהם. כך שעל ידי שנשווה כמה דומות תוצאות ה-GCSE בתאומים זהים לעומת תאומים שאינם זהים, ונעשה חשבון חכם, אנו מקבלים רעיון על כמה וריאציה וביצוע הם הודות לסביבה וכמה זה הודות לגנים. ויוצא שבערך 58 אחוז הוא הודות לגנים. אז כל זה הוא לא בכדי לערער על העבודה הקשה שאתם והמורים שלכם השקעתם. אם לא בדיוק קיבלתם את תוצאות ה-GCSE להם קיוויתם, תמיד תוכלו לנסות להאשים את הוריכם, או לפחות את הגנים שלהם. דבר אחד אותו אתם לא צריכים להאשים הוא היותכם תלמידי מוח-ימני או תלמידי מוח-שמאלי, מכיון ששוב, זהו מיתוס. אז המיתוס כאן הוא שהמוח השמאלי הוא לוגי, הוא מתמודד טוב עם משוואות כמו אלו, והמוח הימני הוא יותר יצירתי, אז המוח הימני טוב יותר במוזיקה. אך שוב, זהו מיתוס מכיון שכמעט כל מה שאתם עושים מערב כמעט את כל חלקי המוח שלכם שמדברים יחד, אפילו הדבר השגרתי ביותר כמו ניהול שיחה נורמלית. בכל אופן, סיבה אחת שבגללה אולי המיתוס הזה שרד הוא מפני שיש בו טיפת אמת. גרסה קרובה של המיתוס הזה היא שאנשים שמאליים יותר יצירתיים מאנשים שכותבים ביד ימין. שזה קצת הגיוני מכיון שהמוח שלכם מניע את הידיים ההפוכות. אז באנשים שכותבים ביד שמאל, הצד הימני שבמוח טיפה יותר פעיל מהצד השמאלי שבמוח, והרעיון הוא שהצד הימני הוא יותר יצירתי. עכשיו, זו לא אמת לשמה, שאנשים שמאליים יצירתיים יותר מאנשים ימניים. מה שנכון הוא שאנשים שווי ידיים, או אנשים שמשתמשים בשתי הידיים למשימות שונות, הם אנשים יצירתיים יותר מבעלי יד אחת, מכיון שהיותם שווי ידיים אומר ששני צידי המוח מדברים הרבה אחד עם השני, מה שמתייחס ליצירת חשיבה גמישה. המיתוס של האדם השמאלי היצירתי עולה מן העובדה שאנשים שווי ידיים שכיחים יותר בקרב שמאליים מאשר ימניים, אז טיפת אמת ברעיון האדם השמאלי היצירתי, אך לא מעבר. מיתוס מיוחס לזה שעליו בוודאי שמעתם הוא שאנו משמשים רק ב-10 אחוז מהמוח שלנו. זהו, שוב, מיתוס מוחלט. כמעט כל מה שאנו עושים, ולו הדבר השגרתי ביותר, משתמש כמעט בכל המוח שלנו. למרות זאת, זה כמובן נכון שרובנו לא משתמשים באינטליגנציה שלנו ביעילות שיש ביכולתנו. אז מה נוכל לעשות כדי להמריץ את כישורי המוח שלנו? אולי נקשיב לקצת מוצרט נחמד. השמעתם על הרעיון של אפקט מוצרט? אז הרעיון הוא ששמיעת מוצרט גורם לכם להיות חכמים יותר ומשפר את רמת הביצוע שלכם במבחני .I.Q עכשיו שוב, מה שמעניין במיתוס הזה זה שלמרות שזהו מיתוס, יש בו גרעין של אמת. אז המחקר המקורי מצא שמשתתפים שהושמעה להם מוזיקת מוצרט לכמה דקות ביצעו טוב יותר במבחן ה-.I.Q העוקב מאשר המשתתפים שפשוט ישבו בדממה. אך מחקר המשך גייס כמה אנשים שאהבו מוזיקת מוצרט וקבוצה נוספת של אנשים שהיו מעריצי סיפורי האימה של סטיבן קינג. והם השמיעו לאנשים את המוזיקה או הסיפורים. האנשים שהעדיפו מוזיקת מוצרט על פני הסיפורים קיבלו מנת משכל מוגברת יותר מהמוצרט מאשר הסיפורים, אך האנשים שהעדיפו את הסיפורים על פני מוזיקת מוצרט קיבלו מנת משכל מוגברת יותר משמיעת סיפורי סטיבן קינג מאשר מוזיקת מוצרט. אז האמת היא ששמיעת משהו שאתם נהנים ממנו מעוררת אתכם טיפה ומביאה לכם תגבור .I.Q זמני על טווח צר של משימות. אין הצעה ששמיעת מוצרט, או סיפורי סטיבן קינג, אכן יגרמו לכם להיות חכמים יותר לטווח הרחוק גרסה נוספת של מיתוס המוצרט היא ששמיעת מוצרט גורמת לכם לא רק להיות חכמים יותר אלא גם בריאים יותר לרוע המזל, כפי הנראה אין זה נכון אם מישהו מאזין למוזיקה של מוצרט כמעט בכל יום, מוצארט עצמו, שסבל מזיבה, אבעבועות שחורות, דלקת פרקים, ומה שרוב האנשים חושבים שבסופו של דבר הרג אותו, העגבת. הדבר מצביע על כך שמוצרט היה צריך להיות קצת יותר זהיר, אולי, בעת בחירת הפרטנרים המיניים שלו. אבל איך אנחנו בוחרים פרטנרים? אז מיתוס שאני חייב להגיד שלפעמים הוא הופץ קצת על ידי סוציולוגים הוא שההעדפותנו הרומנטיות הן תוצר של התרבות שלנו, שהן ספציפיות מאוד מבחינה תרבותית. אבל למעשה, המידע לא מגבה זאת. מחקר מפורסם סיקר משתתפים מ [37] תרבויות שונות על פני הגלובוס, מאמריקאים לזולואים, למהם העדפותיהם בחיפוש פרטנרים. ובכל תרבות ותרבות על פני הגלובוס, גברים העריכו יותר את המשיכה הפיזית בפרטנריות מאשר נשים, ובכל תרבות, גם, נשים הציבו בחשיבות רבה יותר מגברים אמביציה וכוח השתכרות גבוהה. בכל תרבות, גם, גברים העדיפו נשים שהיו צעירות מהם, בממוצע של, אני חושב שזה היה 2.66 שנים, ובכל תרבות, גם, נשים העדיפו גברים שהיו מבוגרים מהן, בממוצע של 3.42 שנים, וזו הסיבה שיש לנו כאן "כל אחד צריך שוגר דדי." אז עוברים מהנסיון להצליח עם שותף לנסיון להצליח בכדורסל או כדורגל או מה שלא יהיה הספורט שלכם. המיתוס כאן הוא שהספורטאים עוברים הבקעות יד חמה, אמריקאים קוראים להם, או כתמים סגולים, לפעמים אנחנו אומרים באנגליה, שהם פשוט לא יכולים לפספס, כמו הבחור הזה כאן. אבל למעשה, מה שקורה הוא שאם אתם מנתחים את הדפוס הסטטיסטי של הבקעות ופספוסים, מתברר שזה כמעט תמיד אקראי. המוח שלכם יוצר דפוסים מהאקראיות. אם תטילו מטבע, רצף של עץ או פאלי הולך לצאת אי שם באקראיות, ומפני שהמוח אוהב לראות דפוסים כשאין כאלו, אנחנו רואים את הסדרות האלו ומייחסים להם משמעויות ואומרים, "כן הוא ממש מצליח היום," כשלמעשה אתם תקבלו את אותו הדפוס אם רק הייתם מצליחים ומפספסים באופן אקראי. אז יוצא מכלל זה, עם זאת, הוא בעיטות עונשין. מחקר עדכני שחיפש בעיטות עונשין בכדורגל מראה ששחקנים המייצגים מדינות עם עבר רע מאוד בבעיטות עונשין, כמו למשל, אנגליה, נוטים להיות מהירים יותר בבעיטות שלהם מאשר מדינות עם עבר טוב יותר, וככל הנראה כתוצאה מכך, סביר יותר שהם יחטיאו. מה שמעלה את השאלה של האם אי פעם תהיה דרך שנוכל לשפר ביצועים של אנשים. ודבר אחד שאתם יכולים לחשוב לעשות הוא להעניש אנשים על ההחטאות שלהם ולראות אם זה משפר אותם. רעיון זה, השפעת העונש שיכול לשפר ביצועים זה מה שמשתתפים חשבו שבודקים אצלהם במחקר המפורסם של מילגרם של לימוד ועונש שכנראה שמעתם עליו אם אתם סטודנטים לפסיכולוגיה. הסיפור הולך כך שמשתתפים היו מוכנים לתת למשתתפים אחרים מה שהם האמינו שאמור להיות מכות חשמל קטלניות כשהם טועים בתשובה, רק מפני שמישהו בחלוק לבן אמר להם כך. אך סיפור זה הוא מיתוס משלוש סיבות. הראשונה והכי קריטית, חלוק המעבדה לא היה לבן, למעשה הוא היה אפור. שנית, המשתתפים יודעו לפני הניסוי ותוזכרו בכל פעם שהעלו חשש, שלמרות שמכות החשמל היו כואבות, הן לא היו קטלניות ולמעשה אינן גורמות לנזק בלתי הפיך. ושלישית, משתתפים לא נתנו את מכות החשמל רק מפני שמישהו בחלוק אמר להם. כשהם נשאלו לאחר הניסוי, כל המשתתפים אמרו שהם האמינו לחלוטין שהמחקר על למידה ועונש שירת מטרה מדעית ראויה שתפיק רווחים למדע לטווח ארוך בניגוד לרגעי אי הנוחות הלא קטלניים שנגרמו למשתתפים. בסדר, אז דיברתי כ 12 דקות עכשיו, ואתם בטח ישבתם שם והקשבתם לי, מנתחים את דפוסי הדיבור ושפת הגוף שלי וניסיתם להבין אם אתם אמורים לשים לב למשהו ממה שאמרתי בין אם אני אומר את האמת ובין אם אני משקר, אבל אם כן כנראה נכשלתם לחלוטין, מפני שלמרות שכולנו חושבים שאנחנו יכולים לתפוס שקרנים דרך שפת הגוף ודפוסי הדיבור שלהם, מאות מבחנים פסיכולוגיים לאורך השנים הראו שכולנו, כולל שוטרים וחוקרים, מנחשים במזל כשמדובר בגילוי שקר דרך שפת הגוף ודפוסי דיבור. מעניין, יש חריג אחד: טלוויזיה מושכת לקרובי משפחה נעדרים. זה די קל לחזות אם קרובי המשפחה נעדרים וכאשר הפונים למעשה רצחו את קרוב המשפחה בעצמם. אז פונים לא אמיתיים נוטים יותר להניד ראשם כדי להביט הרחק, ולעשות טעויות בדיבור שלהם, כאשר סביר יותר שפונים אותנטים יביעו תקווה שהאדם יחזור בבטחה וכדי להימנע משפה ברוטלית. אז, לדוגמה, הם יכולים להגיד "נלקח מאיתנו" יותר מאשר "נהרג." אם כבר מדברים על זה, הגיע הזמן שאני אהרוג את הדיבור הזה, אבל לפני שאני עושה זאת, אני רק רוצה לתת לכם ב 30 שניות פריסה של מיתוסים בפסיכולוגיה אז המיתוס הוא שפסיכולוגיה היא רק אוסף של תאוריות מעניינות, שכולן אומרות משהו מועיל ולכולן יש משהו להציע. מה שאני מקווה שהראתי לכם בדקות האחרונות זה שזה לא נכון. מה שאנחנו צריכים לעשות זה להעריך תאוריות פסיכולוגיות על ידי כך שנראה תחזיות שהן עושות, בין אם זה שהאזנה למוצרט גורמת לכם להיות חכמים יותר, זה שאתם לומדים יותר טוב כשמידע מוצג לכם בצורה המועדפת עליכם או כל דבר אחר, כולן תחזיות אמפיריות הניתנות לבדיקה, והדרך היחידה שנוכל להתקדם היא לבחון תחזיות אלה בהשוואה לנתונים תחת מחקרים בפיקוח הדוק. ורק על ידי כך אנחנו יכולים לקוות לגלות איזו מהתיאוריות הללו נתמכות היטב, ואילו, כמו כל אלו שסיפרתי לכם היום עליהן, הם מיתוסים. תודה לכם. (מחיאות כפיים)