(מוזיקה איטית)

(חייגן טלפוני)

[סלמן תור, אמן]

(מוזיקה איטית)

["ירוק אמרלד של סלמן תור"]

(צלצולי טלפון)

- הלו.

[אבא בטלפון]
-שלום, מה שלומך בן?

[טור] -הכל בסדר!

-מה קורה איתך?

אני חושב שסיפרתי לך על זה,

הציור הקטן הזה הולך למוזיאון.

הוא הולך להיות תלוי בשלב הבא
של ציורים היסטוריים

מהולנד של המאה השבע עשרה.

קוראים לו מוזיאון פריק.

בעיני זה כנראה הדבר הכי טוב

שאי פעם הולך לקרות, אי פעם. (צוחק)

בלתי נתפס לחלוטין,

כמו לפני שנתיים.

אז אני פשוט ממש מתרגש.

(מוזיקה איטית)

רוב הציורים האלה מבוססים על זיכרון

או הפנטזיה של זיכרון של התבגרות

במעין מקום שמרני.

[לאהור, פקיסטן, 1990]

(ילדים שרים)

לגדול כילד נשי בתרבות בעיקר הומופובית,

זה מרגש לשים את זה ליד

התמונות האלה של חופש קיצוני.

(מוזיקה איטית)

למעשה, זה סוג של חופשי בצורה מעצבנת.

אני מתמקד על הרעיון שהחירויות

שכולנו מקבלים כאן כמובן מאליהן

הן די פגיעות.

(מוזיקה איטית)

אז בשנת 2002, כשעברתי לכאן,

זה היה שינוי מוחלט בחיי

כי מעולם לא הייתי בארצות הברית לפני כן.

הלכתי ישר לעיר של קולג'.

בעיני זה היה קסום כי לכולם היה שיער ארוך.

זה היה בסדר להיות הומו.

נכנסתי לתולדות האמנות האירופית

בפעם הראשונה.

(ניירות משפשפים)

זה היה ציור חשוב עבורי

ולא הסתכלתי בו במשך זמן רב.

אז זה באמת, סוג של מעודן--

פשוט הומו ממש. (צוחק)

שזה נהדר

אבל כאילו, אתה יודע,

בדיעבד כנראה לא הייתי שם את הזין שם.

זה כאילו כל כך מיותר ואין לזה אפילו צל.

(אנשים צוחקים)

[גבר, מחוץ למסך] 
- אין לו צל.

[טור] כן אין לזה צל.

(מוזיקה קצבית)

ציירתי ציור ב-2019.

חשבתי על זה

וידעתי מה אני הולך לעשות

זה היה הולך להיות כמו
הלילה הזה, מאוחר בלילה

סצנת דירה עם שלושה 
בחורים אלה שנהנים מהחיים.

(מוזיקה קצבית)

זה היה ירוק ואני הייתי
פשוט כל כך מרוצה ממנו.

(מוזיקה קצבית)

יש משהו זוהר בירוק אזמרגד

ומשהו לילי, מזמין.

(מוזיקה קצבית)

רציתי פשוט לחקור את הצבע הזה זמן מה.

(מוזיקה קצבית)

הדבר הספציפי הזה שאני עושה,

אני חושב עליהם כעל "שלוליות הומואים".

הם סוג של ערימות של חפצים

וחלקי גוף צינוריים.

בחלקי הגוף האלה יש גם כמו,

רק אשכים ורק רגליים וזה שעיר

וזה פשוט בכל מקום.

רציתי להיכנס לתוך המרחב הסוריאליסטי הזה

כאשר התכוונתי להראות את זה
בחדר ורמיר ב-פריק

כי זה די מדהים, אבל גם פתטי.

אז פשוט רציתי להשתמש בדברים

שבדמיון שלי הם סמלים אישיים--

מעין התקנה של חזות מאופרים

שנראים במעורפל בודהיסטים או אירופאים.

אז, אתה יודע, הציורים האלה הם באמת

רק על מיפוי קומפוזיציה.

(מוזיקת פסנתר)

(רכבת תחתית עוברת)

(מוזיקת פסנתר)

הציורים מתובלים עם

תרחישים מסויטים שמבוססים על חרדות

(מוזיקת פסנתר)

וסוג התנועה בין

להיות אדם חדש ומועצם
בעיר, אבל גם,

רגעים של התדרדרות

ואולי אפילו השפלה. (צוחק)

העבודה שלך, אני פשוט אוהב
את הביטחון שבה.

זה פשוט, זה כל כך זורם

[דורון לנגברג, אמן]

כשאתה משתמש בקשת בענן כסמל.

כשאתה משתמש בקשת בענן 
כסמל. ["סלמן" מאת דורון לנגברג]

[דורון לנגברג] 
- כשציירת אותי, אני מרגיש שלכדת

משהו כל כך ספציפי.

[טור] הציורים הם השתקפות

של רוב השיחות שיש לי עם החברים שלי.

חברויות קוויריות על בחורים צעירים נשיים

שמעורבים או נחבאים בתרבות הקוסמופוליטית.

(מוזיקה קצבית)

ואז זה השני.

[אורח] - ויש גם ציור, נכון?

[טור] - כן, הציור כאן.

(מנוע המכונית רועם)

(צעדים)