לפני שידענו מה זה דנ"א, או בכלל איך הוא
בנוי או משתכפל, ואפילו לפני
שיכולנו להסתכל ולראות מיוזה מתרחשת בתאים, הייתה לנו
התחושה הכללית שצאצאים הם תוצר של תכונות
כלשהן שיש להורים שלהם.
כלומר אם היה לנו בחור עם עיניים כחולות - נגיד שזה
שזה הבחור כחול-העיניים כאן - ואם הוא היה מתחתן עם
בחורה עם עיניים חומות - נניח זאת היא כאן.
אולי נעשה אותה קצת יותר בחורתית.
אם הוא היה מתחתן עם הבחורה עם העיניים החומות כאן,
אז רוב הזמן, או אולי כל המקרים שבהם מדובר
בבחורה עם העיניים החומות, אולי לילדים שלהם יהיו
עיניים חומות.
אני אעשה כאן שיהיו להם תינוק עם עיניים חומות.
וזה משהו ש... - כלומר, ברור שהיו
אלפי דורות של בני אדם, ואנחנו
שמנו לב לזה.
שמנו לב שילדים נראים כמו ההורים שלהם, שהם
יורשים תכונות מסוימות, ושיש תכונות שדומיננטיות יותר
מתכונות אחרית.
דוגמה אחת לכך היא שנוטה להיות צבע כהה יותר
לעיניים ולשיער.
אפילו אם להורה השני יש גוונים בהירים יותר, הצבעים הכהים
נוטים להיות דומיננטיים יותר, או שלפעמים נוצרת
תערובת, ואנחנו רואים את זה בכל מקום.
חקר התופעות האלה של מה עובר בתורשה ואיך
זה עובר, זה תחום הרבה יותר ותיק מחקר הדנ"א
שרק התגלה ונהיה חשוב
באמצע המאה ה- 20.
המחקר הזה נעשה כבר הרבה זמן.
ואבי הגנטיקה הקלאסית
ותורשה הוא גרגור מנדל.
הוא היה נזיר והוא התעסק עם צמחים
וזיווג ביניהם כדי לראות אילו תכונות עוברות ואילו
תכונות לא עוברות וניסה להבין
איך תכונות עוברות מדור אחד לשני.
אז כשאנחנו עושים את זה, כשאנחנו לומדים גנטיקה קלאסית,
אני הולך להניח כמה הנחות מפשטות
כי אנחנו יודעים שרובן לא תופסות
לגבי הגנים שלנו, אבל זה ייתן לנו תחושה של איך
אפשר לחזות מה עשוי לקרות בדורות הבאים.
אז ההנחה המפשטת הראשונה שאניח היא
שלתכונות יש נטייה להיות הכל-או-כלום.
ואנחנו יודעים שלגבי הרבה תכונות זה לא נכון.
בואו נניח שיש בעולם - וזו
הפשטה ממש גסה - נניח לצבע עיניים
נאמר שיש שני אללים.
בואו נזכר מה זה אלל.
אלל הוא גרסה מסוימת של גן.
אז יכול להיות לכם צבע עיניים כחול
או צבע עיניים חום.
נניח שאנחנו חיים בעולם שבו למישהו יכולים להיות
רק אחד משתי הגרסאות האלה לגן לצבע עיניים.
אנחנו יודעים שצבע עיניים הרבה יותר מורכב מזה, אז
זו רק דוגמה פשוטה.
תרשו לי להמציא עוד אחת.
נניח, לא יודע, לגודל שיניים, שזו
תכונה שלא תמצאו בספר לימוד בביולוגיה,
נניח שיש [אלל] לשיניים גדולות
ואלל אחר לשיניים קטנות.
אני רוצה לחדד את ההבדל
בין גן ואלל.
דיברתי על גרגור מנדל, והוא בדק את הדברים האלה
בשנות ה 50 של המאה ה- 19 הרבה לפני שידעו מה זה דנ"א או אפילו מה
הם כרומוזומים ואיך דנ"א עבר בתורשה וכו', אבל
בואו ניכנס למיקרוביולוגיה כדי להבין
את ההדבל.
אז יש לי כרומוזום.
נניח שעל איזה כרומוזום - אני אבחר
איזה כרומוזום רגע.
נגיד שזה איזה כרומוזום.
נניח שקיבלתי אותו מאבא שלי.
ועל הכרומוזום הזה, יש פה מיקום מסוים,
אפשר לקרוא לזה לוקוס בכרומוזום שבו
הגן לצבע עיניים - זה המיקום של
הגן לצבע עיניים
עכשיו יש לי שני כרומוזומים, אחד מאבא ואחד
מאמא, אז נניח שזה הכרומוזום
מאמא שלי.
אנחנו יודעים שכשהם בתא באופן נורמלי, הם
לא מסודרים יפה כמו שהם נראים פה
ככרומוזום, אבל זה רק כדי שתקבלו את הרעיון.
נאמר שאלה כרומוזומים הומולוגיים שמקודדים
לאותם גנים.
אז בגן הזה מאמא שלי על אותו כרומוזום או
לוקוס, יש גם את הגן לצבע עיניים.
יכול להיות שתהיה לי אותה גרסה של הגן ואני
מזכיר שיש רק שתי גרסאות של
הגן הזה בעולם.
אז אם יש לי את אותה גרסה של הגן - אני
הולך לכתוב פה בקיצור.
אני הולך לכתוב "בי" גדול -- בעצם, תנו לי
לעשות את זה הפוך.
אני הולך לכתוב "בי" קטן עבור כחול ואני
אכתוב "בי" גדול עבור חום.
יש מצב שבו זה יכול להיות "בי" קטן וזה
יכול להיות "בי" גדול.
ואז אני יכול לכתוב שהגנוטיפ שלי - יש לי אלל,
אחד "בי" גדול מאמא ויש לי
"בי" קטן אחד מאבא.
בכל אחד מהמקרים האלה, או הדרכים שבהן הגן
מבוטא, הוא אלל.
אז יש כאן שני אללים שונים - אני אכתוב את זה
-- או גרסאות של אותו גן.
וכשיש לי שתי גרסאות שונות כאלה, אחת
מאמא וגרסה אחת מאבא, אני
נקרא הטרוזיגוט, או לפעמים זה נקרא
גנוטיפ הטרוזיגוטי.
והגנוטיפ הוא גרסאות האללים שיש לי.
נניח שהיה לי "בי" קטן.
יש לי את הגן לעיניים כחולות משני ההורים.
אז במצב הזה אני "בי" קטן, "בי" קטן, אז
יש לי שני אללים זהים.
שני ההורים נתנו לי את אותה כרסה של הגן.
ובמקרה הזה, הגנוטיפ הוא הומוזיגוטי, או שזה
גנוטיפ הומוזיגוטי, או שאני הומוזיגוט עבור התכונה הזו.
עכשיו, אתם עלולים להגיד, סאל, זה נחמד
אלה התכונות שיש לך. במקרה הזה יש לי חום
אולי מאמא שלי. וכחול מאבא שלי
במקרה הזה יש לי כחול גם מאמא וגם מאבא שלי
איך אנחנו יודעים אם העיניים שלי יהיו חומות או כחולות?
והמציאות היא שזה מאוד מורכב
זה תערובת שונה של דברים
אבל מנדל, הוא חקר דברים שמראים
מה שנקרא לו דומיננטיות
וזה הרעיון שאחת התכונות האלה