0:00:14.963,0:00:18.273
קחו סדרה של תמונות רציפות.

0:00:18.273,0:00:20.547
בואו נביט בהן אחת אחרי השניה.

0:00:23.747,0:00:24.931
מהר יותר.

0:00:28.152,0:00:30.306
עכשיו, בואו נסיר את המרווחים,

0:00:30.306,0:00:31.904
תמשיכו יותר מהר.

0:00:32.904,0:00:34.528
חכו רגע...

0:00:36.021,0:00:37.413
...באם!

0:00:37.413,0:00:38.496
תנועה!

0:00:39.249,0:00:41.069
למה זה?

0:00:41.069,0:00:42.431
באופן אינטלקטואלי, אנחנו יודעים שאנחנו מביטים

0:00:42.431,0:00:44.192
בסדרה של תמונות סטילס,

0:00:44.192,0:00:46.176
אבל כשאנחנו רואים אותם משתנות מהר מספיק,

0:00:46.176,0:00:47.546
הן יוצרות אשליה אופטית

0:00:47.546,0:00:49.817
של נראות כאילו תמונה אחת קבועה

0:00:49.817,0:00:52.618
שמשנה לאט צורה ומיקום.

0:00:52.618,0:00:56.149
האפקט הזה הוא הבסיס לכל טכנולוגיות הסרטים,

0:00:56.149,0:00:58.204
ממסכי הLED שלנו היום

0:00:58.204,0:01:00.833
מקודמיהם עם השפופרת הקטודית מהמאה ה 20,

0:01:00.833,0:01:02.483
מהקרנה קולנועית

0:01:02.483,0:01:03.876
לצעצוע ,

0:01:03.876,0:01:05.425
אפילו, הוצע,

0:01:05.425,0:01:06.925
שהרחק אחורה לעידן האבן

0:01:06.925,0:01:09.427
כשאנשים התחילו לצייר על קירות מערות.

0:01:09.427,0:01:11.687
התופעה של קליטה של תנועה

0:01:11.687,0:01:13.121
ברצף של תמונות

0:01:13.121,0:01:15.154
היא בגלל תכונה של התפיסה האנושית

0:01:15.154,0:01:18.652
שמכונה היסטורית "המשכיות הראיה."

0:01:18.652,0:01:19.443
המונח משוייך

0:01:19.443,0:01:22.645
לרופא אנגלי-שווצרי פיטר מארק רוג'ה,

0:01:22.645,0:01:24.389
שבתחילת המאה ה 19,

0:01:24.389,0:01:27.161
השתמש בו לתאר תקלה מסויימת בעין

0:01:27.161,0:01:28.695
שגרמה לאובייקט נע

0:01:28.695,0:01:32.058
להראות כאילו הוא נח כשהגיע למהירות מסויימת.

0:01:32.058,0:01:33.079
מעט לאחר מכן,

0:01:33.079,0:01:35.284
המונח היה בשימוש כדי לתאר את ההפך,

0:01:35.284,0:01:37.532
התנועה הנתפשת של תמונות סטילס,

0:01:37.532,0:01:39.922
על ידי הפסיכיאטר הבלגי ג'וזף פלטאו,

0:01:39.922,0:01:41.972
ממציא הפנקיסטוסקופ.

0:01:41.972,0:01:43.727
הוא הגדיר את ההמשכיות של הראיה

0:01:43.727,0:01:46.478
כתוצאה של תמונות שיוריות מחזוריות

0:01:46.478,0:01:48.840
שנשמרו ואז חוברו ברשתית,

0:01:48.840,0:01:50.595
מה שגורם לנו להאמין שמה אנחנו רואים

0:01:50.595,0:01:52.927
הוא אובייקט אחד בתנועה.

0:01:52.927,0:01:54.510
ההסבר הזה היה מקובל

0:01:54.510,0:01:55.607
בעשורים לאחר מכן

0:01:55.607,0:01:57.690
ועד תחילת המאה ה 20,

0:01:57.690,0:01:58.808
כשאחדים החלו לפקפק

0:01:58.808,0:02:01.193
מה קרה פסיכולוגית.

0:02:01.193,0:02:04.270
ב 1912, הפסיכולוג הגרמני מקס וורתרמייר

0:02:04.270,0:02:06.856
הניח את השלבים העיקריים של תפיסת תנועה

0:02:06.856,0:02:09.359
על יד שימוש באשליות אופטיות.

0:02:09.359,0:02:10.650
הניסויים האלה הובילו אותו למסקנה

0:02:10.650,0:02:12.701
שהתופעה היתה בשל תהליך

0:02:12.701,0:02:15.265
שנמצא מאחורי הרשתית.

0:02:15.265,0:02:17.534
ב 1915, הוגו מונסטרברג,

0:02:17.534,0:02:19.971
חלוץ גרמני אמריקאי בפסיכולוגיה שימושית,

0:02:19.971,0:02:21.565
הציע גם שרעיון הנראה

0:02:21.565,0:02:22.807
של תמונות אחת אחרי השניה

0:02:22.807,0:02:25.251
הוא לא בגלל שהן נשמרות בעין,

0:02:25.251,0:02:28.194
אלא נערמות בשל הפעולה של המוח.

0:02:29.317,0:02:30.453
במאה שעקבה,

0:02:30.453,0:02:31.786
ניסויים על ידי פיסיולוגים

0:02:31.786,0:02:34.366
די אישרו את המסקנה שלהם.

0:02:34.366,0:02:36.329
כשזה מתייחס לאשלייה של תמונות נעות,

0:02:36.329,0:02:39.252
ההמשכיות של הראיה קשורה פחות לראיה עצמה

0:02:39.252,0:02:41.915
מאיך שהיא מפורשת במוח.

0:02:41.915,0:02:43.671
חוקרים הראו שפנים שונים

0:02:43.671,0:02:45.022
של מה שהעין רואה,

0:02:45.022,0:02:45.936
כמו צורה,

0:02:45.936,0:02:46.525
צבע,

0:02:46.525,0:02:47.251
עומק,

0:02:47.251,0:02:48.376
ותנועה,

0:02:48.376,0:02:51.245
מועברים לאזורים אחרים בקליפה הראייתית

0:02:51.245,0:02:53.272
דרך מעברים אחרים מהרשתית.

0:02:53.272,0:02:54.532
זה התקשורת המתמשכת

0:02:54.532,0:02:56.849
של חישובים שונים בקליפה הראייתית

0:02:56.849,0:02:58.970
שתופרים את הפנים השונות האלה יחד

0:02:58.970,0:03:01.020
ומגיעים לשיא בתפיסה.

0:03:01.020,0:03:02.598
המוחות שלנו עובדים ללא הפסקה,

0:03:02.598,0:03:04.091
מסנכרנים את מה שאנחנו רואים,

0:03:04.091,0:03:04.603
שומעים,

0:03:04.603,0:03:05.182
מריחים,

0:03:05.182,0:03:05.696
ונוגעים

0:03:05.696,0:03:06.804
לחוויה ברת משמעות

0:03:06.804,0:03:09.263
בזרימה מרגע לרגע של ההווה.

0:03:09.263,0:03:10.849
אז, כדי ליצור את האשליה

0:03:10.849,0:03:12.675
של תנועה בתמונות עוקבות,

0:03:12.675,0:03:14.377
אנחנו צריכים לתזמן את המרווחים שלנו

0:03:14.377,0:03:17.855
קרוב למהירות בה המוחות מעבדים את ההווה.

0:03:18.531,0:03:21.765
אז, כמה מהר ההווה קורה לפי המוח שלנו?

0:03:21.765,0:03:22.837
ובכן, אנחנו יכולים לקבל כיוון

0:03:22.837,0:03:24.961
על ידי מדידת המהירות בה תמונות צריכות להתחלף

0:03:24.961,0:03:26.627
כדי שהאשליה תעבוד.

0:03:26.627,0:03:27.766
בואו נראה אם אנחנו יכולים לגלות

0:03:27.766,0:03:29.820
על ידי חזרה על הניסוי שלנו.

0:03:29.820,0:03:31.019
הנה הרצף שמוצג

0:03:31.019,0:03:33.652
בקצב של תמונה אחת בשתי שניות

0:03:33.652,0:03:36.116
עם שניה אחת של שחור בינהן.

0:03:36.116,0:03:37.226
בקצב הזה של השינוי

0:03:37.226,0:03:39.474
עם המרווחים הריקים מפרידים בין התמונות,

0:03:39.474,0:03:41.935
אין ממש תנועה נתפשת.

0:03:41.935,0:03:44.055
כשאנחנו מקטינים את משך המרווח הריק,

0:03:44.055,0:03:46.865
שינוי קל של מיקום נעשה יותר ברור,

0:03:46.865,0:03:48.940
אנתם מתחילים לקבל תחושה את תנועה

0:03:48.940,0:03:50.982
בין התמונות הנפרדות.

0:03:50.982,0:03:53.332
תמונה אחת לשניה,

0:03:55.517,0:03:57.470
שתי תמונות בשניה,

0:03:59.362,0:04:01.459
ארבע תמונות בשניה.

0:04:02.383,0:04:04.274
עכשיו אנחנו מתחילים לקבל תחושה של תנועה,

0:04:04.274,0:04:06.523
אבל זה באמת לא חלק.

0:04:06.523,0:04:07.690
אנחנו עדיין מודעים לעובדה

0:04:07.690,0:04:09.346
שאנחנו מביטים בתמונות נפרדות.

0:04:09.346,0:04:10.417
בואו נאיץ,

0:04:10.417,0:04:12.228
שמונה תמונות בשניה,

0:04:13.889,0:04:15.683
שתים-עשר תמונות בשניה.

0:04:16.330,0:04:18.563
זה נראה כאילו אנחנו מתקרבים.

0:04:21.440,0:04:22.890
בעשרים וארבע תמונות לשניה,

0:04:22.890,0:04:24.772
התנועה נראית אפילו חלק יותר.

0:04:24.772,0:04:26.773
זו מהירות סטנדרטית.

0:04:28.157,0:04:30.419
אז, הנקודה בה אנחנו מאבדים את הידיעה של מרווחים

0:04:30.419,0:04:31.875
ומתחילים לראות תנועה

0:04:31.875,0:04:35.745
נראה שמתחילה בין שמונה לשתים-עשר תמונות לשניה.

0:04:35.745,0:04:36.595
זה האזור

0:04:36.595,0:04:37.931
של מה שהמדענים קבעו

0:04:37.931,0:04:39.685
שהוא הסף הכללי של המודעות שלנו

0:04:39.685,0:04:41.760
של ראיה של תמונות בודדות.

0:04:41.760,0:04:43.853
באופן כללי, אנחנו מתחילים לאבד את התחושה הזו

0:04:43.853,0:04:46.722
במרווחים של בערך 100 מילישניות לתמונה,

0:04:46.722,0:04:48.150
שזה שווה לקצב תמונות של

0:04:48.150,0:04:50.152
בערך עשר תמונות בשניה.

0:04:50.152,0:04:51.347
כשמספר התמונת בשניה גדל,

0:04:51.347,0:04:53.481
אנחנו מאבדים מודעות למרווחים לגמרי

0:04:53.481,0:04:54.780
ומשוכנעים יותר

0:04:54.780,0:04:56.372
במציאות של האשלייה.