כבר דיברנו בעבר על מחזור החיים של כוכבים במסה של השמש שלנו, פחות או יותר. מה שאני רוצה לעשות בסרטון הזה, זה לדבר על כוכבים בעלי מסה גדולה יותר. וכשאני מדבר על כוכבים בעלי מסה גדולה יותר, אני מדבר על כוכבים שמסתם יותר מפי 9 ממסת השמש שלנו. אז הרעיון הכללי הוא בדיוק אותו הדבר. נתחיל עם ענן ענק שבעיקר מורכב ממימן. וכעת, הענן הזה הולך להיות גדול יותר מאשר העננים שנדחסו כדי ליצור כוכבים כמו השמש שלנו. אבל נתחיל מהענן הזה, ולבסוף כוח המשיכה ימשוך הכל יחד. והליבה של הענן הזה תהיה חמה ודחוסה מספיק כדי שמימן יוצת, כדי שמימן יתחיל לעבור היתוך. אז זה מימן, וכעת הוא עובר היתוך תנו לי לכתוב את זה. הוא עכשיו עובר היתוך. היתוך מימן. תנו לי לכתוב את זה ככה. יש עכשיו היתוך של מימן במרכז. אז הוא מוצת, ומסביבו, יש רק את החומרים האחרים שמרכיבים את הענן. אז שאר המימן... ועכשיו, מכיוון שזה כל כך חם, זה רק פלזמה. זה בעצם סוג של מרק של אלקטרונים וגרעינים בניגוד לאטומים שלמים, בעיקר ליד הליבה. אז עכשיו יש היתוך של מימן. ראינו שזה קורה בערך ב-10 מליון קלווין. ואני רוצה שזה יהיה מאוד ברור. מכיוון שאנו מדברים על כוכבים מאסיביים, אפילו בשלב הזה, הולך להיות יותר כוח משיכה, אפילו בשלב הזה, במהלך הסדרה הראשית של הכוכב. בגלל שהוא יותר מאסיבי. ולכן זה הולך להישרף מהר יותר ובטמפרטורה גבוהה יותר. אז זה הולך להיות חם יותר ומהר יותר מאשר משהו במסה של השמש שלנו. ולכן אפילו השלב הזה הולך להתרחש בפרק זמן קצר הרבה יותר מאשר עבור כוכבים בעלי מסה כמו השמש שלנו. אורך החיים של השמש שלנו הוא בסך הכל 10 עד 11 מיליארד שנים. כאן, אנחנו מדברים על אולי עשרות מליוני שנים. משך חיים קצר יותר פי 1000. אבל בכל אופן, בואו נחשוב על מה שקורה. ועד כה, על התבנית של מה שקורה, זה הולך להתרחש מהר יותר בגלל שיש יותר לחץ, יותר כוח משיכה וטמפרטורה גבוהה יותר. אבל זה הולך להתרחש באותה הדרך כמו מה שראינו במקרה של כוכב במסה הדומה לשמש שלנו. בסופו של דבר ההליום הזה -- סליחה, המימן יותך לליבת הליום שתהיה לה קליפה העשויה ממימן, מסביבה. תהיה לה קליפה עשויה מימן, קליפה שבה מימן שעובר היתוך. ואז יש את שאר הכוכב מסביב. אז תנו לי לכתוב את זה. מה שנמצא כאן זו ליבת ההליום שלנו. ויותר ויותר הליום הולך להיווצר ככל שהמימן בקליפה מסביב עובר היתוך. ובכוכב בגודל של השמש שלנו או במסה של השמש שלנו, זו הנקודה בה הוא מתחיל להפוך לענק אדום. בגלל שהליבה הזו הופכת לדחוסה יותר ויותר ככל שיותר ויותר הליום מופק. וככל שזה הופך ליותר ויותר דחוס, יש יותר לחץ גרוויטציוני שמופעל על המימן, בקליפת המימן הזו כאן בחוץ, איפה שעדיין מתרחש היתוך המימן. ולכן זה הולך לשחרר יותר אנרגיה כלפי חוץ כדי להגדיל את הרדיוס של הכוכב עצמו. אז התהליך בכללי, ואנחנו הולכים לראות את זה ככל שהכוכב יותר ויותר מאסיבי, הוא שיווצרו יסודות כבדים יותר ויותר בליבה. היסודות הכבדים יותר ויותר האלו, ככל שהליבה נעשית דחוסה יותר, יוצתו לבסוף, וסוג של יתמכו בליבה. אבל מכיוון שהליבה עצמה הופכת לדחוסה יותר ויותר, חומר נדחף כלפי חוץ רחוק יותר ויותר עם יותר אנרגיה. למרות שאם הכוכב מספיק מאסיבי, הוא לא יהיה מסוגל לדחוף חומר החוצה כמו שענק אדום היה מסוגל, כמו כוכב בסדר גודל של השמש שלנו. אבל בואו נחשוב על איך שהתבנית הולכת להמשיך. אז לבסוף, ההליום הזה, ברגע שזה יהיה מספיק צפוף, יוצת ויעבור היתוך לפחמן. ותחל להיווצר ליבת פחמן. אז זו ליבת פחמן. זו ליבת פחמן. מסביבה, יש ליבת הליום. וליד מרכז ליבת ההליום, יש קליפה של הליום שעובר היתוך - זה הליום, לא מימן - שהופך לפחמן, וגורם לליבת הפחמן להיות דחוסה יותר וחמה יותר. ואז מסביבו, מתרחש היתוך של הליום, היתוך של מימן! חייב לשים לב לזה... יש היתוך של מימן. ואז מסביב לזה, יש את שאר הכוכב. וככה התהליך הזה הולך להמשיך. בסופו של דבר הפחמן הולך לעבור היתוך. והולכים להיווצר יסודות כבדים יותר ויותר בתוך הליבה. והולכים להיווצר יסודות כבדים יותר ויותר בתוך הליבה. וזה התיאור מתוך ויקיפדיה של כוכב מאסיבי יחסית בוגר. והקליפות האלו ממשיכות להיווצר מיסודות כבדים יותר ויותר, וליבות העשויות מיסודות כבדים יותר, עד שלבסוף, מגיעים לברזל. ובפרט, אנחנו מדברים על ברזל 56. ברזל בעל מסה אטומית של 56. כאן בטבלה המחזורית הזו 26 זה המספר האטומי שלו. זה מציין את מספר הפרוטונים שיש לו. 56, אפשר לחשוב על זה כמספר הפרוטונים והניוטרונים, למרות שזה לא מדויק. אבל בנקודה הזו, הסיבה שעוצרים כאן היא שאי אפשר לקבל עוד אנרגיה על ידי היתוך של ברזל. היתוך של ברזל ליסודות כבדים יותר מברזל למעשה דורש אנרגיה מהסביבה. אז למעשה זהו תהליך אנדותרמי. לכן התכה של ברזל, לא תתמוך בליבה. אז מה שאני רוצה לעשות כאן, רק כדי להיות מאוד ברור, זו הצורה שבה האלמנטים כבדים נוצרים למעשה. התחלנו עם מימן, היתוך של מימן להליום, היתוך של הליום לפחמן, ואז כל הדברים האלו בקומבינציות שונות - ואני לא נכנס לכל הפרטים הקטנים - מתיכים ויוצרים יסודות כבדים יותר. נאון, חמצן, וניתן לראות את זה כאן בצד. צורן (סיליקון). ואלו לא היסודות היחידים שנוצרים, אבל אלו פחות או יותר היסודות המרכזיים שמהם מורכבות הליבות. אבל במהלך הדרך, יש כל מני דברים אחרים, אבנן (ליתיום), בריליום, בורון. כל היסודות האלו גם נוצרים. אז ככה נוצרים יסודות עד ברזל 56. וזה גם הדרך שבה נוצרים יסודות עד ניקל 56. רק כדי להיות מדויק. יהיה גם קצת ניקל 56, שלו את אותה המסה של ברזל 56. רק שיש לו פחות שני ניוטרונים ויותר שני פרוטונים. אז ניקל 56 יכול גם להיווצר, יכול להיות גם, זו תהיה ליבת ניקל-ברזל. אבל זה בערך הגבול אליו כוכב יכול להגיע, ללא קשר לכמה מאסיבי הוא יהיה, לפחות בדרך של היתוך רגיל, באמצעות מנגון ההצתה הרגיל. מה שאני רוצה לעשות זה לעצור כאן רק כדי שתוכלו לחשוב על מה שעשוי לקרות בהמשך, כעת שאנו לא מסוגלים להתיך את הכוכב יותר. ומה שאנחנו הולכים לראות זה שהכוכב יעבור סופרנובה.